אחריות

פרק 110 - הצד האפל של עולם ההתפתחות האישית - דנה רגב

פרק מיוחד שהוקלט לפודקאסט "מעלה בטוב" עם דנה רגב. בהמשך לגילוי דעת ארוך שפרסמתי, קיימתי ביחד עם דנה שיחה פתוחה וכנה על הכשלים בעולמות ההתפתחות האישית. בין השאר תוכלו לשמוע: מהם הכשלים העיקריים שמהם כדאי להיזהר מה האחריות של הלקוחות ושל המנחים השונים כיצד להימנע מפגיעות אפשריות פתרונות מעשיים לצמצום הסיכונים ולהגדלת הסיכויים להפיק יותר באופן משמעותי מהתהליכים שאתם עוברים

להמר על עצמך

אף אחד לא אוהב להמר. טוב לא אף אחד, דווקא מכיר כמה כאלו שכן אוהבים להמר, על כסף, נהנים מהאווירה בקזינו וליד שולחן ההימורים. אני לא מתכוון לאלו. אני מתכוון לאלו שלא אוהבים להמר על החיים – של עצמם.

איך עושים שינוי שנשאר עם אייל דסאו צפריר

מה זה שינוי? איך אנחנו מבצעים שינוי בחיים שלנו? מה מניע אותנו? איך אנחנו לא חוזרים על אותן טעויות? איך אנחנו לוקחים אחריות על החיים שלנו, על ההשפעה שלנו על החיים של אחרים? למה זה בכלל קשה להשתנות למרות שאנחנו יודעים מה באמת נכון, מה באמת חשוב בחיים האלו? האם אנחנו בוחרים את מה שאנחנו עושים בחיים? האם אנחנו רק מממשים את מה שההורים שלנו, הסביבה שלנו בחרה או ציפתה מאיתנו או שאנחנו מעיזים והולכים עם החלומות שלנו? האם אנחנו מוכנים לשלם את המחיר? האם אנחנו אותו הדבר עם הילדים שלנו? לעשות שינוי זה משהו שהוא כל הזמן בתנועה ובשביל זה אני מדבר הפרק הזה עם ערן שטרן, מומחה לשינויים וטרנספורמציות בחיים של אנשים מי אנחנו בעולם הזה? איך אנחנו מוצאים את הייעוד שלנו? מי אנחנו בלי הטייטלים שלנו? כולם מדברים על שינוי אבל מה קורה אם אנחנו עושים שינוי ואף אחד לא אומר לנו כל הכבוד? האם נתמיד בלי הפידבק של הסביבה ? איך אנחנו מרחיבים את הסביבה שלנו כדי שתתמוך בשינוי שלנו לאורך זמן כדי שאף אחד לא יכבה לנו את האש החדשה שפועמת בנו. איך עושים שינוי שלא דורש כאב? האם זה חובה? האם השינוי חייב להתבצע רק כשאנחנו עם הגב לקיר? האם אנחנו מבינים את התפקיד של הקשיים שלנו בהתקדמות שלנו? איך אנחנו לומדים להכשל בצורה מעצימה?

תבחרו טוב, תבחרו בטוב!

אני לא מאמין במקריות. אני מאמין שמה שקורה, קורה מסיבה כלשהי. גם הדברים ה"פחות נעימים" שאנו חווים, יש להם סיבות גבוהות יותר. לרוב אנחנו לא יודעים מהן הסיבות הללו, בטח כשהדברים קורים ומתרחשים. ולפעמים רק בפרספקטיבה של ה"בדיעבד" אנו יודעים למה הדברים קרו כפי שהם קרו.   לא מזמן שמעתי בהרצאה מוקלטת של אחד המנטורים שלי מארה"ב שסיפר על בעל עסק שקצת סטה מדרך הישר, נתפס ונשלח לכלא לשנתיים. לכאורה, סיטואציה בהחלט לא נעימה. כשנה וחצי לאחר שכבר ישב בכלא, פגעו 2 מטוסים במגדלי התאומים. אחד המטוסים פגע בדיוק בקומה שבה שכנו המשרדים של אותו אדם. אם הוא לא היה יושב בכלא באותו הזמן, הוא היה יושב במשרד במגדל התאומים ונהרג ביחד עם כל שאר האנשים שהיו בקומה באותה העת.   יש סיבות גבוהות לדברים שקורים.   היום שוב אנו הולכים לבחירות, רק 5 חודשים לאחר הסיבוב הקודם. לא משהו שמישהו באמת היה רוצה. לא משהו ש"בריא" למדינה ולתושבים. אבל זו המציאות כרגע.   למה זה קורה? אני לא חושב שמישהו באמת יודע. (אני לא מתכוון לסיבות ה"ארציות" שהן לכאורה ברורות, אלא לסיבות הגבוהות יותר).   אני מאמין, שפשוט קיבלנו הזדמנות שניה.   הזדמנות שניה לתקן את מה שדרוש תיקון.   השתתפתי בשבועות האחרונים בהרבה שיחות ומטבע הדברים עלה גם נושא הבחירות הקרובות. שמעתי אנשים שאומרים ש"אין להם בשביל מי להצביע". או ש"הם לא מאמינים שמשהו באמת ישתנה" או ש"הקול שלי גם ככה לא יעשה הבדל".   אני מודה שקשה לי עם אמירות כאלו. כי אלו הן אמירות שהן "תבוסתניות" בעיני. שמי שעומד מאחוריהן בחר בגישה "קורבנית", כזו שאינה לוקחת אחריות על המצב ומעדיפה להטיל את האשם על אחרים. אני משוכנע שמי שנוקט בגישה כזו כלפי הבחירות, גם נוקט בגישה כזו באופן כללי בחיים שלו. שהחיים שלו זה משהו ש"קורה לו", שהדברים שקורים הם לא באחריותו ושאין לו יכולת השפעה על התוצאות שלו.   תבחרו – אחריות או קורבנות? הם לא יכולים לגור באותו הבית ביחד.   אין יותר מדי מה לומר על מערכת הבחירות הזו שאין ספק שהידרדרה למקומות מאד מאד נמוכים. כמות ההפחדות, ההסתה, השקרים, השנאה, הספינים והמניפולציות שברו את כל השיאים האפשריים.   אני לא חושב שיש מפלגה שחפה מאלו. יש כאלו שיותר, יש כאלו שקצת פחות, אבל כולן ללא יוצא מהכלל השתתפו במחזה המביש הזה.   השאלה שאני חושב שצריך כל אחד לשאול את עצמו היום כשהוא מגיע לקלפי היא בכלל לא שאלה של מדיניות, היא לא שאלה של בטחון, היא לא שאלה של כלכלה והיא בטח לא שאלה של ימין או שמאל. לא חושב שכבר יש באמת דבר כזה... מרבית הישראלים יושבים עמוק במרכז. כבר לא מעט שנים.   השאלה החשובה בעיני, היא בכלל שאלה של ערכים.   מה הערכים שאני מאמין בהם? מה הערכים שאני מאמין שאנו כבודדים וכמדינה צריכים לחיות ולהתנהל על פיהם? מה הערכים שאני רוצה שהילדים שלי יגדלו כאן על פיהם? אלו הן השאלות החשובות באמת.   אלו הן בחירות על ערכים.   וכל אחד צריך לשאול את עצמו באילו ערכים הוא מאמין. ולבחור על פי מי שמשקף לדעתו את הערכים הללו במידה הטובה ביותר.   שמענו הרבה הפחדות בשבועות האחרונים: - הפחדות מהערבים - הפחדות מהחרדים - הפחדות מהשמאל הקיצוני - הפחדות מהימין הקיצוני - הפחדות מהדתה - הפחדות מחילוניות יתר - הפחדות מהאירנים, החמאס, החיזבאללה וכל חבריהם אינסוף הפחדות.   אין מה לומר – שיווקית, הבחירה ללחוץ על הפחדים של האדם ועל הכאבים שלו תמיד הוכחה כאפקטיבית.   השאלה היא, האם אני רוצה לבחור מתוך פחד. האם אני בוחר ללכת עם הפחד. כי המציאות היא מה שאנו בוחרים בה. ומי שבוחר לפחד, יחיה מציאות של פחד.   האלטרנטיבה היא לבחור בתקווה. כשאתם הולכים היום לקלפי לבחור – תבחרו מתוך תקווה. לא מתוך פחד. יש לנו מספיק ממנו. מדינת ישראל הוקמה בגלל הפחד מהשמדת העם היהודי. אבל זה היה לפני למעלה מ-70 שנים.   אנחנו כבר לא באותו מקום. אנחנו כבר לא במקום שחושש מהישרדות. עברנו את הפאזה הזו. הגיע הזמן לפאזה של תקווה, לא של פחד.   תבחרו במי שאתם מאמינים שמשקף את התקווה, את העתיד, את מה שטוב לכם ולמדינה. לא במי שרוצה עוד ועוד להפחיד אתכם יותר.   אני מקווה שכעם ניטיב לנצל את ההזדמנות השניה שקיבלנו. שלא נבזבז אותה לריק.   שנדע לבחור מתוך תקווה, לבחור כי אנו רוצים עתיד טוב יותר ולא עתיד של פחד, פילוג ושנאה. שנדע לבחור במי שיאחד אותנו ולא יפלג אותנו.   שנדע לבחור בטוב שמגיע לנו. צאו להצביע, אל תבחרו להישאר בבית בקורבנות.   תבחרו טוב, תבחרו בטוב! שלכם, ערן.

