שינוי

הילה וולמן היא בחורה לא טיפוסית, נורמלית עם ייחודיות, מיטיבת דיוק דרך, בלוגרית וכותבת בהתהוות, בת זוג לאייל ומומחית SEO. הילה מאתגרת את כל מסלול החיים הטיפוסי שאנו מכירים: חתונה, ילדים, בית, משכנתא. ועיצבה לעצמה סגנון חיים שנראה רגיל כלפי חוץ, אך שונה מהמקובל, כאשר מעמיקים. בשיחה שלנו תוכלו לשמוע: - על המסע הפנימי שעברה בדרך לבחירה שלה לגבי ילדים - כיצד היא מתמודדת עם אירועים של חוסר ודאות בחיים - מדוע הפיטורים מהעבודה הראשונה שלה הפכו אותה להיות תלמידה שקדנית בחיים - כיצד להיות שלם עם עצמך ועם הבחירות שלך - ואיך אוהבים את עצמך, גם כשאתה מגלה שאתה טועה

הי,   בגיל 32 בערך הייתי משוכנע שאני יודע את כל מה שצריך לדעת כדי להצליח בחיים. בנקודה הזו כבר הייתי בתפקיד ניהולי בכיר באינטל, משכורת מעולה, בונוסים, תנאים מכאן ועד הירח, בית משלי, משכנתא, אשה ושני ילדים – כל החבילה.   הייתי בטוח שפיצחתי את השיטה, שהבנתי איך הדברים עובדים, שאני יודע את כל מה שצריך כדי להמשיך ולקחת את החיים שלי לרמה הבאה שלהם.   הכל היה נראה מושלם ובמקום.   היתה רק בעיה אחת עם זה. בעיה קטנה, מינורית לכאורה, שמול כל השאר באמת היתה אמורה להתגמד. ובאמת, לא היה לי על מה להתלונן, הכל היה נראה טוב.   מבחוץ.   הכל היה נראה טוב מבחוץ.   בפנים, בתוכי היתה איזו תנועה לא ברורה. זה התחיל כתנועה קטנה כזו, מינורית, כמעט לא מורגשת. אבל ככל שעבר הזמן והתקדם, התנועה הזו הלכה והתחזקה.   ובשלב מסוים, כבר לא הייתי יכול להתעלם ממנה. התנועה הפכה לתחושות של חוסר סיפוק, פיספוס ותסכול.   וגם סוג של כעס על עצמי – איך זה יכול להיות שאני מרגיש לא מסופק, כשהכל נראה לכאורה "מושלם ובמקום".   הסתובבתי עם התחושה הזו תקופה לא קצרה.   והיא התנגשה אצלי בפנים עם התפיסה שלי ש"אני יודע הכל". כי אם פיצחתי ואני יודע הכל, אז איך זה יתכן שאני מרגיש תסכול וחוסר סיפוק?   זה לקח זמן, עד שהייתי מוכן להודות בפני עצמי, שאולי בעצם, אני לא יודע הכל. שאולי, יש כאן משהו שאני לא מבין אותו עדיין? שאולי יש עוד דרכים לחיות את החיים, חוץ מהדרך שאני מכיר (ושלמעשה היום אני מבין שהובלתי אליה לאורך חיי)? שאולי, רק אולי, יש לי עתיד שיכול להיראות שונה ואחר מזה שנראה לי מובן מאליו?   ברגע ששחררתי את התפיסה הזו, שכך הדברים צריכים להיראות, ושזו הדרך שבה צריך לחיות, נפתח בפני עולם שלם. עולם חדש של אפשרויות, התנסויות, חוויות וידע. חדשים, כאלו שלא הכרתי קודם, ושלא נחשפתי אליהם לפני כן.   אגב, התהליך הזה קרה לי שוב ושוב בהמשך, בנקודות שונות בחיים שלי, בהקשרים נוספים, של עסקים, של יחסים, של בריאות, של ילדים, של כסף, של אהבה.   במקומות שבהן הייתי מוכן סוף סוף להודות שאני לא באמת יודע הכל, שם קרו אחר כך פריצות הדרך הגדולות בחיים שלי.   זה לא תמיד פשוט להודות, בפני עצמך ואחר כך בפני העולם, שאתה לא יודע. יש שם אגו שנעלב, יש שם חשש מאיך אראה בעיני אחרים ומה הם יחשבו עלי. אבל אם אנחנו מוכנים רגע להניח את אלו בצד ובאמת להתמסר לעובדה הפשוטה ש – we don't know shit, אז אנחנו פותחים את עצמנו לקסם של הלא נודע בחיים שלנו.   לאפשרויות חדשות שאין שום סיכוי בעולם שהיינו יכולים להגיע אליהן, בשום דרך אחרת.   אז רגע לאחר שהשנה האזרחית החדשה נכנסה לחיינו, אני מזמין אתכם רגע, להודות בפני עצמכם, שאולי ישנה האפשרות הזו, שאתם לא יודעים?   שאתם לא יודעים הכל? שאתם לא יודעים או מכירים כרגע בעוד אפשרויות שיש לכם לחיות את החיים שלכם? שאתם לא יודעים או מכירים את עצמכם באמת כמו שאתם חושבים? שאתם לא יודעים או מכירים את הרצונות האמיתיים של הנשמה שלכם? שאתם לא יודעים או מכירים ביכולות האמיתיות שלכם ובכוח שיש בכם?   בכל יום שעובר, אני לומד עוד משהו על עצמי, משהו חדש שלא ידעתי. אני מגלה משהו חדש על העולם, משהו חדש...   זה לא מתאפשר כשאתה חושב שאתה יודע הכל, כשאתה מקובע על מה שאתה מכיר.   הקסם בחיים שלנו קורה בצד השני – בצד של ה-אי ידיעה.   אז מי מוכן להודות שהוא לא יודע?

