בחירות

לפני כשנתיים נתקלתי לראשונה בקריקטורה הזו. לקוח שיתף אותה איתי.אני מוצא בה סוג של אמת.אנחנו נולדים לתוך מסלול ידוע מראש. "הסללה" ברורה, מתוכננת, משורטטת ומוקפדת היטב: תוציא ציונים טובים בבית הספר, כדי שתוכל לרכוש בהמשך השכלה גבוהה, תמצא עבודה בטוחה, תתחתן, תעשה 3 ילדים, תיקח משכנתא, תקים עסק, תרדוף אחרי הלקוח הבא, תגדיל את ההכנסות, תשדרג את הרכב...או בקיצור: ברוכים הבאים למירוץ העכברים של החיים!אנחנו מתנהגים בדיוק כמו עכבר על גלגל.רצים, רצים, רצים. מזיעים, מתאמצים יותר, משקיעים עוד שעות, לוקחים עוד פרויקטים, עושים עוד כסף, קונים עוד "דברים" ואז עובדים עוד כדי לממן את הדברים שקנינו. ואנחנו בטוחים שאם רק נרוץ עוד קצת, עוד יותר מהר, נגיע לאיזו שהיא "מנוחה ונחלה" מובטחת.אבל אנחנו אף פעם לא מגיעים לשם. כי האמת היא שהגלגל הזה לא באמת מוביל לשום מקום. הוא רק מסתובב מהר יותר.וכאן יש פוטנציאל לרגע של התגלות אמיתית.אבל זה לא פשוט לעצור לרגע את המירוץ ולהתבונן.למה אנחנו לא פשוט... עוצרים? יורדים ממנו? כי כולם מסביבנו ממשיכים לרוץ במלוא המרץ על הגלגל. וזה מפחיד להיות שונים או יוצאי דופן. וכך אנו מוצאים את עצמנו ממשיכים לרוץ על הגלגל הזה, גם כשאנחנו מבינים, עמוק בפנים, שזה לא עושה אותנו מאושרים. פרדוקסלי ממש.

הצורה הנפוצה ביותר של יאוש היא לא להיות מי שאתה ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ לפני כמה ימים קיבלתי את הציטוט הזה בווטסאפ. לא הכרתי אותו, אז הלכתי לחקור של מי ומאיפה הוא.הוא שייך לפילוסוף הדני סרן קירקגור מתוך ספר שכתב ב-1849.הסיבה שעניין אותי לחקור את המקור של הציטוט, היא כי אני חושב שהוא ממש מדויק.מכיר את זה גם על עצמי, בתקופות בעבר.הבריחה מעצמי, חוסר הקבלה שלי מי שאני, הנסיון להיות מי שהחברה חושבת שאני צריך להיות, ליישר קו עם המוסכמות סביבי והתאמה לציפיות של אחרים. כל אלו גרמו לי להרגיש תסכול, יאוש, חוסר מימוש ותחושה עמוקה של בזבוז הזמן שלי כאן. תחושה שאני חי חיים שלא שייכים לי, של מישהו אחר.ברמה העמוקה יותר, כל אלו היו צורות של בריחה מקבלת אחריות על החיים שלי. חוסר נכונות לבחון מה הם המחירים שאני משלם על יישור הקו הזה מול ציפיות של חברה וסביבה. וחוסר נכונות לשלם את המחירים הנדרשים כדי לשנות.

הדרך שהלכו בה פחות ~~~~~~~~~~~~~~~ לפני כמה ימים, בשיחה עם לקוחה שאני מלווה, עלה אצלה הרבה תסכול מהדרך היא צועדת בה בחייה. ההתמודדות עם האתגרים והקשיים שהחיים מציגים לה. והיא עברה את כולם. והתמודדה איתם, וניצחה אותם. ועדיין זה קשה.ואז נזכרתי בשיר של רוברט פרוסט על "הדרך שהלכו בה פחות".למי שלא מכיר, הוא מתאר בשירו את נקודת ההחלטה שבה הוא התבונן על שתי דרכים שמתפצלות בתוך היער והוא בוחר ללכת בדרך השניה. האחרת.בדרך שהלכו בה פחות. בזו שבה השביל לא היה ברור כל כך, ומכוסה בעשביה.לרוב, אנחנו נעדיף ללכת בדרך המוכרת, הברורה, המוסללת והסלולה. זו שהתוו לנו אותה כל אלו שהלכו בה לפנינו.ולפעמים זה ממש סבבה. ולפעמים לא.אבל עדיין, מרביתנו נעדיף את הבטחון והוודאות של הליכה בדרך מוכרת ובכזו שכבר הלכו בה לפנינו. לא כי היא טובה יותר בהכרח.פשוט כי היא מוכרת. פשוט כי היא ברורה, ולעיתים צפויה.לעומת הדרך שהלכו בה פחות.

