עושים שינוי

הי,   בגיל 32 בערך הייתי משוכנע שאני יודע את כל מה שצריך לדעת כדי להצליח בחיים. בנקודה הזו כבר הייתי בתפקיד ניהולי בכיר באינטל, משכורת מעולה, בונוסים, תנאים מכאן ועד הירח, בית משלי, משכנתא, אשה ושני ילדים – כל החבילה.   הייתי בטוח שפיצחתי את השיטה, שהבנתי איך הדברים עובדים, שאני יודע את כל מה שצריך כדי להמשיך ולקחת את החיים שלי לרמה הבאה שלהם.   הכל היה נראה מושלם ובמקום.   היתה רק בעיה אחת עם זה. בעיה קטנה, מינורית לכאורה, שמול כל השאר באמת היתה אמורה להתגמד. ובאמת, לא היה לי על מה להתלונן, הכל היה נראה טוב.   מבחוץ.   הכל היה נראה טוב מבחוץ.   בפנים, בתוכי היתה איזו תנועה לא ברורה. זה התחיל כתנועה קטנה כזו, מינורית, כמעט לא מורגשת. אבל ככל שעבר הזמן והתקדם, התנועה הזו הלכה והתחזקה.   ובשלב מסוים, כבר לא הייתי יכול להתעלם ממנה. התנועה הפכה לתחושות של חוסר סיפוק, פיספוס ותסכול.   וגם סוג של כעס על עצמי – איך זה יכול להיות שאני מרגיש לא מסופק, כשהכל נראה לכאורה "מושלם ובמקום".   הסתובבתי עם התחושה הזו תקופה לא קצרה.   והיא התנגשה אצלי בפנים עם התפיסה שלי ש"אני יודע הכל". כי אם פיצחתי ואני יודע הכל, אז איך זה יתכן שאני מרגיש תסכול וחוסר סיפוק?   זה לקח זמן, עד שהייתי מוכן להודות בפני עצמי, שאולי בעצם, אני לא יודע הכל. שאולי, יש כאן משהו שאני לא מבין אותו עדיין? שאולי יש עוד דרכים לחיות את החיים, חוץ מהדרך שאני מכיר (ושלמעשה היום אני מבין שהובלתי אליה לאורך חיי)? שאולי, רק אולי, יש לי עתיד שיכול להיראות שונה ואחר מזה שנראה לי מובן מאליו?   ברגע ששחררתי את התפיסה הזו, שכך הדברים צריכים להיראות, ושזו הדרך שבה צריך לחיות, נפתח בפני עולם שלם. עולם חדש של אפשרויות, התנסויות, חוויות וידע. חדשים, כאלו שלא הכרתי קודם, ושלא נחשפתי אליהם לפני כן.   אגב, התהליך הזה קרה לי שוב ושוב בהמשך, בנקודות שונות בחיים שלי, בהקשרים נוספים, של עסקים, של יחסים, של בריאות, של ילדים, של כסף, של אהבה.   במקומות שבהן הייתי מוכן סוף סוף להודות שאני לא באמת יודע הכל, שם קרו אחר כך פריצות הדרך הגדולות בחיים שלי.   זה לא תמיד פשוט להודות, בפני עצמך ואחר כך בפני העולם, שאתה לא יודע. יש שם אגו שנעלב, יש שם חשש מאיך אראה בעיני אחרים ומה הם יחשבו עלי. אבל אם אנחנו מוכנים רגע להניח את אלו בצד ובאמת להתמסר לעובדה הפשוטה ש – we don't know shit, אז אנחנו פותחים את עצמנו לקסם של הלא נודע בחיים שלנו.   לאפשרויות חדשות שאין שום סיכוי בעולם שהיינו יכולים להגיע אליהן, בשום דרך אחרת.   אז רגע לאחר שהשנה האזרחית החדשה נכנסה לחיינו, אני מזמין אתכם רגע, להודות בפני עצמכם, שאולי ישנה האפשרות הזו, שאתם לא יודעים?   שאתם לא יודעים הכל? שאתם לא יודעים או מכירים כרגע בעוד אפשרויות שיש לכם לחיות את החיים שלכם? שאתם לא יודעים או מכירים את עצמכם באמת כמו שאתם חושבים? שאתם לא יודעים או מכירים את הרצונות האמיתיים של הנשמה שלכם? שאתם לא יודעים או מכירים ביכולות האמיתיות שלכם ובכוח שיש בכם?   בכל יום שעובר, אני לומד עוד משהו על עצמי, משהו חדש שלא ידעתי. אני מגלה משהו חדש על העולם, משהו חדש...   זה לא מתאפשר כשאתה חושב שאתה יודע הכל, כשאתה מקובע על מה שאתה מכיר.   הקסם בחיים שלנו קורה בצד השני – בצד של ה-אי ידיעה.   אז מי מוכן להודות שהוא לא יודע?

