לאורך השנים, גיליתי שישנו מכשול משמעותי העומד בפני בעלי עסקים רבים. ובעיקר עסקים המבוססים על הידע והמומחיות של העומד בראשם. ישנו מכשול אחד עיקרי שמונע ממך להקים עסק רציני, מבוסס, עם הכנסות של מיליוני שקלים בשנה.
ברגע שתבין, תזהה ותסלק את המכשול הזה מדרכך, תהיה גם לך האפשרות להגיע לגבהים חדשים, הכנסות חדשות ורמות חדשות של השפעה, הכרה, פרסום ותגמול כלכלי. וזה יהיה הרבה יותר קל ממה שאתה מסוגל אולי לדמיין כרגע. למעשה, אותן אסטרטגיות וטקטיקות שעבדו עבורי, ושעבדו עבור מאות הלקוחות שלי, יעבדו גם עבורך. אלו הן אסטרטגיות ושיטות שבהם משתמשים גם המובילים בתחומם בעולם, כדי לבנות עסקים מבוססים, רווחיים ויציבים, שמביאים ערך אמיתי למיליוני אנשים בעולם.
ואני רוצה כעת לחשוף בפנייך את המכשול העיקרי שעומד בפני מרבית בעלי העסקים.
הסימפטום: הם מחפשים כל דרך אפשרית ליצור עוד הכנסה בעסק, הם רוכשים אינספור הדרכות שונות ומשונות, שהם מאמינים שישפרו את מצבם הכלכלי, אבל הם אינם מצליחים להגיע לשום תוצאה משמעותית.
הסיבה: חשיבה מצומצמת שמחפשת כל הזמן רק עוד "הזדמנויות". אני קורא לכך "חשיבת הקפצון".
הבעיה: אין להם אסטרטגיה מתאימה לפיתוח ולבנייה של עסק רווחי, מבוסס, ויציב, שממשיך לגדול ולצמוח באופן עקבי.
המכשול העיקרי שאנו צריכים להתבונן עליו ולהבין אותו הוא אתה – והחשיבה שלך.
מניסיוני רב השנים, ראיתי שכשמדובר בבניית עסק, ישנו הבדל עצום בין שני סוגי חשיבה, שיוצר גם הבדל דרמטי בתוצאות שבעלי העסקים משיגים.
הנה העניין – "הקפצונים", הם אותם אנשים שמקימים עסק ומחפשים עוד ועוד הזדמנויות ליצור הכנסות מידיות, קופצים מדבר לדבר, ובעיקר מחליפים את הזמן שלהם בכסף שהם מקבלים על כל שעה ושעה.
לעומתם, הסוג השני, הוא הסוג של "המנהיג המוביל". המנהיג המוביל הוא יזם החושב בצורה שונה, אסטרטגית (ובדרך כלל גם הפוכה לגמרי) מהאופן שבו חושב הקפצון.
הי,
במרבית הפעמים שאני שואל בעלי עסקים כיצד הם משווקים ומאיפה מגיעים אליהם הלקוחות, התשובה הכמעט מיידית (ולרוב היחידה) שלהם היא: מפה לאוזן.
שזו דרך "מכובסת" לומר ש"אני לא ממש עושה שיווק, ומדי פעם איזה לקוח ממליץ למישהו עלי".
שלא תבינו אותי לא נכון, "פה לאוזן" זו אחת הדרכים הטובות יותר לקבל לקוחות חדשים בעסק, אבל מרבית בעלי העסקים מאד פאסיביים במה שנוגע לשיווק מפה לאוזן ולא מגרדים את מה שהם היו יכולים להפיק ממנו.
הבעיה הראשונה היא הציפייה שהלקוחות יפנו אלינו לקוחות בלי שנצטרך לעשות משהו בשביל זה.
הציפייה השגויה הזו מניחה שהלקוחות שלנו רק חושבים עלינו כל הזמן, ושהם עסוקים בשאלה "איך אני יכול להפנות עוד לקוחות?".
צר לי לאכזב אולי מישהו – הם לא.
הלקוחות שלנו ממש לא עסוקים בנו, הם לא ממש חושבים עלינו והם לא ממש עסוקים בלהפנות אלינו לקוחות חדשים.
לפעמים, במקרה או "על הדרך" הם יתקלו בחבר שמחפש משהו שיש לנו ואז הם יזכרו בנו (וגם זה לא בטוח) ויפנו אלינו לקוחות.
כך שאם אתם היום רק סומכים על טוב ליבם והזכרון של הלקוחות שלכם כדי שיפנו אליכם לקוחות חדשים, אתם משאירים ה-מ-ו-ן כסף על הרצפה!
גם אם אתם מקבלים היום לקוחות מהפניות כאלו ואחרות, מבלי לעשות שום דבר אקטיבי בשביל זה, תארו לעצמכם כמה הייתם יכולים לקבל אם הייתם אקטיביים יותר.
הרעיון הוא פשוט: כדי להעצים את כמות ההפניות שאנו מקבלים מלקוחות, אנחנו צריכים להיות מאד אקטיביים, ולבקש מהם! להזכיר להם את קיומנו ולבקש מהם שיפנו אלינו לקוחות נוספים.
כמובן שצריך לעשות את זה בצורה נעימה, לא נדחפת וכזו שתגרום להם הנאה כשהם עושים את זה ולא הרגשה שהכריחו אותם או לחצו עליהם.
אבל – צריך לבקש!
לא להניח שזה משהו שיקרה מעצמו.
באופן כללי, הלקוחות צריכים שנאמר להם מה לעשות. זה נכון בתהליך המכירה וזה לגמרי נכון גם לאחריו. הם צריכים את ההכוונה מאיתנו.
הנה דוגמה טרייה: לפני כשבוע חזרנו מטיול שערכנו בארה"ב. מספר ימים היינו בטיול בצפון קרוליינה ווירג'יניה לאורך ה-Blue Ridge Parkway ובכל יום היינו מגיעים למקום חדש וישנים בו ללילה ולמחרת ממשיכים בדרך למקום הבא.
הזמנו כמה מקומות נחמדים לישון בהם לאורך המסלול, ובאחד הימים הגענו ל-Bed and Breakfast חביב שנקרא The Doctor’s Inn.