הי,   שלשום ראיינתי לפודקאסט את עדי אגאי, יוצרת וזמרת (רק בת 22), שלאחר שחרורה מהצבא מצאה את עצמה בתוך שבועיים בעבודת הייטק נחשבת, משכורת של 5 ספרות עם כל הפינוקים שההייטק יכול להציע. לאחר חצי שנה היא החליטה לעזוב ולפתח את הקריירה המוסיקלית העצמאית שלה.   כדי לשמוע את הפרק המרתק איתה תצטרכו לחכות כמה שבועות, אבל בין הדברים שהיא סיפרה לי, היא אמרה שהיא היתה הכי צעירה שם בחברה, וששאר האנשים מסביבה היו בני 40+. ושלאחד מהם, שהיה במשרד איתה, היה משפט קבוע שהיה אומר בכל יום חמישי כשהיו נפרדים ללכת הביתה...   המשפט הזה היה: "הנה עוד שבוע עבר..."   כשהיא סיפרה לי על זה, הרגשתי כמה כאב, תסכול וסבל הוא כולל בתוכו.   מה שיותר עצוב, הוא שאותו אדם, הוא לא משהו נדיר או יחודי. עד היום פגשתי אינספור אנשים שנמצאים בדיוק במקום הזה.   הם קמים בוקר בוקר, נכנסים לרכב, נוסעים לאנשהו שנקרא "עבודה" שהם כבר לא אוהבים, לא מרגישים מסופקים או מספיק בעלי ערך, שאינם מרגישים שמתוגמלים בה כראוי ובעיקר "מעבירים את הזמן" לעוד שבוע.   עוד שבוע עבר....   כך הם חיים. שבוע, אחרי שבוע, אחרי שבוע...   חיים וסובלים בעבודה שלהם.   בעיני זה מצב הזוי. מקום העבודה או העיסוק שלנו, זה אחד המקומות שאנו מבלים בו הכי הרבה זמן במהלך חיינו.   בואו נעשה חישוב זריז: נניח שאדם ממוצע יעבוד כ-40 שנים בחייו (גיל 25-27 עד 65-67) ושבכל שנה יעבוד לפחות כ-230 ימים (בניכוי סופי שבוע, חגים, חופשות וכדומה) ובכל יום יעבוד לפחות 8-9 שעות (יש כאלו שעובדים הרבה הרבה יותר).   בחישוב גס זה אומר שבמהלך החיים נבלה כ-82800 שעות מחיינו במקום העבודה שלנו.   זה חלק עצום מהחיים שלנו. לצורך ההשוואה, כנראה שזו הפעילות השניה שנשקיע בה הכי הרבה זמן מחיינו. הראשונה תהיה – לישון.   תארו לכם, איך נראית איכות החיים של אדם שחלק ניכר מהזמן שלו, הוא מבלה בפעילות שאינה מעניינת אותו, שמשעממת אותו, שהוא מרגיש בה מתוסכל ולא מסופק. אלו הם חיים של אומללות.   והכי עצוב, זה שכשנמצאים במקום הזה (מנסיון אישי... been there done that...) לרוב, אין לנו שום קצה אור. אין שום תוכנית, שום קצה חוט למה אנחנו יכולים לעשות כדי שהמצב הזה ישתנה.   ואז, עוד שבוע עבר...   ועוד אחד... ועוד אחד...   וכך לאט לאט, אנחנו קמלים לתוך הדבר הזה שקוראים לו "החיים", מאבדים את התקווה לשינוי, מאבדים את הזיק בעיניים והופכים לאנשים כבויים.   אלו הם אנשי ה-Walking Dead!   במקום הזה, יש כמה אפשרויות על הפרק: אפשרות 1 – לא לעשות כלום (ואז הדרך ל-Walking Dead מובטחת) אפשרות 2 – לעזוב ולחפש מקום עבודה אחר או עיסוק אחר (עצמאי / שכיר, זה לא באמת משנה כל כך) אפשרות 3 – להבין שזה לא כל כך קשור למקום העבודה, כמו שזה קשור אלי   רוב האנשים יבחרו באפשרות האוטומטית הראשונה. ולא יחשבו בכלל שיש עוד אפשרויות.   לאפשרות השניה נדרש "אומץ" או כך לפחות מרבית יגדירו את זה. בהרבה מקרים אנשים מחליפים מקום עבודה למשהו דומה, אבל זה לא באמת עוזר להם, הם מהר מאד חוזרים למקום של התסכול.   האפשרות השלישית דורשת לקיחת אחריות אישית ברמה הגבוהה ביותר. זו ההבנה שאני הוא היוצר של החיים שלי, ואם כך המקרה, אז כדאי שאעשה עם זה משהו. כדאי לפתח את עצמי בדרך שתאפשר לי לראות עוד אפשרויות וחלופות. אגב, ראיתי לא פעם, אצל משתתפים בתוכנית "עושים שינוי", שאחרי שעברו את התהליך, הם בחרו להישאר בדיוק באותו מקום עבודה, הוא לא השתנה. הם השתנו ובמקום להמשיך ולסבול באותו מקום עבודה, הם הגיעו שונים אליו, והסבל פסק.   הסבל פסק והתחלף בתחושת הגשמה וסיפוק.   החיים כאן קצרים מדי מכדי לכלות אותם בסבל, בחוסר סיפוק ובתסכול.   הם קצרים מדי מכדי לחכות כל השבוע רק כדי לומר את המשפט "עוד שבוע עבר", לנשום קצת אוויר בסוף השבוע ולחזור שוב לתסכול המוכר.   הם קצרים מדי. נקודה.   כדאי שנעשה איתם משהו בעל משמעות שגורם לנו סיפוק והנאה.

