ערן שטרן

הי! לפני כחודש וחצי היינו בארה"ב ושם באחד הימים השתתפתי בכנס עסקי בניו יורק. המרצה בכנס ענתה לשאלה של אחת המשתתפות בנוגע לסוג הלקוחות שאנחנו בוחרים לעבוד איתם ואז פשוט "נזפה" בה ובשאר המשתתפים ואמרה: "תפסיקו לנסות ולהציל את כל העולם!" ויש הרבה חכמה בתשובה שהיא נתנה לה. אני פוגש את זה לא מעט, הרבה אצל בעלי עסקים שנמצאים בתחילת הדרך יחסית, אבל לא רק אצלם. הסימפטום הוא תמיד אותו הסימפטום – הם רוצים למכור ולהעניק שרות לכל מי שרק אפשר. הרציונאל הוא ברור – כבעלי עסק הרי נרצה להעניק שרות לכל מי שרק נוכל. זה נובע משתי סיבות עיקריות – הראשונה והברורה היא הכסף. והשניה היא לרוב רצון אמיתי לעזור ולסייע לאנשים. אבל בלא מעט מקרים, הרצון הזה של בעל העסק "לעזור לכולם" פוגע בו, פוגע בעסק שלו ואפילו במקרים מסויימים לא באמת טוב ונכון ללקוח. נשתמש בדוגמא שתמחיש את הבעיה. קחו עורך דיו בשם אורן (מומצא) שמחפש לקוחות. הוא עורך דין כבר כמה שנים ועד היום בעיקר התעסק בחוזי רכישה ומכירה של נדל"ן. אבל מן הסתם כעורך דין הוא יכול לעשות הרבה מאד דברים נוספים: צוואות, ירושות, פלילי, דיני משפחה, קניין רוחני, דיני תאגידים... לא חסרים תחומים שבהם הוא יכול לפעול כעורך דין. ללקוחות לא תמיד ברורים ההבדלים, מבחינתם עורך דין הוא עורך דין. וכשאדם נזקק לשירותיו של עורך דין, אז הוא לא תמיד יודע לחפש את זה שהתמחה דווקא בתחום מסויים. לא פעם אנשים יבקשו המלצות מחברים על עורך דין ויקחו אותו רק כי החבר המליץ עליו. אין בזה דבר רע אם זה מתאים, אבל אם אדם צריך כעת עורך דין שיטפל בהפרת חוזה עסקי שיש לו מול השותפים שלו, אורן שעד היום עסק בעיקר בחוזי רכישה של נדל"ן, הוא לאו דווקא העורך דין הנכון עבורו. או אם אני צריך עורך דין שייצג אותי בבית המשפט, לא יעזור לי עורך דין שמעולם לא ייצג אנשים בבית משפט והתעסק בעיקר בחוזים והסכמים. כשאנו מנסים להציל את כל העולם אנחנו מונעים מאיתנו להתמחות בתחום המקצועיות שלנו. אדם לא יכול להיות מומחה בעשרות תחומים. יכול להיות לו ידע רחב, אבל ידע זו לא מומחיות. אנשים יודעים הרבה דברים, אבל בין הידע שיש להם ובין נסיון ממשי ואמיתי בתחום יש מרחק רב מאד. כבעלי עסק, הלקוחות שאינם מתאימים לנו פוגעים בנו: לא מאפשרים לנו להתמקד ולהתמחות בתחום המומחיות שלנו מסיחים אותנו מהלקוחות שכן מתאימים לנו. לא פעם, לקוח שאינו מתאים לוקח מאיתנו הרבה יותר זמן ואנרגיה. מושכים אלינו עוד לקוחות כאלו: שאינם מתאימים לנו. מקשים עלינו לזהות את הלקוחות שכן מתאימים לנו, לשווק ולהגיע אליהם ויש מן הסתם עוד סיבות נוספות, אבל השורה התחתונה היא שהזיהוי של הלקוח הנכון והמתאים לנו היא קריטית. אין סיבה להתפשר ולעבוד עם לקוחות שאינם מתאימים לנו, גם לא התגמול הכספי. בטווח הארוך זה יוצר לנו נזק ולא תועלת. אחד התהליכים המשמעותיים שאני מלמד ומעביר אנשים המשתתפים בקהילת "עסקים מבוססי שליחות" הוא התהליך של בחירת והגדרת הלקוח המדוייק שלנו. זהו תהליך מובנה, צעד אחר צעד, המסייע לבעל העסק להגדיר ברמת דיוק מושלמת, מיהו הלקוח המתאים עבורו, למי הוא נועד לעזור ומה מאפיין אותו. האפיון המדוייק הזה, מאפשר לנו לדעת היטב מה עובר עליו, איך הוא מרגיש, מה הכאבים שלו, מה השאיפות והחלומות שלו, מה הוא מחפש ועל מה הוא מוכן גם לשלם. כשלוקחים את ההגדרות הללו, ניתן לכוון אותם לשיווק מדוייק ומאד אפקטיבי. התהליך הזה הוא רק אחד מעושר שלם של הדרכות מעשיות ושימושיות שחברי קהילת "עסקים מבוססי שליחות" נהנים מהם. מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם! שלכם, ערן.

