סרטן

לפעמים בחיים שלנו, יש משהו, מבנה כלשהו (קריירה, יחסים, עסק וכו') שמבחוץ נראה מצוין, הוא עובד, לכאורה אפילו בהצלחה, אבל עמוק בפנים אנחנו כבר יודעים שהגיע הזמן שיסתיים. בפרק סולו הזה אני מזמין אתכם לבדוק משהו שרובנו מעדיפים לא לגעת בו: מתי נכון לפרק, בעצמנו ומרצוננו, מבנה שבנינו לאורך השנים. זו לא שיחה על שינויים שהחיים כופים עלינו בצורת משבר. זו שיחה על הבחירה לעשות את זה כשאף אחד לא מכריח אותנו, ועל המחיר, שכמעט אף פעם לא מסתכלים עליו, של להישאר במקום. מה תקבלו מההאזנה לפרק: • דרך לזהות אם הגיע הזמן לשינוי אצלכם, גם כשבחוץ הכל נראה בסדר • הבנה של מה באמת עוצר אותנו מלעשות את הצעד, ואיך לא לתת לפחדים להחליט במקומנו • זווית חדשה על המחיר של להישאר במקום • שאלות שיעזרו לכם לבדוק מה בחיים שלכם מבקש להיסגר ומה מבקש להיפתח • נקודת מבט שמאפשרת להתמודד עם חוסר ודאות וכאוס, במקום לחכות שהחיים יבעטו בנו ובסוף הפרק, שלוש שאלות שתוכלו לקחת לחקירה איתכם: איזה דלי בחיים שלכם נראה מושלם ומתפקד מבחוץ, אבל בפנים עמוק אתם יודעים שהגיע הזמן לבעוט בו? מה מפחיד אתכם יותר: לאבד את הנוחות והשליטה שיש לכם עכשיו, או לדעת שתישארו בדיוק באותו מקום גם עוד עשר שנים? אם תסכימו להניח לרגע בצד את האגו, את הטייטל ואת הפרסונה, מי תהיו? מה יתאפשר לכם ביום שאחרי שתבעטו בדלי ותוכלו להתחיל מההתחלה? מוזמנים לכתוב לי ולשתף במייל: [email protected]. אני עונה אישית לכל מי שכותב, והמייל מגיע רק אליי. מוזמנים להיכנס פנימה, ולצלול איתי לעומק.

ישבתי לשיחה עם פרופ׳ רם הרשטין, יזם ביוטק, איש אקדמיה, מומחה למיתוג וגם משורר, על מה שקורה לנו כשהדמות החזקה, המצליחה והיודעת שבנינו לאורך השנים כבר לא מצליחה להחזיק אותנו. רם שיתף על התקופה שבה עזב קריירה אקדמית מצליחה לטובת עולם היזמות, ומצא את עצמו במשך חמישה חודשים בדיכאון עמוק, כמעט בלי יכולת לקום מהמיטה. דיברנו על המפגש המטלטל במקומות האלו עם הערך העצמי שלנו, כשהתארים, המעמד, הכסף והזהות שהתרגלנו להישען עליהם פתאום כבר לא שם. ועל האפשרות לגלות שמתחת לכל אלה יש בנו משהו אחר, עמוק ויציב יותר. מה עוד תקבלו מההאזנה לפרק: • למה הפחדים שלנו לא באמת נעלמים, ואיך אפשר ללמוד לעבוד איתם במקום לחכות לרגע שבו נפסיק לפחד • מה באמת נמצא מתחת לרוב הפחדים שלנו • איך ההסכמה להרגיש כאב, דחייה, חוסר ערך וחוסר ודאות בונה בתוכנו בהדרגה עמוד שדרה רגשי חזק יותר • מה קורה לערך העצמי שלנו כשהזהות שבנינו סביב הצלחה, כסף, תפקידים ותארים מתפרקת • למה חוסר ודאות הוא לא רק משהו שצריך לשרוד, אלא יכולת שאפשר לפתח • איך האגו והצורך שלנו להיראות מצליחים יכולים להרחיק אותנו מעצמנו • איך להבחין בין פידבק שאנחנו מבקשים כדי לקבל אישור לבין הפידבק שהמציאות עצמה נותנת לנו למה חשוב להקיף את עצמנו באנשים שמוכנים להגיד לנו גם את מה שאנחנו לא רוצים לשמוע דיברנו גם על אמונה, על אופטימיות, על המפגש עם הגוף שמתבגר ועל הפחד לא להספיק לחיות את כל מה שעוד מבקש להיחוות. זו שיחה על חוסן שלא נבנה מכך שאנחנו מצליחים להיות חזקים כל הזמן, אלא מהידיעה שגם כשאנחנו נופלים, אנחנו מסוגלים לפגוש את מה שעולה, לעבור דרכו ולגלות את עצמנו מחדש בצד השני. מוזמנים להיכנס פנימה, ולצלול איתנו לעומק.

