בני תומר בן ה-8, משתתף בחוג כדורגל, ולפני כשבוע התקיים משחק בין הקבוצה שלו לקבוצה מעיר אחרת. כהורים גאים, כמובן שצפינו במשחק. על מנת שלא לגרום לכם למתח מיותר, אקדים ואומר כי הקבוצה "שלנו" הפסידה לצערנו 1-3.
תוך כדי צפייה במשחק, שמתי לב להבדל מהותי בהתנהלות של שתי הקבוצות. המשחק ברובו התנהל בחצי המגרש הקרוב לשער של הקבוצה "שלנו". ומכאן ברור כי ההזדמנויות שעמדו בפני שחקני הקבוצה השניה להבקיע היו רבות יותר, ולדעתי זו גם הסיבה העיקרית לכך שהם ניצחו.
למי מכם שלא זוכר כיצד נראה משחק כדורגל של תלמידי כיתה ג' – בסה"כ מדובר בקבוצה של ילדים שרצה אחרי הכדור מצד לצד של המגרש, זה לא הגיל שתראו בו תרגילים מתוכננים, טקטיקות או אסטרטגיה כלשהי. ובכל זאת, כפי שתארתי היה הבדל עצום בצורת המשחק של שתי הקבוצות.
ההבדל הזה היה – המאמן.
לשתי הקבוצות היה מאמן, אבל שניהם פעלו בצורה שונה מאד. וכשהסתכלתי על שניהם וכיצד הם פועלים – ראיתי עד כמה גדולה החשיבות של המאמן, וההשפעה העצומה שיש לו על תוצאות המשחק. אז הנה לפניכם, מספר תובנות מהמשחק וההקבלה שלהם לאימון על החיים.
תחילה נסתכל על המגרש – על הדשא רצים השחקנים כשהמטרה שלהם היא להשיג תוצאות (להבקיע ולנצח). מסביב למגרש, מאחורי קווים מוגדרים – היציע, ובו יושב הקהל – מעודד, מייעץ, מקטר, לעיתים צועק על המאמן ועל השחקנים – מזדהים?
לכאורה ישנה פעילות רבה שמתרחשת ביציע, אבל בעצם, שום דבר מכל ההמולה הזו אינו באמת משפיע על המשחק. על מנת להשפיע על המשחק באמת, צריך להיות על המגרש ולשחק. אגב – זה נכון גם בחיים האמיתיים…
אבל ישנו אדם אחד בלבד שנמצא מחוץ למגרש, מאחורי הקווים ובכל זאת ההשפעה שלו על התוצאות ועל המשחק היא קריטית – קוראים לאדם הזה: מאמן.
במשחק שראיתי היו שני מאמנים. שניהם היו מחוץ למגרש, שניהם פעלו תחת אותם התנאים ובכל זאת אחד מהם השיג תוצאות משמעותיות יותר מהשני.
מאמן אחד, ישב לצד השחקנים "על הספסל", שוחח איתם ומדי פעם, ובעיקר בפסקי הזמן דיבר עם השחקנים ששיחקו על המגרש. מבלי להרחיב יותר מדי, אתם כבר יכולים להבין שהקבוצה שלו הפסידה.
מעניין יותר היה להסתכל על המאמן השני – לכל אורך המשחק הוא רץ לאורך הקווים ותדרך את השחקנים שלו. לא היתה שם אסטרטגיה גדולה או תכנון מזהיר. אבל באופן עקבי הוא היה מגדיר לשחקנים שלו היכן לעמוד על המגרש. כאשר שחקן היה שוכח את עצמו על המגרש (וזה קרה הרבה) הוא היה קורא לו ומעורר אותו לזוז למקום שהגדיר עבורו.
פעולה מאד פשוטה, אבל מה שקרה על המגרש היה, שהשחקנים שלו היו במיקומים מוצלחים הרבה יותר משחקני הקבוצה השניה. מה שהעניק להם יתרון מובהק במשחק, הרבה יותר הזדמנויות וכמובן נצחון.
ואם קראתם עד לכאן אתם בטח שואלים – וכיצד כל זה קשור?
אז הנה הקשר – בצורה מאד דומה, כך תפקידו גם של המאמן האישי או העסקי.
הוא נמצא מחוץ למגרש, על הקווים. הוא אינו יכול להחליף את השחקן ולשחק במקומו במגרש, אבל הוא שם עבורו. למאמן יש את היכולת להאיר עיניו של השחקן (המתאמן במקרה זה), לשקף לו מצבים שאפשר לראות רק מבחוץ או שקשה לראות כשאתה בעיצומו של המשחק. הרבה פעמים המאמן הוא זה שרואה את התמונה הכוללת של המשחק שמתרחש.
להתבוננות החיצונית הזו יש ערך רב. "מיקום משופר" כמו במשחק הכדורגל שתיארתי קודם לכן, יכול להביא להזדמנויות רבות יותר. "קריאת התעוררות" מדי פעם כשצריך, יכולה להחזיר את המתאמן בחזרה למשחק ובעוצמה.
שחקנים שיש להם מאמן טוב בחוץ, יכולים ומגיעים לתוצאות משמעותיות וטובות יותר על המגרש, או במקרה הזה בחיים.
