הצלחה

לכולנו יש יעדים בחיים. לכולנו ישנם דברים שהיינו רוצים להשיג בחיינו. על פי מה, לדעתכם, מציב לעצמו האדם הממוצע את היעדים שלו? אם תחקרו זאת לעומק, תראו שהאדם הממוצע מציב לעצמו יעדים על פי מה שהוא חושב שהוא מסוגל להשיג. ולמה הוא עושה זאת? האדם הממוצע מציב לעצמו יעדים על פי מה שהוא חושב שהוא מסוגל להשיג, פשוט כי זה אומר שהוא הולך "על בטוח". ואנו מעדיפים ללכת על בטוח. להמשיך עם המוכר. נשמע לכם מוכר? כמה פעמים רציתם להשיג משהו באמת גדול, וככל שהמשכתם לחשוב על כך, התחילו להתעורר בכם הפחדים והספקות לגבי היעד. ומה עשיתם? הנמכתם את היעד. העדפתם ללכת על בטוח. מה שקורה בתהליך הזה הוא שכאשר אני מגדיר לעצמי יעד גבוה ולא מוכר נוצר פער בין היכן שאני נמצא והיכן שאני רוצה. ובפער הזה, נוצר מתח. וישנן שתי פרשנויות אפשריות למתח הזה. הפרשנות הנפוצה הוא המתח הרגשי, אני נמצא כאן, ורוצה להגיע לכאן. ואני לא יודע איך. והמתח הרגשי שנוצר הוא לא נעים. וכדי להפסיק את המתח הרגשי הזה, מה עושים רוב האנשים? נכון... הם מורידים את היעד, הם מתפשרים על מה שהם חושבים שהם יכולים. אבל, ישנו פער בין מה שאני חושב שאני יכול – היעד הבטוח – לבין מה שאני באמת רוצה. אלו הם הרצונות שלנו – החלומות, הפנטזיות שמרגשים אותנו. אין שום דבר מרגש ביעד שהוא מוכר ובטוח. אל תסתפקו במוכר ובבטוח. אם תעשו זאת, אתם דנים את עצמכם לחיים של בינוניות וחוסר הגשמה. עליכם להבין שהפוטנציאל שלכם הוא אינסופי, אתם יכולים לעשות דברים הרבה יותר גדולים ממה שאתם בכלל מדמיינים לעצמכם. הציבו לעצמכם יעדים גדולים, מרגשים ומסעירים. שאלו את עצמכם – מה אני באמת, אבל באמת רוצה? אחת השאלות שאני נשאל רבות היא – כיצד אני אדע מה אני רוצה? והשאלה הזו מעלה נקודה מעניינת. בסמינר משיגי היעדים העוצמתי שלנו, אנו נותנים לאנשים תרגיל מסויים שבו הם צריכים לשבת ולכתוב מה הם באמת רוצים בחיים שלהם. מעניין לראות שלרוב האנשים (ללא קשר לגילם - יש לנו משתתפים מגילאי 16-17 ואפילו עד גיל 70...) לרוב האנשים זוהי הפעם הראשונה בחייהם שהם יושבים לחשוב ולכתוב – מה אני רוצה בחיים שלי? אחרי שהם עושים את התרגיל הזה, הם מקבלים בהירות רבה לגבי היעדים הנכונים בחייהם. אם קשה לכם לדעת מה אתם באמת רוצים, דרך טובה לברר את זה היא להסתכל על מה שאתם לא רוצים. יש לכם תלונות מסויימות? קחו דף וערכו רשימה של כל התלונות שלכם. רשמו על דף את כל הדברים שאתם לא רוצים בחיים שלכם. את כל רשימת התלונות שלכם... ואחרי שסיימתם לרשום את כל התלונות שלכם, העבירו קו על הדף ורשמו מול כל תלונה – מה אני כן רוצה. דרך התרגיל הזה תוכלו לברר לעצמכם מה הם בדברים שאתם כן רוצים בחיים שלכם. חשוב להמשיך את התהליך ולבחון מהו הדבר המרכזי הכי חשוב עבורכם ברשימה שיצרתם ובו להתמקד. מהו הדבר הזה, היעד הנועז, הדבר שאם תעשו אותו תרגישו הכי נפלא שאפשר? זהו שלב חשוב ומשמעותי. השלב הבא הוא כמובן, להתחיל ולפעול, צעד אחר צעד לכיוון היעד שלכם. ועל כך תוכלו לקרוא במאמר קודם שלי "כל מסע מתחיל בצעד אחד".

חשבתם פעם כיצד אתם חושבים? המחשבות שלנו "מעופפות" מצד לצד בתוך הראש שלנו, בחלק גדול מהמקרים, לא אנו "הזמנו" אותן, הן פשוט שם. המחשבות שלנו מופיעות לנו כ"שיחות פנימיות". בשיחות האלו אנו מנמקים לעצמנו, מפעילים שיקול דעת, מפעילים הגיון ומחליטים. כאשר עולה לנו מחשבה או רעיון חדש אנו עוברים תהליך מעניין. קודם כל אנו בוחנים את הרעיון החדש הזה מול הרעיונות והאמונות הקיימים שלנו. כלומר, כאשר עולה בנו רעיון חדש, הדבר הראשון שאנו עושים הוא להשוות רעיון זה מול האמונות שלנו ולבדוק "האם זה מתאים?". האם הרעיון החדש מתאים לאמונות הקיימים שלנו. אם זה מתאים – אנו נוטים לקבל את הרעיון החדש, להסכים איתו ולאמץ אותו. אבל, אם הרעיון החדש אינו תואם את מערכת האמונות הקיימת אצלנו? במקרה הזה, הנטייה הטבעית והמיידית של רוב האנשים תהיה – לדחות את הרעיון החדש. וכאן יכנס שיקול הדעת שלנו וההגיון לפעולה, ויעלה בנו אינספור מחשבות נוספות – מדוע זה לא יעבוד, או למה הרעיון החדש הזה לא מתאים לנו. בעברי, כשעוד הייתי שכיר, אני זוכר מקרים שבהם דיברתי עם אנשים ששאלו אותי מדוע אני לא יוצא לדרך עצמאית. הרעיון הזה היה רעיון חדש עבורי באותה התקופה. ובכל פעם שהוא עלה, מיד עלו בי מחשבות מדוע זה לא מתאים לי. היום אני מבין כי הרעיון, פשוט לא היה מתאים לסוג האמונות והמחשבות שהיו קיימות אצלי מלכתחילה. ולכן דחיתי את הרעיון הזה על הסף! לאחר זמן מה, כאשר הייתי פתוח לבחון את האמונות שלי. וכאשר הבנתי כי האמונות שאני מחזיק בהן הן אינן אמת מוחלטת (כלומר, הן רק האמת שלי), רק אז יכולתי באמת לבחון את הרעיון החדש. כאשר עולה לנו רעיון חדש שכזה או מחשבה חדשה שאינה מתאימה, מיד עולות לנו מחשבות או שאלות מסוג: - האם הרעיון החדש הזה הוא נכון? - האם הרעיון החדש הזה אפשרי עבורי? - האם אני מסוגל לעשות את זה? הבעיה העיקרית עם שאלות מסוג זה היא ששאלות אלו מובילות אותנו הרבה פעמים לתשובה מאד פשוטה: "לא"! ומדוע? מאחר והרעיון אינו תואם את מערכת האמונות הקיימת שלנו, הרעיון החדש מיד יראה לנו ככזה שאינו נכון. מאחר שאף פעם לא עשינו משהו שכזה בעבר, אז הרעיון החדש לא יראה כאפשרי עבורנו או כזה שאנו מסוגלים לעשותו. כלומר – מראש, אם נשאל את עצמנו את השאלות האלו – אנו נדונים לוותר על הרעיון החדש. וכאן אני מציע לכם תפיסה חדשה, או למעשה שאלה חדשה: "אם אני אפעל על פי הרעיון החדש הזה, האם הוא יקדם אותי אל עבר המטרות שלי?" יש הרבה מאד עצמה וכוח בשאלה מסוג זה. ובעיני זו השאלה היחידה שבאמת חשובה. השאלה הזו מאפשרת לי להסתכל על הרעיון החדש שלי מזוית קצת אחרת ולראות האם הוא יכול לשרת אותי ולקדם אותי למטרה שלי. אם התשובה היא "כן" – אני חייב לזוז ולפעול על פי הרעיון החדש. שום דבר לא יקרה אם לא תהיה פעולה מיד. אז תתחילו לתרגל את השאלה החדשה הזו, ולפני שאתם שואלים את עצמכם האם השאלה הזו היא נכונה או שאינה נכונה – עדיף שתשאלו "אם אני אפעל על פי הרעיון החדש הזה, האם הוא יקדם אותי אל עבר המטרות שלי?"...

