תודעה

נדב אטיאס הוא מאמן להתפתחות בדגש על דפוסים במערכות יחסים. דיברנו על המעבר מעולם ההייטק הלוגי לעולם הרוח והרוחניות. בין השאר תוכלו לשמוע: מה היתה הכאפה שהחיים נתנו לו, שהעירה אותו לעולם הרוחניות על תפיסת הצמצום והשפע בחיים, ביחסים ובכלל מדוע ההיאחזות גורמת לנו לסבל ולאבד את החופש שלנו על מלכודת הזהות שאנו מרבים ליפול לתוכה מהם הדפוסים הלא מודעים במערכות יחסים שמחבלים לנו בקשר האם יש אמת במיתוס שהפכים נמשכים מתי מבינים שהגענו לסוף המשאבים בזוגיות מה הביא אותו לתרגם שלושה מהספרים של ג'ו דיספנזה לעברית ואת הפודקאסט של ראם דאס? וגם: מה תפקיד המיניות בהתפתחות האישית שלנו פרק מעורר במיוחד!

או: איך ההחלטות שמעולם לא קיבלתם מעצבות את כל החיים שלכם. כל החיים שלנו מתנהלים על בסיס הסכמים והסכמות. חלקם כאלו שחתמנו עליהם במודע, כמו למשל המשכנתא בבנק (למרות שלא קראנו מילה מעשרות העמודים הכתובים שחתמנו עליהם). אבל מרביתם, הם לא כאלו. ולמרות שאלו ההסכמים החשובים ביותר הנוגעים להיבטים הכי משמעותיים בחיים שלנו כמו משפחה, ילדים, הורים, חברים, תעסוקה, בריאות, כספים וכו' – אין לנו שום זיכרון שחתמנו עליהם וגם לא נמצא את ההסכם המודפס לעיין בו. אלו הם ההסכמים הלא כתובים שמנהלים את החיים שלנו. הם שולטים בכל החלטה שאנו מקבלים. מה זה בעצם "הסכם לא כתוב"? הסכם לא כתוב הוא כלל, אמונה או ציפייה שאנחנו חיים על פיה מבלי שבחרנו אותה בכלל. לא באופן מודע לפחות. זה הסכם שהחברה, המשפחה, או אפילו אנחנו בעצמנו יצרנו, לעיתים לפני עשרות שנים או בילדות שלנו, והוא ממשיך לנהל את חיינו מאחורי הקלעים מבלי שנהיה מודעים לקיומו. למשל, כל מי שנולד לו ילד, ברגע הולדת הילד, חתם באופן לא מודע על הסכם עם עצמו, שהוא יעשה הכל כדי לשמור ולהגן על הילד הזה, עד ליום מותו. זו דוגמה להסכם לא כתוב, שנחתם באופן לא מודע אצל רובנו. וזה לא שהסכם לא כתוב הוא "טוב" או "רע". זה הכל בעיני המתבונן, והאם זה תומך (או שלא) בחיים שהוא רוצה ליצור לעצמו.

כאוס. אני חושב שזו אחת התחושות החזקות שמלוות הרבה אנשים כיום בעולם ובמיוחד בארץ שלנו. הכל זז, משתנה, מתפרק, הופך להיות יותר כאוטי, משוגע, מוטרף ושובר הרבה מוסכמות של תרבות, מוסר, אתיקה, אחווה, חברות, ערבות הדדית – נראה שהרבה ממה שגדלנו והתבססנו עליו כחברה, פשוט מתמוסס, נשבר, נעלם, משתנה. כנראה שזו הסיבה שבגללה כל כך קשה לנו כאנשים וכחברה כאן היום. כל הבסיס והיסודות של החיים ושל החברה מרגישים היום כל כך לא יציבים, ארעיים, ובעיקר: כאלו שאי אפשר לסמוך או להישען עליהם יותר. וזה משאיר אותנו עם השאלה הבלתי נמנעת: אם אי אפשר להישען על אלו, אז על מה כן? בחודשים האחרונים יצא לי יותר ויותר לחקור עם עצמי את המושג הזה של "כאוס". את ההיבטים השונים שלו והמשמעות שלו בחיים שלי ושלנו. כאוס נתפס אצלנו לרוב כמשהו שלילי, מפחיד ומאיים מאד.

בהמשך לפוסט הקודם, על "לפרק את הבית" הרעיון הזה המשיך להבשיל בתוכי. מה זה "הבית" הזה קודם כל? אוסף האמונות, התפיסות, המחשבות וההרגלים שמעצבים את החיים שלנו. שמרביתן ככולן, עוצבו מתוך הסביבה ובית הגידול ששהינו בו. לרוב, אנחנו לא מטילים ספק ב"בית" הזה. והתרבות, הסביבה, המשפחה, ההורים, המורים והחברה שהקיפה ומקיפה אותנו מכתיבה לנו את האמונות הללו. וכמעט לעולם לא נטיל בהן ספק. כי לרוב אנחנו לא מכירים משהו אחר. זה מפחיד לפרק את הבית.

