הי,
היום, יום האהבה, מצאתי את עצמי בנסיבות לא טבעיות… לדבר על "אהבה". נושא שלכאורה רחוק מאד מהנושאים הטבעיים שעליהם אני מדבר – הצלחה, עסקים, הגשמה. אבל מעבר לכך, אהבה היא רגש, ואני מהנדס. ומנסיוני האישי, מהנדסים ורגשות הם שני דברים שבדרך כלל לא מתערבבים… כמו שמן ומים…
אני כותב כאן על כמה מימדים של אהבה: לאחרים, לעצמנו, לחיים ולמה שאנו עושים.
למה בעצם אנחנו כאן, ולמה נועדו החיים הללו כאן?
אלו הן שאלות עמוקות, חשובות, אני לא יודע אם יש להן תשובה פשוטה. אבל התשובה שאני סיפקתי לעצמי היא שבאנו לעולם הזה עם מטרה מסויימת. כל אחד מאיתנו כאן, כי יש לו מטרה מסויימת. המטרות של כל אחד מאיתנו יכולות להיות שונות, אבל ישנה מטרה אוניברסלית, כך אני מאמין והיא שעלינו להנות כאן בעולם הזה.
אני מאמין שנועדנו לאהוב את מה שאנו עושים, לאהוב את מה שאנו משיגים, לאהוב את מי שאיתנו ובסביבתנו, ובמיוחד – לאהוב את עצמנו.
מצאתי שאהבה היא דבר חמקמק משהו, מצד אחד אנו לא יכולים לראות אותו בעין, היא לא משהו פיסי שאנו יכולים לראות, אבל זה משהו שאנו מייד יודעים לחוש ולהרגיש בו. אנו גם יודעים להרגיש בו כשהוא מתקיים בחיינו, וגם כאשר הוא לא מתקיים בהם.
אני לא יודע אם יש עוד מרכיב כל כך חשוב בחיים שלנו, אולי חוץ מאשר חמצן, שהחיים שלנו כל כך תלויים בו. אנשים יהיו מוכנים לעשות הרבה כדי לחוש אהבה בחייהם כאשר היא לא מתקיימת שם. אנו נהיה מוכנים להקריב, לשלם מחירים, לעשות שינויים – והעיקר שנזכה להכניס אהבה לחיינו.
אהבה היא הרבה יותר מאשר רק רגש כלשהו שאנו מרגישים כלפי האנשים החשובים בחיינו, או כלפי הכלב או החתול שלנו. אהבה היא כח משמעותי בחיים שלנו. אהבה, כמו כל דבר בעולמנו היא אנרגיה, אבל אנרגיה בתדר גבוה ביותר.
אהבה היא כח, היא עצמה, היא כח יצירה, התחדשות, בריאה, נתינה… אהבה היא כח לחיים שלנו. בלי אהבה בחיים שלנו, אין לנו אנרגיה בחיים, במקרים רבים אין באמת משמעות לחיים שלנו. זה לא מקרי שאנו שומעים על הרבה מקרים של זוגות שחייו שנים רבות ביחד, ואז כשבן זוג אחד הולך לעולמו, בן הזוג השני מצטרף אליו לאחר זמן קצר ביותר. לעיתים ימים או אפילו שעות אחרי כן.
אהבה היא כח לחיים. היא אחד הכוחות העוצמתיים ביותר שקיימים בעולמנו. היא כח שאנו לא רואים אותו, אבל אנו בוודאי מרגישים בנוכחותו, או בחסרונו. קשה לדמיין איך היה נראה העולם שלו בלי אהבה. מה היה נוצר בעולם שלנו? מאחר ואין ואקום או ריק בעולם שלנו, המקומות שאין בהם אהבה מתמלאים בדברים אחרים, והמציאות בהם נראית גם כך בהתאם.
אהבה היא הכח שמניע אותנו בעולם. היא האנרגיה שמבטיחה את הקיום שלנו ואת הקיימות שלנו בעולם.
אהבה מתחילה בבחירה. בבחירה לאהוב. המציאות שאנו חווים בחיינו, ולאורך חיינו היא מורכבת. וזו הבחירה שלנו אם לאהוב את מה שאנו פוגשים, או לתעל את האנרגיות שלנו למקומות אחרים. כך או כך – זו בחירה שאנו עושים, בכל רגע ורגע בחיינו, ולא אף אחד אחר.