משהו ללמוד מהנפאלים...

להקים עסק זו כבר לא פריווילגיה.   התחנה הראשונה בטיול הגדול שלנו בעולם לפני כשנתיים וחצי היתה נפאל (למי שלא יודע במה מדובר, הציצו כאן... ).   ואני זוכר שאחד הדברים שהיה מאד מעניין לראות אותם הוא שחלק ניכר מן האנשים הנפאליים היו בצורה כזו או אחרת "בעלי עסק" ו"יזמים".   אלה הם לאו דווקא עסקים במובן שאנו רגילים לראות אותם בעולם המערבי. ברוב המקרים היה מדובר במשהו משפחתי שנסמך על אב או אם המשפחה, ושאר בני המשפחה שתומכים בהם.   זה יכול להיות דוכן מומו קטן ברחוב (אם לא ניסיתם את המומו הנפאלי, מומלץ בחום!), עגלת פירות קטנה שהם דוחפים ברחוב ומציעים לעוברים ושבים, שרותי כביסה לתיירים, או במקרים שבהם בית המשפחה היה גובל ברחוב, מכולת קטנה שמוכרת כמה מוצרים.   במקרים רבים הם גם בונים את הבתים שלהם כך שלמטה ישנה חנות כלשהי, והדירה מעליה (אפשר לראות למטה בתמונה).   אחד ההסברים לתופעה הזו נעוץ בנתון כלכלי משמעותי בכלכלת נפאל – אחוזי האבטלה במדינה הם למעלה מ-40%! וגם המשכורות של אלו שכבר כן מועסקים ב"עבודה" הן לא גבוהות במיוחד.   מה שאומר, שעל מנת לשרוד, אין לנפאלים יותר מדי ברירה. הם לא יכולים להסתמך על "מישהו אחר" שידאג להם לפרנסה שלהם. לא על המעסיקים, לא על הממשלה, או על משהו כמו "ההסתדרות".   כל אדם לעצמו – אם לא ידאג לעצמו, לא יהיה לו.   ולכן הם חייבים להיות יזמים.   אני מניח שיש כאלו שיצקצקו בלשונם ויאמרו שזה לא בסדר, וכואב להם על הנפאלים שככה זה אצלם, ושהממשלה צריכה לדאוג להם... אבל לדעתי, דווקא הנפאלים, עם תפיסת האחריות האישית הגבוהה שלהם: "אם אני לא אעשה לביתי, אף אחד אחר לא יעשה לביתי" הם אלו שערוכים טוב יותר מהרבה אנשים במערב, להתמודד עם העולם שמשתנה לנו מול העיניים.   בעידן התעסוקה היום, יותר ויותר משרות נעלמות, מקומות עבודה מצטמצמים, האוטומציה, הרובוטים והמחשבים מייתרים עוד ועוד משרות מסורתיות, ומעסיקים מעבירים יותר ויותר תפקידים למדינות "זולות" יותר או לפרילנסרים ברחבי העולם.   בעוד כמה שנים זו כבר לא תהיה פריווילגיה של מישהו להפוך להיות יזם ולהקים עסק, פשוט לא תהיה לו ברירה אחרת!   כתבתי על כך כבר לפני כמה שנים בספר השני שלי "להתעורר" (יכולים להוריד כאן בחינם את הפרק שמדבר על כך), ומאז המציאות ממשיכה להשתנות עוד ועוד לכיוון הזה.   הבטחון התעסוקתי כבר לא באמת קיים, ההבטחה שקיבלתי מההורים שלי ש-"אם תלמד מקצוע טוב, תוכל למצוא עבודה טובה ולהפליג בבטחון עד לפנסיה" כבר כמעט ואינה מתקיימת יותר.   אנחנו רגע לפני חג החירות, חג החופש וזוהי הזדמנות מעולה לעצור לרגע ולבדוק את עצמנו – עד כמה אנו באמת חופשיים, עד כמה אנו באמת לקחנו אחריות על החיים שלנו ושחררנו את התלות בגורם חיצוני כזה או אחר? (ממשלה, מעסיקים וכו').   אני מאמין שכל אחד מאיתנו חייב לפתח את הכישורים היזמיים שלו, קודם כל בשביל הבטחון האישי והכלכלי, שנית כי זו לדעתי גם דרך מדהימה לחיות את החיים בצד שיוזם ויוצר את נה שקורה, מאשר בצד הפאסיבי שמגיב למה שקורה...   רבים מהאזרחים הנפאלים יודעים שהם תלויים בעיקר בעצמם ולא בחסדים של שום גוף כזה או אחר, ולכן הם הופכים את עצמם ליזמים.   משהו ללמוד מהם...   מאחל לכם חג פסח שמח! ערן

מה יקרה ב-10 באפריל (יום לאחר הבחירות)