רביד אברהמי בן 23, משוחרר כשנה מצה"ל לאחר שרות קבע כסגן מפקד דבורה בחיל הים, יוצר הפודקאסט "הצלחה בגובה העיניים", יועץ וסוכן נדל"ן ב RemaxSupreme, חי חיים של התפתחות אישית, ספורט ומדיטציה. את רביד פגשתי לראשונה כמשתתף הצעיר ביותר (עד היום) בתוכנית הליווי שלי: "עושים שינוי". למרות גילו הצעיר, הוא הספיק לעבור ולהתמודד עם אתגרים משמעותיים בחייו כמו שתיית אלכוהול מגיל 13 ועודף משקל משמעותי. הגישה שלו לחיים, ההישגיות שלו והמחויבות שלו הינם מעוררי השראה. בשיחתנו תוכלו לשמוע: - מה היתה נקודת המפנה בחיים שלו שבה הוריד 30 ק"ג ממשקלו - מדוע הוא בוחר להיות שונה משאר בני גילו - מה התוכנית שלו להגיע לחופש כלכלי עד גיל 28 - מהי ההשקעה הכי טובה שעשה במהלך חייו - מדוע הוא חושב שהדרך שבה מחנכים אותנו היא פגומה - מהן השאלות החשובות לשאול את עצמנו על מנת להגיע להגשמה ומימוש בחיים  

