שינוי

זו השאלה שחזרה על עצמה הבוקר, בין כל אלו שהתקשרו לברך אותי... שאלה שאני גם שואל את עצמי כבר תקופה... השנה האחרונה, היתה שנה שאולי, יותר מכל השנים לפניה, קרבה אותי בעוד קצת - אל עצמי. זו היתה שנה שתחילתה, היתה סופו של תהליך ההחלמה מהסרטן שביקר אצלי ביקור חטוף, השאיר אותי קצת מטולטל ובעיקר עם שאלות שאף פעם לא העזתי לשאול את עצמי... שנה שבה קילפתי בתוכי שכבות שונות, הורדתי הגנות ועשיתי דברים, בעיקר עבור עצמי, שמעולם לא הייתי מאמין שאעשה. שנה שבה הרשיתי ואפשרתי לעצמי לחוות לראשונה רגשות בעוצמות שמעולם לא חוויתי... אהבה, סליחה, כאב, אשמה, שמחה, קבלה... שנה שבה התיידדתי באופן אינטימי וקרוב עם אי הוודאות, ואפשרתי לעצמי, יותר מתמיד לשהות באזור הזה, שכל כך נמנעתי ממנו עד כה. זו היתה שנה שהיה בה הכל מהכל. כמו שרוני, חבר קרוב, קורא לזה: חיים מלאים. אז בכל זאת, מה אתה מאחל לעצמך ערן? כך שאלו אותי הבוקר... חשבתי וחשבתי ובסוף המילה היחידה שעלתה לי בראש היתה: אומץ. אומץ ללכת עם הדברים שהכי מפחידים אותי... אומץ לגלות את עצמי ואת האמת שלי... אומץ לפרק בתוכי מבנים של תפיסות, אמיתות, הרגלים ודפוסים שכבר אינם משרתים אותי יותר... אומץ לשהות בחוסר הוודאות מבלי לדעת כיצד ואיך המבנים החדשים שאצור יראו... אומץ להתמסר עד הסוף לנשמה שלי ולאן שהיא מורה לי את הדרך... אומץ לומר לה (לנשמה): "באשר תלכי, אלך" ואז באמת ללכת איתה... בגיל 48, נראה לי מתאים שאפתח בתוכי סוג חדש של אומץ. ❤️   ואם בא לכם להגיב על הפוסט הזה, יכולים לכתוב לי כאן

לרכב על הגל להכין את עצמך להזדמנויות של "היום שאחרי" הקורונה "מעולם בהיסטוריה, לא היתה הזדמנות כה גדולה לחולמים מעשיים כפי שקיימת עתה. ההתמוטטות הכלכלית הורידה את כל האנשים, מעשית, לאותה רמה. מירוץ חדש עומד להתחיל. כללי המירוץ השתנו, מפני שעתה אנו חיים בעולם שהשתנה, שברור כי הוא מעדיף את ההמונים, את אלה שלא היתה להם הזדמנות כלל או הזדמנות מועטת סיכויים בלבד להצליח. אנחנו צריכים להתעודד שהידיעה שהעולם בו אנו חיים השתנה וזקוק כעת לרעיונות חדשים, לדרכים חדשות לעשיית דברים, למנהיגים חדשים, להמצאות חדשות, לשיטות הוראה חדשות, לשיטות שיווק חדשות, לספרים חדשים, לספרות חדשה, לתכניות רדיו חדשות ולרעיונות חדשים לסרטים." הציטוט הזה נלקח מהספר "חשוב והתעשר" שנכתב על ידי נפוליון היל ויצא לאור בשנת 1937 (מיד לאחר שנות השפל הגדול). אך עדיין, גם בימינו, ובמיוחד כעת, הוא רלוונטי מתמיד... האם הייתם רוצים לעלות על גל ההזדמנויות שהקורונה מביאה איתה? אם כן, אני מזמין אתכם לצאת איתי רגע למסע קצר בדמיון: אנו נמצאים במייבריקס שבקליפורניה. זהו אחד מחופי הגלישה המפורסמים בעולם, צפונית לעיירה בשם הף-מון ביי. זהו אזור שחביב במיוחד על הגולשים שמתמחים בגלישה על מה שמוגדר כגלי ענק. הגלים במייבריקס מגיעים לגובה של 7.5 מטרים ואף יותר. כל גל כזה יכול לדחוף את הגולש לעומק של 15 מטרים לפחות, אם לא עד לקרקעית הים, ולגולשים יש שניות ספורות לטפס אל פני הים (בהנחה שהם בכלל מבינים איפה זה) לפני שיגיע גל נוסף שישטוף אותם שוב. תארו לכם את העוצמה של הגלים, את החוזק והאנרגיה העצומה שהם מביאים איתם. לאדם שאינו מיומן, לשהייה בים, בתוך הגלים הללו, יש רק משמעות אחת ברורה – מוות. למי שאינו מיומן, שאין לו את הידע והיכולות להתמודד עם הגלים העצומים הללו, סיכויי ההישרדות שלו בתנאים הללו הם אפסיים. מה שמבטיח שלאזור הזה ולחוף המייבריקס מגיעים רק גולשים מיומנים. כאלו שהתאמנו והתאמנו, ושכללו את היכולות ואת השרירים שלהם כדי שיהיו מסוגלים להתמודד עם הגלים העצומים הללו. לאף אחד מהגולשים הללו (ואני חושב שלאף אדם שפוי בנפשו), אין משאלת מוות. ובכל זאת, הם חוזרים לגלים הללו פעם אחר פעם. למה הם עושים את זה? קודם כל, כי הם יכולים. הם פיתחו את היכולות והכישורים שלהם ברמה כזו שהם יודעים כיצד להתמודד עם הגלים הללו, בלי למות מהם. שנית, כי הם מפיקים מהגלישה עליהם תועלת עצומה. זו אחת ההגשמות הגדולות בחייהם. הם קונים את עולמם כגולשים הטובים בעולם, שגולשים על הגלים הגדולים בעולם. זהו.. אפשר להפסיק לדמיין ולחזור למציאות... והמציאות היא שגל ענק, שנקרא הקורונה שוטף כעת את העולם. מדובר בגל ענק, שמעולם לא נראה כמוהו, לא ברמת ההשפעה הגלובלית והעולמית שלו על האנושות. ולצערנו הרבה אנשים עכשיו מתחילים לטבוע. לא רק בהיבט הבריאותי, שהוא לטעמי, למרבית האנשים, הפחות בעייתי. אלא בהיבטים אחרים של החיים – הכלכלי, התעסוקתי, המשפחתי, החברתי... העולם נשטף עכשיו בגל עצום של אי וודאות, של פחד, של חוסר יציבות ושל שבירה והרס של הרבה מאד מבנים שבני האדם התרגלו אליהם. והשאלה הגדולה שהרבה אנשים שואלים את עצמם כעת היא: כיצד לשרוד את המשבר הזה? שזו לגמרי לא השאלה הנכונה לשאול. לא בימים הללו, ולא בכלל. זה כמו שגולש הגלים יכנס לים במייבריקס וישאל את עצמו: כיצד אני יוצא מכאן בחיים? גולשי הגלים לא נכנסים לים במייבריקס בשביל לשרוד. הם נכנסים לים בשביל להגשים חלום, בשביל לממש, בשביל לנצח את הגלים. הם נכנסים לים לאחר שאימנו את השרירים שלהם. מה שגולשי הגלים במייבריקס למדו ויודעים לעשות זה לא רק איך "לא למות" מהאנרגיה העצומה של הגלים, אלא כיצד לרכב עליה. כיצד לנצל את האנרגיה העצומה הזו כדי להפיק מכך תועלת לעצמם ולחיים שלהם. הם למדו להפיק מכך הנאה עצומה. שבלי הגלים העצומים הללו, הם לא יוכלו להפיק אותה בשום דרך אחרת. אז השאלה הנכונה לטעמי, בימים הללו היא: כיצד אני יכול לרכב על גל הקורונה? גם אם כרגע, אינכם מרגישים מיומנים מספיק לרכב על גל הקורונה, אלו הן יכולות שניתן ללמוד ולפתח אותן. אלו הם שרירים שניתן לאמן. העולם נחלק כעת לשניים. שני סוגים של אנשים. או נכון יותר לומר, שני סוגים של הוויה שמתוכה האנשים בוחרים לחיות. הסוג הראשון, אלו הם האנשים שמחפשים את התשובה לשאלה הראשונה. הם רוצים לשרוד את הקורונה. הם מחפשים את הדרך הפשוטה והמהירה ביותר לצאת מהים, להתרחק מהגלים ולהגיע למה שהם תופסים אותו כ"חוף מבטחים". הם רוצים לחזור לשגרה המוכרת וה"בטוחה" לכאורה. רק שאין כזו באמת. אין באמת בטחון. יש אשליית בטחון. יש אשליית בטחון שמקום העבודה מעניק לנו בטחון כלכלי. ויעידו על כך מליוני האנשים בעולם שבתוך שבוע הפכו למובטלים. יש אשליית בטחון שהבריאות שלנו מובטחת, ואני יכול להעיד על כך, כשבתחילת 2019, ביום בהיר אחד אובחנתי כחולה בסרטן. יש אשליית בטחון במערכות היחסים שלנו, כאשר בפועל אין מניעה שביום אחד זה פתאום יסתיים. אבל, מרבית האנשים "מכורים" לאשליית הבטחון הזו. וזה דבר מסוכן, כי כאשר זה מתנפץ להם בפרצוף, הם אינם מיומנים להתמודד עם המציאות החדשה שפוגשת אותם. הסוג השני של האנשים, הם אלו שמחפשים את התשובה לשאלה השניה, שהיא השאלה החשובה יותר בעיני, בכלל, ובטח בתקופה כזו: כיצד אני יכול לרכב על גל הקורונה? אלו הם האנשים שמבינים שהעולם שלנו, כבר לא יחזור להיות מה שהיה לפני שגל הקורונה שטף אותו. אלו הם האנשים שמבינים שאמנם העולם חווה את אחד המשברים הגדולים ביותר בתולדותיו, אבל במקביל הם גם מבינים ויודעים שלאחר כל משבר מגיעה תקופת פריחה. למעשה, האנשים המצליחים והעשירים ביותר בעולם, מחכים לתקופות כאלו כדי להכפיל את הונם, אושרם והצלחתם. אלו הם האנשים שמחפשים כעת את ההזדמנויות, שמחפשים לשכלל את היכולות שלהם ולבנות לעצמם שרירים חדשים כדי להתמודד עם העולם החדש שנוצר ומתהווה מול עיננו כעת. אלו הם אנשים, שרואים את עצמם כסוכנים של שינוי, שאינם מפחדים משינויים ומבינים שדווקא בתקופות של שינויים, ובמיוחד של שינויים גדולים יש גם הרבה יותר הזדמנויות. אם תחקרו קצת את ההיסטוריה, תוכלו לראות, שכל משבר כלכלי עולמי, הביא איתו לאחר מכן, תקופת פריחה מטורפת. עוד מהשפל הגדול של שנות ה-30, שנחשב על פי ההיסטוריון הכלכלי אלכסנדר פילד, כעשור הכי חדשני בכל המאה שעברה! עם אינספור המצאות פורצות דרך המשמשות אותנו עד ימים אלו. כך גם היה לאחר מלחמת העולם השניה, לאחר משבר הדוט.