Jul 27 2010

לפרגן להצלחה…

מאת: ערן נושאים: תובנות, תוצאות

שלום חברים,
 
את השבוע האחרון ביליתי בחופשה עם המשפחה על חוף הכנרת. שמחתי גם על ההזדמנות לפגוש שם מספר קוראים של הבלוג שפירגנו על הדברים הנכתבים כאן – תודה לכם!
 
באחד הבקרים, קמנו מוקדם יותר מכרגיל, אני ושני הבנים הגדולים שלי והלכנו לים על מנת לדוג דגים. אנו ממש לא מקצוענים בתחום הזה, ועם חכה קטנה שקניתי פעם בדרך בתחנת דלק, וכמה גרגירים של תירס נכנסנו למים והתחלנו להטיל את החכה.
 
לאחר כמה דקות שבהם האכלנו את הדגים בתירס, זכינו להצלחה הראשונה – הדג הראשון החליט לעשות לנו את הסיפתח וקפץ לנו על החכה. נלהבים מההצלחה המשכנו בתהליך – נכנסים למים, מטילים את החכה ומעלים עוד דג ועוד אחד, דגנו 5 דגים באותו הבוקר.
 
למחרת בבוקר, מעודדים מהצלחתנו המטאורית, קמנו שוב מוקדם וחזרנו לאותו החוף. שוב, נכנסנו למים, הטלנו את החכה ולאחר כמה נסיונות, העלנו דג ראשון, ולאחריו עוד אחד.
 
בשלב זה, לא רחוק מאיתנו על החוף, הגיע אב נוסף עם שני ילדיו והחלו מנסים גם הם להעלות דגים בחכתם. זורקים ומחזירים את החכה ללא הצלחה. לאחר כמה דקות שכאלו, האב מחליט שהאזור בו הוא (וגם אנחנו) דגים הוא אזור "ללא דגים", אוסף את ילדיו ואת הציוד ומחליט לנדוד כמה עשרות מטרים למיקום אחר על החוף.
 
בדרכם הם עוברים לידינו ואחד מילדיו מביט בדלי שלנו ורואה שיש שם כבר כמה דגים שהעלנו בחכתנו, והוא צועק לאביו – "אבא, אבל יש להם דגים!".
 
והאב עונה לו מרוגז – "אין להם כלום!, בוא לכאן!" ונעלם איתו מהחוף.
 
לכאורה סיטואציה משעשעת וחסרת חשיבות, אבל כשבוחנים אותה לעומק אפשר לראות כאן כמה סממנים קלאסיים שמבחינים בין אנשים מצליחים לאלו שלא, ושווה להתייחס אליהם כאן.
 
הראשון הוא שאנשים מצליחים מפרגנים להצלחה של אנשים אחרים. לעומתם רבים אחרים מקנאים בהצלחה של אחרים, או כועסים ומבקרים את ההצלחה של האחרים. הרבה פעמים זה האגו שלנו שלא מאפשר לנו לראות את ההצלחה של האחר, במיוחד כאשר אנו לא חווים את ההצלחה שהיינו רוצים בה.
 
אבל האמת היא, שכאשר אנו מבקרים, כועסים או מזלזלים בהצלחה של האחרים, אנו משדרים לתת המודע שלנו מסר מאד משמעותי וחד – שאומר, שהחוויה שאותם אחרים חווים (כלומר, ההצלחה שלהם) היא לא חוויה שאנו מעריכים.
 
וברגע שעשינו זאת, תת המודע שלנו ידאג להגן עלינו. כלומר, הוא לא יצור לנו סיטואציה שבה נאלץ למצוא את עצמנו בתוך חוויה שאנו לא אוהבים, ולכן ימנע חוויות כאלו מאיתנו.
 
המשמעות היא פשוטה – אם אני מפרגן להצלחה של מישהו אחר, המסר לתת המודע שלי הוא שזו חוויה שאני רוצה, ותת המודע שלי ידאג לכך שאני אחווה חוויה שכזו בעצמי. וכך גם להיפך – אם המסר שאני משדר לתת המודע שלי הוא שזו חוויה שאני לא רוצה בה – תת המודע שלי ידאג להרחיק אותי מחוויות שכאלו – ובמקרה כזה – חוויות של הצלחה.
 
העקרון השני הוא שאנשים מצליחים מחפשים ללמוד מהצלחה של אנשים אחרים. ולעומתם, וכפי שראינו במקרה הזה, אחרים בזים, מזלזלים או פשוט מתעלמים מהצלחה של אחרים ומסרבים ללמוד מכך.
 
אם המקרה היה הפוך, והייתי רואה שאני לא מצליח לדוג ומישהו אחר לידי כן, הייתי מנסה להבין ממנו מה הוא עושה שונה ממני שעובד לו ושיכול לעבוד גם לי! כך אני נוהג בכל תחום בחיי – אם אני רואה שאני לא משיג את התוצאות הרצויות בתחום כלשהו, אני פונה לחפש מי כבר עשה זאת לפני והולך ללמוד ממנו כיצד הוא עשה זאת.
 
מותר להעתיק מהצלחות!! (כתבתי על כך פוסט שלם לפני כמה שבועות – מותר להעתיק!)
 
הדבר השלישי שניתן לראות במקרה הזה הוא אחד המשמעותיים בעיני – אנשים שמשיגים תוצאות משמעותיות בחיים שלהם, ותוצאות בכלל הם כאלו שלא מתייאשים מהר!
 
אני אמנם לא מומחה גדול בדייג, אבל אני בטוח שאם תשאלו כל דייג מנוסה הוא יאמר לכם שאחד הדברים החשובים להצלחה בדייג (ובעצם בכל דבר בחיים) הוא סבלנות והתמדה. בסה"כ כל נסיון הדייג שלנו באותו הבוקר הסתכם בכחצי שעה. אותו אדם בילה לידנו על החוף אולי 15 דקות – והתייאש…
 
אני בטוח שיהיו כאלו עכשיו שיקפצו ויאמרו – רגע, אבל אם אני מנסה ומנסה ומנסה משהו ולא משיג את התוצאות – כדאי שאשנה משהו בפעולות שלי! צודקים, אני מסכים. אבל קודם כל, תנו לעצמכם הזדמנות… רבע שעה היא לא קנה מידה לשום דבר… בטח לא כשמדובר בדייג.
 
והנקודה האחרונה שאני רוצה להזכיר בהקשר הזה – היא שאנשים שרוצים משהו באמת, עושים את מה שצריך! לפעמים לעשות את מה שצריך זה להכנס למים עם החכה ולא להשאר יבשים על החוף (אני לא יודע אם זה מה שגרם לנו להוציא דגים או שלא, אבל זוהי דוגמה). לפעמים זה אומר להתמיד בכיוון למרות שלכאורה התוצאות עדיין אינן נראות על פני השטח.
 
לעשות את מה שצריך שונה מאד מהדרך שבה מרבית האנשים נוהגים והיא – לעשות את מה שנוח!
 
