ריפוי

כדי לגלות יבשות חדשות צריך לשכוח מראה חוף. ערן שטרן מגיע לשיחה חשופה על הדרך שעבר: זוגיות של 30 שנה שנגמרה, פרק ב' עם ורד, ואיך קשר אינטימי יכול להיות המקום שבו מפסיקים לשחק תפקיד ומתחילים להכיר את עצמנו באמת. אנחנו מדברים על האחריות לרגשות בתוך זוגיות, על האומץ להגיד אמת בלי להשליך, ועל זה שריפוי לפעמים מתחיל דווקא כשמפסיקים לרצות. אחר כך אנחנו צוללים לתודעה ולשינוי דרך נקודת מפנה חדה: הסרטן. ערן מספר איך הדמות של החזק והמצליח התחילה להתפרק, מה ההבדל בין לבקש עזרה לבין לדעת לקבל אותה, ואיך אהבה עצמית הפכה להיות התשתית לכל בחירה אחרת. בדרך אנחנו נוגעים גם בריטריטים שהוא מוביל, בשיח על מיניות ממקום נקי ובוגר, ובמשפט אחד שמסכם הכל: ההישג הגדול ביותר שלנו הוא לחזור להיות אנחנו בעולם שמנסה להפוך אותנו למישהו אחר. בסוף נשאר מצפן אחד שכל אחד מאיתנו יכול לקחת הביתה.

קרן סלע היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת בשיטת נאדר בוטו, ומנהלת מרכז הוליסטי "קרן אור" בניצני עוז. אבל הקריירה שלה החלה בכלל כרקדנית ועוד זכתה ללוות את דנה אינטרנשיונל באירוויזיון. דיברנו על המסע שלה והמעבר מהפסיכולוגיה הקלינית המסורתית לגישה הוליסטית המשלבת גוף, נפש ונשמה. בין השאר תוכלו לשמוע גם: מהי שטיפה אנרגטית, והאם כדאי להביא מגבת 🙂 מדוע העבודה הרגשית אינה שלמה ללא עבודת גוף מדוע החיכוך שאנו חווים בחיים שלנו הינו הכרחי ליצירת חיים שלמים על ההבדל בין תענוג לאושר על תופעות הבדידות והריקנות ומדוע אנו חווים אותן מהי משמעות החיבור של גוף-נפש-נשמה מה מאפשר לנו לפתוח את הלב מהו הסדר הקיים ביקום, וכיצד ההבנה שלו עוזרת לנו להיות יותר בשליטה ובשלווה מהם שני הויטמינים החשובים בחיים פרק מרתק על שינוי, גדילה והחיפוש אחר משמעות! תהנו.

שלשום קיימתי יום הקלטות לפודקאסט שלי. יש לי בדרך כלל יום אחד בחודש שבו אני מזמין את כל האורחים ומקליט את הפרקים, בדרך כלל 4 (לפעמים 5) פרקים ביום אחד כזה מרוכז. אני מאד אוהב את הימים האלו, את המפגש עם אנשים חדשים, לרוב בלתי מוכרים. ומכל מפגש כזה אני יוצא מועצם, ובדרך כלל גם לומד משהו חדש. וכך גם היה שלשום. היו לי 4 אורחים נפלאים שבקרוב תזכו לשמוע אותם. ובאחת השיחות, עם קרן סלע, פסיכולוגית קלינית ומטפלת בשיטת נאדר בוטו, היא אמרה משפט שהפיל לי הרבה אסימונים וגם גרם לי להבין משהו על עצמי ועל המרחבים שאני מקיים. המשפט היה: ריפוי = כנות בשדה של אהבה בום! פתאום הנקודות התחברו לי.