קום בתחילת המילניום, וגם לאחר המשבר הכלכלי הגדול של 2008. בסופו של כל משבר טוב מגיעה פריחה כלכלית. וכעומק המשבר, כך עומק ההזדמנות. והיום אנחנו נמצאים בתקופה מאד מעניינת שתביא עמה אינספור הזדמנויות חדשות. השאלות שמעניין לשאול הן: מי יהיה מוכן אליהן? מי ינצל את ההזדמנויות הללו? ואילו כישורים (שרירים) נדרשים כדי לנצל את ההזדמנויות שעתידיות לבוא? "לא החזק ביותר או האינטלגנטי ביותר הוא זה ששורד, אלא זה המגיב בדרך הטובה ביותר לשינוי" – צ'ארלס דרווין אם אתם משתייכים לסוג השני של האנשים, אז הדברים הבאים נועדו עבורכם. הם נכתבו ונוצרו לאחר תקופה ארוכה של הבשלה, בשבועות האחרונים, ומתוך מחשבה על העתיד, על העולם החדש שאנו עומדים לפגוש וליצור, ועל האופן שבו כדאי לנו להיות מצויידים ומוכנים לקראתו. זיהיתי ארבע יכולות עיקריות, שאני קורא להם "שרירים", במובן שכל אחת מהן ניתן לפתח ולהצמיח. אלו ארבע יכולות, שאני מאמין, שכל אחד מאיתנו, חייב לאמן, לשכלל ולפתח, לא רק כדי לשרוד את השינויים שעוברים עלינו ועל העולם, אלא כדי לשגשג, להתפתח ולנצל את ההזדמנויות שעומדות לפתחנו. שריר החוסן: החוסן הפנימי שלנו הוא הבסיס להכל. הוא הבסיס ליכולת שלנו להכיל חוסר וודאות, ולהתמודד עם כל מה שפוגש אותנו. הוא מה שמעניק לנו בטחון. מרבית האנשים מסתמכים על גורמים חיצוניים כדי להרגיש בטוחים. אך אין באמת וודאות ואין בטחון בשום דבר חיצוני. בכל רגע הכל יכול להתהפך, וכפי שאנו חווים בשבועות האחרונים, הכל אכן מתהפך. הדרך אם כך, היא לא לנסות להסתמך על משהו חיצוני, אלא לפתח בתוכנו את הוודאות ואת הבטחון. וזהו שריר. שריר שניתן לפתח ולאמן. החוסן שלנו עולה ככל שהמודעות שלנו עולה ומתפתחת, כשהמודעות עולה, אנו חשופים לראות דברים חדשים שלא ראינו קודם, ולדברים קיימים באור אחר. "לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו בה כשיצרנו אותן" - אלברט איינשטיין שריר היצירתיות: היצירתיות שלנו היא בעיני המפתח לעושר ולאושר שלנו. אין אדם שאין לו את היכולת הזו, או שהיא אינה קיימת בו. זו רק שאלה של עד כמה הוא מאפשר לה להתקיים ולהתפתח. אם אינכם מאמינים לקביעה הזו שלי, נסו לחשוב על עצמכם, בסיטואציה מורכבת שהייתם בה בחייכם, ושעמדתם עם הגב לקיר, בלי פתרונות ובלי אפשרויות, ופתאום משהו חדש הופיע ונוצר ועזר לכם לצאת מהמקום הזה. זו דוגמה לאופן שבו היצירתיות שלנו באה לעזרנו. אבל החוכמה היא לא להשתמש בה רק בזמנים של קושי או משבר, אלא ביום יום, בשוטף שלנו. אני זוקף לזכות השריר הזה, את מרבית ההישגים בחיים שלי, בזכותו ובזכות האימון היום יומי שלי של השריר הזה, הגעתי למקומות שהגעתי אליהם. ולכן לדעתי, במיוחד בתקופות כאלו, זהו אחד השרירים החשובים שכדאי וחשוב לאמן אותם. הבעיה הגדולה של מרבית האנשים, היא שהם נסמכים בעיקר על השכל וההגיון שלהם. וההגיון שלנו מגביל אותנו. מאד. כי הוא מגביל אותנו רק למה שאנו כבר מכירים. ואם אנו מסתכלים בעיקר על מה שאנו מכירים, אין סיכוי שנהיה יצירתיים. "האויב העיקרי של יצירתיות, הוא הגיון בריא" – פבלו פיקאסו שריר ההזדמנויות: אנשים רבים חושבים שהצלחה היא עניין של מזל טהור. אני לא חושב שיש מקרה שבו האמת כל כך רחוקה מכך. ההזדמנויות תמיד קיימות. בכל מצב ובכל תקופה. גם עכשיו. וכאן האנשים נחלקים ל-3 סוגים: אלו שלא רואים את ההזדמנויות. הם מסתכלים ולא רואים מסביבם שום הזדמנות שנראית לעיניהם. הסיבה לכך הוא מודעות נמוכה. כשאדם נמצא ברמת מודעות נמוכה, הוא לא רואה הזדמנויות. אלו שרואים את ההזדמנות, אך לא עושים איתה שום דבר. הם לא פועלים לממש את ההזדמנות. מסיבות שונות ומשונות. לא כל כך משנה מה היא הסיבה, מה שמשנה הוא העובדה שההזדמנות עבורם נשארת רק אפשרות תאורטית והיפותטית. אלו שרואים את ההזדמנות ומממשים אותה. אלו האנשים שאחר כך, אנשים אחרים יאמרו שהיה להם מזל. אלו הם האנשים שמחפשים את ההזדמנויות, תמיד. אבל הם לא מחפשים סתם, הם מחפשים לממש וליישם. הרבה אנשים חושבים שההזדמנויות הן מוגבלות, מצומצמות או "שייכות" רק לסוג מסוים של אנשים. וזו טעות עצובה. אפשר לפתח את היכולת לזהות הזדמנויות, וגם לגרום לכך שיותר ויותר הזדמנויות מגיעות אלינו. ללא מאמץ. אין שבוע שאני לא פוגש בהזדמנויות חדשות. רבות מהן, מגיעות לפתחי, ללא שום מאמץ מצידי. זה קורה כי לאורך שנים, אני מאמן את השריר הזה. "האמיצים אולי לא יחיו לנצח, אבל הזהירים לא חיים כלל" – ריצ'רד ברנסון שריר הפעולה: בסופו של דבר, רעיונות הן דבר נפלא, אבל בלי היכולת לממש אותן במציאות, לא יקרה דבר. הפעולה היא היכולת שלנו להנכיח במציאות את הרעיונות שלנו. ללא היכולת הזו, שום דבר לא יקרה במציאות הפיסית. אצל אנשים רבים, העשייה אינה אפקטיבית או אינה מספיקה כי הם מגבילים את עצמם. הם חוששים מכשלון או מחוסר ההצלחה של הפעולות שלהם ולכן מראש מוותרים או "משחקים בקטן". היכולת ליצור תמונת עתיד ברורה, לגזור ממנה תוכנית עבודה, ולהוציא לפועל את המשימות שהגדרנו היא Priceless! זו יכולת שתמיד היתה בעלת חשיבות עליונה, אבל במיוחד בימים ובתקופה הזו, היא הכרחית להצלחה ולשגשוג שלנו כבני אדם. "אתה מה שאתה עושה, לא מה שאתה אומר שתעשה" – קארל יונג ועכשיו אני רוצה לשאול אתכם: מה אתם מתכוונים לעשות? כיצד אתם רוצים לצאת מהמשבר הזה? שורדים או צומחים? מתמודדים או מתפתחים? קורבנות של המציאות או יוצרים שלה? זו הבחירה שעומדת כרגע לפתחכם, והבחירה הזו תשפיע על העתיד שלכם מהיום ואילך. אם התחברתם לדברים האלו, והחלטתם שאתם שייכים לסוג השני של האנשים – של אלו שרוצים לקחת את עתידם בידם, ורוצים לרכב על גל הקורונה ולהכין את עצמכם ל"יום שאחרי" ולהזדמנויות שהקורונה מביאה איתן, אני מזמין אתכם להצטרף אלי למסע מיוחד. אני מזמין אתכם להצטרף לתוכנית החדשה שיצרתי: "לרכב על הגל". זוהי תוכנית, קצרה וממוקדת, אך עוצמתית ומניעה לפעולה שבה נעבוד ונפעל ביחד, לחיזוק ארבעת השרירים החשובים הללו: שריר החוסן, שריר היצירתיות, שריר ההזדמנויות ושריר הפעולה. בסיומה של התוכנית, מעבר לכך שאימנתם את ארבעת השרירים הללו, יהיו ברשותכם: מיפוי של הנכסים האישיים, החברתיים והכלכליים שעומדים לרשותכם כלים מעשיים לפיתוח היצירתיות שבכם רשימת הזדמנויות, קונקרטיות ומעשיות שתוכלו לממש מיידית תוכנית פעולה קונקרטית לחודשים הקרובים תשובות לשאלות החשובות שאתם שואלים את עצמכם כעת תמונה בהירה לגבי "היום שאחרי" אנרגיה גבוהה למימוש ופעולה קשרים חדשים עם אנשים יצירתיים, מחויבים ומוכוונים להצלחה כך זה הולך להתבצע: אנו נפגש וירטואלית (במערכת Zoom), אחת לשבוע, לארבעה מפגשים. בכל מפגש אעניק לכם כלים יחודיים ופרקטיים לאימון השריר שעליו נעבוד במפגש. בכל מפגש גם תקבלו שיעורי בית ותרגולים לבצע במהלך השבוע. את שיעורי הבית תגישו במייל ותקבלו עליהם משוב ממאמנת היישום של התוכנית (יעל לב-אור). במהלך השבוע נקיים אתכם תקשורת שוטפת בקבוצת ווטסאפ סגורה (רק למשתתפי התוכנית) שבה גם אתם תוכלו לשתף, לשאול שאלות ולבקש תמיכה ועזרה. כל המפגשים יוקלטו, ויהיו זמינים עבורכם לצפייה חוזרת ללא הגבלה כמו כן, כל עוד התוכנית תמשיך להתקיים (לאחר ארבעת השבועות), תוכלו להישאר חלק מקבוצת הווטסאפ הפעילה.   