נבו פרץ הוא מטפל, יזם, יוצר ואיש משפחה. בעשור האחרון הוא עוסק בהנחיית סדנאות וטיפולים מבוססי נשימה, חשיפה לקור ואימון מנטלי. בפרק אירחתי שוחחנו על המסע האישי המדהים שלו, כיצד הפך מילד עם מחלה אוטואימונית שהתעורר משותק בגיל 12, לנער שמן ולבסוף ללוחם בשייטת. בין השאר תוכלו לשמוע: על החרם שעבר בצבא ומה הוא למד מכך על עצמו מדוע ההליכה לקצוות שלנו מאפשרת לשינוי לקרות מדוע גברים, לרוב, אינם נותנים לעצמם לגיטימציה להרגיש ולהביע רגש האם חייבים משבר גדול בחיים כדי ליצור שינוי בחיים שלנו כיצד הגוף והמציאות החיצונית משמשים כהכוונה עבורנו מה יכול להעניק לנו יותר חופש מדוע לפעמים צריך לדעת לוותר על אנשים בחיים שלנו כיצד גבולות מעניקים לנו חופש פרק עוצמתי ומלא תובנות על הקשר בין משברים, שינוי וצמיחה!

רוני כהן הוא מנטור ומורה דרך לגברים בגישה הוליסטית שמשלבת את עולם הטנטרה, היוגה והרפואה התזונתית. החיים שלו הם מסע מרתק של בחירות אמיצות לחיות את חייו באותנטיות ומתוך תשוקה וכיום הוא מלווה גברים בתהליכי שינוי וחיבור עמוק לעצמם ולאנרגיה הגברית שלהם. פרק חשוב ומשמעותי במיוחד לגברים, בכל המגדרים וגם לנשים שרוצות להבין את עולמם של הגברים! בשיחה שלנו תוכלו לשמוע בין השאר: כיצד הלידה המתקרבת של בנו הבכור שינתה את תפיסת חייו על "החלפת התפקידים" בין האנרגיה הזכרית לנקבית בעולם והכאוס שזה יוצר על היציאה מהארון בגיל 45 לאחר שכבר היה נשוי ועם 3 ילדים על הדיסוננס שמתקיים אצל גברים רבים בין ההצלחה החיצונית שהם משיגים ותחושת התסכול הפנימית מה הוביל אותו להעמיק בעולמות היוגה והטנטרה וכיצד זה השפיע על חייו מה משמעות האנרגיה המינית בחיים בכלל ואצל גברים בפרט כיצד גם גברים יכולים לחוות מולטי אורגזמיות כיצד הסטרס והמתח פוגעים באנרגיה ובתשוקה בחיים שלנו מה עוזר לנו לפתח חוסן וביטחון עצמי ואיך אפשרי לחיות חיים מלאי תשוקה והגשמה

אמיר פרידמן הוא יזם, אמן, סופר ומניע יזמים לפעולה. יש לנו הכרות רבת שנים מאז שליוויתי אותו בתהליך הקמת העסק שלו - בית ספר ללימוד נגינת גיטרה. למרות ההתפִתחות וההצלחה העסקית, אמיר נתקל באחת הבעיות הנפוצות יותר של בעלי עסקים ועצמאיים: נמאס לו מהעסק של עצמו. בשיחה שלנו העמקנו לגורמים לתופעה הזו, איך אפשר להתמודד איתה, וכיצד להמציא את עצמנו מחדש עסקית. תוכלו לשמוע: מה עושים כשמגיעים למיצוי בעסק שהקמנו ושמפרנס אותנו מדוע חשוב לתת לעצמנו קודם כל את הלגיטימציה לשינוי מה יכול לעשות בעל עסק שמרגיש שחיקה ומיצוי בעסק שלו על משבר הזהות שמגיע בעקבות שינוי שכזה מהו פער היישום שקיים אצל יזמים ובעלי עסקים רבים הפער של ההבטחות הבומבסטיות של תוכניות הליווי העסקיות מול המציאות מהם ההיבטים הרגשיים והנפשיים שצריכים לקבל מענה אצל היזם וגם - על הורות ויזמות וכיצד הם משפיעים אחד על השני