לאהבה יש כח. היא כח שמושך לחיים שלנו את הדברים שאנו אוהבים. אנו נמשכים לדברים שאנו אוהבים. אנו רוצים להיות בסביבתם ושהם יהיו נוכחים בחיים שלנו. וזה מתקיים לא רק לגבי האנשים שנמצאים בחיים שלנו, שאנו אוהבים ושאנו רוצים להיות בסביבתם, אלא זה נכון לגבי כל המימדים האחרים. אנו רוצים לעשות את הדברים שאנו אוהבים, לחיות במקומות שאנו אוהבים, ושיהיו לנו את הדברים שאנו אוהבים.
יש לאהבה רבדים רבים, והיא רחבה הרבה יותר מהאהבה הרומנטית שאנו מכירים, או האהבה שבן הורה לילדו, או האהבה המשפחתית. יש אהבה בכל מימד בחיים שלנו – אהבה לעיסוק שלנו, אהבה לחברים שלנו, אצל אחדים מתקיימת אהבה לאלוהים שהם מאמינים בו, ואהבה לאדם, אהבה לעולם.
אהבה היא כח מניע חיובי בכל מימד בחיים שלנו, כל דבר שאנו עושים, מונע מהכח הזה. אנו בוחרים בכל רגע מה אנו אוהבים, ומה לא, ובכך למעשה אנו מושכים לחיינו עוד או יותר ממה שאנו אוהבים או שלא.
כל הדברים הטובים בחיים שלנו מגיעים מתוך אהבה, ולחילופין הדברים הפחות נעימים בחיים שלנו מגיעים ממקום של חוסר אהבה.
וזה נכון לכל מימד בחיים שלנו – במערכות היחסים שלנו, בבריאות שלנו, בעיסוק שלנו, במצב הכלכלי שלנו, וכמובן גם ברמת ההגשמה והסיפוק שאנו חווים ומרגישים.
על מנת להבין את הכח העצום של האהבה, מספיק שנסתכל על עצמנו ועל אחרים מה אנו מוכנים לעשות, מה אנו מוכנים להקריב, ומה המחירים שאנו מוכנים לשלם, על מנת לחוש את האהבה בחיינו, ולהיות מסוגלים לקבל ולתת אהבה.
בין אם אלו הורים שמוכנים לעשות הכל עבור הילד שלהם. כולנו מכירים זאת ברמה האישית, שלנו כלפי הילדים שלנו, וכולנו מכירים אינספור סיפורים ומקרים על אחרים שבשעות מצוקה, משבר או קושי, היו מוכנים להקריב הכל על מנת לעזור, או להציל את הילד שלהם.
הכח שאנשים מקבלים במקרים הללו, הוא אינסופי והמקור שלו הוא אהבה.
האהבה היא לא חד סטרית. יש לה 2 כיוונים, ושניהם מאד חשובים ומשמעותיים בחיינו. אהבה אינה יכולה להתקיים אם 2 הכיוונים הללו אינם מתקיימים. ואלו הם הכיוונים של לתת אהבה וגם לקבל אהבה.
ישנם אנשים שמוכנים לתת אהבה לכל מי ומה שסביבם, אבל קשה להם מאד לקבל אהבה מאחרים. זה לא מצב שלם ומלא של אהבה. אהבה מלאה נגזרת מהיכולת שלנו גם לתת אהבה לאחרים וגם לקבל אהבה מאחרים.
משום מה, כשמדובר בלאהוב אחרים, זה לכאורה קל לנו יותר. אנו מתאהבים באחרים בקלות יותר מאשר אנו מתאהבים בעצמנו. קל לנו יותר להעניק לאחרים את האהבה שלנו ומה שנגזר ממנה, מאשר לאהוב את עצמנו בצורה מלאה – ללא תנאים, ללא שיפוטיות או ביקורת.
אבל אהבה מלאה, היא אהבה שבה אנו מקבלים ונותנים במקביל. למעשה אנו נחווה אהבה גדולה יותר ככל שהשניים יהיו מאוזנים ביניהם.
נסתכל על כך מכמה זוויות, כי לאהבה יש הרבה זוויות ונגיעות בכל מימד בחיים שלנו.
