יזמות

הי ד"ש מצפון קרולינה בארה"ב! הגענו לארה"ב לפני כשבוע. שילוב של פגישות עסקיות, לקוחות, וגם כמה ימים של חופש. התחנה הראשונה שלנו היתה בלאס ווגאס. ושם באחד הערבים, יצאנו להסתובב ב-downtown של העיר, ברחוב פרימונט המפורסם. מדובר ברחוב לא ארוך מדי, המקורה כולו בתקרת מנורות לדים שיוצרים ביחד תצוגה מרהיבה, מספר להקות המנגנות בפינות שונות של הרחוב, המון חנויות, ברים, אנשים וגם "אומני רחוב" מסוגים שונים. יש את אלו המציירים פורטרטים, יש את אלו שנראים כמו פסלים דוממים, יש כמה כאלו שמחופשים לגיבורי על ומעודדים אותך להצטלם איתם.... ואז ראיתי אותו. הוא בהחלט היה שונה מכל השאר. לבוש במעיל עור שחור וג'ינס, מחזיק ביד אחת שלט. מתבונן לעברנו בעיניים רושפות ומלאות כוונה וביד השנייה הוא מכוון לעברנו את ה-אצבע... כן, אותה אצבע שלישית מפורסמת, בתנועה האוניברסלית שאי אפשר לטעות בה וכדי חס וחלילה לא נתבלבל בכוונות שלו הוא צעק לעברי בקולי קולות את 2 המילים שגם היו כתובות באותיות בולטות על השלט שהחזיק בידו: F**k You ! זה בהחלט גרם לי לעצור (אגב לא רק לי, אלא גם לרבים אחרים שעברו שם). נעצרתי והסתכלתי עליו. F**k You הוא צעק אלי שוב, F**k You! אם יש משהו שאני מאד אוהב לראות, זו יצירתיות ותעוזה. ולבחור הזה היה משניהם והרבה. הוצאתי כמה דולרים מהארנק ונתתי לו. אם לרגע חשבתם שהוא אמר לי תודה, אז לא ממש.. קיבלתי ממנו עוד F**k You אחד צילמתי אותו והמשכנו הלאה ברחוב (התמונה שלו כאן למטה...). ואז לאחר כמה מטרים ראיתי בחור נוסף, עומד על ארגז קטן, ומחזיק בשתי ידיו שלט... וכן, גם על השלט שלו אותן 2 מילים: F**k You. אבל להבדיל מהראשון, שסביבו התגודדו אנשים, צחקו, התעניינו וגם נתנו לו מדי פעם כסף (כמוני), סביבו לא היה אף אחד. יותר מזה, היה נראה אפילו שאנשים התרחקו ממנו. זה כבר היה מעניין. למה הראשון משך אליו אנשים והשני לא? אני חושב שכמעט בכל סיטואציה אפשר למצוא שיעור ותובנות שיווקיות.. וכך גם במקרה הזה. אז הנה כמה דברים מעניינים שאפשר ללמוד משניהם.. לא שאני חושב שאתם צריכים להכין שלטים כאלו ולצאת לרחוב (מי שממש רוצה אני לא אעצור בעדו..), אבל העקרונות הללו רלוונטיים לכל עסק.

