מודעות

תמיד אהבתי את חג הפורים. עוד כילד. אבל כמבוגר, אפילו יותר. אם אני מנתח היום את הסיבות לכך, אני יכול לראות שישנה סיבה מרכזית לכך שפורים היה תמיד החג החביב עלי מכולם. והסיבה: כי בפורים יש לכאורה "לגיטימציה" לעשות דברים שביום יום הרגיל הם פחות מקובלים. אם זה להתחפש, להשתטות, לשתות וכו'... בפורים זו "מצווה" להיות שמחים ומשוחררים, ויש את כל הלגיטימציה לכך. ביום יום שלנו אנחנו הרבה יותר "עצורים", מחושבים, מתחשבים (במה יגידו/יחשבו אחרים) ושקולים באיך שאנחנו מופיעים בעולם. ולכאורה בפורים מותר לנו להשתחרר מכל אלו. להשתחרר ולהיות מי שאנו רוצים להיות. אנו נוטים לחשוב שבפורים אנו מתחפשים, אבל אני חושב שבעצם רוב הזמן אנו מחופשים, ובפורים פתאום אנו מרשים לעצמנו להיות אנחנו, אותנטיים, חופשיים ומשוחררים. עצם זה שאנו לובשים עלינו בפורים מסכה או תחפושת, מאפשר לנו "להוריד את המסכה" שאנו לובשים ביום יום ולהיות אנחנו באמת. זה קצת אבסורדי אולי להסתכל על זה ככה, אבל אני חושב שזה מאד מדוייק. ביום יום שלנו מרבית האנשים לובשים רוב הזמן סוג של "מסיכה" ומשחקים איזו הצגה שצריך לשחק. על פי מוסכמות סביבתיות וחברתיות, של איך הדברים צריכים להראות ולהישמע. כך זה בחיים, וכך זה גם בעסקים. אני פוגש לא פעם בעלי עסקים שעושים פעילויות מסויימות רק כי "ככה צריך" או כי "ככה כולם עושים" או שזה מה "שנחשב" היום. לא מזמן ישבתי עם בעלת עסק שסיפרה לי שהיא עומדת לצלם סדרה של סרטוני וידאו שיווקיים חדשים. היא לא היתה נראית מאושרת מדי מזה, ואפילו היה נראה שרק עצם המחשבה על כך גורמת לה סוג של "סבל". כששאלתי אותה על כך היא התוודתה בפני שהיא ממש לא אוהבת להצטלם. שלמעשה יש לה אפילו רתיעה מכך. היא אמרה שהיא הרבה יותר טובה בכתיבה או במפגש עם אנשים ובדיבור, שאלו הן הדרכים הכי אפקטיביות עבורה להביע את עצמה ולהעביר את המסרים שלה. השאלה המתבקשת ששאלתי אותה היתה – אז למה את מצטלמת עכשיו? והתשובה שלה היתה, "כולם עושים עכשיו סרטונים, אני חייבת לעשות גם". אני לא מסכים עם האמירה הזו. אני לא מתווכח עם זה שרבים כיום מצלמים סרטונים, אבל אני לא מסכים שהיא או כל אחד אחר, חייבים לצלם סרטונים כי כולם עושים את זה. אם זה לא משהו שהוא טבעי עבורה, ויותר מכך, אם היא סובלת מכך, אז זה מה שיופיע בסרטונים הללו. היא תופיעה שם מלאכותית, לא טבעית ולא אותנטית. שזה פחות או יותר הדבר האחרון שאתה רוצה שיהיה ויופיע באיזה שהוא חומר שיווקי שאתה יוצר. אני מכיר את זה גם על עצמי, שהייתי עושה כל מיני דברים בעסק רק כי "צריך" או כי זה מה ש"מקובל ונחשב". אבל זה אף פעם לא עבד לי. מה שלא מדוייק לנו, לא יעבוד לנו. גם אם זה מה שאחרים מצפים