שינוי

שוב, אנחנו מרגישים את המתח באוויר. אבל לא רק באוויר, גם בגוף. הדריכות. הציפייה המתוחה. החשש. מה טראמפ יעשה? מתי הם יתקפו? איך האירנים יגיבו? החשש הזה, שמרחף מעל הראש שלנו, ש"הנה זה שוב קורה". שוב מלחמה, אזעקות, נפגעים, שוב אירוע כזה שמערבב לנו את החיים. וכמו בכל מפגש עם איום, יש לנו 3 אסטרטגיות פעולה אפשריות: Fight – להילחם. Fright – לברוח. Freeze – לקפוא. להילחם זו לא ממש אופציה. אלא אם התפקיד שלכם הוא איש מוסד או טייס בחיל האוויר... לברוח? זו אפשרות. יש כאלו שעשו ועושים את זה. לא מתאים לכולם. אז מה האפשרות שנותרה?

השבוע, במהלך האימון בחדר הכושר, שמעתי משפט בפודקאסט שהקשבתי לו, שגרם לי לעצור רגע, להניח את המשקולות ולכתוב אותו לעצמי בטלפון. והמשפט הזה היה: "ביטחון שוחה בכאב מוכר". תקראו את זה שוב: "ביטחון שוחה בכאב מוכר". במבט ראשון, זה כנראה נשמע לא הגיוני. הרי ביטחון אמור להיות ההפך מכאב, לא? אנחנו רוצים להאמין שביטחון מעניק לנו רוגע, שלווה, ויציבות. אבל אם נסתכל בכנות אכזרית על החיים שלנו, נגלה שרוב הזמן אנחנו בוחרים בכאב. רק בגלל שהוא מוכר לנו. אנחנו נשארים בעבודה ששואבת מאיתנו את החיות והאנרגיה, כי אנחנו מעדיפים את הבאסה והתסכול המוכרים מחר בבוקר על פני חוסר הוודאות שבשינוי. אנחנו נשארים במערכות יחסים שכבר מזמן אין בהן אינטימיות או אהבה, כי אנחנו מעדיפים את הריבים המוכרים על פני הפחד להישאר לבד. אנחנו נשארים עם המינוס בבנק, עם הלחץ, עם התחושה שאנחנו חיים "ליד החיים", על פני המאמץ לעשות במצב הכלכלי שלנו שינוי כלשהו.

ד"ר אפרת גיל היא מרצה בכירה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן ובמכללה האקדמית גליל מערבי, ויזמית שהקימה את "אנשי המחר" ו"קבוצת לדעת", מהחברות המובילות בפיתוח ארגוני בישראל. היא גם מטפלת CBT, מורה ליוגה, ואשת ברזל, שהפכה 70 קילוגרמים של עודף משקל למסע של שינוי גופני ונפשי. בין השאר דיברנו על: הרגע שבו הבינה שהיא עומדת למות וההחלטה שהגיעה בעקבותיה איך עשתה את השינוי מאשה עם עודף משקל של 70 ק"ג לספורטאית ואשת ברזל למה 85% מהאנשים שעושים ניתוח קיצור קיבה שוב עולים במשקל, ומה עושים כדי להימנע מכך מה עוזר לנו בתהליכי השינוי איך מניעים שינוי כשאין לנו מוטיבציה מה הופך שינוי להרגל שנשאר לאורך זמן כיצד עקרון ה"קאנדי קראש" יכול לשנות את החיים שלנו מה מאפשר לנו להגיע להישגים שלפני כן לא יכולנו לדמיין את עצמנו מגיעים אליהם פרק מעורר השראה ועמוס כלים פרקטיים לשינוי. תהנו.

שינויים יכולים להיות מבורכים. הם הזדמנות ליצירת התחלה חדשה, לחידוד ערכים, לבחירה מחודשת בדרך שמתאימה. אבל... אנשי הקשב יכולים לחוות יותר קשיים עם תקופות של שינוי. מעבר מגורים, בית ספר אחר, שינוי עבודה, התחלה של תהליך חדש או סתם שינוי בשגרה, יכולים להעלות תחושות של חוסר שליטה, בלבול וחוסר ודאות. אנשי הקשב יותר מתקשים להסתגל למסגרות חדשות, בשל הקושי בעיבוד גירויים רבים או ביצירת הרגלים. ישנם פעמים שתהיה התלהבות משינוי אבל ההתלהבות הזו יכולה לגרום לתחושת הצפה או קושי בהתמדה ואז נטישה. ומצד שני, לאנשי הקשב יש גם יתרונות משמעותיים דווקא במצבי שינוי. בזכות היצירתיות, הגמישות המחשבתית ויכולת החשיבה מחוץ לקופסה! בפרק הזה דיברנו על למה בכלל כדאי לעשות שינוי, מה מפחיד ותוקע אותנו שם, ואיזה כלים יכולים לעזור לנו לעשות שינויים בהצלחה!

