ערן שטרן

שרי ג'קסון קליין היא מייסדת "בדרה – המרכז להקשבה" ובית הספר להקשבה, חלוצה בתחום ההקשבה המעשית בישראל. מתוך סיפור חיים אישי של כאב, אומץ ובחירה מחדש, היא הפכה את ההקשבה לדרך חיים, לשליחות חברתית ולשפה ציבורית של ריפוי, חמלה וחיבור. בין השאר תוכלו לשמוע: על הסיפור האישי שהיא סחבה מגיל צעיר, ועל הרגע שבו מורה אחת פשוט הייתה שם עבורה - והקשבה אחת שינתה את מסלול חייה. מהו האומץ שנדרש כדי לעצור ולהקשיב לעצמנו באמת על הבחירה לעזוב מערכות יחסים שלא מדויקות לנו יותר איך אפשר להפוך חוויות מאתגרות למנוע של משמעות ושליחות שעוזרת גם לאחרים. כיצד הקשבה ושיתוף יכולים לקרב בין אנשים, לאפשר חופש פנימי וליצור חיים עם משמעות איך מחזירים את ההקשבה פנימה גם בתקופות מורכבות וגם, למה היא מופתעת כשהיא רואה אנשים שמקשיבים להודעות במהירות כפולה 🙂 פרק מרתק ומעורר השראה !

שמחתי לארח פעם נוספת את פרופסור עוז גוטרמן פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן וראש החטיבה למשאבי אנוש. הקים את קבוצת "לדעת" ואת "אנשי המחר", וחוקר של עתידנות בעולם העבודה. בין השאר דיברנו על: מהם ארבעת הגורמים המנבאים להצלחה בחיים מהו הפער הכואב בין פוטנציאל למימוש איך מייצרים קשרים שגורמים לאנשים ללכת אחרינו איך יראה עולם העבודה העתידי וכיצד זה ישפיע עלינו איך ישפיע ה-AI על עולם העבודה מה מנבא אושר זוגי מדוע אומץ הוא יכולת ומיומנות קריטית בעולם של היום ומדוע הפחד הוא היועץ הטוב ביותר שיכול להיות לנו. פרק מרתק ומעורר מחשבה! תהנו.

והפעם, פרק שהוקלט במהלך הכנס "בוחרים נכון" שבו הדי קרן ראיין אותי. ישבנו לשיחה פתוחה וכנה, שהחלה מזכרונות על כנס בסיני, רגע לפני שהחלה המלחמה,וצללה אל המקומות החשופים ביותר במסע החיים שלי. בין השאר תוכלו לשמוע: מדוע בחרתי בכנס בסיני, לזרוק את ה"מכובדות" ולעלות לבמה יחף על המחיר של חיים בתוך "פרסונה" שמיועדת לרצות אחרים על החשיבות העמוקה של שהייה בתוך הכאב והלא-נודע כדי באמת להשתנות. מה קורה כשאחרי 47 שנות הדחקה רגשית, הסרטן מגיע כקריאת השכמה כיצד ההבנה הכואבת ש"אף אחד לא בא להציל אותנו" משחררת אותנו לקחת אחריות על חיינו למה אי אפשר באמת לרפא את מה שאנחנו מסרבים להרגיש איך קבלת הצללים שלנו והחלקים הפחות "מוצלחים" מביאה לשקט פנימי למה חיים על "אוטומט" שואבים מאיתנו כל כך הרבה אנרגיה פרק חשוף, אישי, ונטול מסכות.

טליה גרין טיטיון היא פסיכולוגית קלינית ומומחית להיפנוזה מרצה ומלווה אנשים בתהליכי שינוי. דיברנו על הכוח הבלתי יאומן של התודעה בריפוי הגוף, על רגעים של כמעט מוות שהפכו למנוע של משמעות, ועל הדרך שבה אנחנו יכולים לתכנת מחדש את הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו. בין השאר תוכלו לשמוע: על ההתנסות הפסיכדלית בגיל 23 ששינתה את חייה כיצד ריפאה את עצמה על ידי היפנוזה עצמית מה יכול לעזור לנו להתחבר למשמעות שלנו איך משנים את המיקוד מהפחד אל עבר המטרה מה הקשר בין התנסויות משנות תודעה לבין שליטה במצבי חרדה כיצד ניתן להשתמש בהיפנוזה כדי לשנות התניות ואסוציאציות במוח מה הערך שבלחוות את הרגשות הפחות "נעימים" למה חשוב ליצור "מיני משברים" מבוקרים בחיים כדי לצאת מהאוטומט שלנו על החשיבות של החיבור לרגש ולגוף ואיך לבחור בדרך שיש בה "לב" פרק מרתק! תהנו.