אז אני מניח שגם אתם מקבלים סמסים והודעות מהסוג הזה, כמו כאן בתמונה. אני לא יודע מאיזו חברה זה נשלח (למרות שהמספר ממנו ההודעה נשלחה יכול לחשוף), אבל יש כאן לדעתי, כל כך הרבה טעויות בדרך ובגישה הזו.. הנה רק כמה מהן: 1. כמו שכתבתי למי שזה לא יהיה בתגובה, הדרך לבנות אמון עם הלקוח הפוטנציאלי שלך זה בטח לא בלפתוח בשקר. אני באמת לא מצליח להבין מה הם חושבים? שאם הם ישקרו לי אני אבטח בהם? ואם הם משקרים כבר בתחילת מערכת היחסים שלנו, אז מה יהיה בהמשך? כנראה שישקרו לי גם - עוד יותר. 2. ברור מהניסוח שההודעה הזו היא גנרית. למרות שנשלחה בסמס, אין בה שום מימד אישי, אפילו לא השם של השולח האלמוני. זה אולי היה מתאים ל"שיווק של פעם", אבל בעידן הנוכחי, חשוב לנו כלקוחות היחס האישי, ולהכיר את מי שעומד מולנו בצד השני. בוודאי שאין לי עניין להמשיך בקשר שמתחיל ככה. זה אגב לא שונה מהרבה מאד אתרי אינטרנט שאני רואה, שבהם כאשר נכנסים לדף של ה"אודות" יש שם טקסט מנופח עם הרבה מילים מפוצצות כמו חזון, וערכים וכו', אבל שום תמונה ואפילו לא שם של מי שעומד מאחורי החברה. 3. ברור שהדרך לפתות את הלקוח התמים היא דרך המחיר, וזה גם מה שההודעה הזו מנסה לעשות. לגרום לי לעבור חברה רק כי הם מציעים לי משהו בכמה שקלים פחות.  אז זה נכון שהמחיר במקרים שונים יכול לעשות הבדל, ואני בטח לא מזלזל בשום שקל, אבל אם זו האסטרטגיה שלהם לבדל את השרות שלהם, רק כי הוא זול יותר בכמה אגורות (האמת שאפילו לא טרחתי לבדוק, אולי זה אפילו נכון), זו לא האסטרטגיה החכמה.  מהסיבה הפשוטה, שמחר החברה המתחרה תוזיל לי את המחיר בדיוק למחיר שהם מציעים רק כדי לשמר אותי כלקוח. רוצים להשיג אותי? תסבירו לי למה אתם טובים יותר? איך השרות או המוצר שלכם עדיף על האחרים? איך שרות הלקוחות שלכם הוא הטוב ביותר שיש? כיצד הטכנולוגיה שלכם מהירה יותר? וכו'...  אין לכם את כל אלו? אז אולי כל מה שנותר הוא לשלוח סמסים הזויים ולקוות לתפוס כמה לקוחות תמימים... אגב - חברת הסלולר הזו היא לא היחידה שחוטאת בכך. אני מקבל כל הזמן הודעות דומות מאנשים שמעולם לא שמעתי את שמם שמציעים לי, בהמשך לשיחתנו שכמובן לא התקיימה מעולם, לבנות לי אתר תדמיתי בחינם, רק תמורת דמי אחסון חודשיים (בעלות מופקעת כמובן) וכן הלאה. הסיבה שהם ממשיכים לשלוח את ההודעות האלו היא פשוטה: זה עובד להם. ישנם מספיק אנשים תמימים שיגיבו להודעות הללו... אז בואו ונעזור למגר את התופעה הזו.. אל תגיבו להודעות כאלו.  בואו ונייבש את התופעה המבישה הזו ביחד...

הי!   זו אחת האימרות המפורסמות: "הדשא של השכן ירוק יותר" והכוונה שלה היא שתמיד מה שיש לאחרים יראה לנו טוב יותר מאשר מה שיש לנו.   לרוב המשפט הזה נאמר בהקשר של עידוד והשלמה, כלומר הוא בא להרגיע אותנו שאולי התחושה שיש לנו שמשהו אצלנו לא מספיק טוב הוא בסדר, כי הרי תמיד כשמסתכלים החוצה, אל מה שיש לאחרים, זה יראה לנו שהדשא שלהם ירוק יותר.   ואז המשפט הזה נועד להרגיע אותנו ולסמל לנו שזה לא כל כך נורא ושבעצם אנחנו "די בסדר".   ויש בזה משהו.   באמת לרוב, אנחנו השופטים והמבקרים הכי גרועים של עצמנו. אנחנו נוטים להקטין את עצמנו, לצמצם את ההישגים שלנו, לראות רק את מה ש"רע" או חסר במקום את מה ש"טוב" וכבר מתקיים. אנחנו נוטים לבקר את עצמנו, תמיד לחומרה, להשוות את עצמנו לאחרים ותמיד להאמין שיש מישהו אחר שאצלו הדברים טובים יותר, מושלמים יותר, נכונים יותר.   ואז המשפט הזה שה"דשא של השכן ירוק יותר" מגיע ומרגיע אותנו, מחזיר אותנו לפרופורציות.   וזה דבר חשוב פרופורציות.   אבל לפעמים, הדשא של השכן באמת ירוק יותר.   לפעמים זה באמת נכון.   לפעמים אם נסתכל מקרוב נוכל לראות שבאמת הדשא לא רק ירוק יותר, אלא גם מטופח יותר, נראה טוב יותר, נעים יותר.   והנה האמת לאמיתה: הדשא ירוק יותר, לא בגלל שהוא אצל השכן. לא בגלל שהוא אצל מישהו אחר ולא אצלנו. הדשא ירוק יותר – איפה שמשקים אותו יותר.   במקום שמשקים את הדשא יותר, מטפחים אותו יותר, מקדישים לו יותר זמן ותשומת לב, שם הוא גדל להיות ירוק יותר, יפה יותר ונעים יותר.   אין כאן מקריות: אנחנו תמיד נקצור את מה שאנו זורעים.   לפעמים להסתכל על הדשא של השכן זה משהו שיכול לעזור לנו. זה תלוי כמובן בהשקפה ובגישה שלנו לדברים. אם הגישה שלנו היא קורבנית, שיפוטית וביקורתית – זה לא ממש יקדם אותנו. ובטח שלא יקדם את הדשא שלנו. כי אז כל מה שנוכל לראות זה את הפער שקיים אצלנו בין מי שאנחנו ובין מי שאנו רוצים להיות. זה חשוב לראות את הפער הזה, אבל זה מאד תלוי בגישה שלנו אל מול הפער הזה.   כאשר הגישה שלנו היא קורבנית ושיפוטית, שום דבר טוב לא יקרה. אנו רק נסביר לעצמנו כמה אנחנו לא בסדר, וכמה הצד השני גם לא. בעצם, אנחנו נספק לעצמנו הסברים ותירוצים לפער הזה.   אבל מצד שני, אם נסתכל על הפער (שתמיד קיים) ונמנף אותו כסוג של השראה עבורנו, כמשהו שיכול לעזור לנו לדייק ולהגדיר לעצמנו מה חשוב לנו, מה אנו באמת רוצים להשיג ולהיות, אז הדשא של השכן הופך להיות מקור של השראה עבורנו.   הדשא תמיד ירוק יותר איפה שהוא מושקה יותר. איפה שמשקיעים בו יותר ומטפחים אותו.   כך גם החיים שלנו.   הם יהיו "ירוקים" יותר איפה שנטפח ונשקה אותם.   החיים הם לא משהו ש"קורה" לנו, ואנחנו "על הדרך" חווים אותם.   החיים הם מה שאנו מייצרים ומעצבים לעצמנו, יום יום, רגע רגע. בכל בחירה ובכל החלטה שאנו עושים.   וזו קודם כל ההחלטה שלנו כמה להשקות, להשקיע ולטפח אותם.   לצערי, מרבית האנשים אינם עושים זאת, בטח לא באופן מודע.   אז הנה תרגיל חשוב עבורכם – הסתכלו על ה"דשא" (התוצאות) בתחומי החיים השונים שלכם. זה יכול להיות על מערכות היחסים, הקריירה, הבריאות, הכסף, ההגשמה והסיפוק שאתם חווים, ובחנו את עצמכם בכנות: האם אני מרוצה מאיך שהדברים התגלגלו? האם אני מרוצה במקום שאני נמצא בו? האם ה"דשא" שלי ירוק מספיק?   לא בשביל לשפוט או לבקר את עצמי.   אלא בשביל לקבל החלטה חשובה (או החלטות) – איך אני עומד להשקות את ה"דשא" הזה.   אם זו מערכת יחסים חשובה לי, כיצד אטפח אותה? אם זו הבריאות שלי, מה אשנה כדי לשפר אותה? אם זה בכסף שלי, מה אני צריך ללמוד, לגלות, לעשות כדי לשפר את מצבי הכלכלי?   השקיעו ב"דשא" שלכם, זו ההשקעה שתניב לכם את הדיווידנדים הגבוהים ביותר.   אתם יכולים להציץ לפעמים לדשא של השכן – אבל רק כדי לקבל השראה. הרבה יותר חשוב שתשקו את הדשא שלכם!   השקייה נעימה :) שלכם, ערן.