לפני כמה חודשים קיימתי פגישת מיקוד חד פעמית עם בחור כבן 28. הוא היה בסוף תקופת התמחות של כשנתיים, לאחר שסיים לפני כן את התואר.הוא התלבט מה לעשות.מצד אחד הוא כבר עלה על מסלול מסויים, של לימודים, התמחות, והכיוון המתבקש מבחינתו היה לקבל תפקיד בארגון שהתמחה בו או לחפש עבודה בארגון דומה אחר. ולהמשיך לפתח את הקריירה שלו.ומצד שני, יש לו חלומות, רוצה לטייל בעולם, רוצה לחוות איך זה לגור במדינה אחרת לתקופה מסויימת, לפגוש אנשים, להתנסות בדברים.בשני המקרים, הרצון שלו בהמשך הוא גם להכיר מישהי, משפחה, ילדים וכל "החבילה".עיצרו רגע לחשוב.אם הייתם בנעליו. מה הייתם עושים? לאיזה כיוון הייתם הולכים?דיברנו על המצב שלו, בחנו היבטים שונים, מה "נכון" או עדיף לעשות מההיבט הכלכלי, התעסוקתי, הקריירה, מגורים, רצונות, חלומות, שאיפות...ואז אמרתי לו שלדעתי יש עוד פקטור אחד חשוב שצריך להכניס לשיקולים שלו. קראתי לזה: It's now or neverעכשיו, או לעולם לא.

הפעם הזמנתי שוב את נילי גולדפיין לשיחה מיוחדת שאותה הקדשנו לדור הצעיר, בני ה-20+, שעושים כעת את צעדיהם הראשונים בעולם. ביחד עברנו על כמה מהתחומים וההחלטות המהותיות של החיים בגיל הזה: לימודים, חתונה, ילדים, כסף, בית ומשכנתא ועוד. ביחד שחטנו כמה פרות קדושות, וגם הצענו חלופות והצעות לכישורים והמיומנויות הנדרשות להצליח בעולם הכאוטי והמבלבל של היום. בין השאר, תוכלו לשמוע: מה המקור ההיסטורי של בתי הספר ומדוע הם נועדו לחנך אותנו להיות צייתנים מהן הסכנות במערכת החינוך והתפיסות השגויות שמחנכים אותנו אליהן מדוע חשוב, כדאי וצריך להתבלבל בגיל הזה מהו מסלול השיעבוד הקלאסי שמרבית הצעירים מוסללים אליו וכיצד להיזהר ממנו מדוע מיומנויות חיים חשובות יותר מידע למה חשוב להטיל ספק, לשאול שאלות ולמרוד בקיים מהם הכישורים הנדרשים להתפתח ולחיות בהגשמה בעולם של היום

"לא תמיד צריך לדעת לאן ללכת, לפעמים מספיק לדעת איפה לא להישאר"את הציטוט הזה פגשתי על שלט קטן בדואר באחד הבקרים השבוע.העליתי את התמונה בקבוצת הווטסאפ של קהילת "עושים שינוי" וזה עורר דיון מעניין בין חלק מהמשתתפים לגבי הנכונות או אי הנכונות של המשפט הזה.אישית, אני מאד מתחבר אליו.אני פוגש לא מעט אנשים שלא טוב להם במקום שהם נמצאים בו, ועדיין בגלל שאינם יודעים מה "הדבר הבא שלהם" הם נשארים במקום שלא טוב להם בו.