ישבתי לשיחה עם אריאלה דמנשטיין, פסיכותרפיסטית ממוקדת התמכרויות, שהייתה בעברה מכורה כבדה ואף סוחרת בסמים, ונקייה מזה כ-30 שנים. שוחחנו על הדרכים שבהן כולנו בורחים מעצמנו, ועל ה"התמכרויות השקופות", שכולנו נגועים בהן: ההתמכרות לדרמה, לשליטה, למסכים, לקניות ולעשייה בלתי פוסקת. שיתפנו בחוויות ההתמכרות האישיות שלנו ובאופן שאנו משתמשים בהן כדי למלא את הבורות הרגשיים. מה עוד תוכלו לשמוע על: כיצד ההתמכרות לעבודה ולעשייה משמשת כמנגנון הגנה שמונע מאיתנו לפגוש את עצמנו איך אנחנו מייצרים קונפליקטים ומשברים, במערכות היחסים שלנו, באופן מניפולטיבי רק כדי לקבל תשומת לב, להרגיש קיימים ולהשקיט חרדות הקשר הישיר בין החוסן הפנימי שלנו (או העדרו) לצורך הבלתי נשלט לנהל את בני הזוג, הילדים או המציאות החיצונית הדרך לעבור מהבנה שטחית של האוטומטים שלנו לקבלה אמיתית שלהם, וההסכמה לשבת בתוך הכאב ולתת לו לעבור דרכנו כמו גל ההקלה העצומה שמתרחשת כשמפסיקים להשקיע אנרגיה בתחזוקת פרסונה חזקה ומושלמת, ומסכימים להיות לפעמים גם פגיעים, רכים וחלשים מול העולם. ההסכמה לשהות במורכבות ובחוסר האונים היא לא כניעה או ויתור, אלא התמסרות עמוקה שמשנה את הזהות שלנו ופותחת פתח לחמלה עצמית ולאהבה עצמית. מוזמנים להיכנס פנימה, ולצלול איתנו לעומק.

לפני כמעט 30 שנה, נירית כהן נתנה לי את הצעת העבודה לתפקיד בארגון משאבי אנוש באינטל. עבורי הבחירה לקחת תפקיד ב-HR היה כנראה הפעם הראשונה שבה נדרשתי להמציא את עצמי מחדש. ישבנו ביחד לשיחה חשופה על זהות שמשתנה, על התפרקות של מסגרות מוכרות, ועל מה שקורה כשהקרקע רועדת מתחת לרגליים שלנו. דיברנו גם על האשליה של יציבות תעסוקתית ואישית בעולם שהופך ליותר ויותר כאוטי, ועל הפחד העמוק שאנו פוגשים מול ה"ריק", המקומות שבהם שבהם אנו יודעים מה אנו כבר לא רוצים לעשות, אבל אין לנו שום מושג מה כן. נירית הביאה את הזווית המרתקת שלה על עולם שבו כללי המשחק משתנים לחלוטין, ושסדרי העדיפות שלנו מכתיבים בחירות חדשות מול העבודה, הכסף והתעסוקה.

