מתי? אחרי ש…
|
שלום חברים,
ישנם כמה צירופי מילים שהינם הרסניים ומעכבים ביותר בחיינו. למרות שהם כל כך מסוכנים, הם גם די פופולריים בשפת היום יום של אנשים רבים.
אלו הם צירופי המילים מהסוג "אחרי ש…", "כש…" או "אחר-כך".
"אני אעשה זאת אחר כך…", "יהיה לי זמן לכתוב את הספר שלי, שחשבתי עליו בחמש השנים האחרונות, אחרי ש…", "אני יודע שאני צריך לסדר את המצב הכלכלי שלי, אבל אעשה זאת כש…".
צירופי המילים הללו הורגים את החלומות שלנו, את הכוונות שלנו, את השאיפות והרצונות שלנו ובעצם מהווים עוד מכשול, לערימת המכשולים שאנו מציבים בפני עצמנו בכדי להשיג הצלחה בתחום כזה או אחר בחיינו.
מדוע אנו עושים זאת שוב ושוב לעצמנו?
האמת היא ברורה: קל לנו יותר להשאר במוכר ובנוח מאשר לעשות שינוי כלשהו, או להתמודד עם חוסר הודאות שכרוך בתזוזה מאזור הנוחות שלנו.
אבל המשמעות של השארות במוכר ובנוח, לרוב היא המשך התפשרות על החיים שאנו רוצים לעצמנו. אנו ממשיכים לקבל את אותן התוצאות, באיזה תחום שזה לא יהיה, שאנו איננו מרוצים מהן.
כדי לעבור את המכשול הזה של "אחר כך…", עלינו קודם כל להבין ולהכיר את הגורמים לכך. שהם רבים, אבל רובם מתמצים לפחדים שלנו, לחשיבה שלילית, תפיסות של "חוסר זמן" ושל תלות בנסיבות חיצוניות. זה הסינדרום של "אם רק היה לי את הזמן / כסף / תואר / נסיון… אז הייתי…".
הגורמים הללו שומרים עלינו בנוחות שלנו, ולרוב במצב של שיתוק וחוסר התקדמות. החדשות הטובות הן שברגע שאנו מזהים אותם, והופכים להיות מודעים אליהם, אנו יכולים גם להפטר מהם ולפעול למרות שהם קיימים.
אנו למעשה אלו שיוצרים את המכשולים הללו בחיינו, ולכן גם אנו אלו שיכולים להסיר אותם מחיינו.
זה בוודאי לא קל לפעמים לעשות זאת, ודורש מאיתנו מאמץ. האם זה בכלל שווה את זה?
בהחלט!
התגמול על כך הוא עצום: הגשמה, תחושת יעוד ומשמעות, סיפוק ותחושת התקדמות הם אלו שעושים את ההבדל בחיינו.
זה המקום לשאול את עצמנו את השאלה: אז מה עוצר אותנו עכשיו או מונע מאיתנו לעשות את הצעד? את הפעולה הראשונה בכיוון החדש שלנו.
בכל יום אנשים קמים מן המיטה ועושים פעולות קטנות אך משמעותיות לעבר מה שיהפוך לאורך זמן להישגים עצומים ומשמעותיים, עבורם ועבור הסובבים אותם.
לפעמים מה שחסר לנו הם רק הכלים המתאימים, או ידע חדש ומעורר, או מישהו שידליק אצלנו את הניצוץ ויתן לנו את המוטיבציה לצאת ולפעול.
חלק מן האנשים מוצאים זאת בספרים שהם קוראים, חלקם בהרצאות או סדנאות שהם משתתפים בהן, וחלקם משיחות עם אנשים שעשו זאת לפניהם.
מה שלא יהיה הדבר עבורכם, שיעורר אצלכם את הניצוץ ואת המוטיבציה לצאת ולפעול – עשו זאת! השאירו את "אחר כך…" ו"אחרי ש…" מאחוריכם, התחילו לפעול היום, ותראו איך העתיד שלכם משתנה אל מול עיניכם.
כתמיד, אשמח לתגובותיכם והערותיכם כאן בבלוג.
שלכם,
ערן
|
הי , איך מחליפים את ההרגלים המושרשים האלה, מוטבעים כל כך ב dna
אני דוחה סידרתית, "חונה" מקצועית
עובדת קשה ושיניתי הרבה דברים, חזרתי מקוד המנצח עם הרבה תובנות אנרגיות וכן השתנתי, אני עושה המון, מרוצה ומאושרת
אבל מרגישה שבתחום הזה הכי קשה, המשמעת העצמית לא עובדת פה
לא מעבירה לפסים של עשייה מרצונות, איך עושים זאת???.
