שינוי

אני זוכר היטב את ההרגשה הזו... זה היה כמו לצאת ארוך ביער, ולגלות אחרי כמה עשרות קילומטרים של הליכה והתקדמות, שבעצם אין לי מושג איפה אני נמצא. ההרגשה שהלכתי לאיבוד. והבחירה שעומדת בפני היא לא פשוטה – האם לחזור חזרה? האם להמשיך קדימה? למרות שלא ברור לי בכלל אם הדרך שאני הולך בה היא הדרך הנכונה. לכל בחירה יש מחיר משלה. לחזור חזרה זה בעצם לכאורה לוותר על כל מה שעשיתי והשגתי עד כה, על כל ההתקדמות. ולהמשיך קדימה? בלי שיש לי וודאות שהכיוון שאני הולך בו הוא נכון, המשמעות היא שאמשיך להתברבר בלי באמת להגיע לאן שאני רוצה. אז מה עושים? באיזה כיוון בוחרים? מכירים את הדילמה הזו? חוויתם אותה? אני מניח שכן. לכל אחד מאיתנו יש דילמה שכזו. בכל מיני תחומים בחיים – בעסק שלנו, או במקום העבודה, בזוגיות ובמערכות היחסים שלנו, בבריאות, בכסף – בכל תחום שזה לא יהיה. יש את הנקודה הזו שאנו מבינים עמוק בתוכנו (גם אם אנחנו עדיין לא מוכנים להודות בה) שהלכנו לאיבוד. אני זוכר את התהליך הזה אצלי כי הוא קרה כמה פעמים בנקודות חיים שונות. פעם לאחר תשע שנים של קריירה מצליחה כשהבנתי שאם אמשיך ללכת באותה הדרך, אמצא את עצמי, בעוד 10 שנים בנתיב ובמקום שממש, אבל ממש לא נכונים עבורי, ועם מחיר אישי כבד. וזה קרה שוב, כמה שנים מאוחר יותר, בעסק מצליח שהייתי שותף בו. ההחלטה האם "לחזור אחורה" ולחשב את המסלול מחדש או להמשיך קדימה בלי לדעת את הכיוון, היא אף פעם לא פשוטה. בדיעבד, בחרתי בשתי הפעמים הללו שלא להמשיך וללכת קדימה בנתיב שכבר לא היה ברור לי. ואז גיליתי גם שאותו מחיר שחששתי ממנו כל כך, הוא לא גבוה כמו שחששתי. ולדעתי, המחיר של להמשיך וללכת בכיוון שלא נכון לנו, הוא גבוה בהרבה. דמיינו איך זה היה, אם היה לנו כלי אפקטיבי שהיה יכול לכוון אותנו. שהיה יכול בכל נקודת זמן לדייק לנו את המסלול ולהראות לנו בדיוק מהו הנתיב הנכון והמדוייק עבורנו. האמת היא, שלא צריך לדמיין. יש כלי כזה. ויש אותו לכולנו. רק שלרוב אנו לא ערים לו וגם לא כל כך יודעים איך להשתמש בו. יש שיקראו לו אינטואיציה, יש שיקראו לו קול פנימי, יש שיקראו לכך הדרכה. האמת שזה לא משנה איך קוראים לכך, הרבה יותר משנה אם אנו יודעים להשתמש ביכולת הזו. לפני כחמש שנים, כשהתחלתי עצמי לפתח בי את היכולת הזו ולדייק את עצמי, ראיתי עד כמה הערך שלה הוא גבוה עבורי. ראיתי עד כמה הוא גבוה עבור הלקוחות שלי שמשתמשים ביכולת הזו. ולמעשה, מאותו זמן שהתחלתי להשתמש ביכולת הדיוק הפנימי והחיבור העמוק לעצמי, הפסקתי להרגיש שהלכתי לאיבוד. גם אם קורים מצבים שאני מבין שאני כבר לא בנתיב, קל לי מאד לדעת ולזהות מה הנתיב הנכון והמדוייק עבורי. אם אתם מרגישים שאולי הלכתם לאיבוד, או שאתם רוצים לחזק את יכולת הניווט הפנימית שלכם, אז "התגלית" היא הצעד הבא עבורכם. בתגלית אעניק לכם את הדרך והגישה לאותו קול פנימי, אינטואיציה או הדרכה שתאפשר לכם לקבל החלטות טובות יותר, לעשות את הבחירות הנכונות עבורכם, ממקום של דיוק פנימי גבוה, וגם תבינו כיצד תוכלו להשתמש באותו כלי לזהות ולדייק את השליחות שלכם בעולם. מחוייב לשליחות שלכם! ערן.