שנעשה או שנהיה. אם זה לא נכון לנו, אם אנו לובשים על עצמנו סוג של מסיכה והצגה, זה יופיע כך לאחרים. גם אם הם לא ידעו לומר מתוך מודעות למה זה ככה, בתת המודע שלהם הם ירגישו שיש כאן סוג של הצגה וזיוף. אני לא חושב שזה נכון לנו להיות מזוייפים. זה לא נכון לנו להסתובב בעולם עם מסיכות. הרבה יותר נכון ומדוייק לנו להסתובב אותנטיים ואמיתיים. אבל זה מפחיד. זה מפחיד, כי זה אומר שיראו כמה גם שאנו לא מושלמים. כי אין שום מסיכה שתסתיר את זה. זה מפחיד, כי כדי להיות אמיתיים החוצה, אנו צריכים קודם כל להיות אמיתיים פנימה. עם עצמנו. אנחנו צריכים להיות כנים עם עצמנו ולהבין מי אנחנו, מה אנחנו – באמת. נקי ובלי מסיכות. ולא כולם מוכנים לעשות את המסע הזה. לא כולם בשלים לעשות אותו. אבל אני יכול להבטיח למי שכן, שבצידו השני של המסע הזה יש חופש. חופש להיות מי שאנחנו באמת. בלי מסיכות ובלי איפור. אז ברוח הדברים הללו, אני מאחל לכולנו שבכל יום נוכל לחגוג את פורים הפנימי שלנו, ולקבל את הלגיטימציה להיות מי שאנחנו רוצים להיות. חג שמח! נ.ב. – אם נמאס לכם להתחפש ולהיות מי שאתם לא, אני מזמין אתכם לעשות את הצעד הראשון לקבל תשובות אמיתיות לגבי מי שאתם בסדנת ה"תגלית". 

הי, זה שהעולם שלנו משתנה, זה לא דבר חדש. אבל, אני לא משוכנע שאנו לגמרי מבינים עד כמה הוא משתנה. בשמונה השנים האחרונות, מאז שנוסדה, אובר כבר הספיקה לשנות את העולם פעם אחת כאשר שינתה כליל את תעשיית המוניות, והפכה לא מעט נהגי מוניות מסורתיים למובטלים, ומצד שני סיפקה לעשרות אלפי אנשים אחרים מקור הכנסה נוסף ופשוט, ולמאות מליוני לקוחות שרות הסעות איכותי, זול יותר, נוח יותר וזמין יותר. בתוך שנים ספורות אובר הפכה להיות חברת ההסעים הגדולה ביותר בעולם, וזאת מבלי להחזיק ולו רכב אחד בבעלותה. אבל כל זה עומד להשתנות בקרוב. אובר חתמה לפני שנה על הסכם אסטרטגי עם חברת וולוו. והשנה עשתה צעד משמעותי נוסף, כאשר היא רכשה מוולוו, לא פחות מ-24,000 רכבי וולוו מדגם 90XC. (יכולים לקרוא כאן את הידיעה המקורית ב-CNET). הרכבים הללו, עומדים לעבור באובר התאמות ושדרוגים ולהפוך ולהיות רכבים אוטונומים – כלומר כאלו שנוסעים – ללא נהג! מצד אחד אובר משנה את המודל העסקי שלה שעד כה לא דרש ממנה להחזיק בבעלות על רכבים, ומצד שני היא מייתרת לחלוטין את הצורך ואת התלות בנהגים. מדוע שאובר תעשה דבר כזה? ההסבר הוא מאד פשוט. אובר רוצה להפסיק את התלות שלה בנהגים. היא לא רוצה להמשיך ולהסתבך עם ה"גורם האנושי". למרות שאובר מעולם לא העסיקה ישירות את הנהגים שלה, והם נחשבו מבחינתה תמיד כ"עובדי קבלן" ולא כאלו שמועסקים ישירות על ידה, עדיין היא נתבעה לא פעם על ידי נהגים שדרשו להכיר בהם