תובנות

בני תומר בן ה-8, משתתף בחוג כדורגל, ולפני כשבוע התקיים משחק בין הקבוצה שלו לקבוצה מעיר אחרת. כהורים גאים, כמובן שצפינו במשחק. על מנת שלא לגרום לכם למתח מיותר, אקדים ואומר כי הקבוצה "שלנו" הפסידה לצערנו 1-3. תוך כדי צפייה במשחק, שמתי לב להבדל מהותי בהתנהלות של שתי הקבוצות. המשחק ברובו התנהל בחצי המגרש הקרוב לשער של הקבוצה "שלנו". ומכאן ברור כי ההזדמנויות שעמדו בפני שחקני הקבוצה השניה להבקיע היו רבות יותר, ולדעתי זו גם הסיבה העיקרית לכך שהם ניצחו. למי מכם שלא זוכר כיצד נראה משחק כדורגל של תלמידי כיתה ג' – בסה"כ מדובר בקבוצה של ילדים שרצה אחרי הכדור מצד לצד של המגרש, זה לא הגיל שתראו בו תרגילים מתוכננים, טקטיקות או אסטרטגיה כלשהי. ובכל זאת, כפי שתארתי היה הבדל עצום בצורת המשחק של שתי הקבוצות. ההבדל הזה היה – המאמן. לשתי הקבוצות היה מאמן, אבל שניהם פעלו בצורה שונה מאד. וכשהסתכלתי על שניהם וכיצד הם פועלים – ראיתי עד כמה גדולה החשיבות של המאמן, וההשפעה העצומה שיש לו על תוצאות המשחק. אז הנה לפניכם, מספר תובנות מהמשחק וההקבלה שלהם לאימון על החיים. תחילה נסתכל על המגרש – על הדשא רצים השחקנים כשהמטרה שלהם היא להשיג תוצאות (להבקיע ולנצח). מסביב למגרש, מאחורי קווים מוגדרים – היציע, ובו יושב הקהל – מעודד, מייעץ, מקטר, לעיתים צועק על המאמן ועל השחקנים – מזדהים? לכאורה ישנה פעילות רבה שמתרחשת ביציע, אבל בעצם, שום דבר מכל ההמולה הזו אינו באמת משפיע על המשחק. על מנת להשפיע על המשחק באמת, צריך להיות על המגרש ולשחק. אגב – זה נכון גם בחיים האמיתיים... אבל ישנו אדם אחד בלבד שנמצא מחוץ למגרש, מאחורי הקווים ובכל זאת ההשפעה שלו על התוצאות ועל המשחק היא קריטית – קוראים לאדם הזה: מאמן. במשחק שראיתי היו שני מאמנים. שניהם היו מחוץ למגרש, שניהם פעלו תחת אותם התנאים ובכל זאת אחד מהם השיג תוצאות משמעותיות יותר מהשני. מאמן אחד, ישב לצד השחקנים "על הספסל", שוחח איתם ומדי פעם, ובעיקר בפסקי הזמן דיבר עם השחקנים ששיחקו על המגרש. מבלי להרחיב יותר מדי, אתם כבר יכולים להבין שהקבוצה שלו הפסידה. מעניין יותר היה להסתכל על המאמן השני – לכל אורך המשחק הוא רץ לאורך הקווים ותדרך את השחקנים שלו. לא היתה שם אסטרטגיה גדולה או תכנון מזהיר. אבל באופן עקבי הוא היה מגדיר לשחקנים שלו היכן לעמוד על המגרש. כאשר שחקן היה שוכח את עצמו על המגרש (וזה קרה הרבה) הוא היה קורא לו ומעורר אותו לזוז למקום שהגדיר עבורו. פעולה מאד פשוטה, אבל מה שקרה על המגרש היה, שהשחקנים שלו היו במיקומים מוצלחים הרבה יותר משחקני הקבוצה השניה. מה שהעניק להם יתרון מובהק במשחק, הרבה יותר הזדמנויות וכמובן נצחון. ואם קראתם עד לכאן אתם בטח שואלים – וכיצד כל זה קשור? אז הנה הקשר – בצורה מאד דומה, כך תפקידו גם של המאמן האישי או העסקי. הוא נמצא מחוץ למגרש, על הקווים. הוא אינו יכול להחליף את השחקן ולשחק במקומו במגרש, אבל הוא שם עבורו. למאמן יש את היכולת להאיר עיניו של השחקן (המתאמן במקרה זה), לשקף לו מצבים שאפשר לראות רק מבחוץ או שקשה לראות כשאתה בעיצומו של המשחק. הרבה פעמים המאמן הוא זה שרואה את התמונה הכוללת של המשחק שמתרחש. להתבוננות החיצונית הזו יש ערך רב. "מיקום משופר" כמו במשחק הכדורגל שתיארתי קודם לכן, יכול להביא להזדמנויות רבות יותר. "קריאת התעוררות" מדי פעם כשצריך, יכולה להחזיר את המתאמן בחזרה למשחק ובעוצמה. שחקנים שיש להם מאמן טוב בחוץ, יכולים ומגיעים לתוצאות משמעותיות וטובות יותר על המגרש, או במקרה הזה בחיים.

כל חיינו אנו בוחרים ומקבלים החלטות. לעשות את זה, או שלא לעשות את זה. ללכת לשם, או לחזור לכאן, להמשיך בעבודה הזו או לחפש אחרת, וכו'. בהרבה נקודות בחיים אנו נדרשים לבחור ולא תמיד בטוחים כיצד לבחור. כיצד אדע שהבחירה שלי בכיוון כזה או אחר היא הבחירה הנכונה? כיצד אדע מה ההחלטה הנכונה עבורי? הרבה מאד פעמים, תהליך הבחירה או ההחלטה מלווה בפחד ובדאגה – מה יהיה אם אעשה ככה? מה יהיה אם לא אעשה ככה? מה אני מפסיד? מה אני מרוויח? אז איך בכל זאת נוכל לפשט את תהליך הבחירה וההחלטה אליו אנו נדרשים כל כך הרבה פעמים במהלך חיינו? אני מביא כאן בפניכם את השיטה שלי, כיצד אני בוחר, כיצד אני יודע מה הבחירה הטובה יותר עבורי. *** אזהרה *** מה שאתאר כאן לפניכם זו הדרך שלי. עבורי היא עובדת היטב. אבל היא לא מבטיחה חסינות בפני החלטות פחות טובות. לעיתים קורה שאני מקבל החלטות שבדיעבד היו פחות טובות – אז מה? ההסתכלות שלי היא תמיד קדימה בתקווה, מאשר אחורה בצער. גם אם קיבלתי החלטה פחות טובה, תמיד אפשר ללמוד משהו מההתנסות ומהנסיון. בקיצור – אני לא לוקח אחריות על השיטה וכיצד היא תעבוד עבורכם – אתם צריכים לנסות בעצמכם ולהיות אחראיים להחלטות, לבחירות ולתוצאות שלכם בחייכם. הנחות הבסיס כאשר נתבונן בתהליך קבלת ההחלטות, חשוב להבין מספר עקרונות בסיסיים: - אי החלטה כמוה כהחלטה – כלומר, אם אני מתמהמה בקבלת ההחלטה, הרי שלמעשה החלטתי שלא להחליט. קיבלתי החלטה לדחות. ומדחיינות אף פעם לא יצא משהו טוב. למעשה הרבה פעמים, דחיית החלטה גרועה מקבלת החלטה, ואפילו אם זו החלטה שגוייה. אם אנו דוחים קבלת החלטה, אנו למעשה מקבעים את עצמנו במקום. הייקום שלנו אינו סטטי, הוא תמיד זז, תמיד בתנועה. כך שאם אנו נשארים במקום, הרי שלמעשה הלכנו אחורה. כך שעדיף לקבל החלטה כלשהי, על פני דחייה בקבלת ההחלטה. - אף פעם לא נדע מראש – מאחר ולא ניחנו ביכולות הנבואה, לעולם לא נוכל לדעת מראש מהי ההחלטה או הבחירה הטובה יותר. כמובן שנוכל לדעת רק בדיעבד. כאשר אני מבין את זה, זה משחרר את השאלה – מה יותר טוב. הרבה פעמים אנו מנסים להגדיר שיקולים רבים בעד ונגד, וזה בסדר. אבל צריך לעשות זאת במידה. בסופו של דבר, הרי אף פעם לא באמת נדע מראש מה עדיף, צריך לבחור ולנסות. - תמיד אפשר לשנות – תמיד אני יכול לשנות את ההחלטות שלי. מותר. אני יכול לבדוק את עצמי בכל נקודה ונקודה, ואם לא טוב לי בכיוון מסויים שבחרתי, אני יכול פשוט להחליף ולנסות משהו אחר. מאחר ואף פעם לא אדע מראש איזו החלטה תהיה טובה יותר עבורי, אם ברגע מסויים אני נמצא במקום שאינו טוב עבורי – אני יכול להחליף. פשוט להפסיק לעשות את מה שאני עושה ולהחליף את זה במשהו חדש, אחר. כאשר אני עושה כך, הרי שברגע שהפסקתי לעשות משהו שאינו טוב עבורי, אני מפנה מקום למשהו חדש. ובמקום שהתפנה יכנס משהו חדש, אין ואקום. מאחר והפסקתי משהו שאינו טוב עבורי, הרי שישנה סבירות שהדבר החדש שאכניס לחיי יהיה טוב יותר עבורי. ואם לא – הרי שאני יכול להפסיק, ולנסות משהו חדש. שלושת המעגלים על מנת להשתמש במודל, חשוב שתגדירו לעצמכם את שלושת המעגלים שלכם: המעגל הראשון הוא היכולות והכישורים שלכם: במה אתם הכי טובים? במה תמיד הייתם הכי טובים? במה הייחוד שלכם? צרו רשימה של כל הכישורים והיכולות שלכם. זה לא המקום להיות קמצנים, אם קשה לכם לראות זאת, שאלו חברים ואנשים שמכירים אתכם טוב. המעגל השני הוא התשוקות שלכם: מה אתם אוהבים לעשות? מה אתם חולמים לעשות? מה בוער בעצמותיכם? בררו זאת לעצמכם ורשמו זאת. המעגל השלישי הוא המודל הפרקטי / הכלכלי: במה אתם רוצים לעסוק? איך אתם רוצים לחיות? היכן אתם רוצים לגור? עם מי? כיצד אתם רוצים להתפרנס? שימו לב כי הדגש כאן הוא על רוצים – מה אתם באמת רוצים? מעט מאד אנשים מקדישים חשיבה כלשהי לשאלה הזו – מה אתם באמת רוצים בחייכם? התרשים הבא ממחיש את שלושת המעגלים וכיצד הם באים לידי ביטוי בעת קבלת ההחלטה או הבחירה. אתם צריכים לבדוק את עצמכם – היכן תמצאו אם תקבלו החלטה כזו או אחרת. האם היא שמה אתכם בנקודת החיתוך של שלושת המעגלים? (היכן שהחץ מצביע). אם הבחירה מביאה אתכם לנקודת החיתוך של שלושת המעגלים – זו כנראה הבחירה הנכונה עבורכם. אם היא לא – תשקלו שוב, כנראה שזה לא נכון עבורכם. גיליתי על עצמי, שכאשר אני משתמש במודל הזה לבחירות ולהחלטות שלי, הן נעשות פשוטות יותר, מדוייקות יותר וטובות הרבה יותר. בהצלחה!!