מי שרוצה להשאר בנוחות, יהיה לו קשה מאד להשיג תוצאות יוצאות דופן – באיזה תחום שזה לא יהיה בחייו. ואומר אף יותר מכך – אם תבחנו את חייכם מקרוב, אני מבטיח לכם שתגלו, כי במקומות בהם יצאת מאזורי הנוחות שלכם, ועשיתם את מה שצריך היה לעשות – שם גם השגתם תוצאות והשגים משמעותיים! התוצאות המשמעותיות שלנו ימצאו תמיד – מחוץ לאזורי הנוחות שלנו!
 
אז מה עושים עכשיו?
 
מגיבים כאן בבלוג – כיצד אתם נוהגים? באילו מקרים יצאת מאזורי הנוחות שלכם ומה השגתם מכך?
 
אשמח לתגובות והערות!
 
שלכם,
ערן
 

30 תגובות

Jul 18 2010

מה עושים כשנכשלים?

מאת: ערן נושאים: תובנות, תוצאות

שלום חברים,
 
בעוד כמה שעות אני יוצא לחופשה עם המשפחה, אבל רגע לפני כן רציתי לכתוב לכם כאן בקצרה מאד על שאלה חשובה שקיבלתי מאחת המשתתפות בסדנת "קוד המנצח", שהסתיימה ביום שישי – 3 ימים מלאי אנרגיה ומרגשים ביותר.
 
במהלך הסדנה, קיבלתי פתק מאחת המשתתפות ובו היא שאלה אותי שאלה שהעסיקה אותה כנראה רבות – "אבל, מה עושים כשנכשלים?"…
 
מן הסתם זו שאלה שמעסיקה הרבה מאד אנשים… רבים נעצרים בגלל הפחד הזה להכשל.
 
התשובה לכך טמונה בסרטון הקצר הבא – צפו בו בתשומת לב ונסו למצוא מה היה משותף לכל המקרים המתוארים כאן – אתם מכירים את כולם.
 
אני מזמין אתכם לכתוב כאן בתגובות מה אתם הבנתם ולמדתם מהסרטון הזה…
 
ואני אגיב כשאחזור בעוד שבוע!
 
שלכם,
ערן
 
 
ללמוד מהטובים ביותר www.TopMentors.co.il – קבלו באתר דוח מיוחד בחינם: "10 סודות ההצלחה"
 

39 תגובות

Jul 11 2010

אין טעם לדבר על הבעיה, אלא אם כן…

שלום חברים,
 
השבוע נתקלתי במשפט חשוב מאין כמוהו שאמר כי אין טעם לדבר על הבעיה, אלא אם כן אני מדבר על הפתרון של הבעיה.
 
וחשבתי כמה שהדבר הזה נכון וברור, ועם זאת אנשים רבים מפספסים זאת. אני בטוח שגם אתם מכירים ונתקלתם באנשים רבים שמרבים להתלונן על בעיות שהם חווים או נתקלים בהם.
 
כתבתי כאן בעבר פוסט שעורר תגובות רבות בנושא: תפסיקו להתלונן… ועד כמה שתלונות באופן כללי הן סוג של "סרטן", אבל היום אני רוצה להתייחס לנושא הזה מכיוון אחר ושונה.
 
אין אדם שלא נתקל בבעיות, כאלו ואחרות. אין אדם שהינו חסין מן התופעה המעצבנת הזו, שבה הדברים אינם קורים בדיוק כפי שרצינו או צפינו שיקרו… אין אדם שאינו נכשל בפעולות מסויימות שהוא מבצע, ואין אדם אחד בעולם הזה שהכל הולך לו "חלק" וללא בעיות.
 
בקיצור – אין באמת אנשים שהם "סופרמן"…
 
אבל, ישנם אנשים שאנו מסתכלים עליהם ונראה לנו שהם סוג של "סופרמן"… שהכל מצליח להם, שכל דבר שהם נוגעים בו הופך לסוג של "זהב", שהכל קורה להם בקלות, ובקיצור – שאין להם בעיות!
 
וזו טעות גדולה לחשוב כך. כי זה פשוט לא נכון.
 
דברו עם כל אדם מצליח, ותשאלו אותו והוא יספר לכם על כל המכשולים, הקשיים, הבעיות והאתגרים שהוא היה צריך לעבור כדי להשיג תוצאות יוצאות דופן בחייו.
 
העניין הוא, שכשאנו מסתכלים מבחוץ על אנשים כאלו, אנו לא רואים את כל זה. באופן כללי, אנו בכלל לא רואים את הדרך שהם עוברים, ומסתכלים רק על התוצאות הסופיות שהם משיגים.
 
לפני מספר שנים נתקלתי בספר "אדם כיציר מחשבותיו" של ג’יימס אלן, ושם הוא כתב כמה משפטים שחקוקים לי בתודעה עד היום:
 
"חסר המחשבה, הבור והבטלן, הרואים רק את ההיבטים הגלויים של הדברים
ולא את הדברים עצמם, מדברים על מזל, על גורל ומקריות.
בראותם אדם מתעשר הם אומרים "איזה בר מזל הוא זה!".
הם אינם רואים את המבחנים והכישלונות והמאבקים שאנשים אלו עברו כדי לצבור את נסיונם.
אין להם כל ידיעה על הקורבן שהם הקריבו, על המאמצים ללא חת שהם השקיעו,
על האמונה שבה דבקו כך שיוכלו להתגבר על מה שלכאורה אי אפשר להתגבר עליו
ולהגשים את חזון ליבם. הם אינם רואים את המסע הארוך והמפרך,
אלא רק מביטים במטרה הנעימה ומכנים זאת "גורל מאיר פנים".
הם אינם מבינים את התהליך אלא רואים רק את התוצאה, וקוראים לכך "מקריות".
– ג’יימס אלן
 
כמה שזה נכון!
 
אז אם כך מה מבדיל את אותם אנשים מהשאר, מההמון? מה מבדיל אותם מאלו שנתקלים בבעיות ונעצרים?
 
ההבדל טמון בדיוק באותו המשפט: אותם "מצליחנים" או "ברי מזל" כפי שרבים נוטים לקרוא להם, אינם מתמקדים בבעיה! הם ממקדים את כל תשומת הלב והאנרגיה שלהם במציאת פתרון לבעיה! בזה הם מתמקדים.
 
לא תמצאו אותם יושבים בשיחות סלון ומקטרים על הבעיה, מתלוננים על "מר גורלם" ועל חוסר ההוגנות של העולם והחיים בכלל.
 
אתם תראו אותם יושבים וחושבים על דרכי פתרון, על פעולות שהם יכולים לנקוט בהן כדי לפתור את הבעיה, על אנשים שהם יכולים לפנות אליהם ולבקש עזרה. הם ימקדו את כל תשומת הלב שלהם במציאת פתרונות.
 
והם ימצאו…
 
והם יפעלו…
 
ויתאמצו…
 
והם ישיגו תוצאות!
 
והאחרים, אלו היושבים בסלון ומקטרים, יסתכלו עליהם מהצד ויגידו – "נו טוב, הוא תמיד היה לו מזל!".
 
