דייט עם האונקולוג (יום הולדת 7)

עוד שנה עברה. והגיע המועד לדייט השנתי שלי עם האונקולוג.

אפשר לסכם את המפגש שלנו היום במילים האחרונות שלו לפני שיצאתי מהחדר: "היית ילד טוב, תמשיך ככה"

שבע שנים.

שבע שנים מאותו היום שבו שמעתי מרופאת המשפחה את המשפט "זה לא נראה טוב", ושבעקבותיו יצאתי למסע של החלמה. ובעיקר מסע של חזרה הביתה – אל עצמי.

כבר כמה שנים שאני מתאר את המפגש שלי עם הסרטן בשם "מתנה באריזה מחורבנת". אפילו שוקל לקרוא לספר החדש שלי בשם הזה… נראה

מבחינתי זו בהחלט היתה מתנה. לא כזו שהייתי בוחר לקבל שוב. וגם לא מלכתחילה לקבל אותה.

אבל לפעמים אנחנו מקבלים מתנות שאנחנו לא מבקשים. לרוב, כמו זו שלי, הם יגיעו באריזה מכוערת, ולפעמים גם כואבת וקשוחה.

הבוקר נפגשתי עם לקוח שאני מלווה מזה תקופה. הוא חווה אתגר משמעותי בחיים שלו. משבר רציני.

מסוג הדברים שאין בחירות פשוטות וכל אלטרנטיבה או דרך שבה יבחר תהיה כואבת, מורכבת ודרמטית.

Shit happens.

ומן הסתם, כשנמצאים בתוך האירוע עצמו, קשה לראות איזה טוב יצמח מכך. קשה עד בלתי אפשרי בכלל.

לפעמים צריך לעבור מספיק זמן, שבפרספקטיבה שלו, אפשר לראות מה קרה לנו מאז. איך התפתחנו והשתננו.

אני מאמין שארועים כאלו שקורים לנו, אינם קורים סתם. יש להם סיבה עמוקה יותר.

לא תמיד כזו שנבקש באופן מודע, אבל כזו שהנשמה שלנו ביקשה עבורנו.

אפשר להתייחס לארוע כזה או אחר כ-"משהו שקרה לי".

ואפשר גם להסתכל עליו ולשאול "מה יש כאן עבורי?"

שתי שאלות שונות, שיובילו לשתי דרכים שונות להתמודד עם המצב.

זה ההבדל בין להיות קורבן של הארוע או להתמסר למציאות ולנסות להבין מה היא רוצה לומר לי.

איזה שינוי אני נדרש לעשות?

מה הלמידה שאני צריך לקחת מכאן?

קל לומר, הרבה יותר קשה ליישם.

במיוחד כשנמצאים בתוך לב הסערה.

מה שעזר לי בתקופה ההיא, לפני שבע שנים, היו שני משפטים שכל הזמן הזכרתי לעצמי:

1. אם קיבלתי את האתגר הזה, זה רק בגלל שיש לי את היכולת להתמודד איתו
2. הסבל הוא סופי

כבני אדם, יש לנו יכולת הסתגלות יוצאת דופן למצבים מורכבים.

וכשאנו עוברים אותם, משהו בתוכנו משתנה.

משהו מתחזק. מתגבש. מקבל צורה חדשה.

ועם הצורה החדשה הזו, אנחנו ממשיכים הלאה בחיינו.

ובשאיפה, אם נבחר ונכוון לשם, הצורה החדשה הזו תהיה לטובתנו.

בריאות!ת