למה ה"נחמדות" שלך היא מניפולציה רגשית מלוכלכת!

מכירים את זה שאתם נמצאים בסיטואציה כלשהי ומבינים שאתם צריכים להיות "נחמדים"?

בואו נדבר רגע בכנות על ה"נחמדות" הכרונית הזו שלנו.

אנחנו מכירים אותה היטב.

זו הנחמדות שגורמת לנו לחייך בנימוס בארוחת שישי כשאנחנו רק רוצים לצרוח ולברוח משם.

זו הנחמדות שגורמת לך להגיד לבוס "בטח, בשמחה" על עוד משימה, כשכל הגוף שלך מתכווץ וצועק "לא".

זו הנחמדות שגורמת לך לשתוק מול בת הזוג שלך כדי לשמור על שקט ו"שלום בית", בזמן שבפנים, בתוכך מתחוללת מלחמה.

זו הנחמדות שגורמת לך להכנס איתו למיניות, למרות שממש, אבל ממש לא בא לך על זה כרגע.

במשך שנים סיפרתי לעצמי שאני אדם טוב. שאני מתחשב. שאני רואה את האחר.

אבל יום אחד, בתוך רגע של כנות אכזרית מול עצמי, הבנתי את האמת: הנחמדות שלי לא הייתה טוב לב. היא הייתה מניפולציה.

זה כואב להודות בזה, אני יודע. אבל בואו נפרק את זה רגע ביחד.

כשאנחנו מבטלים את הרצון שלנו כדי שמישהו אחר לא יכעס עלינו, אנחנו לא באמת נחמדים.

אנחנו מנסים לשלוט ברגשות שלו.

אנחנו עושים איתו עסקה סמויה ומלוכלכת בלי שהוא בכלל יודע.

העסקה הזו נראית ככה: אני אקטין את עצמי, אני אעלים ואוותר על הצרכים שלי, (למשל: אני אבוא לאירוע שלא בא לי עליו ואהיה הילד הטוב)…

ובתמורה? אתה תהיה חייב לאהוב אותי. או לפחות לא לעזוב אותי. או לפחות לא לכעוס עלי.

זו לא אהבה.

זה מסחר בפחד.

וזה הכלא הכי משוכלל שאנחנו בונים לעצמנו במו ידינו.

המחיר שאנחנו משלמים על העסקה הזו הוא יקר מאד.

המחיר הוא לא רק תסכול או עייפות.

המחיר הוא אובדן העצמי שלנו.

כי כשאנחנו מתרגלים להיות "הילד הטוב" שלא עושה בעיות, או "האישה המכילה" שתמיד מבינה, או "החבר שתמיד אפשר לסמוך עליו", אנחנו שוכחים מי חי שם באמת מתחת למסיכה.

אנחנו שוכחים את עצמנו.

חופש אמיתי, מתחיל ברגע המפחיד הזה שבו אנחנו מוכנים להפסיק להיות "נחמדים" ולהתחיל להיות אמיתיים.

זה הרגע שבו אנחנו מסכימים לאכזב.

אנחנו מסכימים שמישהו אחר יכעס עלינו.

אנחנו מסכימים להיות "האיש הרע" בסיפור של מישהו אחר, רק כדי להציל את הסיפור של עצמנו.

אנחנו מסכימים להפסיק לרצות אחרים ולהיות מרוצים מעצמנו.

זה לא אומר שאנחנו הופכים לאגואיסטים או שאנחנו מחפשים לפגוע במישהו בכוונה.

זה פשוט אומר שאנחנו מתחילים לכבד את האמת שלנו יותר מאשר את הפחד שלנו מדחייה.

בקרוב אנחנו ניפגש כדי לתרגל בדיוק את המקום הזה.

לא נלמד איך להיות "טובים יותר" או איך לרצות את העולם.

נלמד איך להיות אמיתיים יותר.

במשך חמישה ימים, אנחנו נלמד להניח את המניפולציות בצד.

נלמד להגיד "לא" נקי ופשוט, בלי התנצלויות ובלי רגשות אשמה.

נגלה שדווקא כשאנחנו מפסיקים לנסות לרצות את כל העולם בחוץ, אנחנו סוף סוף מצליחים לפגוש את עצמנו באמת.

אם התעייפתם מלהחזיק את המסיכה הזו, אם הגב שלכם כבר כואב מרוב "נחמדות", הריטריט "50 גוונים של חופש" הוא המקום להניח את המשא הכבד הזה.

מחכה לפגוש אתכם, בלי מסיכות.