ההשקעה בתוכנית: 1750 ₪ (ניתן לפרוס לתשלומים בכרטיס אשראי) ועוד כמה דברים חשובים: אם אתם בני זוג (שגרים ביחד) תוכלו להשתתף בתוכנית ביחד, ללא כל עלות נוספת! תקבלו ממני גישה ל-2 קורסים דיגיטליים נוספים, שתומכים בתהליך שתעברו, ללא כל עלות נוספת!             "מגנט הכסף" – כיצד למשוך לחייכם עוד כסף (בשווי 735 ₪)             "מקורות הכנסה רבים" - כיצד ליצור מקורות הכנסה רבים ומגוונים (בשווי 500 ₪) בכוונתי גם לקיים מפגש (חמישי) פיסי, כאשר ניתן יהיה להתכנס שוב. המועד והפרטים יפורסמו בהמשך. 4. כבונוס נוסף, תקבלו ממני, עם שליח עד הבית, את שני הספרים שלי, רבי-המכר "להגשים" ו"להתעורר" (בשווי כולל של 180 ₪) בכוונתי לקיים עוד מספר מפגשים וירטואליים נוספים (ללא עלות נוספת למשתתפי התוכנית), עם עמיתים וקולגות, על מנת לחשוף אתכם להזדמנויות, כלים ואפשרויות נוספות הרלוונטיים בימים אלו.   מתי זה קורה? המפגשים יתקיימו בימי שני, בין השעות 17:00-19:00, וכאמור יוקלטו לשימושכם. תאריכי המפגשים: 11/5, 18/5, 25/5, 1/6 הצעד הבא שלכם: נרשמים כאן בקישור  או בטלפון 1700-50-50-79 יש לכם עוד שאלות? מה אם לא אוכל להשתתף באחד המפגשים? כאמור, כל המפגשים מוקלטים, ויהיו זמינים לכם למחרת המפגש, דרך אתר הקורס. המפגשים יהיו זמינים עבורכם, ללא מגבלת זמן או שימוש, בכל עת ומכל מקום שבו תרצו לצפות בהם שוב ושוב. קראתי נכון, אני יכול לצרף את בן/בת הזוג שלי? אכן כך, באותו המחיר, וללא כל עלות נוספת, תוכלו להשתתף שניכם ביחד בתוכנית. למעשה, זו גם ההמלצה שלי, כי במצב הזה, כדאי ששני בני הזוג, יעלו על הגל...   לכמה זמן קבוצת הווטסאפ תהיה פתוחה וזמינה למשתתפים? במינימום היא תהיה פתוחה למשך 4 השבועות של התוכנית. אך מאחר ובכוונתי לפתוח קבוצה נוספת, אני אשמח להשאיר אתכם בקבוצת הווטסאפ, כל עוד התוכנית ממשיכה להתקיים, גם מעבר ל-4 השבועות. כך שתוכלו, להמשיך ולהיות חלק מהקבוצה שעוברת את האימון במהלך התוכנית, גם לאורך זמן ארוך יותר.   מה זה אומר "שיעורי בית" בתוכנית? אני לא מאמין שידע לבד עושה הבדל. זה היישום של הידע שעושה את ההבדל, ולכן בכל שבוע תקבלו שיעורי בית עם תרגילים מוגדרים שיעזרו לכם להפוך את הידע לממשי. בסופו של דבר, אנו רוצים שתפתחו יכולות חדשות ותרכשו כלים חדשים, ואת זה, הדרך הכי יעילה שאני מכיר היא דרך התרגול. את שיעורי הבית אתם תגישו במייל למאמנת היישום של התוכנית, יעל לב-אור, שגם תתן לכם משוב ותעזור לכם במידת הצורך. מתי יתקיים המפגש הפיסי החמישי? התכנון שלי לקיים אותו באמצע יוני, באחד מימי שישי בבוקר. אבל לפני כן נצטרך לראות שהחיים קצת חוזרים למסלולם וניתן להתכנס מחדש. אני אפרסם כמובן את המועד מספיק זמן מראש כדי שיהיה זמן להתארגן. איך אקבל את כל הבונוסים הנוספים בתוכנית? הגישה לשני הקורסים הדיגיטליים הנוספים: מגנט הכסף ומקורות הכנסה רבים, תפתח עבורכם מיידית עם ההרשמה לתוכנית. את שני הספרים שלי "להגשים" ו"להתעורר" אנו נשלח אליכם עם שליח עד הבית, כך שבתוך ימים ספורים הם יהיו אצלכם! מוכנים לרכב על הגל? מצטרפים מכאן!

ככל שהימים מתקדמים ועוברים כך נראה ברור יותר שזה עוד יקח זמן. כנראה לא מעט זמן. עד שהדברים יחזרו ל"מסלולם". ואני לא חושב, או יותר נכון, מקווה, שזה מה שעומד לקרות. אני חושב שכל התקופה הזו באה להזיז אותנו מהמסלול. מהמסלול הרגיל שלנו, כמעט בכל תחומי החיים שלנו. המילה משבר באה מהשורש ש.ב.ר – לשבור. וזה מה שאני חושב שהקורונה באה לעשות בעולם – לא לשבור אותנו, אבל לשבור את המבנים והמסלולים שהתרגלנו אליהם. לשבור את תפיסות העולם שלנו בנוגע לדברים. לשבור את האמונות שלנו שדברים צריכים להעשות בדרך מסויימת לפתוח מחדש הסכמים קיימים ולהסתכל האם הם משרתים אותנו או שכבר לא לשבור דפוסי פעולה שאנו רגילים אליהם צריך לשבור מבנים קיימים כי זו אולי הדרך המהירה והאפקטיבית יותר ליצור שינוי מהותי וארוך טווח. וכבר בימים האלו שחלפו אפשר לראות (לפחות בעיני) ניצנים של שבר בכל מיני מבנים שונים, ושככל שהמצב הזה ימשך, והתקופה הזו תתארך, כך גדל הסיכוי שהמבנים הללו ישברו. למשל, המבנה של מערכת היחסים של החרדים עם החילוניים. ואולי כרגע השבר הזה מלווה בקריאות שנאה וכעס, אבל לפעמים כנראה אין מנוס מכך, ותמיד קצת יותר רע לפני שהופך לטוב. אבל אולי נלמד שאפשר אחרת, ובצד אחד יהיו יותר אנשים שיקחו אחריות וישתתפו בערבות ההדדית ובצד השני יהיו יותר אנשים שיהיו סבלניים יותר גם לצרכים ולאמונות של האחר. או מערכת היחסים של המדינה והעצמאיים, גם שם הגיע הזמן לשבור את המבנים הקיימים. ואולי רק "שבירת הכלים" בצורה של מרד מיסים של העצמאיים שיחליטו שאין הגיון להמשיך לשלם ל"חברת ביטוח" פרמייה חודשית (גבוהה) רק כדי לגלות שכשבאמת קורה משהו (תאונה) חברת הביטוח הזו מתנערת מכל אחריות ומנפנפת אותם. אני חושב שאנחנו קרובים לנקודה הזו יותר מתמיד. או במערכת היחסים של השכירים עם מקום העבודה שלהם, שיפסיקו את התלות החד צדדית הזו (של שכיר במקום עבודתו) ויבינו שהם צריכים לקחת אחריות על עתידם הכלכלי ולא לשים את כל מבטחם במעביד או בעבודה אחת, כי לא לעולם חוסן. ואולי במערכת הפוליטית שבה האנשים שמתיימרים לקרוא לעצמם "מנהיגים" יבינו שכדי שמנהיגות היא קודם כל דוגמה אישית, ושימת האינטרס הלאומי לפני הצרכים האישיים או צרכי האגו. או שהעם יחליט שמגיע לו מנהיגים מסוג אחר. או במערכת היחסים שלנו עם כדור הארץ שכפה עלינו עצירה מוחלטת כי הוא הרגיש שכבר קשה לו לנשום והוא צריך להתנקות. לא חסרים מבנים שנדרשים להישבר כדי להשתנות. המבנים היותר מהותיים שכדאי להסתכל עליהם הם המבנים האישיים יותר. אלו שנמצאים במעגלים הקרובים יותר אלינו. זה כמובן הירואי יותר לעסוק במעגלים הרחבים של דת ומדינה, והשמירה על כדור הארץ, אבל מה שיותר מהכל, משפיע על איכות החיים שלנו כאן, הוא היחסים הקרובים ביותר אלינו. קודם כל ובעיקר, של אדם עם עצמו. להסתכל ולבחון את החיים ולראות האם יש שם מבנים שכבר לא משרתים אותי יותר. האם אני ממשיך לעשות את מה שאני עושה רק כי ככה "צריך", זה מה ש"נחשב" או שזה הדבר "הנכון" לעשותו? האם אני פועל לפי דפוסים שכבר אני יודע בתוכי שאינם משרתים אותי יותר? איפה המקומות שאני נמצא בהם בהכחשה, בהדחקה או בהתעלמות? ממה אני מעלים עין, או שאני מפחד להסתכל עליו? איפה המקומות שבהם אני משקר לעצמי? אלו הן שאלות לא פשוטות לשאול אותן, במיוחד את עצמך. ובעיקר מפחידות. מה שמפחיד הוא התשובות האפשרויות. שאולי יהיו שונות ממה שהיינו רוצים שיהיו? מה שמפחיד עוד יותר הן ההשלכות האפשריות של התשובות לשאלות הללו... צריך הרבה אומץ להסתכל על כך מקרוב. ואני חושב שזו אחת הסיבות שהקורונה הגיעה אלינו. לגרום לנו לעצור. לגרום לנו להפסיק את ההתמכרות לכל מה שקורה "שם בחוץ" ולאפשר לנו כמה רגעים של שקט כדי להסתכל "כאן בפנים"... לא קל להסתכל פנימה. ולכן היינו צריכים עצירה כל כך דרסטית של החיים. כל מי שפועל בעולם ההתפתחות האישית, העסקית והכלכלית ידברו אתכם עכשיו על "ניצול הזדמנויות" ועל "היום שאחרי" (וכך גם אני), אבל אני חושב שההזדמנות הכי גדולה שניתנה לנו כעת, היא פסק הזמן הזה, להסתכל פנימה, בכנות, באומץ ולשאול כמה שאלות חשובות, גם אם איפה שהוא עמוק בפנים אנחנו יודעים את התשובות, צריך להישיר עיניים לשאלות הללו ולשאול אותן בכל זאת. ולהיות מוכנים להתמודד עם כל תשובה שתעלה. לא פשוט, בטח לא קל, אבל כך גם להישאר במקום. במיוחד אם אתם יודעים שאתם רוצים שינוי.

