כשהפגישה כמעט הסתיימה, ביקשתי ממנה לסכם עם מה היא יוצאת ממנה.
היא החלה לדמוע, ותוך כדי אמרה "זה כל כך נעים שאפשר להיות אמיתית ולדבר על הכל".
וזה הזכיר לה את התחושה שחוותה בריטריט "50 גוונים של חופש" שהשתתפה בו בעבר.
ואז היא אמרה: "לפני הריטריט, חשבתי שהכרתי את עצמי... חשבתי שידעתי מה אני רוצה... חשבתי שאני יודעת מי אני..."
עצרתי אותה ושאלתי אם היא שמה לב לדבר המשותף בכל הדברים שאמרה.
"חשבתי".
בכל מה שאמרת, השתמשת במילה "חשבתי".
קודם כששאלתי אותך עם מה את יוצאת, הרגשת. זה גרם לך לדמוע.
ולפני כן חשבת.
יש הבדל עצום בין לחשוב משהו ובין להרגיש אותו.