אז מה עושים עכשיו?
  • לוקחים דף חלק ורושמים עליו את הבעיה העיקרית בפניה אתם עומדים כרגע.
     
  • וכעת מתחת לבעיה שרשמתם, יושבים ומתחילים לרשום פתרונות אפשריים. זה עד כדי כך פשוט! וככל שתעשו את זה יותר זמן, תגלו יותר ויותר פתרונות!
     
  • מגיבים כאן בבלוג!
אגב, השבוע הקמנו (בשעה טובה!) דף אוהדים חדש בפייסבוק – אני מזמין אתכם להצטרף ולהגיב גם שם! בקרוב נערוך שם גם כמה פעילויות חדשות ומרגשות. זו פלטפורמה יוצאת דופן שתאפשר לי להיות בקשר קרוב יותר ומהיר יותר אתכם!
 
 
ואגב – לכל מי שרוצה להפתח לרעיונות ופתרונות חדשים – מחר בערב (יום שני, 12/7) אני עומד לערוך ראיון מרתק עם איתי פז, מבכירי משווקי האינטרנט בארץ ובעולם (הוכתר על ידי גלובס כאחד מ-5 המנטורים העולמיים בתחומו) על ההזדמנויות הגדולות הטמונות באינטרנט.
 
איתי גם הסכים לחשוף את 5 הכללים שלו לייצור עסקים והכנסות באינטרנט!
 
זהו ראיון חינם, ואתם מוזמנים להצטרף אלינו מחר בערב.
 
 
נתראה מחר!
 
שלכם,
ערן
 

6 תגובות

Jul 04 2010

אמור לי מי חברייך ואומר לך…

מאת: ערן נושאים: קוד המנצח, תוצאות

שלום חברים,
 
השבוע פגשתי בציטוט של ג’ים רוהן שבעיני מדגיש את אחד העקרונות המשמעותיים ביותר הקשורים להצלחה וסיפוק בחיינו: הסביבה שלנו!
 
ישנה האמרה המפורסמת של "אמור לי מי חברייך ואומר לך מי אתה" – וזה נכון. אני הייתי קצת יותר מחדד ומדגיש אותה ומנסח אותה בצורה הבאה: "הראה לי את הסביבה שלך ואומר לך מה יהיו התוצאות שלך!".
 
"אתה חייב לשאול את עצמך בעקביות את השאלות הבאות: מי האנשים שבסביבתי?
מה הם עושים לי? מה הם גורמים לי לקרוא? מה הם גורמים לי לומר?
לאן הם גורמים לי להגיע? מה הם גורמים לי לחשוב?
והכי חשוב, לאיזה אדם הם גורמים לי להיות?
ואז שאל את השאלה החשובה ביותר: האם זה בסדר מבחינתי?
זיכרו – החיים לא נעשים טובים יותר במקרה, הם נעשים טובים יותר על ידי שינוי."
– ג’ים רוהן
 
אין זה מקרה שאנשים נמצאים בחברת אנשים הדומים להם. ישנם שני חוקים לפחות הדואגים לכך שעקרון זה ישמר:
  • חוק המשיכה – שבבסיסו אומר ש"דומה מושך דומה".
     
  • חוק הממוצע החברתי – שעל פיו אנשים יציבו לעצמם יעדים וישיגו תוצאות הדומות לתוצאות של אנשים בסביבתם.
אגב, קל מאד לראות כיצד זה פועל – בכל מקום. הסתכלו סביבכם וראו את האנשים – האם הם דומים לכם? האם הם גרים באותם הבתים? נוסעים באותם הרכבים? עובדים באותן העבודות? יוצאים לאותן החופשות? מבלים באותן המסעדות? וכדומה…
 
זה לא מקרי בכלל! פשוט חוק!
 
ויכול להיות שאתם שואלים את עצמכם עכשיו – בסדר… אני מבין את זה – אבל למה זה מעניין אותי? למה זה בכלל חשוב?
 
אז האמת היא כזו – אם אתם מרוצים לגמריי מהתוצאות אליהן הגעתם בחייכם, ואינכם רוצים לקחת את חייכם לרמה הבאה (באיזה תחום שזה לא יהיה) – אז אתם צודקים – זה באמת לא מעניין. המשיכו לעשות את מה שאתם עושים, ולהיות בסביבה שבה אתם נמצאים, ועל פי חוק תשמרו את המצב הקיים. לכאורה…
 
ואני אומר לכאורה, כי קיים חוק נוסף שמרבית האנשים מתעלמים ממנו: חוק התנודה. על פיו, כל דבר בעולם שלנו נמצא בתנועה. וכך או שאנו נעים קדימה או שאנו הולכים לאחור. אין מצב סטטי. מי שחושב שהוא רק יעמוד כאן לרגע, וינוח, ולא ישנה דבר – טועה ובגדול. בגלל שהכל סביבו נמצא בתנועה ומתקדם. אם הוא עומד במקום, הרי שבפועל – הוא הולך אחורה!!!
 
אז אם אנו מבינים שמטרת החיים שלנו היא צמיחה, התפתחות והתקדמות, ולא קפיאה על השמרים ועמידה במקום – אנו רוצים להיות מודעים להשפעה המשמעותית של הסביבה שלנו – על התוצאות שלנו.
 
האמת הכואבת היא, שבמרבית המקרים (ואני מדגיש – מרבית, לא כולם) הסביבה שלנו, הכי קרובה אלינו, ושהכי אוהבת אותנו – זו הסביבה הכי מסוכנת להתפתחות והצמיחה שלנו.
 
היא לא עושה זאת כדי להזיק לנו, או לפגוע בנו. להיפך! הם רוצים לעזור לנו ולהגן עלינו. ולכן בכל פעם שנבוא עם רעיון חדש, הם יבחנו אותו (על פי מערכת האמונות שלהם, והנסיון והתוצאות שלהם) וינסו לעזור לנו בכך שיסבירו לנו למה זה מסוכן, למה לא כדאי, וממה כדאי  לנו להזהר. שוב – הם רוצים להגן עלינו.
 
כאשר החלטתי לעזוב את עבודתי ולהקים חברה ועסק עצמאי, רוב הסביבה הכי קרובה שלי – החברים הכי טובים שלי, ניסו להניע אותי מכך. הם אמרו לי שזה מסוכן, שזה לא אחראי, שזה לא הזמן המתאים. והם צדקו! על פי האמונות שלהם הם צדקו!
 
אבל כשבחנתי לעומק – את התוצאות והנסיון האמיתי של אותם אנשים (דגש על נסיון אמיתי ולא על ידע כללי שקראו בעיתון או שמעו ממישהו אחר) – גיליתי שאף אחד מהם לא עשה משהו כזה דומה. הם מעולם לא עזבו מקום עבודה והקימו עסק כלשהו.
 
אז על סמך מה הם נתנו לי כל כך הרבה עצות?
 
על סמך שום דבר ממשי. בטח לא כזה המבוסס על נסיון אמיתי, או איזו שהיא התנסות שלהם. הם נתנו לי את הדעות שלהם, המונעות מהאמונות שלהם והפחדים שלהם.
 
