החיפוש

אני כותב כעת מסיני.
נמצא כאן כבר כמה ימים.
לא עושים כאן הרבה, חוף, ים, אוכל… ושיחות.
הרבה שיחות.
שיחות מהסוג הטוב, עמוקות, כנות, מהסוג שמפיל אסימונים.
אתמול, באחת השיחות עם חבר שנמצא איתי כאן, דיברנו על החיפוש.
השלב הזה בחיים שרוצה לגלות, לחקור, להתפתח.
זה לא משנה באיזה תחום זה בחיים, לרובנו יש את הרצון הזה.
להתפתח עסקית…
להתפתח כלכלית…
להתפתח בזוגיות…
להתפתח בהורות…
להתפתח במיניות…
כך או כך, כל מי שרוצה להתפתח, לגדול, לגלות, לחקור… מה שזה לא יהיה עבורכם, נמצא בשלב הזה.
השלב של החיפוש.
ובשיחה שלנו אמרתי שבעבר החיפוש שלי היה בעיקר דרך המיינד, השכל, המחשבה.
הייתי מחפש מתוך הרצון להבין.
אז הייתי לומד הרבה.
משתתף בהרבה קורסים וסדנאות כדי לקבל ידע.
כדי לקבל הבנה.
מתישהו היתה מגיעה הנקודה שבה הייתי "מבין".
ואז החיפוש בדרך כלל היה מסתיים כי "הבנתי".
היום אני מבין שהחיפוש לא מסתיים כאשר הבנתי משהו.
כי זה שהבנתי משהו, לא אומר שאני יודע אותו.
פרק 3 – כשהחיים מנצחים את העבודה עם נירית כהן

לפני כמעט 30 שנה, נירית כהן נתנה לי את הצעת העבודה לתפקיד בארגון משאבי אנוש באינטל. עבורי הבחירה לקחת תפקיד ב-HR היה כנראה הפעם הראשונה שבה נדרשתי להמציא את עצמי מחדש.
ישבנו ביחד לשיחה חשופה על זהות שמשתנה, על התפרקות של מסגרות מוכרות, ועל מה שקורה כשהקרקע רועדת מתחת לרגליים שלנו.
דיברנו גם על האשליה של יציבות תעסוקתית ואישית בעולם שהופך ליותר ויותר כאוטי, ועל הפחד העמוק שאנו פוגשים מול ה"ריק", המקומות שבהם שבהם אנו יודעים מה אנו כבר לא רוצים לעשות, אבל אין לנו שום מושג מה כן. נירית הביאה את הזווית המרתקת שלה על עולם שבו כללי המשחק משתנים לחלוטין, ושסדרי העדיפות שלנו מכתיבים בחירות חדשות מול העבודה, הכסף והתעסוקה.