שלשום קיימתי יום הקלטות לפודקאסט שלי. יש לי בדרך כלל יום אחד בחודש שבו אני מזמין את כל האורחים ומקליט את הפרקים, בדרך כלל 4 (לפעמים 5) פרקים ביום אחד כזה מרוכז. אני מאד אוהב את הימים האלו, את המפגש עם אנשים חדשים, לרוב בלתי מוכרים. ומכל מפגש כזה אני יוצא מועצם, ובדרך כלל גם לומד משהו חדש. וכך גם היה שלשום. היו לי 4 אורחים נפלאים שבקרוב תזכו לשמוע אותם. ובאחת השיחות, עם קרן סלע, פסיכולוגית קלינית ומטפלת בשיטת נאדר בוטו, היא אמרה משפט שהפיל לי הרבה אסימונים וגם גרם לי להבין משהו על עצמי ועל המרחבים שאני מקיים. המשפט היה: ריפוי = כנות בשדה של אהבה בום! פתאום הנקודות התחברו לי.

שנתיים מאותו בוקר נורא שכולנו התעוררנו אליו. וגם הבוקר התעוררתי מהדי הפיצוצים בעזה שמרעידים את הבית שלי, למרות שאני גר במושב ליד אשדוד, הם מורגשים כאן היטב. לפני שבוע, בבוקר יום כיפור השתתפתי בשיחה שבין השאר דובר בה על המלחמה הזו שלא נראה שיש לה סוף. ועלו בי כמה מחשבות על ההקבלה בין מה שאנו חווים בשנתיים האלו כעם, ולחיים האינדיווידואלים של כל אחד מאיתנו. אף אחד לא בא בשנתיים שעברו יצא לי לפגוש וגם לראיין כמה מהאנשים שהיו שם, בבתים בקיבוצים המותקפים, סגורים בממ"ד ומחכים שמישהו יבוא ויציל אותם. ואף אחד לא בא. אני לא יכול אפילו להתחיל לדמיין את התחושה הנוראית הזו. לאחר שנים שבהם כולנו חונכנו להאמין שיש על מי לסמוך. שכשנצטרך אז הצבא והמשטרה יהיו שם להגן עלינו. וברגע האמת, כשצריכים אותם יותר מתמיד, אף אחד לא בא. זו תחושה איומה של בגידה, של חוסר אונים, ושלא נדבר על הפחד. מתישהו במהלך היום, חלק מהאנשים הבינו שאף אחד לא בא להציל אותם ושהם צריכים להציל את עצמם. גם בחיים שלנו עצמם, אף אחד לא יבוא להציל אותנו. אין מי שיציל אותנו. גם לא אלו שלכאורה זה התפקיד שלהם. וזה דורש מאיתנו להיות אלו שמצילים את עצמנו.

נדב אטיאס הוא מאמן להתפתחות בדגש על דפוסים במערכות יחסים. דיברנו על המעבר מעולם ההייטק הלוגי לעולם הרוח והרוחניות. בין השאר תוכלו לשמוע: מה היתה הכאפה שהחיים נתנו לו, שהעירה אותו לעולם הרוחניות על תפיסת הצמצום והשפע בחיים, ביחסים ובכלל מדוע ההיאחזות גורמת לנו לסבל ולאבד את החופש שלנו על מלכודת הזהות שאנו מרבים ליפול לתוכה מהם הדפוסים הלא מודעים במערכות יחסים שמחבלים לנו בקשר האם יש אמת במיתוס שהפכים נמשכים מתי מבינים שהגענו לסוף המשאבים בזוגיות מה הביא אותו לתרגם שלושה מהספרים של ג'ו דיספנזה לעברית ואת הפודקאסט של ראם דאס? וגם: מה תפקיד המיניות בהתפתחות האישית שלנו פרק מעורר במיוחד!

כאוס. אני חושב שזו אחת התחושות החזקות שמלוות הרבה אנשים כיום בעולם ובמיוחד בארץ שלנו. הכל זז, משתנה, מתפרק, הופך להיות יותר כאוטי, משוגע, מוטרף ושובר הרבה מוסכמות של תרבות, מוסר, אתיקה, אחווה, חברות, ערבות הדדית – נראה שהרבה ממה שגדלנו והתבססנו עליו כחברה, פשוט מתמוסס, נשבר, נעלם, משתנה. כנראה שזו הסיבה שבגללה כל כך קשה לנו כאנשים וכחברה כאן היום. כל הבסיס והיסודות של החיים ושל החברה מרגישים היום כל כך לא יציבים, ארעיים, ובעיקר: כאלו שאי אפשר לסמוך או להישען עליהם יותר. וזה משאיר אותנו עם השאלה הבלתי נמנעת: אם אי אפשר להישען על אלו, אז על מה כן? בחודשים האחרונים יצא לי יותר ויותר לחקור עם עצמי את המושג הזה של "כאוס". את ההיבטים השונים שלו והמשמעות שלו בחיים שלי ושלנו. כאוס נתפס אצלנו לרוב כמשהו שלילי, מפחיד ומאיים מאד.