שמונים וחמש פעמים הוא דחף את בנו המוגבל, ריק, 42 קילומטרים במרתונים. שמונה פעמים, הוא לא רק דחף אותו 42 קילומטרים בכיסא גלגלים, אלא גם גרר אותו אחריו בשחיה כארבעה קילומטרים בסירה קטנה, והסיע אותו באופניים כ-180 קילומטרים כאשר הוא יושב בהתקן מיוחד על כידון האופניים. והכל ביום אחד. דיק גם גרר אותו אחריו במסעות סקי למרחקים, נשא אותו על גבו במסעות טיפוס הרים ופעם אחת ערך איתו מסע ברחבי ארה"ב על אופניים. ומה ריק עשה עבור אביו? לא הרבה, מעבר לכך שהציל את חייו. סיפור האהבה הזה מתחיל בווינצ'סטרת מסאצ'וסטס, לפני כ-43 שנים. כאשר ריק נחנק מחבל הטבור שנכרך מסביב לצווארו בעת הלידה. הוא נולד עם נזק מוחי וללא יכולת לשלוט באברי גופו. "הוא יהיה צמח לכל ימי חייו" כך אמרו הרופאים לדיק ולאשתו, ג'ודי, כאשר ריק היה רק בן 9 חודשים. "הכניסו אותו למוסד". אבל דיק ואשתו לא קיבלו את קביעת הרופאים. הם שמו לב כי עיניו של ריק עקבו אחריהם כאשר הם הסתובבו בחדר. כאשר ריק היה בן 11 הם לקחו אותו למחלקה להנדסה באוניברסיטת טאפטס ושאלו האם יש איזו שהיא דרך שיכולה לעזור לילד לתקשר איתם. התשובה שהם קיבלו היתה: "אין מצב, שום דבר לא קורה במוח שלו". דיק אמר להם, ספרו לו בדיחה. הם סיפרו וריק החל לצחוק. הסתבר כי קורה הרבה במוח שלו. כאשר הוא מצוייד במחשב המאפשר לו לשלוט בסמן על ידי מתג מיוחד הנוגע בקצה ראשו, ריק הצליח סוף סוף לתקשר עם הסביבה שלו. המילים הראשונות שלו היו "Go Bruins" (קבוצת ההוקי של בוסטון). כאשר בן כיתתו של ריק הפך למשותק לאחר תאונת דרכים שעבר, בית הספר ארגן עבורו מירוץ צדקה. ריק הדפיס "אבא, אני רוצה להשתתף בזה". כן בטח. כיצד יתכן שדיק, אשר מתאר את עצמו כ"יושב כורסה עב כרס", שמעולם לא רץ יותר ממייל בודד בכל פעם, ידחוף את בנו היושב בכסא גלגלים לאורך 5 מיילים? ובכל זאת, הוא ניסה. "ואז אני הפכתי להיות משותק" אומר דיק, "הייתי פצוע וחבול למשך שבועיים". היום הזה שינה את חייו של ריק. "אבא" הוא כתב, "כאשר רצנו ביחד, הרגשתי שאיני מוגבל ומשותק יותר!". והמשפט הזה, שינה את חייו של דיק. הוא נעשה אובססיבי להחזיר לריק את ההרגשה הזו שוב ושוב ככל שהוא היה יכול. הוא נכנס לכושר כל כך טוב שהוא וריק היו מוכנים לנסות ולהשתתף במרתון של בוסטון לשנת 1979. "אין מצב" אמרו לדיק מארגני התחרות. דיק וריק לא היו משתתפים רגילים יחידים, והם גם לא ממש היו מתחרה בודד בכסא גלגלים. במשך מספר שנים דיק וריק הצטרפו להמון המשתתף במרתון ורצו בכל זאת. אחר כך הם מצאו דרך להשתתף במירוץ באופן רשמי: ב-1983 הם הגיעו לתוצאה כל כך טובה שהכשירה אותם להשתתף במרתון בוסטון בשנה שלאחר מכן. ואז מישהו אמר "הי דיק, למה לא תשתתפו בטריאתלון?" כיצד מישהו שמעולם לא למד לשחות, ולא רכב על אופניים מאז גיל שש עומד לגרור את בנו השוקל 50 ק"ג במשך טריאתלון? ובכל זאת, דיק ניסה. עד כה הם השתתפו ב-212 תחרויות טריאתלון, כולל 4 תחרויות מפרכות של "איש הברזל" בהוואי. אין ספק - שלמשתתף צעיר ובריא בן 25, לראות זקן גורר אחריו בשחייה סירה קטנה ובה יושב איש מבוגר – זה יכול להראות כמו מתיחה של "פספוסים"... "מדוע לא תתחרה לבדך בתחרות" נשאל דיק מספר פעמים. "בשום אופן לא" הוא אומר. דיק עושה זאת רק כדי להרגיש שוב ושוב את ההרגשה המופלאה שהוא חש כשהוא רואה את ריק עם חיוך ענקי על פניו, כאשר הם רצים, שוחים ורוכבים יחדיו על האופניים. השנה, כשדיק בן 65 וריק בן 43, הם סיימו בפעם ה-24 להשתתף במרתון בוסטון, במקום ה-5,083 מתוך יותר מ-20,000 משתתפים. התוצאה הטובה ביותר שהגיעו אליה ב-1992 היא שעתיים וארבעים דקות. רק 35 דקות יותר מהשיא העולמי בתחרות זו. כאשר, להזכירכם, בשיא זה מחזיק אדם אשר לא דחף אדם אחר היושב בכסא גלגלים... "אין ספק בכך", מדפיס ריק, "האבא שלי הוא האבא של המאה". וגם דיק קיבל מכך משהו. לפני כשנתיים הוא עבר התקף לב קטן במהלך מירוץ. הרופאים גילו כי אחד מעורקיו היה סתום ב-95%. "אם לא היית בכושר כל כך טוב, כנראה שהיית כבר מת מלפני 15 שנה" נאמר לו על ידי אחד מרופאיו. אז בדרך מסויימת – ריק ודיק הצילו איש את חייו של רעהו. ריק, אשר גר בדירה משלו ועובד בבוסטון, ודיק, משוחרר מן הצבא וגר במסצ'וסטס, תמיד מוצאים דרכים להיות ביחד. הם נושאים נאומים משותפים בכל רחבי המדינה ומתחרים בתחרויות מפרכות בכל סוף שבוע. כולל בסוף השבוע החל ב"יום האב". באותו הערב, ריק יזמין את אביו לארוחה, אבל הדבר שהוא באמת רוצה לתת לו, היא מתנה שאף פעם לא יוכל לקנות. "הדבר שאני הכי רוצה", אומר ריק, "הוא שפעם אחת, אבי ישב בכסא ואני אדחוף אותו".