כאשר נכנסו לחדר, שמתי לב למגש כסף קטן שהיה מונח על שידה ובתוכו מעטפה ועליה הכיתוב הבא:
מעטפת הוקרה של האורחים
תודה רבה על הנדיבות שלכם!
אנחנו לא מצפים לטיפ, אבל אנחנו תמיד מעריכים אותו.
כמה פשוט, ככה חכם!
והנה העניין – עד אותו רגע הרעיון של להשאיר טיפ בחדר בכלל לא היה קיים במחשבה שלי. אבל לאחר שנתקלתי במעטפה הוא כבר היה קיים שם.
עכשיו יתכן שבמקרים מסויימים היו אורחים שחשבו על כך והשאירו טיפ. אבל אני משוכנע שזה היה באחוזים קטנים בהרבה מאז שהכניסו את המעטפה עם הכיתוב הזה.
אבל זה לא נגמר כאן.
ליד המעטפה היה גם מתקן קטן לכרטיסי ביקור. לקחתי כרטיס והסתכלתי עליו.
הצד הראשון שלו שגרתי לחלוטין.
אבל בצד השני הופיע הכיתוב הבא:
"ההפניה של החברים והמשפחה שלך אלינו זו המחמאה הגדולה ביותר שאתה יכול לתת לנו. תודה על השהות שלך ועל האמון – מרגו".
עוד דוגמה מעולה להנעה של לקוח להמליץ עלינו. פשוט להסביר ללקוח מהי ההתנהגות המצופה ממנו: להמליץ לחברים ולבני המשפחה.
וגם הסיום והחתימה בשם הפרטי: מרגו (זהו שמה של האשה שמנהלת את ה-B&B).
אז מה ראינו כאן:
הנחיות ברורות לפעולות שאנו רוצים ומבקשים מהלקוחות
שימוש בשפה נעימה, ללא לחץ ועם הכרת תודה
פניה אישית ושימוש בשם האישי
ובעיקר – לקיחת אחריות ופרואקטיביות על התהליך.
כמה פשוט ליישם, לא דורש יותר מדי התעסקות ועבודה ומביא בוודאות תוצאות.
ואגב, אם אתם במקרה מגיעים לווירג'יניה ומחפשים B&B מקסים לשהות בו – קפצו ל-Doctor’s Inn ומסרו למרגו ד"ש 🙂
שלכם, ערן
הי
ד"ש מצפון קרולינה בארה"ב!
הגענו לארה"ב לפני כשבוע. שילוב של פגישות עסקיות, לקוחות, וגם כמה ימים של חופש.
התחנה הראשונה שלנו היתה בלאס ווגאס. ושם באחד הערבים, יצאנו להסתובב ב-downtown של העיר, ברחוב פרימונט המפורסם.
מדובר ברחוב לא ארוך מדי, המקורה כולו בתקרת מנורות לדים שיוצרים ביחד תצוגה מרהיבה, מספר להקות המנגנות בפינות שונות של הרחוב, המון חנויות, ברים, אנשים וגם "אומני רחוב" מסוגים שונים.
יש את אלו המציירים פורטרטים, יש את אלו שנראים כמו פסלים דוממים, יש כמה כאלו שמחופשים לגיבורי על ומעודדים אותך להצטלם איתם….
ואז ראיתי אותו.
הוא בהחלט היה שונה מכל השאר. לבוש במעיל עור שחור וג'ינס, מחזיק ביד אחת שלט. מתבונן לעברנו בעיניים רושפות ומלאות כוונה וביד השנייה הוא מכוון לעברנו את ה-אצבע…
כן, אותה אצבע שלישית מפורסמת, בתנועה האוניברסלית שאי אפשר לטעות בה
וכדי חס וחלילה לא נתבלבל בכוונות שלו הוא צעק לעברי בקולי קולות את 2 המילים שגם היו כתובות באותיות בולטות על השלט שהחזיק בידו: F**k You !
זה בהחלט גרם לי לעצור (אגב לא רק לי, אלא גם לרבים אחרים שעברו שם). נעצרתי והסתכלתי עליו.
F**k You הוא צעק אלי שוב, F**k You!
אם יש משהו שאני מאד אוהב לראות, זו יצירתיות ותעוזה. ולבחור הזה היה משניהם והרבה.
הוצאתי כמה דולרים מהארנק ונתתי לו. אם לרגע חשבתם שהוא אמר לי תודה, אז לא ממש.. קיבלתי ממנו עוד F**k You אחד
צילמתי אותו והמשכנו הלאה ברחוב (התמונה שלו כאן למטה…). ואז לאחר כמה מטרים ראיתי בחור נוסף, עומד על ארגז קטן, ומחזיק בשתי ידיו שלט… וכן, גם על השלט שלו אותן 2 מילים: F**k You.
אבל להבדיל מהראשון, שסביבו התגודדו אנשים, צחקו, התעניינו וגם נתנו לו מדי פעם כסף (כמוני), סביבו לא היה אף אחד. יותר מזה, היה נראה אפילו שאנשים התרחקו ממנו.
זה כבר היה מעניין.
למה הראשון משך אליו אנשים והשני לא?
אני חושב שכמעט בכל סיטואציה אפשר למצוא שיעור ותובנות שיווקיות.. וכך גם במקרה הזה. אז הנה כמה דברים מעניינים שאפשר ללמוד משניהם.. לא שאני חושב שאתם צריכים להכין שלטים כאלו ולצאת לרחוב (מי שממש רוצה אני לא אעצור בעדו..), אבל העקרונות הללו רלוונטיים לכל עסק.
להקים עסק זו כבר לא פריווילגיה.
התחנה הראשונה בטיול הגדול שלנו בעולם לפני כשנתיים וחצי היתה נפאל (למי שלא יודע במה מדובר, הציצו כאן… ).
ואני זוכר שאחד הדברים שהיה מאד מעניין לראות אותם הוא שחלק ניכר מן האנשים הנפאליים היו בצורה כזו או אחרת "בעלי עסק" ו"יזמים".
אלה הם לאו דווקא עסקים במובן שאנו רגילים לראות אותם בעולם המערבי. ברוב המקרים היה מדובר במשהו משפחתי שנסמך על אב או אם המשפחה, ושאר בני המשפחה שתומכים בהם.