הי! השורות הללו נכתבות מהמקום הנמוך ביותר בעולם (ואולי גם החם ביותר בעולם כרגע...) – ים המלח. לא, אי אפשר לחשוד בי שהגעתי לכאן לחופשה משפחתית (אוגוסט בים המלח???? תהיו רציניים...), הגעתי לכאן להעביר סדרת הרצאות ב-4 הימים הקרובים. ואתמול בערב התקיימה הראשונה שבהן. בסיום ההרצאה, נגשה אלי אחת המשתתפות ושיתפה אותי בכך שהיא עומדת לפני פרישה ממשרד החינוך. וכל החברות שלה שמחות בשבילה שעכשיו יהיה לה זמן לעשות כל מה שהיא רוצה, לשבת בבתי קפה, לטייל ובאופן כללי להיות בחופש! היא מספרת לי את זה, וכל התדר שלה משדר משהו אחר. לכאורה, היית יכול לצפות, שאדם שנמצא לפני פרישה יהיה שמח מהאפשרויות והחופש שעומד בפניו. אבל זו לא ההרגשה שלה. להיפך, היא בסוג של חשש ודאגה. היא פתאום מבינה שמעוד כמה ימים, היא הולכת לקום בבוקר, בלי שיש לה איזו שהיא תכלית, בלי שיש לה תחושת משמעות. וזה מדאיג אותה. היא יודעת שיש בה עוד הרבה לתת ולהעביר לעולם, אבל עכשיו, כשהעבודה שהיא עשתה עד עכשיו עומדת להסתיים, היא לכאורה נשארת ללא כלום. המקרה שלה ממחיש עד כמה המשמעות חשובה לנו. ישנם מחקרים אגב, שמראים שתוחלת החיים של אנשים אחרי פרישה, שלא מצאו שום משמעות נוספת ועשייה בעלת משמעות עבורם, היא קצרה. קצרה מאד. הרבה אנשים מסתובבים בעולמנו, כשיש להם תחושה פנימית שיש בהם משהו גדול שצריך לצאת ולפרוץ החוצה, אבל הם לא תמיד יודעים לתת לכך שם וצורה. הם לא רואים את זה בצורה ברורה כזו שהם יכולים אחר כך לממש בעולם הפיסי שלנו. לפני כמעט שלוש שנים יצרתי תוכנית חדשה שנקראת "התגלית". זו סדנה קצרה אך מאד ממוקדת ומעשית שאפשרה עד היום לכ-1000 משתתפים לקבל כלי משמעותי לזיהוי, דיוק ומימוש השליחות שלהם בעולם. מאז שחזרנו מחו"ל, בדקתי עם עצמי האם הסדנה הזו עדיין מדוייקת והאם מרגיש לי נכון להעביר אותו כמו בעבר. והתשובה היתה ש"לא". אז שחררתי ונתתי לעצמי את הזמן לדייק בעצמי את מה שנדרש כדי להביא אותה במתכונת חדשה, עדכנית ומדוייקת. ובעוד כחודש, אני עומד לקיים אותה לראשונה במתכונת החדשה. סדנה מעשית, ממוקדת ועוצמתית שבה אחשוף בפניכם: כיצד להתחבר למקור ידע וכח פנימי שיאפשר לכם לקבל החלטות טובות יותר, לבחור נכון, להתמקד, ולהגביר את היצירתיות שלכם. מהו התהליך לזהות, לדייק ולממש את השליחות שלכם בעולם, את המסר שנועדתם להעביר ואת הטרנספורמציה והשינוי שאתם יוצרים מהם 4 המרכיבים ההכרחיים לחיים של אושר, הגשמה וסיפוק, וכיצד ליצור אותם בחייכם כיצד להגביר את יכולת האינטואיציה שלכם, ולהשתמש בה על פי דרישה בעבודה, בעסק ובחיים האישיים. כיצד להגדיל את ההשפעה שלכם בעולם כיצד לזהות במדוייק מהם הדברים שעוצרים אתכם מלממש את השליחות שלכם בעולם, וכיצד ליצור לעצמכם את המעקף הנדרש כדי להתגבר עליהם ולצאת לעשייה מקדמת כל הפרטים בקישור כאן על סדנת "התגלית" אם זה מהדהד לך נכון, אשמח לפגוש אותך ב"תגלית" הקרובה! מחוייב לגשמה שלך! ערן.

