שינוי

בחלק הראשון עסקתי בהיבט הראשון שמאפשר לנו יותר חופש בחיים, והוא גבולות ברורים. אמרתי שישנן שתי בעיות נפוצות בקשר לגבולות שלנו: הראשונה, שאנו לא יודעים מהם הגבולות שלנו ופעמים רבות בגלל זה, הגבולות שלנו נחצים על ידי אנשים אחרים ומתוך כך פוגעים בחופש שלנו. והשניה היא הפוכה, אנו שמים על עצמנו יותר מדי גבולות, ומתוך כך מצמצמים את החופש שלנו. מהבעיה השניה נובע ההיבט השני שמאפשר לנו יותר חופש בחיים, והוא: אפשרויות. כולנו גדלנו (ומגדלים את ילדנו) מתוך הסללות מסוימות. תרבותיות, חברתיות, קהילתיות, ממשלתיות, חינוכיות ועוד. כולנו תוצר של מערכת שמסלילה אותנו להיות כמו כולם. להתנהג כמו כולם, לחיות כמו כולם, לרצות את אותם הדברים – כמו כולם. כל מי שמעז להיות קצת שונה, לרוב יוגחך, יוגלה, יופלה וינודה מהחברה והסביבה. זהו תהליך "טבעי" שקיים בכל מקום, אף אחד מאיתנו לא חף מכך. ישנן הרבה סיבות למה ההסללה הזו קיימת, ואחת המשמעותיות מבין כל הסיבות האלו היא שכך קל יותר להשיג שליטה. כהורים קל לנו יותר לשלוט בילדים שלנו כשהם פועלים ומצייתים לחוקים שאנחנו הגדרנו להם. לממשלה, לשלטון, למעסיקים וכו' קל יותר לשלוט באזרחים כשהם פועלים ומצייתים לחוקים שהוגדרו להם. ושליטה בהגדרתה מאד מצמצמת חופש. בצד השני של זה, מאחר וכולנו יצורים אנושיים שבבסיסם מחפשים אהבה ושייכות, אנו לומדים מגיל מאד צעיר להבין שכדי לא לאבד את האהבה והשייכות כדאי מאד שנהיה כמו כולם, שנציית, ושנלך באותה דרך מוסללת וידועה. בודדים הם האנשים שיהיו חזקים מספיק נפשית ורגשית להסליל לעצמם דרך חדשה ושונה מהמקובל. הם יהיו חזקים מספיק כדי להכיל את הנידוי וההגחכה עד שיפרצו לעצמם דרך חדשה. לרוב, מתישהו הדרך שלהם תתגלה כפורצת דרך ותאומץ על ידי ההמון והם יזכו לברכתם. כאלו הם גלילאו, הרצל, ג'ובס, ואחרים.

אני מאמין שבכולנו יש איזו שהיא כמיהה פנימית עמוקה לחופש. אנחנו לאו דווקא בהכרח נגדיר את זה בצורה הזו. קל לנו יותר לשים מטרות ויעדים ברורים ומובנים יותר כמו שיהיה לנו יותר כסף, בית חדש, זוגיות אוהבת, עיסוק חדש וכו'. אבל אם נחקור לעומק ובכנות מה נמצא מתחת ליעדים האלו, ניתן לראות שבהרבה מקרים, אנו רוצים את המטרה או היעד ששמנו לעצמנו כי אנו מאמינים שזה יספק לנו יותר חופש בחיים. אצלי, הרבה שנים, המטרות הכלכליות שלי נבעו מתוך כך שהאמנתי שאם יהיה לי יותר כסף, זה יאפשר לי יותר חופש. או אם יהיה לי עיסוק חדש אהיה בו יותר חופשי. וישנם דברים שבהחלט יכולים לעזור לנו להרגיש יותר חופשיים, אבל לא בהם תלוי העניין. ראיתי אנשים ללא כסף שחיו בתחושת חופש מופלאה ולעומתם, כאלו שהיו להם מיליונים וחווית החיים שלהם היא של שעבוד. קודם כל, מה זה אומר בכלל חופש? מה זו השאיפה הזו? נתחיל בכך שחופש זה לא חופשה. הרבה פעמים התמונה שעולה לנו בראש היא כשאנו יושבים על איזה שהוא חוף, קוקטייל ביד עם מטרייה קטנה בפנים ולא עושים כלום. זה לא חופש. עבורי, ההגדרה הפשוטה ביותר לחופש היא: לחיות את החיים שלי, בתנאים שלי ובאופן שבו אני בוחר לחיות אותם.