מדי פעם כדאי פשוט לעצור לרגע. לעצור את הרכבת הזו שנקראת חיים, לרגע קצר. רגע כזה מאפשר התבוננות. להסתכל על החיים שלנו, מה יש בהם, מה אין, מה עובד ומה שלא. ומאפשר להרגע, לחשוב, ולחשוב, ולחשוב. לחשוב בשקט, בלי פלאפונים, בלי מיילים שנכנסים, בלי פגישות וגם בלי האנשים בסביבה. אפילו המשפחה. לקחת פסק זמן, שקט ולחשוב. להסתכל רגע על החיים ולתכנן קדימה. מה אני רוצה שיהיה, במה חשוב לי להתמקד, איך אני רוצה שיהיה מכאן ואילך? יצאתי לשלושה ימים, לקחתי צימר בצפון הנגב. מקום שקט ורגוע. והתחלתי לחשוב. אתה מקבל זוויות חדשות, רעיונות חדשים. אבל לא פחות חשוב מכך, כדי להגיע למצב שבו אני שם את העסק בצד לשלושה ימים הייתי חייב לעבור איזה שהוא תהליך עם עצמי. הייתי חייב להרגיש מספיק בטוח בעצמי ובעסק כדי שאוכל לעשות זאת. וזה עובד... יצאתי להתנתקות. סגרתי את הטלפון הנייד שלי. סגרתי את המיילים. לקחתי איתי מחברות, ספרים שנראו לי מעניינים וישיוכלו לתת לי השראה, מוסיקה שקטה. קצת חטיפים מפנקים כדי שיהיה לי מה לנשנש – ויצאתי. זה משהו שתיכננתי מראש לעשות – כמעט חודשיים מראש, סגרתי לי ביומן שלושה ימים להתנתקות. קצת מדיטציה, אמבטיות חמות, אוכל טוב. לישון כשאני מרגיש קצת עייף. פשוט להרגע ולמלא מצברים. פתחתי את החופשה הזו במסג' טוב ומפנק – שעתיים וחצי ששחררו לי הרבה מתחים מהגוף. פשוט להרגע. ואז גם מגיעה ההשראה, פתאום באים הרעיונות הטובים, פתאום נופל איזה אסימון. זה יכול להיות צעד טוב לעשות לפני החלטות חשובות. הייתי אפילו ממליץ, להכין רשימה של שאלות חשובות או החלטות שאני רוצה לקבל ולצאת איתן להתנתקות הזו. אני בטוח שהתשובות יגיעו. צריך לתת את הזמן הזה ולהתחבר אל עצמנו. התשובות קיימות בתוכנו, ולא בשום מקום אחר. צריך רק לתת להן את הזמן והן באות. צריך לאפשר להן להגיע. וכדי לעשות זאת צריך "להוריד" הילוך. המטרה העיקרית שלי לבוא לכאן היתה לשבת ולכתוב את הספר שלי. זה מאד מתאים לי המשימתיות הזו. הקצבתי ביומן שלושה ימים שבהם אשב ואכתוב את הספר שלי. מה שהבנתי תוך כדי הימים האלו, הוא שמה שצריך לקרות יקרה. ובמקום להרגיש מתוסכל מכך שאולי לא כתבתי את הכמות שאותה תכננתי לכתוב, פשוט הרשיתי לעצמי לזרום עם מה שקורה. אז קצת קראתי, קצת נימנתי, קצת (הרבה) אכלתי, חשבתי, ישנתי, עשיתי מדיטציות פה ושם. וגם כתבתי. ואני מאמין שמה שמה שכתבתי זה מה שהייתי צריך לכתוב. והשאר כבר יבוא מאליו. אבל קיבלתי בהירות לגבי המשך החיים שלי, לגבי העסק שלי והמשפחה. קיבלתי החלטות לגבי ההתנהלות העתידית שלי. וזה לוקח זמן, לוקח זמן למחשבות להרגע, לוקח זמן להתרגל. פשוט לזרום עם זה, לתת לעצמכם את הצ'ופר הזה. קחו קצת חופש – לחשוב... אז קחו רגע, הזמינו לכם מקום שקט וצאו להתנתק קצת. זה שווה!

בני תומר בן ה-8, משתתף בחוג כדורגל, ולפני כשבוע התקיים משחק בין הקבוצה שלו לקבוצה מעיר אחרת. כהורים גאים, כמובן שצפינו במשחק. על מנת שלא לגרום לכם למתח מיותר, אקדים ואומר כי הקבוצה "שלנו" הפסידה לצערנו 1-3. תוך כדי צפייה במשחק, שמתי לב להבדל מהותי בהתנהלות של שתי הקבוצות. המשחק ברובו התנהל בחצי המגרש הקרוב לשער של הקבוצה "שלנו". ומכאן ברור כי ההזדמנויות שעמדו בפני שחקני הקבוצה השניה להבקיע היו רבות יותר, ולדעתי זו גם הסיבה העיקרית לכך שהם ניצחו. למי מכם שלא זוכר כיצד נראה משחק כדורגל של תלמידי כיתה ג' – בסה"כ מדובר בקבוצה של ילדים שרצה אחרי הכדור מצד לצד של המגרש, זה לא הגיל שתראו בו תרגילים מתוכננים, טקטיקות או אסטרטגיה כלשהי. ובכל זאת, כפי שתארתי היה הבדל עצום בצורת המשחק של שתי הקבוצות. ההבדל הזה היה – המאמן. לשתי הקבוצות היה מאמן, אבל שניהם פעלו בצורה שונה מאד. וכשהסתכלתי על שניהם וכיצד הם פועלים – ראיתי עד כמה גדולה החשיבות של המאמן, וההשפעה העצומה שיש לו על תוצאות המשחק. אז הנה לפניכם, מספר תובנות מהמשחק וההקבלה שלהם לאימון על החיים. תחילה נסתכל על המגרש – על הדשא רצים השחקנים כשהמטרה שלהם היא להשיג תוצאות (להבקיע ולנצח). מסביב למגרש, מאחורי קווים מוגדרים – היציע, ובו יושב הקהל – מעודד, מייעץ, מקטר, לעיתים צועק על המאמן ועל השחקנים – מזדהים? לכאורה ישנה פעילות רבה שמתרחשת ביציע, אבל בעצם, שום דבר מכל ההמולה הזו אינו באמת משפיע על המשחק. על מנת להשפיע על המשחק באמת, צריך להיות על המגרש ולשחק. אגב – זה נכון גם בחיים האמיתיים... אבל ישנו אדם אחד בלבד שנמצא מחוץ למגרש, מאחורי הקווים ובכל זאת ההשפעה שלו על התוצאות ועל המשחק היא קריטית – קוראים לאדם הזה: מאמן. במשחק שראיתי היו שני מאמנים. שניהם היו מחוץ למגרש, שניהם פעלו תחת אותם התנאים ובכל זאת אחד מהם השיג תוצאות משמעותיות יותר מהשני. מאמן אחד, ישב לצד השחקנים "על הספסל", שוחח איתם ומדי פעם, ובעיקר בפסקי הזמן דיבר עם השחקנים ששיחקו על המגרש. מבלי להרחיב יותר מדי, אתם כבר יכולים להבין שהקבוצה שלו הפסידה. מעניין יותר היה להסתכל על המאמן השני – לכל אורך המשחק הוא רץ לאורך הקווים ותדרך את השחקנים שלו. לא היתה שם אסטרטגיה גדולה או תכנון מזהיר. אבל באופן עקבי הוא היה מגדיר לשחקנים שלו היכן לעמוד על המגרש. כאשר שחקן היה שוכח את עצמו על המגרש (וזה קרה הרבה) הוא היה קורא לו ומעורר אותו לזוז למקום שהגדיר עבורו. פעולה מאד פשוטה, אבל מה שקרה על המגרש היה, שהשחקנים שלו היו במיקומים מוצלחים הרבה יותר משחקני הקבוצה השניה. מה שהעניק להם יתרון מובהק במשחק, הרבה יותר הזדמנויות וכמובן נצחון. ואם קראתם עד לכאן אתם בטח שואלים – וכיצד כל זה קשור? אז הנה הקשר – בצורה מאד דומה, כך תפקידו גם של המאמן האישי או העסקי. הוא נמצא מחוץ למגרש, על הקווים. הוא אינו יכול להחליף את השחקן ולשחק במקומו במגרש, אבל הוא שם עבורו. למאמן יש את היכולת להאיר עיניו של השחקן (המתאמן במקרה זה), לשקף לו מצבים שאפשר לראות רק מבחוץ או שקשה לראות כשאתה בעיצומו של המשחק. הרבה פעמים המאמן הוא זה שרואה את התמונה הכוללת של המשחק שמתרחש. להתבוננות החיצונית הזו יש ערך רב. "מיקום משופר" כמו במשחק הכדורגל שתיארתי קודם לכן, יכול להביא להזדמנויות רבות יותר. "קריאת התעוררות" מדי פעם כשצריך, יכולה להחזיר את המתאמן בחזרה למשחק ובעוצמה. שחקנים שיש להם מאמן טוב בחוץ, יכולים ומגיעים לתוצאות משמעותיות וטובות יותר על המגרש, או במקרה הזה בחיים.