להקים עסק זו כבר לא פריווילגיה.   התחנה הראשונה בטיול הגדול שלנו בעולם לפני כשנתיים וחצי היתה נפאל (למי שלא יודע במה מדובר, הציצו כאן... ).   ואני זוכר שאחד הדברים שהיה מאד מעניין לראות אותם הוא שחלק ניכר מן האנשים הנפאליים היו בצורה כזו או אחרת "בעלי עסק" ו"יזמים".   אלה הם לאו דווקא עסקים במובן שאנו רגילים לראות אותם בעולם המערבי. ברוב המקרים היה מדובר במשהו משפחתי שנסמך על אב או אם המשפחה, ושאר בני המשפחה שתומכים בהם.   זה יכול להיות דוכן מומו קטן ברחוב (אם לא ניסיתם את המומו הנפאלי, מומלץ בחום!), עגלת פירות קטנה שהם דוחפים ברחוב ומציעים לעוברים ושבים, שרותי כביסה לתיירים, או במקרים שבהם בית המשפחה היה גובל ברחוב, מכולת קטנה שמוכרת כמה מוצרים.   במקרים רבים הם גם בונים את הבתים שלהם כך שלמטה ישנה חנות כלשהי, והדירה מעליה (אפשר לראות למטה בתמונה).   אחד ההסברים לתופעה הזו נעוץ בנתון כלכלי משמעותי בכלכלת נפאל – אחוזי האבטלה במדינה הם למעלה מ-40%! וגם המשכורות של אלו שכבר כן מועסקים ב"עבודה" הן לא גבוהות במיוחד.   מה שאומר, שעל מנת לשרוד, אין לנפאלים יותר מדי ברירה. הם לא יכולים להסתמך על "מישהו אחר" שידאג להם לפרנסה שלהם. לא על המעסיקים, לא על הממשלה, או על משהו כמו "ההסתדרות".   כל אדם לעצמו – אם לא ידאג לעצמו, לא יהיה לו.   ולכן הם חייבים להיות יזמים.   אני מניח שיש כאלו שיצקצקו בלשונם ויאמרו שזה לא בסדר, וכואב להם על הנפאלים שככה זה אצלם, ושהממשלה צריכה לדאוג להם... אבל לדעתי, דווקא הנפאלים, עם תפיסת האחריות האישית הגבוהה שלהם: "אם אני לא אעשה לביתי, אף אחד אחר לא יעשה לביתי" הם אלו שערוכים טוב יותר מהרבה אנשים במערב, להתמודד עם העולם שמשתנה לנו מול העיניים.   בעידן התעסוקה היום, יותר ויותר משרות נעלמות, מקומות עבודה מצטמצמים, האוטומציה, הרובוטים והמחשבים מייתרים עוד ועוד משרות מסורתיות, ומעסיקים מעבירים יותר ויותר תפקידים למדינות "זולות" יותר או לפרילנסרים ברחבי העולם.   בעוד כמה שנים זו כבר לא תהיה פריווילגיה של מישהו להפוך להיות יזם ולהקים עסק, פשוט לא תהיה לו ברירה אחרת!   כתבתי על כך כבר לפני כמה שנים בספר השני שלי "להתעורר" (יכולים להוריד כאן בחינם את הפרק שמדבר על כך), ומאז המציאות ממשיכה להשתנות עוד ועוד לכיוון הזה.   הבטחון התעסוקתי כבר לא באמת קיים, ההבטחה שקיבלתי מההורים שלי ש-"אם תלמד מקצוע טוב, תוכל למצוא עבודה טובה ולהפליג בבטחון עד לפנסיה" כבר כמעט ואינה מתקיימת יותר.   אנחנו רגע לפני חג החירות, חג החופש וזוהי הזדמנות מעולה לעצור לרגע ולבדוק את עצמנו – עד כמה אנו באמת חופשיים, עד כמה אנו באמת לקחנו אחריות על החיים שלנו ושחררנו את התלות בגורם חיצוני כזה או אחר? (ממשלה, מעסיקים וכו').   אני מאמין שכל אחד מאיתנו חייב לפתח את הכישורים היזמיים שלו, קודם כל בשביל הבטחון האישי והכלכלי, שנית כי זו לדעתי גם דרך מדהימה לחיות את החיים בצד שיוזם ויוצר את נה שקורה, מאשר בצד הפאסיבי שמגיב למה שקורה...   רבים מהאזרחים הנפאלים יודעים שהם תלויים בעיקר בעצמם ולא בחסדים של שום גוף כזה או אחר, ולכן הם הופכים את עצמם ליזמים.   משהו ללמוד מהם...   מאחל לכם חג פסח שמח! ערן

