הי ערן,
רוצה לספר לך שלפני שנה כשנפגשנו בתהליך האסטרטגיה – הייתי בדיוק קרובה לוותר.
היו בי המון יצירתיות, דמיון ופנטזיה שהיו צריכים לרדת לקרקע, להפוך את זה לעסק, לשליחות.
אחרי הפגישה גם קראתי את הספר שלך "להתעורר", והחלק שהכי נגע בי היה לגבי רמות המודעות. פתאום, הבנתי, מאיפה מגיעה הרגשת ה"תקיעות" שחשתי. מצאתי את עצמי בין הגדרות 3 (שאיפה) ל-4 (עצמאות), כשאני יותר קרובה ל-3. איך זה הגיוני? כל השנים שהשקעתי בלמידה, שני תארים, המון קורסים, סדנאות, ספרים ועבודות שאני שם, מאחור, ב-3.
אחרי ההבנה הזו, חשבתי שיהיה יותר פשוט, אבל לא כך. עם קול שאומר לי להקים "משהו משלי", ועם מציאות שדברים בה לא זזים. הקול הזה לא הפסיק לרגע. כמה פעמים אמרתי, ביקשתי והתחננתי שיפסיק, שללכת בדרך הזו זה לא בשבילי, שזה "גדול" עליי, גדול מהיכולות שלי, המחיר גבוה מדיי, וכמה פעמים רציתי שוב להרים ידיים.
היו גם הרבה רגשות של כעס ותסכול – איפה איבדתי את לימור? התקתקנית, האוטודידקטית, שלומדת מהר-מיישמת מהר, חדורת מטרה לכבוש יעדים, מה קרה לה? מרגע שהחלטתי ללכת בדרך, איבדתי אותה. אם זה מה שקורה כשהולכים בדרך? אז אני לא רוצה בזה, חזרתי ואמרתי שוב ושוב.
אבל ככל שהתפתחתי, הבנתי דבר אחד- אי אפשר לחזור אחורה! אומרים לנו שתמיד אפשר לעצור, ושזו בחירה. אבל אצלי החלום, השליחות בחרו בי. יש נקודת אל-חזור שאי אפשר לחזור ממנה, התודעה צמחה והתרחבה, ואנחנו יודעים מה יש מעברו השני. איך אפשר לחזור כש"יודעים"?
וכשהבנתי שלא רק שאי אפשר לחזור אחורה בתודעה, אני גם לא באמת רוצה לחזור, נותרה לי רק הדרך קדימה.
והיום, אחרי שנה, אני שמה את עצמי ב-5 (משמעות) עם עבודה פנימית על 6 (חופש).
בדיוק לפני שבוע, הוצאתי את האתר לאוויר. כבר קרוב ל-500 אימהות הורידו את חוברת המתנה, ונכנסו לקבוצה. שני מוצרים שלי (חוברת וערכה) אוטוטו יוצאים גם הם לאור.
והכי מרגש – המון תגובות מדהימות ומרגשות על הדברים שכבר הוצאתי ועל איזה מזל שזה קיים…
בשבוע האחרון – הספקתי לתת כל כך מעט ממה שיש לי להציע וכבר התגובות אומרות – כמה המון אני נותנת! אז אני כבר יודעת שאני פועלת נכון, ובטוח שיש לי אסטרטגיה מעולה לעסק 🙂
כשאני חושבת על כל הדברים הקטנים שקיבלתי בתהליך הזה: המילה "מתפתחים" בייחוד – במקום יצירה (אימהות רבות אומרות לי שחשובה להם פעילות התפתחותית), להעניק מתנה אמתית ושימושית! (ואכן היה לי חשוב מתנה של "איך" ולא של "מה"), על כך שהאימהות יכינו בעצמן ולא אני אכין עבורן (לא מבינה איך אני לא חשבתי על זה קודם! ובקרוב תהיה סדנה ליצירת משחקים לאימהות) על כתיבת פוסטים, על השיווק ועוד ועוד….הפרקים של "האקדמיה למובילים ומנהיגים" שגם הם מלאים בשפע של ידע!
אבל הכי "מעצבן" אותי 🙂 כשאומרים לי איזה שם יפה זה "שתיים עד ארבע" ואני לא יכולה לזקוף את השם למיזם שלי, לזכותי…אלא לזכותך…
ואפילו ה"כרטיס ביקור/פלייר" שלי, זה אחרי מחשבה על מה שאמרת לי. והכנתי "עינית מעוצבת לדלת" שגורפת מחמאות.
אז תודה ענקית!!!
בוודאות, בלי התהליך הזה, ובלי להבין שאפשר לבנות מעולם הדמיון, הפנטזיה וכל חומרי היצירה שהנחתי לך על השולחן – זה לא היה קורה….
רק יצאתי לדרך, אבל יצאתי….
לימור