נמרוד דין קיכל הוא נווד דיגיטלי שכבר למעלה מ-8 שנים מטייל ועובד בלמעלה מ-100 מדינות בעולם. הוא מייסד קהילת נוודים דיגיטליים ישראל, המונה מעל ל-25,000 חברים פעילים, מרצה, ומסייע ליחידים, עסקים, ומדינות להתאים עצמם לעולם התעסוקה העתידי, ומודל העבודה מרחוק. דין הוא אחד האנשים שמאתגרים באופן מתמשך את הססטוס-קוו ואת כל מה שנחשב ל"מקובל" או "נורמלי", ששם לעצמו מטרה לטייל בכל 196 המדינות בעולם. האזינו לשיחתנו מלאת ההשראה בה תוכלו לשמוע בין השאר: האזינו לשיחתנו מלאת ההשראה בה תוכלו לשמוע בין השאר: כיצד הפך "במקרה" לנווד דיגיטלי מדוע הוא אינו מקשיב לחדשות וכיצד זה משפיע על איכות חייו איך הוא יצר לעצמו מערכת חוקים אחרת שהוא משחק בה מהם המחירים שהוא משלם על היותו נווד דיגיטלי כיצד הוא מגדיר כשלון ומדוע לתפיסתו חשוב להיכשל מהר וכמה שיותר

איך עובדים עם פחד? מה עושים עם אגו? כיצד יוצרים גבולות ויחד איתן חופש? איך משחררים את הוודאות והאגו ומייצרים שינוי אמיתי בחיים שלנו? במיוחד בשביל להבין כיצד מייצרים טרנספורמציה אמיתית בחיים שלנו ראיינו את ערן שטרן, סופר רבי מכר "להתעורר" ו"להגשים" והסביר לנו מה בדיוק עשה, ממה להיזהר בדרך ואיזה קיצורים אנחנו יכולים לעשות מעכשיו?

