קבלה עצמית

מירי צ׳יגירינסקי היא מאמנת אישית, עסקית, רוחנית ותדמיתית והבעלים של “מכף נפש ועד ראש”, מרחב להגשמה אישית ורוחנית. דיברנו על מסע החיים שלה המעבר החד מעולם הסטיילינג התובעני לקליניקה לטיפול ואימון שמלווה נשים ובעלות עסקים להגשמה וחירות עסקית ואישית, על הבחירה המפתיעה לחזור לגור עם אמא בגיל 32 ועל האומץ להשיל מעלינו את כל מה שכבר לא מתאים לנו. בין השאר תוכלו לשמוע: כיצד המוות של אביה בגיל 21 עיצב את המשך חייה מה הוביל אותה לקריירה בעולמות האופנה והסטיילינג כיצד הבגדים שלנו משפיעים על מי שאנחנו על תהליך החיבור והחזרה לגוף שעברה עם עצמה על תהליך השלת הזהות שנבע מהחלפת המקצוע כיצד משפיע המעבר מאנרגיה זכרית קשוחה לרכות נשית האם חזרה לבית ההורים היא כישלון או הזדמנות לצמיחה האם אפשר להצליח יותר כשעובדים פחות מה קורה כשמסכימים לאבד את כל הביטחון פרק מעורר מחשבה! תהנו.

מאז שעברתי לבית החדש שלי בפרדס חנה, בבוקר כשאני יוצא לשבת קצת במרפסת בחוץ, אני לרוב רואה אותו.עורב שחור שמלווה אותי. משקיף עלי מהגג של השכן או מהעץ ברחוב שמולי.לפעמים כשאני בתוך הבית, אני רואה אותו מגיע למרפסת שלי, לחפש אם השארתי שם משהו מעניין עבורו.ציפור מעניינת העורב הזה.הוא לא קיבל מראה יפה במיוחד, וגם הקול שלו, אתם יודעים, לא ממש כזה שמפיק צלילים נעימים.אבל הוא שם. על העץ, גם עכשיו כשאני בדיוק כותב עליו, יושב מולי וצועק.משמיע את קולו. מבטא את עצמו.וחשבתי עליו, איך הוא מתקיים, בין שלל מיני הציפורים האחרות ביקום, שזכו בצבעים מרהיבים ובקולות נעימים.ועלתה בי ההקבלה שלו, השחור, האפל, לצדדים האפלים שקיימים בתוכנו. לצללים שלנו.לאותם חלקים, לרוב לא מודעים, שקיימים בכל אחד מאיתנו.החלקים האלו, שאנחנו כל כך מתאמצים (לרוב באופן לא מודע) להסתיר. שלא יגלו אותם, שלא יראו אותם. שלא ישייכו אותם אלינו.

התעוררתי לבוקר יום ההולדת שלי היום עם המשכיות של כאב שפגשתי בו אתמול. עברתי תהליך מאד עמוק שבו פגשתי בפצע מוכר שפתאום התגלה בצורה כואבת יותר מתמיד. במיטה לידי שכבה ורד אהבתי שחיבקה אותי חזק ולחשה לי באוזן כמה שהיא אוהבת אותי. וכך התחיל היום הזה, עם כאב ואהבה ביחד. כמה סימבולי לחיים עצמם. ששני אלו גרים ביחד בחיים שלנו. שהחיים עצמם לא שלמים בלי שניהם. פעם חשבתי שהחיים צריכים להיות רק של אהבה, שמחה ויופי. אבל החיים עצמם לימדו אותי שזה ממש לא כך.

אתמול, במהלך יום הזכרון, הרדיו בבית היה פתוח במשך שעות ארוכות על גלגל"צ, שהשמיעו כל היום, שירים שנכתבו מתוך מילים שהשאירו אחריהם חיילים שנפלו.אחד מהשירים האלו תפס את הלב שלי במיוחד.מתוך הפרויקט "שבעה שירים באוקטובר".שירו של ג'ימבו ג'יי שנכתב למילים של סרן יובל זילבר ז״ל.והמילים עצמן, שגרמו לי לעצור ולחפש את מילות השיר המלא היו: "אם אתם קוראים את המילים שלי, תבטיחו לי לחיות חיים ששווה לחיות".חיים ששווה לחיות.לכאורה, זה ברור, אבל זה באמת לא מובן מאליו.זה גרם לי לעצור ולשאול את עצמי, על החיים שלי, האם אני חי חיים ששווה לחיות?

והפעם, פרק שהוקלט במהלך הכנס "בוחרים נכון" שבו הדי קרן ראיין אותי. ישבנו לשיחה פתוחה וכנה, שהחלה מזכרונות על כנס בסיני, רגע לפני שהחלה המלחמה,וצללה אל המקומות החשופים ביותר במסע החיים שלי. בין השאר תוכלו לשמוע: מדוע בחרתי בכנס בסיני, לזרוק את ה"מכובדות" ולעלות לבמה יחף על המחיר של חיים בתוך "פרסונה" שמיועדת לרצות אחרים על החשיבות העמוקה של שהייה בתוך הכאב והלא-נודע כדי באמת להשתנות. מה קורה כשאחרי 47 שנות הדחקה רגשית, הסרטן מגיע כקריאת השכמה כיצד ההבנה הכואבת ש"אף אחד לא בא להציל אותנו" משחררת אותנו לקחת אחריות על חיינו למה אי אפשר באמת לרפא את מה שאנחנו מסרבים להרגיש איך קבלת הצללים שלנו והחלקים הפחות "מוצלחים" מביאה לשקט פנימי למה חיים על "אוטומט" שואבים מאיתנו כל כך הרבה אנרגיה פרק חשוף, אישי, ונטול מסכות.