לאהוב מישהו אחר – זו אולי האהבה שאנו הכי מכירים ומתכוונים אליה כשאנו חושבים ומדברים על אהבה. אהבה לאדם אחר – אם זה בן הזוג או הילד שלנו, או המשפחה שלנו. כמה אנו מוכנים לעשות, כמה אנו מוכנים להתאמץ כאשר מדובר במישהו אחר.
אנו מוכנים לבטל לגמרי את עצמנו, את הצרכים, הרצונות והשאיפות שלנו רק כדי להקנות את האהבה שלנו לאדם אחר שחשוב לנו. אנשים מוכנים לעשות ויתורים גדולים על עצמם לטובת מישהו אחר, בזכות האהבה. זה לאו דווקא דבר רע. כמו כל דבר בחיים, זו שאלה של איזון ומידה. אבל האהבה למישהו אחר מוציאה מאיתנו לרוב דברים טובים. אלו הם המקומות בהם אנו מוציאים את הטוב שבנו, שם הנתינה שלנו באה לידי ביטוי, שם אנו מוכנים באמת לפעול מהלב שלנו ולא מהאגו שלנו. אחד התפקידים של האגו שלנו הוא לדאוג לאינטרסים האישיים שלנו. ובמקומות של האהבה למישהו אחר, זה אחד המקומות הבודדים, ששם אנו לעיתים נהיה מוכנים לבטל את האגו שלנו לחלוטין ולהתמסר לצד השני – לעשות הכל להעניק לו, לתת, ולהיות בתדר גבוה של נתינה. נתינה מתוך מקום של אהבה היא נתינה במובן הפשוט והטהור שלה. נתינה שאינה מתוך רצון לקבל תמורה, פשוט מאהבה טהורה. האהבה במקרים העלו גורמות לאדם להיות במקום גבוה יותר מעצמו, להתעלות מעל עצמו, מעל האגו שלו ופשוט להעניק לאחר.
זו צורה גבוהה של חיים, שבה אנו מעניקים לאחר. אנו מעניקים לאחר מהאנרגיה שלנו. ולכן חשוב האיזון, כלומר הצד השני של האהבה – לא רק להעניק, אלא להיות גם מסוגל ונכון לקבל.
חשוב לדעת גם לקבל אהבה. ישנם אנשים שהם נותנים מעולים. הם גדולים מאד בנתינה, ללא גבולות, ללא מגבלות. הם תמיד ישימו את עצמם במקום השני, ויתנו קודם כל למישהו אחר.
אני חושב שזה טוב עד לנקודה מסויימת. אני לא מאמין שאדם יכול רק לתת, לתת אהבה, מבלי לקבל אהבה בחזרה.
אנו מכירים את הביטוי "אהבה נכזבת" שמתאר מצב שבו צד אחד מעניק אהבה לצד השני והצד השני אינו מחזיר אהבה. אין זה מקרה שהמקרים הללו מתוארים בפינו "שברון לב". זו דוגמה לכך שאנו לא יכולים רק לתת, אלא צריכים גם לקבל את האהבה בחזרה. זה יכול להיות ממקורות אחרים, אבל אנו חייבים להרגיש ולקבל בפועל אהבה גם ממקורות אחרים. אהבה מטעינה אותנו באנרגיה, בכח.
הדרך לקבל אהבה היא קודם כל להעניק אותה. חוק המשיכה הוא פשוט – מה שאנו מתמקדים בו, הוא מה שנמשוך ממנו עוד לחיינו. לכן אם נעניק אהבה (ונהייה גם מוכנים לקבל, ועל כך בהמשך…) נחווה ונקבל יותר ויותר אהבה בחיינו.
הרובד הבא של האהבה הוא האהבה לעצמנו – אני חושב שזו האהבה שהכי קשה לנו לקיים. הרבה יותר קל לנו להעניק אהבה למישהו אחר, לעומת להעניק אהבה לעצמנו.
אצל כל אחד מאיתנו קיים השופט הפנימי. לשופט הזה יש תפקיד. הוא מנהל רישום מדוקדק של כל טעות, פשלה, פדיחה או כשלון שאי פעם חווינו בחיינו. הוא לא שוכח דבר. והוא דואג להזכיר לנו את כל אלו, בכל פעם מחדש, בדרך כלל גם ברגעים הפחות נעימים ומוצלחים עבורנו.
