בחירה

יש לכם שעון מעורר? אני מניח שכן. בעולם של היום קשה לא להתנהל עם אחד כזה. אלא אם כן אתם באמת מהסוג הזה של אנשים של "יקיצה טבעית". היו לי תקופות כאלו של יקיצה טבעית, אבל עדיין, תמיד הייתי צריך להרגיש את הבטחון של השעון המעורר שיעיר אותי אם במקרה לא אתעורר טבעית. אז איך הוא? השעון המעורר שלכם? מניח שאצל רבים הוא בטלפון הנייד. באופן כללי אני לא אוהב שהטלפון הנייד נמצא איתי בלילה בחדר השינה, אז האופציה הזו ירדה מהפרק. אז יש לי שעון פשוט ממש. עלה 9 שקלים באיקאה. אבל עושה את העבודה בצורה נאמנה כבר שנתיים לפחות. יכול להיות שכאן כבר איבדתם אותי. מה כבר יש לומר על שעון מעורר? חפץ סתמי וחסר משמעות, ועוד כזה של 9 שקלים? צודקים, אין בו שום דבר מרגש או מיוחד. אבל השעון הזה הוא רק אחד משני השעונים המעוררים שיש לי. את הראשון קניתי באיקאה. את השני קיבלתי במתנה. סוג של מתנה. תלוי מאד איך מסתכלים על זה.

יעל יחיאלי, מגדירה את עצמה כירושלמית, אקטיביסטית, יזמת. פמיניסטית, אמא של עברי ושילה, בת זוג של תומר ומשתדלת להיות אופטימית. יעל היא המייסדת של מיזם "5050" לשותפות ושוויון מגדרי בכל מוקדי קבלת ההחלטות החשובים במדינה. בשיחה שלנו תוכלו לשמוע: כיצד יעל גייסה למעלה מחצי מיליון ש"ח למיזם בתוך זמן קצר וללא שום תשתיות קודמות על תהליך העזיבה של האורתודוכסיה, ובחירה ביהדות בלי כפיה מה המשמעות של חופש וחירות על המסע האקטיביסטי של יעל לתיקון המציאות מהו מיזם "5050", כיצד הוא נוצר ומה הם ההישגים שלו עד כה ואיך כל אחד ואחת מאיתנו נוכל להיות חלק כיצד יכולה להראות המדינה כשחזון ה-5050 יתממש על ההתנגדות והנאצה שהיא סופגת כאקטיביסטית ופמיניסטית ועל כך שאי שוויון זו לא גזירת גורל, יש לנו דרך לתקן

ד"ר מתי הר-לב היא יוצרת השיטה למנהיגות תודעתית. בגיל 20, היתה כבר עמוק על מסלול "ההצלחה", אחרי תואר שני, בדרך לדוקטורט בחו"ל ועם חתונה באופק. אבל אז היא מחליטה לעצור הכל ולשנות את מסלול חייה מהקצה לקצה. בשיחתנו, שהוקלטה תוך כדי אזעקת "צבע אדום", צללנו לעומק הדרך שעברה וכיצד עיצבה את חייה. ** אזהרת טריגר: בתחילת הפרק מתי משתפת על פגיעה מינית וגילוי עריות שחוותה בילדותה. בין השאר תוכלו לשמוע: על הפגיעה המינית שחוותה בילדותה וכיצד התמודדה איתה מדוע חשוב לקבל את כל מה שקורה לנו בחיים, גם אם אלו דברים מורכבים וכואבים על הפער שאנו חווים בין מה שקורה בחוץ, למה שקורה אצלנו בפנים על החשיבות להסכים להיכנע ולהתמסר למקומות הכואבים בנפש שלנו, והריפוי שזה מביא כיצד המציאות היא השתקפות של התודעה שלנו מהם שני הכוחות המפעילים ומנהלים אותנו כיצד התודעה שלנו כעם הובילה אותנו לארועים שאנו חווים מה עוזר להתמודד עם בושה והסתרה