חשבתם פעם על הפוטנציאל שלכם? למה אתם באמת מסוגלים? מה זה בכלל פוטנציאל אישי? ואיך הייתם מגדירים זאת? האמת, שהשקעתי זמן וניסיתי לחפש הגדרה למהו "פוטנציאל אישי" – ובעוד שמצאתי אלפי אתרים שמזכירים את צמד המילים האלו, היה קשה יותר למצוא מקום שמגדיר אותן. לבסוף מצאתי הגדרה לפוטנציאל אישי כ- - משהו שמסוגל להיות, אבל עדיין לא בקיום (כלומר לא קיים במציאות הפיזית שלנו). - האפשרות, היכולת והכוח הפנימי לגדילה והתפתחות ואני הייתי מוסיף על זה: מה שאני יכול לדמיין ולחשוב עליו ושיש לי את הרצון להשיגו. לדעתי – לפוטנציאל אישי, אין שום קשר למסוגלות או ליכולת. ואסביר מדוע. כיצד בכלל מודדים פוטנציאל? על פי רוב אנו נגדיר פוטנציאל של אדם על פי מערכת הערכים והאמונות שלנו. כלומר, מה שאנו חושבים שאפשרי. אבל כיצד אנו יודעים מה אפשרי? אנו מחפשים הוכחות במציאות הפיסית. ובמילים אחרות, אנו נחפש מקרים או דוגמאות בהם אנשים אחרים או אנו בעצמנו השגנו מטרה כזו או אחרת. הקיום הפיסי בעבר מראה לנו כי הדבר אפשרי. ועכשיו כשאנו יודעים שזה אכן אפשרי (כי הרי זה כבר קרה בעבר), השאלה הבאה היא האם אנו חושבים שהאדם אותו אנו מודדים מסוגל או לא להשיג יעד או מטרה זו. אבל... האם זו מדידה נכונה? אם נבחן זאת לעומק, נראה שבעצם מדידה כזו אינה מהימנה כל כך. כל מה שהיא מוכיחה למעשה היא שמישהו בעבר הצליח לעשות משהו. אם זו היתה המדידה שעל פיה היינו מגדירים פוטנציאל בעולם – אז לא היה לנו חשמל, לא היינו טסים במטוסים ובעצם – כל המצאה, חדשנות או שיא כלשהו – לא היו קיימים בעולם שלנו. כי הרי למעשה – כל המצאה חדשה או כל שיא שנשבר – לא היה קיים קודם! לרוץ מייל בארבע דקות עד שנת 1954 ובמשך עשרות שנים קודם לכן, היתה רווחת האמונה כי אדם, אתלט, זכר אינו יכול לרוץ למרחק מייל (1.6 ק"מ) בפחות מארבע דקות. מדענים ורופאים טענו כי זה פשוט בלתי אפשרי! טענו כי גוף האדם פשוט אינו מסוגל לכך. ב-6 במאי, 1954, האצן האנגלי, רוג'ר בניסטר רץ מייל בפחות מארבע דקות. התוצאה שהגיע אליה היתה 3 דקות ו-59.4 שניות. רק שישה שבועות מאוחר יותר, אצן נוסף מאוסטרליה שבר את השיא הזה כשהשיג תוצאה מהירה יותר בשנייה וחצי. וב-50 השנה מאז, השיא ירד בכ-17 שניות נוספות!! ומה אנו למדים מכך? לתוצאות העבר שלנו אין שום קשר לפוטנציאל העתידי שלנו! אנו נוטים לייחס לתוצאות העבר שלנו את היכולת העתידית שלנו – וכמובן שזה לא נכון לעשות. לא רק שזה לא נכון – זה אפילו יכול להיות הרסני עבורינו. הנטייה הטבעית שלנו כבני אדם היא לצמוח ולגדול – זה נכון כשמדובר ברמה הפיזית שלנו וזה נכון כשמדובר ברמה הפנימית / רוחנית שלנו. אך, בעוד שגדילה פיזית קורית אצלנו גם מבלי שנקדיש לכך הרבה מחשבה ותשומת לב – צמיחה פנימית ורוחנית (ספיריטואלית) דורשת הרבה מחשבה, התמקדות ותשומת לב. 50 שנה אחרי ששבר את השיא ורץ מייל בפחות מארבע דקות, רוג'ר בניסטר משחזר: "היתה אמונה מיסטית שלא ניתן לעשות את זה. אבל אני חושב שזה היה יותר מחסום פסיכולוגי מאשר מחסום פיזי". איך זה שפעמים רבות כשאנו מדברים על אנשים אחרים אנו אומרים "הוא לא מממש את הפוטנציאל שלו..." – קל לנו לראות אצל אחרים פוטנציאל לא ממומש. אבל מה כשמדובר בנו? האם אנו באמת פתוחים להסתכל פנימה בצורה כנה ולהודות שגם אנחנו לא תמיד מממשים את הפוטנציאל שלנו? קל לנו להסתכל על התוצאות הנוכחיות שלנו ולהסיק מכך שזה הפוטנציאל שלנו. לתוצאות הנוכחיות שלך אין שום קשר למה שאת/ה מסוגל להשיג. הכל עניין של מודעות – האם אתם מודעים לכך שאתם מסוגלים ליותר?