הביטוי של השופט הפנימי הזה מופיע אצלנו כהאשמה, חוסר סובלנות, ביקורת ותלונות, שמופנות בעיקר כלפי עצמנו. אנחנו המבקרים והשופטים הכי גרועים של עצמנו. אנו שופטים את עצמנו לחומרה, תמיד, באופן מיידי, והמשפט העצמי הזה מתנהל גם ללא סניגור שיגן עלינו – השופט גוזר את דיננו לחומרה, תמיד.
זה לא קל לאהוב את עצמך. לכל אחד מאיתנו ישנם הסיפורים הפנימיים שנוצרו והתקבעו אצלנו במשך השנים. זה יכול להיות סיפור שנוצר עוד מהילדות שלנו. אם זה מפשט ששמענו מהורה או מורה על כמה אנו "לא מספיק טובים" או חווית דחייה שחווינו. כל אחד מאיתנו חווה חוויות כאלו באופן כזה או אחר, ואצל כולנו נוצרו אותם סיפורים פנימיים.
ואז כשקורה משהו חדש, גם כשכבר התבגרנו, הוא מתלבש לנו בצורה טבעית על אותו סיפור פנימי של כמה אנו "לא מספיק טובים", ומכאן גזר הדין הוא כבר מיידי וברור.
אהבה עצמי דורשת קודם כל סבלנות וסובלנות כלפי עצמנו. מנסיון אישי, זה משהו שקל לומר אותו וקשה יותר ליישם אותו. סבלנות כלפי עצמנו, לטעויות שלנו, לוויתורים שלנו, לתוצאות שרצינו ולא השגנו, ולכל אותם מקרים בהם אכזבנו את עצמנו.
כשאנו לא מביעים אהבה כלפי עצמנו, קשה לנו גם להעביר אהבה לאחרים. אהבה היא אנרגיה. ועל מנת לתת ולהעביר אותה, היא צריכה קודם כל להתקיים בתוכנו.
האהבה העצמית שלנו מושפעת גם מהתפיסה וההערכה העצמית שלנו. אני חושב שככל שרף הציפיות הסביבתיות מאיתנו גבוה יותר, כך יהיה לנו קשה יותר לאהוב את עצמנו. אנו מגדירים לעצמנו סטנדרט מאד גבוה של ביצוע, ציפיות והבטחה שעלינו לממש מעצמנו. וכשאלו לא מתממשים, וללא קשר לכמה גדול או קטן הפער בין מה שרצינו להשיג ולמה שהשגנו בפועל, השיפוט העצמי שלנו פועל ואנו מתחילים לבקר, לשפוט ולהתלונן על עצמנו – בפני עצמנו, ולעיתים גם בפני אחרים.
מיותר לציין שככל שהתהליך הזה חוזר על עצמו שוב ושוב, כך אנו מקבעים יותר את הסיפור והתפיסה העצמית שאנו "לא טובים מספיק" או "לא ראויים", ואז אנו רק מחמירים את המצב עוד יותר.
במצב כזה, קל ליפול למעין לולאה אינסופית של שיפוט עצמי, אכזבה, ביקורת ובעיקר – חוסר אהבה עצמית.
ככל שהציפיות מאיתנו, ושלנו מעצמנו יהיו גבוהות יותר – כך יקשה עלינו יותר לאהוב את עצמנו. כי אנו עסוקים בלרצות את כולם מסביב, להראות ש"מגיע לנו" ושאנו אכן "ראויים" ו"טובים מספיק" כפי שאנו "צריכים" או מצופים להיות. ואנו עסוקים במירוץ לרצות אחרים ואת הסיפור הפנימי שלנו. להוכיח שאנו לא כל כך גרועים כפי שאנו חושבים על עצמנו.
והאבסורד הוא שלעיתים, אנו צריכים את עזרתם של אנשים אחרים שיראו לנו שאנו "לא כל כך גרועים" כפי שאנו חושבים ומאמינים על עצמנו.
חוסר האהבה העצמית שאנו חשים כלפי עצמנו, נובע גם בגלל שאנו כל כך מכוונים כלפי ההישגים הבאים שלנו, כלפי איך "הדברים צריכים להיות". אין זה משנה כמה השגנו והתקדמנו בחיים שלנו, תמיד יהיה לנו יעד חדש לשאוף אליו, ושעדיין לא השגנו. כלומר, אנו תמיד חיים בפער תמידי, בין המקום בו אנו נמצאים בו למקום בו אנו רוצים או "צריכים להיות. והפער הזה מקשה עלינו עוד יותר להכיר במה שכבר השגנו – במה שיש.