עוד שנה עברה. והגיע המועד לדייט השנתי שלי עם האונקולוג. אפשר לסכם את המפגש שלנו היום במילים האחרונות שלו לפני שיצאתי מהחדר: "היית ילד טוב, תמשיך ככה" 😊 שבע שנים. שבע שנים מאותו היום שבו שמעתי מרופאת המשפחה את המשפט "זה לא נראה טוב", ושבעקבותיו יצאתי למסע של החלמה. ובעיקר מסע של חזרה הביתה – אל עצמי. כבר כמה שנים שאני מתאר את המפגש שלי עם הסרטן בשם "מתנה באריזה מחורבנת". אפילו שוקל לקרוא לספר החדש שלי בשם הזה... נראה 😊 מבחינתי זו בהחלט היתה מתנה. לא כזו שהייתי בוחר לקבל שוב. וגם לא מלכתחילה לקבל אותה. אבל לפעמים אנחנו מקבלים מתנות שאנחנו לא מבקשים. לרוב, כמו זו שלי, הם יגיעו באריזה מכוערת, ולפעמים גם כואבת וקשוחה. הבוקר נפגשתי עם לקוח שאני מלווה מזה תקופה. הוא חווה אתגר משמעותי בחיים שלו. משבר רציני. מסוג הדברים שאין בחירות פשוטות וכל אלטרנטיבה או דרך שבה יבחר תהיה כואבת, מורכבת ודרמטית. Shit happens. ומן הסתם, כשנמצאים בתוך האירוע עצמו, קשה לראות איזה טוב יצמח מכך. קשה עד בלתי אפשרי בכלל. לפעמים צריך לעבור מספיק זמן, שבפרספקטיבה שלו, אפשר לראות מה קרה לנו מאז. איך התפתחנו והשתננו.

צבי יהודה אליסף הוא יזם חברתי-חינוכי, מנכ"ל מוסדות חינוך וחבר מועצת העיר דימונה, שחלק איתי את סיפור חייו המרתק, מנער דתי שחזר בשאלה ונכנס לעולמות המסיבות והטראנס, נקודת המפנה הרוחנית שחווה, החזרה בתשובה ולעשייתו כמוביל ויזם חינוכי. בין השאר שוחחנו על: מה היתה נקודת המפנה שגרמה לו לחזור בתשובה על ההחלטה הגורלית שלקח ושינתה את מסלול חייו מה הוביל אותו לעשייה החברתית והיזמית תהליך השיקום של הישיבה הימית באילת שהגיע לנהל, כיצד הקים סטרטאפ המשלב מיזם חינוכי יחודי ופורץ דרך עם יזמות כלכלית בישיבה הימית באילת. כיצד לתפיסתו ניתן למצוא את השליחות שלנו בעולם הכניסה לעולם הפוליטי וההתמודדות שם מהו התפקיד שלנו כאן בארץ ישראל פרק מלא השראה על כוח השינוי האישי ויכולת האדם לעשות טוב בעולם.

שמחתי להתארח בפודקאסט מחלה ש'מחלה עם קרן סלע ויונתן זר פוליאקוב

קרן סלע היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת בשיטת נאדר בוטו, ומנהלת מרכז הוליסטי "קרן אור" בניצני עוז. אבל הקריירה שלה החלה בכלל כרקדנית ועוד זכתה ללוות את דנה אינטרנשיונל באירוויזיון. דיברנו על המסע שלה והמעבר מהפסיכולוגיה הקלינית המסורתית לגישה הוליסטית המשלבת גוף, נפש ונשמה. בין השאר תוכלו לשמוע גם: מהי שטיפה אנרגטית, והאם כדאי להביא מגבת 🙂 מדוע העבודה הרגשית אינה שלמה ללא עבודת גוף מדוע החיכוך שאנו חווים בחיים שלנו הינו הכרחי ליצירת חיים שלמים על ההבדל בין תענוג לאושר על תופעות הבדידות והריקנות ומדוע אנו חווים אותן מהי משמעות החיבור של גוף-נפש-נשמה מה מאפשר לנו לפתוח את הלב מהו הסדר הקיים ביקום, וכיצד ההבנה שלו עוזרת לנו להיות יותר בשליטה ובשלווה מהם שני הויטמינים החשובים בחיים פרק מרתק על שינוי, גדילה והחיפוש אחר משמעות! תהנו.

יואב דגני הוא יזם סדרתי, מאמן מנהלים ויזמים, ומייסד המיזם "Fifty-Fifty-Five", שמטרתו להקים חמישים עסקים עם חמישים שותפים בחמש שנים. הוא מפתח גישה בשם "יזמות סינרגית" שמחברת בין עולם ההתפתחות האישית לעולם העסקי, מתוך מסע חיים שעבר דרך כאב, חקירה פנימית ושינוי עמוק. בשיחתנו, דיברנו על: כיצד הגוף שלו הכריח אותו לעצור ולחשב מסלול מחדש ההחלטה לעזוב את הסטארטאפ שלו כיצד מתמסרים ללא נודע ולחוסר הוודאות ומה הוא גילה בתוך התהליך הזה כיצד נולד המיזם להקים 50 עסקים עם 50 שותפים בתוך 5 שנים מה עזר לו להתמודד עם תסמונת המתחזה מה ההבדל בין הצלחה חיצונית לאושר פנימי איך בונים עסק שמותאם לטבע האמיתי שלנו פרק מעורר השראה על השחרור מכלובי הזהות שיצרנו לעצמנו. תהנו!

כמה שאנחנו אוהבים את "אחרי החגים". זה כל כך נוח. במקום לקבל החלטות... לנקוט בפעולות... לעשות שינוי... להתמודד עם חוסר וודאות.. ועם הפחדים... קל יותר להכריז שנעשה את זה אחרי החגים. רק שלא אמרנו איזה חגים, ותמיד יש איזה חג באופק. מה שעושה את זה מאד נוח. כי לא צריך לקבל החלטות ולהתמודד עם המציאות, ועם הדברים שאנו רוצים לשנות. רק שהנוח הזה שאנחנו כל כך מכורים לו, לא באמת נוח. כי משהו בפנים לא מניח.