אתמול ושלשום כששלפתי קלף, יצא אותו האחד – Self Love – אהבה עצמית. מעניין שזה מה שיצא. סוג של רפלקציה עבורי על שש השנים האחרונות. אם אנסה לסכם מה שקרה לי בשנים האלו ומה שהשתנה בתוכי, אז אהבה עצמית זה הדבר. מרגיש היום הכי שלם, מקבל ואוהב את עצמי מאי פעם. בעבר, זה ממש לא היה כך. חייתי עם פער עצום בתוכי. פער בין המקום שחשבתי שאני אמור להיות בו, למקום שבו הייתי. פער בין מי שהרגשתי בפנים שאני ובין הדמות החיצונית שהצגתי לעולם. והרבה ביקורת עצמית ושיפוטיות, אכזבה מעצמי ותסכול גדול שמלווה את כל אלו.

לי גפן, אובחנה לפני 14 שנה עם גידול נדיר בתוך חוט השדרה הצווארי. מאז היא לומדת לחיות איתו, דרכו ובזכותו חיים מלאי משמעות, שנים רבות מעבר למה שצפו לה הרופאים. לי היא עובדת סוציאלית במקצועה, כותבת למגירה, ״מומחית״ בלחיות עם כאב כרוני, אוהבת חיים, מחוברת בכל נימי הוויתה לטבע וצמחים. בשיחה שקיימנו בזום מאוסטרליה, שם היא מתגוררת ב-20 השנים האחרונות, תוכלו לשמוע בין השאר: · כיצד המוות של אביה בתאונת דרכים ביום ההולדת ה-16 שלה, השפיעה על מהלך חייה · על הגידול הנדיר שמאובחנת בו, ואופן ההתמודדות שלה איתו והחיים איתו ולצידו עד היום, כבר 14 שנים · על הבחירה שלה בדרכי טיפול וריפוי אלטרנטיביים וחלופיים · כיצד החיבור לעולם הרוח תומך בה בחיים לצד הסרטן · כיצד מסעות האיוואסקה ודיאטת הצמחים שעושה תומכים בתהליכי הריפוי שלה · מה עזר לה להתמודד עם הפחד ממוות ולקבל אותו · המפגש הקרוב שלה עם המוות ומה עזר לה בסופו של דבר להישאר בחיים פרק חובה לכל מי שמתמודד עם אתגרי חיים מורכבים.

אור קורן הוא מייסד בית הספר להקשבה ערה, מטפל ומנחה בתחום הטראומה והמודעות הגופנית. שוחחנו על המסע האישי שלו מפציעה בלבנון ועד להפיכתו למטפל, על ההתמודדות עם אירועי השביעי באוקטובר, ועל הקשר העמוק בין הגוף לנפש. בין השאר תוכלו לשמוע: על הצורך הבסיסי שלנו כבני אדם בחום, מגע ואהבה כיצד עבר מרווקות רבת שנים לזוגיות על התנועה בין חופש וגבולות, צמצום והתרחבות בחיים מהו החופש לשנות את האמונות שלנו לאורך החיים כיצד הפציעה שלו בלבנון הפכה למתנה בחיים שלו מהי החשיבות של אמנות ההקשבה לגוף כיצד לקיים דיאלוג פנימי עם הגוף שלנו מדוע הגוף זוכר מה שהנפש מנסה לשכוח כיצד ההקשבה לגוף מאפשרת לנו להתמודד עם טראומה ופחד על הבחירה שלו שלא להביא ילדים לעולם על ההגשמה הזוגית והכח שיש בה