אני חושב, שהבעיה הזו מחמירה אפילו אצל אנשים שהם מאד הישגיים, כי למרות כמה שהשיגו ובגלל כמה שהתקדמו, הפער אצלם גדל יותר ויותר, כי הם מייד מציבים לעצמם את היעד הגדול הבא.
להכיר תודה על מה שכבר יש, זו אחת הדרכים להתחיל להכניס עוד אהבה עצמית לחיים שלנו. ויש כל כך הרבה על מה להוקיר תודה על ה"יש". כל מי שנתקל בדברים הללו כעת, מצבו הרבה יותר טוב ממצבם של מרבת האנשים בעולם.
לאהוב את מה שיש. לקבל את מה שיש. להנות ממה שכבר יש. להשלים עם מה שיש. כל אלו יעזרו לנו לגביר את האהבה כלפי עצמנו. אין זה אומר שנפסיק לשאוף ליעדים הגבוהים יותר שלנו. אבל תחילה כדאי להוקיר תודה ואהבה לעצמנו על המקום שכבר הגענו אליו. לפתח סבלנות כלפי עצמנו, בנוגע לכל מה שטרם השגנו, חמלה ואהבה כלפי עצמנו.
מצאתי שלפעמים, פשוט להרשות לעצמי לא להיות מושלם כפי שחשבתי ש"מצפים ממני" להיות, זה לאהוב את עצמך. לאפשר לעצמך לקחת הפסקה לאחר צהריים ולעזוב את כל מה שרצית להפסיק לעשות וטרם הספקת. לפרגן לעצמך להנות. לפרוע את המשמעת העצמית שכפית על עצמך (במיוחד חשוב אצל ההישגיים שביננו), כל אלו יקנו לנו כמה דקות או שעות של נשימה מחודשת. ויטעינו אותנו מחדש.
כי הרי מה הטעם, לפעול ולעשות ולהספיק, אם בסופו של דבר הרי אף פעם לא נשיג את כל הדברים ששמנו לעצמנו להשיג (כי תמיד נחפש את הרמה הבאה שלנו) – וגם לא נאפשר לעצמנו להינות ממה שכבר השגנו.
לקחת זמן לעצמנו, לפרגן לעצמנו על מה שהשגנו, על מה שכבר יש. לאהוב את עצמנו ולהכיר בערך של מה שעשינו ומה שהשגנו. ברגעים הללו (הנדירים והחשובים) אנו נטען שוב באנרגיה, חדשה, ובכח חדש להמשיך ולפעול.
מכאן שאהבה עצמית היא חשובה מאד על מנת להטעין את עצמנו בכח, וכדי שנוכל גם להעניק אהבה לאחרים. מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול לתת לאחרים את מה שאין לך. אנו חייבים לאהוב את עצמנו על מנת שנוכל לאהוב ולהעניק אהבה גם אחרים.
יתכן וקשה לנו לאהוב כל כך את עצמנו, כי לעיתים אהבה עצמית מתקשרת אצלנו לאנשים שנתפסים אצלנו כ"אגואיסטים", שאוהבים את עצמם כל כך עד שאינם רואים אף אחד אחר סביבם, זולתם. אנו פוגשים לעיתים אנשים כאלו. זו לדעתי דוגמה קיצונית לצד השני של עודף אהבה עצמית, המופנה כל כולו פנימה, במינון כל כך גבוה עד שאנשים אלו פוגעים באנשים סביבם, במקום להעניק להם אהבה.
אני מאמין שכולכם נתקלתם בכאלו, ואולי בגלל שאנו לא רוצים להידמות לאנשים כאלו, המונח של אהבה עצמית קיבל דימוי שלילי לפעמים, שמונע מאיתנו לרצות בו עבור עצמנו.
קיצוניות לשום צד אינה מקדמת. ולכן אנו צריכים למצוא את קו האמצע בין השניים – בין חוסר אהבה עצמית, לאגואיסטיות מופרזת.