לחיות עם לב פתוח זו לא הצהרה רוחנית מנותקת, אלא בחירה יומיומית ולרוב מפחידה מאוד שבבסיסה ההסכמה להרגיש הכל. בפרק הזה נפגשתי להעמיק לשיחה עם ברוך יחיה רז. אני חייתי במשך שנים ארוכות בניתוק מוחלט, מתייחס לרגש כאל מטרד שכלתני שצריך לנהל, עד שהסרטן הכריח אותי לעצור ולפגוש את הגוף שלי. ברוך, לעומת זאת, נאלץ לפתוח את הלב דווקא מתוך תהומות של אובדן, לאחר המפגשים הכואבים עם המוות של אחותו ואשתו מיטל. בשיחה הזו, אנו בוחנים את האשליה שבה רובנו חיים, שאפשר לסגור את הלב רק בפני הכאב והפחד, מבלי להבין שבאותו רגע אנחנו אוטמים אותו גם בפני השמחה, התשוקה והאהבה. דיברנו על המחיר הכבד של הסתרת הפגיעות שלנו, במיוחד עבורנו כגברים שחונכו מגיל אפס תמיד להישאר חזקים ולא להישבר. וגילינו איך דווקא המוכנות להיות פגיעים היא זו שמייצרת את הביטחון, הקרבה והאינטימיות הכי עמוקים שאפשר לחוות, בין אם זה מול בנות הזוג שלנו ובין אם זה מול הילדים שלנו. מה עוד תקבלו מההאזנה לפרק: איך מזהים פיזית מתי הלב שלנו מכווץ וסגור ואיך מרגישה הנוכחות של לב פתוח שמאפשר לנשום ולהרגיש הכל ההבנה החד-משמעית שאי אפשר לסנן רגשות סלקטיבית, וכשאנו סוגרים את הלב כדי לא להרגיש כאב, אנו גם מאבדים מיד את היכולת להרגיש שמחה אמיתית איך ההסכמה להיות פגיעים וחשופים עם בני/בנות הזוג שלנו, דווקא במקומות שבהם אנחנו הכי מפחדים להיפגע, פותחת ערוץ למיניות וקרבה חיה ורוטטת למה המוכנות להיות פגיעים (ואפילו לבכות מול הילדים שלנו) לא הופכים אותנו לחלשים, אלא בונים בנו חוסן פנימי עמוק ומאפשרים גם לסביבה שלנו להיות פגיעה לידינו ועל הדרך לחיות בשלמות גם עם החלקים הפגומים והכואבים שבתוכנו, ולהשקיט אחת ולתמיד את קולות הביקורת והשיפוטיות העצמית. מוזמנים להיכנס פנימה, ולצלול יחד איתנו - לעומק.

אתמול, במהלך יום הזכרון, הרדיו בבית היה פתוח במשך שעות ארוכות על גלגל"צ, שהשמיעו כל היום, שירים שנכתבו מתוך מילים שהשאירו אחריהם חיילים שנפלו. אחד מהשירים האלו תפס את הלב שלי במיוחד. מתוך הפרויקט "שבעה שירים באוקטובר". שירו של ג'ימבו ג'יי שנכתב למילים של סרן יובל זילבר ז״ל. והמילים עצמן, שגרמו לי לעצור ולחפש את מילות השיר המלא היו: "אם אתם קוראים את המילים שלי, תבטיחו לי לחיות חיים ששווה לחיות". חיים ששווה לחיות. לכאורה, זה ברור, אבל זה באמת לא מובן מאליו. זה גרם לי לעצור ולשאול את עצמי, על החיים שלי, האם אני חי חיים ששווה לחיות?

טליה גרין טיטיון היא פסיכולוגית קלינית ומומחית להיפנוזה מרצה ומלווה אנשים בתהליכי שינוי. דיברנו על הכוח הבלתי יאומן של התודעה בריפוי הגוף, על רגעים של כמעט מוות שהפכו למנוע של משמעות, ועל הדרך שבה אנחנו יכולים לתכנת מחדש את הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו. בין השאר תוכלו לשמוע: על ההתנסות הפסיכדלית בגיל 23 ששינתה את חייה כיצד ריפאה את עצמה על ידי היפנוזה עצמית מה יכול לעזור לנו להתחבר למשמעות שלנו איך משנים את המיקוד מהפחד אל עבר המטרה מה הקשר בין התנסויות משנות תודעה לבין שליטה במצבי חרדה כיצד ניתן להשתמש בהיפנוזה כדי לשנות התניות ואסוציאציות במוח מה הערך שבלחוות את הרגשות הפחות "נעימים" למה חשוב ליצור "מיני משברים" מבוקרים בחיים כדי לצאת מהאוטומט שלנו על החשיבות של החיבור לרגש ולגוף ואיך לבחור בדרך שיש בה "לב" פרק מרתק! תהנו.