בשעה שהדברים הללו נכתבים, אנו נמצאים בעיצומו של אחד המשברים הייחודיים, המוזרים והמשמעותיים שהאנושות ידעה אי פעם. זה כאילו שהעולם נעצר. אנשים מתבודדים בבתיהם, עסקים סגרו את שעריהם, ממשלות הכריזו על עוצר וכולם עברו למצב של מלחמה בווירוס הקורונה. אנחנו כרגע נמצאים עוד בעיצומו של המשבר ואף אחד לא יודע עדיין בבירור מתי זה עומד להסתיים ובאיזו צורה. אני אנסה במאמר הזה לתת כמה זוויות מבט מעניינות על משבר וירוס הקורונה ובעיקר על האופן שבו המשבר הזה כבר משנה ועוד ישנה את העולם כפי שאנו מכירים אותו, ואת חיינו – עכשיו ובעתיד לבוא. כמו שאני מסתכל על המצב שנוצר אנחנו לא מדברים על מגיפה אחת, יש כאן שתי מגיפות שאנו מתמודדים איתן. הראשונה והברורה מאליה, היא המגפה הבריאותית. הווירוס שמשתולל ומדביק עוד ועוד אנשים בקצב מהיר ביותר. מול הווירוס הזה עומדות ממשלות, וצבאות של רופאים, מדענים ואנשים שעוסקים יום ולילה בפיצוח שלו ובהבאת תרופות, חיסונים ודרכי התמודדות כדי לחסל ולהשמיד אותו בהקדם. זו המגיפה שאני לא חושב שיש למישהו ספק שהיא תיעצר ותחוסל, במוקדם או במאוחר, אבל היא תיעצר ותיעלם. המגיפה השנייה, היא המסוכנת יותר בעיני והיא בעלת ההשפעה ההרסנית יותר כמו שאני רואה זאת. ואני לא מזלזל בשום קורבן של המגיפה הבריאותית, אבל אם נסתכל על המספרים ונבין את הפרופורציות, הרי שיותר אנשים נהרגים ממחלות אחרות, אפילו כמו השפעת הפשוטה, או בתאונות דרכים מאשר מנגיף הקורונה, ועדיין לא ראיתי מישהו שהפסיק לנסוע ברכב בגלל כמות ההרוגים בתאונות הדרכים. המגיפה השנייה שאני מתייחס אליה היא מגפת הפחד וההפחדה. הפחד הוא מגיפה הרבה יותר מסוכנת מהנגיף. הוא הרבה יותר מדבק, והרבה יותר הרסני. ונגדו, אין צבאות של ממשלות, מדענים ורופאים שעוסקים בהדברה שלו. לצערי, במקרים רבים, זה אפילו להפך: ישנם צבאות של פוליטיקאים, אנשי תקשורת, בעלי עסקים ובעלי אינטרסים שדווקא מלבים את הפחד הזה עוד יותר ונותנים לו עוד ועוד משקל, עוד ועוד חיים. ובין שתי המגיפות הללו שמשתוללות בחוץ, ישנם שני סוגים של אנשים, או אם תרצו – שני "עמים" שונים. לצערי, הסוג הראשון הם הרוב. ואלו הם האנשים שנענים לפחד ולהפחדה, ומסתגרים בתוכם. הם מגיבים לפחד, הם בפאניקה מהווירוס, וכל הפעולות והתגובות שלהם נובעות מתוך יצר ההישרדות הבסיסי ביותר של האדם. הסוג השני של האנשים, והם עדיין המיעוט, אלו הם האנשים שמבינים את המשמעויות הבריאותיות, הם לא מתעלמים מכך, אבל הם גם יודעים לשמור על הפרופורציות, ובעיקר מחפשים את ההזדמנויות החדשות שהמצב הזה יוצר ומביא לעולם. ויש כאלו למכביר. עבור הסוג השני, הדברים הללו נכתבים. לראות אל מעבר לפחד אם אנחנו מסוגלים להסתכל רגע אל מעבר לפחד ההישרדותי הקיומי שבו נמצאת כרגע מרבית האנושות ומרבית האנשים, נוכל לראות שכבר נוצר כאן עולם חדש. זו ההיסטוריה שממש מתהווה לנו מול העיניים כרגע, וזו הבחירה שלנו, של כל אחד מאיתנו, האם ואיך להשתתף בשינוי ההיסטורי הזה. האם להתעלם ממנו? האם לשחק בו בצורה פאסיבית? או שאולי לבחור להיות שחקן משמעותי בתוכו? קודם כל חשוב להבין מהו הדבר האמיתי שאנו עומדים בפניו – ולא, זה לא הוירוס כמו שמרבית האנשים אולי חושבים. הדבר האמיתי, המשתק, המפחיד כל כך הוא: אי הוודאות. אי הוודאות זה מה שיוצר את הפחד, זה מה שמלבה את ההיסטריה. זה מה שמשתק כל כך הרבה אנשים. כאנשים אנחנו מאד אוהבים וודאות. אנחנו אפילו מכורים לה. אם אתה לוקח לאדם את הוודאות, ברוב המקרים אתה מערער לו את האדמה שהוא עומד עליה. ומשם הנפילה למצב ההישרדותי היא די מהירה ומיידית. המשבר של הקורונה הביא לנו חוסר וודאות בלי סוף. בהתחלה חלק גדול מהאנשים נתקלו בו בתחומים שהם מוגדרים יותר כ"מותרות" – טיסות וחופשות שבוטלו או קוצרו. זה לא נעים, אבל לא ממש נורא. זה המשיך עם דרישת הבידוד לחוזרים מחו"ל, וגם כאן, זה אולי עוד קצת נסבל, בכל זאת מרבית האנשים עשו את הבידוד בביתם הנוח, המוכר והבטוח. אבל משם זה החל להידרדר במהירות ופגע כמעט בכל תחומי החיים שלנו: עסקים שנסגרו, תחבורה ציבורית שצומצמה, מאות אלפי אנשים שמצאו אתת עצמם ללא עבודה, מפוטרים או מוצאים לחופשה ללא תשלום, וכעת גם סגר כללי שבו כולם נדרשים להישאר סגורים בביתם.

הי, שלושת השבועות האחרונים היו ימים מוזרים של סגר והתכנסות, של איסור על התקהלות ומפגשים פיסיים עם אנשים. עבורי, הרגשתי שלא יותר מדי בא לי "להיות בחוץ" ו"לעשות דברים" אלא יותר להתבונן פנימה, לשאול שאלות ולברר, קודם כל עם עצמי, לאן הולכים ואיך ממשיכים מכאן. עם זאת, קיבלתי לא מעט פניות במהלך התקופה הזו מאנשים שביקשו לראיין אותי בשידור, לשאול שאלות ולשמוע איך אני מתמודד עם הדברים ומה אני חושב על המצב והמציאות החדשה שנקלענו אליה. בנוסף, ראיתי שאנשים מחפשים ללמוד ולהתפתח בתקופה הזו, ושחררתי לא מעט תכנים, גם כאלו שנמכרו עד כה בתשלום, ללא עלות. בפוסט הזה ריכזתי עבורכם כמה מהשידורים המיוחדים הללו, וחלק מהתכנים שאני חושב שיכולים מאד להעצים, לקדם ובאופן כללי לשפר את מצב הרוח שלכם בתקופה הזו. אז בין אם זה להעביר את הזמן בבידוד, או להאזין בזמן הנקיונות לקראת הפסח, הנה כאן עבורכם, לשימושכם החופשי וללא עלות: קורסים ללא עלות הזכירו לי שהקורס שלי על "הצבת והשגת יעדים" מוגש באופן חופשי לציבור באתר של לשכת התעסוקה. מדובר בקורס ממוקד שזכה עד כה ללמעלה מ-37,000 צפיות. זמין לכם לצפייה כאן   הקורס "מקורות הכנסה רבים" שנמכר עד כה ב-500 ₪, פתוח באופן חופשי ומטרתו לפתח לכם את התודעה והאפשרויות בנוגע למקורות הכנסה נוספים שאתם יכולים לפתח לעצמכם. זמין לכם לצפייה כאן   חבילת הסיוע לעסקים בתקופת הקורונה – מגוון קורסים ותכנים שימושיים לבעלי עסקים בתקופה הזו זמינה לכם בגישה ישירה כאן   קורס "בניית חזון אישי לחיים ב-5 צעדים" – קורס קצר במייל שיעזור לכם לבנות את התמונה המנצחת של החיים שלכם. זמין לכם מיידית כאן   ההדרכה החדשה שלי "הדבר הגדול הבא" – למי שמחפש ורוצה לדעת – לאן מכאן? כיצד לזהות מה יכניס לחייכם התלהבות, תשוקה, סיפוק והנאה. זמינה לכם לצפייה כאן   הקלטות של שידורים מיוחדים שקיימתי ביום רביעי האחרון, קיימתי מפגש זום ספונטני עם מי שרצה לדבר איתי על המצב... בהתחלה אני משתף קצת על ההסתכלות שלי על המצב, על העולם, על ההזדמנויות ועל היום שאחרי, ובהמשך כמה שיחות מעניינות עם אנשים שהשתתפו ומענה לשאלות שנשאלתי.. לצפייה ביוטיוב לצפייה בפייסבוק עם אלי שחף דיברתי על השפעת הקורונה על העסקים ועל אסטרטגיית 3 השלבים שכל בעל עסק נדרש כעת להפעיל כדי לצלוח את המשבר הזה ולצמוח ממנו. לצפייה בפייסבוק   עם יובל שוורצמן שוחחתי על התנהלות כלכלית חכמה במשבר הקורונה ונתנו כמה כלים מעשיים להתמודדות כלכלית נבונה לצפייה כאן התראיינתי בפודקאסט של איתי רוזנברג: "קריירה ועוד" על איך לעשות שינויים בחיים ובקריירה? שם סיפרתי על השינוי שעשיתי ממנהל בכיר ברמה הבינלאומית באינטל לבעל עסק שעוזר לאלפי אנשים לעשות שינויים בחייהם. וגם דיברתי על גישה אלטרנטיבית לקריירה ולחיים בכלל במיוחד בתקופה זו. להאזנה בפודקאסט עם מיטל פריברג קיימתי שיחה מרתקת על איך לעשות שינוי בתחום הקריירה ולמצוא את היעוד שלי לצפייה בפייסבוק   עם בן יעבץ דיברתי על ההזדמנויות העסקיות והאישיות בזמן משבר הקורונה לצפייה ביוטיוב וכמו כל שבוע, ביום ראשון, אני מעלה פרק חדש לפודקאסט שלי "כסף טוב", שיחות עם יזמים ועסקים המשנים את העולם. מאזינים מכאן   זהו, עד כאן להפעם :) יש כאן הרבה תוכן חשוב ובעל ערך עבורכם! שלכם, ערן.