נניח שהייתם עומדים לפני טיפול רפואי חשוב, האם הייתם מעלים בדעתכם ללכת ולהתייעץ על כך עם מישהו שמעולם לא עסק ברפואה, שאין לו כל הכשרה או נסיון מעשי בתחום ומבקשים ממנו שיסביר לכם מה אתם צריכים לעשות???
 
נשמע מופרך לא?
 
אבל אנו עושים את זה שוב ושוב בחיים – כשאנו הולכים להתייעץ עם הסביבה הכי קרובה שלנו על הדברים שאנו רוצים לעשות.
 
ונקודה נוספת למחשבה – והיא עולה בבהירות רבה מדבריו של ג’ים רוהן – אנו אחראים לשים לב לאופן שבו הסביבה שלנו משפיעה על הרעיונות שלנו ועל איכות המחשבה שלנו. אני בטוח שאתם מכירים את אותם האנשים שמספיקה שיחה של 5 דקות איתם, ואתם מרגישים שלא נשאר לכם יותר כוח… שהם הוציאו מכם את כל האנרגיה? אלו הם אותם האנשים שבאים להתלונן לידכם כל הזמן, לקטר, לספר על כל הצרות שלהם ושל העולם בכלל…
 
הזהרו מהם כמו מאש! הם משפיעים עליכם! הם משפיעים על התוצאות שלכם!
 
אחד המשובים המרגשים ביותר שאנו מקבלים שוב ושוב מאנשים שהשתתפו ב"קוד המנצח" הוא עד כמה הסביבה של האנשים בסדנה היתה שונה מזו שהם רגילים לה. ועד כמה האנרגיה של אותם אנשים היתה שונה, אנרגיה גבוהה יותר, אופטימית, מקדמת, מפרגנת ותומכת.
 
האם יש לכם סביבה כזו בחייכם? אם לא – אתם יכולים לעשות עם זה משהו. צרו לכם סביבה שכזו. התחברו לאנשים מהסוג הזה.
 
עשו את השינוי!
 
ואז תוכלו להסתכל כיצד התוצאות שלכם ממריאות!
 
אז מה עושים עכשיו?
  • תרגיל פשוט – קחו דף נייר, חלקו אותו ל-2 טורים. בראשון רשמו את כל שמות האנשים בסביבה שלכם שגורמים לכם להרגיש עייפים, מרוקנים ושבאים לספר לכם על כל צרותיהם. בשני רשמו את שמותיהם של כל האנשים שאתם מרגישים שהם מעוררים אתכם, ממלאים אתכם באנרגיה, ותומכים ברעיונות שלכם.
     
  • כשסיימתם לעשות את הרשימות – הסתכלו עליהן – אתם כבר תדעו מה לעשות עכשיו…
     
  • מגיבים כאן בבלוג – איפה בחייכם נתקלתם בתופעה הזו? מה השינוי שעשיתם? וכיצד זה השפיע על התוצאות שלכם?
שלכם,
ערן
 

22 תגובות

Jun 27 2010

כן, כן… אני יודע!

מאת: ערן נושאים: קוד המנצח

שלום חברים,
 
היום אני רוצה להזהיר אתכם. להזהיר אתכם משתי מילים מסוכנות ביותר בשפה העברית – "אני יודע!".
 
כמה פעמים שמעתם את עצמכם אומרים את המשפט הזה: "כן, כן… אני יודע!"?
 
זה יכול להיות כלפי רעיון ששמעתם, משהו שקראתם עליו בספר, משפט שחבר אמר לכם, עקרון שמישהו דיבר עליו…
 
מה שזה לא יהיה… אתם כבר שמעתם את זה בעבר, זה לא חדש לכם ואתם אומרים – כן, כן… אני יודע!
 
קורה לנו משהו מאד מסוכן כאשר אנו אומרים מיד, בצורה אוטומטית לחלוטין שאנו יודעים דבר מסויים. מה שקורה הוא שאנו לגמרי מזניחים ולעיתים אף מבטלים את הדבר ששמענו. או אם תרצו, אנו פשוט מתעלמים ממנו – כי הרי אנחנו כבר יודעים!
 
הדרך היחידה – אני חוזר – היחידה לבחון אם אני באמת יודע משהו היא לענות על השאלה: "האם אני חי כך את חיי?"
 
רוצים דוגמאות? בבקשה:
 
כולם יודעים שהעישון מזיק לבריאות. נכון? אך האם כולם חיים את חייהם כך?
 
כולם יודעים שכדאי לעסוק בפעילות גופנית ולאכול בריא… אבל האם הם אכן נוהגים כך?
 
כולם יודעים מה צריך לעשות כדי לשמר מערכות יחסים נפלאות בחייהם… אך האם כולם חיים את חייהם במערכות יחסים כאלו?
 
רבים יוכלו לומר לכם מה צריך לעשות כדי להרוויח הרבה כסף… אך האם הם אכן מרוויחים?
 
כולם יודעים שאין דבר מספק יותר מלעסוק במה שאתה אוהב… אז מדוע כה רבים נמצאים בעבודות שאינם אוהבים???
 
אז מה המסקנה?
 
אם אתם לא חיים את זה – אתם לא יודעים את זה! לא באמת.
 
ולפעמים אני נתקל באנשים שמשתתפים בסדנאות שלנו שאומרים לי, "אתה יודע, לא חידשת לי שום דבר…", אני שואל אותם "כלומר, אתם בוודאי חיים כך יום יום?", והתשובה שלהם, לא נעים להודות, היא "לא…".
 
האמת, זה לא נעים ולא פשוט להודות בכך – שאנו לא כל כך יודעים כמו שאנו חושבים שאנו יודעים. אבל אם אנו מספיק כנים עם עצמנו, אנו יכולים בפנים להודות בדבר – אני לא ממש חי את זה, כלומר אני לא באמת יודע.
 
ידיעה היא תוצאה של מודעות גבוהה יותר, וככל שהמודעות שלנו גבוהה יותר, כך גם התוצאות שלנו גבוהות יותר (מבטיח להרחיב על כך באחד הפוסטים הבאים).
 
עד גיל 32 לערך, הייתי בטוח שאני יודע הכל. הייתי בטוח שאני על המסלול הנכון, שאני בדרך הכי נכונה שיש, טיפסתי על סולם ההצלחה, ובמהירות. אבל בכל זאת – משהו בפנים, בהרגשה הפנימית שלי, לא נתן לי מנוח. זה לא משהו שחלקתי עם מישהו אחר, אבל פנימה בתוכי ידעתי שמשהו חסר, אבל לא הייתי מודע מה הוא.
 
ואז התחלתי להחשף לידע ולעקרונות שהכרתי אבל מעולם לא פעלתי על פיהם. פשוט התעלמתי מהם. חשבתי שאני יודע ומכיר אותם וזה מספיק. אבל לא היה שום שינוי בחיים שלי ובתוצאות שלי. וכל עוד חשבתי שאני יודע אותם, ונמנעתי מלהעמיק בהם – התחושה הפנימית המציקה לא השתנתה.
 