שלום חברים, לפני כשבועיים, התקיימה ההשקה של הספר החדש שלי "להתעורר". הכל היה מוכן... הספרים החדשים, הכיבוד, הצוות היה במקום... ואז החלו האורחים להופיע. אחת האורחות נגשה אלי מזועזעת, והראתה לי תמונה שצילמה כמה דקות קודם לכן, בכניסה לבניין. היא סיפרה לי שבכניסה לבניין ישב קבצן שביקש ממנה כסף לארוחה הבאה שלו... הנה התמונה שהיא הראתה לי: האמת שקצת התבאסתי שזה מה שקיבל את פני האורחים שהגיעו להשקה של הספר, אבל הייתי עסוק בלקבל את פני הבאים, ובעיקר עדיין לא ידעתי מה עוד מצפה לי... שאר המוזמנים והאורחים הגיעו, ולאחר קצת כיבודים, דיבורים וחיבוקים התכנסנו באולם. התחלתי לשאת כמה דברים, האמת שמאד התרגשתי... ולפתע הוא פרץ לחדר ונכנס... הקבצן... הוא נכנס, התחיל להפריע, להסתובב בין האנשים ולבקש כסף. הקהל היה בשוק. פדיחה איומה... גם ההורים שלי היו שם... אנשים לא ידעו מה לעשות עם עצמם. וגם אני לא... הוא התחיל לדבר על עצמו, ואיך הוא הגיע למצב הזה, וביקש כסף, עבר עם כוס פלסטיק ולא עזב את האנשים עד אשר הוציאו משהו מהכיס ושמו בכוס... הסתכלתי עליו... הסתכלתי שוב... ולא חשתי כלפיו רחמים, ואפילו לא כעס. האמת שחשתי כלפיו גאווה גדולה. הייתי מאד גאה לראות אותו עומד שם. הייתי מאד גאה, כי ידעתי שבשבילו, הוא כרגע בשיא ההגשמה שלו. ידעתי שהוא עושה את הדבר שהוא הכי אוהב לעשות, ושהוא חלם כל חייו לעשות. שלא תבינו אותי לא נכון, הוא לא חלם כל חייו להיות קבצן. הוא חלם להיות שחקן. כן, הקבצן הזה, הוא לא אחר מאשר השחקן יובל שוורצמן. את יובל זכיתי להכיר לפני מספר שנים, וגם ללוות אותו בדרכו העסקית. הסיפור של יובל מופיע בהרחבה בספר החדש שלי "להתעורר". כמה ימים לפני ההשקה של הספר, יובל הציע להפתיע אותי בהשקה, ו... זרמתי איתו :) אז הכל בסדר, וגם ההורים שלי נרגעו... :) והנה הקטע מתוך הספר "להתעורר" עם הסיפור של יובל: יובל שוורצמן מספר: "בצבא שירתתי ביחידת 8200, יחידת המחשוב של חיל המודיעין, כך שהמעבר לעבודה בהיי-טק לאחר השחרור היה טבעי בעבורי, ולכאורה מתבקש. עוד בזמן לימודי בתיכון התעוררה בי התשוקה ללמוד משחק ולשחק. אבל המסר שקיבלתי מהוריי, שניהם מוסיקאים, היה 'שלא תעז לעסוק במה שקשור לאמנות, כי אי אפשר להתפרנס מזה'. התחלתי לעבוד בחברת היי-טק בהרצליה פיתוח, ולאחר חודשיים כבר היה לי ברור לגמרי שזה לא בשבילי. נשארתי שם בגלל הכסף. התאטרון מאוד משך אותי. זה ממש הדיר שינה מעיניי. התחלתי לחפש אפשרויות נוספות להרוויח כסף. התחלתי לקחת קורסים על נדל"ן ושוק ההון. לנדל"ן יותר התחברתי, ובעיקר התחברתי למרצה. למעשה הוא עשה את מה שאני רציתי לעשות. פניתי אליו וביקשתי להתלוות אליו, כדי לראות בפועל כיצד הוא עושה את זה. אמרתי לו שאעזור לו בכל מה שהוא צריך, ושהוא לא