לפני מספר ימים קיבלתי את ההודעה הזו דרך האתר (השם והפרטים שונו למניעת זיהוי). "שלום, שמי דויד, שאלה שעלתה לי בזמן קריאת הספר ״להתעורר״.  אני עובד כשכיר בחברת הייטק ובחודשים האחרונים מלווה אותי השאיפה, לעזוב את העבודה ולהקים סטארט אפ משלי. לאחר שקיבלתי החלטה וקבעתי לעצמי דדליין שבחודש הקרוב נובמבר אעזוב את מקום העבודה, אחתום על דמי אבטלה ואקדיש את כל זמני להקמת הסטארט אפ, החלטתי לרכוש את הספר ״להתעורר״ כדי לחזק בי את השאיפה ולהגיע עם יותר אמונה בכך שאני עושה צעד נכון. הקריאה בספר דווקא ערערה את הבטחון שלי בתכנית המקורית, כיוון שהדגשת מספר פעמים בספר שזה לא רעיון טוב להיות פזיז ולעזוב את העבודה ישר. אפילו כתבת בספר שבמקרים מסוימים, הצעת ללקוחות שלך שלו שכבר עזבו את העבודה למצוא עבודה כשכירים מחדש. לכן רציתי לשאול, מתי זה בדיוק הזמן הנכון?"   השאלה שדויד העלה היא שאלה חשובה, מתי באמת זה הזמן הנכון לעזוב מקום עבודה? בגלל החשיבות של השאלה, החלטתי לענות לו תשובה מפורטת כאן, כך שעוד אנשים יוכלו להפיק ממנה ערך: הי דויד, ראשית אני רוצה לברך אותך על ההחלטה והצעד האמיץ! כמו שהסברתי וכתבתי בספר "להתעורר", אדם צריך לעבור תהליך של הכנה ובשלות פנימית לפני שהוא עושה את הצעד ועוזב את מקום העבודה שלו. המקרים שתארתי בספר, בהם המלצתי ללקוחות לחזור ולחפש עבודה כשכירים, הם של אנשים שפגשתי לאחר שעזבו את עבודתם, בלי שעשו איזו שהיא הכנה מוקדמת ובלי שהיתה להם תוכנית מובנית (עד כמה שניתן) לצאת לדרך עצמאית וזה בהחלט לא מומלץ. מה שקרה להם הוא שעם כל ההתלהבות לעזוב (שאני לגמרי יכול להבין אותה) וככל שעבר הזמן מבלי שעשו משהו קונקרטי להתקדם (כי היו ללא תוכנית), הם החלו להכנס למצב יותר ויותר השרדותי (רגשי ונפשי בעקבות הרעת מצבם הכלכלי). ובמצב הישרדותי קשה יותר ויותר להתפתח ולהתקדם. במקרים רבים אני ממליץ לאנשים במצבך על הדרגתיות, כלומר לעבור לחלקיות משרה ואז במקביל להתחיל לפתח את העסק שלהם. יש כאלו שפוטרו או עזבו מקום עבודה ואני ממליץ להם לחפש עבודה לתקופת ביניים, לא כדי לפתח שם קריירה, אלא שתתן להם את היציבות הכלכלית שהיא מאד חשובה, ומצד שני לא תעסיק אותם יותר מדי, כך שיוכלו להתחיל לפתח את עצמם ואת העסק שלהם במקביל. קשה לי לענות לך על השאלה "מתי הזמן הנכון שלך?" כי אנו לא מכירים, ואני לא יודע מה התוכנית הקונקרטית שלך. יוצא לי לא מעט ללוות וליעץ ללקוחות במצבים דומים לשלך, ולבנות איתם תוכנית יציאה שתבטיח עד כמה שניתן יציאה חלקה לעצמאות, בטוחה יותר ועם סיכויי הצלחה גדולים יותר. כמובן שלא ניתן להבטיח 100% הצלחה (ותזהר ממי שמבטיח לך משהו כזה), אך בהחלט ניתן לצמצם סיכונים ולהגדיל סיכויים. ישנם 4 פרמטרים עיקריים בתוכנית היציאה לעצמאות שאני כולל כאשר אני מלווה אנשים במצבים דומים: תוכנית כלכלית -הבנת המספרים של האדם. כמה כסף אדם צריך שיהיה לו מדי חודש, כדי שיוכל להמשיך ולקיים את משפחתו. מה הם המשאבים שעומדים לרשותו? כמה זמן הם מקנים לו? כמה הוא מוכן לסכן? כיצד וממה הוא יוכל לייצר הכנסות כמה שיותר מהר? כל אלו הן שאלות מאד חשובות, שאם לא עסקת בהן או שאין לך תשובות להן, כדאי להתחיל איתן. לפני כ-12 שנים, כשהייתי במקום דומה לשלך, עשיתי את חישוב המספרים שלי. זה חישוב שדי פשוט לעשות אותו. ואז הגעתי להבנה שיש לי סכום מהפיצויים שיכול לקיים אותי לתקופה של כשנה (תחת ההנחה שבמקביל אני מתחיל כבר להכניס כסף). והשאלה "האם אני יכול לעזוב את העבודה שלי?" התחלפה בשאלה "האם אני מוכן לסכן את הסכום הזה על מנת לצאת ולהגשים את החלום שלי?". ההכנה המנטאלית/רגשית/נפשית/תפיסתית