שלשום, ביום העצמאות שלחתי לכם שאלה: מה זה חופש ועצמאות עבורכם? קיבלתי מכם חזרה עשרות תשובות, עברתי והגבתי לכולן, וריכזתי מתוכן כמה תשובות מייצגות, שהאחרות היו דומות להן. אפשר ללמוד הרבה על אדם מתוך התשובה שלו, לראות את המקום המנטאלי והתודעתי שהוא נמצא בו, מה האמונות שמחזיקות אותו ומתוך כך גם נגזר, מן הסתם, המקום שהוא נמצא בו בחיים שלו. אז הנה המקבץ הראשון של התשובות שקיבלתי: בשבילי חופש זה לקום כל בוקר מחדש ולבדוק את המחשבות של אתמול עצמאות בשבילי זה חופש לבחור🦋 עצמאות היא חופש לעשות את הבחירה שלי בהשלמה מלאה היכולת לקום בבוקר ביקיצה טבעית ובלי לחץ, לתכנן את היום/השבוע בעצמי ללא תלות באף אחד. הזמן שיש לי לזרום עם ההחלטות שלי מאפשר לי עצמאות יומיומית. הנשימה וההתבוננות בה מאפשרת לי עצמאות של הרגע.

אז היום יום הולדת. יום מורכב יצא לי השנה, יום הזכרון וערב יום העצמאות, ועוד בשנה הכי מורכבת וכואבת שהמדינה הזו חווה. יצאתי בבוקר להליכה בשדות של המושב שאני גר בו. וחשבתי עד כמה המציאות שלנו שברירית. עד כמה היא יכולה להיות לא צפויה והפכפכה, ועד כמה יש בה מהכל: כאב ושמחה, צער ואושר, הצלחה וכישלון, ביחד ולבד. מציאות של הפכים וניגודים. למעשה, היום היינו אמורים בכלל לצאת ליום השישי של הליכה על הקמינו דה סנטיאגו בספרד. מחר היינו אמורים להגיע לסנטיאגו דה קומפוסטלה, נקודת הסיום של המסע שלנו. רצה הגורל וחמישה ימים לפני הטיסה שברתי את יד ימין שלי. כל התוכניות השתנו לחלוטין. ברגע אחד. כמו שברגע אחד, לפני כשבעה חודשים, ב6:29 בבוקר, השתנו החיים של כולנו כאן במדינה. מציאות משוגעת כזו. והנטייה הכי אנושית שלנו היא לנסות להיאחז ולחזור למה שהיה לפני. אני רואה את זה עם היד שלי. עד כמה קשה לי להתמסר לחוסר האונים של יד מושבתת, של חוסר היכולות לעשות פעולות בסיסיות הכי פשוטות כמו לשים משחה על מברשת השיניים, לפתוח צנצנת או לסגור את חגורת המכנסיים. אני רואה עד כמה הרצון לחזור לרגע של לפני, למוכר, לוודאי, הוא גדול וחזק. רק שאי אפשר. וזו המציאות שלנו ויש בה מהכל. גם כשאני מסתכל על החיים שלי היום, ביום ההולדת שלי, אני חווה את הכל. את הרגעים הטובים והיפים, ואת הכואבים והמורכבים. ממש כמו היום הזה שחלקו יום זכרון וחלקו חג עצמאות. הכאב והשמחה מחוברים ביחד. אלו החיים עצמם. ולפעמים דווקא מהמשברים הכי קשים והכי כואבים נוצר משהו חדש וטוב. עברתי את זה אינספור פעמים לדעת שזו לא קלישאה אלא אמת פשוטה. ואנחנו לא באמת יודעים מה יבוא מחר, ומה נפגוש בחיים שלנו, ומתי כל הסיבוב שלנו כאן יסתיים. אז כל מה שנותר הוא לחיות. עכשיו. בכל רגע. ולהפיק מכל מצב את המיטב. מזכיר את זה גם לעצמי עכשיו, עם היד השבורה 😊

ימים ספורים לפני ה-7/10 נפגשתי עם שחר כהן והקלטנו פרק לפודקאסט המצוין שלו "NLP & פסיכולוגיה ומדיטציות" השיחה שלנו נדדה בין נושאים מגוונים, בין השאר תוכלו לשמוע אותנו מדברים על: האשליה של חיים מושלמים וחיוביות רעילה תדר גבוה והדחקה רגשית ההבדל בין התנגדות למאמץ ניתוק רגשי, שכלתנות יתר ומיינד חזק האובססיה לתוצאות והישגים ולמה היא פוגעת בנו גישה חדשה להצבת מטרות מלכודת התדמית והפרסונה הסכנות שבמעקפים רוחניים האם גירושים הם כישלון? הצד האפל של מנטורים להתפתחות אישית דילמת האסיר של המנטורים

ערן שטרן הוא יזם שהוביל מספר תהליכי שינוי עצמאים בחיים, ממהנדס באינטל לעצמאי, דרך אתגרים ואינספור שינויים בדרך. הוא היה מראשוני הפודקאסטים בישראל כשהתחיל פורמט של ראיונות שלא הוגדרו כפודקאסט עוד בשנת 2008. שטרן התחיל עם הפודקאסט "כסף טוב" שהתחיל בשנת 2019 ועבר להקליט את הפודקאסט "עושים שינוי". בעיסוק הפרטי שלו, הוא מלווה שכירים ועצמאים בתהליכים עמוקים של שינויים בחיים. בפרק ענינו על השאלות הבאות: איך מובילים תהליכי שינוי בחיים שלנו? מדוע הישראלים כל הזמן רוצים לצאת לשינויים? מה צריך לדעת לפני תהליך של שינוי?