כאשר אנו חושבים עלינו כבני אדם הגדלים, נהוג לחשוב שתהליך הגדילה הוא בעיקרו פיזי ומסתיים אי שם באמצע שנות העשרים לחיינו, קצת לפני או אחרי. אמנם גדילתנו הפיזית כמעט ונעצרת בשלב מסויים, אבל אנו כבני אדם כל הזמן ממשיכים לגדול ולצמוח – ביכולות שלנו ובמה ומי שאנחנו. אני מאמין שבכל אחת ואחד מאיתנו קיימת גדולה פנימית אינסופית. אבל לרוב אנו לא רואים גדולה זו בעצמנו. הדבר דומה לקרחון ענק הנמצא במים – מה שאנו רואים זה רק את קצה קצהו של הקרחון – את מה שנמצא מעל לפני המים. אנו לא רואים את כל הגודל והעצמה של הקרחון הנמצאים מתחת לפני המים. אנו כבני אדם רואים רק את מה שאנו מאמינים שאפשרי עבורנו. בדרך כלל, זה מתבסס על העבר שלנו, על מה שכבר עשינו או השגנו ועל מה שאנו מאמינים שאפשרי מתוך זה שראינו אחרים בסביבתנו שעושים זאת כבר. בפעם הראשונה שניתנה לי ההזדמנות לנהל אנשים בעבודה, זה היה מאד מפחיד בעבורי. עד אותו רגע בכלל לא חשבתי שאני מתאים באותה נקודת זמן להפוך למנהל ולהיות אחראי על אנשים אחרים. למזלי, מי שהיה המנהל שלי באותה תקופה ראה וזיהה את הפוטנציאל שהיה בי ולכן דחף אותי לקחת על עצמי תפקיד ניהולי. בעוד שאני ראיתי רק את קצהו של הקרחון בעצמי, הוא ראה גם את מה שנמצא מתחת לפני המים. כאשר אנו מנסים דברים חדשים, עושים משהו שלא עשינו בעבר או מגלים יכולות חדשות בעצמנו אנו חושפים עוד קצת מקצה הקרחון שלנו. פריצות הדרך הכי גדולות שלנו בחיים קורות כאשר אנו מעיזים לעשות דברים שעד כה לא העזנו. אם הייתם אומרים לי לפני מספר שנים שאני אעזוב מקום עבודה מבוסס ובטוח, משכורת וקריירה מבטיחה ואעבור להקים חברה משלי, הייתי אומר לכם שאתם הוזים. לפני מספר שנים, צעד שכזה בכלל לא היה נראה לי כמשהו שאי פעם אוכל או ארצה לעשות. זה לא היה משהו שבכלל חשבתי שאפשרי עבורי. כאשר אנו מרגישים שהגענו למצב או מקום שאנו ממצים את היכולות הקיימות שלנו, זהו השלב בו נמצאות ההזדמנויות שלנו לצמוח. אנו צריכים להסתכל על אותם דברים שנראים לנו אולי מפחידים, מאיימים או בלתי אפשריים ולשאול – "בעצם למה לא?". האם העובדה שעד כה לא עשיתי דבר כזה קשורה בכלל לשאלה האם אני יכול לעשות דבר כזה או אחר? כשנולדנו לא ידענו ללכת, לא היה לנו שום נסיון קודם בתחום. האם זה עצר אותנו מלנסות? להתחיל לעמוד, ליפול ושוב לנסות? כמובן שלא. משום מה, כשאנו מתבגרים, אנו חוששים יותר ויותר לנסות דברים חדשים ולכן גם בעצמנו מגבילים את הצמיחה וההתפתחות של עצמנו. אם אני מסתכל על התקופה האחרונה בחיי, ואפילו רק בשנה האחרונה, אני נדהם לראות כמה צמחתי וגדלתי (ולא רק באזור הכרס J ) – אני עושה היום דברים שלא חלמתי שאעשה, שלא חשבתי שאפשריים עבורי ובטח לא בתקופת זמן כה קצרה. רק בשנה האחרונה ביססתי ובניתי עסק משלי עצמי (שהחודש גם הפך לחברה בע"מ), אני עובד עם חברות מהגדולות במשק, מלווה עשרות אנשים בתהליכי צמיחה מדהימים, לומד מהאנשים המובילים בתחומם בארץ ובעולם, ונפגש בכל שבוע עם אנשים חדשים ומדהימים שמכל אחד אני לומד משהו חדש. אני חי הגשמה בכל יום ויום. בכל פעם שניסיתי משהו חדש בפעם הראשונה, גיליתי יכולות חדשות,כישורים חדשים או שלמדתי משהו חדש. בפעם הבאה כבר ידעתי שאני יכול להסתמך על הנסיון שרכשתי, וכך הרחבתי את תפיסתי לנסות דברים גדולים ומאתגרים יותר. זהו תהליך הצמיחה, בכל פעם כזו, אנו "מורידים" קצת את מפלס המים ורואים יותר את הגדולה של הקרחון כולו. וכמו הצמחים והעצים בטבע – או שאנחנו צומחים או שאנחנו נובלים... אז מה אתם בוחרים עבור עצמכם?

"יותר מדי אנשים חיים את חייהם בכלא שהם עצמם בנו"  – דר' מייקל בקויף אם תחשבו רגע לעומק על המשפט הזה, תגלו עד כמה הוא נכון. במהלך עבודתי עם אנשים יוצא לי לראות עד כמה אנו שבויים בכלא. בכלא שבו אנו שבויים אין קירות, אין סוהרים ולא תשמעו בו את שקשוק המפתחות והדלתות הנטרקות. לכאורה נראה שאין שום דבר שיכול למנוע מאיתנו לצאת ממנו ולברוח, אבל למעשה במו ידינו ובעיקר באמצעות מוחנו (החשיבה שלנו) אנו הסוהרים הכי גדולים והכי מפחידים – של עצמנו... ההרגלים בחיינו הם אחת הדרכים העיקריות שבאמצעותה אנו שומרים על עצמנו כלואים. להרגלים יש תפקיד חשוב ומשמעותי בחיינו. וכמו כל דבר בחיים, ישנם מקרים שבהם הם טובים ועוזרים לנו, וישנם כמובן גם מקרים בהם הם מעכבים אותנו. כאשר אנו לגמרי חיים דרך ההרגלים שלנו, חיינו הופכים להיות כפשוטו – חיים מתוך הרגל. אנו הופכים להיות מעין "רובוטים" הפועלים מתוך אוטומטים. יש לנו אוטומט ללכת לעבודה. יש לנו אוטומט לשבת בשמונה בערב מול הטלויזיה לראות חדשות (או כל תוכנית אחרת). יש לנו תגובה אוטומטית להגיב לזה שנדחף לפנינו בתור (או בכביש), יש לנו תגובה אוטומטית לילדים שלנו כאשר הם רבים ביניהם. זה לא סתם שאנו כל כך נצמדים להרגלים שלנו, הם גורמים לנו להרגיש בטוחים. תמיד יהיה לנו יותר נוח להשאר בתחום המוכר והבטוח מאשר לנסות דרכים חדשים או ללכת לקראת הלא נודע. למרות הבטחון שההרגלים משרים עלינו, הם במקרים רבים גם כובלים אותנו. הם מונעים מאיתנו מלפרוץ דרך בחיינו, לצאת מ"אזורי הנוחות" שלנו. הם מגבילים אותנו להיות מה שאנחנו רגילים היינו להיות. הם מגבילים אותנו לחשוב שמה שאנחנו יכולים להשיג מוגבל לרמת ההשגים שלנו עד היום. אני ממליץ לכם לאמץ לכם הרגל חדש – לשבור הרגלים קיימים, לשנות אותם, לנסות דברים חדשים – במקומות האלו שתלכו מעבר למוכר ולרגיל, שם מחכות לכם תוצאות יוצאות דופן, שם יהיו פריצות הדרך בחיים שלכם. וכמו ששלמה ארצי שר בשירו החדש "האמיתי" – "תעשה כל יום דבר, שמאז ומתמיד מפחיד..." בהצלחה!!

אני בטוח שכולנו חושבים ומסכימים שכל האנשים רוצים להצליח בכל תחום בחייהם. זה נשמע נכון – לא? אני מניח שאף אחד מכם לא מכיר מישהו שרוצה להכשל או מתכנן להכשל... הרי אף אחד לא מנסה בצורה מכוונת להכשיל את עצמו. אז, אם כולם רוצים להצליח – מדוע לא כולם מצליחים? מה מבדיל בין אותם אנשים שאנו תופסים כ"מצליחנים" לבין אותם אלו שאינם כאלו? האם זה חינוך, מעמד חברתי, השכלה, מצב הכלכלי, מצב הפיסי וכו'? אני סבור שאף אחד מהפרמטרים הללו אינו זה שמבדיל בין "הצלחה" ל"כשלון". ישנם אין ספור מקרים שמוכיחים שאנשים ללא השכלה, כסף ומעמד הפכו לסיפורי הצלחה גדולים, בעוד שאנשים עם החינוך וההשכלה "הנכונה" ובעלי ממון רב הפכו לסיפורי כישלון גמורים. לטעמי "הסוד" הגדול טמון במילה אחת פשוטה – להאמין. אנשים שאינם מצליחים במה שהם עושים – פשוט אינם מאמינים שהם יכולים להצליח. מדוע הם אינם מאמינים בכך? יכולות להיות לכך תשובות רבות. במקרים רבים – אנו נוטים להישען על העבר שלנו – להסתכל על כשלונות העבר ומכאן להשליך גם על העתיד. אבל – מי שהיינו בעבר אינו מגדיר את מי שאנו יכולים להיות בהווה ובעתיד. אלא, אם אנו עושים זאת לעצמנו. העובדה שאולי נכשלנו בדבר זה או אחר בעבר – אינה קשורה לשאלה האם אנו יכולים לעשות דבר כלשהו בעתיד. מערכת האמון הפנימית שלנו בדרך כלל מבוססת על ההערכה שלנו את מה שאפשרי או לא אפשרי עבורנו. לפעמים כאשר אנו מעריכים מחדש מצב כלשהו גם האמונה שלנו לגבי מה אפשרי תשתנה. אני בטוח שהיו לכם מצבים בחיים בהם השגתם משהו שלא האמנתם שהוא אפשרי. לאחר שהשגתם אותו – פתאום זה כבר לא נראה היה אפשרי. אם הייתם מדברים איתי לפני כשלוש-ארבע שנים על האפשרות שאעזוב מקום עבודה מבוסס ואפנה להקים עסק עצמאי – הייתי אומר לכם שזה בהחלט משהו שאינו נראה לי אפשרי. היום כמובן שההסתכלות שלי היא אחרת. אז מה קרה? לא הרבה השתנה – מה שבעיקר השתנה זו האמונה שלי בעצמי – האם אני מאמין שאני מסוגל לעשות את זה או לא. כאשר האמונה קיימת – הכל נהיה אפשרי. האמינו בעצמכם ותצליחו!