הי! המשפט "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" הוא לא רק שורה בשיר הנפלא של שלום חנוך (הולך נגד הרוח) אלא גם אמת. כאשר אנחנו פוגשים במשבר, לרוב, הכל נראה לנו שחור. המצב ההישרדותי שאנו נכנסים אליו לא משאיר יותר מדי מקום לאור להכנס.   אבל אני באמת מאמין שמשבר הוא קודם כל קריאה לשינוי. וככל שהמשבר גדול יותר, כך השינוי שאנו נדרשים לעבור אותו – גדול יותר. אני מאמין שקיים יחס ישר בין השניים.   המשבר של הקורונה הוא משבר בקנה מידה עולמי, ולכן גם השינוי שנדרש הוא בקנה מידה כזה. כבר היום, יש אינספור מאמרים, סרטונים, ותכנים שמדברים על המשמעות הגלובלית של המשבר כמו עצירת הזיהום של כדור הארץ, מתן מענה למשבר האקלים, האטה של צרכנות היתר שנקלענו אליה בשנים האחרונות וכן הלאה.   אני פחות רוצה להתייחס לדברים הללו כאן, יש מן הסתם רבים וטובים ממני שכותבים ומדברים על כך.   אני רוצה להתייחס למשמעויות האישיות, של כל אחד מאיתנו, למשבר הזה ולקריאה לשינוי שהוא מציב בפנינו.   בתחילת השנה שעברה, לאחר השוק הראשוני שחוויתי כאשר התגלה בי הסרטן, התחלתי לחפש את השיעור שההתמודדות עם המחלה הזו מביאה לחיי. לא תמיד זה קל לראות את השיעורים הללו, וגם לי זה לקח זמן ומאמץ מכוון לגלות ולהבין זאת.   התהליך הזה אגב עדיין לא הסתיים מבחינתי, וגם היום, בעת שהדברים הללו נכתבים, אני ממשיך בעבודה פנימית עמוקה לגלות מהו השינוי שהמשבר הזה קורא לי לעבור. חלק מהדברים כבר התבררו והם גלויים וידועים לי וחלקם עדיין לא ואני עדיין מברר אותם.   אני חושב שמשבר הקורונה, מחייב כל אחד מאיתנו, ללא יוצא מהכלל, לבחון עם עצמו – מה השינוי שהמשבר הזה קורא לו לעשות?   להתעלם מכך, הוא ממש לבזבז, לדעתי, את המשבר הזה.   אני חושב שקודם כל, ולפני הכל, משבר הקורונה הינו מאיץ מאד עוצמתי. מאיץ של תהליכי שינוי והשתנות – שלנו כבני אדם בודדים, שלנו כחברה וכעמים וכאנושות כולה. כולנו נדרשים לשנות ולהשתנות.   אנחנו עדיין עמוק בתוך ההתרחשויות של הדברים, ובדרך כלל בשלב הזה לא תמיד קל לראות את הדברים הללו כשהם קורים, אבל אין לי ספק, שבפרספקטיבה של זמן, כשיסתכלו על התקופה הזו, יוכלו לראות את כל התהליכים שהקורונה האיצה בעולם.   אני אתן שתי דוגמאות לתהליכים כאלו שאני חושב שמאד מואצים כרגע. הראשון הוא העבודה מרחוק. אינספור עובדים כרגע עובדים מרחוק, מהבית. הם אינם מגיעים למשרד יותר. זה לא משהו חדש, זוהי מגמה שהחלה לפני שנים רבות. כבר בתחילת שנות ה-2000, כשעוד עבדתי כמנהל בכיר באינטל. כבר אז אינטל אפשרה לעובדים יום (ולעיתים יותר) של עבודה מהבית, כדבר שבשגרה. מאז עוד הרבה ארגונים הלכו בעקבותיה.   יש אינספור בעלי עסקים, עצמאיים ופרילנסרים שעובדים כך שנים. אין בזה שום דבר חדש.   אבל לעובדים רבים אחרים – זה משהו חדש לגמרי.   המגמה היא לא חדשה, אבל קצב ההתפתחות שלה כעת – מואץ באופן דרמטי. וכשהמשבר יסתיים (והוא יסתיים), הרבה מאד ארגונים ועובדים, שקודם לכן לא נהגו לעבוד מהבית ומרחוק, ימשיכו לעשות זאת. העובדים יגלו את היתרונות שבכך וגם המעסיקים יגלו שאפשר לקדם דברים גם כשעובדים מרחוק ועל הדרך לחסוך בלא מעט עלויות. זהו תהליך שינוי והאצה שיש בו דברים מבורכים.   אבל מצד שני, תהיה גם האצה של תהליכים פחות מבורכים, לאנשים רבים. ארגונים רבים מפטרים כעת אנשים או מוציאים אותם לחל"ת (חופשה ללא תשלום). המספרים הם עצומים. בשעה שהדברים הללו נכתבים מדברים על כמיליון ישראלים שנרשמו בלשכת התעסוקה ובביטוח הלאומי והמספרים עולים מדי יום.   אני מקווה שאתם לא בין אלו שמאמינים שכשהמשבר יסתיים, כל אותם עובדים יוחזרו מיידית לעבודתם. זה לא מה שהולך לקרות.   מעסיקים וארגונים רבים עומדים לגלות שהיתה להם שכבת "שומן" גדולה בארגון, ושהם יכולים להסתדר לא רע גם אם פחות עובדים משהיו להם בעבר. סדרי העדיפות משתנים ותפקידים ישתנו ויותר ויותר אנשים מגלים לחרדתם שמקום העבודה שלהם אינו דבר בטוח כמו שחשבו ושהתעסוקה שלהם אינה מובטחת. גם זה אינו דבר חדש. אני אישית כותב ומדבר על כך כבר מ-2014, והספר השני שלי "להתעורר" שיצא לאור ב-2016 עוסק בכך ובאפשרויות החדשות שעומדות בפני השכירים. מה שהקורונה עושה, היא האצה של התהליך הזה. בצורה דרמטית ומאד כואבת להרבה אנשים. אלו רק שתי דוגמאות ברורות שאי אפשר להתעלם מהן ושניתן לראות אותן כבר עכשיו. אבל ישנם עוד תהליכים רבים שמואצים כרגע ושהם לאו דווקא כל כך ברורים שניתן לראות אותם כרגע. עסקים ישנו את צורתם. מערכות הבריאות, הכלכלה, המסחר, התיירות, הממשל – כל אלו יעברו שינויי צורה. חלקם דרמטיים יותר, חלקם פחות – אבל דברים רבים משתנים ועוד ישתנו. זו הסיבה גם, שחשוב עוד יותר לאמן את שריר האי-וודאות. כי גם אחרי שהמשבר יסיים, מגמת השינוי תישאר איתנו עוד לאורך זמן לא קצר. ומעל לכל אלו – אנחנו כבני אדם – נשתנה.   זהו הכרח, זו לא פריווילגיה או מותרות. בעיני משבר הקורונה הוא קודם כל ולפני הכל עבורנו כבני אדם – קריאת השכמה והתעוררות. קריאת התעוררות להתפתחות שלנו כבני אדם. להפסיק להיות אנשים שתלויים באחרים – במעסיק, בממשלה, בתקשורת וכן הלאה.   זוהי קריאה להתפתחות אישית של כל אחד מאיתנו. להתפתח כאדם החושב בצורה עצמאית ושאינו תלוי ומושפע מהחשיבה ההמונית שמקיפה אותנו, שאינו מושפע מההפחדה של התקשורת או של הפוליטיקאים. שאינו תלוי במעסיק שלו על מנת להתפרנס אלא יודע ליצור ולפתח לעצמו מקורות הכנסה רבים ומגוונים.   זוהי קריאת התעוררות לאנשים לעלות ברמת המודעות שלהם. לא להישאר ברמת ההישרדות הבסיסית אלא לקחת אחריות על חייהם, על מצבם הבריאותי, הכלכלי, המשפחתי ולפעול מתוך מודעות גבוהה יותר. ברמות הגבוהות יותר של מודעות, אדם נמצא בשליטה. זה לא שהוא בהכרח יכול לשלוט במשהו חיצוני שקורה כמו התפרצות של וירוס או מלחמה, אבל גם כשאלו קורים – הוא בשליטה על התפקוד שלו, על החיים שלו ועל הפעולות והתוצאות שלו – נוכח כל מציאות, מטלטלת ככל שתהיה. בספרי "להתעורר" אני מתאר 7 רמות שונות של מודעות: הישרדות, חשיבת ההמון, שאיפה, עצמאות, משמעות, חופש ומנהיגות.