יצטרך לשלם לי על כך דבר. הוא הסכים, והתחלתי ללוות אותו בעשייה היומיומית שלו. התלוויתי אליו לסיורי שטח בערים כשהוא היה מחפש נכסים מעניינים, עבדתי בשיפוץ נכסים שהוא רכש (ללא תמורה), הייתי מוכן לעשות הכול רק כדי להיות לידו וללמוד ממנו. למדתי איך לחפש נכסים, כיצד לשפץ ולהשביח אותם, איך לעמוד מול הבנק ולקבל הלוואה ומימון. חודשיים לאחר שהתחלתי להתלוות אליו כבר רכשתי את הנכס הראשון שלי. הבנתי שאני צריך להכיר יותר לעומק את תחום השיפוץ והשבחת הדירות, ולכן התפטרתי מההי-טק, והתחלתי לעבוד כעובד זמני אצל כל מיני שיפוצניקים ואינסטלטורים. השכר שלי כמובן ירד מ-100 ₪ לשעה, לשכר של 18 ₪ לשעה. מפני שהייתי כל כך גרוע בזה, היו מוכנים לשלם לי רק 12 ₪ לשעה. אבל הייתי מאושר. הייתי חוזר הביתה לאחר יום עבודה בשיפוצים ב-15:00, והרגשתי שקיבלתי את החיים שלי חזרה. לאחר כחודש נוסף רכשתי דירה נוספת. למעשה השתמשתי בחסכונות שהיו לי ובהלוואות שלקחתי מהבנק. המטרה שלי הייתה להגדיל את ההון העצמי שלי דרך קניית נכסים, השבחה ומכירה שלהם, ובמקביל ללמוד משחק בצורה רצינית. נרשמתי לארבעה בתי הספר למשחק המובילים בארץ. כולם דחו את בקשותיי להתקבל ללימודים אצלם. במשך שנה שלמה עסקתי רק בנדל"ן. התקיימתי בעיקר מהחסכונות שלי, אבל בניתי את היכולות והניסיון שלי בנדל"ן. נרשמתי גם למכינה של בית ספר למשחק. שוב נרשמתי לבחינות בבתי הספר למשחק. ופעם נוספת נכשלתי בכל הבחינות. הבנתי שמשהו בגישה שלי עוצר אותי ומפריע לי. זו הייתה תקופה של התפתחות אישית מדהימה. הגשתי בקשה נוספת לבית הספר למשחק של ניסן נתיב, והפעם התקבלתי. במקביל המשכתי לרכוש עוד נכסי נדל"ן. כל נכס שרכשתי יצר לי הכנסה חודשית נוספת מההשכרה שלו. המטרה שלי הייתה להגיע להכנסה כמו שהייתה לי כשעבדתי בהיי-טק – 10,000 ₪ נטו בחודש. בתחילת דרכי, בני המשפחה שלי והחברים שלי התנגדו מאוד לפעולות שלי. הם טרחו לספר לי כל הזמן סיפורי אימה על אנשים שהפסידו כספים ונכשלו. היה להם גם מאוד מוזר לשמוע שאני נעזר במנטור. הם לא הבינו את זה. אבל אני יודע שזה היה מפתח משמעותי להצלחה שלי. הבנתי עד כמה המנטור שנעזרתי בו קידם אותי. חברתי לאדם נוסף ששימש כמנטור בעבורי, וביחד נסענו לארה"ב והתחלנו לרכוש נכסים להשקעה גם שם. במשך שלוש שנים למדתי משחק, והשקעתי בנדל"ן. לאחר שלוש שנים של לימודים, היו לי די נכסים שייצרו לי את ההכנסה הפסיבית שרציתי – כמו שהרווחתי בהיי-טק לפני שעזבתי. המשכתי לרכוש עוד נכסים. והפעם, בני המשפחה שלי שראו שאני מצליח, החלו להתעניין ברצינות במה שאני עושה, והתחלתי לרכוש נכסים גם בעבורם. אחי הקטן הוא בן 23 ומשרת בקבע. ברשותו כבר שני נכסים שמעניקים לו הכנסה בגובה המשכורת הצבאית שלו. ההורים שלי לוחצים גם עליו שילך ללמוד הנדסה