כדי לגלות יבשות חדשות צריך לשכוח מראה חוף. ערן שטרן מגיע לשיחה חשופה על הדרך שעבר: זוגיות של 30 שנה שנגמרה, פרק ב' עם ורד, ואיך קשר אינטימי יכול להיות המקום שבו מפסיקים לשחק תפקיד ומתחילים להכיר את עצמנו באמת. אנחנו מדברים על האחריות לרגשות בתוך זוגיות, על האומץ להגיד אמת בלי להשליך, ועל זה שריפוי לפעמים מתחיל דווקא כשמפסיקים לרצות. אחר כך אנחנו צוללים לתודעה ולשינוי דרך נקודת מפנה חדה: הסרטן. ערן מספר איך הדמות של החזק והמצליח התחילה להתפרק, מה ההבדל בין לבקש עזרה לבין לדעת לקבל אותה, ואיך אהבה עצמית הפכה להיות התשתית לכל בחירה אחרת. בדרך אנחנו נוגעים גם בריטריטים שהוא מוביל, בשיח על מיניות ממקום נקי ובוגר, ובמשפט אחד שמסכם הכל: ההישג הגדול ביותר שלנו הוא לחזור להיות אנחנו בעולם שמנסה להפוך אותנו למישהו אחר. בסוף נשאר מצפן אחד שכל אחד מאיתנו יכול לקחת הביתה.

עוד שנה עברה. והגיע המועד לדייט השנתי שלי עם האונקולוג. אפשר לסכם את המפגש שלנו היום במילים האחרונות שלו לפני שיצאתי מהחדר: "היית ילד טוב, תמשיך ככה" 😊 שבע שנים. שבע שנים מאותו היום שבו שמעתי מרופאת המשפחה את המשפט "זה לא נראה טוב", ושבעקבותיו יצאתי למסע של החלמה. ובעיקר מסע של חזרה הביתה – אל עצמי. כבר כמה שנים שאני מתאר את המפגש שלי עם הסרטן בשם "מתנה באריזה מחורבנת". אפילו שוקל לקרוא לספר החדש שלי בשם הזה... נראה 😊 מבחינתי זו בהחלט היתה מתנה. לא כזו שהייתי בוחר לקבל שוב. וגם לא מלכתחילה לקבל אותה. אבל לפעמים אנחנו מקבלים מתנות שאנחנו לא מבקשים. לרוב, כמו זו שלי, הם יגיעו באריזה מכוערת, ולפעמים גם כואבת וקשוחה. הבוקר נפגשתי עם לקוח שאני מלווה מזה תקופה. הוא חווה אתגר משמעותי בחיים שלו. משבר רציני. מסוג הדברים שאין בחירות פשוטות וכל אלטרנטיבה או דרך שבה יבחר תהיה כואבת, מורכבת ודרמטית. Shit happens. ומן הסתם, כשנמצאים בתוך האירוע עצמו, קשה לראות איזה טוב יצמח מכך. קשה עד בלתי אפשרי בכלל. לפעמים צריך לעבור מספיק זמן, שבפרספקטיבה שלו, אפשר לראות מה קרה לנו מאז. איך התפתחנו והשתננו.

קרן סלע היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת בשיטת נאדר בוטו, ומנהלת מרכז הוליסטי "קרן אור" בניצני עוז. אבל הקריירה שלה החלה בכלל כרקדנית ועוד זכתה ללוות את דנה אינטרנשיונל באירוויזיון. דיברנו על המסע שלה והמעבר מהפסיכולוגיה הקלינית המסורתית לגישה הוליסטית המשלבת גוף, נפש ונשמה. בין השאר תוכלו לשמוע גם: מהי שטיפה אנרגטית, והאם כדאי להביא מגבת 🙂 מדוע העבודה הרגשית אינה שלמה ללא עבודת גוף מדוע החיכוך שאנו חווים בחיים שלנו הינו הכרחי ליצירת חיים שלמים על ההבדל בין תענוג לאושר על תופעות הבדידות והריקנות ומדוע אנו חווים אותן מהי משמעות החיבור של גוף-נפש-נשמה מה מאפשר לנו לפתוח את הלב מהו הסדר הקיים ביקום, וכיצד ההבנה שלו עוזרת לנו להיות יותר בשליטה ובשלווה מהם שני הויטמינים החשובים בחיים פרק מרתק על שינוי, גדילה והחיפוש אחר משמעות! תהנו.