עינב נוסנבלט-טל היא ארומתרפיסטית, זמרת, מרצה, משוררת ויוצרת תוכן שאיבדה את הראייה ויכולת ההליכה בגיל 23. דיברנו על החיים בכיסא גלגלים, ועל הרגע שבו הפסיקה להתבייש והתחילה לבחור בנוכחות מלאה בחיים. תוכלו לשמוע גם: כיצד התרופה שקיבלה בגיל צעיר גרמה לה לאבד את הראייה וההליכה מה היתרונות שהיא מצאה באובדן הראייה מה אפשר לה לבקש עזרה ולהחשף על רפואה קונבנציונלית מול רפואה טבעית על תהליך הגמילה ארוך של גמילה מתרופות ובחירה באורח חיים הוליסטי איך יוצרים זוגיות ואינטימיות בעולם שבו המראה החיצוני כבר לא משחק תפקיד איך הגוף מאותת כשמשהו עמוק מבקש תיקוןפרק כן, חשוף ומעורר השראה על קבלה, חופש פנימי והאומץ להיות מי שאנחנו באמת. תהנו!

שלשום קיימתי יום הקלטות לפודקאסט שלי.יש לי בדרך כלל יום אחד בחודש שבו אני מזמין את כל האורחים ומקליט את הפרקים, בדרך כלל 4 (לפעמים 5) פרקים ביום אחד כזה מרוכז.אני מאד אוהב את הימים האלו, את המפגש עם אנשים חדשים, לרוב בלתי מוכרים. ומכל מפגש כזה אני יוצא מועצם, ובדרך כלל גם לומד משהו חדש.וכך גם היה שלשום. היו לי 4 אורחים נפלאים שבקרוב תזכו לשמוע אותם.ובאחת השיחות, עם קרן סלע, פסיכולוגית קלינית ומטפלת בשיטת נאדר בוטו, היא אמרה משפט שהפיל לי הרבה אסימונים וגם גרם לי להבין משהו על עצמי ועל המרחבים שאני מקיים.המשפט היה:ריפוי = כנות בשדה של אהבהבום!פתאום הנקודות התחברו לי.

תומר פיין הוא מטפל, מורה ומנחה טקסים ברוח השמאנית. בשיחתנו דיברנו על השינוי הגדול בחייו שהחל בארבע שנים של חיים עם שבט אינדיאנים במקסיקו והפיכתו שם לאיש של ריפוי. על החזרה לישראל, וההתמודדות עם החיים המערביים השונים כל כך. בין השאר תוכלו לשמוע: מה הביא אותו למקסיקו ולחיים עם שבט האינדיאנים מה הדבר העיקרי שלקח עימו מהחוויה הזו על החוויה שהובילה אותו להיות איש של ריפוי מה הוא השאמניזם ואיך הוא מתבטא בחיים שלנו מהם הטקסים השמאניים שהוא מוביל מה קורה בטקס ה- Vision Quest ומהי הדרך האדומה איך מתאימים את דרך החיים השמאנית לחיים המערביים בארץ על התפיסה המערבית שמובילה אותנו להימנע מלחוות כאב וקושי ומהם המחירים שלה פרק מרתק! תהנו.

שלשום קיימתי יום הקלטות לפודקאסט שלי.יש לי בדרך כלל יום אחד בחודש שבו אני מזמין את כל האורחים ומקליט את הפרקים, בדרך כלל 4 (לפעמים 5) פרקים ביום אחד כזה מרוכז.אני מאד אוהב את הימים האלו, את המפגש עם אנשים חדשים, לרוב בלתי מוכרים. ומכל מפגש כזה אני יוצא מועצם, ובדרך כלל גם לומד משהו חדש.וכך גם היה שלשום. היו לי 4 אורחים נפלאים שבקרוב תזכו לשמוע אותם.ובאחת השיחות, עם קרן סלע, פסיכולוגית קלינית ומטפלת בשיטת נאדר בוטו, היא אמרה משפט שהפיל לי הרבה אסימונים וגם גרם לי להבין משהו על עצמי ועל המרחבים שאני מקיים.המשפט היה:ריפוי = כנות בשדה של אהבהבום!פתאום הנקודות התחברו לי.

אתמול ושלשום כששלפתי קלף, יצא אותו האחד – Self Love – אהבה עצמית. מעניין שזה מה שיצא. סוג של רפלקציה עבורי על שש השנים האחרונות. אם אנסה לסכם מה שקרה לי בשנים האלו ומה שהשתנה בתוכי, אז אהבה עצמית זה הדבר. מרגיש היום הכי שלם, מקבל ואוהב את עצמי מאי פעם. בעבר, זה ממש לא היה כך. חייתי עם פער עצום בתוכי. פער בין המקום שחשבתי שאני אמור להיות בו, למקום שבו הייתי. פער בין מי שהרגשתי בפנים שאני ובין הדמות החיצונית שהצגתי לעולם. והרבה ביקורת עצמית ושיפוטיות, אכזבה מעצמי ותסכול גדול שמלווה את כל אלו.