"אדם אינו יכול ללמוד את מה שהוא חושב שהוא יודע!"
 
השינוי החל ברגע שהתחלתי להשתמש בידע ובעקרונות הללו. כאשר התחלתי לחיות אותם יום יום ושעה שעה. והאמת היא – שלא הפסקתי מאז. גם היום, אני כל הזמן חוזר ולומד עוד ועוד ומקפיד ליישם עוד ועוד. התגמול הגדול על כך הוא התוצאות שאני משיג.
 
אז מה עושים עכשיו?
 
נתחיל בכנות. אתם לא צריכים להודות בפני אף אחד אחר, אבל בפני עצמכם, בתוכם פנימה – היו כנים עם עצמכם ושאלו את השאלות הבאות (אני מאד ממליץ לשבת עם דף ועט ולכתוב):
  • האם אני באמת חי את החיים שאני רוצה לעצמי?
  • מה הייתי משפר בחיים שלי? ובאילו תחומים?
  • כיצד יראו חיי בעוד X שנים מהיום אם אמשיך לחיות את חיי כפי שאני חי אותם היום?
ולאחר שעניתם על השאלות הללו, חישבו מה אתם יכולים לעשות כדי להיות במקום בו אתם באמת רוצים להיות… והאם אתם באמת יודעים את מה שנדרש כדי להיות במקום בו אתם רוצים להיות?
 
אם אינכם יודעים, באמת – אז מה אתם עושים עכשיו כדי לדעת? כדי להפעיל זאת בחייכם, היום?
 
השבוע הזה אנו חוגגים שנה ראשונה ל"קוד המנצח". בדיוק לפני שנה קיימנו את הסדנה הראשונה. בשבילנו זו הגשמה עצומה ומרגשת, אבל מרגש אותנו עוד יותר לראות את השינוי שמתחולל בחיים של המשתתפים בסדנה. השבוע קיבלנו מכתב מאלי ספיר שהשתתף בסדנה הראשונה ביוני 2009:
 
"ערן ואלון היקרים!
 
מי מאמין שכבר עברה לה שנה מקוד המנצח הראשון. השנה האחרונה הייתה מאוד משמעותית עבורי וסידרה לי הרבה דברים בדרך החשיבה והיישום. אני מרגיש שהעתיד הקרוב מביא איתו פריצה גדולה עבורי.
 
רציתי לספר לכם על השינויים הרבים שעברתי בשנה האחרונה:
 
מהבחינה האישית התפתחתי מאוד בזוגיות וחציתי גבולות חדשים, בלי לפחד, עם אמונה בדרך בה אני הולך, וגם אם בסופו של דבר זה לא הסתדר זה הביא אותי למקום אחר.
 
שנים רבות סבלתי מרגל שטוחה ובחודשים אחרונים אף שקלתי ניתוח. החלטתי לקחת את העניין ברצינות. הודות להשראה של אלון התחלתי לרוץ כל בוקר (פעם ראשונה מזה 41 שנה) וזה גורם לי להתמכר, המרחק הולך וגדל ואיתו גם השיפור באנרגיה והרצון לעשיה.
 
מהבחינה המקצועית: ניסיתי כמה דברים שלא הצליחו ולא דאגתי, פשוט הבנתי שזה לא הדבר הנכון. היום מצאתי לי את הנישה הנכונה ללמד זוגות לטפל אחד בשני בטיפול אותו יצרתי, הפידבק מצויין והסדנאות הולכות וצומחות. אני עדיין מפתח כמה כלים נוספים שיראו אור בקרוב, הכל אפשרי!
 
האמת שהשינוי הגדול בא אחרי שחזרתי על הסדנה פעם שניה, החלומות גדלו משמעותית ואני יודע שהם יגדלו עוד.
 
אני שמח ש"קוד המנצח" גדל ומצליח. תודה מיוחדת לענבר ודפנה וכמובן לאורנה, שלקחה אותי לסדנה. תמשיכו לפרוץ גבולות."
 
– אלי ספיר, מגע בקצב בגוף
 
אם תקראו לעומק את מה שאלי כתב, תוכלו לראות בדיוק את המשמעות של "לדעת משהו" באמת. אלי לקח עקרונות חשובים מהסדנה והחל להפעיל אותם בחייו, וגם כאשר דבר כזה או אחר לא פעל בדיוק כמו שחשב תחילה, הוא המשיך לנסות עד שקיבל את התוצאות הרצויות מבחינתו.
 
אם גם אתם רוצים לדעת באמת – לא בתאוריה, אלא בפרקטיקה, במעשיות – כיצד ליצור לעצמכם את התוצאות הרצויות, וכיצד לפרוץ את הגבולות של עצמכם – "קוד המנצח" זה המקום שלכם.
 
ב-14, 15 ו-16 ביולי אנו מעבירים את "קוד המנצח" פעם נוספת – זו תהיה חוויה מסעירה, שכבר נגעה במאות ואלפי אנשים, ששינו את חייהם.
 
ב-30 ביוני מסתיימת ההרשמה המוקדמת והמוזלת – זו ההזדמנות שלכם לחסוך 1,000 ש"ח וגם להנות מהאחריות המלאה שאנו נותנים על השתתפותכם בסדנה. התקשרו אלינו עכשיו 1700-50-50-79 והבטיחו את מקומכם.
 
האם אתם באמת רוצים לדעת?
 
שלכם,
ערן
 

11 תגובות

Jun 21 2010

מה אומר העבר שלך?

שלום חברים,
 
אני כותב דברים אלו מבודפשט שבהונגריה.
 
היום הוא היום החמישי בביקור שאני עורך כאן עם הורי, שני אחיי, והילדים שלנו. סה"כ משלחת מכובדת של 11 איש. באנו לכאן לערוך טיול שורשים, בעיר שבה אבי נולד וגדל כילד. בעיר שבה הוא הסתתר ושרד במלחמת העולם השנייה, בעיר ממנה ברח אחר כך כדי לעלות לארץ.
 
מוזר להסתובב כאן, לאחר כל כך הרבה שנים ולראות את המקומות שנראים נורמליים לחלוטין היום, ולשמוע את הסיפורים על ערימות הגופות שהיו שם, או על קברי אחים שנכרו איפה שהיום עומד גן משחקים לילדים.
 
איזה עבר מזעזע…
 
ומצד שני, להסתובב שם, משפחה שלמה (כמעט, השארנו את הנשים וכמה ילדים בארץ :-) ), 3 דורות לתפארת. משפחה שלמה שנוצרה – לאחר עבר כה נורא, ואולי בגלל עבר שכזה.
 
כמה פעמים אנו נותנים לעבר שלנו לשתק אותנו?
 
כמה פעמים בגלל חוויה מסויימת שקרתה בעבר, אנו מסרבים לנסות שוב משהו חדש בעתיד?
 
כמה פעמים בגלל שנכשלנו בעבר, אנו מפחדים לנסות שוב?
 
כמה פעמים אנו נכנעים לעבר שלנו, ובעצם חיים אותו שוב, יום יום, שעה שעה – בהווה שלנו?
 