מי מאיתנו לא היה רוצה להיות מאושר? לעיתים נראה, כי זה יותר קל לומר מאשר לעשות. למה? בעבודתי עם אנשים, אני נתקל לא פעם באנשים האומרים – "יום אחד אני אהיה...", "כשיהיה לי את... אז אהיה...", "אני צריך... כדי להיות מאושר", "מה שחסר לי כדי להיות באמת מאושר, זה..." וכו'. מה שאני מיד מזכיר להם, הוא שאנו חיים רק פעם אחת. ולמרות שזה אולי קצת לא נעים לשמוע, תקופת החיים שלנו (הנוכחית - אני לא לוקח אחריות על מעבר לכך :-) ) היא מוגבלת. כאשר אנו מבינים שאנו כאן לתקופה מוגבלת, האין זה בזבוז לא לחיות את חיינו כשאנו מאושרים בכל יום ויום? בראיית העולם שלי – כל יום שאני לא מאושר בו, שאני לא מרגיש מוגשם, אוהב, נאהב ושלם עם עצמי – הוא יום שבוזבז. הבחירה האם להיות מאושר ולהרגיש מאושר – היא בידינו. בידי כל אחת ואחד מכם שקורא זאת עכשיו. אני מניח שישנם אנשים שיאמרו כי אינם מסכימים עם אמירה זו, וכי לפעמים ישנם אנשים אחרים, נסיבות, ארועים וכדומה שמרגיזים, מעצבנים ומשפיעים על הרגשתם ומונעים מהם להיות מאושרים. אני טוען שאם אני נותן למישהו להרגיז אותי, אני בעצם נותן לו שליטה על החיים שלי ועל הרגשות שלי – אני נותן למישהו אחר לקבוע עבורי כיצד אני ארגיש. מבחינתי – מצב כזה אינו בא בחשבון. אני אחראי לרגשות שלי ולאיך שאני מרגיש – אני בוחר אם להתעצבן או שלא. נכון הוא שישנם אירועים שאינם משמחים, ולעיתים גם המצב בסביבה אינו תמיד עוזר, אבל כשאני מבין שהבחירה היא בידי, קל יותר לשלוט באירועים ובסביבה שלי. ולכן ריכזתי כאן, את "10 הדיברות" שלי – שאני בטוח שאם תיישמו אותם, יהיה לכם קל יותר לחיות את חייכם באושר ולהנות מכל יום ויום שעובר. 1. צמצמו את החשיפה שלכם לחדשות ולתוכניות טלווזיה האם חשבתם פעם, כמה זמן אתם מבזבזים על צפייה בטלוויזיה, בחדשות ובקריאת עיתונים? וכאשר אתם צופים בחדשות וקוראים עיתונים – מה אתם קוראים? האם אלו חדשות טובות, משמחות, מעוררות השראה ואושר? הלוואי... רוב מה שאצתם קוראים בעיתון ורואים בחדשות הינן חדשות על אסונות, שחיתויות, פשעים וכדומה. כשזה מה שאנו נחשפים לו, קשה מאד להרגיש מאושרים. אין זה אומר כי עליכם לחיות במנוכר ובמנותק למה שקורה מסביבכם, אבל כשאתם מודעים להשפעה ההרסנית שיש לתוכן הזה על איכות החיים שלכם והאושר שלכם, ככל שתמעיטו בחשיפה לתוכן הזה – תרגישו טוב יותר. כאשר אתם רואים חדשות רעות, זה משפיע על המחשבות שלכם ועל הרגשות שלכם בין אם אתם מודעים לכך או לא. אגב, אם תחשבו על זה, אחת הסיבות שאנו צופים כל כך הרבה בטלווזיה, היא פשוט בגלל שזה שם. הצפייה בטלווזיה הפכה למעין "ברירת מחדל" עבורינו. אני חושב שישנם הרבה מאד עיסוקים אחרים שתוכלו לעשות ולהנות בהם בזמן שתפנו מצפייה בטלווזיה. 2. ביחרו את האנשים שאתם בסביבתם בשנים האחרונות למדתי לזהות שישנם שני סוגים של אנשים סביבי – אנשים שהשהייה במחיצתם גורמת לי שמחה, אושר, גדילה והתפתחות. וכאלו שאני מרגיש כאילו הם "שואבים" ממני את האנרגייה – אנשים כבויים, מתלוננים סידרתיים, כעוסים, ציניים וקנטרנים. בהסתכני בכך שלא אשמע פופלארי, אני משתדל מאד לחפש את קירבתם של האנשים מהסוג הראשון ולהמעיט את זמני בנוכחות "שואבי האנרגייה". הסיבה לכך דומה מאד לסיבה שאני ממליץ להתרחק מהטלווזיה: ההשפעה שיש לכך על המחשבות והרגשות שלכם. 3. הוקירו תודה ואת עצמכם בכל יום יש לנו נטיה כבני אדם להסתכל כל הזמן על "חצי הכוס הריקה", לחפש מה לא טוב. מה חסר, מה עוד אין לי. אתם ודאי יודעים שאם אתם קוראים את המאמר הזה עכשיו על גבי המחשב אתם בין מיעוט האנשים המאושרים בעולם שיודעים לקרוא, שיש להם חשמל בביתם ויודעים להפעיל מחשב! מדוע לא להסתכל על מה שטוב בחייכם? על מה שכבר יש, ולהוקיר על כל השפע הסובב אתכם. הוקירו גם את עצמכם. הוציאו לחופש את "השופט" – אותו קול פנימי שיש לו הרבה מה לומר על כל מה שאתם עושים. כמישהו עם חוש ביקורת עצמית מפותח ביותר (יתר על המידה!) אני פיטרתי את "השופט" שלי לפני קצת יותר משנה, הבנתי שכל מה שיש לו לומר לי זוהי ביקורת. אף פעם לא שמעתי ממנו מילה טובה. בכל יום לפני שאתם הולכים לישון – חפשו 2 דברים שעשיתם טוב באותו היום והוקירו את עצמכם עליהם. בבוקר שאתם קמים – הוקירו את כל מה שיש לכם - קורת גג מעל ראשכם, מיטה לישון בה, בן/בת זוג, ילדים, עבודה, כסף וכו'. פעולה קטנה זו תביא הרבה אושר ושפע לחייכם. 4. לימדו דברים חדשים – "השחיזו את המסור" בספרו "שבעת ההרגלים של האנשים האפקטיביים ביותר" טבע סטיבן קובי את המונח – "השחיזו את המסור". הכוונה לפיתוח הכישורים, הידע וההתפתחות האישית שלכם בכלל. איני מכיר מישהו שאינו אוהב ללמוד דברים חדשים, ואני מניח שגם אתם כך – השאלה היא אם כן, האם אתם מקדישים לכך זמן? האם אתם מקדישים זמן לפיתוח הכישורים, הידע שלכם או סתם להרחיב את האופקים שלכם? לכו לקורס מעניין, לסדנאות, קיראו ספרים מעניינים – היפגשו עם אנשים חדשים. כל אלו פעולות שירחיבו את האופקים שלכם ו"יעוררו" אתכם. 5. בצעו "טיפולים מונעים" ו"תחזוקה שוטפת" במכונה שהיא אתם לכל מי מכם שיש רכב יודע שבכל תקופה מסויימת או לאחר נסיעה של מרחק מסויים יש להכניס את הרכב לטיפול (טיפול 10,000 בלשון העם). מה יקרה לרכב אם לא נעשה כך? מן הסתם בתקופה הקצרה הוא ימשיך לנסוע כרגיל, אבל לאחר זמן מסויים הוא יתקלקל. במקרה כזה עלות התיקון תהיה בדרך כלל גבוהה בצורה משמעותית מעלות הטיפול המונע. הדבר נכון גם למכונות בקו הייצור וגם לנו כאנשים. אם לא תקדישו זמן ומשאבים לטפל בעצמכם (=במכונה שהיא אתם) – המכונה תתקלקל. זכורים לי ימים בעברי, שבתקופות של עבודה מאומצת לאורך זמן הייתי "תופס שפעת" שהייתה משביתה אותי לשבועיים ואף לשלושה. זהו איתות של הגוף שאמר – עד כאן. המכונה לא יכולה להחזיק יותר, צריך לטפל בה. מן הסתם – אם הייתי מקפיד בתקופות אלו לנוח, לשנות אווירה, לעשות גם דברים אחרים עבור עצמי – לא הייתי חולה בצורה כל כך קשה. ומן הסתם הזמן שהייתי כביכול "מבזבז" על טיפול בעצמי היה קצר הרבה יותר ממספר השבועות שהייתי חולה. קחו זמן לעצמכם – אתם הדבר החשוב ביותר – אם אתם לא תרגישו טוב ותהיו בשיא כוחכם לא תוכלו לטפל בילדים, בעבודה, באישה/בעל או בעסק. טפלו במכונה!   