מחפש להיות אני

הבוקר שוחחתי עם גבר שביקש להצטרף לתוכנית הגברים הקרובה שלי "ילד. מלך. מאהב. קוסם".

השאלה הראשונה שבדרך כלל אני שואל את מי שמעוניין להצטרף לתוכניות או לתהליכים איתי, היא "מה אתה מחפש?".

וכך גם שאלתי אותו.

והוא חשב שניה, ואז אמר לי: "אני מחפש להיות אני".

בום!

כל כך מדוייק ונכון.

אני חושב שבעומק, כולנו מחפשים בסוף להיות אנחנו.

אבל איפשהו במסע של החיים, זה מתפספס לנו.

כי אנחנו כל כך רגילים ללכת במסלול המצופה.

למלא את התפקידים הרגילים: הבן זוג, האבא, המפרנס, הבן של…, המתקן, המסדר…

אנחנו הופכים להיות מי שמצפים מאיתנו להיות.

למדנו להיות אחראיים. מפרנסים. יציבים.

למדנו להיות "בסדר" עם כולם, לדאוג שהכל יתקתק ולהחזיק את כל החזיתות פועלות.

למדנו להיות החזקים.

למדנו לעטות על עצמנו שריון, ולתפקד ולסחוב את כל הבית והמשפחה (הממלכה שלנו) על הכתפיים שלנו.

וזה יכול להמשך כך חיים שלמים.

אצל מרבית האנשים זה אכן ימשך כך לכל אורך חייהם.

וזה עובד.

כלפי חוץ, לרובנו זה עובד מצוין.

אבל בפנים, לאורך זמן, אנחנו מרגישים שהלכנו לאיבוד.

משהו מתעייף וקמל.

כי אי אפשר באמת לחיות לאורך זמן מאחורי תפקידים, פוזה של שליטה ומסכות.

ומתי שהוא, מגיע הרגע שבו אנחנו מסתכלים על עצמנו במראה, ושואלים: "מי זה האיש הזה שמסתכל עליי בחזרה? איפה אני בתוך כל הדבר הזה?"

חלק יעזו לשאול את עצמם את השאלה הזו.

הרוב לא.

הם ימשיכו "לתפקד".

עד שהחיים יעצרו אותם, באופן כזה או אחר.

להיות "אני", זה אומר להפסיק לצמצם את עצמנו רק לתפקיד של ה"אחראי".

זה אומר לתת לגיטימציה ומקום לכל החלקים והדמויות שמרכיבים אותנו.

לתת מקום לילד שבנו.

זה שכבר כמעט שכח איך לשחק, איך להשתטות, איך לצחוק מכל הלב או פשוט לא לעשות כלום בלי לחשוב מה יגידו.

זה שרק רוצה שיראו אותו ויאהבו אותו, בלי שהוא יצטרך להרוויח את זה או "לספק תוצאות".

לתת מקום למאהב.

לאותו חלק בתוכנו שרוצה להרגיש שוב תשוקה, אש וחיות.

שמחפש אינטימיות עמוקה, קרובה ופגיעה, מגע אמיתי, בלי שהזוגיות תרגיש כמו עוד פרויקט לוגיסטי שצריך לתחזק.

לתת מקום לקוסם.

החלק הזה שמחפש משמעות והגשמה מעבר לשגרה השוחקת.

שמבקש כיוון אותנטי, שרוצה למצוא את המסלול החדש שלו ולהביא את הקסם הייחודי שלו לעולם, גם אחרי שכבר סימן V על כל ההישגים המקובלים.

וגם, לתת מקום למלך.

לא לזה שקורס תחת עול האחריות וסוחב את כל הממלכה על הכתפיים.

אלא למלך השלם, זה שמוביל ומנהיג את חייו מתוך שקט פנימי, סמכות וביטחון.

זה שיודע להציב גבולות, לנווט בבהירות, ולהרגיש ראוי ומוערך פשוט מעצם היותו. ולא רק בזכות מה שהוא מייצר, פותר או מספק לאחרים.

כשהגבר הזה אמר לי בטלפון "אני מחפש להיות אני", שמעתי בקול שלו את השחיקה, ואת הכמיהה האותנטית להיפתח, להסיר את השריון, להיות אמיתי.

אני מכיר את הכמיהה הזו מקרוב.

מסע החיים שלי לימד אותי (ולא פעם בדרך הקשה), שהמחיר של להשתיק את כל החלקים האלו ולא "להיות אני", הוא פשוט יקר מדי.

אם אתה גם מרגיש את הכמיהה הזו, עבורך נוצר המסע "ילד. מלך. מאהב. קוסם."

מרחב אינטימי ובטוח לגברים, שבו נלמד איך להשיל את מה שכבר מיותר.

מרחב שבו מותר רגע לעצור את המרוץ, לקחת אוויר, ולהיזכר מי אנחנו מתחת לכל התפקידים.

אם אתם מרגישים את הקריאה, מוזמנים לקרוא על כך עוד כאן >>