ולעבוד בהיי-טק, אבל הוא ממש לא מבין לשם מה הוא צריך לעשות את זה. היום אני מרגיש מבורך. אני קוטף את הפירות של ההשקעה העצומה שלי. לאנשים מהצד זה יכול להיראות כמו סיפור "סינדרלה", אבל זה ממש לא כך. אין כאן נסים. זה לא סיפור מהאגדות. יש כאן סיפור על עבודה קשה, על התמודדות עם קשיים ואתגרים, והתמדה. אני לא רואה את עצמי כאדם יוצא דופן. כל חיי הייתי די ממוצע. אבל אני טוב בלעבוד קשה, בלהתמיד, ובלא לתת למציאות להכניע אותי. נכשלתי שמונה פעמים עד שהצלחתי להתקבל לבית ספר למשחק, והיום אני משחק בתאטרונים המובילים בארץ. הגישה שהחזקתי בה הייתה תמיד חיובית. תמיד רציתי לקום בבוקר ולהרגיש שאני עושה משהו בעל ערך ובעל משמעות. היום אני מקיים את השליחות שלי ומביא את הברכה שלי לעולם דרך המשחק, וכמלווה אנשים אחרים בהשקעות הנדל"ן שלהם. אני עוזר להם לעשות בדיוק את מה שעשיתי לעצמי. מה שמאוד עזר לי בתהליך היה שהקפתי את עצמי תמיד במסרים מעצימים וחיוביים, הרצאות מעשירות, הצהרות חיוביות, ונעזרתי במנטורים לכל אורך הדרך. כל שקל ששילמתי למנטור החזיר את עצמו פי כמה וכמה – לפחות פי 10 אם לא יותר. אז כעת אתם יכולים להבין מדוע אני גאה ביובל? הספר החדש "להתעורר" כבר הגיע לחנויות בכל הארץ ואתם יכולים למצוא אותו שם.  ולמי שירכוש את הספר אני מעניק גם מתנה מיוחדת - תוכלו לקרוא על כך כאן באתר החדש של הספר "להתעורר". מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם! ערן.

שלום חברים, רגע לפני חג הפסח הבא עלינו לטובה רציתי לשתף אתכם במכתב קצר שקיבלתי מליאור. ליאור משתתף בתוכנית ליווי שנתית שלי.  זוהי מסגרת של שנה שלמה בה משתתפים אנשים מאד מחוייבים הממוקדים בהשגת יעדיהם ופריצת גבולות בכל תחום בחיים. ליאור יצא לשרות מילואים לאחרונה, והנה הדברים שהוא כתב לנו אחר כך: הייתי במילואים 3 ימים בצאלים, תרגיל גדודי ארוך ומתגלגל ללא שינה, עם הרבה הליכה, חום ואבק. שבוע לפני המילואים הייתי מבואס, עלו בי כל המחשבות על למה לא ללכת ולמה יהיה לי רע מאוד שם, "זה כבר לא בשבילי", "נמאס לי להיות פרייאר", "איפה אני אשן... מה עם אוכל .... שירותים..." וכו'. כאשר אתה עם גישה כזו כל המחשבות הרעות נדבקות עליך, אתה ממש יכול להגיע לדיכאון עמוק, כל דבר נראה מסובך וקשה. יום לפני עלה לי רעיון, לשנות גישה!!! שאלתי את עצמי מה טוב יצא לי מזה? ולפתע היה ברור לי: הדבר הכי טוב שיצא לי מזה הוא יציאה ענקית מאזור הנוחות! ובאותו רגע החלטתי שאני הולך ועושה הכל כמו שצריך, ובכל רגע ורגע אני מתרגל שינויים ויציאה מכל אזור נוחות אפשרי. מאותה החלטה הרגשתי הקלה גדולה, כל פעולה היתה כל כך קלה, ארזתי תרמיל בקלילות, שמתי שעון וקמתי מוקדם. באימון עצמו הכל זרם כל כך בקלות, למרות שלא היה קל, ללא