לפני כמה חודשים קיימתי פגישת מיקוד חד פעמית עם בחור כבן 28. הוא היה בסוף תקופת התמחות של כשנתיים, לאחר שסיים לפני כן את התואר. הוא התלבט מה לעשות. מצד אחד הוא כבר עלה על מסלול מסויים, של לימודים, התמחות, והכיוון המתבקש מבחינתו היה לקבל תפקיד בארגון שהתמחה בו או לחפש עבודה בארגון דומה אחר. ולהמשיך לפתח את הקריירה שלו. ומצד שני, יש לו חלומות, רוצה לטייל בעולם, רוצה לחוות איך זה לגור במדינה אחרת לתקופה מסויימת, לפגוש אנשים, להתנסות בדברים. בשני המקרים, הרצון שלו בהמשך הוא גם להכיר מישהי, משפחה, ילדים וכל "החבילה". עיצרו רגע לחשוב. אם הייתם בנעליו. מה הייתם עושים? לאיזה כיוון הייתם הולכים? דיברנו על המצב שלו, בחנו היבטים שונים, מה "נכון" או עדיף לעשות מההיבט הכלכלי, התעסוקתי, הקריירה, מגורים, רצונות, חלומות, שאיפות... ואז אמרתי לו שלדעתי יש עוד פקטור אחד חשוב שצריך להכניס לשיקולים שלו. קראתי לזה: It's now or never עכשיו, או לעולם לא.

שמחתי להתארח בכנס "קפיצה קוואנטית" שערכה ליאת שפר בן יעקב. יצאנו לשיחה עמוקה על האופן שבו דווקא התמסרות לאירועים מורכבים ומאתגרים, מביאה בהרבה מקרים לריפוי עמוק ומשמעותי. על רקע אירועי ה-7/10 והמלחמה שבעקבותם, רבים מאיתנו פגשו אתגרים ומורכבויות בחיים. לאורך השנים גיליתי, שדווקא ההתמסרות למה שהמציאות מביאה לנו, ובייחוד בהיבטים המורכבים, הקשים והמאתגרים, גרמה לי לקפיצות משמעותיות בחיים לאחר מכן. בשיחתנו דיברנו בין השאר על: - מה זה אומר להתמסר למה שהמציאות מביאה? - במה זה שונה מדפוס הפעולה הרגיל שלנו? - למה זה טוב בכלל? - מה איפשרה לנו ההתמסרות למה שהמציאות מביאה? - איזו התפתחות וריפוי אפשר לפגוש בעקבות התמסרות שכזו

איך הסכמה למות מאפשרת יותר חיים? איך הטלת ספק מאפשרת יותר ביטחון ואמונה? איך אנחנו יכולים לקחת אחראיות על משברי החיים או ואולי הם מגיעים כי הזמנו אותם? מהו הגבול בין לשחרר מערכת יחסים פוגענית לבין להתמודד איתה? מתי לעזוב הוא ממניע בריחה ומתי זו בחירה נשמתית מהו הצד האפל של עולם ההתפתחות האישית? האם להאמין להבטחות האושר של המומחים? ומה בכל זאת הבשורה הטובה לאנושות בעידן הנוכחי? על כל זה ועוד בפרק שליפניכם… קצת על המנטור ערן שטרן מזה כ-20 שנים, שערן שטרן מוביל אנשים, יזמים, בעלי עסקים וארגונים בתהליכי שינוי וטרנספורמציה משמעותיים. ערן הוא מחברם של רבי-המכר "להגשים – מימוש אישי וכלכלי בעולם מלא אפשרויות" ו"להתעורר – מדריך מעשי לשכירים שמתלבטים אם להישאר… או להשתחרר", מרצה מבוקש, מנחה הפודקאסטים "עושים שינוי", "בודדים בצמרת" ו"כסף טוב" שזכו עד כה ללמעלה מחצי מליון האזנות. נקודות שבהן עבר ערן בעצמו הם עזיבת משרה ניהולית בכירה באינטל לטובת הקמת עסק עצמאי התמודד והחלים ממחלת הסרטן, דרך גירושים ויצירת חיים חדשים.