הפרק הזה נולד מתוך סדרת פוסטים שכתבתי בעקבות חשיפת מסמכי אפשטיין והגילוי על הקשרים שלו עם דיפאק צ'ופרה. הזמנתי את מיקי אלון שהיא חוקרת תודעה, ואת ניב עמיר מייסד ארגון "ביחד", לשיחה עמוקה על קריסת מודל ה"גורו" והמנהיגות הישנה, על המעבר מסמכות חיצונית לריבונות אישית, והחשיבות של לקיחת האחריות על חיינו. בין השאר תוכלו לשמוע: האם הגיע סוף עידן ההערצה העיוורת למנטורים כיצד משבר אמון במנהיגות מוביל אותנו לסמכות פנימית מה הקשר בין נרקיסיזם לבין הרצון הפנימי להוביל אנשים בחיים ולשינוי איך יוצרים מנהיגות חדשה שמצמיחה מנהיגים אחרים מהו השינוי התודעתי שעוברת החברה הישראלית והעולמית דרך שברים ומשברים האם השבר של ה-7 באוקטובר הוא הזדמנות לניהול עצמי קהילתי פרק מרתק ומעורר מחשבה! תהנו.

בשיחה כנה ועמוקה בפודקאסט מעבדות לכנות, ערן שטרן משתף על תקופה בחייו כאחד המנטורים המובילים בארץ. תקופה שבה הוא מגלגל מאות אלפי שקלים בחודש, שותף יחד עם אלון אולמן בתוכנית “קוד המנצח” – אבל בפנים, משהו מתפרק. למרות ההצלחה החיצונית, ערן מרגיש מנותק. הוא מגלה שהוא הפך להיות עבד לתדמית שבנה לעצמו. ואז מגיע המשבר: טיפול שמטלטל אותו, גירושים, והתמודדות עם מחלת הסרטן. דרך כל אלה, הוא מתחיל להבין משהו עמוק: רק כשהוא מוריד את “החליפה” – את התדמית, את הסיפור – הוא יכול להתחיל להיות חופשי. להיות מי שהוא באמת.

עסיס (אביב שלם) הו.יא קוויר שנזהר.ת עם הזדהות יתר עם הגדרות זהות. מסע החיים שלו.ה מרתק, מילדות במשפחה דתית שבה לא הרגיש.ה בבית, דרך התעללות כואבת, חיים כמי שהחברה מגדירה כסיכון לחברה, נפילה למקומות חשוכים והצמיחה מהם לחיים של תרגול יומיומי של חופש ואהבה. בין השאר תוכלו לשמוע: מדוע כל כך חשוב ללמוד להשיל זהויות שכבר לא משרתות אותנו על הכאב של להסתיר את טבע הנשמה על הפחד שלנו לגלות מי אנחנו באמת ולבטא את עצמנו בעולם מה אפשר לו.ה לקבל את עצמו.ה כמו שהיוא ולהבין שהנזילות המגדרית, (וגמישות מחשבתית ככלל) היא הכוח והעוצמה על הכאב והאבל הכרוך בשינוי סביבה ואובדן של א~נשים שהיו קרוביםות מדוע א~נשים נכנסיםות למצוקה כאשר הם לא מצליחיםות לשייך אותנו לתבניות מוכרות על התנועה בחיים בין הקולות הפנימיים של פחד ואהבה פרק חשוף, מרגש שיטלטל את התפיסות שלכם.