כל חיינו אנו בוחרים ומקבלים החלטות. לעשות את זה, או שלא לעשות את זה. ללכת לשם, או לחזור לכאן, להמשיך בעבודה הזו או לחפש אחרת, וכו'. בהרבה נקודות בחיים אנו נדרשים לבחור ולא תמיד בטוחים כיצד לבחור. כיצד אדע שהבחירה שלי בכיוון כזה או אחר היא הבחירה הנכונה? כיצד אדע מה ההחלטה הנכונה עבורי? הרבה מאד פעמים, תהליך הבחירה או ההחלטה מלווה בפחד ובדאגה – מה יהיה אם אעשה ככה? מה יהיה אם לא אעשה ככה? מה אני מפסיד? מה אני מרוויח? אז איך בכל זאת נוכל לפשט את תהליך הבחירה וההחלטה אליו אנו נדרשים כל כך הרבה פעמים במהלך חיינו? אני מביא כאן בפניכם את השיטה שלי, כיצד אני בוחר, כיצד אני יודע מה הבחירה הטובה יותר עבורי. *** אזהרה *** מה שאתאר כאן לפניכם זו הדרך שלי. עבורי היא עובדת היטב. אבל היא לא מבטיחה חסינות בפני החלטות פחות טובות. לעיתים קורה שאני מקבל החלטות שבדיעבד היו פחות טובות – אז מה? ההסתכלות שלי היא תמיד קדימה בתקווה, מאשר אחורה בצער. גם אם קיבלתי החלטה פחות טובה, תמיד אפשר ללמוד משהו מההתנסות ומהנסיון. בקיצור – אני לא לוקח אחריות על השיטה וכיצד היא תעבוד עבורכם – אתם צריכים לנסות בעצמכם ולהיות אחראיים להחלטות, לבחירות ולתוצאות שלכם בחייכם. הנחות הבסיס כאשר נתבונן בתהליך קבלת ההחלטות, חשוב להבין מספר עקרונות בסיסיים: - אי החלטה כמוה כהחלטה – כלומר, אם אני מתמהמה בקבלת ההחלטה, הרי שלמעשה החלטתי שלא להחליט. קיבלתי החלטה לדחות. ומדחיינות אף פעם לא יצא משהו טוב. למעשה הרבה פעמים, דחיית החלטה גרועה מקבלת החלטה, ואפילו אם זו החלטה שגוייה. אם אנו דוחים קבלת החלטה, אנו למעשה מקבעים את עצמנו במקום. הייקום שלנו אינו סטטי, הוא תמיד זז, תמיד בתנועה. כך שאם אנו נשארים במקום, הרי שלמעשה הלכנו אחורה. כך שעדיף לקבל החלטה כלשהי, על פני דחייה בקבלת ההחלטה. - אף פעם לא נדע מראש – מאחר ולא ניחנו ביכולות הנבואה, לעולם לא נוכל לדעת מראש מהי ההחלטה או הבחירה הטובה יותר. כמובן שנוכל לדעת רק בדיעבד. כאשר אני מבין את זה, זה משחרר את השאלה – מה יותר טוב. הרבה פעמים אנו מנסים להגדיר שיקולים רבים בעד ונגד, וזה בסדר. אבל צריך לעשות זאת במידה. בסופו של דבר, הרי אף פעם לא באמת נדע מראש מה עדיף, צריך לבחור ולנסות. - תמיד אפשר לשנות – תמיד אני יכול לשנות את ההחלטות שלי. מותר. אני יכול לבדוק את עצמי בכל נקודה ונקודה, ואם לא טוב לי בכיוון מסויים שבחרתי, אני יכול פשוט להחליף ולנסות משהו אחר. מאחר ואף פעם לא אדע מראש איזו החלטה תהיה טובה יותר עבורי, אם ברגע מסויים אני נמצא במקום שאינו טוב עבורי – אני יכול להחליף. פשוט להפסיק לעשות את מה שאני עושה ולהחליף את זה במשהו חדש, אחר. כאשר אני עושה כך, הרי שברגע שהפסקתי לעשות משהו שאינו טוב עבורי, אני מפנה מקום למשהו חדש. ובמקום שהתפנה יכנס משהו חדש, אין ואקום. מאחר והפסקתי משהו שאינו טוב עבורי, הרי שישנה סבירות שהדבר החדש שאכניס לחיי יהיה טוב יותר עבורי. ואם לא – הרי שאני יכול להפסיק, ולנסות משהו חדש. שלושת המעגלים על מנת להשתמש במודל, חשוב שתגדירו לעצמכם את שלושת המעגלים שלכם: המעגל הראשון הוא היכולות והכישורים שלכם: במה אתם הכי טובים? במה תמיד הייתם הכי טובים? במה הייחוד שלכם? צרו רשימה של כל הכישורים והיכולות שלכם. זה לא המקום להיות קמצנים, אם קשה לכם לראות זאת, שאלו חברים ואנשים שמכירים אתכם טוב. המעגל השני הוא התשוקות שלכם: מה אתם אוהבים לעשות? מה אתם חולמים לעשות? מה בוער בעצמותיכם? בררו זאת לעצמכם ורשמו זאת. המעגל השלישי הוא המודל הפרקטי / הכלכלי: במה אתם רוצים לעסוק? איך אתם רוצים לחיות? היכן אתם רוצים לגור? עם מי? כיצד אתם רוצים להתפרנס? שימו לב כי הדגש כאן הוא על רוצים – מה אתם באמת רוצים? מעט מאד אנשים מקדישים חשיבה כלשהי לשאלה הזו – מה אתם באמת רוצים בחייכם? התרשים הבא ממחיש את שלושת המעגלים וכיצד הם באים לידי ביטוי בעת קבלת ההחלטה או הבחירה. אתם צריכים לבדוק את עצמכם – היכן תמצאו אם תקבלו החלטה כזו או אחרת. האם היא שמה אתכם בנקודת החיתוך של שלושת המעגלים? (היכן שהחץ מצביע). אם הבחירה מביאה אתכם לנקודת החיתוך של שלושת המעגלים – זו כנראה הבחירה הנכונה עבורכם. אם היא לא – תשקלו שוב, כנראה שזה לא נכון עבורכם. גיליתי על עצמי, שכאשר אני משתמש במודל הזה לבחירות ולהחלטות שלי, הן נעשות פשוטות יותר, מדוייקות יותר וטובות הרבה יותר. בהצלחה!!