המתוסכלת קלות
כבר לא מאמין שמשהו יזוז…
שבוע טוב
להכנס לפעולה, זה שם המשחק, אבל מאיפה מתחילים? יש כל כך הרבה מה לעשות…
חזרתי מהבוקר של אוטוריטה ביום חמישי, היה מצויין, אפילו קניתי את הערכה, כדי שלא יהיו לי תירוצים לדחות את כל התכניות שלי לצמיחה ולהביא כמה שיותר ערך לאנשים, ואני מסתכלת על כל הקלסרים ומרגישה לחץ, אומרת לעצמי – אני חייבת להתחיל לצלם סרטוני וידאו ומרגישה עוד יותר לחץ…. ואז תפסתי את עצמי, רגע זה לא יעבוד בדרך הזו, זה בדיוק מה שהורג את המוטיבציה, הלחץ!! מי כמוני יודע שהמוח שלנו שואף לעונג ונמנע מכאב…
אני חייבת למצוא את הדרך שלי שתהייה כייפית ומהנה כי אחרת כל ההשקעה של תרד לטמיון ואני לא אעשה כלום.
אז קודם כל שיניתי את הדיבור הפנימי – במקום אני חייבת להתחיל אני אומרת לעצמי – אני רוצה להתחיל, כדאי לי להתחיל… כבר יותר טוב, אפשר לנשום… ואחר כך לחלק למשימות קטנות ויעדים קטנים לקראת השגת המטרה .
שיהיה שבוע פורה לכולנו
שמעתי התרשמתי ואני אנצח,
ומאחל כך לכולם
ניפגש בערב יום ה' הקרוב בשנה הטובה בחייך
אני
לשלומית
איךך משנים את זה? את שואלת את שאלת השאלות.
התשובה שלי היא שעובדים על עצמנו קשה, מבינים שהרבה ממה שאת מכנה "DNA" אלו בעצם דברים שהחברה השרישה בנו והם ניתנים לשינו.
כמה פעמים בחייך, החל מגיל צעיר מאד, שמעת אמרות משתקות או מקטינות או כאלו הוציאו את הרוח מהמפרשים עוד לפני שהתחלת לעשות משהו. כמה פעמים שמעת את המשפט "יא מתלהבת", משפט שמבקר את הרוח החיה שבנו, את מה שמניע אותנו קדימה, את ההתלהבות.
שלטי העצור החיצוניים האלו מופנמים בנו בין אם נרצה או לא ואם אנחנו לא מבינים עמוק בתוכנו שהם התניה חברתית ולא מי שאנחנו באמת אז קשה מאד להתקדם. הם , או אנחנו בשלב זה כבר עוצרים כל פעולה עוד לפני שהתחלנו אותה. זה מתאים למה שכתב ערן – "אחר כך" " כשיהיה לי" הן התניות חברתיות שלימדו אותנו והן מופנות עמוק יותר משנוכל לתאר. החברה שלנו מלאה חוקים (תעשה ילדים כשיהי לך X כסף / קודם תלמד ואחר כל X, אל תעשה מה שלא מקובל ועוד ועוד) אנחנו מפנימים אותם והם עוצרים אותנו אם אנחנו לא מזהים אותם ופועלים נגדם.
זה לא עניין של משמעת כמו שזה עניין של "לסתור" את ההתניות האלו או את האמונות שהחדירו בך מגיל צעיר ולפעול נגדן. איך לעשות את זה? יש המון דרכים החל מטיפול פסיכולוגי זה או אחר דרך אימון וכלה בשיטה בה אני נעזרת הנקראת "ייעוץ הדדי" (את יכולה לגגל עליה Co-Counseling( שיטת ימימה ועוד ועוד
כל אחד ואחת צריכים למצוא את הדרך המתאימה להם ו"לנקות" את ההתניות האלה שאני נוהגת לכנות גם *שקרים*.
בהצלחה
איילת
דרך טובה לדעת מה חוסם, זה לקחת דף נייר ולכתוב 10 פעמים אחד אחרי השני:
"אני יכול לעשות ______________" (מה שאתה באמת רוצה לעשות)
ואחרי כל פעם שכותבים, לראות אלו "פליטות מחשבה" מופיעים.
תרגיל זה לקוח (בשינויים קלים) מהספר (המצויין), דרך האומן / ג'וליה קמרון.
כל טוב,
שמחה
המילים הכי הורסות ונפוצות הן "אחרי החגים"
כדי לשנות את הרגל שלהעצלות הזאת שגורם לנו לדחות דברים,
פשוט צריך להגיע לידי החלטה, ולהתחיל בפעולה,ולארגן סדר
יום חדש, עם עדיפות למה שקיבלנו מחויבות לבצע.
למען האמת, זה לא תירוץ.
כשבחור שהוא בן 18, והוא עשה רישיון נהיגה, והוא צריך 3 חודשים ראושנים לנהוג עם מלווה חובה.
הוא רוצה מכונית וה חצי מיליון ש"ח.
אז הוא צריך די לנהוג היום במכונית, את הכסף למכונית ואת המלווה.
זוהי עובדה, לא?!
המשך שבוע מוצלח, הרמוני, טוב, מקסים, קליל, יפה, מצוין ונעים.
רוב האנשים מדברים ככה, מפה מתחילה הבעיה, שאחד לומד מהשני.
לדעתי צריך לקפוץ ישר לבריכה בלי לחשוב מה יהיה ויקרה 🙂
נ"ב יש לך בלוג יפה.
תודה על המידע
ואיך אומרים מכל מלמדי השכלתי