ברוכים הבאים לפרק השלישי של הפודקאסט "הדרך למצוינות". היום יש לנו אורח יוצא דופן שהקדיש את שני העשורים האחרונים להובלת אנשים פרטיים, יזמים, עסקים וארגונים בטרנספורמציות עמוקות - ערן שטרן. לאורך הקריירה שלו, ערן עמד לצידם של מנכ"לים, בכירים ויחידים מרקעים שונים, והתמודד יחד עם אינספור אתגרים אישיים, עסקיים ופיננסיים. האינטראקציות שלו עם עשרות אלפי לקוחות בארץ ובעולם העניקו לו עושר ייחודי של ניסיון ומתנה יצירתית לפתרונות חלוציים המשנים חיים

אבי ולדמן הוא מנכ"ל חברת אמפנול תל-עד, כ-30 שנה בתעשיית ההייטק, מתוכם 17 שנים כיהן כמנכ"ל של 4 חברות שונות. בשיחתנו עברנו דרך צמתי הקריירה המשמעותיים שלו, הבחירות שעשה, המחירים ששילם, ההתמודדויות והאתגרים. בין השאר תוכלו לשמוע: מה משותף למנכ"ל ולברמן בבר על היזמות הראשונה שלו בגיל 10 התפיסה שלו לגבי שינוי כיצד המוטיבציה שלו להישגיות והצלחה השתנתה עם השנים ההשפעה של ההצלחה שלו על החיים האישיים והמשפחה מה עוזר לו להפיג את הבדידות בצמרת

הי! כמו בכל תחילתה של שנה חדשה השיח על הצבת מטרות ויעדים לשנה החדשה נמצא בשיאו. אני מאד מאמין בתכנון, בהצבת מטרות ויעדים, מאמין גדול אפילו. תמיד הייתי עושה זאת, ועושה זאת בהצלחה. הרי אם אתה מגדיר לעצמך מה אתה רוצה להשיג ולאן אתה רוצה להגיע, הסיכוי שתגיע לשם גדל בצורה דרמטית. אבל הפעם אני רוצה לדבר אתכם על יעדים מסוג אחר. יעדים שאנחנו בדרך כלל לא בוחרים לעצמנו, אבל כאלו, שבדרכם הם בוחרים אותנו.   אני מניח שאתם מכירים את המשפט "אנחנו עושים תוכניות ואלוהים צוחק מלמעלה". יש לעיתים מקרים בחיים שזה אכן קורה ככה. פתאום פוגשת אותנו סיטואציה שמכריחה אותנו לשנות את התוכניות שלנו, או לפחות לעשות תוכניות חדשות.   לרוב זה יגיע אלינו בצורה של משבר כלשהו. משהו שלא תכננו אותו, כנראה שגם לא קיווינו ולא יחלנו לו, אבל הוא הגיע, וכעת אנו צריכים לתת לו את מלוא תשומת הלב שלנו (או לפחות חלק ניכר ממנה). זה יכול להיות שפיטרו אותנו מהעבודה, או שהתגלתה אצלנו או בן משפחה קרוב מחלה, או אבדן של אדם יקר. זה לא באמת משנה מה זה. זה קורה.   וזה חלק מהחיים. לא חייבים לאהוב את זה, אבל בטח שאי אפשר להתעלם מזה. מכאן ואילך השאלה היא – מה אני עושה עם זה?   באופן טבעי, לרוב כל המשאבים הנפשיים שלנו (וגם הפיסיים) יופנו לעבר המשבר הזה. לעכל אותו, להבין אותו, לקבל אותו (מאד קשה אבל אפשרי) וכמובן גם להתמודד איתו. באופן טבעי, כל סדר העדיפות שלנו ישתנה מאותו רגע, בגלל הפניית המשאבים הזו. באופן טבעי, נרצה לשים בצד את כל הדברים האחרים ולהתמקד בהתמודדות החדשה. באופן טבעי, נוכל לחוש ולהרגיש תסכול, כעס, צער וכאב. באופן טבעי, נרגיש ונחשוב שכל חיינו משתנים מרגע זה ואילך.   והכל נכון. אבל גם לא נכון.   