אסף בראל הוא מאמן, יזם, מרצה, שדרן ואיש ברזל. שבגיל 38, עשה restart לחיים שלו. התגרש, עזב מקום עבודה מבטיח, רגע לפני שיכל לקבל תפקיד מנכ"ל, והתחיל את החיים מחדש. כמעט מנקודת ההתחלה, מתפקיד זוטר בעירייה הוא בנה את עצמו מחדש לתפקיד של מנהל אגף מערכות מידע, יצר זוגיות חדשה, והתייצב על קו הסיום של אחת מתחרויות הספורט הקשות והמאתגרות בעולם: איש הברזל. בשיחה שלנו אסף הביא כנות, ופגיעות ושיתף באותנטיות מלאה: - כיצד התרומם מנקודת שפל ודכאון בחיים ולהיות האדם שנולד להיות - מדוע ויתר על תפקיד בכיר עם טייטל מבטיח לטובת תפקיד של מוקדן בעירייה בשכר מינימום - מדוע לא דיבר עם אביו במשך 30 שנה וכיצד זה השפיע על חייו - כיצד ניצל מהפיגוע בבית ליד שבו נרצחו 21 מחבריו החיילים - על התהליך המורכב שהביא אותו לקו הסיום בתחרות איש הברזל - מהי התחושה המפתיעה שהרגיש על קו הסיום של התחרות

בפרק 12 של הפודקאסט שוחחתי עם ערן שטרן, מומחה ליצירת שינויים גדולים ופריצות דרך, על 7 המפתחות להתמודדות עם שינויים בחיים. בפרק המטלטל הזה, שכדאי להקשיב לו שוב ושוב, נשוחח על שינויים בחיים, על משברים והדרך להתמודד עימם, ועל המפתחות שכדאי שיהיו לכם כשאתם נכנסים לארץ לא נודעת, גירושין למשל. ערן חושף בכנות ובאומץ את ההתמודדות האישית שלו עם מחלת הסרטן ועם גירושין, נותן עצות משנות חיים איך להבין לעומק את המשבר, להסתכל לו בלבן של העיניים ולהתמודד איתו באומץ ובתבונה.

כשהיינו ילדים אהבנו לשחק: בארגז החול, בקוביות, בנסיכות ואבירים וככל שהתבגרנו, הפסקנו לשחק ונהיינו רציניים יותר.   החיים הפכו ממשחק למשהו רציני כזה אפילו מפחיד ומאיים מחייב, כובל חיים של "צריך" ופחות חיים של "רוצה"   התחלנו לדפוק חשבון ל"מה יחשבו עלינו?" "מה יגידו אחרים?" "איך זה יראה?" "מה יקרה אם לא אצליח?" "למה זה לא יעבוד?" ו"מה יכול להשתבש"   התחלנו להשוות את עצמנו לאחרים, לחפש ולראות מי יותר טוב מאיתנו, ותמיד מצאנו כי זה לא משנה כמה טובים אנחנו נהיה תמיד יהיה מישהו שהוא "יותר" מאיתנו.   מילדים צחקניים, חופשיים ושמחים הפכנו למבוגרים אחראים וכבדים. כאלו שכל עולו של העולם מוטל על כתפיהם.   מלאי שיקולים, החלטות ובחירות שנראות הרות גורל גם אם הן לא ממש כאלו.   מילדים שחווים את החיים בסקרנות וללא פחד הפכנו למבוגרים מקובעים שנאחזים בכל בדל של וודאות ובטחון (מדומים).   מילדים שמוכנים להסתכן בלהיכשל, בלא להצליח, בליפול ולקום שוב ושוב ושוב, הפכנו למבוגרים שעומדים במקום ומפחדים לזוז מהכסא.   הפחד מהלא נודע הפך למשתק ואז – הפסקנו לשחק.   מילדים שחיים את הרגע בכל רגע ורגע הפכנו למבוגרים שמתחרטים על העבר מפוחדים מהעתיד ומפספסים לגמרי – את ההווה.   מילדים שפועלים לפי נטיות הלב שלהם מקשיבים לו, סומכים עליו, ובוחרים על פיו, הפכנו למבוגרים שמונעים רק מהראש רק מהשכל רק מההיגיון רק על פי מה שאנו מכירים כבר.   ושכחנו את הלב שכחנו איך משחקים.   בואו לשחק!   בואו לשחק עם החיים כמו שהיינו פעם ילדים בלי פחד ובלי חששות בלי מה יגידו ואיך זה נראה...   בואו לשחק עם החיים עם הידיעה שלא תמיד זה יצליח שלפעמים ניפול ונדע שוב לקום.   בואו לשחק עם החיים גם כשאנחנו יודעים שאין באמת בטחון ובטח שאין וודאות בשום דבר (חוץ מהמוות, אבל זה מפחיד מדי להודות בזה)   בואו לשחק עם החיים להקשיב שוב ללב שלנו להקשיב למה שמרגיש לנו נכון ולא רק למה שנראה הגיוני.   בואו לשחק עם החיים כמו פעם כמו שהיינו ילדים כמו שהילדים שלנו עדיין משחקים עם התמימות עם השמחה עם הצחוק בעיניים והחדווה של החיים.   בואו לשחק עם החיים הם קצרים מדי כדי להיות כל כך זהירים כל כך מחושבים כל כך "מתחשבים" באחרים ובמה שהם חושבים.   בואו לשחק עם החיים כי אין זמן אחר יש עכשיו ואם עכשיו אני לא נהנה מהחיים ומהמשחק אז מה הטעם בחיים בכלל?   בואו לשחק!    ~~~~~~~~~~~~~~ מוקדש באהבה לכל מי שיש בו עדיין נשמה של ילד, שרוצה לשחק, שרוצה לטרוף את החיים, שרוצה לחיות אותם במלואם, ובוחר לחיות אותם - עכשיו! ולא מתישהו בפנסיה... ולמי שרוצה שנעזור לו לחזור לשחק ולבחור בחיים שיכתוב לנו כאן, עם כמה מילים על השינוי שהיה רוצה ליצור בחייו, ואנו נחזור אליו.

