לגנוב את החופש שלך
25 במאי 2026
הוא ישב מולי בקליניקה ושיתף שאחרי הרבה הרבה זמן הוא נהנה מסוף שבוע עם עצמו לבד.
בלי האשה, בלי הילדים, בלי משימות, בלי מטלות.
לבד, עם עצמו.
שאלתי אותו מתי בעבר הוא איפשר לעצמו זמן כזה.
הוא חשב קצת ואמר, רק כשהייתי טס לחו"ל מטעם העבודה.
והתשובה שלו החזירה אותי כ-25 שנים אחורה. לתקופה שבה עבדתי באינטל.
נזכרתי עד כמה אהבתי את הנסיעות העסקיות לחו"ל. והיו לי לא מעט כאלו.
אהבתי אותן לא רק בגלל הנסיעה לחו"ל, השהיה במקומות חדשים, הפינוקים במסעדות. אלו בוודאי היו כיפיים.
אהבתי אותן, בגלל שזו היתה ההזדמנות שלי להיות בשקט רק עם עצמי לבד.
בלי האשה, בלי הילדים, בלי משימות, בלי מטלות.
מה שאני מבין היום (ולא הבנתי אז), שבעצם השתמשתי בלגיטימציה החיצונית של נסיעה עסקית מטעם העבודה, כתירוץ טוב להתרחק קצת משגרת החיים האינטנסיבית, מהמחוייבויות, מהמשימות.
בשפה פשוטה אפשר לקרוא למה שעשיתי: לגנוב את החופש שלי.
במקום שתהיה לי הלגיטימציה העצמית, הרשות הפנימית לעצמי, לקחת לעצמי זמן שקט שהייתי צריך. גנבתי אותו.
זו תופעה שקורית בהרבה היבטים שונים של החיים.
אנחנו משתמשים במניפולציות כדי להשיג את מה שאנחנו באמת רוצים, במקום פשוט לבקש (או לדרוש) את זה באופן ישיר.
אנחנו מחפשים הצדקה ולגיטימציה חיצונית, סוג של תרוץ "טוב", שיאפשר לנו את מה שאנחנו לא מאפשרים לעצמנו לבקש בצורה ישירה.
אנחנו גונבים את החופש, כי אנחנו לא מאמינים שהוא מגיע לנו בצורה לגיטימית.
אנחנו עושים את זה כל הזמן.
אנחנו מוצאים דרכים יצירתיות ומניפולטיביות כדי להשיג לעצמנו קצת שקט.
במקום פשוט לבקש אותו באופן ישיר.
למשל כשאנחנו מייצרים ריב בכוונה.
אנחנו נטפלים למשהו קטן שמקפיץ אותנו.
אנחנו מרימים את הקול טורקים את הדלת ומסתגרים בחדר.
אולי אפילו לוקחים את האוטו ונוסעים להירגע.
השגנו לעצמנו כמה שעות של שקט ולבד.
או כשאנחנו משתמשים בעבודה כתירוץ האולטימטיבי.
אנחנו נשארים במשרד עוד שעתיים או פותחים את הלפטופ בבית אל תוך הלילה.
יש לי "פרויקט דחוף" אנחנו אומרים.
אבל האמת היא שפשוט חיפשנו לגיטימציה חיצונית לא להיות חלק מההמולה של הבית.
להיות פטורים מהמקלחות, ההשכבות והשיחות על מה קרה היום.
לפעמים אנחנו אפילו מזמנים לעצמנו מחלה.
פתאום יש לנו מיגרנה איומה או כאב בטן בדיוק לפני אירוע או ארוחת שישי אצל ההורים.
הגוף שלנו משתף איתנו פעולה כדי לייצר לנו פטור רשמי.
פטור ממחויבות חברתית/משפחתית שלא באמת רצינו להיות בה.
לפעמים היא תאמר שכואב לה הראש.
פשוט כי לא נוח לה לומר לו שהיא לא רוצה לשכב איתו הלילה.
בכל המקרים האלו השגנו את החופש שלנו.
אבל זו גניבה.
זו מניפולציה שאנחנו עושים על הסביבה ובעיקר על עצמנו.
כי אנחנו מאמינים שאסור לנו פשוט להגיד אני צריך עכשיו שעתיים לעצמי.
או לא מתאים לי לבוא היום כי אני עייף.
או שלא מתאים לי לשכב אתך הערב.
אבל מה המחירים שאנו משלמים על כך?
דרמות, מריבות, כעסים, ניכור מול הצד השני.
ויש מחיר גבוה עוד יותר.
לא מול אחרים.
מול עצמנו.
זה המחיר של לאמן את עצמנו להאמין שלא מגיע לנו.
שלא מגיע לנו רק מעצם כך שאנו רוצים את זה.
אז אנחנו צריכים לגנוב את זה.
אנחנו חושבים שאם נבקש את מה שאנחנו באמת צריכים נראה אנוכיים.
שאולי יכעסו עלינו.
שאולי יתאכזבו מאיתנו.
אז אנחנו משתמשים במניפולציות כדי שהצד השני יוותר לנו.
אבל חופש אמיתי לא מושג דרך גניבה.
חופש אמיתי מגיע מתוך כך שאנחנו מוכנים לעמוד מאחורי הצרכים והרצונות שלנו.
כשאנחנו מבינים שהרצון שלנו בשקט בלבד או פשוט בחופש מפעולה הוא לגיטימי בדיוק כמו כל צורך אחר.
בלי תירוצים בלי דרמות בלי מחלות.
פשוט כי זה מה שנכון לנו כרגע.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אם נמאס לכם לגנוב את החופש במניפולציות, מוזמנים להצטרף אלינו לריטריט "50 גוונים של חופש" הקרוב.
אל תשאירו את כל הידע והטוב הזה רק לעצמכם! שתפו את אלו שבאמת אכפת לכם מהם.
היו הראשונים לקבל את כל התכנים הכי משמעותיים שלי: פרקי פודקאסט חדשים, פוסטים מעוררי מחשבה וכלים מעשיים ישירות למייל שלכם
* בהרשמתי אני מאשר.ת לקבל עדכונים והודעות במייל ובסמס מערן שטרן וחברת "יוצא מהכלל". כמו כן, קראתי והסכמתי לתנאי השימוש
ואני מזמין אותך גם להצטרף לקבוצת הווטסאפ השקטה שלי "מגבירים את האור" שבה אני שולח מעת לעת תכנים מרתקים נוספים.
מיטב התכנים שלי זמינים לכם ללא עלות!
הם מחכים לכם כאן בלחיצת כפתור
אני מזמין אתכם לקבל ממני את מיטב התכנים שלי ללא עלות!
הם זמינים לכם כאן בלחיצת כפתור