זה יכול להיות דוכן מומו קטן ברחוב (אם לא ניסיתם את המומו הנפאלי, מומלץ בחום!), עגלת פירות קטנה שהם דוחפים ברחוב ומציעים לעוברים ושבים, שרותי כביסה לתיירים, או במקרים שבהם בית המשפחה היה גובל ברחוב, מכולת קטנה שמוכרת כמה מוצרים.
במקרים רבים הם גם בונים את הבתים שלהם כך שלמטה ישנה חנות כלשהי, והדירה מעליה (אפשר לראות למטה בתמונה).
אחד ההסברים לתופעה הזו נעוץ בנתון כלכלי משמעותי בכלכלת נפאל – אחוזי האבטלה במדינה הם למעלה מ-40%! וגם המשכורות של אלו שכבר כן מועסקים ב"עבודה" הן לא גבוהות במיוחד.
מה שאומר, שעל מנת לשרוד, אין לנפאלים יותר מדי ברירה. הם לא יכולים להסתמך על "מישהו אחר" שידאג להם לפרנסה שלהם. לא על המעסיקים, לא על הממשלה, או על משהו כמו "ההסתדרות".
כל אדם לעצמו – אם לא ידאג לעצמו, לא יהיה לו.
ולכן הם חייבים להיות יזמים.
אני מניח שיש כאלו שיצקצקו בלשונם ויאמרו שזה לא בסדר, וכואב להם על הנפאלים שככה זה אצלם, ושהממשלה צריכה לדאוג להם…
אבל לדעתי, דווקא הנפאלים, עם תפיסת האחריות האישית הגבוהה שלהם: "אם אני לא אעשה לביתי, אף אחד אחר לא יעשה לביתי" הם אלו שערוכים טוב יותר מהרבה אנשים במערב, להתמודד עם העולם שמשתנה לנו מול העיניים.
בעידן התעסוקה היום, יותר ויותר משרות נעלמות, מקומות עבודה מצטמצמים, האוטומציה, הרובוטים והמחשבים מייתרים עוד ועוד משרות מסורתיות, ומעסיקים מעבירים יותר ויותר תפקידים למדינות "זולות" יותר או לפרילנסרים ברחבי העולם.
בעוד כמה שנים זו כבר לא תהיה פריווילגיה של מישהו להפוך להיות יזם ולהקים עסק, פשוט לא תהיה לו ברירה אחרת!
כתבתי על כך כבר לפני כמה שנים בספר השני שלי "להתעורר" (יכולים להוריד כאן בחינם את הפרק שמדבר על כך), ומאז המציאות ממשיכה להשתנות עוד ועוד לכיוון הזה.
הבטחון התעסוקתי כבר לא באמת קיים, ההבטחה שקיבלתי מההורים שלי ש-"אם תלמד מקצוע טוב, תוכל למצוא עבודה טובה ולהפליג בבטחון עד לפנסיה" כבר כמעט ואינה מתקיימת יותר.
אנחנו רגע לפני חג החירות, חג החופש וזוהי הזדמנות מעולה לעצור לרגע ולבדוק את עצמנו – עד כמה אנו באמת חופשיים, עד כמה אנו באמת לקחנו אחריות על החיים שלנו ושחררנו את התלות בגורם חיצוני כזה או אחר? (ממשלה, מעסיקים וכו').
אני מאמין שכל אחד מאיתנו חייב לפתח את הכישורים היזמיים שלו, קודם כל בשביל הבטחון האישי והכלכלי, שנית כי זו לדעתי גם דרך מדהימה לחיות את החיים בצד שיוזם ויוצר את נה שקורה, מאשר בצד הפאסיבי שמגיב למה שקורה…
רבים מהאזרחים הנפאלים יודעים שהם תלויים בעיקר בעצמם ולא בחסדים של שום גוף כזה או אחר, ולכן הם הופכים את עצמם ליזמים.
משהו ללמוד מהם…
מאחל לכם חג פסח שמח!
ערן
הי!
כמו בכל תחילתה של שנה חדשה השיח על הצבת מטרות ויעדים לשנה החדשה נמצא בשיאו.
שנת 2005. אני בתפקיד ניהולי בכיר באינטל. מנהל פעילות בינלאומית בחברה, יש לי עובדים בארץ, בארה"ב, באירופה, במזרח.
על פניו, למי שהסתכל עלי מבחוץ, הכל היה נראה מצוין – תפקיד בכיר, משכורת מעולה, בונוסים, אופציות, פינוקים, נסיעות לחו"ל. המיטב שיש להייטק להציע באותן השנים.
זה מבחוץ.
מבפנים הרגשתי שאני מת.
כבר לא עניין אותי מה שעשיתי, כבר לא אהבתי את זה כמו פעם. למרות שהתקדמתי בצורה מאד מהירה בארגון, כבר לא ראיתי מה יכול להיות "האתגר הבא" שירגש אותי, שיסעיר לי את המחשבה ושיתן לי אנרגיה חדשה של יצירתיות.
אני אדם יצירתי. כשאני מפסיק ליצור אני מתחיל למות מבפנים.
זו "קללתם" של היצירתיים. הם חייבים להתחדש, לשנות, להמציא את עצמם מחדש בכל פעם מחדש.
הסתכלתי על חלק מהמנהלים הבכירים ממני, כאלו שהיו בארגון 10 שנים ויותר ממני, וראיתי כמה מהם ש"חיים את החיים הטובים".
הם כבר לא מתאמצים יותר מדי, הם נמצאים במקום די "בטוח" (לפחות כך חשבתי, היום אני מבין שזו רק אשליה), הם לא צריכים להוכיח את עצמם יותר מדי.
מה שנקרא – הם עשו את שלהם, והגיעו למקום שבו הם יכולים להמשיך ו"להתגלגל" עוד שנים רבות עד שיפרשו.
ראיתי אותם, אבל לא יכולתי לראות את עצמי עושה את זה.
למה? חלק מקללת היצירתיים. לשקוט על השמרים זה לא בשבילנו.
ידעתי דבר אחד באופן וודאי – זה כבר לא בשבילי. אני לא רוצה לעשות את זה יותר.
