קריאה לשינוי

בזמן האחרון אני פוגש יותר ויותר כאלו. אנשים שללא ספק, רוב מי שיסתכל עליהם, יגדיר אותם כ"מצליחים". זה מתחיל במנטורים ובמאמנים, כאלו שלאורך השנים בנו אימפריות של ידע והשראה, ליוו ועזרו לאינספור אנשים, אבל גם מנכ"לים, יזמים ואנשים שלכאורה, וכלפי חוץ, כבשו כל פסגה אפשרית. הם מסתובבים בעולם עם "חליפה" מושלמת. חליפה של "זה שהצליח", "זו שיודעת את התשובה", "זה שתמיד בשליטה". הם השקיעו שנים בתפירת החליפה הזו, בבניית הפרסונה, בשכלול המסכות. והעולם? הוא מגיב בהתאמה. העולם מוחא להם כפיים. אבל כשהם לא באור הזרקורים, כשאנחנו יושבים ביחד לשיחה שקטה וכנה בקליניקה, הם מודים (ולפעמים בפעם הראשונה גם כלפי עצמם) באמת הכואבת: שהחליפה הזו כבר לא מתאימה להם. היא לוחצת בכתפיים, היא לא מאפשרת לנשום, היא שוקלת טונות ומכבידה עליהם, ובעיקר מרגישה להם כמו שריון כבד שמפריד בינם לבין עצמם ומרחיק אותם מעצמם. החליפה שיצרו, המערכת, העסק, הפרסונה – כל אלו כבר לא משרתים אותם יותר. החליפה שיצרו, חונקת את הנשמה שלהם. זה לא פשוט להודות בכך. הייתי במקום הזה בעצמי, ויותר מפעם אחת.

נדב בן יהודה הוא תלמיד, מורה ואוהב אדם. מרפא עצמו, משורר וחוקר חיים. וגם מחבר הספר "להירפא". את נדב הכרתי לראשונה כאשר קראתי את ספרו לפני מספר שנים, לאחר שהחלמתי מהסרטן. התחברתי מאד לספר ולעקרונות הריפוי שהוא הביא בו ושמחתי לארח אותו לפרק. בשיחתנו תוכלו לשמוע: מהם הגורמים למחלות אצלנו כיצד נדב ריפא את עצמו מפיברומיאלגיה ומסרטן על תהליך כתיבת הספר "להירפא" כיצד תהליכי סליחה וחמלה עוזרים לריפוי שלנו למה כל כך קשה לנו להיות בסליחה ובחמלה כלפי אחרים וכלפי עצמנו מדוע מחלה היא קריאה להתעוררות ולשינוי מדוע לא באנו לעולם כדי לנוח איך החולשות שלנו הופכות להיות מורי הדרך שלנו על שחזור גלגולים והמשמעות שלהם החרטות בחיים שלנו