איך אוכל לדעת מה מתאים לי לעשות?
הי,
השבוע במפגש של קבוצת "המעגל הפנימי" שלי, אחד המשתתפים העלה דילמה בפני הקבוצה.
יש לו כמה כיווני פעולה שהוא חשב עליהם, אבל הוא לא בטוח איזה כיוון יתאים יותר, מאיזה מהם הוא יהנה יותר, מה עדיף לו ביניהם…
בקיצור, הוא מסתובב סביב העניין כבר זמן מה, ולא מסוגל להחליט מה הכיוון הנכון עבורו.
שמעתי את האופן שבו הוא תאר את הדילמה, ואמרתי לו שהתאור שלו מעלה לי תמונה בראש של אדם שמסתובב מסביב לבריכה מלאה במים, ושואל את עצמו ותוהה בינו לבין עצמו – "מעניין מה הטמפרטורה של המים?".
אז הוא ממשיך להסתובב, להסתכל על המים בבריכה מזוויות שונות, מכיוונים שונים, מעלה שוב ושוב את השאלה בתוכו – אבל ממשיך להסתובב.
בפועל, הוא לא באמת מתקדם לשום מקום. הוא ממשיך ללכת במעגלים מסביב לבריכה.
אין לו שום מידע חדש לגבי הטמפרטורה של המים מכל סיבוב נוסף שהוא עושה.
עולות בו אולי עוד השערות, עוד ספקולציות בנוגע לטמפרטורה האפשרית של המים.
מדי פעם הוא פוגש אנשים שגם הם נמצאים על שפת הבריכה ומתייעץ איתם: "מה אתם חושבים שהטמפרטורה של המים?"
הם יכולים לתת לו את חוות דעתם על הטמפרטורה, אבל ת'כלס, הניחוש שלהם דומה לניחושים שלו, אף אחד מהם לא באמת יודע מה הטמפרטורה של המים.
והוא ממשיך להסתובב מסביב לבריכה.
מוכרת לכם החוויה הזו?
קרה לכם שהסתובבתם סביב להחלטה מסויימת הרבה זמן, מבלי להיות מסוגלים לקבל החלטה לכיוון כזה או אחר?
אני לא נגד לשקול כיוונים, לבדוק או להתייעץ. להיפך, אם היה מישהו שנמצא בתוך המים, או לפחות מישהו שהיה לא מזמן בבריכה, הייתי בהחלט הולך להתייעץ איתו, ואפילו (אם זה מספיק חשוב לי, הייתי גם משלם לו על הייעוץ הזה). אבל במקרה שלא מצאתי מישהו כזה, להמשיך להסתובב מסביב לבריכה לא ממש יקדם אותנו לשום מקום.
אמרתי לו שאני חושב שהדרך הכי פשוטה, ושהכי תקדם אותו כרגע היא פשוט להכניס רגל אחת לתוך המים. בהתחלה רק לגעת עם קצה האצבע, לבדוק שהמים לא קפואים או לחילופין לא רותחים. ואם זה מרגיש סביר ונוח להכניס את שאר הרגל.
לפעמים, אין לנו ברירה אלא להרגיש את זה. לחוש אם זה נכון ומתאים לנו. רק לחשוב ולהגות בכך לעולם לא יאפשר לנו באמת לדעת ולהרגיש מה נכון לנו יותר או פחות.
אמרתי לו שיכניס רגל, ואם זה מרגיש לו נכון, יתכן שתגיע הנקודה שהוא פשוט צריך לקפוץ למים.
לקפוץ למים ו"ללכת על כיוון מסוים".
רק מתוך החוויה עצמה, ומתוך העשייה עצמה הוא יוכל לדעת איך זה מרגיש לו ומה נכון עבורו.
הכל כמובן צריך להיות בצורה מחושבת, לא הייתי אומר לאף אחד לקפוץ למים אם הוא לא יודע לשחות. וגם בבריכה יש עומקים שונים.. לא חייבים להתחיל מהאזור של ה"מים העמוקים"… אפשר להתחיל ב"רדודים" ומשם להתקדם… ממש כמו שלמדנו לשחות כשהיינו ילדים.
לפעמים אין ברירה אלא פשוט לבדוק.
זוכרים כשהיינו ילדים, והיו מציעים לנו לטעום סוג של אוכל חדש? מה היינו עושים, נוגעים עם קצה הלשון, ואחר כך מעיזים אולי לקחת "ביס" קטן, ואז עוד אחד… ככה היינו אוספים מידע ורואים מה נכון לנו ואם זה טעים.
אז איך נוכל לקבל החלטות טובות יותר?
הרבה אנשים תקועים סביב החלטות.
בעיקר אני רואה הרבה שתקועים סביב החלטות הקשורים לכיוונים שונים של עשייה. קריירה כזו או אחרת. להקים עסק או להישאר שכיר. לעזוב מקום עבודה עכשיו או אחר כך. ללכת לכיוון עסקי כזה או אחר.