הי! לפני כמה ימים קיבלנו מייל מלקוח שכתב שהוא לא מרגיש שהוא יכול ברגע להצטרף לאחת התוכניות שלנו, כי יש חוסר וודאות גדול לפני הבחירות, ושרק אחרי ה-10 באפריל הוא יוכל להחליט.   חוסר וודאות גדול?   התגובה שלו בהתחלה קצת הצחיקה אותי, אבל ככל שחשבתי עליה, היא כבר פחות הצחיקה ויותר הדאיגה אותי. הדאיגה אותי לא בגללי, אלא בגללו, ובגלל אחרים שחושבים כמוהו.   פתאום הבנתי שיש לא מעט אנשים, שאירועים חיצוניים כאלו, כמו הבחירות שאנו עוברים כרגע, משפיעים על איכות החיים שלהם באופן מהותי. משפיעים על התוצאות שלהם באופן מהותי.   לא בגלל שהחיים שלו ישתנו באופן מהותי בגלל ראש ממשלה כזה או אחר (והנה התחזית שלי: ראש הממשלה יהיה מי שהשם שלו מתחיל באות ב' :) ), אלא בגלל המשמעות שהוא נותן לזה ובגלל ההשפעה העצומה שיש לארוע חיצוני שקורה על הפנימיות שלו. על תחושת האושר שלו ועל ההישגים האישיים שלו.   הרי אם אותו אדם החליט לשים בעצירה את החיים שלו ואת העסק שלו בגלל ארוע כזה או אחר למשך חודשיים, לא יקרה שום דבר בחודשיים האלו.   והרי אחרי שיסתיימו הבחירות, יהיה ארוע חיצוני אחר: מתיחות בטחונית, שחיתות שלטונית, איום אירני, שטפון, בצורת, הכרזה של טראמפ, הכרזה של פוטין, הכרזה של ארדואן, הכרזה של נסראללה, ארוויזיון, חג פסח, חג העצמאות, ושאר החגים הבאים עלינו לטובה, צום יום כיפור ועוד מליון ואחד ארועים נוספים שאין לנו שום מושג או וודאות מה הם יהיו.   יש וודאות בכמה דברים די ברורים – ה-10 באפריל יגיע.   ובבוקר של ה-10 באפריל, השמש תזרח ואתם תקומו בבוקר (לא יכול להיות וודאי ב-100% לגבי זה, אבל בהחלט מאחל לכם שכן). ויהיה ראש ממשלה, כזה או אחר. ואתם תהיו מרוצים מהבחירה שלו, או שתהיו מבואסים ממנה. והעולם ימשיך להסתובב על צירו.   והשמחה (או הבאסה) ממי שנבחר לראשות הממשלה תעבור בתוך כמה ימים (או שבועות), ותגלו שיש לכם חיים אמיתיים להתמודד איתם.   ושהחיים האלו פחות מושפעים ממי נבחר לראשות הממשלה או מי מרכיב את הממשלה, והם מושפעים בעיקר מהבחירות וההחלטות היום יומיות שלנו.   ואם אני מחליט שמשהו חיצוני, כזה או אחר, משפיע על החיים שלי – אז הוא אכן ישפיע על החיים שלי. ואם אני מחליט שאני הוא מי שמשפיע על החיים שלי יותר מהכל, אז זו המציאות שאחיה לתוכה.   ושלא תתבלבלו, אני לא אומר שהבחירות הן לא חשובות, הן בהחלט כן, הן בהחלט משפיעות על החיים שלנו כאן, על הערכים שלתוכם אנו מגדלים את הילדים שלנו ועל החינוך שאנו מנחילים להם. אבל שלא נתבלבל, לא הבחירות, לא הממשלה ולא אף אחד אחר משפיע עלינו יותר מאשר – אנחנו עצמנו.   יתכן ותהיה לאחר ה-10 באפריל ממשלה שאני לא מרוצה ממנה, לא מסכים עם דרכה ואולי אפילו מתנגד לכל מה שהיא מייצגת. אבל עדיין זו בחירה שלי כיצד לחיות כאן את חיי.   נסיבות חיצוניות תמיד יהיו. לפעמים הן יהיו יותר בהלימה עם מה שאנו מאמינים בו ולפעמים פחות. לפעמים הן יעניקו לנו יותר תחושת בטחון וודאות, ולעיתים לא.   זה לא מקרי שהוודאות מאד חשובה לנו. האגו שלנו מכור לבטחון ולוודאות, הוא יעשה הכל כדי ליצור לנו את התחושה שיש לנו בטחון וודאות, גם במחיר שזה לפעמים פוגע או מעכב אותנו.   כדי להבין עד כמה המנגנון הפנימי הזה חזק אצלנו, אפשר לראות דוגמא קיצונית אצל נשים מוכות, שממשיכות להישאר בבית אלים שבו הן נפגעות שוב ושוב. מדוע הן נשארות שם? כי יש שם וודאות. היא לאו דווקא נעימה או טובה, אבל מול חוסר הוודאות שבלעזוב ולצאת לדרך חדשה ולא נודעת, לפעמים הוודאות לכאורה עדיפה (לאגו היא בוודאי עדיפה).   זה לא תמיד פשוט. זה דורש מאיתנו לקחת אחריות אישית ברמה גבוהה יותר ממרבית האנשים. כי מרבית האנשים יעדיפו להמשיך ולהשליך את התוצאות שלהם ואת האושר האישי שלהם על דברים שקורים מחוץ להם – בחירות, ראש ממשלה, מיתון, מלחמה, חופשת קיץ, השכנים, האישה, הבוס או הלקוחות שלי.   הרבה יותר קל להאשים מישהו אחר בתוצאות שלי מאשר לקחת עליהן אחריות ולשנות אותן.   אם אתם באמת רוצים וודאות – היא לא מחכה לכם בחוץ. היא לא תלויה בתוצאות הבחירות לכנסת. היא תלויה בתוצאות הבחירות האישיות שלכם.   אז לכו לבחור! שלכם, ערן

הפוסט שלך מסוכן!