חשבתם פעם על הפוטנציאל שלכם? למה אתם באמת מסוגלים? מה זה בכלל פוטנציאל אישי? ואיך הייתם מגדירים זאת? האמת, שהשקעתי זמן וניסיתי לחפש הגדרה למהו "פוטנציאל אישי" – ובעוד שמצאתי אלפי אתרים שמזכירים את צמד המילים האלו, היה קשה יותר למצוא מקום שמגדיר אותן. לבסוף מצאתי הגדרה לפוטנציאל אישי כ- - משהו שמסוגל להיות, אבל עדיין לא בקיום (כלומר לא קיים במציאות הפיזית שלנו). - האפשרות, היכולת והכוח הפנימי לגדילה והתפתחות ואני הייתי מוסיף על זה: מה שאני יכול לדמיין ולחשוב עליו ושיש לי את הרצון להשיגו. לדעתי – לפוטנציאל אישי, אין שום קשר למסוגלות או ליכולת. ואסביר מדוע. כיצד בכלל מודדים פוטנציאל? על פי רוב אנו נגדיר פוטנציאל של אדם על פי מערכת הערכים והאמונות שלנו. כלומר, מה שאנו חושבים שאפשרי. אבל כיצד אנו יודעים מה אפשרי? אנו מחפשים הוכחות במציאות הפיסית. ובמילים אחרות, אנו נחפש מקרים או דוגמאות בהם אנשים אחרים או אנו בעצמנו השגנו מטרה כזו או אחרת. הקיום הפיסי בעבר מראה לנו כי הדבר אפשרי. ועכשיו כשאנו יודעים שזה אכן אפשרי (כי הרי זה כבר קרה בעבר), השאלה הבאה היא האם אנו חושבים שהאדם אותו אנו מודדים מסוגל או לא להשיג יעד או מטרה זו. אבל... האם זו מדידה נכונה? אם נבחן זאת לעומק, נראה שבעצם מדידה כזו אינה מהימנה כל כך. כל מה שהיא מוכיחה למעשה היא שמישהו בעבר הצליח לעשות משהו. אם זו היתה המדידה שעל פיה היינו מגדירים פוטנציאל בעולם – אז לא היה לנו חשמל, לא היינו טסים במטוסים ובעצם – כל המצאה, חדשנות או שיא כלשהו – לא היו קיימים בעולם שלנו. כי הרי למעשה – כל המצאה חדשה או כל שיא שנשבר – לא היה קיים קודם! לרוץ מייל בארבע דקות עד שנת 1954 ובמשך עשרות שנים קודם לכן, היתה רווחת האמונה כי אדם, אתלט, זכר אינו יכול לרוץ למרחק מייל (1.6 ק"מ) בפחות מארבע דקות. מדענים ורופאים טענו כי זה פשוט בלתי אפשרי! טענו כי גוף האדם פשוט אינו מסוגל לכך. ב-6 במאי, 1954, האצן האנגלי, רוג'ר בניסטר רץ מייל בפחות מארבע דקות. התוצאה שהגיע אליה היתה 3 דקות ו-59.4 שניות. רק שישה שבועות מאוחר יותר, אצן נוסף מאוסטרליה שבר את השיא הזה כשהשיג תוצאה מהירה יותר בשנייה וחצי. וב-50 השנה מאז, השיא ירד בכ-17 שניות נוספות!! ומה אנו למדים מכך? לתוצאות העבר שלנו אין שום קשר לפוטנציאל העתידי שלנו! אנו נוטים לייחס לתוצאות העבר שלנו את היכולת העתידית שלנו – וכמובן שזה לא נכון לעשות. לא רק שזה לא נכון – זה אפילו יכול להיות הרסני עבורינו. הנטייה הטבעית שלנו כבני אדם היא לצמוח ולגדול – זה נכון כשמדובר ברמה הפיזית שלנו וזה נכון כשמדובר ברמה הפנימית / רוחנית שלנו. אך, בעוד שגדילה פיזית קורית אצלנו גם מבלי שנקדיש לכך הרבה מחשבה ותשומת לב – צמיחה פנימית ורוחנית (ספיריטואלית) דורשת הרבה מחשבה, התמקדות ותשומת לב. 50 שנה אחרי ששבר את השיא ורץ מייל בפחות מארבע דקות, רוג'ר בניסטר משחזר: "היתה אמונה מיסטית שלא ניתן לעשות את זה. אבל אני חושב שזה היה יותר מחסום פסיכולוגי מאשר מחסום פיזי". איך זה שפעמים רבות כשאנו מדברים על אנשים אחרים אנו אומרים "הוא לא מממש את הפוטנציאל שלו..." – קל לנו לראות אצל אחרים פוטנציאל לא ממומש. אבל מה כשמדובר בנו? האם אנו באמת פתוחים להסתכל פנימה בצורה כנה ולהודות שגם אנחנו לא תמיד מממשים את הפוטנציאל שלנו? קל לנו להסתכל על התוצאות הנוכחיות שלנו ולהסיק מכך שזה הפוטנציאל שלנו. לתוצאות הנוכחיות שלך אין שום קשר למה שאת/ה מסוגל להשיג. הכל עניין של מודעות – האם אתם מודעים לכך שאתם מסוגלים ליותר?

בוב פרוקטור, המופיע בסרט "הסוד" (The Secret), מסביר בראיון מיוחד כיצד כל ארגון יכול לרתום את עקרונות ההצלחה המתוארים בסרט לשיפור התוצאות העסקיות שלו. ביוני 2007, במרומי הקומה התשיעית של ה-Palm Beach Resort בפלורידה, נפלה בחלקי הזכות לשבת לשיחה אישית וקרובה עם בוב פרוקטור. שיחה על הצלחה, תוצאות, ניהול, מנהלים, צמיחה אישית וגם על ישראל. בוב פרוקטור והחברה שלו - Life Success - עובדים זה למעלה מ-40 שנה בחברות ובארגונים ומשיגים תוצאות דרמטיות בשיפור התוצאות העסקיות של הארגון. בשנים האחרונות אני לומד את התוכניות שלו, ובשנה האחרונה אף הצטרפתי לצוות המאמנים והמנחים שלו, המונה למעלה מ-400 איש ברחבי העולם, ואני יכול לומר לכם מנסיון אישי, כדאי להקשיב לו: זה עובד. מהו הסוד? בבסיס הסרט / ספר עומד חוק אחד פשוט: "חוק המשיכה" - "The Law Of Attraction". בפשטות, חוק זה אומר כי העולם (היקום), מגיב לכל "הבקשות" שלנו. בקשות אלו הן המחשבות שעוברות במוחנו ומעסיקות אותנו. אם אנו עסוקים בלחשוב על כל הדברים "הרעים" הקורים בחיינו, אנו ממשיכים למשוך אותם לחיינו, אך אם נשכיל לחשוב רק על הדברים ה"טובים" שאנו רוצים לחיינו, נמשוך אותם אלינו. הספר מכיל דברי חכמה של עשרים וארבעה מורים בני זמננו: הוגי דעות, מדענים, מאמנים, פסיכולוגים, פילוסופים, רופאים ויוצרים אשר השתמשו ב"סוד" להביא הצלחה, כסף, אושר וחופש לחייהם. בספר משולבים סיפורים של אנשים שהחלימו בעזרתו ממחלות, מצאו בית, עבודה ושותפים לחיים, הצליחו להתגבר על מכשולים והשיגו מה שנראה לרבים בלתי אפשרי. עבדת עם מאות אלפי אנשים ואלפי חברות בכל העולם. עזרת להם להשיג הצלחה. מה היא ההגדרה שלך להצלחה? פרוקטור: "ההגדרה שלי להצלחה ספציפית מאוד. אימצתי את ההגדרה של ארל נייטינגל שאמר: 'ההצלחה היא הגשמה מתמשכת של רעיון ראוי'. ומהו רעיון ראוי? זה יכול להיות סטודנט שממוצע ציוניו הוא 70 המחליט לקבל מלגת הצטיינות. זה יכול להיות אדם שכבר מרוויח מיליון דולר