הי!הימים האחרונים מזמנים לנו הזדמנות מעניינת להתבונן על המציאות החיצונית ודרכה להבין דבר או שניים לגבי המציאות הפנימית שלנו, שבסופו של דבר משפיעה על המציאות החיצונית שלנו.בחירות, קורונה, הפחדות...אם נבחן את ההתרחשויות של השבועיים האחרונים ועד היום, אפשר לכנות את המכנה המשותף של כל מה שאנו רואים שקורה בחוץ בשם: עצמת הפחד.החל מהבחירות.אין זה משנה באיזה צד אתם של המפה הפוליטית, כל אסטרטגיות הקמפיינים של כל המפלגות נעו סביב הפחד. הפחד שזה יבחר, או הפחד ממה יקרה אם הוא יבחר.זה לא סתם. אינספור מקרים, מחקרים והתנסויות עבר הוכיחו לפוליטיקאים שלנו שוב ושוב, שיותר מהכל, פחד והפחדה מניעים אנשים לקלפיות.ככל שמפחידים אותנו מכך שביבי יבחר שוב, כך הוא מתחזק יותר.ככל שמפחידים אותנו שהערבים נוהרים לקלפיות, כך הם מתחזקים יותר.ככל שמפחידים אותנו מכך שהחרדים ישתלטו על המדינה, כך הם מתחזקים יותר.זה לא מקרי אגב. זהו חוק!החוק השלישי של ניוטון קובע כי: כאשר גוף מפעיל כוח כלשהו על גוף אחר, הגוף האחר יפעיל כוח השווה בעוצמתו אך מנוגד בכיוונו על הגוף הראשון.ובשפה פשוטה: מה שאנו מתנגדים לו – יפעיל עלינו כח שווה עוצמה בכיוון ההפוך. ולכן מה שמתנגדים לו או שמפחדים ממנו – גדל!הבחירות האחרונות, ואלו שלפניהן, ואלו שלפניהן, ולצערי, ככל הנראה גם אלו שלפנינו – כולן מראות שישראל בחרה מתוך פחד.מתוך פחד ולא מתוך תקווה.זה הדבר העצוב ביותר בעיני. שעם שלם בחר מתוך פחד ולא מתוך תקווה.אני חושב שכאנשים בודדים וכעם, לאבד את התקווה זה מצב מאד מאד מסוכן.אדם חולה שמאבד תקווה, מאבד גם את הרצון לחיות.השליכו מכך מה קורה לעם אשר בוחר מתוך פחד ומאבד תקווה.הקורונה מלמדת אותנו שיעור דומה: מה שמתנגדים לו גדל.ככל שההיסטריה שיוצרים סביב הקורונה מתגברת, כך גם ההשפעה שלה גדלה. ככל שמתנגדים לה יותר – היא מתפשטת.ורק לשם פרופרציות – הסיכוי שלכם להפגע בצורה קשה מהקורונה קטן יותר מהסיכון שלכם לזכות בלוטו. הסיכוי שלכם לזכות בלוטו קטן יותר מהסיכוי שלכם למות מפגיעת מטאוריט (שעומד על 1 ל-1 עד 1.6 מליון).אם בכל זאת אתם בוחרים למלא לוטו, רק קחו בחשבון שהסיכוי שלכם להפגע בתאונת דרכים בדרך לדוכן הלוטו גדול פי וכמה ועומד על 1 ל-28,481... אז סביר יותר שתפגעו בתאונת דרכים או ממטאוריט, עוד לפני שתפגעו קשה מהקורונה.האם העובדה הזו מונעת ממישהו לצאת מהבית?האם זה מונע ממישהו להכנס לרכב ולנסוע?נשמע מצחיק, נכון?אנחנו לוקחים על עצמנו מדי יום סיכונים הרבה יותר גדולים מאשר הסיכון שהקורונה מהווה לנו.אבל, לצערי, התקשורת, הממשלה וגופים בעלי אינטרסים (כלכליים, בריאותיים, פוליטיים וכו') זורעים פחד ובהלה.רק חשבו מה יכולת ההפחדה הזו עושה לגופי התקשורת שנהנים פתאום מפריחה ברייטינג, או ליצרני ג'ל הידיים...באמת שאני לא מצליח להבין את ההגיון של ג'ל הידיים – כאילו שזה הדבר שיציל אותנו מהקורונה, ועדיין הוא נהנה מגידול של 3500% במכירות. אגב, לא פשוט יותר לשטוף ידיים עם סבון???