הי! לפני כמה ימים פרסמתי כאן בבלוג ובפייסבוק פוסט שדיבר על הפיטורים בטבע, ושם טענתי שכל אדם שהוא שכיר חייב לקחת להתעורר ולקחת אחריות על מצבו. להפסיק לתלות את עתידו הכלכלי במעסיק שלו, בממשלה או בהסתדרות, ולפתח לעצמו מקורות הכנסה נוספים, להקים עסק במקביל להיותו שכיר ולהתפתח. קיבלתי עשרות תגובות, מרביתן תמכו בדברים שלי, והיו גם כאלו שלא. בין התגובות שקיבלתי היה אחד שכתב לי ש"הפוסט שלך מסוכן! יש הרבה אנשים שלא יכולים להיות עצמאיים ועלולים לחשוב שכן, ולכן להביא הרס על עצמם בהשראה מטעה". והיו גם תגובות נוספות. בהתחלה הגבתי לכל אחד מהם באריכות, אבל אז הבנתי שאולי עדיף להגיב במקום אחד מרוכז על כל התגובות מהסוג הזה ולתת להן מענה. ראשית, כל תגובה כזו היא נורמלית והגיונית, הרי מי שתפיסת עולמו היא שהעבודה היא המקור לבטחון שלו, כל אמונה אחרת שיציגו לו תגרום לו לזוז מאזור הנוחות שלו, ולקבל על עצמו אמונות חדשות. בלי קשר למהי האמונה החדשה, התהליך עצמו של החלפת אמונות גורר אצלנו פחד שמקורו באגו שלנו שרוצה להגן עלינו משינויים, ולכן יעורר בנו מערכות הגנה כמו פחד, ספק, סקפטיות, זלזול, הקטנה וכדומה. אני "מזהיר מראש" – התשובות שלי כאן עלולות לא למצוא חן בעיני חלק מהאנשים. ובטח יהיו כאלו שיאמרו שאני "קיצוני" בתגובה שלי. אולי... אבל אנו נמצאים בתקופה שנדרשים מעשים קיצוניים כדי שאנשים יתעוררו על החיים שלהם. אף אחד לא חייב לקבל את התשובות שלי ואת הדעות שלי. אבל אני מזמין אתכם קצת לפתוח את הראש ולשחרר את המחשבה, ובמקום לנסות להוכיח לי שאתם צודקים ואני טועה, תנסו אולי לראות אם יש כאן משהו שיכול לשנות משהו בחיים שלכם. להמשיך ולדבוק באמונות שלכם אתם תמיד יכולים, רק תבחנו האם הן הביאו אתכם למקום שאתם מרוצים ממנו בחייכם. אם לא, אולי כדאי לבחון אמונות חדשות? איך אמר איינשטיין: "להמשיך ולעשות את אותן הפעולות ולצפות שהתוצאה תהיה שונה זה חוסר שפיות". וכעת אתייחס במרוכז לכמה מהטענות העיקריות שעולות מהתגובות שקיבלתי. האם כולם חייבים להיות עצמאיים? / לא לכולם מתאים עסק עצמאי לא. לא כולם חייבים להקים עסק עצמאי, ובספרי "להתעורר" ובכל מקום אחר אני אומר זאת באופן מפורש. אבל כן – כולם לדעתי חייבים להיות עצמאיים בחשיבה שלהם. ועצמאיים ביזמות שלהם, ועצמאיים בתפיסת האחריות ותפיסת העולם שלהם. כולם חייבים להיות עצמאיים בפיתוח מקורות ההכנסה שלהם, ולהפסיק להיות תלויים רק במעביד ומעסיק אחד, שזה מסוכן. מאד מסוכן. זה נכון שלא לכולם מתאים עסק עצמאי. אם הייתם מדברים איתי לפני 12 שנים הייתם שומעים שאני אומר זאת על עצמי. למי שהוא שכיר, המחשבה על הקמת עסק יכולה להיות מפחידה עד כדי שיתוק. הדבר האחרון שאני מציע לאנשים הוא לעזוב מחר בבוקר את מקום העבודה שלהם. להיפך, אני מעודד אנשים להחזיק במקום העבודה שלהם, ובמקביל להתחיל לפתח את עצמם  ולפתח לעצמם מקורות הכנסה נוספים. הדבר החשוב בעיני הוא לצאת מהקיבעון המחשבתי של עבודה=בטחון כלכלי, ושהפנסיה שלנו תספק את הצרכים שלי בעתיד. שניהם כבר לא מתקיימים יותר בעולמנו, ומי שמתעקש להחזיק באמונות הללו הוא סוג של "בת יענה" שטומן את ראשו בחול כדי לא לראות שהעולם סביבנו השתנה. לצאת מהקיבעון המחשבתי משמעו, לקבל עליכם את האחריות לעתידכם, להתחיל ללמוד ולחפש הזדמנויות חדשות ליצירת הכנסות נוספות. וכאלו בתקופתנו לא חסרות: השקעות בנדל"ן, שוק ההון ואחרות קניין רוחני שלכם (כתיבה, צילום, מוסיקה, איור וכו') להכנס לעולם הפרילנסרים שכובש בסערה את העולם (כבר לפני כשנה וחצי 35% מהמועסקים בארה"ב היו פרילנסרים ולא עובדים שכירים), לשם העולם הולך היום שותפות במיזמים, הקמת עסקים (גם באופן חלקי במקביל להיותך שכיר) יש עולם שלם של עסקים מבוססי אינטרנט – מסחר באמזון, איביי, תוכניות שותפים ואחרות כן, אני אקדים את התגובה הבאה שתאמר –" כן אבל מה עושה מי שלא יודע איך לעשות את הדברים הללו???" מי שלא יודע, שילך ללמוד. שידליק את המחשב ויתחיל לחפש בגוגל.. שיחפש אנשים שעושים את הדברים הללו בהצלחה ויתחיל לעשות בעצמו. צעד קטן בכל פעם. מי שמחפש נוסחאות קסמים, גלולות קסם להכנסות שיתווספו לו באופן מיידי, אני מצטער אבל אני לא הכתובת לכך. אגב, הייתי נזהר ושומר מרחק מכל מי שמציע לכם דרך להגדיל הכנסות באופן מיידי. זה דורש עבודה ומאמץ? – כן. זה דורש השקעה? – כן. בהתחלה כדי ללמוד היא קטנה. זה דורש ידע חדש? – בהחלט כן! זה דורש לקחת אחריות על חייך – בדיוק! זה העניין! זה פחות נוח מלשבת בבית ולקטר על גורלך – כן, ללא ספק. זה יכול להציל את החיים שלך? בוודאות! תגובת המשך לתגובה הזו, היא אלו שכתבו שיש הרבה עסקים שנסגרים. אחד המגיבים ציטט סטטיסטיקה שאומרת שב-2016 נסגרו כ40,000 עסקים. הוא כמובן לא טרח להראות את הסטטיסטיקה המלאה, אז הנה היא לפניכם: בשנת 2016, נפתחו כ-55,300 עסקים - עלייה של כ-4% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. באותה שנה נסגרו כ-43,500 עסקים, זו עלייה של 2.35% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. כך שתוספת העסקים למשק בשנה זו עמדה על 11,800 עסקים - כ-2% מסך העסקים הפעילים במשק. זו סטטיסטיקה עקבית בשנים האחרונות של גידול עקבי של כ-10,000 ויותר עסקים חדשים שמצטרפים למשק מדי שנה. אני בטח לא אומר שאין סיכונים בעסקים, או שזה בהכרח קל. זה לא. שוב, אין גלולות קסם. ומי שמחפש כאלו שיתעורר ויתבגר. אבל, השליטה היא בידיים שלך. אתה אחראי לגורלך ולא נתון לחסדיהם של אחרים או של הסתדרות עובדים שיותר מזיקה מאשר מועילה ומקדמת את האינטרסים של הפעילים שלה. ומה עם אלו שהם מחוסרי השכלה ונסיון? נכון, אין פתרון אחד שמתאים לכולם. תפסיקו לחפש גלולות קסם שמתאימות לכולם. כל אחד צריך לעשות את מה שהוא יכול. כדי להתקדם. יש הרבה מאד אנשים ללא השכלה שהקימו עסקים ומיזמים מאד מוצלחים. אין לכך שום קשר להשכלה. אין לך נסיון – צא להשיג אותו חסר לך ידע – צא להשיג אותו אין לך מספיק קשרים – צא ליצור אותם יש לך עוד תרוצים? – זרוק אותם לפח. ותתחיל לעשות משהו עבור עצמך. צריך השקעה גדולה לפתוח עסק! ואת זה אתה אומר בתור? בתור מישהו שהקים עסק מימיו? או בתור מישהו שמסתכל על הצד ומפחד לפתוח עסקים. לא אמרתי לאף אחד שהוא צריך עכשיו להקים מסעדה ולהשקיע בכך 2 מליון ₪ (למישהו ללא נסיון עסקי זו תהיה התאבדות כלכלית). יש מספקי דברים אחרים שאפשר לעשות עם השקעה כספית מינימלית ולצאת לדרך ולהמשיך להשקיע ככל שהעסק מתפתח. הקמתי עד היום מספיק עסקים, וכמעט באף אחד מהם לא נדרשתי להשקעה של יותר מכמה אלפי שקלים בודדים (למען הסר ספק, אני מדבר על פחות מ-10,000 ₪). תן לי דוגמה לעסק שמרוויח כסף מייידית! כך כתבה לי אחת המגיבות. מצטער, אני לא מחלק גלולות קסם. הרצון הטבעי של אנשים לקבל דבר תמורת שום דבר קיים כל הזמן. כרצון. אבל לא כמודל כלכלי שעובד. אין ניסים ונפלאות, אין תעודות ביטוח. בדיוק כמו שבלהיות שכיר אין שום בטחון (מי שעוד לא הבין את זה, שיסתכל על טבע היציבה ומה שקרה לה). כל עסק דורש זמן עד שמגיעות ההכנסות. יש כאלו שיקח להם כמה ימים, יש כאלו שיקח להם כמה שבועות. אגב גם שכיר מקבל את השכר שלו לאחר חודש... הנקודה היא פשוטה – צריך פשוט להתחיל. לא לחכות שהדברים יקרו לך מעצמם. הם לא. וכמה דוגמאות בכל זאת: אנשים שעוסקים במתן שרותים – יעוץ, כתיבה, עיצוב, ליווי, טיפול, לימוד וכו' – יכולים בתוך ימים ספורים ליצור הכנסות נוספות השקעה בנדל"ן – תוך חודשיים/שלושה יכולה כבר לקבל דמי שכירות השקעות אחרות – שוק ההון, יזמות, ואפילו שווה לבחון מה קורה עם המטבעות הוירטואליים (ביטקויין ודומיהם). * לא ממליץ לאף אחד להכנס לעולם ההשקעות בלי ידע. אין לכם ידע בתחום ואתם בכל זאת רוצים להשקיע – לכו ללמוד את התחום! ומילה אחרונה לסיום: כל אלו שכתבו תגובות, שהעירו וביקרו את הרעיונות שלי, לא כתבו המלצה חלופית אחת משלהם. מה אתם מציעים? מה הפתרון שלכם? להמשיך ולסמוך על המזל? להמשיך לסמוך על המעסיק שלכם? לחכות שהממשלה או ההסתדרות יצילו את המצב (הם לא!)? להמשיך לקטר ולהיות "מסכן"? אפשר כמובן לעשות את כל הדברים הללו. רק שאף אחד מהם לא ישפר את המצב במאומה. ואפשר להתעורר! בספר שלי "להתעורר" אני מתאר במדוייק את התהליך שאנשים צריכים לעבור, ומשלב בו הרבה דוגמאות של לקוחות שזכיתי ללוות במשך השנים בשילוב של פעולות מעשיות שאפשר לעשות. אתם יכולים לקבל כאן את הפרק הראשון בחינם!