אנחנו הרבה פעמים חוששים לקבל החלטות בגלל שהן נתפסות לנו כמשהו מאד דרמטי. כמשהו מוחלט וסופי.
ואם אנו חוששים לקבל החלטה, אז לרוב מה שקורה הוא שאנו נשארים במקום וממשיכים להתלבט. לעד…
ההישארות במקום היא אולי נוחה במידה מסויימת, כי אנו נשארים בסביבה מוכרת ורגילה, אבל יש שם משהו מאד מתעתע.
כי אנו לא באמת נשארים במקום. שום דבר בעולם שלנו לא נמצא במקום. שום דבר לא באמת עומד במקום.
כתבתי על כך בספר שלי, רב-המכר "להגשים" – ישנו חוק אוניברסלי בעולם שנקרא "חוק התנודה", ובפשטות המשמעות שלו אומרת, שהכל נמצא בתזוזה כל שהיא. גם עצמים שנראים לנו דוממים, לא באמת כאלו. אם נבחן אותם לעומק, במיקרוסקופ חזק, נוכל לראות שהם מורכבים מאינספור חלקיקים קטנים שנמצאים כל הזמן בתזוזה.
חוק התנודה אומר דבר מאד פשוט, כשהכל זז, יש שני כיוונים אפשריים: כיוון של צמיחה והתפתחות, וכיוון של נבילה וגסיסה.
אין באמת מצב אפשרי של "עמידה במקום".
כמו בטבע שהצמחים צומחים או נובלים, כך גם אנחנו כבני אדם – או שאנו מתקדמים וצומחים או שאנו הולכים לאחור ונובלים.
ואם אנו חושבים שלעמוד במקום זה באמת לעמוד במקום, הרי שאם הכל סביבנו נמצא בתנועה, אז למעשה, לעמוד במקום משמעו – ללכת אחורה. לנבול.
כל תנועה עדיפה על עמידה במקום.
וכאן אולי ישאל מישהו (ובצדק) – אז איך אדע אם ההחלטות שלי הן נכונות? איך אדע שהכיוון שאני הולך אליו הוא נכון עבורי?
התשובה היא שלא תמיד נדע. נקודה.
לא תמיד נוכל לדעת. נוכל לשער, לבדוק, להתייעץ – אבל מתישהו נצטרך להחליט. פשוט להחליט.
אני לא מאמין שיש דבר כזה שנקרא "החלטות שגויות".
אנו שופטים את עצמנו בדיעבד על החלטות שקיבלנו בעבר ומתייגים אותן כהחלטות "טובות" או "שגויות". אבל זו חוכמה של "לאחר המעשה". וזו חכמה קטנה.
לאחר המעשה, יש לי יותר מידע, יש לי יותר ידע והבנה מאשר היו לי כאשר קיבלתי את ההחלטה.
כך שבעצם, לשפוט את עצמי כיום, עם המידע העדכני שיש לי, על החלטה שקיבלתי בעבר כשלא היה לי את המידע העדכני, זו חכמה קטנה מאד.
השיפוטיות והביקורת העצמית היא לא רלוונטית בנקודה הזו. הרי אף אחד לא יקבל מרצון, החלטה שהוא יודע שהיא שגויה. כל החלטה שאנו מקבלים, היא ההחלטה הטובה ביותר שאנו מאמינים עבורנו, באותה נקודת זמן ועם כל הידע והמידע שיש לנו באותה נקודת הזמן.
ויש כאן משהו נוסף: כל החלטה היא טובה עבורנו.
אני באמת מאמין כך. לא תמיד מה שקורה הוא מה שציפינו שיקרה. לא תמיד אנו מקבלים את התוצאות הרצויות סביב החלטות כאלו או אחרות, אבל אני מאמין שאם זה קורה, הרי שיש שם איזה שהוא שיעור חשוב עבורנו. משהו שהיה צריך לקרות.
לפעמים זה נועד לכוון אותנו למקום שלא היינו יכולים להגיע אליו אם לא היינו הולכים לכיוון מסוים. לפעמים זה בא להעניק לנו יכולות חדשות, לפתח בנו כישורים להתמודד עם סיטואציות מסוימות. לפעמים זה בא ללמד אותנו שיעור חשוב.
לכל דבר שקורה לנו, גם לדברים הפחות "נעימים" או "טובים", יש ערך עבורנו.
במקום להתנגד, להתעצבן, לכעוס או להיות קורבן של נסיבות כאלו או אחרות, הרבה יותר מקדם ואפקטיבי זה לבדוק מה קיבלתי מההתנסות הזו, כיצד התפתחתי, איפה זה שינה אותי, כיצד זה שיפר את היכולות שלי.
לחפש את הלמידה בכל דבר שקורה לנו.
אז אם אתם מתלבטים לגבי החלטה מסוימת, תוהים ביניכם לבין עצמכם איך זה ירגיש ומה יהיה, תתחילו להכניס אצבע למים, תרגישו את הטמפרטורה, תתנסו.. זה הדבר שהכי יקדם אתכם בדרך שלכם!
שבת שלום!
ערן