הפגיעה הקשה ביותר של הקורונה, או יותר נכון לומר – ההיסטריה של הקורונה, היא הפגיעה הכלכלית, והפגיעה בשגרת החיים של האנשים, של כל אחד מאיתנו.וזה לא קשור בכלל לנגיף עצמו, אלא להפחדה.אנשים שפועלים מתוך פחד, עושים לרוב הרבה מאד טעויות.למשל, אנשים מסתכלים על מדדי הבורסה שצונחת וממהרים למשוך את כספם מקרנות הפנסיה... לא כי הם עשו כאן איזו הערכה כלכלית מחושבת שבוחנת את הגיל שלהם, את הצורך שלהם בזמינות של הכסף או שיקולים אמיתיים אחרים, אלא מתוך חרדה, פניקה וכי זה מה שהשכן או החבר שלהם אמר להם לעשות.זה החזיר אותי לימים הטרופים של סוף 2008 שבהם כותרות האימה בעיתונים בישרו שהציבור מושך את כספו מקרנות הפנסיה, ואכן רבים מאלו שקראו את הכותרות הללו הלכו ומשכו את כספם. וברגע אחד של חוסר מחשבה, וההליכה אחר חשיבת ההמון, השמידו את העתיד הכלכלי שלהם. ב-2010 כבר חל התיקון והכל חזר למקומו וכל ההפסדים של קרנות הפנסיה השתקמו, אך מי שמשך את כספו, איבד הרבה מאד מערכו בגלל החלטה פזיזה.כל אלו הם ארועים חיצוניים שאנו נותנים להם להשפיע עלינו.אבל זה לגמרי לא חייב להיות כך.וכאן נכנס עניין הבחירה החופשית שיש לכל אחד מאיתנו, אך לצערי לא רבים מאיתנו עושים בה שימוש מושכל.אדם צריך לשאול את עצמו מהיכן מונעות הבחירות שלו – האם מתוך פחד או מתוך תקווה?אני לא אומר שאתם צריכים עכשיו להזמין טיסה לסין או לאיטליה, אבל מצד שני, אם אתם לא באוכלוסיית סיכון ספציפית אין באמת סיבה להכניס את עצמכם לבידוד מרצון (עוד לפני שאתם באמת נדרשים לבידוד על פי החוק).אפשר לנקוט בזהירות, אבל זהירות יתר והיסטריה הן כבר מסוכנות יותר.ומצד שני, השמירה על השגרה חשובה לבריאות הנפשית שלנו. אני מנסה להימנע עד כמה שניתן מפגיעה בשגרה המתוכננת שלי. לא ביטלתי שום פעילות, לא הפסקתי לעשות שום דבר שתכננתי קודם לכן.אני בוחר בתקווה ולא בפחד.אז כמה המלצות פרקטיות:שמרו על השגרה, עד כמה שניתן. אל תמהרו לבטל דברים שתכננתם לעשות. אל תהיו נמהרים בהחלטות על הכסף שלכם, אם אינכם בטוחים מה לעשות, קחו יעוץ עם מי שמתמחה בכך (ולא, השכן שקרא פוסט של "מומחה שקר" כלשהו בפייסבוק אינו נחשב למומחה) כל משבר טומן בחובו את זרעי ההזדמנות. זה לא משפט שלי, נפוליון היל טבע אותו כבר ב-1934 (אחרי המשבר הכלכלי הגדול של 1929) בספר "חשוב והתעשר". שבו לחשוב, איפה ההזדמנות כאן? בעסק? במשפחה? בבריאות? בהשקעות? בכסף שלי? המעיטו בצריכת החדשות / העיתונים / הפוסטים של הפאניקה ברשתות החברתיות (מציע להתנזר מהם לגמרי). אנרגיה היא דבר מדבק. הרבה יותר מהקורונה, ואנרגיה שלילית ופחד הם מדבקים במיוחד והכי חשוב – תבחרו בתקווה! ולא מתוך פחד!ואם מצאתם ערך דברים הללו, אשמח שתשתפו, שיהדהדו למרחק גדול יותר. ככל שנגביר את ההדהוד של התקווה, כך נוכל למגר את הפחד... וגם את הקורונה!ורק תהיו לי בריאים! :)שלכם, ערן.