לכו להצביע! (ואיך זה קשור להצלחה שלכם...)

האהבה הראשונה!

הי, היום, יום האהבה, מצאתי את עצמי בנסיבות לא טבעיות... לדבר על "אהבה". נושא שלכאורה רחוק מאד מהנושאים הטבעיים שעליהם אני מדבר – הצלחה, עסקים, הגשמה. אבל מעבר לכך, אהבה היא רגש, ואני מהנדס. ומנסיוני האישי, מהנדסים ורגשות הם שני דברים שבדרך כלל לא מתערבבים... כמו שמן ומים... אני כותב כאן על כמה מימדים של אהבה: לאחרים, לעצמנו, לחיים ולמה שאנו עושים. למה בעצם אנחנו כאן, ולמה נועדו החיים הללו כאן? אלו הן שאלות עמוקות, חשובות, אני לא יודע אם יש להן תשובה פשוטה. אבל התשובה שאני סיפקתי לעצמי היא שבאנו לעולם הזה עם מטרה מסויימת. כל אחד מאיתנו כאן, כי יש לו מטרה מסויימת. המטרות של כל אחד מאיתנו יכולות להיות שונות, אבל ישנה מטרה אוניברסלית, כך אני מאמין והיא שעלינו להנות כאן בעולם הזה. אני מאמין שנועדנו לאהוב את מה שאנו עושים, לאהוב את מה שאנו משיגים, לאהוב את מי שאיתנו ובסביבתנו, ובמיוחד – לאהוב את עצמנו. מצאתי שאהבה היא דבר חמקמק משהו, מצד אחד אנו לא יכולים לראות אותו בעין, היא לא משהו פיסי שאנו יכולים לראות, אבל זה משהו שאנו מייד יודעים לחוש ולהרגיש בו. אנו גם יודעים להרגיש בו כשהוא מתקיים בחיינו, וגם כאשר הוא לא מתקיים בהם. אני לא יודע אם יש עוד מרכיב כל כך חשוב בחיים שלנו, אולי חוץ מאשר חמצן, שהחיים שלנו כל כך תלויים בו. אנשים יהיו מוכנים לעשות הרבה כדי לחוש אהבה בחייהם כאשר היא לא מתקיימת שם. אנו נהיה מוכנים להקריב, לשלם מחירים, לעשות שינויים – והעיקר שנזכה להכניס אהבה לחיינו. אהבה היא הרבה יותר מאשר רק רגש כלשהו שאנו מרגישים כלפי האנשים החשובים בחיינו, או כלפי הכלב או החתול שלנו. אהבה היא כח משמעותי בחיים שלנו. אהבה, כמו כל דבר בעולמנו היא אנרגיה, אבל אנרגיה בתדר גבוה ביותר. אהבה היא כח, היא עצמה, היא כח יצירה, התחדשות, בריאה, נתינה... אהבה היא כח לחיים שלנו. בלי אהבה בחיים שלנו, אין לנו אנרגיה בחיים, במקרים רבים אין באמת משמעות לחיים שלנו. זה לא מקרי שאנו שומעים על הרבה מקרים של זוגות שחייו שנים רבות ביחד, ואז כשבן זוג אחד הולך לעולמו, בן הזוג השני מצטרף אליו לאחר זמן קצר ביותר. לעיתים ימים או אפילו שעות אחרי כן. אהבה היא כח לחיים. היא אחד הכוחות העוצמתיים ביותר שקיימים בעולמנו. היא כח שאנו לא רואים אותו, אבל אנו בוודאי מרגישים בנוכחותו, או בחסרונו. קשה לדמיין איך היה נראה העולם שלו בלי אהבה. מה היה נוצר בעולם שלנו? מאחר ואין ואקום או ריק בעולם שלנו, המקומות שאין בהם אהבה מתמלאים בדברים אחרים, והמציאות בהם נראית גם כך בהתאם. אהבה היא הכח שמניע אותנו בעולם. היא האנרגיה שמבטיחה את הקיום שלנו ואת הקיימות שלנו בעולם. אהבה מתחילה בבחירה. בבחירה לאהוב. המציאות שאנו חווים בחיינו, ולאורך חיינו היא מורכבת. וזו הבחירה שלנו אם לאהוב את מה שאנו פוגשים, או לתעל את האנרגיות שלנו למקומות אחרים. כך או כך – זו בחירה שאנו עושים, בכל רגע ורגע בחיינו, ולא אף אחד אחר. לאהבה יש כח. היא כח שמושך לחיים שלנו את הדברים שאנו אוהבים. אנו נמשכים לדברים שאנו אוהבים. אנו רוצים להיות בסביבתם ושהם יהיו נוכחים בחיים שלנו. וזה מתקיים לא רק לגבי האנשים שנמצאים בחיים שלנו, שאנו אוהבים ושאנו רוצים להיות בסביבתם, אלא זה נכון לגבי כל המימדים האחרים. אנו רוצים לעשות את הדברים שאנו אוהבים, לחיות במקומות שאנו אוהבים, ושיהיו לנו את הדברים שאנו אוהבים. יש לאהבה רבדים רבים, והיא רחבה הרבה יותר מהאהבה הרומנטית שאנו מכירים, או האהבה שבן הורה לילדו, או האהבה המשפחתית. יש אהבה בכל מימד בחיים שלנו – אהבה לעיסוק שלנו, אהבה לחברים שלנו, אצל אחדים מתקיימת אהבה לאלוהים שהם מאמינים בו, ואהבה לאדם, אהבה לעולם. אהבה היא כח מניע חיובי בכל מימד בחיים שלנו, כל דבר שאנו עושים, מונע מהכח הזה. אנו בוחרים בכל רגע מה אנו אוהבים, ומה לא, ובכך למעשה אנו מושכים לחיינו עוד או יותר ממה שאנו אוהבים או שלא. כל הדברים הטובים בחיים שלנו מגיעים מתוך אהבה, ולחילופין הדברים הפחות נעימים בחיים שלנו מגיעים ממקום של חוסר אהבה. וזה נכון לכל מימד בחיים שלנו – במערכות היחסים שלנו, בבריאות שלנו, בעיסוק שלנו, במצב הכלכלי שלנו, וכמובן גם ברמת ההגשמה והסיפוק שאנו חווים ומרגישים. על מנת להבין את הכח העצום של האהבה, מספיק שנסתכל על עצמנו ועל אחרים מה אנו מוכנים לעשות, מה אנו מוכנים להקריב, ומה המחירים שאנו מוכנים לשלם, על מנת לחוש את האהבה בחיינו, ולהיות מסוגלים לקבל ולתת אהבה. בין אם אלו הורים שמוכנים לעשות הכל עבור הילד שלהם. כולנו מכירים זאת ברמה האישית, שלנו כלפי הילדים שלנו, וכולנו מכירים אינספור סיפורים ומקרים על אחרים שבשעות מצוקה, משבר או קושי, היו מוכנים להקריב הכל על מנת לעזור, או להציל את הילד שלהם. הכח שאנשים מקבלים במקרים הללו, הוא אינסופי והמקור שלו הוא אהבה. האהבה היא לא חד סטרית. יש לה 2 כיוונים, ושניהם מאד חשובים ומשמעותיים בחיינו. אהבה אינה יכולה להתקיים אם 2 הכיוונים הללו אינם מתקיימים. ואלו הם הכיוונים של לתת אהבה וגם לקבל אהבה. ישנם אנשים שמוכנים לתת אהבה לכל מי ומה שסביבם, אבל קשה להם מאד לקבל אהבה מאחרים. זה לא מצב שלם ומלא של אהבה. אהבה מלאה נגזרת מהיכולת שלנו גם לתת אהבה לאחרים וגם לקבל אהבה מאחרים. משום מה, כשמדובר