ידעתי היטב מה אני לא רוצה.
לא היה לי שמץ של מושג, באותו הזמן, מה אני כן רוצה?
אני מסוג האנשים שכאשר יש לנו מטרה ברורה ומוגדרת מול העיניים, יודע לגרום לדברים לקרות ולהשיג אותה.
כל חיי הייתי כזה ופעלתי כך.
ופתאום, כמעט לראשונה בחיי, המטרה שהיתה כל כך ברורה ומושכת עבורי, לתקופה כל כך ארוכה, הפסיקה להיות כזו.
ויותר גרוע – לא היתה לי שום מטרה חדשה שתחליף אותה.
זה מאד מתסכל. זה בעצם תסכול כפול.
מצד אחד, התסכול של להמשיך לעשות משהו שאני כבר לא אוהב ולא רוצה לעשות יותר
ומצד שני, אין לי מושג מה אני כן רוצה – אין לי מטרה חדשה לנעוץ בה את השיניים ולהסתער עליה.
זה לקח לי כמה חודשים טובים, עד שיצרתי לעצמי מטרה ומטרות חדשות.
למדתי מהתהליך הזה שאנחנו צריכים את המטרות הללו בחיים שלנו. הן גורמות לנו לפעול, לזוז, ליצור, לשנות, להשיג, להגשים, להצליח, להכשל, ליפול ולקום. הן מעניקות משמעות וחיות לחיים שלנו.
למדתי שלפעמים בחיים, צריך להתמסר למה שקורה לנו, גם אם לא ברור לנו עדיין לאן זה לוקח אותנו, מה המטרה ואיך תראה הדרך לשם.
למדתי שהדבר החשוב ביותר שאני יכול לעשות עבור עצמי – זה ללמוד, להתפתח, ולהקיף את עצמי באנשים מהסוג הזה: מתפתחים ולומדים.
ואני כותב היום בפניה מיוחדת לחבר'ה השכירים ביניכם.
לאלו מכם שמרגישים את תחושת המיצוי והתסכול ממה שאתם עושים כעת.
לאלו שברור להם שמה שהם עושים זה כבר – "לא". ושאולי עדיין לא ברור להם מספיק – מה כן?
אני פונה היום במיוחד אליכם, כי יתכן ומה שיש לי להציע לכם עכשיו הוא מאד רלוונטי.
מדובר בתוכנית "המעגל הפנימי" שהשקתי בתחילת החודש.
הכוונה המקורית שלי היתה ליצור קבוצה קטנה, נבחרת ואיכותית של בעלי עסקים.
ההיענות לתוכנית היתה כל כך מהירה ומשמעותית שהקבוצה התמלאה בתוך ימים ספורים. במקביל, קיבלתי הרבה פניות מאנשים שאין להם עסקים עדיין, או שהם עדיין שכירים וממש בתחילת הדרך העסקית שלהם, ושביקשו גם להצטרף לקבוצה.
אבל זה לא מתאים לערבב בקבוצה קטנה מסוג זה אנשים שהם וותיקים בעסק שלהם וכאלו שהם שכירים או בתחילת דרכם העסקית.
לכן החלטתי לפתוח קבוצה נוספת, המיועדת לכאלו שהינם שכירים עדיין או שהם רק בתחילת הדרך העסקית שלהם.
גם לקבוצה הזו כבר נרשמו רבים, ונותרו לנו מקומות אחרונים לחלוטין.
למי זה מתאים:
שכירים שכבר מרגישים שמיצו את מה שהם עושים, עדיין לא ברור להם מה הדבר הבא (לאו דווקא להקים עסק), ורוצים לצאת למסע מרתק של גילוי
שכירים שיודעים כבר מה ה"דבר הבא" ורוצים להתקדם בדרך לשם
בעלי עסק בתחילת הדרך או שכירים שרוצים להקים עסק, ומחפשים את המסגרת והתמיכה שתקח אותם לשם.
כתבתי מכתב מעמיק שמסביר כיצד התוכנית בנוייה, במה היא עוסקת, ומה צפוי למשתתפים בה. אשמח לשלוח לכם גם את המידע, אך לפני כן אני רוצה לוודא את ההתאמה שלכם לקבוצה.
לשם כך ישנו שאלון קצר שיש למלא, ולאחר שאעבור על השאלון אשלח לכם את הפרטים המלאים.
אם זה מהדהד לכם נכון בפנים – הנה הצעד הבא שלכם!
מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם!
ערן
הי!
לפני כמה שבועות השתתפתי במפגש של קבוצת בעלי עסקים. כשנכנסתי לחדר פתאום ניגש אלי אחד המשתתפים, מציג את עצמו ואומר לי שהוא חייב לספר לי משהו.
אנחנו הולכים הצידה ואז הוא מספר לי את הסיפור שלו.
הוא אמר ששמע אותי מספר על המפגש שלי עם בוב פרוקטור לפני כ-11 שנים שבו בוב שאל אותי את השאלה "מה היית עושה אם הייתי יכול להראות לך כיצד להפוך את ההכנסה השנתית להכנסה חודשית?".
אני לא אלאה אתכם בכל מה שהוא סיפר לי באותה שיחה, אבל כמה ימים לאחר מכן הוא שלח לי את המייל הזה:
"היי ערן,
אני כותב לך את המייל הזה כהוקרה על זה שאתה המנטור הראשון שנחשפתי אליו בעולם ההתפתחות האישית, ואני בטוח שיש לך חלק ענק במה שעברתי בשנים האחרונות.
טוב אז הכל התחיל ב- 2012, בזמן שאני עובד כמאבטח בחברת הייטק ובזמן שאני מעביר משמרות לילה שומע בשקיקה את הספר שלך "להגשים". (עברתי את ה- 50 פעמים לדעתי..)
האמת שבהתחלה עיצבן אותי הרעיון שלך של "להפוך את ההכנסה השנתית להכנסה החודשית"… חשבתי שאני צריך לעבוד פי 12 יותר ולא כל כך התחשק לי… ואז כשהבנתי שאתה בכלל מדבר על ריבוי מקורות הכנסה, זה עוד יותר בלבל אותי, כי לא היה לי מושג מאיפה להתחיל!