הי! ביום שישי האחרון, בהרצאה "זה לא שפוי להיות נורמלי" שקיימתי, ישבה בין האנשים גם מיכל.   מיכל הצטרפה לפני קצת פחות מחודשיים לתוכנית החדשה "עושים שינוי!".   אחד הדברים המשמעותיים שעמדו לנגד עיני כשפיתחנו את התוכנית החדשה היו להזיז את המשתתפים בה, בצורה כזו שהשינוי שהם יחושו וירגישו יהיה כל כך מוחשי ונוכח בחיים שלהם, שהם לא יוכלו שלא לראות ולהרגיש אותו.   זה לא דבר פשוט... כי שינוי הוא משהו תהליכי, שקורה לאורך זמן, ובגלל שהוא כזה, אנו לא תמיד נוכחים לכך שהוא התרחש, אלא רק לאחר זמן ופרספקטיבה.   כשחזרנו הביתה לאחר המפגש בשישי, חיכתה לנו ההודעה הזו ממיכל:   "אני מרגישה שחייתי במערת עבדות... שלא היה לי זמן, פנאי אוויר ודרך לראות מה אני רוצה מהחיים שלי, מה האפשרויות לאן פניי ופתאום דברים נגלים לי מול העיניים ואני שואלת את עצמי בוקר בוקר איפה הייתי עד היום.....   אז אני רוצה לומר לכם תודה שאתם מצליחים להוציא אותי מהמערה, מהקונכייה, אין לי מושג ממה, אבל אני רוצה לצעוק אני רוצה לצעוק אני חופשייהההההה! ואני יודעת שהדרך ארוכה ואני רק בהתחלה אבל זה מה שאני מרגישה כרגע ורציתי לומר לכם תודה.   אני כותבת לכם עכשיו כי היום בסדנא, רציתי לצעוק לערן תדגים עלי! ספר להם עלי, שהם יבינו מה קורה לי, מה קרה לי עד כה, מה שחררתי ממה אני עדיין פוחדת ,אני הדוגמא החיה שלך יושבת כאן...   רציתי לצעוק את זה כי אני רוצה שאנשים שהיו במצוקה כמוני יידעו שמשהו חייב לזוז, משהו חייב לקרות, אני כבר לא יכולתי לקום בבוקר, שנאתי הכל, את כולם ובעיקר את עצמי שרע לי ואני קפואה.   אז תודה שהוצאתם אותי מהפריזר להפשרה ולפעמים ההפשרה הזו לא קלה אבל אני מאמינה בתהליך מאוד ומאמינה שאני יכולה ומאמינה בדרך שאתם מובילים אותי ועושים זאת בצניעות רבה שאליי מדברת בעד עצמה.   אני מבקשת מכם שתתנו לי להעניק לאחרים ולחלוק איתם את מה שאני עוברת כעת, אני בתחילת התוכנית אמנם אבל אני רוצה לספר לעולם מה קורה לי כדי שגם להם זה יקרה, והם לא צרכים לחכות כל כך הרבה שנים ולעבור את מה שאני עברתי.   כל מי שרוצה לשמוע ממי שכרגע עוברת את מה שאתם עושים בתהליך וכיצד אתם מפגישים אותי עם עצמי אני באהבה גדולה אשוחח איתו/איתה.   מגיע לכם על המקצועיות, היושרה שלכם והצניעות שלכם שכל הזמן יפיצו את אמונתכם ועבודתכם.   מי שמתלבט בשמחה, בשמחה, בשמחה שיתקשר אלי.   אני מאוד מרוגשת ממה שעובר עליי בתהליך למרות שהוא ממש לא פשוט לי אבל כמו שאמרתי לערן זו המתנה הכי גדולה שנתתי לעצמי מזה הרבה שנים.   שבת שלום. מיכל"   אני חושב, שיותר מהכל, מה שעובר מהדברים המרגשים של מיכל, הוא תחושת החופש שהיא חווה. התחושה שפתאום יש תקווה, שהדברים לא חייבים להיות כמו שהיו.   לצערי, ישנם לא מעט אנשים שנמצאים במקום שבו מיכל היתה, מקום של שחיקה גבוהה, תסכול ובעיקר חוסר יכולת לראות איך כל המצב הזה יכול להשתנות.   והסיבה שהבאתי את המכתב של מיכל בפניכם הוא להראות, שזה ממש לא חייב להיות כך. שיש דרכים נוספות, גם אם הן כרגע לא הציגו את עצמן בפניכם, הן שם. והן קיימות.   בקרוב תפתח קבוצה חדשה של התוכנית "עושים שינוי!", אם אתם רוצים לקבל את הפרטים, פשוט צרו עמנו קשר ונשלח לכם את הפרטים מיידית. חג פורים שמח! שלכם, ערן.

הי,   לפני כשבוע, בעקבות ההדרכה המיוחדת שקיימתי לשכירים לקראת פתיחת המחזור החדש של התוכנית "עושים שינוי!", קיבלתי מייל מבחור שלצורך העניין נקרא לו "אמיר" (שם בדוי) שכתב לי שהוא מאד רוצה להשתתף בתוכנית, אבל שהוא מובטל כבר מספר חודשים ואין לו יכולת לממן אותה.   עניתי לו וכתבתי שאני לא חושב שהתוכנית כרגע היא הדבר הנכון עבורו, ושקודם כל ולפני הכל הוא חייב לחזור למעגל העבודה, כי כל עוד הוא מובטל ועסוק בהישרדות הכלכלית יהיה לו מאד קשה למצוא את הפניות לעשות את השינוי שהוא רוצה לעשות.   הוא ענה לי בתגובה שהוא מאד מעריך את התגובה והכנות שלי.   ואז אתמול, הוא שלח לי מייל נוסף וכך הוא כתב:   "שלום ערן, חשבתי שוב על תשובתך ורציתי להגיד לך שאני פשוט חייב(!!!) את הקורס הזה שלך כדי סוף סוף להצליח לעשות משהו עם החיים שלי. אני מתוסכל כבר די הרבה זמן ומאוד חושש מהעתיד הכלכלי שלי ושל ילדי. אני פשוט חייב להשתתף בקורס הזה, אין לי ברירה אחרת. אני מבקש ממך שתשקול את מועמדותי שוב אף על פי שאין לי יכולת כלכלית לממן אותו כרגע. אתה המוצא האחרון שלי כרגע. בבקשה שקול את בקשתי." המון תודה! אמיר"   כתבתי לו תשובה מקיפה, ואחרי שכתבתי אותה, חשבתי שיש בה ערך גם עבור אנשים נוספים, אז החלטתי לשתף את התשובה שלי אליו גם אתכם:   "הי אמיר, קודם כל אני שמח על המייל שלך במובן שמרגישים מתוכו שזה חשוב לך. שאתה מאד רוצה לעשות את השינוי. וזה דבר שהוא מאד חשוב בעיני. זה הזרע לכל שינוי. כשזה מתחיל להיות מספיק כואב ולא נוח אז יכולה להיווצר תזוזה משמעותית.   לגבי הבקשה שלך להשתתף בתוכנית מבלי לממן אותה כרגע, לצערי זה לא אפשרי. יש לכך כמה סיבות שחשוב לי להסביר.   ראשית – לאורך השנים יצא לי מספר פעמים להיענות לבקשות דומות של אנשים שהיו במצבים דומים. עד היום, כל הנסיונות הללו לא עלו יפה. היו לכך סיבות שונות ומשונות, אבל השורה התחתונה בכולן היתה דומה. בסופו של דבר למדתי, שאם אדם לא משלם, הוא פחות מחוייב. ולמרות שתמיד בנקודת ההתחלה האדם נמצא בשיא המוטיבציה והרצון שלו, כאשר התהליך מתקדם והדברים הופכים להיות לפעמים קשים יותר, אם הוא לא שילם, קל לו יותר לוותר. כך שבשורה התחתונה זה לא נגמר טוב לאף אחד מהצדדים.   שנית – המשפט שכתבת "אתה המוצא האחרון שלי" הוא דגל אדום עבורי. למה? כי אני לא יכול (וגם לא רוצה) להיות התקווה האחרונה של אף אחד. ממש לא בריא. לא לך ולא לי. היחידי שיכול להציל מישהו זה האדם עצמו את עצמו. אפשר כמובן להיעזר באחרים, ללמוד מאחרים, לבקש ולקבל עזרה מאחרים (אני עושה את זה מרבית חיי הבוגרים), אבל בשום מצב אסור לנו להסיר את האחריות מעצמנו. או לחשוב שמישהו אחר יוכל להציל אותנו. המשפט הזה מתאר מצב מנטאלי של "חוסר אונים". וזה מצב שבו אנו חושבים ומאמינים שאין שום דרך שתוציא אותנו מהמקום שאנו נמצאים בו. זה מקום לא פשוט להיות בו. מכיר אותו היטב, גם ברמה האישית שלי זכיתי לבקר בו בתקופות מסויימות בחיים שלי.   אבל, זו עדיין לא סיבה מספיק טובה להרים ידיים. אדם יכול בהחלטה אחת בודדת, לשנות את גורלו, את מצבו ואת עתידו – אבל הוא קודם כל, ולפני הכל, צריך להאמין בכך – ובעיקר להאמין בעצמו.   שלישית – when there is a will, there is a way – ובתרגום חופשי: "כאשר יש רצון, יש יכולת". אני באמת מאמין בזה. יודע שכך זה עובד בחיים שלי וכך זה גם קורה בחיים של אינספור לקוחות שזכיתי ללוות לאורך השנים. כשאדם מאד רוצה משהו, הוא מוצא את הדרך לגרום לו לקרות. יתכן וכרגע אתה לא רואה איך זה יכול לקרות. זה בסדר. מאד הגיוני.   הנה תרגיל מעניין עבורך: בהנחה שזה משהו שמאד חשוב לך ואתה רוצה לעבור את התהליך, שב ותחשוב כיצד אתה יכול ליצור את הסכום הנדרש. שוב, כאמור, גם אם כרגע אתה לא רואה דרך, ככל שתעמיק בשאלה יותר, תחפור בה ותחפש פתרונות – הם יתחילו להופיע במרחב שלך.   ורביעית - המחיר הוא חלק מהפתרון. מבוב פרוקטור, המנטור שלי, למדתי שהמחוייבות של האדם נמדדת בשני מקומות: ביומן ובפנקס הצ'קים שלו. כלומר, ברגע שאדם מוכן להשקיע את הזמן ואת הכסף (אגב את ההשקעה הוא עושה בעצמו לא בי) אז רמת המחוייבות שלו היא גבוהה הרבה יותר. וכשאדם מחוייב, הוא גם יפעל יותר, ידאג לממש ולהחזיר את ההשקעה שלו בריבית דריבית.   למשל, אדם יכול להחליט שהוא משקיע את הסכום, ונניח שחילק את הסכום ל-12 תשלומים. ומעכשיו, בכל חודש הוא יעשה מה שצריך כדי להגדיל את ההכנסה שלו בתשלום החודשי שהתחייב אליו. מאיפה יבוא הכסף? זה לא ממש משנה, לא? הרי אם אדם יפעל, ויעשה הכל כדי להחזיר את ההשקעה, הדרך תמצא.   והנה החלק הטוב בכל העניין: תאר לעצמך שאכן פעלת כך, הרי שבסופו של תהליך עברת טרנספורמציה מטורפת, שבה הצלחת לייצר הכנסה, שכרגע, בנקודת הזמן הנוכחית כנראה שאין לך שום מושג כיצד לגרום לה לקרות.   אני לא אומר שבה מה שאתה צריך לעשות, אבל זה מה שאני הייתי עושה (ועשיתי במקרים שונים בעבר) כשהחלטתי שאני מאד רוצה משהו.   אני מקווה שהדברים הללו מסבירים למה אני לא יכול להיענות לבקשתך.   וגם – שתמצא בהם את ההשראה, האנרגיה והמוטיבציה לעשות את השינוי שאתה כל כך רוצה. בסופו של דבר – לרצות שינוי זה לא מספיק. צריך תכל'ס לעשות אותו. מהיום, מהדקה הבאה, ממש מעכשיו.   בהצלחה! ערן" מקווה שמצאתם ערך בדברים הללו, ואם אתם רוצים לבחון האם התוכנית "עושים שינוי!" מתאימה גם לכם, מוזמנים ללחוץ על הקישור ולתאם איתנו "שיחת בהירות" ללא עלות וללא התחייבות שבה נעזור לכם ליצור בהירות לגבי המקום שאתם נמצאים בו, לאן אתם רוצים להגיע ומה יעזור לכם להגיע לשם.