הכן את עסקך לקיץ! הדרכה חד פעמית לבעלי עסקים עם משה חרלופסקי וערן שטרן: בעלי עסק: אין זה סוד שלבעלי עסק רבים, תקופת הקיץ נחשבת כ"עונת המלפפונים" או "העונה המתה"... רבים מתבאסים מכך שהם חושבים שבקיץ "אין עם מי לעשות עסקים" או שכולם בחו"ל... האמת היא - שזה נכון שיש לקוחות שמטיילים ונופשים, אבל אין באמת סיבה שזו תהיה תקופה חלשה בעסק. הכל תלוי, קודם כל בכם - בעלי העסק! בתפיסת העולם שלכם לגבי הקיץ, וכמובן באיך שתערכו ותתכוננו לקיץ.  איך לחזק את העסק, לשווק ולהצמיח אותו בתקופת הקיץ בהדרכה זו נראה לכם מה נדרש כדי לחזק את העסק, להכין אותו לקיץ, להרוויח וגם להנות! מה יהיה בהדרכה? הנה... מה ההזדמנות הגדולה לשווק ולקדם את העסק בתקופת הקיץ שמרבית בעלי העסקים מפספסים ולא מנצלים מה האלטרנטיבות המוצלחות יותר לשיווק בקיץ (ובמיוחד בקיץ הזה לפני הבחירות) שבו עלויות השיווק הדיגיטלי ממריאות לשחקים חדשים מה המיינדסט הנכון שיעזור לכם לא רק "לעבור את הקיץ בשלום" אלא גם לשגשג בו ואינספור טיפים, רעיונות וכיווני חשיבה שיעזרו לכם לבלוט, למכור יותר ולשווק בצורה אפקטיבית בקיץ הקרוב! לפרטים ומידע על קהילת "עסקים מבוססי שליחות"  הרשמו לחודש התנסות בארגון עסקים עושים עסקים, הצטרפו לחודש ללא עלות משך הראיון: 82 דקות לשמיעת ההקלטה: להורדת קובץ MP3 של ההרצאה למחשב, יש ללחוץ על האייקון של החץ:

הי,   בספרו המצויין של יובל נוח הררי "21 מחשבות על המאה ה-21", בין שלל הרעיונות ותפיסת העולם שהוא מציג, תפס את העיניים שלי משפט מעניין:   "איך חיים בעולם של בלבול, כשהסיפורים הישנים קורסים,  אבל עוד אין לנו סיפור חדש שיחליף אותם?"   בעצם, אנו רגילים לחיות את חיינו, לפי מה שהוא מגדיר "הסיפורים הישנים": תפיסות עולם, מחשבות, פרדיגמות ודרכי פעולה שהתאימו למציאות קודמת. למה שהיה.   אבל אם יש דבר אחד שההיסטוריה מוכיחה ומראה לנו שוב ושוב הוא: שמה שהיה, הוא לאו דווקא מה שיהיה.   זה נכון לכל תחום בחיים שלנו, וזה בוודאי נכון כשמדובר בעולם העסקים. הכל משתנה. הכל בתנועה מתמדת. כתבתי על כך בספרי רב-המכר "להגשים":   "אחד מחוקי הטבע האוניברסליים שניוטון חשף הוא חוק התנודה המתמדת. החוק אומר שכל מסה בעולמנו מצויה בתנועה מתמדת. אפילו במסה הנקראת “מסת מנוחה" מתקיימת תנועה מתמדת, תנועה קווית. ביקום הכול מצוי כל הזמן בתנועה. כל דבר, כל מוצק, גם זה המורכב ממיליוני חלקיקים - מתקיימת בו תנועה בלתי פוסקת. הקיר שמולכם, היד שלכם, הכיסא, הכורסה או הספה שאתם יושבים עליהם כעת, הכול מורכב מחלקיקים שנמצאים ממש ברגע זה בתנועה.   כאשר מתבוננים על המסות הללו מבעד לעדשת המיקרוסקופ ניתן לראות מיליוני חלקיקים “מתרוצצים" בתנועה בלתי פוסקת. כל דבר בעולמנו נמצא בתנועה. היקום שלנו מתפשט ומתכווץ כל הזמן. הכול נע ונד סביבנו. התנועה הזו מתקיימת תמיד, באחד משני הכיוונים ההופכיים: קדימה או אחורה, למעלה או למטה, פנימה או החוצה, צמיחה או קמילה, חיים או מוות. כך שכל החומר בעולם נע ונד, לא עוצר, וגם כשהוא נראה לנו כאילו הוא ב"מנוחה", במציאות הוא למעשה עדיין נמצא בתנועה."   הכל משתנה סביבנו. השאלה המהותית היא: האם אנו יודעים להשתנות בהתאם?   וכאן זה נהיה מורכב בדרך כלל.   כבני אדם אנו לא אוהבים שינויים. אנו "מכורים" למוכר, לוודאי ולבטוח. זה חלק מהמנגנון הפנימי של האגו שלנו שדואג לשמור עלינו, שרוצה שנהיה מוגנים ובטוחים.   אבל יש לכך מחיר. יש מחיר לוודאות ולבטחון שאנו כל כך אוהבים להרגיש – והמחיר הזה הוא שלאחר זמן מה, אנו מוצאים את עצמנו פועלים על פי אותם הדפוסים, אותן האמונות ואותם דרכי פעולה – רק שאלו כבר אינם מביאים אותנו למקום שהיינו רוצים להיות בו.   מי שנמצא לפחות 10 שנים בעסקים יודע שמה שלפני 10 שנים עבד מעולה והביא תוצאות יוצאות דופן כבר לא עובד היום באותה הצורה וכבר אינו מביא תוצאות כפי שהתרגלנו אליהן.   ואז מה עושים?   דרך אחת (הפופלרית בדרך כלל) היא להמשיך לנסות ולפעול באותה הדרך שפעלנו בה, רק עם "יותר כח". כלומר, אני מנסה לעשות את מה שעשיתי (ושעבד לי מעולה בעבר), אבל משקיע בכך יותר אנרגיה ויותר כח. לרוב, במקרה הטוב, עם השקעה של הרבה יותר אנרגיה ויותר מאמץ אנו מצליחים להשיג קצת יותר ובעיקר לשמר את המצב הקיים. במקרה הטוב כאמור.   