הרבה דברים עברו מאז, למדתי ה-מ-ו-ן והתקדמתי בעולם של מכירות, שיווק דיגיטלי ומסחר אלקטרוני. ותוך כדי שאני לומד על עולם העסקים, אני לא מפסיק להשקיע במיינדסט שלי ובפיתוח הערך העצמי שלי.
וזה בדיוק העניין… שהרבה מפספסים, ושגם אני פספסתי בתחילת הדרך. זה הכל מיינדסט.
גם אם בתחילת הדרך הייתי מקים את 2 העסקים שיש לי היום, כנראה שהם לא היו מצליחים.
בספק אם היו שורדים חודש (או יותר נכון אם אני הייתי שורד…). אני מבין את המשפט שההכנסה שלי היא בדיוק לפי הרמה של תפיסת הערך העצמי שלי (בקבלה זה נקרא "גודל הכלי שיכול להכיל את האור").
למדתי שכל מה שאני צריך, במקביל ללימודים, חיפוש הזדמנויות ופתיחת עסקים הוא לעבוד על הערך העצמי שלי ולבנות אותו. ורק כשהוא יהיה שווה פי 100 יותר, רק אז רמת ההכנסה שלי תגדל.
האמת? אני יודע שמעצבן לשמוע את זה, זו לא בדיוק העצה הכי "פרקטית" שאני יכול לתת, אבל הלוואי והיו אומרים לי את זה בגיל 21, אחרי שסיימתי צבא…
והיום?
היום יש לי 2 עסקים שמכניסים לי משמעותית יותר מההכנסה השנתית שלי מלפני כמה שנים (שהיתה אז 5,000 בחודש). האמת שנכון לכתיבת שורות אלה עברתי את ה-5,000 ש"ח ביום.
אז מקווה שהצלחתי להעביר את המסר דרך המסע שעברתי, ומאחל המון בהצלחה לכל מי שיקרא את המילים האלו.
נ.ב.
לי זה לקח 5 שנים… אני יודע שהיום כל אחד רוצה לייצר לעצמו הכנסה פאסיבית וחופש כלכלי כבר מחר, אבל ברוב המקרים זה לא עובד ככה, וזה גם לא נכון שזה יהיה ככה. כי שמקבלים יותר ממה שמסוגלים להכיל, אז המצב תמיד מתאזן וחוזר לעצמו. צריך לבנות את הכל בהדרגה, ולשים המון פוקוס על מיינדסט נכון.
בהצלחה 🙂 "
עד כאן המילים של שגיא.
אני חושב שמה ששגיא מתאר כאן הוא בדיוק, אבל בדיוק לב העניין!
הרבה אנשים רוצים להשיג יותר, להיות יותר, להרוויח יותר. הרבה רוצים יותר כסף, להגדיל את ההכנסות שלהם. זה ברור.
אבל, וזה אבל גדול: מרבית האנשים שרוצים לעשות זאת ולהשיג זאת, אינם מוכנים לעשות את מה שנדרש כדי להשיג זאת.
אם תקראו לעומק את הדברים שכתב שגיא, תראו כמה דברים חשובים בתהליך שהוא עבר ועודנו עובר:
הוא לא הפסיק להשקיע בעצמו, ללמוד ולהתפתח. מתוך ההבנה שככל שהוא יתפתח כך גם ההכנסה שלו תתפתח.
הוא פיתח את יכולות השיווק והמכירה שלו. אלו יכולות קריטיות בעידן של היום, ואין זה משנה אם אתה שכיר, עצמאי או בעל עסק. כולם חייבים לדעת לשווק את עצמם, את הרעיונות שלהם ואת המוצרים והשרותים שלהם.
הוא השקיע בלי סוף בפיתוח הערך העצמי שלו. הוא מבין שככל שהערך העצמי שלו יגדל, כך גם מה שהוא יוכל להעניק לאחרים יגדל, ובאופן ישיר כך גם ההכנסה שלו תגדל
הוא מבין שאין כאן "זבנג וגמרנו". שאין שום גלולת קסם שיכולה לגרום לזה לקרות. יש תהליך שאדם נדרש לעבור, והתהליך הזה דורש השקעה, מחוייבות התמדה ו-זמן. יש משפט שאני מאד אוהב (כי הוא מאד נכון) שאומר ש"אי אפשר לזרז צ'יפס". לדברים לוקח את הזמן שלהם להתהוות.
וכמו שהוא מסכם – זה הכל מיינדסט. הכל בתודעה ובמחשבה שלנו. וככל שהוא השקיע בכך יותר, כך הוא הרוויח יותר.
אגב, אם תקראו לעומק את הדברים ששגיא כתב, תבינו שהוא לא הפך את ההכנסה השנתית שלו להכנסה חודשית אלא הרבה מעבר לכך.. למעשה הוא הפך את ההכנסה החודשית שלו להכנסה יומית!
אני רוצה להודות לשגיא ששלח את המייל הזה ומקווה שלפחות כמה מכם הקוראים זאת כעת תקחו מכאן השראה גם עבור החיים שלכם.
ואם אתם רוצים לעשות יותר מאשר רק לקחת השראה, ואתם מוכנים לעשות צעד נועז ואמיץ כדי לממש את המשפט שנתן השראה לשגיא (להפוך את ההכנסה השנתית לחודשית) גם בחיים שלכם, אני מזמין אתכם לקרוא כאן על התוכנית החדשה שאני עומד לפתוח ממש בקרוב.
מדובר ב"מעגל הפנימי" שלי. לפני כשבועיים פרסמתי אותה לראשונה, וכבר הקבוצה הראשונה המיועדת ל-12 בעלי עסקים מנוסים כבר התמלאה כולה.
פתחתי קבוצה נוספת המיועדת לאנשים שהם עדיין שכירים או לכאלו שנמצאים בתחילת הדרך העסקית שלהם, וגם בה נותרו לנו נכון לרגע כתיבת השורות הללו רק 5 מקומות אחרונים.
כך, שאם אתם רוצים לעשות צעד נועז לשנה החדשה, ובכלל, זה הזמן ללחוץ על הקישור, לקרוא לעומק את ההסבר שלי, למלא את הפרטים שלכם ואת שאלון ההתאמה ולהצטרף ל"מעגל הפנימי".