ועכשיו הוא עובד כדי להרוויח עשרות מיליוני דולרים. זה יכול להיות אדם בחברה, הנמצא בתפקיד מסוים, ועכשיו הוא עובד לקראת קידום לתפקיד בכיר יותר. "כל עוד האנשים מתקדמים באופן מתמשך לעבר מטרתם, כל אחד מהם מצליח בצורה שווה. מה שחשוב הוא שהם נעים לעבר היעד שהם הגדירו לעצמם מראש, לעבר הרעיון הראוי בעיניהם. ואם הם נעים לעבר היעד, בצורה מתמשכת - זוהי ההצלחה". אז מה נדרש ממני כמנהל כדי לנהל ארגון מצליח? "הדבר דורש הבנה של אנשים. אם תוציא את האנשים מהעסק, אין לך עסק. יש לך מבנה של טיח ולבנים וציוד. אם אתה, כמנהל, רוצה לנהל עסק מצליח, אתה חייב להתחיל להבין אנשים. לגלות מה הם רוצים ולהראות להם איך להשיג זאת על-ידי כך שיעבדו בעסק שלך. אם אתה לא יודע מה האדם שעובד עבורך רוצה, אף פעם לא תצליח להכניס בו מוטיבציה. אתה חייב לעזור לאנשים להגדיר לעצמם יעדים ואז לעזור להם להשיגם. ואם היעדים של העובד אינם מתאימים ליעדי הארגון, אז הוא עובד בארגון הלא נכון". איך אתה מתייחס לצמיחה, וכיצד אדם יכול לצמוח ולפתח את היכולות האישיות שלו? "כל אדם יכול לצמוח. כל אחד. לא אכפת לי מי הוא האדם. עבדתי עם אנשים שהיו בבתי כלא, עם תלמידי בתי-ספר, עם אנשי מכירות, עם חברי הנהלה. כל אחד יכול לצמוח ולהפוך לאדם הרבה יותר אפקטיבי. מה שהם צריכים לעשות זה להבין את עצמם. הם צריכים להבין כיצד השכל והמחשבה שלהם פועלים; ועל הקשר שבין המחשבה, התודעה והתוצאות שהם מקבלים בחייהם. וכשהם משיגים את ההבנה הזו, התוצאות שלהם יתחילו להשתנות. "האדם הממוצע חי בכמעט בורות מוחלטת. הוא חושב שהוא זה שמו או גופו. יש לנו גוף ויש לנו שם, אבל זה לא מי שאנחנו. אנחנו ישויות רוחניות שגרות בגוף פיזי. וכשאנחנו מבינים את זה, יש ביכולתנו לפתח את עצמנו לרמות יוצאות דופן של הצלחה, והתוצאות שנגיע אליהן תהיינה מהממות בעצמתן. אלו התוצאות שאני מגיע אליהן. הייתי אדם שמרוויח 4,000 דולר בשנה ועברתי לרווח של מיליוני דולרים בשנה. כיצד זה קרה? זה קרה בגלל שפיתחתי רמת מודעות גבוהה יותר". כיצד אתה רואה את תפקידו של המנהל לתמוך ולהעצים את העובדים שלו? "דבר ראשון, אני חושב שבין מנהל לכפופים חייב להיות יחס של כבוד. כבוד הדדי. המנהל חייב לכבד את עובדיו, ולהבין שהעובד הוא אדם בעל צרכים ורצונות. כמנהל, עליך לדעת מה הם הרצונות והיעדים של העובד שלך, ואם העובד אינו יודע מהם, עליך לעזור לו להגדיר ולבסס יעדים כאלה. צריך לעזור לעובדים להבין כיצד להגיע ולהשיג את היעדים. זה מה שמנהל צריך לעשות. זה כל העניין בניהול. ניהול הוא לא הכוונה של משימות, הרבה אנשים לא מבינים זאת. הרבה אנשים חושבים ומאמינים שניהול זה אדמיניסטרציה - זה לא. ניהול הוא פיתוח האנשים. "כדי לפתח אנשים, עליך להבין מהם 'אנשים', כיצד השכל פועל, כיצד המחשבה פועלת, מהי מערכת היחסים שבין השכל והמחשבה, ומהו הקשר לתוצאות שהם מקבלים בחייהם. כשנבין זאת, נוכל לנהל אנשים בצורה אפקטיבית". הסרט והספר "הסוד" - The Secret עוררו עניין והתלהבות בכל רחבי העולם. אולם במקביל לתגובות הנלהבות, יש גם ביקורת על "הסוד". מה היית אומר לאלה שמבקרים את "הסוד" ואת העקרונות המופיעים בו? "יש ביקורת על כל דבר. מבקרים את היהודים, מבקרים את המוסלמים, מבקרים את הנוצרים. נכון? בעיני, המבקרים האלה בעצם מפרסמים את בורותם. כשאנחנו נתקלים בדברים שאיננו מבינים אנחנו נוטים לבקר ולשלול אותם. הייתי אומר שהם בעצם לא מבינים. "אתן לך דוגמה: ראיינו אותי כשעה ממגזין 'ניוזוויק', אך מכל מה שאמרתי בראיון לא התפרסמה אפילו מילה. האדם שכתב את המאמר זכה בכל מיני פרסים בתחום העיתונות, ובמאמר נכתב כמה שהכתב מוכשר וכמה רבים הישגיו בתחום העיתונות. אבל המאמר היה שלילי מאוד ולכל אורכו הוא ביקר את 'הסוד'. יש אנשים המניחים שבגלל שכותב המאמר הוא כל-כך מוכשר כעיתונאי, הוא גם מבין את חוקי היקום. העיתונאי הזה בעצם הכריז שהוא אינו מבין את החוקים הללו, שהוא אינו מבין את החוקים של העולם שבו הוא חי". בהתבסס על ניסיונך רב השנים בעבודה עם חברות וארגונים, כיצד ארגון יכול להפיק תועלת מהעקרונות המתוארים בסרט "הסוד"? "קודם כל 'הסוד' לא נותן מידע רב. הוא מדבר על חוק המשיכה "Law of Attraction", שהוא אחד מהחוקים האוניברסליים ביקום, אבל הוא לא נותן מידע כיצד לפתח אותו. לחברה שלי יש תוכניות שמסבירות כיצד לפתח ולעבוד עם החוקים הללו. "אנשי ההנהלה בארגון צריכים ללמוד את התוכניות האלו ולהבין כיצד החוקים הללו שולטים בחייהם, כיצד לעבוד איתם נכון, וכיצד זה יכול לעזור להם לשפר כל תחום בארגון ובאיכות חייהם. זה חייב לבוא Top Down, מההנהלה הבכירה בארגון. כאשר הם יעשו זאת, הדבר יחלחל לכל הרמות בארגון. אתה לא יכול להעלות מוראל, מוראל מחלחל מלמעלה". לאילו תוצאות ארגון יכול לצפות ברגע שיתחיל לעבוד עם העקרונות הללו? "התוצאות יהיו מהממות. עבדתי עם חברות, שלאחר יישום העקרונות הללו, המכירות שלהן עלו בעשרות ומאות מיליוני דולרים. החברה שלי היא דוגמה מצוינת לכך. אני התחלתי רק עם עצמי. היום יש לנו מאות אנשים בכל רחבי העולם, וגם בישראל. אבל הכל התחיל רק איתי. ומה אני עשיתי? הבנתי את העקרונות האלה והתחלתי ללמד אחרים. "כיבדתי את הפוטנציאל של האנשים. בעיני אין אדם שהוא טוב יותר מהאחר. יש אנשים שנהנים מתגמול יותר מאחרים, מאחר שהם נותנים שירות גדול יותר מאחרים, אבל הם לא טובים יותר. אין אדם אחד בעולם שהוא טוב יותר מהאחר. וכשאנחנו מתחילים להבין זאת, אנחנו מתחילים לנצח. אם אני מנכ"ל של חברה ומעוניין להתחיל ליישם את העקרונות הללו בארגון שלי, מהו הצעד הראשון