20 שנים

מור שלו היא זמרת, יוצרת, ומטפלת רב תחומית בגוף-נפש. יש לה סיפור חיים לא שגרתי בו עברה תהליכי שינוי עמוקים ומשמעותיים שנבעו מתוך החיבור שלה לגוף והשימוש בו כמצפן לחיים. בין השאר דיברנו על: ההחלטה לנסוע מיד לאחר נישואיה להודו וכיצד השהייה הארוכה שם חיברה אותה לעצמה ההתמודדות עם הפחד מההורות ואיבוד החופש כיצד יילדה את הבת שלה בעצמה, בבית החשיבות של ההקשבה לגוף והסכנה הגדולה בלהתעלם מהקול שלו מה יכול לעזור לנו להישאר בסנטר שלנו ולהיות נאמנים לעצמנו הפרידה המשחררת מזוגיות לא מתפקדת האומץ הנדרש להיות במקום ה"מבולבל" או ה"לא יודע" עולם המוסיקה שנפתח לה לאחר הגירושים מה יכול לעזור לנו לפגוש את הרגשות הפחות נעימים איך הגוף מוביל אותנו לבחירות נכונות מה נדרש כדי ליצור לנו בחיים מרחב שבו נוכל לבטא את עצמנו ביותר פגיעות, אותנטיות ואינטימיות פרק עמוק ומעורר השראה!

כשהפגישה כמעט הסתיימה, ביקשתי ממנה לסכם עם מה היא יוצאת ממנה. היא החלה לדמוע, ותוך כדי אמרה "זה כל כך נעים שאפשר להיות אמיתית ולדבר על הכל". וזה הזכיר לה את התחושה שחוותה בריטריט "50 גוונים של חופש" שהשתתפה בו בעבר. ואז היא אמרה: "לפני הריטריט, חשבתי שהכרתי את עצמי... חשבתי שידעתי מה אני רוצה... חשבתי שאני יודעת מי אני..." עצרתי אותה ושאלתי אם היא שמה לב לדבר המשותף בכל הדברים שאמרה. "חשבתי". בכל מה שאמרת, השתמשת במילה "חשבתי". קודם כששאלתי אותך עם מה את יוצאת, הרגשת. זה גרם לך לדמוע. ולפני כן חשבת. יש הבדל עצום בין לחשוב משהו ובין להרגיש אותו.