חופש הוא אחד הערכים והשאיפות העמוקים ביותר של האדם. אבל השאלה החשובה כשאנחנו רוצים להיות חופשיים היא לא איך משיגים אותו, אלא האם אנחנו יודעים מה אנחנו באמת מחפשים? האם אנחנו יודעים מה יוביל אותנו להרגיש חופשיים באמת? אם ניכנס למהות העמוקה של המילה חופש אנחנו נגלה שלאורך חיינו חתמנו ברמה לא מודעת ״הסכמים לא כתובים״ - שהפכו לאמת שלנו וכלאו אותנו בחיים שלא ממש בחרנו. איך יוצאים מזה? כדי להיות חופשיים באמת עלינו להתמסר לתהליך אמיץ, עם שאלות שמעולם לא שאלנו, שיציפו קול שמזמן לא השמיע את עצמו - הקול האמיתי שלנו. ואין כמו חברי היקר ערן שטרן, לבנות לנו מרחב בטוח בפרק מיוחד שבו נוכל לזהות את הקול הזה. הקול של החופש הפנימי שלנו. פרק עם אדם אמיץ - לווינרים אמיצים כמוכם. האזנה נעימה אהובים.

כל חייו עבד גולן רייס במערכות הבטחון במדינה בתפקידי ניהול בכירים, מורגל ומחונך בתוך התרבות המסגרתית הנוקשה המורכבת משפת יעדים, מטרות וחוקים. באחד מימי המשרד, השגרתיים והאפורים הדרך קראה לו, ולהבדיל מימים אחרים הפעם הוא שמע. מספר חודשים לאחר מכן מצא את עצמו הולך 900 ק"מ, בדרך הצליינות העתיקה "קאמינו דה סנטיאגו" מצרפת לספרד. כשחזר לארץ, המום מעצמתה של דרך העלייה לרגל ומהשיעורים שלמד, החל לכתוב את מה שהפך להיות הספר הראשון שנכתב על ידי יהודי ישראלי העולה לרגל בדרך נוצרית - "בדרך לסנטיאגו". במהלך כתיבת הספר יצא למסע נוסף של 1200 ק"מ שבסיומו הוציא את הספר לאור והוא זה שמשמש ומהווה את הבסיס לבניית "דרך העלייה לרגל ירושלים". בשיחתנו תוכלו לשמוע בין השאר: על שלושת הקריאות שהדרך קראה לו על ההחלטה לצאת למסע תוך התמודדות עם חוסר הוודאות ושבירת אמונות ודפוסי חשיבה על המשקל הכבד של הצורך בוודאות אותו אנו נושאים עמנו לכל מקום האם באמת אנו צריכים להיות מוכנים לכל תרחיש אפשרי מהי הפשטות שגילה בדרך על החוויה של לחזור למקום מוכר כשאתה מכיר את עצמך אחרת מדוע החליט לצאת למסע פעם נוספת על המיזם "דרך עליה לרגל לירושלים" על המסע הרגשי שעבר לצד המסע הפיסי מדוע חשוב לבקש סליחה ולסלוח לעצמנו

ערן שטרן הוא מנטור עסקי, מאמן ומרצה מבוקש, ובו זמנית אדם מופנם וביישן. דברנו על נורמליות ויציאה מהנורמה, על שינוי, על תודעה של גוף, החלמה מסרטן ועוד. שיחה מרתקת עם אדם מיוחד.

שרי אינדיג היא מעצבת תודעה, מאמנת ומובילת מועדון חמש בבוקר "מתעוררות על החיים". היא גדלה בחברה חרדית כילדה מפוחדת וחסרת בטחון, ללא זהות עצמית ומבלי שהיא יודעת אפילו לזהות את הטעם והדעת שלה. בשיחה שלנו דיברנו על תחושת החריגות וההסתרה, על הפחד מהחיים והארוע ששינה אותם, כיצד ומדוע יצרה את המיזם "פסוק אחד ביום", מדוע הקימה את "מועדון 5 בבוקר" וגם על המשבר שחוותה לאחר שהגיע השינוי שיחלה לו.