הפוסט הזה פורסם במקור בפייסבוק וזכה לתגובות רבות. ניתן לראות אותו כאן "תפתח את הלב ערן. אתה רק צריך לפתוח את הלב" "אני מבין את מה שאת אומרת שני... אבל איך עושים את זה?" "לא עושים את זה. זו לא עשייה. רק תפתח את הלב" ....   הדיאלוג הזה חזר על עצמו כמעט בכל פגישה שלנו במשך כ-4 שנים שבמהלכן שני היתה המטפלת הרוחנית/רגשית שלי.   אני הבנתי את כל מה שהיא התכוונה אליו. הבנתי בראש, בשכל, אבל לא היה לי מושג איך ליישם את זה בפועל, בחיים, ביום יום שלי. כאדם סופר משימתי ותכליתי, לא ידעתי איך לתרגם את מה שאמרה לי: "תפתח את הלב" למשהו קונקרטי שאני יכול לעשות כדי לגרום לזה לקרות.   באיזה שהוא שלב גם הפסקתי לשאול אותה "איך עושים את זה?", כי כבר ידעתי (שוב בשכל) את התשובה שאקבל: "זו לא עשייה או פעולה כלשהי".   הלוואי והייתי יודע לומר לכם עכשיו "איך עושים את זה?". אבל בשנה האחרונה זה קרה.   אני היום יודע לומר שהמחלה שקיבלתי, הסרטן שהתגלה בגופי לפני כשנה, נועד לגרום בדיוק לדבר הזה לקרות. להזיז משהו בתוכי, להניע אותי לתובנות מסוימות ולפעולות מסוימות שגרמו לכך לקרות.   אני בריא לחלוטין היום. הבדיקות האחרונות מלפני כמה שבועות הראו שאני נקי לגמרי.   אבל הפתרון הוא לא לחלות כדי שהלב יפתח. ממש לא ממליץ על זה כדרך הפעולה :)   אז לצערי אין לי פתרונות או נוסחאות הפעם (עדיין?? :) ) לאיך עושים את זה. אבל לפחות אני יכול לתאר לכם (ולעצמי...) איך זה מרגיש. או מה נוכח בחיי מאז שזה קרה.   קודם כל הפסקתי לפחד. אם אדייק את המשפט הזה, המשפט הנכון והמדויק יותר יהיה: שעדיין עולה בי הפחד, אבל הוא לא עוצר אותי (כמעט) יותר.   אני רואה את הסיטואציה שמעלה בי פחד, ואני די מהר יכול לזהות מה הוא הגורם האמיתי לכך. לפעמים זה הפחד מ"להראות רע" בעיני אחרים, או הסתרה או הבושה. הפחד מדחייה, מכשלון או שפשוט לא אקבל את התוצאה שאני רוצה ומכוון אליה.   וכשיש בי את הבהירות הזו, אני לרוב יכול לראות שגם אם "הנורא מכל" יתממש ויקרה, עדיין זה לא סוף העולם. כנראה שמחלה כמו סרטן נותנת לך את הפרספקטיבה הזו... :)   אני מרגיש הרבה יותר ברור בתקשורת שלי עם אנשים ועם העולם בכלל. בעבר, בסיטואציות מסוימות הייתי נמנע מלומר באמת או "עד הסוף" מה אני חושב ומרגיש. לפעמים כי הייתי פוחד לפגוע באחרים, או שמה שאומר ייתפס "לא טוב", או שזה פשוט יסגור אופציות מסוימות ש"פחדתי לאבד" אם אומר שכרגע דבר כזה או אחר לא מתאים לי. אני בהיר בתקשורת שלי עם בני המשפחה שלי, עם לקוחות ואנשים אחרים ומסוגל להביע את מה שאני מרגיש בלי חשש שאפגע אם איחשף.   יש לי בהירות חזקה מאי פעם לדעת מה נכון ומתאים לי ומה לא. מי מתאים לי ומי לא. אני הרבה יותר קשוב לעצמי, סומך הרבה יותר ופועל על האינטואיציה שלי ופתוח להתנסויות, שבעבר, אין סיכוי בעולם שהייתי מעז לנסות אותן.   יש בי אהבה כלפי אנשים כמו שמעולם לא הרגשתי בעבר. גם כאלו שלא הייתי מאמין שאי פעם אוכל לאהוב. גיליתי את היכולת לסלוח, לא רק לאחרים, אלא גם וקודם כל לעצמי.   אחת אחרי השניה, מערכות ההגנה והחומות שנבנו לאורך שנים בתוכי וחצצו ביני ובין האנשים סביבי וביני ובין העולם, ירדו והתמוטטו. אני מרגיש שמימד חדש ונוסף התווסף לחיים שלי.   אם אני מנסה להסביר לעצמי (ועל הדרך גם לכם) מה בעצם הדבר שהשתנה בי, אני חושב שחלק משמעותי הוא המוכנות להיות במקום ה"פגיע". וזה מקום שונה לגמרי (בצד השני של הסקאלה) מהמקום של ה"פאסון" שעד כה האמנתי שנדרש ממני להחזיק בו. זה שיודע הכל, זה ש"חזק", הדמות של "המצליח". שנים, כמעט כל חיי, עבדתי לבנות, לשמר ולתחזק את הדמות הזו. וכיום אני יודע, שככל שחיזקתי אותה יותר, כך גם סגרתי את עצמי ואת הלב שלי יותר. בתור מי שכל חייו היה מוכוון פעולות ותוצאות, למדתי שהרבה יותר חשוב (עבורי) לשחק ולנוע בדרך עצמה גם אם התוצאה לא תמיד היא מה שציפיתי שתהיה. למדתי להנות מהדרך אפילו הרבה יותר (לפעמים) מהתוצאה.   התחלתי לראות את החיים כסוג של משחק, שבו התוצאה עדיין חשובה, אבל היא משנית לדרך ובעיקר לחוויות שאני צובר ולהתפתחות שאני עובר בדרך. עוד כשחזרנו מהטיול הגדול שעשינו לפני כ-3 שנים, התחדדה בי הידיעה שחשוב לי הרבה יותר לצבור חוויות מאשר רכוש. בשנה האחרונה זה התעצם בעוד מימד.   כל זה עוד יחסית טרי וחדש לי. זה עדיין מרגש אותי בכל פעם מחדש. לא מזמן, ויקי (שהלב הפתוח שלה מהדהד מהיום שהכרתי אותה למרחקים עצומים) ואני צחקנו על כך, שאני כמו ילד קטן שנכנס לחנות ממתקים כשמותר לו לטעום מכל מה שהוא רואה מסביבו :)   זה בדיוק מסוג הדברים האלו – "שאנחנו לא יודעים, שאנחנו לא יודעים" – עד שאנחנו יודעים.   אז אני ממשיך לחקור את האזור הזה, בחיים שלי, להתנסות בו ולנסות.   ואם מתי שהוא, אצליח לגלות מה הנוסחה או השיטה – אני מבטיח לגלות :)   שלכם, ערן.