6. זהו והעלימו את גנבי הזמן שלכם אין לכם משאב יקר יותר מאשר הזמן שלכם. הזמן הוא המשאב שאי אפשר לקבל יותר ממנו בשום מקום. לצערינו אין בנק שמלווה "זמן". חשבתם פעם, כמה זמן אתם מבזבזים על כל מיני גנבי זמן כאלו ואחרים? בין אם זה זמן בעבודה, בעסק או בבית – בידקו על מה אתם מוציאים את הזמן שלכם. מהם אותם גנבי הזמן שמבזבזים את זמנכם? האם אלו אותם מיילים מצחיקים ששולחים לכם כל החברים (מצטער אמא שאין לי זמן לקרוא את כל הבדיחות שאת שולחת לי... :-) ), האם אלו שיחות הסרק בעבודה או בטלפון שאחר כך עליכם לשבת עד הלילה בבית ולהשלים עבודה? האם אלו מריבות מיותרות עם האשה / בעל / ילדים / חברים / משפחה (מיחקו את המיותר). זהו אותם והעלימו אותם מחייכם.   7. אל תתפשרו על מה שאתם עושים בוב דילן אמר פעם: "אדם הוא סיפור הצלחה אם הוא קם בבוקר והולך לישון בלילה, ובין קימה לשינה הוא עושה רק את מה שהוא רוצה לעשות". בלי להתייחס לעניין מהי ההצלחה (והרי זה עניין יחסי לכל אחד), הרי שכל יום בו איננו עושים את מה שאנו אוהבים לעשות ושגורם לנו אושר – זהו יום מבוזבז. האחריות היא תמיד שלנו – כל אחת ואחד מכם אחראי לאיכות החיים שלו. חלק בלתי נפרד מכך הוא העיסוק ומה שאנו עושים בחיינו. אני יודע שזה מפחיד לקום ולעזוב מקום עבודה שאתם לא מרגישים בו מסופקים (עשיתי זאת בעצמי) – אבל בעיני זוהי איננה סיבה טובה מספיק להתפשר על החיים. זוכרים – חיים רק פעם אחת! 8. היו נדיבים, תירמו לאחר תהיו נדיבים. ואין כאן הכוונה רק בכסף – תנו מעצמכם לאחרים. הנותן – מקבל. אל תחפשו את האינטרס שלכם, או מה יוצא לי מזה. אדם יקר אמר לי פעם לחשוב על כך כאילו ישנו נר שדולק בתוכי, ואם אני משתמש בו כדי להדליק את הנרות שבליבם של אחרים, הרי שזה אינו לוקח במאומה מהאש ומהנר שאצלי. אבל איזה הבדל זה עושה אצל האחר. כך גם כשהנר שלכם אולי קצת יחלש, יהיו מי שידאגו להדליק לכם אותו בחזרה. 9. השתמשו בדמיון לעיתים קרובות יכולת הדמיון והחלום הינן מהיכולות המופלאות שניתנו לנו כבני אדם. לדמיין משהו זהו השלב הראשון בתכנון וביצירה של אותו "משהו" במציאות. ובכל זאת, כל כך הרבה אנשים מפחדים או חוששים לחלום. דמיינו, השתמשו בדמיון לתאר את מה שאתם רוצים בחייכם. ככל שתעשו זאת לעיתים קרובות יותר, ככל שתהיה לכם בראשכם תמונה ברורה ומפורטת של מה שאתם רוצים, כך הדברים גם יתממשו במציאות שלכם. אל תפחדו לחלום – זה בחינם!!! 10. הפסיקו להתנהל מתוך "איך אני נראה בעיני אחרים" פעמים כה רבות אנו פועלים מתוך "מה יחשבו עלי", "מה אחרים יגידו", "חשוב לי להראות טוב בעיני האחרים" וכדומה. נשמע מוכר? כמה אנרגייה אנו מבזבזים על ה"להראות טוב" בעיני אחרים. וכשאנו עושים כך, הרי שאנו בעצם שחקנים – אנו חיים בתוך הצגה. אנו לא באמת רוצים להתנהג כך, אבל בגלל הפחד הלא מובן הזה של "מה יחשבו או יגידו עלי" אנחנו חיים בהצגה מתמדת. תחיו בחופש – תעשו מה שאתם רוצים לעשות, את מי זה מעניין מה יגידו עליכם או יחשבו עליכם? כשתעשו ותפעלו עפ"י "10 הדיברות" האלו, אין לי ספק שתחוו אושר גדול יותר ותחיו את חייכם בעצמה. אשמח לקבל מכם הערות והארות! ואם ניסיתם זאת, אשמח לשמוע אם וכיצד זה השפיע עליכם. בהצלחה!!

בכל עסק, לקראת סוף השנה מבצעים ספירת מלאי. המטרה היא לראות כמה מלאי קיים בעסק ומה שוויו. ככה זה מתנהל בעסק, אבל כשזה נוגע לחיים שלנו עצמנו? מתי בפעם האחרונה ביצעתם "ספירת מלאי" לחייכם? מדי פעם בחיים, כדאי לקחת פסק זמן קצר ולבדוק את עצמנו. כאשר אנו עסוקים כל כך בעשייה היומיומית, אנו מתקשים לעצור... להרים את הראש לרגע, ולהסתכל – לאן הגעתי? לאן אני רוצה להגיע? האם אני בכלל בכיוון? מה יש לי? מה השגתי? מה אני רוצה להשיג? האם שאלתם את עצמכם לאחרונה שאלות מעין אלו? לרוב, אנו חיים את חיינו מתוך הרגל – לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לחזור, משפחה, טלויזיה, לישון... וחוזר חלילה. ולא שיש בכך משהו רע, אבל כדאי לפעמים לעצור לרגע ולנהל שיחה שקטה עם עצמנו. לעצור לרגע ולברר – לאן הגענו, מה למדנו ולאן אנו רוצים ללכת מכאן. היכונו – "ספירת המלאי" מתחילה... קבעו לעצמכם ביומן פגישה חשובה – עם אדם מאד חשוב. האדם הזה הוא – אתה או את שקוראים עכשיו. פנקו את עצמכם בארוחת בוקר, צהריים או ערב – רק אתם, לבד עם עצמכם. זוהי פגישה שאסור לדחות או להזיז, קבעו אותה כאילו חייכם תלויים בה. והאמת שזה כך – חייכם אכן תלויים בכך... קחו עמכם עט ומספר דפים חלקים. ותוך כדי שאתם נהנים מן הארוחה, ומפסק הזמן בחיים, חישבו רישמו על הדף את הנקודות הבאות: -          מה היו ההשגים שלכם במהלך השנה האחרונה? -          מה היו הקשיים בהם נתקלתם? -          מה הם הלקחים שלמדתם? -          מה יהיה נפלא אם יקרה בשנה הקרובה? -          איך אני רוצה לראות את חיי בשנה הבאה? היו כנים עם עצמכם אין טעם "ליפות" את הדברים, בכל מקרה אתם היחידים שרואים רשימה זו. ככל שתהיו כנים יותר עם עצמכם, כך תרגישו טוב יותר. היו רגועים כאשר אתם עונים – זהו אינו מבחן – ואין כאן ציונים למצטיינים. המטרה היא לשקף לעצמכם היכן אתם נמצאים ולהבין טוב יותר לאן אתם רוצים להגיע. מתחת לכל כותרת רישמו לעצמכם לפחות 5 תשובות שונות. אם לא עולות לכם תשובות בקלות – תתאמצו! פרגנו לעצמכם על העבר! הרשו לעצמכם לטפוח לעצמכם על הכתף – תראו מה השגתם, מה למדתם, אלו לקחים הפקתם! גם אם נתקלתם בקשיים, גם אם אולי חוויתם מה שנראה בעיניכם ככשלון – חפשו את הטוב שבזה. מכל קושי או כשלון לומדים ומתפתחים. הפיקו לקחים לפעם הבאה. זיכרו את שאמר צ'רצ'יל – "ההצלחה היא היכולת ללכת מכשלון לכשלון מבלי לאבד את ההתלהבות"   המציאו לעצמכם את העתיד כאשר אתם מסתכלים לעבר השנה הקרובה – חישבו מה אתם באמת רוצים להשיג. דרך מצויינת לעשות כך היא לכתוב לעצמכם חזון אישי לחיים.חזון אישי יטווה לכם את הכיוון. כאשר תכתבו מה אתם רוצים וכאשר תהיו מסוגלים לדמיין איך חיכם נראים בעוד שנה יש סיכוי מצויין שאכן תגיעו לשם. ולסיום, לא משנה מה גיליתם בספירת המלאי הזו – תמיד ישנה את השנה הקרובה להשתפר!