התמקדו בהווה, במה שיש עכשיו – במה שהשגתם, במי שאתם. תאהבו את עצמכם על כך. החיים הם לא משהו ש"קורה לנו". החיים הם משהו שנוצר עבורנו. כל דבר (טוב או רע) שקורה לנו, יש בו סיבה מסויימת עבורנו. לא תמיד נוכל להבין את הסיבה בזמן שארוע כזה או אחר מתרחש, לעיתים רק בפרספקטיבה של זמן נוכל להבין, ולעיתים בכלל לא. אבל אני מאמין שלחיות מתוך התפיסה הזו, יעזור לנו יותר לאהוב את מה שכבר יש, לאהוב את עצמנו ולאהוב את החיים שאנו חיים.
הרובד הבא של אהבה, הוא האהבה לחיים – האהבה לחיים היא פועל יוצא של תפיסת העולם שלנו לגבי החיים. האם החיים הם משבו שקורה לנו או שהם נוצרים עבורנו.
חלק גדול מחיי חשבתי והאמנתי שהחיים הם משהו שקורה לי. שאני חי בתוכם, בתוך איזה שהוא נתיב, שנקבע עבורי מראש, ושעלי לציית לתכתיביו. שעלי לממש את הציפיות שנוצרו עבורי בנתיב הזה, ושעלי לעשות זאת בדרך הטובה ביותר שאוכל.
הבעיה עם זה, היא שלאורך הנתיב הזה, שלכאורה מישהו אחר קבע והגדיר עבורי, ישנם ארועים והתרחשויות שאינן תואמות את הציפיות שלי מן החיים. קורים לנו כל מיני דברים, לעיתים קשים, מאתגרים או לא נעימים. ואם מישהו אחר קבע לנו את הנתיב (לתפיסתנו) הרי שאנו הופכים להיות קורבנות של אותו נתיב ומחפשים את מי להאשים בתוצאות ובחוויות שאנו חווים.
קורבנות היא מסוכנת. אין בה אהבה. למרות שישנם אנשים שהתאהבו בתפקיד הקורבן שהם מחזיקים בו. קורבנות באה עם האשמה, כלפי מישהו אחר, כי הרי אני לא גורם בעניין, אני נמצא בנתיב שמישהו אחר קבע והגדיר עבורי. קורבנות והאשמה הם תדרים שונים מאד ורחוקים מאד מאהבה.
במקום בו קיימת האשמה, לא יכולה להתקיים אהבה. אלו הם שני דברים שאינם יכולים לחיות ביחד באותו האדם.
ולכן זוהי בחירה שלנו, האם לחיות את החיים מתוך קורבנות, או מתוך אהבה. לחיות את החיים מתוך אהבה, הם לקחת אחריות על מה שקורה, לטוב ולרע. להתמודד עם מה שקורה. להאמין שמה שקרה יש לו סיבה מסויימת, שיעור עבורנו, שנועד לפתח את מי שאנו כבני אדם. לקבל את השיעור הזה (כמה שלא נעים שהוא יכול להיות), באהבה.
השפה שלנו היא אחת הדרכים היעילות ביותר לזהות את מערכת האמונות והמחשבה שלנו. שימו לב לשפה שלכם, כיצד אתם מדברים על החיים. כיצד אתם מדברים על החוויות שלכם. מודעות לשפה שלכם, תגביר אצלכם את ההבנה באיזה נתיב אתם נמצאים. האם אתם נמצאים בנתיב של קורבנות והאשמה, או בנתיב של אחריות אישית ואהבה.
דברו על הדברים שאתם אוהבים בחיים שלכם. הקדישו פחות אנרגיה לדברים שאינכם אוהבים. חלק ניכר מהאנשים עסוק בשיחה פנימית (עם עצמו) או חיצונית (אם אחרים) על כל אותם הדברים שהוא לא אוהב בחיים שלו. אבל זו התמקדות בדבר הלא נכון, והלא מקדם – וכך אנשים אלו ממשיכים למשוך לחייהם עוד מאותו הדבר שהם אינם אוהבים.
דברו באהבה!
והרובד האחרון להיום – הוא לאהוב את מה שאתה עושה. אני חושב שקשה לחוות אהבה בצורה מלאה, בכל מימד בחיים שלנו, אם אנו לא אוהבים את מה שאנו עושים. אני מאמין שאם אנו נמצאים כאן בעולם, הרי שישנה משמעות ומטרה מסויימת לכך. לכל אחד מאיתנו שהגיע לכאן, יש לו תפקיד מסויים. יש בכל אחד מאיתנו גדולה ופוטנציאל שרק מחכים להתממש ולצאת החוצה.
