אודות ערן שטרן

וכעת לפוסט הכרות קצת פחות “פורמאלי” 🙂

אז נעים להכיר!
ערן שטרן, נשוי + 3 בנים, עד 2006, מנהל בכיר באינטל, עם כל החבילה שבאה עם זה: כלוב זהב, הרבה הטבות, אינספור נסיעות לחו”ל, ותסכול וחוסר סיפוק גדול ומתמשכים שהולכים וגדלים מיום ליום.

התעוררתי בכל בוקר עם התחושה ש”אני יכול יותר” רק שלא היה לי מושג מה זה ה”יותר” הזה עבורי.

התחלתי ללכת לקורסים, סדנאות, לקרוא ספרים שעד אז לא הייתי מודע לקיומם על מדף הספרים (“אבא עשיר, אבא עני” היה הראשון שגרם לי להתחיל ולבחון את האמונות שלי)…

השאלות “למה אני כאן?”, “האם יש לי תפקיד בעולם?”, “מה היעוד/שליחות שלי?” וכו’ לא הפסיקו להעסיק אותי. אז עדיין לא היו לי תשובות טובות מדי, חוץ מאשר התחושה הפנימית העמוקה שיש שם משהו עבורי, שאני פשוט עדיין לא יודע לשים עליו את האצבע, לראות אותו ולהגדיר אותו במדוייק.

הייתי כל כך אבוד ומתוסכל שהייתי מוכן לנסות הכל רק כדי לקבל תשובות. ואז חבר טוב, ששיתפתי אותו בתסכולים שלי, אמר לי שהוא הלך לאיזה קוראת בכף יד. והמליץ לי גם ללכת אליה.

בשבילי, כאדם סופר רציונאלי, מהנדס ומנהל, לשמוע על זה, זה היה בערך כמו שתגידו לאדם חרדי שיאכל מנה של שרימפס בחמאה ויין ביום כיפור. הוא כתב לי את הטלפון שלה על פתק ונתן לי. כמעט חודש שהפתק הזה היה על השולחן שלי והתעלמתי ממנו בהפגנתיות. לקח לי חודש לאזור אומץ ולהתקשר אליה ולקבוע פגישה.

הפגישה היתה הרבה יותר מעניינת ממה שציפיתי, כמעט ולא הרגשתי שהיא ממציאה עלי דברים (רק קצת 🙂 ), אבל היו בה כמה דברים שבדיעבד היוו נקודות משמעותיות עבורי להמשך. בין הדברים שהיא זרקה לי היא אמרה לי לבדוק את עולם הקואצ’ינג, שזה משהו שמאד יתאים לי.

הייתי כל כך קלולס, שלא היה לי מושג מה זה והלכתי לגוגל כדי לבדוק. נכנסתי לאתרים והתחלתי לקרוא, ופתאום הבנתי שמה שנקרא אימון הוא משהו שהוא חלק מובנה מהתפקיד שלי כמנהל באינטל, אימון וחניכה של עובדים ושל מנהלים צעירים בארגון היה משהו שעשיתי כבר שנים קודם לכן. פתאום התחיל להופיע לי הכיוון של מה אני אוהב לעשות. של מה שמרגש אותי ומלהיב אותי לעשות.

לא אלאה אתכם הכל התהליך, אבל זה לקח כשנה וחצי של התמודדות עם הפחד המשתק מלעזוב, ואם אעזוב מה יהיה ואיך נסתדר כשאני מפרנס יחיד, עם משפחה, ילדים, משכנתא וכו’. עד שבסופו של דבר החלטתי לעזוב ולצאת לדרך עצמאית ולהקים עסק.

עזבתי את אינטל, ולמחרת טסנו כל המשפחה לטיול בארה”ב. כשנחתנו בניו יורק בקונקשן ראינו בטלויזיה שכאן החלה מלחמת לבנון השניה. אני זוכר היטב את הפחד שחשתי, לא מהמלחמה אלא מכך שאני עוד 3 שבועות חוזר לארץ שיש בה מלחמה, ועכשיו לך תבנה עסק תוך כדי זה.. כנראה שתזמון יותר גרוע מזה לא יכול להיות.

בפרספקטיבה של היום, אני מבין שהתזמון אף פעם לא יהיה באמת טוב. תמיד יהיה משהו ש”יפריע” בדרך. מלחמות, מבצעים, מזג אויר, בחירות, חגים, חמסין, שיטפון, שריפה… לא חסר. בסופו של דבר התזמון הפנימי הרבה יותר חשוב מכל תזמון חיצוני שיש.

התחלתי לאמן אנשים. לקוח ראשון, ושני ושלישי. ומשם זה התפתח והתקדם.

אני זוכר שבהתחלה נדהמתי מהיקף האפשרויות וההזדמנויות שנפתחו בפני מיד כשעזבתי את אינטל ויצאתי לעצמאות. שיתופי פעולה, מיזמים מעניינים, אינספור אנשים מעניינים ואפילו התחלה של סטארטאפ שהסתיים מוקדם מאד ?

התקופה של לפני העזיבה שלי ואחריה אופיינה בהרבה מאד פגישות עם אנשים חדשים. עשיתי פעם חשבון שבתקופה של כשנה וחצי נפגשתי עם קרוב ל-500 אנשים חדשים. מרביתם יזמים, בעלי עסקים או כאלו שבתהליך להפוך לכאלו. ההכרויות הללו שינו לי את החיים. אני יודע היום לומר זאת באופן מוחלט.