יזמות עסקית – האם רק בסטרט-אפ? על פי רוב כאשר אנו שומעים על יזמות או יזמות עסקית, אנו נוטים לחשוב על הקמה של חברת סטרט-אפ כזו או אחרת, על בניית תוכניות עיסקיות, הצגתן למשקיעים, ועל חלומם של היזמים שיום אחד תגיע חברת ענק ותיקנה אותם. בעוד שסוג כזה של יזמות הוא מוכר ונפוץ, אנו פחות נוטים לחשוב על האפשרות של קיום סוג של יזמות עיסקית בתוך הארגון, במיוחד כאשר מדובר בארגונים גדולים, מבוססים ובמידת מה אפילו בירוקרטיים. בארגונים כאלו, נטייתו של העובד הבודד היא, לפעמים, לראות את עצמו כבורג קטן בתוך מערכת ענק וללא יכולת השפעה משמעותית. האם יש מקום בארגון לעודד עובדים ליזמות בתוך הארגון, וכיצד זה משתלב עם התפקיד אותו הם אמורים לבצע? אם נרצה להגדיר בפשטות, יזמות הינה היכולת והכשרון להגות רעיונות, להמציא ולבצע. היזמים הינם אותם אנשים אשר מטבעם מחפשים הזדמנויות חדשות, רעיונות חדשים, עסוקים בהמצאה ובעלי תושיה וכושר ביצוע להפוך את רעיונותיהם לתוצרים ממשיים. בהרבה ארגונים הצורך של היזם במרחב חשיבה ופעולה חף ממגבלות, גבולות וחוקים, מתנגש במסגרות הארגוניות, ובנהלים המיועדים לשמור את החברה מסודרת ואפקטיבית. האם ניתן בכלל לשלב בין השניים? ואם כן כיצד ניתן לעשות זאת בצורה נכונה? מהו הערך לארגון? נברר תחילה מדוע כדאי לארגון לעודד את היזמות בקרב עובדיו. ישנם לא מעט מקרים, בהם מוצרים או שירותים חדשים בארגון פותחו בעקבות רעיונות של עובדים. בחלק מן המקרים זה קורה במסגרת הגדרת התפקיד הרשמית של העובדים – כמו במחלקות ה-R&D (Research and Development). אולם, ישנם מקרים בהם לעובדים, הנושאים בתפקידים רשמיים אחרים, ישנם רעיונות מבריקים לפיתוח מוצר או שירות חדש. לעיתים, מתוך כך שעובד כזה או אחר נמצא בתפקיד בו הוא צמוד ללקוחות ונותן להם שרות, הוא מכיר יותר טוב מכל אדם אחר מהן המגבלות של המוצר או רואה הזדמנויות לשיפורים, פיתוח מוצרים או שירותים נוספים ומשלימים. אם הארגון ישכיל לעודד עובדים אלו להעלות את רעיונותיהם, ולפעמים אף לקבל את המנדט לפתחם, הרווח לארגון יכול להיות עצום. רווח כזה יכול לבוא לידי ביטוי בתחומים שונים, החל מפיתוח של מוצרים ושירותים חדשים, פתיחת שווקים חדשים למוצרים קיימים, פיתוח מוצרים משלימים ובסופו של דבר יצירת מקורות הכנסה נוספים לארגון. כיוון נוסף ממנו יכול הארגון להרוויח הוא הגדלת הקניין הרוחני על-ידי רישומם של פטנטים והמצאות חדשות. על פי רוב, פטנטים והמצאות המפותחות בזמן העבודה ירשמו על שם החברה ולא על שם העובד שפיתח אותם. כיום, חברות רבות מעודדות את עובדיהן לרשום פטנטים ומתגמלות את העובדים בבונוסים ומענקים של כמה מאות דולרים לכל פטנט שנרשם. פעילות מסוג זה תורמת רבות גם לצמצום התחרות הנוכחית והעתידית למוצרי החברה. ארגונים המציגים חידושים רבים, נתפסים כחדשניים ומסוגלים להגיב לדרישות הלקוחות שלהם במהירות. עידוד החדשנות והתגובתיות בארגון יכולה להגדיל את תפיסת הערך של הארגון בעיני לקוחותיו. מבחינת שימור העובדים והגדלת המוטיבציה ישנו ערך רב לעידוד קבלת רעיונות מן העובדים. אצל עובד החש כי רעיונותיו נלקחים ברצינות ולעיתים אף מיושמים וכי הוא מתוגמל על כך, תגדל תחושת המחויייבות והנאמנות שלו לארגון.   מדוע זה כדאי לעובד? בעוד שהערך לארגון הוא מוחשי וברור, לא תמיד מובן מדוע זה כדאי לעובד. קל לחשוב, כי עובד שיש לו רעיון מהפכני ירצה באופן טבעי לצאת מן הארגון ולממש את רעיונו באופן פרטי. אמנם בארגון קיימים משאבים ומקורות טכנולוגיים וכלכליים זמינים, אך גם בחוץ יוכל היזם להגיע למקורות דומים על-ידי התקשרות עם חממות ליזמות, משקיעים וכדומה. חשוב להבין כי לא כל האנשים בנויים לצאת מן הארגון ולפעול כעצמאיים. חלקם יעדיפו את הבטחון הכלכלי, אותו הם חשים במסגרת עבודתם כשכירים בארגון, על פני פוטנציאל ההשתכרות הגבוה יותר מן הסטארט-אפ שיקימו בעצמם. כמו כן, למיזם המוקם במסגרת החברה, ובעזרת הגב הכלכלי והעסקי שלה, יש סיכוי גדול יותר להצליח. ישנם כמובן גם מקרים בהם הרעיון מתבסס על מוצר או טכנולוגיה קיימים השייכים לארגון. במקרה כזה היזם אינו יכול לפתח את הרעיון מחוץ לחברה. יזמים / עובדים המצליחים להביא את רעיונותיהם לידי מימוש בארגון יחוו תחושת סיפוק והגשמה, ירגישו כי הם מתפתחים מבחינה אישית ומקצועית במסגרת הארגון ויהיה להם עניין גובר בעבודתם. לעומתם, עובדים בעלי אופי יזמי, שירגישו כי אין להם מקום להביא לידי ביטוי את רעיונותיהם וכישרונם, לא ישארו בארגון לאורך זמן. אנשים אלו יבחרו לעזוב את הארגון, מאחר שלא ירגישו שהם מתפתחים ומנצלים את כישוריהם בצורה מלאה. רמות שונות של יזמות בארגון לא כל יזמות בארגון צריכה להסתיים בהשקה של מוצר חדש. במקרים רבים ניתן לשפר תהליכים, לחסוך בעלויות או להגדיל את יעילות העבודה. רעיון כזה או אחר של עובד מן השורה יכול לחסוך לארגון כסף רב. משום כך, ארגון צריך להיות מסוגל לטפל בסוגים שונים של יזמויות. הטווח יכול לנוע החל מתיבת ההצעות ושיפורים ועד להקמת מרכז לחדשנות או חממת יזמות בתוך הארגון.   תיבת ההצעות והשיפורים מוכרת בהרבה ארגונים. מה שהופך אותה להיות בעלת ערך הוא התייחסות ההנהלה להצעות המתקבלות ולעידוד תרבות של פתיחות בארגון. אם העובדים ירגישו כי מקשיבים לרעיונותיהם, הם ימשיכו להעלות הצעות לשיפור, אחרת התיבה הופכת להיות חלק מהנוף הסביבתי בארגון, אך ללא ערך ממשי. מרכז החדשנות (Innovation Center) מיושם בחלק מחברות ההייטק. למעשה מדובר בקבוצה בארגון שתפקידה הינו לעזור לעובדים אחרים בארגון להעלות רעיונות לחדשנות ולמיזמים חדשים ולקדם רעיונות שעלו לכדי מימוש. מרכז החדשנות מהווה כתובת אליה ניתן לפנות עם רעיון, ובעזרת המשאבים העומדים לרשותו הרעיון מקודם במהירות. בדרך כלל, למרכז החדשנות תהיה גישה מהירה למקבלי ההחלטות בארגון, ורעיון שיעבור את בדיקת ההיתכנות של המרכז יזכה להתייחסות רצינית מצד ההנהלה ויהיה בעל סיכוי ממשי להתממש. דרך נוספת לקידום היזמות בארגון הינה קיום של "חממת יזמות" פנים ארגונית. החממה תומכת ועוזרת לעובדים להקים סטראט-אפ בתוך הארגון. במקרה הזה העובד אינו ממשיך בתפקידו הקודם אלא מתמקד בקידום המיזם שלו, תוך שהוא זוכה לליווי פיננסי, טכנולוגי וניהולי מהארגון. במידה והמיזם אכן מתממש, הארגון זוכה לקטוף את פירותיו. במקרים מסויימים גם העובד יוכל להיות שותף ברווחים של מיזם כזה, אם הוגדר כך מלכתחילה. בחן את עצמך: האם ארגונך מעודד או מדכא יזמות? יש ליצור בארגון שינוי תרבותי של ממש בתחום היזמות, כדי לעודד עובדים ליזום ולהעלות את רעיונותיהם. כמנהל בארגון עליך לבחון באובייקטיביות מהי התרבות הקיימת ומה עליך לשנות כדי לעודד יזמות. להלן מספר תחומים שכדאי