כמועסקים על ידי אובר וככאלו ביקשו לקבל שכר מינימום, תנאים פנסיוניים והטבות נוספות שונות. אובר רוצה להשתחרר מהתלות בעובדים. היא לא רוצה את הסיבוכים הכרוכים בהעסקה של עובדים, ולהיות תלויה בגחמות של העובדים. זה אולי לא נעים לשמוע את זה, אבל זו המציאות. והיא לא החברה היחידה. בספרי "להתעורר" ציטטתי מחקר של הכלכלן קרל פריי מאוניברסיטת אוקספורד שחשף כי בשנים הקרובות רבים מהמקצועות המוכרים לנו כיום, פשוט יעלמו. לפי החישובים שלו, בתוך שני עשורים בלבד, מחשבים, תוכנות ורובוטים יחליפו 47% מהמשרות הקיימות בעולם. כמעט חצי מהמשרות הקיימות בעולם, פשוט יעלמו בתוך כעשרים שנים מהיום! לכל מי שמועסק כשכיר בעבודה כלשהי, זה צריך להיות תמרור אזהרה אדום, גדול ומהבהב. העולם שלנו משתנה. וכדאי שכמה שיותר מהר, אנחנו נתאים את עצמנו לשינויים הללו. העידן של ה"בטחון התעסוקתי" כבר מזמן הסתיים. השורה התחתונה, של הרווח, משחקת תפקיד יותר ויותר משמעותי בהרבה מאד חברות וארגונים, מה שגורם להן לחפש פתרונות זולים יותר ואמינים יותר להחלפת כח העבודה שלהן. בין אם זה על ידי טכנולוגיות חדשות, או במדינות זולות יותר כמו הודו וסין. אנו הולכים לכיוון של עולם שבו יהיו פחות ופחות משרות "מסורתיות", ומי שעדיין יוכלו להחזיק בתפקידים ובעבודות הם אלו שיביאו יצירתיות, חדשנות ומחשבה חדשה, שכרגע עדיין לא יכולה להיות מוחלפת על ידי מחשבים ורובוטים. מי שלא יקח אחריות על העתיד הכלכלי והתעסוקתי שלו, לטעמי פשוט דומה למהמר בקזינו המשחק במשחק שהוא לא מכיר את החוקים והכללים שלו. הצד השני של זה הוא שבעצם נוצרת כאן הזדמנות יוצאת דופן לכל כך הרבה אנשים לגלות מה הם באמת רוצים לעשות ולהיות. לגלות ולהמציא את עצמם מחדש. להתחבר לתשוקות העמוקות שלהם, וליצור לעצמם את התפקידים, העיסוקים והעבודות שהם רוצים. יש כאן הזדמנות לקחת אחריות על העתיד התעסוקתי והכלכלי. הזדמנות ליצור, לחדש ולהמציא מוצרים חדשים, שרותים חדשים ועסקים חדשים. כמו כל שינוי, השינוי הזה מתחיל אצל כל אחד מאיתנו מבפנים. הוא מתחיל בתודעה שלנו, עוד הרבה לפני הפעולות שאנו נוקטים בהן. אם אתם עדיין שכירים במקום עבודה כלשהו, אני לא אומר שאתם צריכים מחר בבוקר להתפטר. אבל בהחלט כדאי להתחיל "להתעורר" ולהבין מה עוד אתם יכולים לעשות וליצור. להבין מי אתם באמת, מה היכולות שלכם, מה הכישורים, מה אתם אוהבים לעשות, ואיך אפשר לתרגם זאת לשירותים ומוצרים שאנשים אחרים ירצו לרכוש מכם. הגיע הזמן להתעורר... לפני שתקראו בעיתון שהחברה שמעסיקה אתכם חתמה על הסכם לרכוש רובוט שיחליף אתכם בעבודה שאתם עושים. ערן. נ.ב. – מי שרוצה להתחיל ולהתעורר יכול לקרוא כאן את הפרק הראשון בספר "להתעורר" בחינם...