ומי יודע, אולי בעוד 5 שנים (או אפילו פחות), אקבל גם מכם מייל דומה כזה?
מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם!
שלכם, ערן.
הי,
מוזמנים לצפות בהרצאה קצרה שהעברתי מול קהילת "מרחיבי הדעת" של מגזין אפוק טיימס.
בהרצאה אני משתף מדוע קשה לנו לעשות שינויים בחיים?
כיצד ההתמכרות שלנו לחיים “נורמליים” מונעת מאיתנו להגשים את החלומות הנועזים שלנו?
כיצד ניתן באמת לממש את הפוטנציאל האמיתי שלנו?
ומהו הדבר העיקרי שמשפיע על היכולת שלנו להגשים ולממש את הדברים שחשובים לנו באמת?
מי שמעוניין לקרוא עוד על החוויה שלנו בטיול בעולם, מוזמן לבלוג המסע שלנו: "לא נורמלים בעולם"
שלכם, ערן.
הי,
אחת הבעיות העיקריות של מרבית העסקים היא שהלקוחות לא תמיד יודעים לבחור נכון.
הם לא יודעים תמיד להבדיל בינך ובין המתחרים שלך.
וכשהם לא יודעים איך להבחין בהבדלים ישנו בדרך כלל רק פרמטר אחד שהם תמיד יודעים להשוות.
וזה – המחיר.
כבעל עסק, המקום האחרון שאנו רוצים להיות בו הוא זה שהלקוחות בוחרים (או שלא) לקנות מאיתנו על בסיס ההשוואה של המחיר.
הסיבה היא פשוטה – אם הלקוחות בוחרים על בסיס מחיר, אז בדרך כלל אחד משני התרחישים הבאים יקרה:
יבחרו במי שימכור במחיר הנמוך ביותר (כי זה הקריטריון היחידי שהם יודעים להשוות על בסיסו), וכמה שלא תורידו את המחיר, תמיד יהיה מתחרה שיוריד את המחיר עוד יותר
יבחרו במי שימכור במחיר הגבוה ביותר, כי עבורם מחיר גבוה בדרך כלל יסמל איכות גבוהה יותר (לאו דווקא נכון, אבל רבים בוחרים כך).
באופן כללי, אתם לא רוצים להיות במקום שבו הלקוחות בוחרים אך ורק על בסיס המחיר. אתם רוצים שהם ירצו לקנות דווקא מכם, ושהמחיר לא יהווה את הקריטריון העיקרי בהחלטה שלהם.
נניח שאני רוצה לקנות טלויזיה חדשה.
אני כלקוח (ורבים כמותי), לא ממש יודעים כיצד לבחור טלויזיה. כלומר, חוץ מלדעת את הגודל שאנו מחפשים, לרוב אנו לא ממש מבינים בטכנולוגיה, בהבדלים, בניואנסים ובטכנולוגיות השונות.
ואז נגיע לחנות מכשירי החשמל (או לזאפ באינטרנט) ונחפש את הטלויזיה בגודל שאנו רוצים (למשל 55"). כעת, הקריטריון העיקרי שאנו יודעים לבחור על פיו הוא – המחיר!
אם אני מעריך איכות, אני כנראה ארצה לקנות את המותגים היקרים יותר.
ואם אני מחפש את העסקה הטובה ביותר, ארצה לרכוש את המכשיר הזול ביותר.
אבל מה היה קורה אם יצרן טלויזיות מסויים, היה יוצר עבורי, ועבור שכמותי, מדריך כלשהו שנקרא: "כיצד למצוא את הטלויזיה המתאימה ביותר לצרכים שלך ובמחיר הטוב ביותר" או "10 דברים שאתם חייבים לדעת לפני שאתם קונים טלויזיה"
הסבירות היא שהיה מעניין אותי לקרוא (או לצפות) בתוכן שכזה, כי הוא רלוונטי כמובן למה שאני מחפש.
כעת, במדריך הוא היה בוחר להדגיש נקודות שמייצגות יתרונות יחסיים שלו, לעומת חסרונות יחסיים של המותגים המתחרים.
נניח שאחד הדברים שמייחד את הטלויזיות שלו, הוא האחריות הארוכה שהוא נותן.
אז בוודאי שהוא היה כותב במדריך משהו בסגנון: "אחד הדברים שחשוב לבדוק לפני שאתם רוכשים טלויזיה חדשה, היא מה משך אחריות היצרן שאתם מקבלים. השוק מוצף במכשירים זולים מתוצרת סין, שנוטים להתקלקל לאחר שנה/שנתיים, ולכן הם מגיעים עם אחריות קצרה של שנה בלבד. אם אתם כבר משקיעים בטלויזיה חדשה, כדאי שתוודאו שהיא מגיעה עם אחריות של 3 שנים לפחות!"
מה שהוא בעצם עשה, הוא חינך את הלקוח. הוא לימד אותו משהו חדש שהלקוח לא ידע רגע לפני כן.
הוא בעצם הכניס, למערכת השיקולים של הלקוח, שיקול נוסף שלא היה שם קודם לכן. הוא לימד והסביר ללקוח, למה חשוב ללקוח לבדוק את האחריות שהוא מקבל עם רכישת המכשיר.
סביר שכעת אותו לקוח, כשהוא נכנס לחנות מוצרי החשמל ישאל את המוכר איזה טלויזיות מגיעות עם אחריות ארוכה יותר ויתמקד בהן. או כשהוא סורק בזאפ הוא יבדוק למי יש אחריות ארוכה יותר.
הגישה הזו נקראת: שיווק מבוסס חינוך.
אנו מחנכים את הלקוחות כיצד לקנות נכון.
זוהי שיטת שיווק מאד אפקטיבית ויעילה שמבוססת על כך שאנו יוצרים עבור הלקוחות שלנו תוכן שעוזר להם לבחור, שמלמד אותם על עולם התוכן שלנו, על המוצרים והשרותים שלנו, ובעצם מקרבים אותנו אלינו.
יצירה של תוכן היא אחד מהמרכיבים המשמעותיים בעולם השיווק כיום.