לתת עליהם את הדעת: ברמת הארגון -          רמת הבירוקרטיה בארגון – ארגון שהוא מאד בירוקרטי יתקשה להגיב במהירות להצעות חדשות. לעיתים התהליכים הארגוניים והרצון "לפעול על-פי הספר" כה חזקים, עד כי קיומם ופעולה על פיהם הופכים להיות חשובים יותר לארגון מן התוצאה הסופית. -          רמת סיבולת הסיכון (Risk Tolerance) של הארגון – עד כמה הארגון אוהב לקחת סיכונים או פוחד מהם? ארגון שאינו אוהב לקחת סיכונים יתייחס בחשדנות ובספקנות לכל הצעה חדשה או לשינוי. בארגון המעודד תרבות של לקיחת סיכונים מחושבים, העובדים ירגישו בטוחים יותר להעלות רעיונות, גם אם לעיתים הם נראים מופרכים. -          התייחסות הארגון לכשלון – חשוב לראות כיצד הארגון מתייחס לכשלונות. ארגון בו כשלונות נתפסים כטעות איומה, או אפילו מעניש בצורה כזו או אחרת על כשלונות, ידכא כל נסיון לחדש או ללכת נגד הזרם. במקום בו מושרשת תרבות של פחד מכשלונות, המטרות אליהן ישאפו העובדים יהיו נמוכות יותר על מנת שלא "יענשו" על אי עמידה בהן. -          תהליכי קבלת ההחלטות – ככל שהארגון ריכוזי יותר, כלומר שההחלטות מתקבלות בדרג העליון יותר, או שתהליכי קבלת ההחלטות מסובכים יותר כך יהיה קשה יותר לקדם מיזמים חדשים. בסופו של דבר, עובדים יתייאשו ממשך הזמן שלוקח לקבל החלטה, או שיחששו מלכתחילה להעלות את הרעיון בפני הדרג הבכיר ביותר בארגון. -          מדיניות של "דלת פתוחה" – בארגונים מסויימים נהוג לעודד את העובדים לגשת באופן ישיר לכל מנהל בארגון ולהעלות בפניו רעיונות, שאלות או טענות. ככל שנוהג זה מושרש יותר בתרבות הארגונית, כך ייקל על עובדים לבוא למנהלים הישירים שלהם, או אפילו למנהלים שמעליהם, ולהעלות הצעות למיזמים ולחדשנות. -          מערכת תגמול ותמריצים – בארגונים בהם קושרים את החדשנות ואת הפרואקטיביות של העובדים למערכת התגמול, יהיה לעובדים אינטרס מובהק להמשיך ולהעלות רעיונות. במקרים רבים היזמות של העובדים נעשית בנוסף על תפקידם הרשמי. אם הם ירגישו כי הם אינם מתוגמלים על כך, הם עלולים לחדול מתוך המחשבה ש"ממילא אף אחד לא באמת מעריך את זה". -          תרבות וערכי הארגון – ארגון שבו ערכים, כגון: לקיחת סיכונים מחושבים, חדשנות, פתיחות והקשבה לרעיונות ומוכוונות לתוצאות, יהווה קרקע פורייה לעובדים להפוך את רעיונתיהם למיזמים פעילים. אולם, אין זה מספיק רק ליצור רשימת ערכים מעין זו ולתלות אותה על הקיר במשרדי ההנהלה ובחדרי הישיבות. התרבות הארגונית הנשענת על ערכים אלו היא קריטית: אם קיים פער בין כוונת הארגון בהצהרת הערכים שלו לאופן שבו הוא מתנהל ופועל, יקשה על עובדים לפרוץ דרך עם רעיונות חדשים. ברמת המנהל -          רמת סיבולת הסיכון האישית – כמו לארגון גם לכל מנהל ישנה תפיסה שונה ביחס לסיכונים שהוא מוכן לקחת על עצמו. אצל מנהלים הנוטים יותר לקחת סיכונים, גם העובדים ייטו יותר לקחת סיכונים ולהציע רעיונות ומיזמים. -          הסגנון הניהולי – מנהלים המעניקים לעובדיהם חופש פעולה נרחב, יזכו בעובדים עצמאיים יותר בעבודתם וברעיונותיהם. לעובד שחש עצמאי בתפקידו תהיה נטיה להעלות הצעות לשיפורים, חידושים ויזמויות. לעומתם מנהלים המנהלים את עובדיהם ברמת המיקרו, ידכאו אצל עובדיהם את יצר היזמות. -          אחריות אישית לתוצאות (Accountability) – תרבות ניהולית בה כל אחד אחראי באופן אישי לתוצאות עבודתו, תעודד לקיחת אחריות גם אצל העובדים. עובדים שיחושו כי הם אחראים לתוצאות פעילותם (לטוב ולרע) ירצו להוכיח את עצמם. -          להוקיר ולחגוג הצלחות – מנהלים המעוניינים לעודד התנהגות של העלאת רעיונות והקמת מיזמים על-ידי העובדים, חשוב שיקפידו להוקיר את העובדים שפועלים בצורה כזו. ההוקרה אינה צריכה להיות משהו גרנדיוזי או בעלת ערך כספי גבוה. אפילו הזכרת המיזם בישיבת המחלקה או הקבוצה בצרוף תשורה קטנה תגרום להעצמת העובד היזם, ומצד שני תעודד אחרים לנהוג כמוהו. חשוב כמובן באותו אופן גם לחגוג את ההצלחות של מיזמים שהסתיימו. -          האנשים שאתך – מנהלים המקיפים את עצמם באנשים הנכונים: בעלי שאיפות, פרואקטיביים, עצמאיים והלוקחים אחריות על עצמם, יקבלו קבוצות חזקות ובעלות פוטנציאל גבוה. בקבוצות בהן יתרכזו אנשים בעלי התכונות הללו, תתקיים תחרות חיובית ובונה שתעודד אנשים ליזום ולהצטיין.   טיפים ליזם בארגון לעובד המעוניין לקדם את רעיונותיו ויוזמותיו בארגון צריכים להיות כישורים והתנהגויות מסויימות שיעזרו לו בדרכו. -          פרואקטיביות – פרואקטיביות הינה לקיחת אחריות על חייך ועל תוצאות העשייה שלך לעומת חיפוש הסיבות או תליית האשם באחרים או בגורמים סביבתיים. פרואקטיביות הינה ערך עליון לכל יזם, ובמיוחד לאלו הנמצאים במסגרת ארגונית בה קל למצוא סיבות וגורמים אחרים לאי הצלחה. חשוב להבין, כי למרות הכל התוצאות תלויות בך ובמעשיך. גם אם לא קיבלו את הרעיון או ההצעה שלך חפש כיצד היית יכול להציג את הרעיון באופן יעיל וטוב יותר. -          אל תפחד לחלום – כל מיזם התחיל כחלום של איש או אנשים מסויימים. גם אם הרעיון שלך נראה גבוה או בלתי ניתן להשגה כרגע, זו אינה סיבה לוותר עליו. בגישה של "איך אפשר לגרום לזה לקרות" ניתן, בהרבה מן המקרים, למצוא דרכים להגשים את אותם "חלומות" ולהביאם לכדי מימוש. -          צור קשרים (Networking) – לפיתוחן של מערכות יחסים טובות עם אנשים שונים בארגון ישנה תרומה מכרעת ליכולתו של היזם בארגון לדחוף ולקדם את רעיונותיו. כיזם, חשוב שתבנה מערכות יחסים פתוחות וטובות עם כמה שיותר אנשים בארגון וברמות השונות. אף פעם לא ניתן לדעת מאיזה כיוון תגיע העזרה. מעבר ליצירתיות, מערכות היחסים הינן הנכס השני הבסיסי שיש ליזם. -          צורך, פתרון ואחריות – אין זה מספיק רק לזהות את הצורך למוצר, שירות או שיפור מסויים. ניתן להניח כי המנהלים בארגון מקבלים הרבה רעיונות לשיפור כזה או אחר. בכדי לקבל את תשומת הלב ולקבל יתרון לרעיון שלך, מעבר לרעיונות האחרים, חשוב שתגיע עם כיוון מגובש לפתרון. בנוסף, הצע לקבל על עצמך את האחריות לביצוע הפתרון. השילוב של שלושת המרכיבים: זיהוי הצורך, הצעת כיוון הפתרון ולקיחת האחריות על ביצועו תיתן לרעיון סיכוי הרבה יותר ממשי לקבל אישור. כמו כן, כאשר כיזם תיקח בעלות על הרעיון ומימושו (=אחריות) הרעיון יתפוס בעלות עליך. לא ניתן יהיה להפריד בקלות בינך לבין הרעיון שלך. -          התמקד בעשייה – מתוך העשייה תגיע לתוצאות. אל תתמקד בלדבר על מה שאתה יכול לעשות. תן לתוצאות העשייה שלך לדבר בעד עצמן. -          שווק את עצמך – גם בתוך הארגון חשוב שתיצור חשיפה לפועלך. גם כאן חשוב שהחשיפה תיווצר מתוך העשייה ומתוך התוצאות. בסופו של דבר כולם יודעים לזהות מתי מדובר