כי אנחנו יכולים לבחור כיצד לנתב את המשאבים שלנו. להקצות את מה שנדרש להתמודד עם מה שפוגש אותנו, אבל לא לוותר על שאר הדברים שחשובים לנו. אנחנו יכולים לבחור שאנו עושים את מה שצריך כדי להתמודד עם מה שפוגש אותנו, אבל במקביל ממשיכים, עד כמה שניתן גם לקיים חיים ושגרה נורמלית כל האפשר. אנחנו יכולים לבחור את ההסתכלות שלנו על מה שפוגש אותנו ולהבין שלמרות האתגר, חבויה בו גם כנראה מתנה כלשהי. זה לא תמיד קל לזהות אותה ובטח שלא כאשר אנו נמצאים בעיצומו של המשבר, אבל אני מאמין שהיא תמיד שם. מחכה שנגלה אותה. אנחנו יכולים לבחור להאמין שהחיים שלנו משתנים כל הזמן. ולא רק בגלל משבר כזה או אחר, אלא בגלל כל בחירה וכל ארוע שפוגש אותנו. וזה בסדר. זהו טבעם של החיים.   זה לא תמיד קל. האגו שלנו תמיד יעדיף את המוכר והבטוח. את הוודאות והשגרה. אבל החיים אינם כאלה.   יש בהם הכל מהכל.   יש יעדים שאנו בוחרים לעצמנו ויש את אלו שבוחרים אותנו, ולא משאירים לנו יותר מדי ברירה אלא לבחור איך להתמודד איתם ואיך להמשיך הלאה כשהם פוגשים אותנו.   אז שתהיה לנו 2019 מרגשת, מלאה ביעדים שאנו בוחרים, ואם במקרה יש גם יעדים אחרים שהופיעו, גם בלי שהזמנו אותם, מאחל שתמיד נדע לבחור לקבל ולאמץ אותם ולחפש את המתנה שהם מביאים איתם.   שתהיה שנה טובה! ערן   נ.ב. - אחד הכלים העוצמתיים שמאפשר לנו להתמודד עם אתגרים ומשברים שפוגשים אותנו הוא החיבור לאינטואיציה הגבוהה שלנו. לא רבים יודעים, אבל אינטואיציה זו יכולת שניתן לאמן. אם אתם רוצים ללמוד כיצד לעשות זאת, אני מזמין אתכם להצטרף אלי לסדנת "התגלית" הקרובה ששם כבר תוכלו לתרגל באופן מעשי ולראות את הכח שהחיבור הפנימי לעצמנו מעניק לנו.

הי! לפני כמה ימים שוחחתי עם לקוחה ותיקה. היא תארה מצב שהגיע אליו בעסק שבו דברים שמאד הצליחה בהם בעבר ושמאד עבדו לה טוב בעבר, כבר לא עובדים באותה רמת הצלחה. למעשה, היא הרגישה כאילו כל מה שהיא הכירה וידעה לגבי העסק שלה, ושהביא לה תוצאות מאד טובות בעבר, הפסיק לעבוד כמעט לחלוטין. ושהיא נדרשת להשקיע הרבה יותר מאמץ כיום על מנת להשיג תוצאות, ועדיין לא מתקרבת לתוצאות שהשיגה בעבר בקלות רבה בהרבה. האם אתם מכירים סיטואציות כאלו? האם חוויתם תקופות מהסוג הזה? שבהן כל המציאות שהתרגלתם אליהם השתנתה ופתאום אתם כבר לא משיגים את התוצאות שהייתם רגילים להשיג? או בקלות שהייתם רגילים להשיג אותן? אני בהחלט מכיר תקופות וסיטואציות כאלו. התגובה הטבעית והאוטומטית שלנו במקרים מהסוג הזה היא "להגביר כח". כלומר לפעול בעוצמה גבוהה יותר. למשל, אם עשיתי פרסום מסויים שכבר אינו עובד באותה אפקטיביות, אז אני אשקיע יותר בפרסום על מנת להשיג את התוצאות שהתרגלתי אליהן. או שאם פוסטים שכתבתי בעבר הביאו כמות תגובות ומכירות מסויימות ועכשיו לא, אז אשב לכתוב ולפרסם יותר פוסטים. אנו מנסים לעשות עוד ועוד "פעולות" שאנו רגילים לעשות, על