ג'ון לי דומאס (John Lee Dumas) הוא יזם, המייסד והמנחה של אחד הפודקאסטים המצליחים והמושמעים בעולם - Entrepreneurs On Fire עם למעלה מ-100 מליון האזנות לכ-3,000 פרקי פודקאסט יומיים שפרסם עד כה. לאחר שסיים את השירות הצבאי שלו בעיראק, הוא החל לחפש את דרכו בחיים. החל ללמוד משפטים והפסיק, המשיך את המסלול כשכיר בחברות גדולות. וכך, באחת מהנסיעות הארוכות בכל בוקר לעבודה, עלה בו הרעיון להקים את הפודקאסט היומי, והשאר היסטוריה. בשיחה שלנו, שאמנם היתה קצרה מהרגיל, ג'ון שיתף כמה מהתובנות המשמעותיות יותר מדרכו היזמית: - מה היה הטריגר שהצית בו את הרעיון לעשות שינוי, לעזוב את עבודתו כשכיר ולהתמסר ליצירה של פודקאסט יומי - מה זה חופש עבורו, ומה יכול לאפשר לכל אדם ליצור חופש בחיים שלו - מה הוא עושה בנקודות השבירה, להתמודד עם אתגרים משמעותיים - מה היא העצה האחת שהוא היה נותן למי שרוצה להניע שינוי בחיים שלו - ומה גורם לו לקום בבוקר ולעשות את מה שהוא עושה הראיון עם ג'ון באנגלית, אך בסיומו הקלטתי עבורכם גם סיכום שלי של עיקרי הדברים.

הפעם אני התארחתי בפודקאסט של עו"ד רות דיין-וולפנר: "בית הספר לקארמה טובה", דיברנו שם בפתיחות על תהליכי שינוי משמעותיים שעברתי, התמודדות עם מחלת הסרטן, גירושים ועוד... וגם העמקנו בשיחה לדבר על שבע מפתחות משמעותיים להתמודדות עם שינויים בחיים. בין השאר תוכלו לשמוע: • כיצד מתמודדים עם חוסר הוודאות בתהליכים מורכבים של שינוי • מהו המנגנון הפנימי שמונע מאיתנו לעשות שינוי • כיצד לתת מענה לפחדים הכלכליים בתהליכי שינוי • ההשפעה הדרמטית של האנרגיה והסביבה בחיים שלנו על היכולת שלנו לעשות שינוי • מדוע גבולות נותנים לנו חופש בחיים • איך להתחיל ולעשות שינויים גדולים ומשמעותיים בחיים שלנו • כיצד נכונות להיכשל יכולה להוביל אותנו להצלחה משגשגת?