הי,   שלשום ראיינתי לפודקאסט את עדי אגאי, יוצרת וזמרת (רק בת 22), שלאחר שחרורה מהצבא מצאה את עצמה בתוך שבועיים בעבודת הייטק נחשבת, משכורת של 5 ספרות עם כל הפינוקים שההייטק יכול להציע. לאחר חצי שנה היא החליטה לעזוב ולפתח את הקריירה המוסיקלית העצמאית שלה.   כדי לשמוע את הפרק המרתק איתה תצטרכו לחכות כמה שבועות, אבל בין הדברים שהיא סיפרה לי, היא אמרה שהיא היתה הכי צעירה שם בחברה, וששאר האנשים מסביבה היו בני 40+. ושלאחד מהם, שהיה במשרד איתה, היה משפט קבוע שהיה אומר בכל יום חמישי כשהיו נפרדים ללכת הביתה...   המשפט הזה היה: "הנה עוד שבוע עבר..."   כשהיא סיפרה לי על זה, הרגשתי כמה כאב, תסכול וסבל הוא כולל בתוכו.   מה שיותר עצוב, הוא שאותו אדם, הוא לא משהו נדיר או יחודי. עד היום פגשתי אינספור אנשים שנמצאים בדיוק במקום הזה.   הם קמים בוקר בוקר, נכנסים לרכב, נוסעים לאנשהו שנקרא "עבודה" שהם כבר לא אוהבים, לא מרגישים מסופקים או מספיק בעלי ערך, שאינם מרגישים שמתוגמלים בה כראוי ובעיקר "מעבירים את הזמן" לעוד שבוע.   עוד שבוע עבר....   כך הם חיים. שבוע, אחרי שבוע, אחרי שבוע...   חיים וסובלים בעבודה שלהם.   בעיני זה מצב הזוי. מקום העבודה או העיסוק שלנו, זה אחד המקומות שאנו מבלים בו הכי הרבה זמן במהלך חיינו.   בואו נעשה חישוב זריז: נניח שאדם ממוצע יעבוד כ-40 שנים בחייו (גיל 25-27 עד 65-67) ושבכל שנה יעבוד לפחות כ-230 ימים (בניכוי סופי שבוע, חגים, חופשות וכדומה) ובכל יום יעבוד לפחות 8-9 שעות (יש כאלו שעובדים הרבה הרבה יותר).   בחישוב גס זה אומר שבמהלך החיים נבלה כ-82800 שעות מחיינו במקום העבודה שלנו.   זה חלק עצום מהחיים שלנו. לצורך ההשוואה, כנראה שזו הפעילות השניה שנשקיע בה הכי הרבה זמן מחיינו. הראשונה תהיה – לישון.   תארו לכם, איך נראית איכות החיים של אדם שחלק ניכר מהזמן שלו, הוא מבלה בפעילות שאינה מעניינת אותו, שמשעממת אותו, שהוא מרגיש בה מתוסכל ולא מסופק. אלו הם חיים של אומללות.   והכי עצוב, זה שכשנמצאים במקום הזה (מנסיון אישי... been there done that...) לרוב, אין לנו שום קצה אור. אין שום תוכנית, שום קצה חוט למה אנחנו יכולים לעשות כדי שהמצב הזה ישתנה.   ואז, עוד שבוע עבר...   ועוד אחד... ועוד אחד...   וכך לאט לאט, אנחנו קמלים לתוך הדבר הזה שקוראים לו "החיים", מאבדים את התקווה לשינוי, מאבדים את הזיק בעיניים והופכים לאנשים כבויים.   אלו הם אנשי ה-Walking Dead!   במקום הזה, יש כמה אפשרויות על הפרק: אפשרות 1 – לא לעשות כלום (ואז הדרך ל-Walking Dead מובטחת) אפשרות 2 – לעזוב ולחפש מקום עבודה אחר או עיסוק אחר (עצמאי / שכיר, זה לא באמת משנה כל כך) אפשרות 3 – להבין שזה לא כל כך קשור למקום העבודה, כמו שזה קשור אלי   רוב האנשים יבחרו באפשרות האוטומטית הראשונה. ולא יחשבו בכלל שיש עוד אפשרויות.   לאפשרות השניה נדרש "אומץ" או כך לפחות מרבית יגדירו את זה. בהרבה מקרים אנשים מחליפים מקום עבודה למשהו דומה, אבל זה לא באמת עוזר להם, הם מהר מאד חוזרים למקום של התסכול.   האפשרות השלישית דורשת לקיחת אחריות אישית ברמה הגבוהה ביותר. זו ההבנה שאני הוא היוצר של החיים שלי, ואם כך המקרה, אז כדאי שאעשה עם זה משהו. כדאי לפתח את עצמי בדרך שתאפשר לי לראות עוד אפשרויות וחלופות. אגב, ראיתי לא פעם, אצל משתתפים בתוכנית "עושים שינוי", שאחרי שעברו את התהליך, הם בחרו להישאר בדיוק באותו מקום עבודה, הוא לא השתנה. הם השתנו ובמקום להמשיך ולסבול באותו מקום עבודה, הם הגיעו שונים אליו, והסבל פסק.   הסבל פסק והתחלף בתחושת הגשמה וסיפוק.   החיים כאן קצרים מדי מכדי לכלות אותם בסבל, בחוסר סיפוק ובתסכול.   הם קצרים מדי מכדי לחכות כל השבוע רק כדי לומר את המשפט "עוד שבוע עבר", לנשום קצת אוויר בסוף השבוע ולחזור שוב לתסכול המוכר.   הם קצרים מדי. נקודה.   כדאי שנעשה איתם משהו בעל משמעות שגורם לנו סיפוק והנאה.

