מחויבות

נבו פרץ הוא מטפל, יזם, יוצר ואיש משפחה. בעשור האחרון הוא עוסק בהנחיית סדנאות וטיפולים מבוססי נשימה, חשיפה לקור ואימון מנטלי. בפרק אירחתי שוחחנו על המסע האישי המדהים שלו, כיצד הפך מילד עם מחלה אוטואימונית שהתעורר משותק בגיל 12, לנער שמן ולבסוף ללוחם בשייטת. בין השאר תוכלו לשמוע: על החרם שעבר בצבא ומה הוא למד מכך על עצמו מדוע ההליכה לקצוות שלנו מאפשרת לשינוי לקרות מדוע גברים, לרוב, אינם נותנים לעצמם לגיטימציה להרגיש ולהביע רגש האם חייבים משבר גדול בחיים כדי ליצור שינוי בחיים שלנו כיצד הגוף והמציאות החיצונית משמשים כהכוונה עבורנו מה יכול להעניק לנו יותר חופש מדוע לפעמים צריך לדעת לוותר על אנשים בחיים שלנו כיצד גבולות מעניקים לנו חופש פרק עוצמתי ומלא תובנות על הקשר בין משברים, שינוי וצמיחה!

אני חושב שכעת, כולנו כבר מבינים שאנחנו כבר כמעט שנה וחצי חיים בעולם אחר. אנחנו חיים במציאות חדשה. מציאות של אי-ודאות מתמשכת. כיצורים אנושיים אנחנו מאד זקוקים לוודאות הזו. אפילו מכורים לה. היא מעניקה לנו איזה שהוא בסיס מוכר ובטוח שאנחנו יכולים לעמוד עליו. וכשהוודאות הזו איננה, אנחנו מרגישים מאד לא יציבים ולא בטוחים. בשיחות שלי עם אנשים בתקופה האחרונה, אני שומע את אותו המשפט שוב ושוב: "אני מחכה שהדברים יתייצבו קצת לפני שאני מקבל החלטות". "אולי אחרי המלחמה..." "כשיהיה ברור מה קורה עם המשק..." "כשאדע מה יהיה עם המילואים..." אבל כמו שכולנו מבינים – אנחנו עלולים לחכות הרבה זמן. לפני שחליתי בסרטן, גם אני חייתי באשליה שיש לי שליטה. שאני יכול לתכנן את החיים שלי קדימה, לדעת מה יקרה. ואז, בן רגע, הקרקע נשמטה מתחת לרגליים שלי.