המומלץ? "אם מנכ"ל בחברה רוצה ליהנות מהתוצאות המשופרות הללו, עליו ליצור קשר עם אחד היועצים שלנו ברחבי העולם, שיגדיר איתו מה הוא רוצה להשיג. אנחנו לא יכולים לעזור לחברה, עד שלא נבין ונגדיר מה ברצונה להשיג. רק אז נוכל להתאים לה תוכנית שתראה לה כיצד להשיג את מה שהיא רוצה. "אנחנו מתמחים באנשים. אנחנו חברה שמשנה תפיסות ושוברת פרדיגמות. אנשים בחברה 'מתוכנתים' לעבוד ולפעול כפי שהם פועלים. זה לא יעזור אם ננסה להניע ולדחוף אותם, או להפחיד אותם; אולי נקבל שיפור זמני בתוצאות, אבל הם יחזרו לעבוד ולפעול לפי ההרגלים הישנים. אנשים חייבים לפתח הבנה כיצד לפתח את עצמם. זו תהיה ההשקעה הטובה ביותר שארגון יכול לעשות. חברות וארגונים משקיעים בסוגים שונים של מערכות ותהליכים ובניינים, אבל לא תמיד הם משקיעים מספיק במשאב הכי חשוב שיש להם: באנשים, בעובדים שלהם". האם יש לך תוכניות לבקר בישראל בקרוב? "אני אוהב מאוד את ישראל, אני אוהב להגיע לשם. אין לי כרגע תאריך מוגדר, אבל אני בהחלט אגיע לשם שוב. אני חושב שישראל היא מדינה מעניינת מאוד, ואני אוהב את האנרגיה שקיימת בה. אני אוהב את תל אביב, זו עיר מלאת חיים. היא כמו גירסה קטנה של ניו יורק. יש מקומות בתל אביב שכשאתה נמצא בהם נדמה לך שאתה בניו יורק. "יחד עם זאת, אני מוצא שישראלים רבים נוטים לראות את מה שלא טוב במדינה, במקום להסתכל על מה שכן טוב בה. אולי זה קורה בגלל שאתם נמצאים באזור סוער ביותר בעולם, ובגלל שהיהודים סבלו מרדיפות במשך מאות שנים. אני מניח שזה די קל להתמקד במה שלא טוב, אבל זה לא עוזר. צריך להתמקד במה שטוב. יש לכם היסטוריה, יש לכם אקלים נהדר, יש לכם בניינים יפים, ואנשים יוצאי דופן: יש לי חברים ישראלים והם אנשים מעניינים ביותר. "כשאני מגיע לישראל, אני רק מסתכל על מה שטוב במדינה הזו. אני רואה אנרגיה ודינמיות בארץ. אנשים עסוקים, יש להם יחס נפלא, הם מתמקדים במה שקורה עכשיו. אני חושב שכל העולם יכול ללמוד מכם. אני חושב שהישראלי הממוצע צריך להיות אסיר תודה על מה שכבר יש לכם. אגב, אני לא חושב שזה רק בישראל, אני חושב שכך צריך להיות גם בברזיל, בקנדה, באוגנדה ובכל מקום אחר בעולם". זה שינוי תרבותי עצום. כיצד עושים שינוי כזה? "אדם אחד בכל פעם. אתם תשמעו אנשים שאומרים: אדם אחד אינו יכול לשנות את העולם. אבל אני יכול לומר לכם שאדם אחד שינה את העולם שלי! אני מאמין שאני יכול לשנות את העולם, ואני עובד על כך. תסתכלו על ראש הממשלה שלכם, גולדה מאיר, היא היתה מורה פשוטה בבית ספר במילווקי. מה היה בה שגרם לה לחשוב שהיא תוכל להיות ראש הממשלה של המדינה שלכם? היא בנתה לעצמה את התמונה בראש, במחשבתה, ואז היא הלכה ועשתה זאת. אישה נפלאה ומלאת עוצמה". אני יודע שזו עבודה של הרבה שנים, אבל כיצד אתה מצליח לשמור על כך שאף אחד מבחוץ לא יפגע בך? להשפיע על המחשבה שלך? "חייבים ללמוד שלשכל המודע יש יכולת לקבל או לדחות רעיונות. אני יכול לומר לך עכשיו משהו פוגע מאוד, אבל זה יפריע לך רק אם תבחר לקבל את הרעיון. יש לך את היכולת לדחות את הרעיון. זה מה שיפה בשכל המודע שלנו. אנחנו יכולים לדחות מידע. אנחנו יכולים לפעול או להגיב כלפי אירועים וגירויים. אנחנו חייבים ללמוד לשמור דברים מחוץ לאזור ההשפעה הפנימי שלנו". איך עושים זאת? "מאמנים את עצמך. אני די טוב בזה. אני לא מומחה עדיין, אבל אני די טוב בזה. אתה חייב לאמן את עצמך כדי לשמור את הבעיות מחוץ לעצמך. אם יש לך בעיה, רשום אותה על פיסת נייר. ואז תשאל את עצמך, היכן הבעיה? האם היא על הנייר או שהיא בי? תשאיר אותה על הנייר, ואז תתייחס אליה כמו אל זר. כלומר, אם מישהו אחר היה מראה לי את הבעיה הזו - מה הייתי אומר לו לעשות? ואז עשה בדיוק את מה שהיית מייעץ לו לעשות. "אנחנו יכולים ללמוד לקחת שליטה על עצמנו, ואנחנו יכולים להפוך להיות טובים בכך. אם נעשה זאת נהיה מאושרים מאוד ומסופקים בחיינו. אם אני מגיב לאירוע, אני נותן את הכוח שלי לאירוע ואז האירוע שולט בי. כשאני פועל לקראת האירוע, אני שומר את הכוח אצלי. אני שולט בו. זה לא משנה את האירוע, אבל זה משנה את צורת הפעולה שלי ואת התוצאה. זה דורש הרבה אימון, אך צריך לשקול את האלטרנטיבה. אם לא עושים זאת - משלמים מחיר יקר". מה אתה מאחל לעצמך לעתיד? "אני רוצה להמשיך לעשות מה שאני עושה, אני אוהב את זה. אני מאחל לעצמי בריאות טובה, חברים טובים ועסקים טובים. אומר לך דבר נוסף: אני חושב שהמרכיב החשוב ביותר הוא הוקרת תודה. אני חושב שאנשים צריכים להיות אסירי תודה על כל מה שיש להם. אני אסיר תודה על כל מה שיש לי. בכל פעם שאני יושב לאכול, אני מתפלל ומודה לאל על כל השפע שבחיי ועל כל מה שמגיע אלי. אני חושב שהאל הוא טוב, תמיד. ויש רק אל אחד - שלכם, שלי, שלהם. קשה לי להבין כיצד אנשים לא מבינים זאת. זה כל-כך ברור. אבל זה בגלל שאנשים נשארים בורים, הם לא לומדים ופשוט לא מבינים". בוב פרוקטור נחשב בעיני רבים לאחד המורים המצליחים בעולם של "חוק המשיכה" (The Law of Attraction), המצוין בסרט שובר הקופות ובספר הנלווה לו "הסוד" (The Secret). את חוכמתו קיבל פרוקטור משושלת של מורים דגולים; אשר ראשיתה באנדרו קרנגי, שמסר את החוכמה לנפוליאון היל, נפוליאון היל בתורו מסר אותה לארל נייטינגל, וארל נייטינגל העביר את לפיד החוכמה לבוב פרוקטור. פרוקטור עובד בתחום פוטנציאל המוח והפוטנציאל האנושי כבר יותר מ-47 שנים. הוא נוסע ברחבי העולם ומלמד את "הסוד", ועוזר לחברות ולאנשים פרטיים ליצור לעצמם חיי הצלחה ושפע באמצעות "חוק המשיכה". בנוסף, הוא מחבר רב־המכר הבינלאומי, "You Were Born Rich".