אני זוכר היטב את ההרגשה הזו... זה היה כמו לצאת ארוך ביער, ולגלות אחרי כמה עשרות קילומטרים של הליכה והתקדמות, שבעצם אין לי מושג איפה אני נמצא. ההרגשה שהלכתי לאיבוד. והבחירה שעומדת בפני היא לא פשוטה – האם לחזור חזרה? האם להמשיך קדימה? למרות שלא ברור לי בכלל אם הדרך שאני הולך בה היא הדרך הנכונה. לכל בחירה יש מחיר משלה. לחזור חזרה זה בעצם לכאורה לוותר על כל מה שעשיתי והשגתי עד כה, על כל ההתקדמות. ולהמשיך קדימה? בלי שיש לי וודאות שהכיוון שאני הולך בו הוא נכון, המשמעות היא שאמשיך להתברבר בלי באמת להגיע לאן שאני רוצה. אז מה עושים? באיזה כיוון בוחרים? מכירים את הדילמה הזו? חוויתם אותה? אני מניח שכן. לכל אחד מאיתנו יש דילמה שכזו. בכל מיני תחומים בחיים – בעסק שלנו, או במקום העבודה, בזוגיות ובמערכות היחסים שלנו, בבריאות, בכסף – בכל תחום שזה לא יהיה. יש את הנקודה הזו שאנו מבינים עמוק בתוכנו (גם אם אנחנו עדיין לא מוכנים להודות בה) שהלכנו לאיבוד. אני זוכר את התהליך הזה אצלי כי הוא קרה כמה פעמים בנקודות חיים שונות. פעם לאחר תשע שנים של קריירה מצליחה כשהבנתי שאם אמשיך ללכת באותה הדרך, אמצא את עצמי, בעוד 10 שנים בנתיב ובמקום שממש, אבל ממש לא נכונים עבורי, ועם מחיר אישי כבד. וזה קרה שוב, כמה שנים מאוחר יותר, בעסק מצליח שהייתי שותף בו. ההחלטה האם "לחזור אחורה" ולחשב את המסלול מחדש או להמשיך קדימה בלי לדעת את הכיוון, היא אף פעם לא פשוטה. בדיעבד, בחרתי בשתי הפעמים הללו שלא להמשיך וללכת קדימה בנתיב שכבר לא היה ברור לי. ואז גיליתי גם שאותו מחיר שחששתי ממנו כל כך, הוא לא גבוה כמו שחששתי. ולדעתי, המחיר של להמשיך וללכת בכיוון שלא נכון לנו, הוא גבוה בהרבה. דמיינו איך זה היה, אם היה לנו כלי אפקטיבי שהיה יכול לכוון אותנו. שהיה יכול בכל נקודת זמן לדייק לנו את המסלול ולהראות לנו בדיוק מהו הנתיב הנכון והמדוייק עבורנו. האמת היא, שלא צריך לדמיין. יש כלי כזה. ויש אותו לכולנו. רק שלרוב אנו לא ערים לו וגם לא כל כך יודעים איך להשתמש בו. יש שיקראו לו אינטואיציה, יש שיקראו לו קול פנימי, יש שיקראו לכך הדרכה. האמת שזה לא משנה איך קוראים לכך, הרבה יותר משנה אם אנו יודעים להשתמש ביכולת הזו. לפני כחמש שנים, כשהתחלתי עצמי לפתח בי את היכולת הזו ולדייק את עצמי, ראיתי עד כמה הערך שלה הוא גבוה עבורי. ראיתי עד כמה הוא גבוה עבור הלקוחות שלי שמשתמשים ביכולת הזו. ולמעשה, מאותו זמן שהתחלתי להשתמש ביכולת הדיוק הפנימי והחיבור העמוק לעצמי, הפסקתי להרגיש שהלכתי לאיבוד. גם אם קורים מצבים שאני מבין שאני כבר לא בנתיב, קל לי מאד לדעת ולזהות מה הנתיב הנכון והמדוייק עבורי. אם אתם מרגישים שאולי הלכתם לאיבוד, או שאתם רוצים לחזק את יכולת הניווט הפנימית שלכם, אז "התגלית" היא הצעד הבא עבורכם. בתגלית אעניק לכם את הדרך והגישה לאותו קול פנימי, אינטואיציה או הדרכה שתאפשר לכם לקבל החלטות טובות יותר, לעשות את הבחירות הנכונות עבורכם, ממקום של דיוק פנימי גבוה, וגם תבינו כיצד תוכלו להשתמש באותו כלי לזהות ולדייק את השליחות שלכם בעולם. מחוייב לשליחות שלכם! ערן.