בלאהוב אחרים, זה לכאורה קל לנו יותר. אנו מתאהבים באחרים בקלות יותר מאשר אנו מתאהבים בעצמנו. קל לנו יותר להעניק לאחרים את האהבה שלנו ומה שנגזר ממנה, מאשר לאהוב את עצמנו בצורה מלאה – ללא תנאים, ללא שיפוטיות או ביקורת. אבל אהבה מלאה, היא אהבה שבה אנו מקבלים ונותנים במקביל. למעשה אנו נחווה אהבה גדולה יותר ככל שהשניים יהיו מאוזנים ביניהם. נסתכל על כך מכמה זוויות, כי לאהבה יש הרבה זוויות ונגיעות בכל מימד בחיים שלנו. לאהוב מישהו אחר – זו אולי האהבה שאנו הכי מכירים ומתכוונים אליה כשאנו חושבים ומדברים על אהבה. אהבה לאדם אחר – אם זה בן הזוג או הילד שלנו, או המשפחה שלנו. כמה אנו מוכנים לעשות, כמה אנו מוכנים להתאמץ כאשר מדובר במישהו אחר. אנו מוכנים לבטל לגמרי את עצמנו, את הצרכים, הרצונות והשאיפות שלנו רק כדי להקנות את האהבה שלנו לאדם אחר שחשוב לנו. אנשים מוכנים לעשות ויתורים גדולים על עצמם לטובת מישהו אחר, בזכות האהבה. זה לאו דווקא דבר רע. כמו כל דבר בחיים, זו שאלה של איזון ומידה. אבל האהבה למישהו אחר מוציאה מאיתנו לרוב דברים טובים. אלו הם המקומות בהם אנו מוציאים את הטוב שבנו, שם הנתינה שלנו באה לידי ביטוי, שם אנו מוכנים באמת לפעול מהלב שלנו ולא מהאגו שלנו. אחד התפקידים של האגו שלנו הוא לדאוג לאינטרסים האישיים שלנו. ובמקומות של האהבה למישהו אחר, זה אחד המקומות הבודדים, ששם אנו לעיתים נהיה מוכנים לבטל את האגו שלנו לחלוטין ולהתמסר לצד השני – לעשות הכל להעניק לו, לתת, ולהיות בתדר גבוה של נתינה. נתינה מתוך מקום של אהבה היא נתינה במובן הפשוט והטהור שלה. נתינה שאינה מתוך רצון לקבל תמורה, פשוט מאהבה טהורה. האהבה במקרים העלו גורמות לאדם להיות במקום גבוה יותר מעצמו, להתעלות מעל עצמו, מעל האגו שלו ופשוט להעניק לאחר. זו צורה גבוהה של חיים, שבה אנו מעניקים לאחר. אנו מעניקים לאחר מהאנרגיה שלנו. ולכן חשוב האיזון, כלומר הצד השני של האהבה – לא רק להעניק, אלא להיות גם מסוגל ונכון לקבל. חשוב לדעת גם לקבל אהבה. ישנם אנשים שהם נותנים מעולים. הם גדולים מאד בנתינה, ללא גבולות, ללא מגבלות. הם תמיד ישימו את עצמם במקום השני, ויתנו קודם כל למישהו אחר. אני חושב שזה טוב עד לנקודה מסויימת. אני לא מאמין שאדם יכול רק לתת, לתת אהבה, מבלי לקבל אהבה בחזרה. אנו מכירים את הביטוי "אהבה נכזבת" שמתאר מצב שבו צד אחד מעניק אהבה לצד השני והצד השני אינו מחזיר אהבה. אין זה מקרה שהמקרים הללו מתוארים בפינו "שברון לב". זו דוגמה לכך שאנו לא יכולים רק לתת, אלא צריכים גם לקבל את האהבה בחזרה. זה יכול להיות ממקורות אחרים, אבל אנו חייבים להרגיש ולקבל בפועל אהבה גם ממקורות אחרים. אהבה מטעינה אותנו באנרגיה, בכח. הדרך לקבל אהבה היא קודם כל להעניק אותה. חוק המשיכה הוא פשוט – מה שאנו מתמקדים בו, הוא מה שנמשוך ממנו עוד לחיינו. לכן אם נעניק אהבה (ונהייה גם מוכנים לקבל, ועל כך בהמשך...) נחווה ונקבל יותר ויותר אהבה בחיינו. הרובד הבא של האהבה הוא האהבה לעצמנו – אני חושב שזו האהבה שהכי קשה לנו לקיים. הרבה יותר קל לנו להעניק אהבה למישהו אחר, לעומת להעניק אהבה לעצמנו. אצל כל אחד מאיתנו קיים השופט הפנימי. לשופט הזה יש תפקיד. הוא מנהל רישום מדוקדק של כל טעות, פשלה, פדיחה או כשלון שאי פעם חווינו בחיינו. הוא לא שוכח דבר. והוא דואג להזכיר לנו את כל אלו, בכל פעם מחדש, בדרך כלל גם ברגעים הפחות נעימים ומוצלחים עבורנו. הביטוי של השופט הפנימי הזה מופיע אצלנו כהאשמה, חוסר סובלנות, ביקורת ותלונות, שמופנות בעיקר כלפי עצמנו. אנחנו המבקרים והשופטים הכי גרועים של עצמנו. אנו שופטים את עצמנו לחומרה, תמיד, באופן מיידי, והמשפט העצמי הזה מתנהל גם ללא סניגור שיגן עלינו – השופט גוזר את דיננו לחומרה, תמיד. זה לא קל לאהוב את עצמך. לכל אחד מאיתנו ישנם הסיפורים הפנימיים שנוצרו והתקבעו אצלנו במשך השנים. זה יכול להיות סיפור שנוצר עוד מהילדות שלנו. אם זה מפשט ששמענו מהורה או מורה על כמה אנו "לא מספיק טובים" או חווית דחייה שחווינו. כל אחד מאיתנו חווה חוויות כאלו באופן כזה או אחר, ואצל כולנו נוצרו אותם סיפורים פנימיים. ואז כשקורה משהו חדש, גם כשכבר התבגרנו, הוא מתלבש לנו בצורה טבעית על אותו סיפור פנימי של כמה אנו "לא מספיק טובים", ומכאן גזר הדין הוא כבר מיידי וברור. אהבה עצמי דורשת קודם כל סבלנות וסובלנות כלפי עצמנו. מנסיון אישי, זה משהו שקל לומר אותו וקשה יותר ליישם אותו. סבלנות כלפי עצמנו, לטעויות שלנו, לוויתורים שלנו, לתוצאות שרצינו ולא השגנו, ולכל אותם מקרים בהם אכזבנו את עצמנו. כשאנו לא מביעים אהבה כלפי עצמנו, קשה לנו גם להעביר אהבה לאחרים. אהבה היא אנרגיה. ועל מנת לתת ולהעביר אותה, היא צריכה קודם כל להתקיים בתוכנו. האהבה העצמית שלנו מושפעת גם מהתפיסה וההערכה העצמית שלנו. אני חושב שככל שרף הציפיות הסביבתיות מאיתנו גבוה יותר, כך יהיה לנו קשה יותר לאהוב את עצמנו. אנו מגדירים לעצמנו סטנדרט מאד גבוה של ביצוע, ציפיות והבטחה שעלינו לממש מעצמנו. וכשאלו לא מתממשים, וללא קשר לכמה גדול או קטן הפער בין מה שרצינו להשיג ולמה שהשגנו בפועל, השיפוט העצמי שלנו פועל ואנו מתחילים לבקר, לשפוט ולהתלונן על עצמנו – בפני עצמנו, ולעיתים גם בפני אחרים. מיותר לציין שככל שהתהליך הזה חוזר על עצמו שוב ושוב, כך אנו מקבעים יותר את הסיפור