יונתן ניר הוא מרצה מבוקש, מפיק ובמאי דוקומנטרי בעל שם בינלאומי, שאחראי לכמה מההפקות המורכבות והמצליחות ביותר שיצאו מישראל בעשור האחרון. בין סרטיו: "הדולפין", ״לחתוך את הכאב״, ״האיש הנעלם - הסיפור של וילפריד ישראל״, ״תמונת חייו״ ו"אח שלי גיבור". לאחר שנפצע מפיצוץ מוקש במלחמת לבנון השניה ובעקבות הטראומה שחווה, החל לביים ולהפיק סרטים דוקומנטריים העוסקים בקשר שבין האדם לבין הטבע ובמסעות של ריפוי וגאולה. בשיחה המרתקת שלנו תוכלו לשמוע: - כיצד הפציעה שלו בלבנון השפיעה על המשך חייו - מדוע ואיך הגיבורים של הסרטים שלו הפכו להיות מורים עבורו - על כמה מהרגעים המרגשים ביותר שחווה במהלך ההפקה של הסרטים המיוחדים שיצר - כיצד מתנהלים עם האגו שלנו לנוכח ההצלחה - על דוקותרפיה - יצירה של סרטים תיעודיים התומכים בתהליכי טיפול, שיקום והעצמה - כיצד תודעת המוות שהתפתחה אצלו בגיל 6, שינתה את תפיסת חייו - וגם, על הפוטנציאל של הכאב האנושי לאחד אותנו כבני אדם

נמרוד דין קיכל הוא נווד דיגיטלי שכבר למעלה מ-8 שנים מטייל ועובד בלמעלה מ-100 מדינות בעולם. הוא מייסד קהילת נוודים דיגיטליים ישראל, המונה מעל ל-25,000 חברים פעילים, מרצה, ומסייע ליחידים, עסקים, ומדינות להתאים עצמם לעולם התעסוקה העתידי, ומודל העבודה מרחוק. דין הוא אחד האנשים שמאתגרים באופן מתמשך את הססטוס-קוו ואת כל מה שנחשב ל"מקובל" או "נורמלי", ששם לעצמו מטרה לטייל בכל 196 המדינות בעולם. האזינו לשיחתנו מלאת ההשראה בה תוכלו לשמוע בין השאר: האזינו לשיחתנו מלאת ההשראה בה תוכלו לשמוע בין השאר: כיצד הפך "במקרה" לנווד דיגיטלי מדוע הוא אינו מקשיב לחדשות וכיצד זה משפיע על איכות חייו איך הוא יצר לעצמו מערכת חוקים אחרת שהוא משחק בה מהם המחירים שהוא משלם על היותו נווד דיגיטלי כיצד הוא מגדיר כשלון ומדוע לתפיסתו חשוב להיכשל מהר וכמה שיותר

נורית אלדר מלמדת ומדריכה על פיתוח התודעה האינטואיציה, תקשור ומרחב היכולות. כתבה חמישה ספרים ביניהם רב המכר – "מכתבים מהעולם הבא". כשקראתי את ספרה "מכתבים מהעולם הבא" נוצר לי סוג של שקט בנוגע לחיים שלנו כאן ולמוות. כאילו שהחתיכות הנכונות נפלו למקומות הנכונים בפאזל של הבנת החיים. למרות שלא נפגשנו מעולם לפני הקלטת הפרק הזה, התחושה ההדדית שלנו היתה כמו של שני מכרים ותיקים שלא נפגשו הרבה זמן. מוזמנים להאזין לפרק מרגש במיוחד בו דיברנו בין השאר: על הדרך שעברה נורית ממהלך של חיים "נורמלים" לעולם הרוח והחיבור הגבוה על האופן המיוחד שבו נכתב הספר "מכתבים מהעולם הבא" על תהליך הפרידה שלי מאבא שלי כשנפטר מדוע נוצר קשר ביננו ובין הנשמות מהעולם הבא מה זה בעצם תקשור ולמי היכולת הזו זמינה כיצד ניתן לפתח את יכולת ההקשבה לנשמה שלנו כיצד ומדוע הגיעה הקורונה לפתחנו