תמיד הסביבה שקרובה אלינו היא של אנשים שדומים לנו. כך מצאתי את עצמי בהתחלה, מוקף באנשים כמוני – שכירים. שכירים ומלאי פחדים, שהקרינו את כל הפחדים שלהם עלי. כאילו שלא הספיקו לי הפחדים שלי.

הפגישות שעשיתי עם האנשים החדשים הללו חשפו אותי לעולם חדש. עולם חדש של חשיבה, של תפיסות של יזמים, של אנשים שקמים בבוקר ומחפשים מה עוד הם יכולים ליצור, איזה ערך הם יכולים להביא לעולם, מה עוד חדש הם יכולים לעשות.

זה לא שאנשים שכירים לא מביאים ערך ויוצרים, אבל תפיסת העולם היא שונה לחלוטין. אני לא צריך לספר לכם עד כמה זה שונה כשאתם אחראיים 100% לעסק שלכם, ואין לכם “גב” של ארגון או תאגיד מאחוריכם.

אין את הוודאות.

לא שכשכיר יש לך באמת וודאות, אבל ישנה תחושה מזוייפת של בטחון שנותנת לך לישון בדרך כלל טוב בלילה.

המפגשים עם אותם אנשים חדשים, יצרו לי חברויות חדשות. מן הסתם עם רוב האנשים שפגשתי אז אני לא בקשר, אבל ישנם כמה מהם שהפכו להיות החברים הקרובים ביותר שלי. חלקם הפכו לשותפים עסקיים ביזמויות שונות ועסקים שהקמנו ביחד.

בשנים שעברו מאז שיצאתי לדרך עצמאית, עשיתי המון דברים.. לא אלאה אתכם בכולם, אבל בגדול הספקתי להקים עסק נוסף עם שותף שהפך לעסק מאד גדול ומוביל בתחומו. היינו ביחד כ-4 שנים, עד שהחלטתי שזה כבר לא נכון ומדוייק לי יותר, מכרתי לו את החלק שלי והמשכתי הלאה.

הוצאתי את הספר הראשון שלי לאור “להגשים – מימוש אישי וכלכלי בעולם מלא אפשרויות” ב-2012 והוא נמכר בלמעלה מ-30,000 עותקים עד היום, מה שמסב לי אושר גדול, כי אני יודע שזו דרך מאד משמעותית עבורי להעביר רעיונות וליצור שינוי. וב-2016 יצא לאור הספר השני שלי: “להתעורר – מדריך מעשי לשכירים המתלבטים אם להישאר… או להשתחרר”.

ב-2016, החלטנו ויקי אשתי ואני לעשות “פסק זמן” ולצאת לטיול ארוך בעולם. מכרנו את הבית, מסרנו ומכרנו חלק גדול מהרכוש שלנו, אפסנו את השאר במחסן, ויצאנו עם 3 הבנים שלנו למסע אל ה”לא נודע”.
התחלנו בנפאל (שם צולמה התמונה למטה, על רקע הרי האנפורנה) ומשם המשכנו להודו ותאילנד. כשהיינו בתאילנד, הבן הגדול שלנו חזר לארץ להשלים את בחינות הבגרות שלו בארץ, ואז הוא הודיע לנו שהוא נשאר בארץ, עם החברה והחברים.

זו היתה החלטה לא פשוטה, אבל החלטנו שאנו לא נשאיר אותו לבד בארץ, בחודשים האחרונים לפני הגיוס, ולכן קיצרנו את הטיול. במקור תכננו לסיים בארה”ב, וכך עשינו. כשהוא שמע שאנו מסיימים בארה”ב, הוא מיד עלה על מטוס והצטרף אלינו בחזרה 🙂

הטיול הזה היה עבורי חוויה מדהימה. היו בו רגעים מהכל. רגעים מהממים, וכאלו שפחות. רגעים של חוסר וודאות כמו להגיע בלילה עם 2 ריקשות עמוסות בתיקים למלון בדלהי, ולמצוא מולך פקיד קבלה שאומר לך שזה נכון שיש לך הזמנה מאושרת בבוקינג, אבל המלון מלא ואין לו חדרים לתת לנו 🙂

יכולים לקרוא כאן קצת על המסע שלנו, בבלוג שפתחנו: “לא נורמלים”

למדתי שהרבה יותר חשוב לצבור חוויות בחיים מאשר רכוש, ושאנו באמת לא צריכים הרבה כדי להיות מאושרים.. אחרי 7 חודשים שהסתובבנו 5 אנשים עם 2 מוצ’ילות ומזוודה אחת, ואף לא רגע אחד היה שהרגשנו שחסר לנו משהו.

למדתי להתיידד עם חוסר הוודאות. להבין שהדבר הכי וודאי הוא חוסר הוודאות, ושהוודאות האמיתית שיכולה להיות לי, היא הוודאות בעצמי, ביכולות שלי, ובכך שכשאני וויקי מסונכרנים, אז באמת שום דבר לא יכול עלינו.

• כיום אני מלווה בעלי עסקים ועם כאלו שרוצים להקים עסקים (בד”כ שכירים שיוצאים לדרך חדשה), אני עוזר להם בתהליכים עמוקים של זיהוי והגדרה של היעוד והשליחות שלהם בעולם ולאחר מכן להבין איך הם מתרגמים את זה לעשייה עסקית. אני מוביל ביחד עם ויקי אשתי קהילה מרגשת של אנשים ו“עסקים מבוססי שליחות“.

מוזמנים להשאיר לי כאן למטה תגובות, וגם ליצור איתי קשר בכל שאלה!