אין ספק שלחוויות "לא נעימות" בעבר שלנו יכולה להיות השפעה הרסנית ומשתקת על ההווה והעתיד שלנו.
 
חישבו על העבר שלכם… מה קרה שם, שמונע מכם היום לעשות וליצור משהו חדש בעתיד שלכם? אולי זה העסק שניסיתם להקים וכשלתם? אולי זו התחרות שהפסדתם בה? או התפקיד שניתן למישהו אחר ולא לכם… אולי זו אותה אחת שאהבתם והיא סירבה לכם?
 
לכולנו יש בעבר ארועים שהיינו מעדיפים שיראו ויהיו אחרת. ארועים שהיינו רוצים שלא יקרו כלל – אבל הם בכל זאת קרו.
 
השאלה היא, מה אנו עושים איתם עכשיו? או כיצד אנו נותנים לארועים הללו להמשיך ולהשפיע על יתרת חיינו, על ההווה והעתיד שלנו?
 
יוצא לי לעיתים לפגוש אנשים שעברו חוויות מסוג זה, אבל הם ממשיכים לחיות את העבר שלהם בכל רגע ורגע.
 
אחד המשפטים שאנו חוזרים עליו ב"קוד המנצח" הוא ש"העבר שלך אינו סימן לעתיד שלך". וזה כל כך נכון – אל תתנו למשהו שקרה בעבר להמשיך ולהשפיע על העתיד שלכם. אין קשר בין מה שקרה בעבר למה שאתם יכולים ומסוגלים ליצור בעתיד.
 
תוצאות העבר שלכם אינן מעידות על היכולות האמיתיות שלכם, הן אינן מעידות על הפוטנציאל שלכם, הם אינן אומרות דבר וחצי דבר לגבי התוצאות שאתם יכולים ליצור עכשיו בחיים שלכם.
 
אל תשארו כבולים לעבר, השלימו איתו והמשיכו הלאה – ליצור לעצמכם – עתיד חדש!
 
אז מה עושים עכשיו?
  • זהו אלו ארועים בעבר ממשיכים "להחזיק בכם"? מדוע קשה לכם לוותר עליהם?
  • מה אתם רוצים ליצור בעתיד שלכם? שהוא חדש ושונה מן העבר שלכם?
ב-14 ביולי אנו נקיים פעם נוספת את סדנת "קוד המנצח". אם אתם רוצים להשתחרר מן העבר וליצור עתיד חדש ומרגש – קוד המנצח הוא בדיוק המקום להתחיל בו.
 
"לקראת סוף היום השלישי הבזיקה במוחי ההבנה – הסדנה הזו היתה המתנה הטובה ביותר שיכולתי להעניק לעצמי. הדרך להצלחה ארוכה ורבה – אבל החוכמה היא לבחור את הנתיב שמוביל אליה. הסדנה הזו – היא הנתיב הנכון."
– אסנת, מנהלת בחברת תקשורת, מרץ 2010
 
מהרו לנצל את ההרשמה המוקדמת והמוזלת עד ה-30 ביוני.
 
כתמיד אשמח להערותיכם.
 
שלכם,
ערן
 

13 תגובות

Jun 13 2010

אתם חייבים לראות את הציור שהבן שלי צייר!

שלום חברים,
 
קודם כל אני רוצה להודות לכל מי שנרשם לסמינר "משיגי היעדים" האחרון שמתקיים מחר… אני כבר מאד מתרגש… כ-120 איש נרשמו, והתנצלותי בפני כל אלו שפנו אלינו ברגע האחרון, ושלא יוכלו להשתתף מחר כי לא נותרו לנו מקומות באולם…
 
לפני מספר ימים, ניר הבן שלי (בן השמונה) נכנס אלי למשרד, לקח דף ועט, התיישב על הרצפה והחל לצייר. כשסיים, לקח את מכשיר ה-iPhone שלי, צילם את הציור שלו ובא אלי ואמר: "אבא, אני רוצה שהציור שלי יתפרסם באינטרנט!, מה אני צריך לעשות?".
 
מייד קפץ לי ה"מהנדס" לראש (מה לעשות… אפשר להוציא את הבן אדם מההנדסה, אבל אי אפשר להוציא את ההנדסה מהבן אדם…) ועניתי. תשמע, זה לא ככה, אתה צריך שיהיה לך אתר שבו תוכל להעלות את התמונה שלך…
 
וכדרכם של ילדים, הוא לא ראה בכך שום בעיה, אלא להיפך ואמר לי: "אז מה הבעיה, תעלה את התמונה באתר שלך!".
 
ה"מהנדס" המשיך לנהל איתו את השיחה – "תראה… זה לא נראה לי מתאים לפרסם באתר… אין לכך מקום… וכו’ וכו’ וכו’…". יתכן ושם זה היה מסתיים, אבל ניר לא וויתר לי ועמד על דעתו: "אני רוצה שהתמונה שלי תתפרסם באינטרנט!".
 
לאחר שהוא "ישב לי על הווריד" במשך דקות ארוכות, השתחרר סוף סוף "המהנדס" מהראש שלי, ואמרתי לו – "יודע מה, למה לא…" ולעצמי חשבתי שיש כאן לקח מאד משמעותי, אולי בעצם שניים:
 
הראשון הוא – כמה פעמים אנו פוסלים רעיונות של אחרים, רק בגלל שהם לא מתיישבים עם האמונות שלנו… עם מה שאנו חושבים ומכירים כ"הגיוני" או "מקובל". העובדה שרעיון חדש כזה או אחר אינו מתיישב עם הרעיונות הקודמים שלנו אינו אומר שהרעיון החדש הוא לא טוב…
 
והלקח השני הוא על יעד ברור והתמדה – לניר היה ברור מאד מה הוא רצה שיקרה: שהציור שלו יתפרסם באינטרנט! ולא עניין אותו מה האחרים (ובמקרה הזה – אבא שלו) חושבים או אומרים על הרעיון שלו. הוא היה מוכן לעשות את כל מה שנדרש כדי לגרום לכך שהציור שלו יתפרסם באינטרנט, ושהיעד שלו יושג.
 
ניר שטרן: בציור אביר חייזרי ששומר על הבית שלו!
ניר שטרן: בציור אביר חייזרי ששומר על הבית שלו!
 
כמה פעמים כשאנו רוצים להשיג משהו, אנו מתקפלים ומוותרים על הרעיונות שלנו, רק בגלל שמישהו אחר בסביבה שלנו חשב אחרת מאיתנו? כמה פעמים אנו נותנים לאחרים יותר מדי כוח להשפיע על הרצונות, המאוויים והחלומות שלנו? כמה פעמים אנו זונחים רעיון רק בגלל שדרך מסויימת שפעלנו בה לא השיגה את המטרה שלה? ואנו מוותרים מבלי שניסינו עוד פעם? או שניסינו דרכים חדשות?
 