והתפיסה העצמית שאנו "לא טובים מספיק" או "לא ראויים", ואז אנו רק מחמירים את המצב עוד יותר. במצב כזה, קל ליפול למעין לולאה אינסופית של שיפוט עצמי, אכזבה, ביקורת ובעיקר – חוסר אהבה עצמית. ככל שהציפיות מאיתנו, ושלנו מעצמנו יהיו גבוהות יותר – כך יקשה עלינו יותר לאהוב את עצמנו. כי אנו עסוקים בלרצות את כולם מסביב, להראות ש"מגיע לנו" ושאנו אכן "ראויים" ו"טובים מספיק" כפי שאנו "צריכים" או מצופים להיות. ואנו עסוקים במירוץ לרצות אחרים ואת הסיפור הפנימי שלנו. להוכיח שאנו לא כל כך גרועים כפי שאנו חושבים על עצמנו. והאבסורד הוא שלעיתים, אנו צריכים את עזרתם של אנשים אחרים שיראו לנו שאנו "לא כל כך גרועים" כפי שאנו חושבים ומאמינים על עצמנו. חוסר האהבה העצמית שאנו חשים כלפי עצמנו, נובע גם בגלל שאנו כל כך מכוונים כלפי ההישגים הבאים שלנו, כלפי איך "הדברים צריכים להיות". אין זה משנה כמה השגנו והתקדמנו בחיים שלנו, תמיד יהיה לנו יעד חדש לשאוף אליו, ושעדיין לא השגנו. כלומר, אנו תמיד חיים בפער תמידי, בין המקום בו אנו נמצאים בו למקום בו אנו רוצים או "צריכים להיות. והפער הזה מקשה עלינו עוד יותר להכיר במה שכבר השגנו – במה שיש. אני חושב, שהבעיה הזו מחמירה אפילו אצל אנשים שהם מאד הישגיים, כי למרות כמה שהשיגו ובגלל כמה שהתקדמו, הפער אצלם גדל יותר ויותר, כי הם מייד מציבים לעצמם את היעד הגדול הבא. להכיר תודה על מה שכבר יש, זו אחת הדרכים להתחיל להכניס עוד אהבה עצמית לחיים שלנו. ויש כל כך הרבה על מה להוקיר תודה על ה"יש". כל מי שנתקל בדברים הללו כעת, מצבו הרבה יותר טוב ממצבם של מרבת האנשים בעולם. לאהוב את מה שיש. לקבל את מה שיש. להנות ממה שכבר יש. להשלים עם מה שיש. כל אלו יעזרו לנו לגביר את האהבה כלפי עצמנו. אין זה אומר שנפסיק לשאוף ליעדים הגבוהים יותר שלנו. אבל תחילה כדאי להוקיר תודה ואהבה לעצמנו על המקום שכבר הגענו אליו. לפתח סבלנות כלפי עצמנו, בנוגע לכל מה שטרם השגנו, חמלה ואהבה כלפי עצמנו. מצאתי שלפעמים, פשוט להרשות לעצמי לא להיות מושלם כפי שחשבתי ש"מצפים ממני" להיות, זה לאהוב את עצמך. לאפשר לעצמך לקחת הפסקה לאחר צהריים ולעזוב את כל מה שרצית להפסיק לעשות וטרם הספקת. לפרגן לעצמך להנות. לפרוע את המשמעת העצמית שכפית על עצמך (במיוחד חשוב אצל ההישגיים שביננו), כל אלו יקנו לנו כמה דקות או שעות של נשימה מחודשת. ויטעינו אותנו מחדש. כי הרי מה הטעם, לפעול ולעשות ולהספיק, אם בסופו של דבר הרי אף פעם לא נשיג את כל הדברים ששמנו לעצמנו להשיג (כי תמיד נחפש את הרמה הבאה שלנו) – וגם לא נאפשר לעצמנו להינות ממה שכבר השגנו. לקחת זמן לעצמנו, לפרגן לעצמנו על מה שהשגנו, על מה שכבר יש. לאהוב את עצמנו ולהכיר בערך של מה שעשינו ומה שהשגנו. ברגעים הללו (הנדירים והחשובים) אנו נטען שוב באנרגיה, חדשה, ובכח חדש להמשיך ולפעול. מכאן שאהבה עצמית היא חשובה מאד על מנת להטעין את עצמנו בכח, וכדי שנוכל גם להעניק אהבה לאחרים. מהסיבה הפשוטה שאתה לא יכול לתת לאחרים את מה שאין לך. אנו חייבים לאהוב את עצמנו על מנת שנוכל לאהוב ולהעניק אהבה גם אחרים. יתכן וקשה לנו לאהוב כל כך את עצמנו, כי לעיתים אהבה עצמית מתקשרת אצלנו לאנשים שנתפסים אצלנו כ"אגואיסטים", שאוהבים את עצמם כל כך עד שאינם רואים אף אחד אחר סביבם, זולתם. אנו פוגשים לעיתים אנשים כאלו. זו לדעתי דוגמה קיצונית לצד השני של עודף אהבה עצמית, המופנה כל כולו פנימה, במינון כל כך גבוה עד שאנשים אלו פוגעים באנשים סביבם, במקום להעניק להם אהבה. אני מאמין שכולכם נתקלתם בכאלו, ואולי בגלל שאנו לא רוצים להידמות לאנשים כאלו, המונח של אהבה עצמית קיבל דימוי שלילי לפעמים, שמונע מאיתנו לרצות בו עבור עצמנו. קיצוניות לשום צד אינה מקדמת. ולכן אנו צריכים למצוא את קו האמצע בין השניים – בין חוסר אהבה עצמית, לאגואיסטיות מופרזת. התמקדו בהווה, במה שיש עכשיו – במה שהשגתם, במי שאתם. תאהבו את עצמכם על כך. החיים הם לא משהו ש"קורה לנו". החיים הם משהו שנוצר עבורנו. כל דבר (טוב או רע) שקורה לנו, יש בו סיבה מסויימת עבורנו. לא תמיד נוכל להבין את הסיבה בזמן שארוע כזה או אחר מתרחש, לעיתים רק בפרספקטיבה של זמן נוכל להבין, ולעיתים בכלל לא. אבל אני מאמין שלחיות מתוך התפיסה הזו, יעזור לנו יותר לאהוב את מה שכבר יש, לאהוב את עצמנו ולאהוב את החיים שאנו חיים. הרובד הבא של אהבה, הוא האהבה לחיים – האהבה לחיים היא פועל יוצא של תפיסת העולם שלנו לגבי החיים. האם החיים הם משבו שקורה לנו או שהם נוצרים עבורנו. חלק גדול מחיי חשבתי והאמנתי שהחיים הם משהו שקורה לי. שאני חי בתוכם, בתוך איזה שהוא נתיב, שנקבע עבורי מראש, ושעלי לציית לתכתיביו. שעלי לממש את הציפיות שנוצרו עבורי בנתיב הזה, ושעלי לעשות זאת בדרך הטובה ביותר שאוכל. הבעיה עם זה, היא שלאורך הנתיב הזה, שלכאורה מישהו אחר קבע והגדיר עבורי, ישנם ארועים והתרחשויות שאינן תואמות את הציפיות שלי מן החיים. קורים לנו כל מיני דברים, לעיתים קשים, מאתגרים או לא נעימים. ואם מישהו אחר קבע לנו את הנתיב (לתפיסתנו) הרי שאנו הופכים להיות קורבנות של אותו נתיב ומחפשים את מי להאשים בתוצאות ובחוויות שאנו חווים. קורבנות היא מסוכנת. אין בה אהבה. למרות שישנם אנשים שהתאהבו בתפקיד הקורבן שהם מחזיקים בו. קורבנות באה עם האשמה, כלפי מישהו אחר, כי הרי אני לא גורם