בתוצאה ממשית ומתי רק בדיבורים. לחגוג את ההצלחות הינה דרך מצויינת להשיג חשיפה חיובית למיזם מוצלח. -          אל תעצר אל מול הבירוקרטיה הארגונית – לעיתים התהליכים הארגוניים, קבלת ההחלטות והסירבול יוצרים תסכול רב אצל היזמים. אל תתן לאלו להתיש אותך, חשוב לקבל את הדברים ברוח טובה ולהבין שלפעמים זה חלק מן המשחק ועליך לעבור זאת. יהיו מקרים בהם תמצא את עצמך שוחה נגד הזרם, ההתמדה היא מרכיב מרכזי בהצלחה של כל מיזם. אין סיכוי בלי סיכון למרות שניתן לראות כי התועלות מעידוד היזמות בארגון הן גבוהות, לא כל הארגונים מעודדים יזמות פנימית. חשוב גם לזכור שלא כל המיזמים יצליחו, מיזמים גם נכשלים. הכשלון הוא חלק מן התהליך. חשוב ללמוד מכשלונות ולא להפוך אותם לקטסטרופות ארגוניות או להעניש את המבצעים בגינם. מעבר לבזבוז לכאורה של זמן ומשאבים על מיזמים שלא הצליחו, ההימנעות של ארגונים לתת מקום ליזמות פנים ארגונית יכולה לנבוע גם מתוך החשש שאותם יזמים ילמדו ויתמקצעו על חשבון הארגון ולאחר זמן מסויים יעזבו. סיכון זה אכן קיים והוא ממשי. אולם יש לשקול מצב שבו יזם שירגיש שאינו מתקדם ומתפתח בארגון יצא לחפש לעצמו אלטרנטיבות מחוץ לארגון, כך שבסופו של עניין הארגון יכול לאבד אותו ואת הרעיונות שהוא יקח עמו. דוגמאות למיזמים של עובדים בארגון - פיתוח מעבד ה-MMX של אינטל – מה שהתחיל באמצע שנות ה-90 כרעיון פרטי של מספר מהנדסים במרכז הפיתוח בחיפה הפך לפיתוח אחד ממוצרי הדגל של החברה. התועלת מיוזמה זו תורגמה לעשרות מליוני דולרים ברווחיות נוספת לחברה . - פיתוח הדרכה ייחודית למנהלים בארגון – מנהל בארגון נתקל בקורס תקשורת ייחודי המתאים למנהלים ועובדים. הוא למד לעומק את השיטה והציע להטמיע אותה בארגון. לצורך כך, הוא רתם מנהל בכיר בארגון קיבל מימון לעבור הכשרה בארה"ב והתחיל להעביר סדנאות בחברה. למנהל ניתנה ההזדמנות להתפתח לכיוון חדש שעניין אותו והארגון זכה לעבור הדרכה ייחודית שהפכה להיות מאד מבוקשת על-ידי עובדים ומנהלים בחברה. - שדרוג מערכות בעקבות הטמעת מערכת מידע חדשה בארגון – במהלך פרוייקט ענק של שדרוג והטמעת מערכת מידע ברחבי העולם, זיהה מנהל בפרויקט את הצורך באיתור ומעקב אחר מערכות מידע אחרות בארגון אשר יכולות להיות מושפעות מכך. הוא הקים צוות עבודה שזיהה כ-1,700 מערכות נוספות בארגון שהיה צריך לבדקן ולהתאימן לשינוי. אלמלא היתה יוזמה זו, ביום ההטמעה היו קורסות עשרות מערכות מידע אחרות בארגון והיה נגרם נזק אדיר לתפעול השוטף של החברה.

פעמים רבות אני נשאל מהו האימון האישי (coaching), ובמה הוא עוזר או יכול לעזור לאדם. למי שלא עבר תהליך של אימון בעצמו, יהיה בדרך כלל קשה להבין מה ניתן להפיק מתהליך של אימון. אבל, אם נסתכל על תחום הספורט ממנו האימון האישי צמח, היום – אין ספורטאי שאינו מבין ויודע כי הוא צריך מאמן אישי שיעזור לו להגיע להשגים פורצי דרך. וזו למעשה מטרתו של ה-coaching. בתהליך האימון, המאמן והאדם ("הספורטאי") עובדים ביחד כדי לגרום לאדם לפרוץ דרך בחייו האישיים. פריצות הדרך יכולות להיות במגוון רב של תחומים בחיים, כגון: מציאת כיוון קריירה או תעסוקה, בהתנהלות הכלכלית, מערכות יחסים, זוגיות, אפקטיביות אישית, הגשמה עצמית, אימון ליזמות עסקית, אימון לעסקים ועוד. המאמן (ה-Coach) מנווט את האימון כדי להביא את המאומן לראות את מה שלפעמים האדם עצמו אינו רואה. לכל אחד מאיתנו ישנם כוחות וכישורים שעוזרים לנו בחיים. לרוב, אנו נוהגים "להקטין" ואפילו לא לראות את היכולות והכישורים הללו. המאמן משקף ועוזר לאדם לגלות את אותם כישורים, יכולות וידע הדרושים על מנת להשיג את מטרותיו בחיים. תפקיד המאמן להקשיב, להבחין ולהתאים את האימון לצרכים ולאישיות הייחודיים של המאומן. המאמן חושף, מעודד ומפתח את הכישורים, המשאבים והיצירתיות שכבר נמצאים אצל המאומן. האימון אינו עובד על הקניית ידע. כולנו יודעים מספיק. למעשה אם תסתכלו סביב, כל כך הרבה אנשים רוכשים ידע כל הזמן, בבית הספר, באוניברסיטאות, בקורסים, בעבודה. ובכל זאת, חלק גדול מאותם אנשים מרגישים שהם היו רוצים להשיג יותר בחייהם. וכל הידע שהם רכשו, למעשה, אינו עוזר להם להשיג מטרות אלו. כלומר – ידע, אינו עושה הבדל. ההבדל נעוץ בגישה, בתפיסות ובפרדיגמות שמנהלות אותנו בחיינו. כל אחד מאיתנו מונע ופועל על-פי תפיסות שונות. חלקן מקדמות אותנו וחלקן מעכבות. בהרבה מן המקרים אנו אפילו לא מודעים לתפיסות האלו ועד כמה הן מנהלות את חיינו. בתהליך האימון מגלים את אותן תפיסות, ולומדים כיצד להשתמש בהן יותר אם הן מקדמות אותנו, או להחליף אותן אם הן מעכבות אותנו. מה שעומד בבסיס האימון הינה ההבנה כי כל אחד מאיתנו אחראי לחייו ולתוצאות אליהן הוא מגיע בחיים. לכאורה זה נשמע ברור וטריוויאלי. האמנם? כמה פעמים שמעתם אחרים מטילים את האחריות לתוצאותיהם על אנשים אחרים? על הנסיבות? על העולם בכלל? כמה פעמים אתם עשיתם זאת? חשוב להבין כי החיים הם לא איזו חזרה גנרלית לקראת הדבר האמיתי. החיים הם הדבר האמיתי. בכל יום שעובר ואני לא מגשים את מה שחשוב לי, ביזבזתי עוד יום מחיי מבלי לחוות הגשמה עצמית מלאה. כאשר אני מבין את זה, נשאלת אם כן השאלה: מה אני מוכן לעשות עבור זה? לכל בחירה שאנו עושים בחיים ישנו מחיר, השאלה מהו המחיר שאני מוכן לשלם כדי להרגיש מוגשם. כאשר אנו לוקחים אחריות מלאה על חיינו, מבינים את המחיר ומוכנים לשלם אותו – ניתן להגיע רחוק מאד. במקומות האלו קורות פריצות הדרך בחיים. במהלך תהליכי האימון שאני עברתי, הגעתי לפריצות דרך רבות, שנגעו לתחומים רבים בחיי. החל מפריצות דרך ביחסים עם אנשים, במשפחה, בזוגיות ועם ילדי ובפריצות דרך בתחום התעסוקה שלי, בקריירה ובתחום הפיננסי. למעשה, לאורך זמן, כאשר אנו מתנסים בכלי האימון, אנו רוכשים מיומניות חדשות שמאפשרות לנו להשיג פריצות דרך בכל תחום בחיים בו נבחר. האימון מוליך אותנו דרך תהליך של צמיחה וגדילה פנימית. בצעדים קטנים אנו מתקדמים שלב אחר שלב ומשיגים מטרה אחר מטרה. התהליך אותו אנו עוברים חשוב לא פחות מן התוצאות אליהם אנו מגיעים. בתהליך שכזה אנו לומדים להכיר ביכולות האמיתיות שלנו, ועד כמה הן גדולות יותר ומגוונות יותר ממה שחשבנו והאמנו על עצמנו בתחילה. חישבו על כל מה שאתם רוצים להשיג בחייכם – האם הגעתם לכך? האם אתם יודעים כיצד להגיע לשם? הנקודה בחייכם בה אתם נמצאים היום היא כתוצאה מהתנהגויות, תפיסות, דפוסי חשיבה והרגלים שפיתחתם עד היום. אם הנכם רוצים להגיע  למקום אחר בחייכם, עליכם ללכת בדרכים חדשות ולפעול בצורה חדשה. אפשר לשנות הרגלים ותפיסות, להסתכל על מציאות חיינו במשקפיים אחרים, לסגל דפוסי חשיבה חדשים ולהגשים את מטרותיכם בחיים. השאלה היא: האם אתם מוכנים לכך?