ניר לא וויתר לי… וכהוכחה הינה הציור שלו מפורסם כאן באינטרנט. :-)
 
זו תכונה מאד חשובה של אנשים מצליחים, הם נקראים אנשי "What Ever it Takes" – הם עושים כל מה שצריך ונדרש להשיג את מטרתם. הם לא מתקפלים, הם לא מוותרים, הם לא מתייאשים. הם עושים את מה שצריך כדי להשיג את היעדים והמטרות שלהם (לא – אני לא אומר שצריך לשקר, לגנוב או לרצוח בשביל להשיג את היעדים שלנו…).
 
לפני כשבועיים נסענו, שותפי אלון אולמן ואני לארה"ב – כדי להמשיך ללמוד ולהתפתח. זו היתה השקעה משמעותית של זמן וכסף עבור שנינו. אבל אנו עושים זאת (ונמשיך לעשות זאת) כי זה חלק מהמחוייבות שלנו כלפי עצמנו, וכלפי הלקוחות שלנו – להיות הכי טובים שאפשר במה שאנו עושים, ולהביא ערך גבוה יותר לעולם.
 
כשרוצים משהו – צריך לעשות What ever it takes…
 
מוזמנים אגב לצפות בסרטון וידאו מיוחד שצילמנו במהלך הנסיעה לארה"ב – הצלחנו לפרוץ את הגבולות של עצמנו… בערב אחד!
 
 
אז מה עושים עכשיו?
  • מה אתם מוכנים לעשות כדי להשיג את היעדים והחלומות שלכם?
  • מתי אתם נעצרים ולא עושים את מה שנדרש?
  • מה הפעולה הבאה שאתם יכולים לעשות עכשיו כדי להתקדם לכיוון היעדים הגדולים שלכם?
כתמיד אשמח להערות ולתגובות שלכם כאן בבלוג.
 
שלכם,
ערן
 

28 תגובות

Jun 06 2010

היום בו השמש זרחה במערב ושקעה במזרח

שלום חברים,

השבוע השתתפתי בכנס “הסמינר 2010″ של אמיר הרדוף, ופגשתי שם הרבה מאד מנויים וקוראים של הבלוג – ובהזדמנות זו: תודה לכל מי שניגש אלי לשוחח, לשאול שאלה או סתם לפרגן :-)

בין השיחות הרבות שקיימתי שם עם המשתתפים הרבים, היתה לי שיחה מעניינת מאד עם אבי שרייבר שהאיר את עיני לכך שהיה מקרה אחד מיוחד בו השתנו סדרי עולם והשמש שינתה את הרגלה וזרחה במערב ושקעה במזרח. וזה קרה במשך שבעה ימים – שבעת הימים שהקדימו את המבול.

ישנן פרשניות רבות לסיבה שזה קרה, ואבי פתח לפני את ספר הגמרא (מסכת סנהדרין דף ק”ח עמוד ב’ ) להראות לי את המקור לסיפור הזה.

מדוע השתנו סדרי עולם, שבעה ימים לפני המבול?

אחת הסברות היא שהסיבה לכך, היתה לתת לבני האדם סימן לבאות, והזדמנות לכך שישנו את דרכיהם לפני שמגיע המבול ששטף את הארץ. בני האדם לא התייחסו לסימן הזה וההמשך ידוע.

מדוע בחרתי לכתוב על הסיפור הזה? בגלל ההקבלה המתבקשת לחיים שלנו. גם בחיים שלנו מופיעים לנו סימנים, ולעיתים אף סימנים משמעותיים כשינוי סדרי עולם – אבל אנו לא ערים להם. אלו יכולים להיות סימנים לכך שאנו צריכים לשנות משהו בהתנהלות שלנו (כי אחרת יגיע המבול…) או שאלו יכולות להיות הזדמנויות עבורנו, שאנו פשוט מפספסים אותן.

בראיון שקיימתי ביום חמישי עם דר’ דיוויד סיימון (שותפו של דיפאק צ’ופרה) לקראת בואו לארץ, שוחחנו בעיקר על הבריאות. ודייויד הסביר כי הגוף שלנו למעשה מקיים איתנו תקשורת שוטפת באמצעות סימנים, לכך שאיבדנו איזון. אם אנו מתעלמים מן הסימנים הללו, בדרך הכלל האיתות מתגבר ומופיע בצורת מחלה. זה הזכיר לי תקופות, לפני שנים כשעוד עבדתי באינטל, בהן הייתי עובד שעות ארוכות במשך כל השבוע, וכשהייתי מגיע לסוף השבוע פשוט הייתי חולה. הדרך היחידה בה הגוף שלי היה מצליח לעצור אותי ולהכריח אותי לנוח היתה על ידי כך שהוא יצר מחלה שהכריחה אותי להרגע.

כאשר אנו נמצאים ברמת מודעות נמוכה – אנו פשוט לא ערים לסימנים הללו.

מאילו סימנים אנשים נוטים להתעלם?

למשל מהסימנים לכך שאנו לא עוסקים במה שאנו אוהבים. אצלי הסימנים הללו באו לידי ביטוי בכך שנהיה קשה לקום בבוקר, ובתחושת חוסר הסיפוק או הפיספוס…

סימן נוסף הוא הקול הפנימי שהולך ומתחזק ואומר לנו “אתה יכול יותר…” – ואנו משקיטים אותו וממשיכים בדרכנו.

לעיתים זו האינטואיציה שלנו ששולחת לנו איתותים לכך שאנו לא פועלים בכיוונים הנכונים עבורנו…

לפעמים זה הגוף שלנו שיוצר “משברים” כדי שנעצור רגע להקשיב לו.

לפעמים אנו מקבלים איתותים מאנשים קרובים לנו, או ממערכות יחסים שונות.

ואלו לא רק סימנים של “רגע לפני המבול…” אלו לעיתים גם הזדמנויות שאנו מפספסים, רק פשוט כי לא היינו מודעים אליהן.

מקובל לחשוב שלאנשים מסויימים יש מזל, שהם היו במקום הנכון ובזמן הנכון ולכן זיהו הזדמנות מסויימת. האמת רחוקה מכך. כולנו נמצאים במקום הנכון ובזמן הנכון, אך להיות במקום הנכון ובזמן הנכון זה לא מספיק. אנו צריכים גם להיות מודעים לכך שאנו במקום הנכון ובזמן הנכון. כדי שנוכל לזהות את ההזדמנויות.

והאמת – שגם זה לא מספיק…

אין זה מספיק רק לזהות את ההזדמנות – צריך לפעול ולממש את ההזדמנות. ללא פעולה – ההזדמנות תחלוף על פנינו, ולא תמיד תשוב.

כדי להמחשי את הדוגמה הזו, הנה מכתב שקיבלתי מרחלי גרין, שהשתתפה בסמינר “משיגי היעדים” – אני מביא את המכתב בשלמותו, כי אני חושב שהוא מדבר בפני עצמו, ומהווה הוכחה מדהימה לאפשרויות ולתוצאות שאנו יכולים להשיג – אם רק נעשה פעולה אחת קטנה!

הי ערן,

 
פחות מחודש אחרי סמינר “משיגי היעדים” והחיים שלי קצת מתחילים להפחיד אותי! (אבל לטובה! פחד מהסוג הטוב!)
 