שינה ותנאים נורמלים, אבל בראש ידעתי שהכל זה תרגול עבורי, רציתי להוכיח לעצמי שאני יכול לצאת מאזורי הנוחות ללא קושי, ולהתמודד עם מצבים וקשיים, ולחזק אצלי ולהוכיח לעצמי שהכל זה עניין של גישה. וכך במשך כל האימון, כל קושי לקחתי בתור יעד לפריצת גבול, הלילה ישנים רק 3 שעות... מצויין, הולכים ללכת 12 ק"מ בחום... מעולה... מסקנה חד משמעית: הכל בראש, הכל תלוי בגישה, הכל תלוי בסיפור הפנימי, בכל סיטואציה שאנו נתקלים, הכל תלוי בסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. אפשר לספר לעצמנו סיפור רע והכל ילך קשה, ואפשר לספר סיפור טוב ומקדם והכל זורם בקלות, אני מרגיש שעליתי עוד מדרגה בגישה לחיים, ומקווה שאוכל לישם זאת בכל סיטואציה בחיים. ליאור עד כאן המכתב של ליאור. אני חושב שיש במכתב שלו כל כך הרבה דברים חשובים שיכולים לשמש לכולנו דוגמה ומופת. זו בעיני דוגמה יוצאת מהכלל לאופן שבו אדם משתחרר מהתפיסות המעכבות שלו, לוקח אחריות על החיים שלו ועל הסיטואציה, ויוצר בהם הבדל משמעותי. הרי אם ליאור היה ממשיך לחשוב ולפעול, באופן ה"רגיל" שלו, הסיפור הזה היה נשמע אחרת לגמרי. הוא היה סובל מכל רגע במהלך שלושת הימים הללו. למעשה הוא היה סובל יותר – הוא התחיל לסבול מכך כבר לפני האימון, עדיין כשהוא בבית, רק מהמחשבות על האימון והסבל שיהיה לו שם. כמה פעמים אנו עושים זאת לעצמנו? מספרים לעצמנו סיפורים שיהיה קשה, שנסבול, שיהיה לא טוב – ובעצם אנו חיים את החוויה הזו עוד לפני שהיא קרתה. ומצד שני, ברגע שליאור החליט לשנות גישה, ולחפש את ההזדמנות שבסיטואציה, כל המציאות שלו השתנתה לגמרי. הוא לא סבל – לא לפני הארוע, לא תוך כדי ולא אחרי. להיפך! הוא ניצל את הארוע הזה כשיעור משמעותי לחיים עבורו, כדרך לפריצת גבולות בחיים שלו. והוא אכן פרץ גבולות רבים. קודם כל בתודעה שלו, במחשבה שלו ובתפיסת העולם שלו. הוא הוכיח לעצמו שהכל אצלו בראש – בסיפור הפנימי. איזו תובנה מדהימה זו! להבין את זה לא כי מישהו אמר לך ש"הכל זה הסיפור הפנימי" – אלא כי אתה עצמך חווית את זה. אין לי ספק שהארוע הזה ישאר חרוט אצל ליאור לזמן רב וישרת אותו למשך כל חייו. אגב, ליאור עשה כאן שימוש באחת הנוסחאות שאני חושף בפני המשתתפים בתוכניות שלי להתמודדות עם קשיים ומכשולים. הוא שאל את עצמו את השאלה "מה טוב כאן עבורי?". ומהרגע שהוא שאל את השאלה הזו, הכל השתנה. כל המציאות שלו השתנתה. אז בפעם הבאה שאתם נתקלים בקשיים ובמכשולים, תשאלו את עצמכם – "מה טוב כאן עבורי?". תחפשו את התשובה, היא תמיד קיימת (זה חוק!). ובהזדמנות זו אני רוצה לאחל לכם חג אביב שמח! נצלו את ימי החופש קצת לעצמכם, לשבת, לחשוב איזה פריצות דרך אתם רוצים בחיים שלכם, ומה המחשבות שאתם רוצים לשנות אצלכם כדי שיתמכו בכך. חג שמח! שלכם, ערן.