אם נקבל על עצמנו את התפקיד, לחפש מהי הגדולה שלנו. מהו הביטוי של עצמנו. ואחר כך, נקבל על עצמנו את המחוייבות להוציא את הביטוי הזה לעולם – אז נוכל באמת לחיות מתוך אהבה למה שאנו עושים.
היזכרו ברגעים או תקופות בחיים שלכם, בהם עשיתם את מה שאתם באמת אוהבים לעשות. כיצד היתה ההרגשה שלכם אז? אני מאמין שחלק גדול מכם היו מתארים את החוויה הזו במילים כמו אושר, סיפוק והגשמה.
אני מאמין שעלינו לעשות את מה שאנו אוהבים, ואז גם התגמול הכלכלי שלנו יהיה בהתאם. במקומות שאנו לא עושים את מה שאנו אוהבים (או כבר לא אוהבים), שם יחלו לצוץ הבעיות והאתגרים שלנו. האהבה למה שאנו עושים משפיעה על האהבה במימדים האחרים בחיים שלנו. אם אנו לא אוהבים את מה שאנו עושים, פחות ופחות נאהב את עצמנו, ותהיה לנו פחות אהבה להעניק לאחרים סביבנו.
האם אתם אוהבים את מה שאתם עושים? האם אתם אוהבים את עצמכם כשאתם עושים זאת?
אם איננו אוהבים את מה שאנו עושים, אז גם פחות נאהב את עצמנו בזמן שאנו עושים זאת. אני לא מאמין שהגענו לכאן על מנת לסבול, ולכן עלינו למצוא מה גורם לנו להרגיש טוב. מה יהיה הדבר שנאהב לעשות? שיתן לנו תחושה של משמעות? של התקדמות? של סיפוק?
לא תמיד נדע מיד לענות על השאלות הללו, אבל הדרך היחידה למצוא את התשובות לשאלות הללו, היא לא להפסיק ולחפש את התשובות. להיתנסות ולראות מה אנו מרגישים מכך כיוון עיסוק או תעסוקה. מה אנו אוהבים לעשות יותר ומה פחות. זה דורש גם קבלת החלטות, לעיתים מורכבות וקשות. אבל התגמול בצד השני, כאשר מצאנו את מה שאנו באמת אוהבים, הוא גדול בהרבה.
חפשו מהי הגדולה שלכם, במה אתם טובים, מה אתם אוהבים. מהן התשוקות שלכם, מה אתם אוהבים לעשות – ואז חפשו את החיבור שלהם – איזה עיסוק או עסק יביא לידי ביטוי את מה שאתם אוהבים ואת מה שאתם טובים בו?
ואז – תוציאו את זה לעולם. זו המחוייבות שלכם. אם תוציאו לעולם באהבה את מה שאתם אוהבים וטובים בו, האהבה הזו תחזור אליכם בצורות רבות ומגוונות – סיפוק, הגשמה, וגם תגמול כלכלי.
תחיו באהבה, לעצמכם, לאחרים, לחיים ולמה שאתם עושים. תחיו את היום שעכשיו, באהבה. לא את העבר (שיפוטי). פרגנו לעצמכם והיו רכים כלפי עצמכם.
הבעיה לרובנו היא שאנו חווים אהבה רק במצבים מסויימים. אתה יכול לקום בבוקר ליד מי שאתה אוהב ולחוש אהבה, לצאת לדרך ובכביש להיתקל בפקק תנועה ולקטר על כך ואז האהבה שחשת נעלמת, ואת מקומה תופסת ביקורת וקורבנות. האתגר שלנו הוא לחוות אהבה באופן רציף ולא נקודתי – בכל רגע ובכל נסיבות שאנו חווים. אז נוכל להרגיש את כוחה הגדול של האהבה!
רבי עקיבא אמר על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" שהוא כלל גדול בתורה. המשפט הזה אכן מכיל את כל התורה – תאהבו את עצמכם, ואז תוכלו להעניק לאחרים את האהבה שאתם חשים. וכמובן גם לקבל אהבה בחזרה. וזו – האהבה הראשונה!
כתמיד אשמח לתגובותיכם, באהבה J
ערן.