תמיד ידעתי מה אני רוצה לעשות, אבל הרעיון היה כל כך גדול וכל כך מורכב ובגלל זה הוא תמיד נשאר בפנטזיה, ב- to do list, בעתיד.
 
ובסמינר אמרת את הדבר הכי אנושי שיש. אמרת לנו שגם אתה פחדת בהתחלה, ושפירקת את הפחד לצעדים קטנים. “יזרקו אותי מהבית היום?, לא! יזרקו אותי מהבית עד סוף השבוע? לא! אולי בסוף החודש? גם לא!” וסיפרת לנו את הסיפור על המכונית הקטנה שנוסעת בחושך. ואמנם כל הדרך עד למחוז חפצה חשוכה, אבל המטרים הספורים שאותם היא צריכה מוארים. זה סימל לי את עצמי.
 
בימים הראשונים שאחרי הסמינר חיכיתי שמשהו יקרה. כאילו לנס שיוציא את כל התוכניות שלי לפועל. וכשזה לא קרה, עברתי על החוברת של הסמינר לראות איפה טעיתי או אולי שערן טעה? שלא כולם יכולים?
 
ואז בלטה לי מילה אחת בכל עמוד ועמוד מהחוברת. פעולה!
 
ידעתי בדיוק מה אני צריכה לעשות. ישבתי וכתבתי את הפעולות שאני צריכה לעשות, פירקתי הכל לגורמים הכי קטנים והתחלתי. פשוט התחלתי.
 
להיכנס לאתר של הדואר ולברר איזה בולים צריך כדי לשלוח מכתב לארצות הברית. לקנות מעטפות ובולים. לכתוב מכתב בעברית. לתרגם את המכתב לאנגלית. לשלוח את המכתב. לכאורה פעולות פשוטות שכל אחד יכול לעשות. אבל מהן פחדתי, אפילו בלי לדעת למה!!
 
ותדעו לכם שכאשר התחלתי לעשות את הפעולות האלה, ניסים התחילו להתרחש. דברים פתאום מסתדרים וקורים, אנשים מדברים איתי על הנושא, פתאום אני מקבלת מלגות שאפילו לא הגשתי בקשה, אגודת הסטודנטים שולחת לי עלון מידע לקבלת הלוואה בתנאים מדהימים, חברת ביטוח של מלון שעבדתי בו לפני 3 שנים פתאום שולחת לי מכתב על קרן שביקשתי לסגור בעבר, ותוך שבוע הפקידו לי 1000 שקל בחשבון.
 
והאומץ הזה! משהו לא נורמלי!
 
כבר ארבע שנים שאני עם הפנטזיה הזאת ורק עכשיו עשיתי את זה.
 
ערן תודה!!! – רחלי גרין

 

אל תחכו למבול!

והיום נעלמת אחת ההזדמנויות שעומדות בפניכם – להשתתף בפעם האחרונה בסמינר “משיגי היעדים“. במהלך 3+ השנים האחרונות, העברתי (כמעט מדי חודש) את סמינר “משיגי היעדים“. מאות ואלפי אנשים השתתפו עד היום בסמינר ולקחו ממנו כלים פרקטיים למימוש היעדים והרצונות שלהם.

לאחר כל סמינר שערכתי אני שואל אנשים מה הם הפיקו ולקחו מהשתתפותם, ולמה הם באו לסמינר מלכתחילה. הנה כמה מהתשובות שקיבלתי:

  • אנשים באים כדי לקבל כלים פרקטיים לפעולה, לקבל אומץ ומוטיבציה לשינוי, לשחרר אמונות שמעכבות אותם.
  • הם באים כדי ללמוד איך להשיג את היעדים שלהם, ומהר יותר, וכיצד להתגבר על מחסום הפחד שעוצר אותם.
  • אנשים באים כדי לברר לעצמם ולדעת מה הם באמת רוצים בחייהם!
  • אנשים באים כדי לקבל כלים לשלוט במחשבות שלהם, כדי לקבל החלטות טובות יותר
  • כדי ללמוד איך להתמקד במימוש המטרות שלהם, להגדיר לעצמם יעדים לטווח הרחוק והקצר, איך להפוך רעיון למציאות
  • אנשים באים כדי להבין ולממש את הפוטנציאל שלהם – להבין מה באמת אפשרי עבורם, למה הם באמת מסוגלים.
  • אנשים באים כדי ללמוד לפרוץ את המחסומים שלהם, להתמודד עם המעצורים שלהם, להתמודד עם סביבה שמעכבת אותם או עם “נסיבות” כאלו ואחרות שמונעים מהם להתקדם.

האם אחד מאלו מדבר אליכם? אולי זה הסימן שלכם?

הסיבה שהחלטתי שהסמינר הקרוב יהיה האחרון היא שאני מאמין גדול בהתמקדות ביעדים החשובים והמשמעותיים שלנו. בשנה האחרונה, אני עובד על פרוייקט שהפך להיות משמעותי ביותר, ולשם כך החלטתי לפנות עוד יותר זמן, פוקוס ואנרגיה לפרוייקט הזה, ולכן לערוך בפעם האחרונה את סמינר “משיגי היעדים“, ב-14 ביוני, 2010.

מאחר וזהו הסמינר האחרון, החלטתי להפוך אותו לחגיגה אמיתית. ולשם כך יצרתי עבורכם כמה הצעות יוצאות דופן ומיוחדות להשתתפות בסמינר האחרון. כחלק מההצעות הללו יצרתי גם חבילת פרימיום מיוחדת, וכן הוספתי בונוסים לנרשמים בשווי כולל של החל מ-1,100 ועד 2,177 ש”ח!

אבל אתם צריכים למהר – היום מסתיימת ההרשמה המוקדמת ויחד איתה נעלמים הבונוסים וההטבות הללו.

אגב, אני נותן לסמינר אחריות מלאה – כלומר, אם לאחר חצי יום של תוכן מרתק ומשמעותי, אינכם סבורים שהשקעתכם היתה כדאית, הנכם רשאים לעזוב ולקבל את כל כספכם בחזרה ומיד!

לפרטים נוספים על ההטבות היחודיות לסמינר “משיגי היעדים” האחרון הכנסו לאתר “משיגי היעדים“ או התקשרו אלינו עכשיו 1700-50-50-79.

אז מה עושים עכשיו?

עוצרים רגע לחשוב:

  • מאילו סימנים אני מתעלם? האם אני מקשיב לאינטואיציה שלי?
  • מה הן ההזדמנויות שברגע זה ממש עומדות לפתחי? ואיזו פעולה אני יכול לעשות עכשיו כדי לממש את ההזדמנות הזו?

מתקשרים אלינו עכשיו – 1700-50-50-79 ומנצלים את ההטבות היחודיות להשתתפות בפעם האחרונה בסמינר “משיגי היעדים”!

אשמח לתגובותיכם כאן בבלוג – על סימנים שראיתם, הזדמנויות שזיהיתם וכדומה…

שלכם,

ערן

8 תגובות

הבא »