הדרך שהלכו בה פחות

לפני כמה ימים, בשיחה עם לקוחה שאני מלווה, עלה אצלה הרבה תסכול מהדרך היא צועדת בה בחייה. ההתמודדות עם האתגרים והקשיים שהחיים מציגים לה.

והיא עברה את כולם. והתמודדה איתם, וניצחה אותם. ועדיין זה קשה.

ואז נזכרתי בשיר של רוברט פרוסט על "הדרך שהלכו בה פחות".

למי שלא מכיר, הוא מתאר בשירו את נקודת ההחלטה שבה הוא התבונן על שתי דרכים שמתפצלות בתוך היער והוא בוחר ללכת בדרך השניה. האחרת.

בדרך שהלכו בה פחות.

בזו שבה השביל לא היה ברור כל כך, ומכוסה בעשביה.

לרוב, אנחנו נעדיף ללכת בדרך המוכרת, הברורה, המוסללת והסלולה.

זו שהתוו לנו אותה כל אלו שהלכו בה לפנינו.

ולפעמים זה ממש סבבה.

ולפעמים לא.

אבל עדיין, מרביתנו נעדיף את הבטחון והוודאות של הליכה בדרך מוכרת ובכזו שכבר הלכו בה לפנינו.

לא כי היא טובה יותר בהכרח.

פשוט כי היא מוכרת.

פשוט כי היא ברורה, ולעיתים צפויה.

לעומת הדרך שהלכו בה פחות.

שהיא הרבה יותר מפחידה.

שהיא הרבה יותר מאיימת.

שהיא לא ברורה.

שאין בה וודאות.

שאין לנו בה נסיון קודם.

ולכן היא דורשת מאיתנו לרוב יותר מאמץ, יותר "ניסוי וטעיה", יותר התמודדות עם טעויות וכישלונות.

זו דרך שדורשת מאיתנו הרבה יותר משאבים פנימיים, מאשר הדרך הרגילה והמוכרת.

ועדיין, יש מקרים בחיים, שזו הדרך שלנו.

למרות שהיא מפחידה ולא וודאית.

כי זו הדרך היחידה שיכולה לקחת אותנו למקומות חדשים, ולא לאותם המקומות המוכרים, שכולם היו בהם כבר לפנינו.

~~~~~~~~~~~~~~

בקרוב, אנחנו יוצאים למסע נוסף של הריטריט "50 גוונים של חופש"

בו תוכלו לבחון את הדרך שלכם, ואת הדרך שהלכו בה פחות.

הדרך האלטרנטיבית.

זו שמרבית האנשים לא מוכנים ללכת בה.

וכל זה בקבוצה אינטימית, 25 משתתפים, שמגיעים לחקור את החופש בחייהם.