שלום חברים, אני כותב לכם בסיומו של חודש מאד אינטנסיבי ומיוחד... 2 נסיעות לחו"ל, הרבה מאד פעילות והרבה מאד תגובות מכולכם. קודם כל אני רוצה להודות לכולם על התגובות החמות והפרגון על פרסום הספר האלקטרוני "הסוד לחיי שפע ועושר" – כל מי שפיספס ועדיין רוצה לקבל אותו בחינם לגמרי, יכול עדיין לעשות זאת באתר "שפע 2010". החודש הזה יצא לי לעמוד משני "צידי המתרס" גם בצד שלומד וגם בצד שמלמד. וזה מעניין להסתכל על כך, כי אחד העקרונות החשובים שבגללם אני מקפיד כל הזמן להמשיך וללמוד, הוא העקרון שאם לא צומחים אז נובלים. ישנו חוק בסיסי של היקום הזה, שנקרא חוק התנודה. חוק התנודה אומר למעשה כי אין דבר הנמצא במנוחה. כל העולם שלנו נמצא בתנועה. גם הקיר שנראה יציב לכאורה מולכם נמצא בתנועה. אם תעמיקו להסתכל פנימה באמצעות מיקרוסקופ חזק, תגלו שהוא מורכב ממיליוני חלקיקים הנמצאים בתנועה מתמדת. ומאחר שהכל נמצא בתנועה, הרי שיש לנו את האפשרות לנוע קדימה, או אחורה. וגם אם אנו חושבים שאנו התקדמנו מספיק, והגיע הזמן לנוח ו"לעמוד קצת במקום", מאחר והכל נמצא בתנועה ומתקדם – אנו הרי למעשה, הולכים אחורה. אם נסתכל בטבע, נראה עד כמה שזה נכון – הצמחים גדלים או מתכלים, פורחים או נובלים. וכך גם בני אדם – אנו צומחים ומתפתחים או שאנו נובלים ומתכלים. והצמיחה שלנו באה לידי ביטוי בהתקדמות, בלמידה, בהשגת יעדים וחלומות. עוד לא פגשתי אדם שאינו רוצה לצמוח ולהתפתח, זהו חלק בלתי נפרד ממבנה האישיות שלנו. וזה חשוב לבדוק עם עצמנו – מה אנו עושים, כל יום ויום כדי לצמוח ולגדול. במקומות שאנו צומחים, מגיע גם הסיפוק, ותחושת האושר. אני זוכר שבשנים הראשונות שעבדתי כשכיר באינטל, למדתי המון! התפתחתי, השגתי תוצאות טובות יותר ויותר והרגשתי מוגשם. וככל שעברו השנים, התחושה הזו הלכה ונעלמה, עד שלבסוף לאחר 9 שנים, הרגשתי שאני פשוט לא לומד ולא מתפתח יותר. וזו היתה תובנה מאד משמעותית עבורי. היום אני גם יודע להסביר את התופעה הזו. אנו רוצים לקחת אחריות על כך, ולחפש את הצמיחה והגדילה שלנו... אז הנה שאלה עבורכם – מה עשיתם היום כדי לצמוח ולגדול? והנה הזדמנות עבורכם ללמוד – ביום שני הקרוב אקיים שיחת אימון נוספת – בחינם לגמרי! בגלל הנסיעות של החודש האחרון, מזמן לא קיימתי שיחת אימון, וכשחשבתי על נושא מעניין לשיחה הקרובה, קלטתי שיש לי כל כך הרבה תובנות מעניינות מהחודש האחרון שאני רוצה לשתף אתכם, והחלטתי שהנושא של השיחה הקרובה יהיה בדיוק זה! אז ביום שני הקרוב, 7/12/09 בשעה 21:00 בדיוק, אתם מוזמנים להצטרף אלי לשיחה מרתקת בנושא: "עקרונות מפתח לצמיחה אישית והשגים יוצאי דופן!" בין הנושאים שאדבר עליהם בשיחה הם: מדוע צמיחה היא עניין של בחירה, וכיצד לייצר מוטיבציה. שיעור חשוב על חזון, ומהי תודעה רחבה, גישה להתמודדות עם שינויים והחשיבות של חופשה "מנטאלית". כל אלו הם שיעורים "קטנים" שקיבלתי במהלך הנסיעות של החודש האחרון. אני מזמין אתכם להצטרף אלי לשיחה יוצאת דופן! כל שעליכם לעשות כדי להשתתף בחינם בשיחה, הוא להרשם באתר "יוצא מהכלל". ואתם כמובן גם מוזמנים להזמין את חבריכם – פשוט שילחו להם את הקישור להרשמה באתר: www.out-standing.co.il/site/detail/detail/detailDetail.asp?detail_id=1022988 אשמח כמובן לתגובותיכם! ערן.