מנת להשיג את התוצאות שאנו רוצים. מנסיוני, התוצאה שבדרך כלל אנו מקבלים היא עייפות ושחיקה. אנו אולי מצליחים לשפר במעט את התוצאות שרצינו לשפר, אבל זה מינורי. ותופעת הלוואי שבאה עם זה היא שחיקה, עייפות, פחדים ומחשבות מטרידות שהולכות ומתגברות אצלנו בפנים: "אולי אני כבר לא טוב כמו שחשבתי" "אולי היה לי רק טריק אחד בשרוול וזה כבר לא עובד" "מה אם לא אצליח לשחזר את ההצלחה שכבר חוויתי" ועוד ועוד מחשבות טורדניות מסוג זה. ההשפעה המיידית של כך היא שהתדר והאנרגיה שלנו מיד יורדים. אנו הולכים ושוקעים במעין ספיראלה שיורדת ומורידה אותנו ואת האנרגיה שלנו עוד ועוד למטה. וכשהאנרגיה שלנו למטה, שום דבר טוב לא יכול לצמוח ולהתפתח. רק להיפך. אז מה עושים כשהגבינה שלנו זזה? השלב הראשון הוא להיות מודעים לכך. זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל זה לא. המנגנון הפנימי שלנו, האגו שלנו, מסיח את דעתנו ומכניס אותו למוד "השרדותי" שבו דרך הפעולה העיקרית שאנו רואים היא "להגביר כח". ואז אנו נשארים "שבויים" באותן תפיסות ואותם "דפוסי פעולה" ומנסים לעשות "עוד מאותו הדבר" רק עם יותר כח. אז השלב הראשון הוא להיות מודע לכך שהגבינה שלנו זזה. אם אנו נמצאים במודעות הזו, מכאן אפשר להתקדם. אם אנו לא נמצאים במודעות הזו, סביר להניח שנמשיך לנסות להפעיל עוד ועוד כח. ונישאר באותו מעגל אינסופי של תסכול, האשמה עצמית, ועייפות הולכת וגדלה. השלב השני הוא לחפש את "הסיבה הגבוהה" לכך שהגבינה שלנו זזה. אני מאמין שאין דבר שקורה במקרה. ואם משהו שעבד לי מצוין בעבר הפסיק כעת לעבוד, הרי שיש לכך "סיבה גבוהה". אנחנו יצורים מתפתחים. הגענו לעולם הזה על מנת להתפתח. אנו לא נמצאים כאן על מנת להישאר במקום. למעשה, בגלל שכל העולם סביבנו משתנה ומתפתח מדי רגע, אם אנו רק נשארים במקום, הרי שלמעשה אנו הולכים לאחור. אז לרוב, הסיבה הגבוהה לכך שדברים קורים לנו, היא שבאיזה שהוא מקום הפסקנו להתפתח ולהתקדם. ואנו ממשיכים ונשארים באותו המקום שאנו נמצאים בו, עושים פחות או יותר את "אותו הדבר". ואם שום דבר לא היה משתנה, והיינו ממשיכים לקבל את אותן התוצאות שקיבלנו קודם, הרי שלא היתה שום סיבה שבעולם שנשנה משהו. והיינו נשארים באותו המקום. אבל מאחר ובאנו לכאן על מנת להתקדם ולהתפתח, להישאר במקום הוא משהו שהוא בניגוד לטבע האנושי העמוק שלנו. ולכן, כדי להזיז אותנו ממקומנו, להזיז אותנו מאזורי הנוחות שלנו, פתאום "קורה" משהו. הגבינה זזה, ואנו נאלצים למצוא גבינה חדשה. וזו סיבה גבוהה: לגרום לנו לעבור למדרגת ההתפתחות הבאה שלנו. ואם אנו מנסים "להגביר כח" ולהמשיך לעשות את מה שתמיד עשינו, אנו לא מתפתחים ולא מתקדמים ולכן גם התוצאות שלנו לא יהיו מספקות. הן לא יהיו מספקות כי אנו נדרשים לעשות שינוי משמעותי יותר. ולאו דווקא רק "להפעיל יותר כח". השלב