כאשר אנו חושבים עלינו כבני אדם הגדלים, נהוג לחשוב שתהליך הגדילה הוא בעיקרו פיזי ומסתיים אי שם באמצע שנות העשרים לחיינו, קצת לפני או אחרי. אמנם גדילתנו הפיזית כמעט ונעצרת בשלב מסויים, אבל אנו כבני אדם כל הזמן ממשיכים לגדול ולצמוח – ביכולות שלנו ובמה ומי שאנחנו. אני מאמין שבכל אחת ואחד מאיתנו קיימת גדולה פנימית אינסופית. אבל לרוב אנו לא רואים גדולה זו בעצמנו. הדבר דומה לקרחון ענק הנמצא במים – מה שאנו רואים זה רק את קצה קצהו של הקרחון – את מה שנמצא מעל לפני המים. אנו לא רואים את כל הגודל והעצמה של הקרחון הנמצאים מתחת לפני המים. אנו כבני אדם רואים רק את מה שאנו מאמינים שאפשרי עבורנו. בדרך כלל, זה מתבסס על העבר שלנו, על מה שכבר עשינו או השגנו ועל מה שאנו מאמינים שאפשרי מתוך זה שראינו אחרים בסביבתנו שעושים זאת כבר. בפעם הראשונה שניתנה לי ההזדמנות לנהל אנשים בעבודה, זה היה מאד מפחיד בעבורי. עד אותו רגע בכלל לא חשבתי שאני מתאים באותה נקודת זמן להפוך למנהל ולהיות אחראי על אנשים אחרים. למזלי, מי שהיה המנהל שלי באותה תקופה ראה וזיהה את הפוטנציאל שהיה בי ולכן דחף אותי לקחת על עצמי תפקיד ניהולי. בעוד שאני ראיתי רק את קצהו של הקרחון בעצמי, הוא ראה גם את מה שנמצא מתחת לפני המים. כאשר אנו מנסים דברים חדשים, עושים משהו שלא עשינו בעבר או מגלים יכולות חדשות בעצמנו אנו חושפים עוד קצת מקצה הקרחון שלנו. פריצות הדרך הכי גדולות שלנו בחיים קורות כאשר אנו מעיזים לעשות דברים שעד כה לא העזנו. אם הייתם אומרים לי לפני מספר שנים שאני אעזוב מקום עבודה מבוסס ובטוח, משכורת וקריירה מבטיחה ואעבור להקים חברה משלי, הייתי אומר לכם שאתם הוזים. לפני מספר שנים, צעד שכזה בכלל לא היה נראה לי כמשהו שאי פעם אוכל או ארצה לעשות. זה לא היה משהו שבכלל חשבתי שאפשרי עבורי. כאשר אנו מרגישים שהגענו למצב או מקום שאנו ממצים את היכולות הקיימות שלנו, זהו השלב בו נמצאות ההזדמנויות שלנו לצמוח. אנו צריכים להסתכל על אותם דברים שנראים לנו אולי מפחידים, מאיימים או בלתי אפשריים ולשאול – "בעצם למה לא?". האם העובדה שעד כה לא עשיתי דבר כזה קשורה בכלל לשאלה האם אני יכול לעשות דבר כזה או אחר? כשנולדנו לא ידענו ללכת, לא היה לנו שום נסיון קודם בתחום. האם זה עצר אותנו מלנסות? להתחיל לעמוד, ליפול ושוב לנסות? כמובן שלא. משום מה, כשאנו מתבגרים, אנו חוששים יותר ויותר לנסות דברים חדשים ולכן גם בעצמנו מגבילים את הצמיחה וההתפתחות של עצמנו. אם אני מסתכל על התקופה האחרונה בחיי, ואפילו רק בשנה האחרונה, אני נדהם לראות כמה צמחתי וגדלתי (ולא רק באזור הכרס J ) – אני עושה היום דברים שלא חלמתי שאעשה, שלא חשבתי שאפשריים עבורי ובטח לא בתקופת זמן כה קצרה. רק בשנה האחרונה ביססתי ובניתי עסק משלי עצמי (שהחודש גם הפך לחברה בע"מ), אני עובד עם חברות מהגדולות במשק, מלווה עשרות אנשים בתהליכי צמיחה מדהימים, לומד מהאנשים המובילים בתחומם בארץ ובעולם, ונפגש בכל שבוע עם אנשים חדשים ומדהימים שמכל אחד אני לומד משהו חדש. אני חי הגשמה בכל יום ויום. בכל פעם שניסיתי משהו חדש בפעם הראשונה, גיליתי יכולות חדשות,כישורים חדשים או שלמדתי משהו חדש. בפעם הבאה כבר ידעתי שאני יכול להסתמך על הנסיון שרכשתי, וכך הרחבתי את תפיסתי לנסות דברים גדולים ומאתגרים יותר. זהו תהליך הצמיחה, בכל פעם כזו, אנו "מורידים" קצת את מפלס המים ורואים יותר את הגדולה של הקרחון כולו. וכמו הצמחים והעצים בטבע – או שאנחנו צומחים או שאנחנו נובלים... אז מה אתם בוחרים עבור עצמכם?

"יותר מדי אנשים חיים את חייהם בכלא שהם עצמם בנו"  – דר' מייקל בקויף אם תחשבו רגע לעומק על המשפט הזה, תגלו עד כמה הוא נכון. במהלך עבודתי עם אנשים יוצא לי לראות עד כמה אנו שבויים בכלא. בכלא שבו אנו שבויים אין קירות, אין סוהרים ולא תשמעו בו את שקשוק המפתחות והדלתות הנטרקות. לכאורה נראה שאין שום דבר שיכול למנוע מאיתנו לצאת ממנו ולברוח, אבל למעשה במו ידינו ובעיקר באמצעות מוחנו (החשיבה שלנו) אנו הסוהרים הכי גדולים והכי מפחידים – של עצמנו... ההרגלים בחיינו הם אחת הדרכים העיקריות שבאמצעותה אנו שומרים על עצמנו כלואים. להרגלים יש תפקיד חשוב ומשמעותי בחיינו. וכמו כל דבר בחיים, ישנם מקרים שבהם הם טובים ועוזרים לנו, וישנם כמובן גם מקרים בהם הם מעכבים אותנו. כאשר אנו לגמרי חיים דרך ההרגלים שלנו, חיינו הופכים להיות כפשוטו – חיים מתוך הרגל. אנו הופכים להיות מעין "רובוטים" הפועלים מתוך אוטומטים. יש לנו אוטומט ללכת לעבודה. יש לנו אוטומט לשבת בשמונה בערב מול הטלויזיה לראות חדשות (או כל תוכנית אחרת). יש לנו תגובה אוטומטית להגיב לזה שנדחף לפנינו בתור (או בכביש), יש לנו תגובה אוטומטית לילדים שלנו כאשר הם רבים ביניהם. זה לא סתם שאנו כל כך נצמדים להרגלים שלנו, הם גורמים לנו להרגיש בטוחים. תמיד יהיה לנו יותר נוח להשאר בתחום המוכר והבטוח מאשר לנסות דרכים חדשים או ללכת לקראת הלא נודע. למרות הבטחון שההרגלים משרים עלינו, הם במקרים רבים גם כובלים אותנו. הם מונעים מאיתנו מלפרוץ דרך בחיינו, לצאת מ"אזורי הנוחות" שלנו. הם מגבילים אותנו להיות מה שאנחנו רגילים היינו להיות. הם מגבילים אותנו לחשוב שמה שאנחנו יכולים להשיג מוגבל לרמת ההשגים שלנו עד היום. אני ממליץ לכם לאמץ לכם הרגל חדש – לשבור הרגלים קיימים, לשנות אותם, לנסות דברים חדשים – במקומות האלו שתלכו מעבר למוכר ולרגיל, שם מחכות לכם תוצאות יוצאות דופן, שם יהיו פריצות הדרך בחיים שלכם. וכמו ששלמה ארצי שר בשירו החדש "האמיתי" – "תעשה כל יום דבר, שמאז ומתמיד מפחיד..." בהצלחה!!