הדרך השניה היא לבחון מה השתנה ואיך אני יכול להתאים את עצמי למצב החדש. זה לא תמיד קל. הסיבה היא שלרוב מדובר ללכת בדרך שאולי לא הלכו בה לפנינו. בדרך שיש בה התנסות, לפעמים ניסוי וטעיה או ניסוי ותהייה. ובעיקר בדרך שאין בה את הוודאות שאנו כל כך אוהבים. מצד שני יש בדרך הזו הרבה יצירתיות, סקרנות, חדשנות ובעיקר נכונות ללכת אל ה-לא נודע.   לפני כחמש שנים כשהסתכלתי על העולם העסקי שלי ואחר כך על התמונה הרחבה יותר, התחלתי לראות את הניצנים. ניצנים של עסקים שמתנהלים אחרת ומתנהגים אחרת. עסקים שמגדירים מחדש את הסטטוס קוו, את מה שנכון ומה שמקובל.   ישנם הרבה שינויים שקורים מאז, אבל אם אנסה לתמצת את השינוי המהותי במשפט אחד זה המעבר מהגדרת המטרה של עסק שהיא להעשיר את בעליו, להגדרה של עסק שמטרתו היא "רווחים עם ערכים".   בעולם שלי קראתי לכך "עסקים מבוססי שליחות". אני יודע שבמקומות מסויימים הסתכלו עלי אז קצת כעל סוג של "עוף מוזר". מצד שני היו לא מעט אנשים, שהפכו ללקוחות, שמאד התחברו לרעיון.   היום, המונח "שליחות" מופיע יותר ויותר אצל עסקים רבים שהחלו לדבר את השפה הזו.   אגב, טעות פופולארית שיש סביב המושג הזה היא שעסקים מבוססי שליחות הינם עסקים ששמים את הכסף והרווחיות בצד. הגדילה לעשות לקוחה, לפני כארבע שנים, שאמרה לי שאם אני עסק מבוסס שליחות אני לא צריך לגבות ממנה כסף. :)   אז לא. אנו לא מדברים על עמותות או מלכ"רים. ואפילו לאו דווקא על עסקים חברתיים (למרות שבהחלט יהיו כאלה והם מבורכים), מדובר על עסקים שמבינים שרווחים הם חשובים (ואפילו מאד) אבל גם (וחשובים באותה המידה) הם הערכים שמתוכם אנו פועלים.   אלו הם אנשים שמבינים שיש להם הזדמנות אמיתית להשפיע ולתקן את העולם שלנו (ויש הרבה מה) דרך העסקים שהם מפתחים.   זו דרך חדשה, טריטוריה לא מוכרת. לפעמים מוזרה, לפעמים מפחידה ואני אודה שלפעמים היא גם יכולה להיות מתסכלת. פשוט מהסיבה שאין הרבה מודלים שאפשר להתבסס עליהם, אין הרבה על מי להסתכל ולהבין איך הוא פועל.   לפני כארבע שנים במפגשי החברים בקהילת "עסקים מבוססי שליחות" קראתי להם – "החלוצים החדשים". אלה שמגדירים מחדש את כללי המשחק. אלה שבונים את עולם העסקים החדש.   אז אם נחזור לציטוט של יובל נוח הררי – איזה סיפור חדש אתם רוצים ליצור? איזה עסק אתם רוצים לפתח? איך יראה העולם העסקי שלכם?   אם הדברים הללו נוגעים בכם, אני מזמין אתכם להצטרף אלינו לקהילת "עסקים מבוססי שליחות". לקבוצה מופלאה של חברים שיוצרים כל אחד לעצמו וביחד כקהילה, את עולם העסקים של המחר.   אשמח לשמוע מכם, כתבו לי בתגובות מה אתם חושבים על כך.   שלכם, ערן.

לאורך השנים, גיליתי שישנו מכשול משמעותי העומד בפני בעלי עסקים רבים. ובעיקר עסקים המבוססים על הידע והמומחיות של העומד בראשם. ישנו מכשול אחד עיקרי שמונע ממך להקים עסק רציני, מבוסס, עם הכנסות של מיליוני שקלים בשנה. ברגע שתבין, תזהה ותסלק את המכשול הזה מדרכך, תהיה גם לך האפשרות להגיע לגבהים חדשים, הכנסות חדשות ורמות חדשות של השפעה, הכרה, פרסום ותגמול כלכלי. וזה יהיה הרבה יותר קל ממה שאתה מסוגל אולי לדמיין כרגע. למעשה, אותן אסטרטגיות וטקטיקות שעבדו עבורי, ושעבדו עבור מאות הלקוחות שלי, יעבדו גם עבורך. אלו הן אסטרטגיות ושיטות שבהם משתמשים גם המובילים בתחומם בעולם, כדי לבנות עסקים מבוססים, רווחיים ויציבים, שמביאים ערך אמיתי למיליוני אנשים בעולם.    ואני רוצה כעת לחשוף בפנייך את המכשול העיקרי שעומד בפני מרבית בעלי העסקים. הסימפטום: הם מחפשים כל דרך אפשרית ליצור עוד הכנסה בעסק, הם רוכשים אינספור הדרכות שונות ומשונות, שהם מאמינים שישפרו את מצבם הכלכלי, אבל הם אינם מצליחים להגיע לשום תוצאה משמעותית. הסיבה: חשיבה מצומצמת שמחפשת כל הזמן רק עוד "הזדמנויות". אני קורא לכך "חשיבת הקפצון". הבעיה: אין להם אסטרטגיה מתאימה לפיתוח ולבנייה של עסק רווחי, מבוסס, ויציב, שממשיך לגדול ולצמוח באופן עקבי. המכשול העיקרי שאנו צריכים להתבונן עליו ולהבין אותו הוא אתה – והחשיבה שלך. מניסיוני רב השנים, ראיתי שכשמדובר בבניית עסק, ישנו הבדל עצום בין שני סוגי חשיבה, שיוצר גם הבדל דרמטי בתוצאות שבעלי העסקים משיגים. הנה העניין – "הקפצונים", הם אותם אנשים שמקימים עסק ומחפשים עוד ועוד הזדמנויות ליצור הכנסות מידיות, קופצים מדבר לדבר, ובעיקר מחליפים את הזמן שלהם בכסף שהם מקבלים על כל שעה ושעה. לעומתם, הסוג השני, הוא הסוג של "המנהיג המוביל". המנהיג המוביל הוא יזם החושב בצורה שונה, אסטרטגית (ובדרך כלל גם הפוכה לגמרי) מהאופן שבו חושב הקפצון.

