הקשבה לעצמי

כמה מהחיים שלכם באמת בחרתם, וכמה פשוט למדתם ש״ככה צריך״? אפשר לעשות את כל הדברים הנכונים. ללמוד, להתקדם, לבנות קריירה ומשפחה, לסמן עוד ועוד וי. ועדיין, בתוך כל זה, להרגיש שמשהו חסר. שיש חלק בכם שלא מקבל מקום. ואולי אתם כבר יודעים מה הייתם רוצים לשנות, אבל אז מגיעות השאלות: מה יגידו? את מי אאכזב? ומה יקרה לכל מה שבניתי? בהרצאה ״האומץ להיות עצמך״ אני משתף במסע האישי שלי ובמה שלמדתי בדרך על המחיר של הניסיון להיות מי שמצפים מאיתנו, ועל האומץ לגלות מה אנחנו באמת רוצים ולתת לזה מקום בחיים. במהלך הצפייה תגלו: - איך לזהות איפה הציפיות של אחרים מנהלות את הבחירות שלכם, גם כשנדמה לכם שאתם בוחרים בעצמכם. - אילו סימנים יכולים להעיד שהחיים שבניתם כבר לא מתאימים למי שאתם היום. - למה כל כך קשה לשנות כיוון, אפילו כשכבר ברור לכם שאתם רוצים משהו אחר. - איך להתחיל לברר מה נכון לכם ולעשות צעד ראשון, גם כשעוד אין לכם מושג איך תיראה הדרך. אם גם אתם מכירים את התחושה שאתם עושים את מה שצריך, אבל לא מספיק את מה שאתם באמת רוצים, אני מזמין אתכם לצפות.

הוא ישב מולי בקליניקה ושיתף שאחרי הרבה הרבה זמן הוא נהנה מסוף שבוע עם עצמו לבד. בלי האשה, בלי הילדים, בלי משימות, בלי מטלות. לבד, עם עצמו. שאלתי אותו מתי בעבר הוא איפשר לעצמו זמן כזה. הוא חשב קצת ואמר, רק כשהייתי טס לחו"ל מטעם העבודה. והתשובה שלו החזירה אותי כ-25 שנים אחורה. לתקופה שבה עבדתי באינטל. נזכרתי עד כמה אהבתי את הנסיעות העסקיות לחו"ל. והיו לי לא מעט כאלו. אהבתי אותן לא רק בגלל הנסיעה לחו"ל, השהיה במקומות חדשים, הפינוקים במסעדות. אלו בוודאי היו כיפיים. אהבתי אותן, בגלל שזו היתה ההזדמנות שלי להיות בשקט רק עם עצמי לבד. בלי האשה, בלי הילדים, בלי משימות, בלי מטלות. מה שאני מבין היום (ולא הבנתי אז), שבעצם השתמשתי בלגיטימציה החיצונית של נסיעה עסקית מטעם העבודה, כתירוץ טוב להתרחק קצת משגרת החיים האינטנסיבית, מהמחוייבויות, מהמשימות. בשפה פשוטה אפשר לקרוא למה שעשיתי: לגנוב את החופש שלי. במקום שתהיה לי הלגיטימציה העצמית, הרשות הפנימית לעצמי, לקחת לעצמי זמן שקט שהייתי צריך. גנבתי אותו.