עינב נוסנבלט-טל היא ארומתרפיסטית, זמרת, מרצה, משוררת ויוצרת תוכן שאיבדה את הראייה ויכולת ההליכה בגיל 23. דיברנו על החיים בכיסא גלגלים, ועל הרגע שבו הפסיקה להתבייש והתחילה לבחור בנוכחות מלאה בחיים. תוכלו לשמוע גם: כיצד התרופה שקיבלה בגיל צעיר גרמה לה לאבד את הראייה וההליכה מה היתרונות שהיא מצאה באובדן הראייה מה אפשר לה לבקש עזרה ולהחשף על רפואה קונבנציונלית מול רפואה טבעית על תהליך הגמילה ארוך של גמילה מתרופות ובחירה באורח חיים הוליסטי איך יוצרים זוגיות ואינטימיות בעולם שבו המראה החיצוני כבר לא משחק תפקיד איך הגוף מאותת כשמשהו עמוק מבקש תיקון פרק כן, חשוף ומעורר השראה על קבלה, חופש פנימי והאומץ להיות מי שאנחנו באמת. תהנו!

בימים רגילים, רובנו מתקשים לעשות שינוי. הכל מרגיש יציב, שגרתי, קבוע, נוקשה. אנחנו קמים לאותו בוקר, לאותה עבודה, לאותן בעיות בזוגיות. לאותו מסלול ידוע מראש. עצם המחשבה על שינוי, על שבירת השגרה או הסטטוס קוו, מאד מפחידה. היא מעוררת בנו אינספור מערכות הגנה שנועדו "לשמור עלינו" במרחב המוכר והבטוח. פחד, בלבול, דחיינות, ספק... אלו הם רק מדגם קטן ולא מייצג של מערכות ההגנה הפנימיות שלנו. אבל עכשיו, שוב האדמה רועדת. הלוחות הטקטוניים של החיים שלנו זזים. המציאות שאנחנו חיים בה בחודשים האחרונים (ובעצם בשנים האחרונות) מטלטלת אותנו בלי סוף וזורקת אותנו שוב ושוב למרחבים של חוסר ודאות. התגובה האוטומטית שלנו לרוב תהיה, הציפייה לחזור ל"שגרה". אנחנו רק מחכים שהמצב יחזור לקדמותו. שאפשר יהיה שוב לתכנן קדימה. לקבל סוף סוף החלטות בחיים. להתקדם. השגרה עבורנו היא המקום "המוכר והבטוח".

לאורך השנים, בתהליכי הליווי האישי שאני עושה עם אנשים, ראיתי שלא פעם הם מגיעים לתהליך מסיבה מסוימת, בעוד שבפועל, יש סיבה אחרת, עמוקה יותר שבגללה הם באמת הגיעו לתהליך. זו תופעה די הגיונית אם חושבים על זה לעומק: אנחנו תמיד צריכים תירוץ טוב כדי לבקש עזרה. אנחנו צריכים סיבה רציונלית והגיונית שאפשר להסביר לבן או בת הזוג, לרואה החשבון, ובעיקר לעצמנו. אנחנו קובעים פגישת ייעוץ כי העסק לא צומח מספיק מהר ונתקע על תקרת הכנסות. אנחנו באים כי אנחנו צריכים אסטרטגיה חדשה לשיווק. או כי חסר לנו כלי לניהול זמן שיעשה סוף סוף סדר בבלגן של החיים שלנו. זה כרטיס הכניסה שלנו. ההסבר המסודר שאנחנו מספקים לעצמנו ולאחרים, כדי להרגיש שזה "בסדר" כשאנחנו בוחרים לבקש עזרה ולהיכנס לתהליך. לפעמים, זה לא בגלל שאנו חוששים מלהסביר את זה לאחרים. לפעמים, זה פשוט בגלל, שאנו לא מרגישים שזה לגיטימי עבור עצמנו. אז קל לנו יותר לתת לעצמנו את הלגיטימציה הזו, אם זה תהליך עסקי כזה או אחר. אבל, אחרי שהם נכנסים לקליניקה, כשהדלת נסגרת ואנו יושבים בארבע עיניים, האמת מתחילה לצאת. והאמת היא כמעט אף פעם לא ניהול זמן או אסטרטגיה עסקית. האמת היא שאנחנו אומרים שאנחנו רוצים לנהל את הזמן טוב יותר, אבל בפועל אנחנו נשארים במשרד עד מאוחר כי קשה לנו לחזור הביתה לזוגיות שכבר מזמן מרגישה כמו שותפות עסקית קרה ומנוכרת. אנחנו מבקשים עזרה בלייצר עוד הכנסות, אבל מתחת לזה יושב פחד משתק שאנחנו בעצם מתחזים, ושעוד מעט כולם יגלו שאנחנו לא באמת כאלה מוכשרים או מוצלחים כמו שחשבו.