בעניין, אני נמצא בנתיב שמישהו אחר קבע והגדיר עבורי. קורבנות והאשמה הם תדרים שונים מאד ורחוקים מאד מאהבה. במקום בו קיימת האשמה, לא יכולה להתקיים אהבה. אלו הם שני דברים שאינם יכולים לחיות ביחד באותו האדם. ולכן זוהי בחירה שלנו, האם לחיות את החיים מתוך קורבנות, או מתוך אהבה. לחיות את החיים מתוך אהבה, הם לקחת אחריות על מה שקורה, לטוב ולרע. להתמודד עם מה שקורה. להאמין שמה שקרה יש לו סיבה מסויימת, שיעור עבורנו, שנועד לפתח את מי שאנו כבני אדם. לקבל את השיעור הזה (כמה שלא נעים שהוא יכול להיות), באהבה. השפה שלנו היא אחת הדרכים היעילות ביותר לזהות את מערכת האמונות והמחשבה שלנו. שימו לב לשפה שלכם, כיצד אתם מדברים על החיים. כיצד אתם מדברים על החוויות שלכם. מודעות לשפה שלכם, תגביר אצלכם את ההבנה באיזה נתיב אתם נמצאים. האם אתם נמצאים בנתיב של קורבנות והאשמה, או בנתיב של אחריות אישית ואהבה. דברו על הדברים שאתם אוהבים בחיים שלכם. הקדישו פחות אנרגיה לדברים שאינכם אוהבים. חלק ניכר מהאנשים עסוק בשיחה פנימית (עם עצמו) או חיצונית (אם אחרים) על כל אותם הדברים שהוא לא אוהב בחיים שלו. אבל זו התמקדות בדבר הלא נכון, והלא מקדם – וכך אנשים אלו ממשיכים למשוך לחייהם עוד מאותו הדבר שהם אינם אוהבים. דברו באהבה! והרובד האחרון להיום – הוא לאהוב את מה שאתה עושה. אני חושב שקשה לחוות אהבה בצורה מלאה, בכל מימד בחיים שלנו, אם אנו לא אוהבים את מה שאנו עושים. אני מאמין שאם אנו נמצאים כאן בעולם, הרי שישנה משמעות ומטרה מסויימת לכך. לכל אחד מאיתנו שהגיע לכאן, יש לו תפקיד מסויים. יש בכל אחד מאיתנו גדולה ופוטנציאל שרק מחכים להתממש ולצאת החוצה. אם נקבל על עצמנו את התפקיד, לחפש מהי הגדולה שלנו. מהו הביטוי של עצמנו. ואחר כך, נקבל על עצמנו את המחוייבות להוציא את הביטוי הזה לעולם – אז נוכל באמת לחיות מתוך אהבה למה שאנו עושים. היזכרו ברגעים או תקופות בחיים שלכם, בהם עשיתם את מה שאתם באמת אוהבים לעשות. כיצד היתה ההרגשה שלכם אז? אני מאמין שחלק גדול מכם היו מתארים את החוויה הזו במילים כמו אושר, סיפוק והגשמה. אני מאמין שעלינו לעשות את מה שאנו אוהבים, ואז גם התגמול הכלכלי שלנו יהיה בהתאם. במקומות שאנו לא עושים את מה שאנו אוהבים (או כבר לא אוהבים), שם יחלו לצוץ הבעיות והאתגרים שלנו. האהבה למה שאנו עושים משפיעה על האהבה במימדים האחרים בחיים שלנו. אם אנו לא אוהבים את מה שאנו עושים, פחות ופחות נאהב את עצמנו, ותהיה לנו פחות אהבה להעניק לאחרים סביבנו. האם אתם אוהבים את מה שאתם עושים? האם אתם אוהבים את עצמכם כשאתם עושים זאת? אם איננו אוהבים את מה שאנו עושים, אז גם פחות נאהב את עצמנו בזמן שאנו עושים זאת. אני לא מאמין שהגענו לכאן על מנת לסבול, ולכן עלינו למצוא מה גורם לנו להרגיש טוב. מה יהיה הדבר שנאהב לעשות? שיתן לנו תחושה של משמעות? של התקדמות? של סיפוק? לא תמיד נדע מיד לענות על השאלות הללו, אבל הדרך היחידה למצוא את התשובות לשאלות הללו, היא לא להפסיק ולחפש את התשובות. להיתנסות ולראות מה אנו מרגישים מכך כיוון עיסוק או תעסוקה. מה אנו אוהבים לעשות יותר ומה פחות. זה דורש גם קבלת החלטות, לעיתים מורכבות וקשות. אבל התגמול בצד השני, כאשר מצאנו את מה שאנו באמת אוהבים, הוא גדול בהרבה. חפשו מהי הגדולה שלכם, במה אתם טובים, מה אתם אוהבים. מהן התשוקות שלכם, מה אתם אוהבים לעשות – ואז חפשו את החיבור שלהם – איזה עיסוק או עסק יביא לידי ביטוי את מה שאתם אוהבים ואת מה שאתם טובים בו? ואז – תוציאו את זה לעולם. זו המחוייבות שלכם. אם תוציאו לעולם באהבה את מה שאתם אוהבים וטובים בו, האהבה הזו תחזור אליכם בצורות רבות ומגוונות – סיפוק, הגשמה, וגם תגמול כלכלי. תחיו באהבה, לעצמכם, לאחרים, לחיים ולמה שאתם עושים. תחיו את היום שעכשיו, באהבה. לא את העבר (שיפוטי). פרגנו לעצמכם והיו רכים כלפי עצמכם. הבעיה לרובנו היא שאנו חווים אהבה רק במצבים מסויימים. אתה יכול לקום בבוקר ליד מי שאתה אוהב ולחוש אהבה, לצאת לדרך ובכביש להיתקל בפקק תנועה ולקטר על כך ואז האהבה שחשת נעלמת, ואת מקומה תופסת ביקורת וקורבנות. האתגר שלנו הוא לחוות אהבה באופן רציף ולא נקודתי – בכל רגע ובכל נסיבות שאנו חווים. אז נוכל להרגיש את כוחה הגדול של האהבה! רבי עקיבא אמר על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" שהוא כלל גדול בתורה. המשפט הזה אכן מכיל את כל התורה – תאהבו את עצמכם, ואז תוכלו להעניק לאחרים את האהבה שאתם חשים. וכמובן גם לקבל אהבה בחזרה. וזו – האהבה הראשונה! כתמיד אשמח לתגובותיכם, באהבה J ערן.

המסע מתחיל... ותגובות ראשונות...

תודה! ההרשמה שלך נקלטה

ברגע זה הרובוטים האוטומטיים שלנו שולחים אליך מייל אישור עם הרבה מידע חשוב על כל התוכן המשמעותי שניתן להפיק מהאתר שלי. 
חשוב לוודא שקיבלת את המייל הזה, לעיתים הודעות תקינות נכנסות בטעות לתיקיית הספאם או הקידומים, אז כדאי לבדוק אם זה לא הגיע לשם בטעות, ואם כן, למשוך את המייל לתיקייה הראשית בתוכנת הדואר שלך כדי שלהבא ההודעות יגיעו לשם.
איזה כיף שאתם כאן!

יש לי מתנה מדהימה עבורכם!

מיטב התכנים שלי זמינים לכם ללא עלות!

הם מחכים לכם כאן בלחיצת כפתור

רגע לפני שאתם עוזבים!

אני מזמין אתכם לקבל ממני את מיטב התכנים שלי ללא עלות!
הם זמינים לכם כאן בלחיצת כפתור

השאלה שלך נשלחה!