הי, במרבית הפעמים שאני שואל בעלי עסקים כיצד הם משווקים ומאיפה מגיעים אליהם הלקוחות, התשובה הכמעט מיידית (ולרוב היחידה) שלהם היא: מפה לאוזן.   שזו דרך "מכובסת" לומר ש"אני לא ממש עושה שיווק, ומדי פעם איזה לקוח ממליץ למישהו עלי".   שלא תבינו אותי לא נכון, "פה לאוזן" זו אחת הדרכים הטובות יותר לקבל לקוחות חדשים בעסק, אבל מרבית בעלי העסקים מאד פאסיביים במה שנוגע לשיווק מפה לאוזן ולא מגרדים את מה שהם היו יכולים להפיק ממנו.   הבעיה הראשונה היא הציפייה שהלקוחות יפנו אלינו לקוחות בלי שנצטרך לעשות משהו בשביל זה. הציפייה השגויה הזו מניחה שהלקוחות שלנו רק חושבים עלינו כל הזמן, ושהם עסוקים בשאלה "איך אני יכול להפנות עוד לקוחות?".   צר לי לאכזב אולי מישהו – הם לא.   הלקוחות שלנו ממש לא עסוקים בנו, הם לא ממש חושבים עלינו והם לא ממש עסוקים בלהפנות אלינו לקוחות חדשים.   לפעמים, במקרה או "על הדרך" הם יתקלו בחבר שמחפש משהו שיש לנו ואז הם יזכרו בנו (וגם זה לא בטוח) ויפנו אלינו לקוחות.   כך שאם אתם היום רק סומכים על טוב ליבם והזכרון של הלקוחות שלכם כדי שיפנו אליכם לקוחות חדשים, אתם משאירים ה-מ-ו-ן כסף על הרצפה!   גם אם אתם מקבלים היום לקוחות מהפניות כאלו ואחרות, מבלי לעשות שום דבר אקטיבי בשביל זה, תארו לעצמכם כמה הייתם יכולים לקבל אם הייתם אקטיביים יותר.   הרעיון הוא פשוט: כדי להעצים את כמות ההפניות שאנו מקבלים מלקוחות, אנחנו צריכים להיות מאד אקטיביים, ולבקש מהם! להזכיר להם את קיומנו ולבקש מהם שיפנו אלינו לקוחות נוספים. כמובן שצריך לעשות את זה בצורה נעימה, לא נדחפת וכזו שתגרום להם הנאה כשהם עושים את זה ולא הרגשה שהכריחו אותם או לחצו עליהם.   אבל – צריך לבקש!   לא להניח שזה משהו שיקרה מעצמו.   באופן כללי, הלקוחות צריכים שנאמר להם מה לעשות. זה נכון בתהליך המכירה וזה לגמרי נכון גם לאחריו. הם צריכים את ההכוונה מאיתנו.   הנה דוגמה טרייה: לפני כשבוע חזרנו מטיול שערכנו בארה"ב. מספר ימים היינו בטיול בצפון קרוליינה ווירג'יניה לאורך ה-Blue Ridge Parkway ובכל יום היינו מגיעים למקום חדש וישנים בו ללילה ולמחרת ממשיכים בדרך למקום הבא.   הזמנו כמה מקומות נחמדים לישון בהם לאורך המסלול, ובאחד הימים הגענו ל-Bed and Breakfast חביב שנקרא The Doctor’s Inn.   כאשר נכנסו לחדר, שמתי לב למגש כסף קטן שהיה מונח על שידה ובתוכו מעטפה ועליה הכיתוב הבא: מעטפת הוקרה של האורחים תודה רבה על הנדיבות שלכם! אנחנו לא מצפים לטיפ, אבל אנחנו תמיד מעריכים אותו. כמה פשוט, ככה חכם! והנה העניין – עד אותו רגע הרעיון של להשאיר טיפ בחדר בכלל לא היה קיים במחשבה שלי. אבל לאחר שנתקלתי במעטפה הוא כבר היה קיים שם. עכשיו יתכן שבמקרים מסויימים היו אורחים שחשבו על כך והשאירו טיפ. אבל אני משוכנע שזה היה באחוזים קטנים בהרבה מאז שהכניסו את המעטפה עם הכיתוב הזה.   אבל זה לא נגמר כאן.   ליד המעטפה היה גם מתקן קטן לכרטיסי ביקור. לקחתי כרטיס והסתכלתי עליו. הצד הראשון שלו שגרתי לחלוטין.   אבל בצד השני הופיע הכיתוב הבא: "ההפניה של החברים והמשפחה שלך אלינו זו המחמאה הגדולה ביותר שאתה יכול לתת לנו. תודה על השהות שלך ועל האמון – מרגו".   עוד דוגמה מעולה להנעה של לקוח להמליץ עלינו. פשוט להסביר ללקוח מהי ההתנהגות המצופה ממנו: להמליץ לחברים ולבני המשפחה.   וגם הסיום והחתימה בשם הפרטי: מרגו (זהו שמה של האשה שמנהלת את ה-B&B).   אז מה ראינו כאן: הנחיות ברורות לפעולות שאנו רוצים ומבקשים מהלקוחות שימוש בשפה נעימה, ללא לחץ ועם הכרת תודה פניה אישית ושימוש בשם האישי   ובעיקר – לקיחת אחריות ופרואקטיביות על התהליך.   כמה פשוט ליישם, לא דורש יותר מדי התעסקות ועבודה ומביא בוודאות תוצאות.   ואגב, אם אתם במקרה מגיעים לווירג'יניה ומחפשים B&B מקסים לשהות בו – קפצו ל-Doctor’s Inn ומסרו למרגו ד"ש :)   שלכם, ערן