פגשתי השבוע זוג מכרים שלא ראיתי מזה זמן רב, כבר כמה שנים טובות. יצא לנו לשוחח רק מספר דקות, והם שיתפו אותי בתסכול עמוק שהם חשים מהמקום בו הם נמצאים בחייהם מבחינת התעסוקה. התחושה שהם תארו היא שמצד אחד ברור להם כי מגיע להם יותר, וכי הם יכולים יותר. אבל מצד שני, ישנו פחד משתק - פחד מלהפסיד את מקור הפרנסה, פחד כלכלי, פחד מללכת לכיוון שאינו נודע. וכך עם הפחד הזה, הם נשארים באותה נקודה, והתסכול רק הולך וגדל. מאד עניין אותם להבין כיצד אני עשיתי את השינוי שלי, כיצד עזבתי מקום עבודה כה "בטוח" לכאורה, ויצאתי לכיוון שאינו מובטח. ללא בטחון כלכלי, וללא בטחון שמה שאעשה אכן יצליח. "ומה אם זה לא יצליח?" היתה שאלה שחזרה על עצמה לא מעט במהלך השיחה. במהלך השיחה עלה בברור הפער בין המקום בו המחשבות שלהם נמצאות לגבי מה אפשרי עבורם, ובין המקום שבו הם רוצים להיות... וניסיתי לתת להם איזה שהוא כיוון ראשוני שיצור אצלם תחילתו של תהליך שאני קורא לו "שינוי תודעתי". כדי להבין מה הוא שינוי תודעתי, חשוב קודם כל להבין מספר דברים בסיסיים לגבי מקומנו בעולם הזה. למרות שחלק מאיתנו (ואני הייתי בקבוצה הזו) מאמינים שאנו יודעים הכל, האמת היא שאנו לא יודעים הרבה... למעשה מכל הידע שקיים בעולם, אנו יודעים מעט מאד. אנו גם יודעים מעט מאד מה הם הדברים שאנו לא יודעים - כלומר, אני יודע שאני לא יודע לדבר סינית... אבל, ישנו חלק עצום ונכבד שהוא משמעותי ביותר עבורנו - וזה כל מה שאנו לא יודעים, ושאנחנו אפילו לא יודעים - שאנחנו לא יודעים אותו. וזה תחום ה"עיוורון" שלנו. ואיך הדברים מתקשרים? בצורה הבאה: כל חיינו אנו משיגים תוצאות מסויימות. התוצאות האלו הן פועל יוצא של פעולות שאנו עושים. הפעולות שלנו מתבססות על מערכת של אמונות וידע שאנו מחזיקים. חלק נכבד והאמונות והידע הזה נרכש אצלנו עוד כשהיינו קטנים - קיבלנו אותו מהורינו, מורינו ומהסביבה שלנו. וכל עוד אנו ממשיכים ללכת באותה הדרך המסויימת, על פי אותו ידע, אנו נמשיך לפעול באותה הצורה. ובאופן "מפתיע" לכאורה, נמשיך לקבל את אותן התוצאות. וכאן המקום של השינוי התודעתי - כדי ליצור שינוי בתוצאות שלנו, אנו חייבים להפתח לידע חדש. כדי להגיע למקומות חדשים ולתוצאות חדשות אנו חייבים להתחיל לפעול בצורה חדשה. העקרון כאן הוא מאד פשוט: "אם אני לא מקבל את התוצאות שאני רוצה (בכל תחום) בחיי, המשמעות היא שחסר לי ידע מסויים כיצד לפעול!"   