יותר ויותר עסקים, מכל הסוגים והמינים משתמשים בתוכן על מנת למשוך אליהם לקוחות, וליצור אצל הלקוחות את החיבור, הבטחון והאמון בהם ובמותג שלהם.
אני אישית עושה זאת כבר למעלה מ-12 שנים.
יצרתי עד היום אלפי פריטי תוכן שונים שמשמשים אותי עד היום: פוסטים בבלוג, וידאו, קורסים דיגיטליים, קורסים במייל, ראיונות עם מומחים ומובילים בתחומם, הרצאות מוקלטות, מדריכים, סדנאות, הרצאות ועוד…
ולראשונה אני חושף הכל – כיצד להפוך ולהיות מכונת תוכן משומנת המייצרת תוכן מגוון, בעל ערך גבוה, מושך לקוחות ומייצר הכנסות.
זו הדרכה המיועדת לכל מי שעוסק ביצירת תוכן מכל סוג שהוא.
בין אם אתם רוצים לכתוב פוסטים לבלוג או לפייסבוק, תוכן שיווקי, תסריט לוידאו, תוכן להרצאה, ספר, מדריכים מכל סוג, או כל סוג של אחר של תוכן.
הנה כל מה שיחשף בפניכם בהדרכה המקיפה הזו:
איך ליצור את הפילוסופיה היחודית שלכם שבולטת מעל לכולם
כיצד להפוך את עצמכם ל"מכונת תוכן" שיוצרת תוכן מעניין, רלוונטי וכזה שמעניין ומושך את הלקוחות שלכם
כיצד למצוא רעיונות חדשים לתוכן עבור הקהל שלכם
כיצד לזהות מה מעניין את הקהל שלכם, ואיזה תוכן חדש להציע לו
כיצד לפתח תוכן חדש כאשר אתם ישנים!
כיצד לפתח תוכן מבלי לכתוב מילה אחת בעצמכם!
כיצד לגרום ללקוחות שלכם ליצור עבורכם את התוכן הרלוונטי ביותר עבורם
כיצד מומחים אחרים יוצרים תוכן רלוונטי ומושך עבורכם
כיצד למקסם את השימוש בתוכן שיצרתם
כיצד ליצור תוכנית שנתית וחודשית עבור אימפריית הידע שאתם יוצרים
כיצד לפתח תוכן שיוצר אצל הלקוחות שלכם חיבור פסיכולוגי ורגשי אליכם
איך ליצור SYSTEM עקבי של יצירת תוכן
כיצד ליצור תוכן שיווקי שמניע אנשים לפעולה ולרכישות המוצרים והשרותים שלכם
כיצד למסחר ולהגן על הקניין הרוחני שלכם
כיצד ליצור רשימת נושאים לפוסטים בבלוג המספיקים לשנה ויותר,בתוך 60 דק'
כיצד להפוך למכונת רעיונות בלתי נדלית
מהן 3 הפעולות שיגרמו לכם להפוך להיות יצירתיים לתמיד
כיצד ליצור תוכן שמקדם את המוצרים והשרותים שלכם
כלים שימושיים ליצירת תוכן מגוון
כיצד לדעת ולבחור מה פורמט התוכן שהכי מתאים ונכון לכם
כיצד לפנות לאנשים מעניינים ומובילי דעת קהל ולהשיג את הסכמתם להתראיין אצלכם (לבלוג, וובינר, לספר או לפודקאסט)
ההדרכה מוקלטת, וזמינה לצפייה מיידית דרך האינטרנט.
מי שנרשם, מקבל גישה חופשית לכל החיים, לשימושו החופשי.
כל הפרטים, המידע וההרשמה כאן בקישור.
תהנו!
שלכם, ערן.
הי!
את התאוריה של פרמידת הצרכים של מאסלו מרבית האנשים מכירים.
ב-1943 מאסלו פרסם את התאוריה שאומרת שלכל בני האדם ישנם 5 צרכים בסיסיים, שהם פועלים על מנת להשיג אותם בחייהם.
וכל עוד אדם לא השיג את הצרכים ברמה הנמוכה יותר, הוא לא יפעל להשיג את הצרכים ברמה הגבוהה יותר.
5 הצרכים הבסיסיים שמאסלו פרסם בתאוריה שלו היו: צרכים פיסיולוגיים (אוכל, שתייה, שינה, הגיינה וכו'), צרכים של בטחון קיומי, צרכים של שייכות ואהבה, צרכים של כבוד והערכה ובפסגת הפרמידה, ברמה החמישית – הגשמה ומימוש.
מ-1943 ועד שנפטר ב-1970, מאסלו המשיך לחקור את תאוריית הצרכים שלו, וממש לפני שנפטר הוא החל להסביר שישנו גם שלב שישי ונוסף, אך הוא לא זכה לפרסם זאת באופן מסודר.
השלב השישי שמאסלו הוסיף למודל שלו נקרא: התעלות (Transcendence). שברמה הזו האדם מתעלה מעבר לצרכי האגו האישיים שלו, ומתחבר לרמת תודעה גבוהה יותר המכירה בכך שכולנו אחד. במקום הזה האדם כבר מתמקד במטרות שהן "גדולות ממנו", לטובת הכלל: אנשים אחרים, העולם והיקום:
כאשר גיליתי את העדכון הזה של מאסלו, זה עשה לי המון שכל. אני חושב שכל אחד מאיתנו היה רוצה לדעת בערוב ימיו שהוא עשה משהו משמעותי לטובת הכלל. אנחנו רוצים לדעת שהשארנו איזה שהוא חותם.
בעיני זהו אחד מהכוחות המניעים המשמעותיים שיש לנו בחיים כיום.
כי ככל שהעולם התקדם והתפתח, כמות האנשים הנמצאים באמת במצבים קשים של "השרדות" הולכת ומצטמצמת. מה שאומר שיותר ויותר אנשים מחפשים לממש ולהגשים את הרמות הגבוהות יותר של מאסלו.
יש שתי תופעות מעניינות שאני רואה שקורות בשנים האחרונות, ככל שהתודעה האנושית מתפתחת.