השלישי הוא להבין שהתשובות הם אצלנו בפנים, ולא בחוץ. כחלק מהאסטרטגיה של "להגביר כח", האגו שלנו שולח אותנו לחפש "פתרונות קסם" כאלו ואחרים שיעזרו לנו לפתור את הבעיה. אנו הולכים לחפש עוד כלים שיעזרו לנו למכור יותר, לשווק טוב יותר או כל "גלולת קסם" טובה אחרת שתשנה את התוצאות שלנו. ניסיתי הרבה גלולות קסם כדי לדעת שאין באמת כאלו. אין שום פתרון חיצוני שיעזור לנו באמת. הגיעו אלי גם, לא פעם, לקוחות שניסו אינספור "גלולות קסם" כאלו ואחרות ורק אחרי שהתייאשו מהן, הבינו שהפתרון שהם מחפשים נמצא במקום אחר לחלוטין. התשובות נמצאות אצלנו בפנים. וזהו התהליך הפנימי שנדרש לנו, ולא "גלולת קסם" חיצונית, כזו או אחרת. זה לא טריוויאלי. זה לא טריוויאלי מכמה וכמה סיבות. העיקרית היא שהאגו שלנו מחפש פתרונות מהירים ופחות "בא לו" על תהליכים, ובמיוחד תהליכים פנימיים שמאד מפחידים אותו. זה דומה לאדם שאיבד את המטבע וממשיך לחפש אותו מתחת לפנס, במקום ללכת לפינה החשוכה ששם הוא איבד את המטבע מלכתחילה ולחפש שם... איינשטיין הגדיר זאת בצורה המדוייקת ביותר כשאמר שזהו "חוסר שפיות להמשיך ולעשות את אותן הפעולות ולצפות שהתוצאה תהיה שונה". כאשר אנו מבינים ומכירים בכך שהתשובות הן אצלנו, בפנים, אז אפשר להתקדם למציאת התשובות האמיתיות שאנו מחפשים. לפעמים מגיעים אלי לקוחות שמבקשים שאעזור להם למצוא את התשובות שהם מחפשים. לאחר קצת זמן אני מבין שהם רוצים שאני אומר להם מה הם "צריכים לעשות", ואני תמיד אומר להם שאני לא יודע מה הם צריכים לעשות, ואני גם לא חושב שזה תפקידי לומר להם זאת, אני כן יכול לעזור להם להתחבר פנימה לעצמם ולקבל את התשובות המדוייקות ביותר עבור עצמם. לכולנו יש את מה שלרוב נקרא לה "אינטואיציה". האינטואיציה שלנו יודעת להכווין אותנו, בעזרתה אנו יודעים מה נכון ומדוייק לנו. אבל לרוב אנו פשוט לא מקשיבים לה. אנו לא באמת קשובים להדרכה שהיא מעניקה לנו, כי הקול של האגו בתוכנו פשוט חזק יותר. ובמיוחד ברגעים מורכבים ומאתגרים יותר, הוא ממש "צועק", וכשהאגו צועק, האינטואיציה לוחשת. בשיחה עם אותה לקוחה, לפני כמה ימים, ניסיתי להסביר לה את זה. ניסיתי לומר לה שהפתרונות שהיא מחפשת לא נמצאים ב"עוד פעולות" שהיא צריכה לעשות. הפתרון עבורה הוא לעצור רגע, להתחבר פנימה ולהקשיב. להקשיב לרצונות האמיתיים שלה, לקול של האינטואיציה שלה שלוחשת לה מה נכון ומדוייק עבורה. אני מקווה שהיא שמעה אותי. בקרוב אני עומד לקיים את סדנת "התגלית". זו סדנה מעשית שבה המשתתפים מקבלים את היכולת להתחבר באופן מיידי ומדוייק לאינטואיציה שלהם ולקבל תשובות והכוונה. אם זה מהדהד לכם בפנים, אם אתם מרגישים שגם הגבינה שלכם זזה, ורוצים דרך מעשית ומהירה למצוא את הגבינה שלכם מחדש, "התגלית" היא הצעד הנכון עבורכם כעת. כמו תמיד, אשמח לתגובות ולמחשבות שלכם על כך, שלכם, ערן.