וכאן זה נהיה מעניין, כי במקרים רבים, גם אם אנו מבינים שחסר לנו ידע, אנו לא יודעים איזה ידע חסר לנו, ואין לנו גם מושג איפה להשיג את הידע הזה. ולכן, תהליך של שינוי תודעתי, הוא כל כך חשוב: כי כאשר אנו מתחילים להפתח לרעיון שישנם דברים שאנו לא מכירים, שישנו ידע שעדיין לא נחשפנו אליו, ושישנן דרכי פעולה חדשות וזמינות עבורנו, אז מתחיל השינוי לקרות. מה שהמלצתי לזוג שפגשתי, הוא להתחיל עם "עבודה" מנטאלית, להתחיל ולהפתח לידע חדש. להתחיל לבחון את מערכת האמונות שלהם. אחד הנושאים הכואבים שעלה בשיחה איתם היה הנושא הכלכלי. כסף הוא נושא טעון אצל מרבית האנשים, מערכת האמונות שלנו לגבי כסף היא מאד מוצקה. ובדרך כלל, גם זה התחום שקשה יחסית לשנות בו אמונות. המלצתי להם לעשות שני דברים בתור התחלה: להתחיל ולקרוא את הספר "אבא עשיר, אבא עני" של רוברט קיוסאקי. זה לא בגלל שאני חושב שזה הספר הכי טוב בעולם לגבי כסף, אבל זה הספר הכי טוב שאני נתקלתי בו, שבצורה פשוטה, מפרק את האמונות הקיימות אצלנו בנוגע לכסף ופותח אותנו לרעיונות חדשים בתחום. זה הספר שהתחיל גם אצלי את תהליך השינוי, השינוי התודעתי שעברתי אחר כך היה עצום, כי לאחר שסיימתי את הספר הזה, הבנתי שאני לא יודע הכל, והתעורר בי רעב עצום לידע חדש ונוסף. הדבר השני שהמלצתי להם לעשות הוא להשתתף בסמינר "משיגי היעדים" הקרוב, כי שם הם יקבלו חשיפה עמוקה יותר לעקרונות וחוקים הקיימים בעולם שלנו, שמרבית האנשים אינם מודעים להם בנוגע לאופן שבו העולם, ואנו כבני אדם פועלים. וככל שאנו רוכשים עוד ועוד ידע, ונחשפים לרעיונות חדשים, השינוי התודעתי הולך וגדל, ואנו מתחילים לפעול על פי מערכת אמונות חדשה, ומתחילים להשיג תוצאות חדשות. אם אתם רוצים לשמוע עוד על המשמעות של שינוי תודעתי, ועד כמה הוא משמעותי וחשוב לתוצאות שאתם משיגים, אתם מוזמנים להשתתף בחינם בראיון מרתק שאני עומד לערוך ב-28/10/09, עם ירון בן-מנשה - אדם יוצא דופן ומרתק, לקוח ותיק שלי, שהשתתף כמעט בכל תוכניות האימון שהעברתי. ירון ישתף אתכם בתהליך שהוא עבר, בשינוי התודעתי שהוא עובר ובלמידות והלקחים שלו מהתהליך. אני מבטיח לכם שיהיה ראיון יוצא דופן ומרתק - ואתם מוזמנים להרשם כבר היום. וכמו תמיד, אשמח להערותיכם כאן בבלוג! שלכם, ערן. נ.ב. - בימים הקרובים אפרסם כאן עוד מידע חשוב ומועיל לגבי שינוי תודעתי וכיצד ניתן "להכניס" את עצמנו לתהליך שכזה. וכן, כיצד בתהליך של שנה שלמה ניתן לשנות את תמונת החיים שלנו - לחלוטין!