הראשונה: זה אף פעם לא באמת מספיק
ישנם אנשים שלמרות שהם מאד מצליחים בכל קנה מידה במה שהם עושים, וכל 4 הצרכים הראשונים לגמרי באים על סיפוקם (פיסיולוגיים, בטחון, שייכות, הערכה), הם עדיין לא מצליחים להרגיש שהם אכן מממשים ומגשימים את עצמם.
זה קורה ללא מעט אנשים. למרות שיש להם את הכסף, הבטחון, ההכרה והפרסום שהם רוצים – זה לא מספיק.
אני זוכר גם אותי, לפני כ-12 שנים כשעוד עבדתי כמנהל בכיר ב"אינטל",כשלכאורה "היה לי את הכל", הדבר שלא היה לי ושלא הצלחתי לשים עליו את היד שלי, היה המימוש וההגשמה, וכעת אני מבין שגם לא את הרמה של ההתעלות.
לפני כמה חודשים כתבתי על כך פוסט שנקרא: "אני מאד מצליח אבל לא מאושר", שמתאר שיחה שהיתה לי עם לקוח שהיה בזמנו מנכ"ל מאד מצליח בתחומו ובאותה נשימה, גם מאד מאד מתוסכל.
כלומר, בלי ההגשמה וההתעלות, ברמה הגבוהה שלהם, אנו לא באמת נהיה מסופקים ומאושרים. זה לא עניין של כסף, הכרה ופרסום, או כל דבר חיצוני אחר.
התופעה השניה: מאסלו נפל על הצד!
הסברה הראשונית של מאסלו היתה שבכדי להשיג את רמות הצרכים הגבוהות יותר, אנו צריכים לפעול כדי להשיג את הרמות הבסיסיות קודם לכן. כלומר, לפני שאוכל להשיג מימוש והגשמה והתעלות, עלי קודם לכן להשיג במלואם את הצרכים הקודמים של בטחון, אהבה והערכה.
זה בהחלט היה נכון בעבר, אבל אני רואה איך במציאות הנוכחית, יותר ויותר אנשים פועלים על מנת להשיג את הרמות הגבוהות יותר של מאסלו –במקביל לכך שהם פועלים לספק לעצמם את הצרכים הבסיסיים יותר.
הדגש כאן הוא על פעילות במקביל, ולא באופן טורי כפי שהיה נהוג לחשוב בעבר.
כלומר, התלות שהיתה בעבר, במעבר משלב אחד לשלב מתקדם יותר, הולכת ומצטמצמת, ואפילו נעלמת.
המסקנה שלי משתי התופעות הללו, היא שכדי באמת להיות מאושרים, אנחנו רוצים וצריכים לפעול להשיג את ההגשמה וההתעלות ברמה הגבוהה יותר שלהן.
למרות שמקובל לחשוב, שאלו הם דברים שנוכל או כדאי לדחות "לאחר כך", לאחרי שנסתדר, נתיישר, נשיג את הבטחון שלנו וכו', הרבה מאד אנשים אינם מוכנים לחכות ל-some day הזה שאולי לא יגיע לעולם, ומעדיפים לפעול במקביל.
אשמח לשמוע איפה הדברים האלו פוגשים אתכם, ואם אתם רוצים לפעול בצורה אקטיבית לעבר הרמה השישית של מאסלו, ולקבל כלים יוצאי דופן להגיע לשם, אז סדנת "התגלית" הקרובה היא הצעד הבא שלכם.
ב"תגלית" אני מעניק למשתתפים, מעבר להבנה המעמיקה של התהליכים שתארתי כאן, גם מספר כלים מעשיים, מאד אפקטיביים ומאד משמעותיים להתחבר לאינטואיציה הגבוהה שלנו, לקבל הנחיה מדוייקת ותשובות מדוייקות לשאלות החשובות ביותר שלנו. שאלות כמו: מי אני? למה אני כאן? ומה נועדתי לעשות בעולם.
נתראה בתגלית!
שלכם, ערן.
לפני כמה ימים כתבתי כאן פוסט על הפתקיות החדשות שויסוצקי עיצבו לשקיות התה שלהם, והסברתי למה אני חושב שזה היה מהלך חכם.
והנה אתמול קיבלתי מהם את המייל הזה שבו הם מודים לי על הפוסט שכתבתי ומציעים לשלוח לי מתנה:
אז קבלו את: שיווק חכם – חלק 2!
מה חכם בזה? למה לא לפרגן בחזרה ללקוחות שמפרגנים לך?
מה אנחנו בעצם עושים בזה? אנחנו מצד אחד מעודדים ומחזקים את ההתנהגות של אותם לקוחות שפרגנו לנו, ומצד שני אנחנו גם נותנים דוגמה ללקוחות האחרים – הנה תראו מה קורה ואיך אנחנו מפרגנים למי שמפרגן לנו!
חכם. חכם מאד!
אגב, לפרגן בחזרה ללקוחות זה לא תמיד חייב לבוא עם מתנה כלשהי, לפעמים אפילו רק הוקרת התודה, מכתב קצר או שיחת טלפון יעשו את האימפקט לא פחות.
בגדול – כל דבר שיתן ללקוח להרגיש "מיוחד" ושזכה לאיזה שהוא יחס מיוחד מכם, יעשה את העבודה היטב.
אז תחשבו איך אתם יכולים לפרגן בחזרה ללקוחות שלכם? איך אתם יכולים לראות ולתפוס את כל הפעמים והמקומות שהם מפרגנים לכם?
ותפרגנו להם, זה יחזור אליכם בחזרה, ובגדול!
ולמי שתוהה – איך ויסוצקי בכלל גילו את הפוסט באתר שלי? האמת, שאין לי מושג.
אבל אני יכול להניח שהם משתמשים בשרות ההתראות של גוגל – Google Alerts שמאפשר לכם להגדיר מילות מפתח מסוימות, כך שבכל פעם שמשהו באינטרנט מתפרסם עם המילים הללו, אתם מקבלים התראה במייל.
אז כבר עכשיו הכנסו לשירות הזה של גוגל (הוא בחינם לגמרי) ותגדירו שם את המילים של השם שלכם, ושל המותג שלכם, כך שתקבלו התראה בכל פעם שמישהו מזכיר אתכם באינטרנט.
בהצלחה!