הי ד"ש מצפון קרולינה בארה"ב! הגענו לארה"ב לפני כשבוע. שילוב של פגישות עסקיות, לקוחות, וגם כמה ימים של חופש. התחנה הראשונה שלנו היתה בלאס ווגאס. ושם באחד הערבים, יצאנו להסתובב ב-downtown של העיר, ברחוב פרימונט המפורסם. מדובר ברחוב לא ארוך מדי, המקורה כולו בתקרת מנורות לדים שיוצרים ביחד תצוגה מרהיבה, מספר להקות המנגנות בפינות שונות של הרחוב, המון חנויות, ברים, אנשים וגם "אומני רחוב" מסוגים שונים. יש את אלו המציירים פורטרטים, יש את אלו שנראים כמו פסלים דוממים, יש כמה כאלו שמחופשים לגיבורי על ומעודדים אותך להצטלם איתם.... ואז ראיתי אותו. הוא בהחלט היה שונה מכל השאר. לבוש במעיל עור שחור וג'ינס, מחזיק ביד אחת שלט. מתבונן לעברנו בעיניים רושפות ומלאות כוונה וביד השנייה הוא מכוון לעברנו את ה-אצבע... כן, אותה אצבע שלישית מפורסמת, בתנועה האוניברסלית שאי אפשר לטעות בה וכדי חס וחלילה לא נתבלבל בכוונות שלו הוא צעק לעברי בקולי קולות את 2 המילים שגם היו כתובות באותיות בולטות על השלט שהחזיק בידו: F**k You ! זה בהחלט גרם לי לעצור (אגב לא רק לי, אלא גם לרבים אחרים שעברו שם). נעצרתי והסתכלתי עליו. F**k You הוא צעק אלי שוב, F**k You! אם יש משהו שאני מאד אוהב לראות, זו יצירתיות ותעוזה. ולבחור הזה היה משניהם והרבה. הוצאתי כמה דולרים מהארנק ונתתי לו. אם לרגע חשבתם שהוא אמר לי תודה, אז לא ממש.. קיבלתי ממנו עוד F**k You אחד צילמתי אותו והמשכנו הלאה ברחוב (התמונה שלו כאן למטה...). ואז לאחר כמה מטרים ראיתי בחור נוסף, עומד על ארגז קטן, ומחזיק בשתי ידיו שלט... וכן, גם על השלט שלו אותן 2 מילים: F**k You. אבל להבדיל מהראשון, שסביבו התגודדו אנשים, צחקו, התעניינו וגם נתנו לו מדי פעם כסף (כמוני), סביבו לא היה אף אחד. יותר מזה, היה נראה אפילו שאנשים התרחקו ממנו. זה כבר היה מעניין. למה הראשון משך אליו אנשים והשני לא? אני חושב שכמעט בכל סיטואציה אפשר למצוא שיעור ותובנות שיווקיות.. וכך גם במקרה הזה. אז הנה כמה דברים מעניינים שאפשר ללמוד משניהם.. לא שאני חושב שאתם צריכים להכין שלטים כאלו ולצאת לרחוב (מי שממש רוצה אני לא אעצור בעדו..), אבל העקרונות הללו רלוונטיים לכל עסק.

הי! זה היה כמה שנים אחרי שכבר עזבתי את אינטל ויצאתי לדרך עצמאית. הקמתי את העסק הראשון שלי, וכשלוש שנים לאחר מכן כבר פתחתי חברה נוספת שהפכה בזמן קצר גם היא לסיפור הצלחה משגשג.   הצלחה היא דבר מתעתע לפעמים. יש לה הרבה צורות והרבה פנים.   יש את הרובד החיצוני – הכסף, ההכרה, הפרסום, ההערכה, ההשפעה וכל מה שמשתמע מכך.  אנשים רבים נמצאים בסוג של "מרדף" אחרי הסממנים החיצוניים הללו. ואין בכך שום דבר רע או פסול.   גם אני נהניתי מהם. ועם רוב מה שהם מביאים אותם.   לרוב אנו פועלים על מנת לממש ולהגשים צרכים חיצוניים שיש לנו (בית גדול, רכב חדש, נסיעה לחו"ל, קידום בתפקיד, הכרה ופרסום וכו') מתוך תקווה שאלו יתנו לנו את תחושת האושר שאנו רוצים. אבל זה לא קורה כך. אפילו אם אנו מרגישים אושר כאשר השגנו יעד כזה או אחר, תחושת האושר הזו אינה מחזיקה לאורך זמן, היא רגעית ואינה מתמשכת.   כי גם כשמשיגים אותם, זה לא מבטיח שבאמת נרגיש שהגענו אל ה"מנוחה והנחלה". כי זה לא באמת משנה כמה "הצלחה חיצונית" אנחנו חווים, אם בפנים, בתוכנו הדברים לא "יושבים לנו במקום הנכון" ומסונכרנים עם הרצונות האמיתיים שלנו:"הרצון הנשמתי" שלנו.   אני קורא לזה הרצונות האמיתיים, כי לא פעם אנחנו רודפים אחרי דברים שנראה לנו שאנחנו רוצים או צריכים, אבל הם לא באמת מה שהנשמה שלנו מחפשת, רוצה וצריכה.   כי הנשמה שלנו לא באמת צריכה את הכסף, ההכרה והפרסום כדי להרגיש מסונכרנת, שלמה ומוגשמת. היא מחפשת דברים אחרים...   אני מאמין שלכל אחד מאיתנו יש איזה שהוא תפקיד מסויים מאד שבאנו למלא כאן בעולם זה, ובתקופה שאנו נמצאים בה.   תקראו לכך יעוד, שליחות, תפקיד או איך שאתם רוצים. זה לא ממש משנה איזה שם ניתן לכך, אבל השורה התחתונה היא שיש לנשמה שלנו רצון כלשהו.   לא תמיד הרצון ה"נשמתי" שלנו מסונכרן עם הצרכים של ה"אגו" שלנו שהם אותם סממנים חיצוניים.   למשל האגו שלנו צריך כסף, הכרה ופרסום כדי להרגיש שאנחנו בעלי ערך.   הנשמה שלנו יודעת שהיא בעלת ערך ולא זקוקה לאישורים או להוכחות החיצוניות בצורה של כסף, מכונית או בית גדול.   לאורך זמן, ובעיקר כאשר אנו ממוקדים מאד בלהשיג את אותם "רצונות חיצוניים" של האגו שלנו, אנו לרוב מגלים את הפרדוקס הגדול של החיים: כל ההצלחה החיצונית אינה באמת עושה אותנו מאושרים.   לפעמים זה אפילו להיפך – ככל שההצלחה החיצונית גדלה, כך גם גדל איתה התסכול ותחושת הפער הפנימי.   (כתבתי על כך בהרחבה במניפסט שלי: "החתיכה חסרה" שניתן לקבל כאן ללא עלות)   ואז אנחנו מגיעים לנקודה שאין מנוס מאשר לשאול את עצמנו: אז מה אני עושה פה לעזאזל?   כי הרי אם אחרי כל המאמץ שהשקעתי וכל הצלחה החיצונית שהגעתי אליה, אני עדיין לא מרגיש מסופק ומוגשם, אז בשביל מה אני בעצם באמת כאן?   השאלה הזו: למה אני כאן בעולם הזה? היא אחת השאלות החשובות ביותר שאדם יכול לשאול את עצמו.   אני יודע שבאותה תקופה, של מה שיכול להראות כ"שיא הצלחה" עבורי, השאלה הזו העסיקה אותי רבות. השאלה הזו הביאה אותי לתהליך עמוק של חקירה וברור פנימי, להבין באמת למה אני כאן. מה היעוד ומה השליחות הגבוהה שלי בחיים.   התוצאה של התהליך הזה הביאה אותי לרמת דיוק וידיעה פנימית עמוקה של הסיבה שלשמה אני כאן: "להוציא לאור את מנהיגי המחר, להסיר את הקטנות מליבם ולהביאם למימוש נשמתי מלא".   הדיוק הזה הביא לכך שכל העשייה שלי השתנתה. הפכה להיות מדויקת יותר. מדויקת בסוג הלקוחות המגיעים אלי, בסוג המוצרים והתוכניות שאני מציע ללקוחות שלי,   לפני כארבע שנים התחלתי התחלתי ללמד ולעזור לאנשים לזהות את היעוד האמיתי שלהם.   התוצאות הן מדהימות. מאות האנשים שעברו את התהליך וזיקקו את הגדרת היעוד שלהם, מספרים על חווית חיים שונה בתכלית. על חיבור גבוה לעצמם ולמהות הגבוהה שלהם, על השגת תוצאות בקלות ובזרימה, על הנאה ואיזון בחיים שלהם ועל ידיעה פנימית עמוקה ומוחלטת שהם עושים את הדבר הנכון והמתאים ביותר עבורם. אשמח לתגובות שלכם כאן – האם אתם מתחברים לדברים הללו? כיצד זה מופיע בחיים שלכם ומה עשיתם כדי לפתור את זה? מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם! שלכם, ערן.

הי, השבוע במפגש של קבוצת "המעגל הפנימי" שלי, אחד המשתתפים העלה דילמה בפני הקבוצה.   יש לו כמה כיווני פעולה שהוא חשב עליהם, אבל הוא לא בטוח איזה כיוון יתאים יותר, מאיזה מהם הוא יהנה יותר, מה עדיף לו ביניהם... בקיצור, הוא מסתובב סביב העניין כבר זמן מה, ולא מסוגל להחליט מה הכיוון הנכון עבורו.   שמעתי את האופן שבו הוא תאר את הדילמה, ואמרתי לו שהתאור שלו מעלה לי תמונה בראש של אדם שמסתובב מסביב לבריכה מלאה במים, ושואל את עצמו ותוהה בינו לבין עצמו – "מעניין מה הטמפרטורה של המים?".   אז הוא ממשיך להסתובב, להסתכל על המים בבריכה מזוויות שונות, מכיוונים שונים, מעלה שוב ושוב את השאלה בתוכו – אבל ממשיך להסתובב.   בפועל, הוא לא באמת מתקדם לשום מקום. הוא ממשיך ללכת במעגלים מסביב לבריכה. אין לו שום מידע חדש לגבי הטמפרטורה של המים מכל סיבוב נוסף שהוא עושה.   עולות בו אולי עוד השערות, עוד ספקולציות בנוגע לטמפרטורה האפשרית של המים.   מדי פעם הוא פוגש אנשים שגם הם נמצאים על שפת הבריכה ומתייעץ איתם: "מה אתם חושבים שהטמפרטורה של המים?" הם יכולים לתת לו את חוות דעתם על הטמפרטורה, אבל ת'כלס, הניחוש שלהם דומה לניחושים שלו, אף אחד מהם לא באמת יודע מה הטמפרטורה של המים.   והוא ממשיך להסתובב מסביב לבריכה.   מוכרת לכם החוויה הזו? קרה לכם שהסתובבתם סביב להחלטה מסויימת הרבה זמן, מבלי להיות מסוגלים לקבל החלטה לכיוון כזה או אחר?   אני לא נגד לשקול כיוונים, לבדוק או להתייעץ. להיפך, אם היה מישהו שנמצא בתוך המים, או לפחות מישהו שהיה לא מזמן בבריכה, הייתי בהחלט הולך להתייעץ איתו, ואפילו (אם זה מספיק חשוב לי, הייתי גם משלם לו על הייעוץ הזה). אבל במקרה שלא מצאתי מישהו כזה, להמשיך להסתובב מסביב לבריכה לא ממש יקדם אותנו לשום מקום.   אמרתי לו שאני חושב שהדרך הכי פשוטה, ושהכי תקדם אותו כרגע היא פשוט להכניס רגל אחת לתוך המים. בהתחלה רק לגעת עם קצה האצבע, לבדוק שהמים לא קפואים או לחילופין לא רותחים. ואם זה מרגיש סביר ונוח להכניס את שאר הרגל.   לפעמים, אין לנו ברירה אלא להרגיש את זה. לחוש אם זה נכון ומתאים לנו. רק לחשוב ולהגות בכך לעולם לא יאפשר לנו באמת לדעת ולהרגיש מה נכון לנו יותר או פחות.   אמרתי לו שיכניס רגל, ואם זה מרגיש לו נכון, יתכן שתגיע הנקודה שהוא פשוט צריך לקפוץ למים.   לקפוץ למים ו"ללכת על כיוון מסוים".   רק מתוך החוויה עצמה, ומתוך העשייה עצמה הוא יוכל לדעת איך זה מרגיש לו ומה נכון עבורו.   