אסף בראל הוא מאמן, יזם, מרצה, שדרן ואיש ברזל. שבגיל 38, עשה restart לחיים שלו. התגרש, עזב מקום עבודה מבטיח, רגע לפני שיכל לקבל תפקיד מנכ"ל, והתחיל את החיים מחדש. כמעט מנקודת ההתחלה, מתפקיד זוטר בעירייה הוא בנה את עצמו מחדש לתפקיד של מנהל אגף מערכות מידע, יצר זוגיות חדשה, והתייצב על קו הסיום של אחת מתחרויות הספורט הקשות והמאתגרות בעולם: איש הברזל. בשיחה שלנו אסף הביא כנות, ופגיעות ושיתף באותנטיות מלאה: - כיצד התרומם מנקודת שפל ודכאון בחיים ולהיות האדם שנולד להיות - מדוע ויתר על תפקיד בכיר עם טייטל מבטיח לטובת תפקיד של מוקדן בעירייה בשכר מינימום - מדוע לא דיבר עם אביו במשך 30 שנה וכיצד זה השפיע על חייו - כיצד ניצל מהפיגוע בבית ליד שבו נרצחו 21 מחבריו החיילים - על התהליך המורכב שהביא אותו לקו הסיום בתחרות איש הברזל - מהי התחושה המפתיעה שהרגיש על קו הסיום של התחרות

מיכאל מלמדוב הוא איש עסקים, יוצר תוכן יוצא דופן והבעלים של המלין גרופ. אבל בעיקר, מיכאל הוא מקור ידע והשראה אינסופית לחיים עצמם. בגילו הצעיר במיוחד (עדיין לא בן 28), הוא כבר הספיק לצבור נסיון וחכמת חיים שרבים לא צוברים במשך חיים שלמים. הוא מעיד על עצמו שהיה ילד עם גישה מאד בעייתית לחיים, עד שבמהלך הצבא חווה נקודת מפנה ששינתה את מסלול חייו. בשיחה המרתקת שלנו תוכלו לשמוע בין השאר: - מהי היכולת החשובה ביותר ליצור אושר בחיים שלנו - מה האיץ את ההתפתחות יוצאת הדופן שלו - מה היתה נקודת המפנה ששינתה את חייו ופתחה אותו לעולמות ההתפתחות והיזמות - כיצד לזהות האם אני מונע ממקום של "רוצה" לעומת מקום של "צריך" - כיצד ידיעת המוות מניעה אותו בחיים שלו (ולמה שומר המסך במחשב שלו סופר לאחור לגיל 82...) - מה מאפשר לו לקבל החלטות מהירות

יובל קדוש הוא מרצה מבוקש, מנטור מומחה לניהול משברים, התפתחות וצמיחה, מוביל קמפיינים חברתיים וקהילתיים ומחבר רב המכר "תאי אב" בעקבות סיפורו האישי של ההתמודדות עם המחלה הקשה של ביתו עמית הפך יובל לסמל המזוהה עם ניצחון הרוח ועם קדושת הרצון. בשיחה שלנו תוכלו לשמוע בין השאר: - כיצד מקבלים ומתמודדים עם הידיעה שהבת שלך חולה במחלה קשה עם סיכויי החלמה מועטים - איך מקבלים החלטות בסיטואציות מורכבות וקשות - כיצד האמונה והאהבה מובילים את חייו - מדוע הוא בוחר לחיות "על הקצה" - כיצד המציא את עצמו מחדש בתקופת הקורונה - מדוע ההתמדה היא אם כל המיומנויות שלנו

נטע ריבקין ספורטאית אולימפית, אשר ייצגה את ישראל 3 פעמים במשחקים האולימפיים, פורצת דרך בענף ההתעמלות עם זכייתה במדליות הראשונות של ישראל באליפויות עולם ואירופה. כיום, מרצה יועצת ומאמנת לפיתוח חוסן מנטלי בעולמות העסקים, היזמות והספורט. זהו אחד הראיונות המרגשים יותר שזכיתי לקיים, בו נטע מדברת בפתיחות על מותו של אביה כשהיתה בת 18 וכיצד זה השפיע על המשך החיים והקריירה שלה, ועל הדרך המיוחדת שלה שבה הפכה להיות אחת מהספורטאיות המובילות בישראל. בין השאר דיברנו על: - כיצד הגיעה "במקרה" לעולם ההתעמלות האומנותית בגיל 5 - איך נראה יום בחיים טיפוסי של מתעמלת אומנותית - מה גרם לה להפוך ולהיות אחת המתעמלות המבוגרות בעולם - מדוע לתפיסתה חשוב יותר להתמקד בדרך ולא במטרה - המשבר שחוותה לאחר הפרישה שלה מהספורט בגיל 25 - ומהם שני הדברים המהותיים שאפשרו לה להגיע להישגים שלה