הי! מייל שקיבלתי מגדעון, בעקבות הפוסט שכתבתי על "השרירים שחשוב לאמן". הוא מתייחס בו, בין השאר, לנתונים שפרסמתי בו מתוך סקר השכירים שקיימתי לפני כחודשיים. והנה מה שהוא כתב לי: "מאד מעניין מה שאתה כותב, אבל חסרים לי קצת נתונים ויותר מאשמח אם תוכל לשתף: הסטטיסטיקה שאתה מציין, אשמח שתשתף במאמר המקורי אם הנתונים שפורסמו. מה שקשה לי להבין זה אם כל כך הרבה אנשים רוצים להיות עצמאיים, אז למה הם לא? אני חושב שמי שלא עצמאי פשוט לא רוצה או לא יכול. כמו שלא כולם מפקדים, מנהיגים או מנכ"לים. אתה מפרסם את כל אלה שבאו אליך והצליחו להפוך משכירים לעצמאיים: מה הרקע שלהם? מאיזה משפחות הם באו? אשמח לשמוע מה אחוז האנשים שבא אליך ואכן הצליח להפוך משכיר לעצמאי? זה תמיד טוב לספר על הצלחות אבל לפני שאני מחליט האם להצטרף לקורס שלך אני דווקא רוצה לשמוע על הכישלונות." אני מאד אוהב שאנשים כמו גדעון כותבים לי ושואלים שאלות בצורה עניינית, כי זה מעיד בעיני על הרצינות והמחויבות שלהם. וזה גם מאפשר לי לענות להם ומתוך השאלות שלהם להבין מה מעניין את שאר הקוראים שלי. אז במקום רק לענות לגדעון באופן אישי, בחרתי לענות לו כאן, כדי שעוד אנשים יוכלו להפיק ערך מהתשובות. ראשית לגבי הסטטיסטיקה שפרסמתי, כאמור היא לקוחה מתוך סקר שקיימתי לפני מספר חודשים, שהקיף קרוב ל-500 שכירים, מכל רחבי הארץ. אני מתכוון לפרסם את כל נתוני הסקר בקרוב כך שתוכלו להעמיק בנתונים עוד. לגבי השאלה "אם כל כך הרבה אנשים רוצים להיות עצמאיים, אז למה הם לא?", התשובה כאן מורכבת יותר. זה כמו לשאול: "כל כך הרבה אנשים רוצים להיות עשירים, אז למה הם לא?". גדעון מציע שזה עניין של רצון או של יכולת. אני חושב שאם נחבר את האנשים למכונת אמת ונשאל אותם אם הם באמת רוצים להיות עצמאיים (או לצורך העניין אם הם באמת רוצים להיות עשירים), אז נקבל תוצאה חד משמעית שהם באמת רוצים. כלומר, אני לא חושב שזה בעיה של חוסר רצון. האנשים רוצים. מי לא היה רוצה לשפר את חייו? כולם היו רוצים. השאלה היא מה הם מוכנים לעשות בשביל זה. אני גם לא חושב שזה עניין של יכולת. יכולות ניתן לפתח. הרבה אנשים שאלו אותי בעבר האם נולדתי עם יכולת הכתיבה או עם היכולת לעמוד על הבמה מול מאות ואלפי אנשים. ממש לא! רחוק מכך. אם הייתם אומרים לי לפני כ-20 שנים, שאלו יהיו שתיים מהיכולות היותר חזקות שלי, הייתי חושב שלקחתם פטריות הזיה. אלו הן יכולות שפיתחתי לאורך השנים. השקעתי בכך הרבה מאד זמן, כסף ואנרגיה. וזה בדיוק העניין בעיני. אנשים לא עושים שינוי בחייהם (למרות שהם מאד רוצים), לא כי אין להם את היכולת לעשות את השינוי, אלא כי הם לא מוכנים לעשות את מה שנדרש כדי להשתנות. הם לא מוכנים להשקיע את הזמן, האנרגיה והכסף לשם כך. הם רוצים את התוצאה, אבל הם לא מוכנים ללכת בדרך שצריך ללכת בה כדי להגיע לתוצאה שהם רוצים. השאלה השניה של גדעון היא מעניינת, כי חבויה בה ההנחה שכדי להצליח, אדם צריך להיות בעל רקע מסוים. ממשפחה מסוימת או ממוצא מסוים. ואני חושב שזו תפיסה שגוייה בעליל. האמת אני לא רק חושב כך, אני יודע שזה לא רלוונטי בכלל. אנשים נוטים לייחס את ההצלחה של אחרים למאפיינים שחסרים להם בעצמם וכך הם יכולים לתרץ לעצמם למה הם לא יכולים להשיג את אותה ההצלחה. הרי אם המוצא שלי הוא לא מהמוצא "הנכון", הרי שאין לי סיכוי להצליח, אז למה בכלל שאנסה? אני לא צריך לתת לכם כאן את הדוגמאות ה"באנליות" של סטיב ג'ובס, ריצ'רד ברנסון, סטף ורטהיימר ואחרים כדי להוכיח למה ההצלחה שלהם אינה קשורה למוצא, להשכלה, למין או למצב ההתחלתי שהם נמצאו בו בתחילת דרכם. לאורך השנים, פגשתי אינספור אנשים שעשו שינויים יוצאי דופן בחייהם. אין שום מאפיין חיצוני שמשותף להם. לא הגיל, המין, המצב המשפחתי, העדה, המשפחה, כמות הכסף שהיתה להם בהתחלה או הגיאוגרפיה שהיו בה. שום דבר מאלו. מה שהיה משותף לכולם – היתה להם תשוקה בוערת בעצמותיהם לעשות שינוי ולשפר את חייהם, והם היו מוכנים לעשות את מה שצריך לעשות, כדי להפוך ולהיות מי שהם רוצים להיות. זו כל התורה. זה פשוט, אך זה לא תמיד קל. רוב האנשים לא מוכנים לעשות את זה. הם לא מוכנים להתמודד עם חוסר הוודאות (האם השינוי יצליח או שלא), הם לא מוכנים להתמודד עם האפשרות שיכשלו, ולהתמודד עם ההשלכות של הכישלון. הם פשוט לא מוכנים לעשות, את מה שאלה שמצליחים, עושים. וזה מוביל אותנו לשאלה השלישית שבה גדעון ביקש ממני לשמוע דווקא על הכישלונות. מי שבאמת מעוניין להבין ממה עשויה הצלחה, שיקרא ביוגרפיות של אנשים מצליחים, שישוחח ויראיין אותם, שיחקור לעומק את הדרך שעשו. אני מבטיח לכם שתגלו שיש דבר נוסף חשוב שמשותף לכולם: כולם, ללא יוצא מהכלל, נכשלו! הם נכשלו. ולרוב, הרבה יותר מפעם אחת. הקלישאה שאומרת שהכישלון הוא צעד בדרך להצלחה היא לא באמת קלישאה. היא האמת לאמיתה. לא מאמינים לי? תמצאו לי דוגמה אחת של מישהו שהגיע להצלחה, בלי שיש לו אוסף כישלונות מפואר שהוא גורר אחריו. אין דבר כזה. זו פיקציה. אז גדעון – אם אתה רוצה דוגמאות לאנשים שנכשלו, קח כדוגמה את כל אחד מהאנשים שכתבתי עליהם בעבר שהם הצליחו. אותם אנשים הם גם אלו שנכשלו. הם נכשלו לפני שהם הצליחו, והם נכשלו גם אחרי שהם הצליחו. והם גם יודעים – שהם עוד ימשיכו להיכשל בעתיד. אז השאלה החשובה באמת גדעון היא: האם אתה מוכן להיכשל? האם אתה מוכן ללכת בדרך שהיא לא תמיד ברורה, קלה או פשוטה? האם אתה מוכן לקבל את העובדה (אולי הכואבת) שבדרך להצלחה ולשינוי שאתה רוצה כנראה תצטרך להתמודד עם כישלונות. להכיל אותם, לכאוב אותם? האם, כדי לעשות את השינוי שאתה רוצה, אתה מוכן להשתנות? אלו הן השאלות החשובות באמת בעיני. ואני לא אומר שזה כרוך בלקיחת סיכונים חסרי אחריות. ממש לא. להיפך, זה אומר להעריך את הסיכונים, לכמת אותם, ולבחור בחירה מודעת האם זהו מחיר שאני מוכן לשלם אותו במקרה והגרוע מכל יקרה ואכשל. אל מול המחיר הזה, כדאי להעריך גם את המחיר האלטרנטיבי. אני קורא לכך: מחיר ההישארות במקום. רוב האנשים כלל לא מודעים ולא מסתכלים על המחיר הזה שהם משלמים אותו, יום יום, דקה דקה. המחיר של להמשיך להיות באותו המקום, בתחושה של תסכול, תקיעות, חוסר סיפוק ואכזבה מהחיים שלהם. כפי שכתבתי קודם, מרבית האנשים אינם מוכנים להשקיע את הזמן, הכסף והאנרגיה כדי לעשות את השינוי שהם רוצים. אבל הנה האבסורד הגדול ביותר: בסופו של דבר הם משקיעים את אותו הזמן, הכסף והאנרגיה – רק שהם לא עושים זאת כדי לקבל את תוצאות החדשות. הם משקיעים זאת, כדי להמשיך ולהיות באותו המקום! למשל, אם אדם שממשיך להישאר באותו המקום, היה משקיע ביצירת השינוי שהוא רוצה, ומגדיל את הכנסותיו כתוצאה מכך, הרי כל יום שהוא לא עושה את זה, עולה לו כסף!! כדוגמה קחו מישהו שמרוויח 10,000 ₪ לחודש ונשאר תקוע באותו המקום. לעומתו, מישהו אחר היה פועל להגדיל את הכנסותיו בעוד כמה אלפי שקלים לחודש, נניח ל-15,000 ₪. הרי שבכל חודש שהראשון לא עושה שינוי, הוא מפסיד 5,000 ₪!! זה 60,000 ₪ בשנה. שזה לרוב, הרבה יותר יקר, ממה שהיה עולה לו לקבל עזרה לעשות שינוי. וזה רק המחיר הכלכלי שזה עולה לו. זה עולה לו גם במחיר של מערכות היחסים שלו (הוא מתוסכל, עצבני וחסר מנוחה וזה משפיע על הסביבה שלו), בבריאות שלו (מתח הוא הגורם מספר אחת למחלות) ובכל אספקט אחר של חייו. את המחירים הללו אנחנו משלמים, כך או כך. השאלה היא רק, האם אנו משלמים אותם למען השינוי שאנו רוצים, או שאנו משלמים אותם ונשארים באותו המקום? ועל השאלה הזו – רק אתם יכולים לענות לעצמכם... אם אתם באמת רוצים שינוי (ומוכנים לעשות את מה שצריך!), אני מזמין אתכם לעשות אחד משני הדברים הבאים (או את שניהם): אתם יכולים לתאם"שיחת בהירות"עם דבורה, היועצת הבכירה שלי, שבה היא תעזור לכם להבין מה יכולים להיות הצעדים הבאים שלכם. זוהי שיחה ללא התחייבות וללא עלות. הדבר היחיד שאתם נדרשים לו, הוא למלא שאלון מקדים, שלאחריו דבורה תתאם אתכם מועד לשיחה. גם אם תחליטו שהתוכנית אינה מתאימה לכם, זה בסדר גמור. אבל אני מבטיח לכם, שכבר בשיחה הזו תקבלו ערך רב! אתם מוזמנים לצפותבהדרכה היחודית שקיימתי לשכיריםלפני כמה שבועות. זו הדרכה שבה אני פורש בפני המשתתפים את הדרך המעשית שבה יוכלו ליצור שינוי בחייהם, מבלי לסכן את העתיד הכלכלי שלהם. ההדרכה זמינה לכם לצפייה מיידית (ללא עלות) כאן בקישור. יתכן ויש לכם עוד שאלות, או שאתם רוצים עוד פרטים על התוכנית החדשה "עושים שינוי!". זה הגיוני – הדרך לקבל את הפרטים והמידע, הוא למלא את שאלון ההתאמה ולתאם את שיחת הבהירות עם דבורה. זה הצעד הראשון לשינוי שאתם רוצים.