הכל כמובן צריך להיות בצורה מחושבת, לא הייתי אומר לאף אחד לקפוץ למים אם הוא לא יודע לשחות. וגם בבריכה יש עומקים שונים.. לא חייבים להתחיל מהאזור של ה"מים העמוקים"... אפשר להתחיל ב"רדודים" ומשם להתקדם... ממש כמו שלמדנו לשחות כשהיינו ילדים.   לפעמים אין ברירה אלא פשוט לבדוק. זוכרים כשהיינו ילדים, והיו מציעים לנו לטעום סוג של אוכל חדש? מה היינו עושים, נוגעים עם קצה הלשון, ואחר כך מעיזים אולי לקחת "ביס" קטן, ואז עוד אחד... ככה היינו אוספים מידע ורואים מה נכון לנו ואם זה טעים.   אז איך נוכל לקבל החלטות טובות יותר? הרבה אנשים תקועים סביב החלטות. בעיקר אני רואה הרבה שתקועים סביב החלטות הקשורים לכיוונים שונים של עשייה. קריירה כזו או אחרת. להקים עסק או להישאר שכיר. לעזוב מקום עבודה עכשיו או אחר כך. ללכת לכיוון עסקי כזה או אחר.   אנחנו הרבה פעמים חוששים לקבל החלטות בגלל שהן נתפסות לנו כמשהו מאד דרמטי. כמשהו מוחלט וסופי.   ואם אנו חוששים לקבל החלטה, אז לרוב מה שקורה הוא שאנו נשארים במקום וממשיכים להתלבט. לעד... ההישארות במקום היא אולי נוחה במידה מסויימת, כי אנו נשארים בסביבה מוכרת ורגילה, אבל יש שם משהו מאד מתעתע.   כי אנו לא באמת נשארים במקום. שום דבר בעולם שלנו לא נמצא במקום. שום דבר לא באמת עומד במקום.   כתבתי על כך בספר שלי, רב-המכר "להגשים" – ישנו חוק אוניברסלי בעולם שנקרא "חוק התנודה", ובפשטות המשמעות שלו אומרת, שהכל נמצא בתזוזה כל שהיא. גם עצמים שנראים לנו דוממים, לא באמת כאלו. אם נבחן אותם לעומק, במיקרוסקופ חזק, נוכל לראות שהם מורכבים מאינספור חלקיקים קטנים שנמצאים כל הזמן בתזוזה.   חוק התנודה אומר דבר מאד פשוט, כשהכל זז, יש שני כיוונים אפשריים: כיוון של צמיחה והתפתחות, וכיוון של נבילה וגסיסה.   אין באמת מצב אפשרי של "עמידה במקום". כמו בטבע שהצמחים צומחים או נובלים, כך גם אנחנו כבני אדם – או שאנו מתקדמים וצומחים או שאנו הולכים לאחור ונובלים.   ואם אנו חושבים שלעמוד במקום זה באמת לעמוד במקום, הרי שאם הכל סביבנו נמצא בתנועה, אז למעשה, לעמוד במקום משמעו – ללכת אחורה. לנבול.   כל תנועה עדיפה על עמידה במקום.   וכאן אולי ישאל מישהו (ובצדק) – אז איך אדע אם ההחלטות שלי הן נכונות? איך אדע שהכיוון שאני הולך אליו הוא נכון עבורי?   התשובה היא שלא תמיד נדע. נקודה. לא תמיד נוכל לדעת. נוכל לשער, לבדוק, להתייעץ – אבל מתישהו נצטרך להחליט. פשוט להחליט.   אני לא מאמין שיש דבר כזה שנקרא "החלטות שגויות". אנו שופטים את עצמנו בדיעבד על החלטות שקיבלנו בעבר ומתייגים אותן כהחלטות "טובות" או "שגויות". אבל זו חוכמה של "לאחר המעשה". וזו חכמה קטנה.   לאחר המעשה, יש לי יותר מידע, יש לי יותר ידע והבנה מאשר היו לי כאשר קיבלתי את ההחלטה. כך שבעצם, לשפוט את עצמי כיום, עם המידע העדכני שיש לי, על החלטה שקיבלתי בעבר כשלא היה לי את המידע העדכני, זו חכמה קטנה מאד.   השיפוטיות והביקורת העצמית היא לא רלוונטית בנקודה הזו. הרי אף אחד לא יקבל מרצון, החלטה שהוא יודע שהיא שגויה. כל החלטה שאנו מקבלים, היא ההחלטה הטובה ביותר שאנו מאמינים עבורנו, באותה נקודת זמן ועם כל הידע והמידע שיש לנו באותה נקודת הזמן.   ויש כאן משהו נוסף: כל החלטה היא טובה עבורנו. אני באמת מאמין כך. לא תמיד מה שקורה הוא מה שציפינו שיקרה. לא תמיד אנו מקבלים את התוצאות הרצויות סביב החלטות כאלו או אחרות, אבל אני מאמין שאם זה קורה, הרי שיש שם איזה שהוא שיעור חשוב עבורנו. משהו שהיה צריך לקרות.   לפעמים זה נועד לכוון אותנו למקום שלא היינו יכולים להגיע אליו אם לא היינו הולכים לכיוון מסוים. לפעמים זה בא להעניק לנו יכולות חדשות, לפתח בנו כישורים להתמודד עם סיטואציות מסוימות. לפעמים זה בא ללמד אותנו שיעור חשוב.   לכל דבר שקורה לנו, גם לדברים הפחות "נעימים" או "טובים", יש ערך עבורנו.   במקום להתנגד, להתעצבן, לכעוס או להיות קורבן של נסיבות כאלו או אחרות, הרבה יותר מקדם ואפקטיבי זה לבדוק מה קיבלתי מההתנסות הזו, כיצד התפתחתי, איפה זה שינה אותי, כיצד זה שיפר את היכולות שלי.   לחפש את הלמידה בכל דבר שקורה לנו.   אז אם אתם מתלבטים לגבי החלטה מסוימת, תוהים ביניכם לבין עצמכם איך זה ירגיש ומה יהיה, תתחילו להכניס אצבע למים, תרגישו את הטמפרטורה, תתנסו.. זה הדבר שהכי יקדם אתכם בדרך שלכם!   שבת שלום! ערן