שלך- תפיסות העולם של שכיר ושל עצמאי הן שונות כמו המרחק של כדור הארץ ומאדים. אדם צריך לשנות את התפיסות שלו קודם כל ולהתאים אותן לתפיסות שתומכות בהתנהלות שלו כבעל עסק ועצמאי לפני שעושה את הצעד הממשי. לדעתי לעזוב ולצאת לדרך עצמאית, לפני שאדם עושה עבודה פנימית לשנות את תפיסות העולם שלו, היא מתכון בטוח לכשלון. ראיתי את זה קורה המון פעמים. אחת התפיסות העיקריות שצריכות להשתנות היא תפיסתהאחריות האישית של האדם. כשכיר, לרוב תפיסת האחריות היא רק עד רמה מסוימת, כי יש לך את הבטחון והגב של הארגון. כעצמאי, אתה הגב של עצמך. אין מישהו נוסף. תמיכת בן/בת הזוג -החלטה כזו היא לא החלטה אישית שלך. בת הזוג צריכה להיות שותפה לה ועד כמה שניתן לתמוך בה. מן הסתם במקרים רבים מהלך כזה מעורר הרבה חששות ופחדים אצל בת/בן הזוג וצריך להיערך בהתאם ולהפיג את החששות הללו. להגיע להסכמה משותפת על אופן ההתנהלות מהרגע שאתה עוזב את מקום העבודה, הסכמה משותפת על המספרים שלכם (סעיף 1), ועל האופן שבו תפעל מעתה – בבית ובעסק. אני בורכתי בויקי אשתי, שתמכה ותומכת בכל מה שאני עושה, ובלי התמיכה הזו, אני לא רואה איך הייתי יכול להתקדם. לא פעם, כאשר יוצאים לדרך ואין תמיכה מבן/בת הזוג, זה מביא לעימותים, חששות, פחדים ומריבות. שהם פחות או יותר, הדבר האחרון שאתה רוצה להתמודד איתו, מעבר לאתגרים הרגילים של יציאה לדרך עצמאית. אתה רוצה שיהיה לך שקט ותמיכה בבית, לא חזית נוספת להתמודד איתה. סביבה תומכת - אחד הדברים שיגדילו בצורה דרמטית את סיכויי ההצלחה של אדם היא אם הוא יצור לעצמו סביבה תומכת שתעודד אותו, תיתן לו השראה ותמיכה לכל אורך הדרך. במרבית המקרים הסביבה הטבעית שיש לאנשים היא לא הסביבה התומכת האידיאלית, ולפעמים במקרים מהסוג הזה, זו אף סביבה שמעכבת יותר מאשר מקדמת. זה לא כי האנשים בסביבה שלהם הם "רעים" או שאינם רוצים בהצלחה שלכם, אלא שהם פשוט באים עם תפיסת העולם שלהם, עם הפחדים והחששות, ולפעמים גם עם האינטרסים שלהם. אנחנו תמיד נהיה בסביבה של אנשים הדומים לנו, ואם אדם כרגע נמצא לפני יציאה לדרך עצמאית, סביר להניח שהסביבה הנוכחית שלו היא של אנשים שכירים כמוהו. הם לא האנשים שנכון להתייעץ איתם או לקבל מהם השראה, מהסיבה הפשוטה – שאין להם שמץ של מושג מה זה אומר לצאת לדרך עצמאית, הם לא התמודדו עם האתגרים שיש בדרך הזו, אין להם שום נסיון מעשי בכך, ולכן כל דבר שיאמרו הוא רק דיעה ותפיסת עולם שלהם ולא יותר מזה. אני מאמין גדול בלהיעזר באנשים שעזו בהצלחה את מה שאני רוצה לעשות או להשיג. הסביבה החדשה שכדאי לך ליצור היא סביבה של אנשים הנמצאים או הולכים לדרך שאתה רוצה ללכת בה. עצמאיים, בעלי עסקים, יזמים, אנשים הנמצאים בתהליכי התפתחות, אנשים בעלי שאיפות גבוהות, נכונות לשלם מחירים, להיות בעשייה מקדמת. השהייה שלך בסביבה של אנשים מהסוג הזה תניב לך דיווידנדים אינסופיים! כאמור, קשה לי לדעת איפה אתה נמצא, אבל אלו כמה דברים שכדאי לך לקחת בחשבון. ובכל מקרה, המון בהצלחה!! =========================== עד כאן התשובה שלי לדויד. אם אתם נמצאים במקום דומה, ואתם מחפשים את הסביבה שתתמוך בכם בתהליך, אני מזמין אתכם ליצור קשר ולבדוק איתנו את התאמתכם לקהילת "השליחות" שאני מוביל בשלוש וחצי השנים האחרונות. זו יכולה להיות ההחלטה הכי מקדמת שתעשו לעבר העצמאות שלכם. צרו איתנו קשר כעת או התקשרו אלינו ל-1700-50-50-79. בהצלחה! שלכם, ערן.