רן כליף, עוסק בחקר המוח ולימוד התודעה. כבר הקלטנו בעבר פרק (168) שהוא אחד הפופולריים ביותר בפודקאסט, והפעם רציתי להעמיק איתו עוד. בין השאר תוכלו לשמוע: מה הפך אותו מאדם "ממסדי" ונאמן למערכת להיות עצמאי מחשבתית ותודעתית כיצד ניתן להתמודד עם עולם שהופך ליותר כאוטי ומטורלל ובקצב חסר תקדים מהי תודעת על, ומדוע החיים מסוכנים למי שלא ניחן בתודעת על על שינוי כהזדמנות לשינוי קונצנזוס על הבחירה של מרבית האנשים "לא לדעת" מה זו ריבונות? ומדוע חשוב שאדם יהיה ריבון על חייו מה היתה הנקודה בחייו שבו הוא עבר מתודעה "נשלטת" לריבונות פנימית האם ריבונות אישית תמיד כרוכה ביציאה ממערכות חיים קיימות מהי יכולה להיות אלטרנטיבה למחאה ולהפגנות מהו מסע הנשמה שלנו כיצד מסע הגוף החושי שלנו גורם לסבל ומה יכול לעזור לנו לצמצם את הסבל כיצד מרגישים את החיבור לנשמה שלנו ומה יכול לעזור לנו להתחבר אליה מדוע כאוס, משברים ואתגרים בחיים קורים לנו ומה התפקיד שלהם בחיינו ומדוע חשוב להילחם בשגרה ולא להכנע לה פרק מרתק ומעורר מחשבה!

לשחרר את הכבלים הפנימיים שמשעבדים אותנו כיצד ליצור חופש אמיתי בחיינו, גם בתוך עולם של שיעבוד זיהוי המגבלות שאנחנו מציבים לעצמנו כלים לשחרור פחדים ואמונות מגבילות יצירת חופש פנימי בכל מצב

מתוך הכנס: מיניות ויצירת מציאות

אחת המשתתפות בריטריט "50 גוונים של חופש" שלחה את התמונה הזו בקבוצת הווטסאפ של הריטריט. והיא גרמה לי לחשוב כמה היא מדוייקת. הרבה פעמים אנחנו חושבים שאנחנו יוצאים מכלוב השעבוד, אבל בעצם, אולי פיסית יצאנו מהכלוב, אבל הראש שלנו והמחשבות שלנו עדיין נשארו כלואות.

לקראת הריטריט הקרוב של "50 גוונים של חופש", יצרתי אתגר של שבעה ימים, שבו, בכל יום עסקנו במפתח חופש נוסף. ריכזתי כאן את כל המפתחות וכל התרגילים במקום אחד, שיהיה לכם נוח לעבור עליהם ולתרגל. בכל יום שיתפתי בקצרה מפתח חופש אחד, פשוט אבל מאד משמעותי, שאם תשתמשו בו, תוכלו להכניס יותר חופש לחיים שלכם.

"כשיהיה לי מספיק כסף, אז אהיה באמת חופשי" כמה פעמים שמעתם את המשפט הזה? כמה פעמים אמרתם את המשפט הזה לעצמכם? כמה פעמים חלמתם על היום שבו החשבון בבנק יהיה מלא מספיק כדי לפתור את כל הבעיות? אני יודע שאני חלמתי על זה. במשך שנים. אבל אז קרה משהו מפתיע. במהלך השנים, חוויתי עליות ומורדות כלכליים. היו תקופות של שפע, כשהרווחתי סכומים שפעם חשבתי שהם בלתי אפשריים. והיו תקופות של מחסור, כשהייתי צריך לספור כל שקל. והתובנה המפתיעה? בשני המצבים, תחושת החופש שלי לא השתנתה באופן משמעותי. כשהיה לי הרבה כסף, גיליתי שאני עדיין מרגיש לחוץ ומודאג בגלל כסף, הייתי עסוק בליצור עוד ממנו, וזה לא עשה אותי יותר מאושר או מסופק. מעבר לסיפוק רגעי של ה"הישג". וכשהיה לי פחות, למדתי להעריך דברים פשוטים שפעם התעלמתי מהם, מצאתי חופש בפשטות ובמינימליזם, בלשחרר דברים שהחזקתי בהם כי היה "צריך" או "מקובל" או "נחשב". בהמשך הדרך, ראיתי שזה נכון לא רק אצלי, אלא גם אצל אנשים אחרים שליוויתי לאורך השנים. ביניהם היו כאלו שהיה להם הרבה (מאד!) כסף, וכאלו שכמעט ולא. ולא היתה שום התאמה בין כמות הכסף של האדם, ובין תחושת החופש שהוא היה בה. בלא מעט מהמקרים, זה אפילו היה מדהים לראות את הקיצוניות בין כמות הכסף שהאדם החזיק בה, לעומת תחושת המלכוד והשעבוד שהוא היה נמצא בה. כך שהבנתי שחופש אמיתי לא תלוי בכמות הכסף בחשבון הבנק שלנו.