פגיעות

לאורך השנים, בתהליכי הליווי האישי שאני עושה עם אנשים, ראיתי שלא פעם הם מגיעים לתהליך מסיבה מסוימת, בעוד שבפועל, יש סיבה אחרת, עמוקה יותר שבגללה הם באמת הגיעו לתהליך. זו תופעה די הגיונית אם חושבים על זה לעומק: אנחנו תמיד צריכים תירוץ טוב כדי לבקש עזרה. אנחנו צריכים סיבה רציונלית והגיונית שאפשר להסביר לבן או בת הזוג, לרואה החשבון, ובעיקר לעצמנו. אנחנו קובעים פגישת ייעוץ כי העסק לא צומח מספיק מהר ונתקע על תקרת הכנסות. אנחנו באים כי אנחנו צריכים אסטרטגיה חדשה לשיווק. או כי חסר לנו כלי לניהול זמן שיעשה סוף סוף סדר בבלגן של החיים שלנו. זה כרטיס הכניסה שלנו. ההסבר המסודר שאנחנו מספקים לעצמנו ולאחרים, כדי להרגיש שזה "בסדר" כשאנחנו בוחרים לבקש עזרה ולהיכנס לתהליך. לפעמים, זה לא בגלל שאנו חוששים מלהסביר את זה לאחרים. לפעמים, זה פשוט בגלל, שאנו לא מרגישים שזה לגיטימי עבור עצמנו. אז קל לנו יותר לתת לעצמנו את הלגיטימציה הזו, אם זה תהליך עסקי כזה או אחר. אבל, אחרי שהם נכנסים לקליניקה, כשהדלת נסגרת ואנו יושבים בארבע עיניים, האמת מתחילה לצאת. והאמת היא כמעט אף פעם לא ניהול זמן או אסטרטגיה עסקית. האמת היא שאנחנו אומרים שאנחנו רוצים לנהל את הזמן טוב יותר, אבל בפועל אנחנו נשארים במשרד עד מאוחר כי קשה לנו לחזור הביתה לזוגיות שכבר מזמן מרגישה כמו שותפות עסקית קרה ומנוכרת. אנחנו מבקשים עזרה בלייצר עוד הכנסות, אבל מתחת לזה יושב פחד משתק שאנחנו בעצם מתחזים, ושעוד מעט כולם יגלו שאנחנו לא באמת כאלה מוכשרים או מוצלחים כמו שחשבו.

בשבת האחרונה העליתי שני פוסטים שזכו למאות תגובות ושיתופים. הראשון היה על החשיפה שדיפאק צ'ופרה היה בין חבריו של ג'פרי אפשטיין. והשני היה על השאלה: האם בכל מנטור, מנהיג או מורה צריכה להיות מידה מסוימת של נרקיסיזם. קראתי את כל התגובות, כמעט 400 כאלו, וניסיתי לזקק מתוכן מה אפשר ללמוד עלינו. קודם כל, קראתי שם הרבה כאב. ראיתי כאב שהוא הרבה יותר עמוק מהשיחה על צ'ופרה או על מנהיגות. זה היה סוג של דיון על השבר שכולנו, בצורה כזו או אחרת, חווים עכשיו. הדבר הראשון שבולט ממש מתוך התגובות הוא הכאב על השתיקה. ובאופן מעניין, היו לא מעט תגובות שקשרו את האירוע הזה לטבח השבעה באוקטובר. השתיקה של מורים רוחניים גדולים מול עוולות, לחצה לנו בדיוק על אותו פצע פתוח ומדמם. אותה הרגשה של נטישה. ההבנה הכואבת שהעולם שותק. שהוא מעדיף לשמור על המותג ועל שורת הרווח במקום להביע עמדה מוסרית ברורה. וזה מוביל למסקנה השנייה, שהתלבטתי אם לקרוא לה: אף אחד לא בא, או מותו של הגורו. כבני אדם, משחר ההיסטוריה, חיפשנו שמישהו יושיע אותנו. זוכרים את סיפור עגל הזהב? משה קצת מתעכב למעלה על ההר, והעם נזרק לתוך חוסר ודאות וכבר יוצק לו דמות חדשה שתנהיג ותוביל. או הבקשה שלנו כעם מאלוהים שיתן לנו מלך, כמו לכל שאר העמים. מישהו שיגיד לנו מה לעשות. ביקשנו שמישהו אחר יקבל את ההחלטות הקשות במקומנו. שמישהו אחר יצא להילחם את המלחמות שלנו. שנים שאנחנו מפקידים את המפתחות לחיים שלנו, לעסק שלנו, לזוגיות שלנו, אצל מומחים, מנהיגים ודמויות חיצוניות שיגידו לנו מה נכון. ויתרנו מרצון על הריבונות שלנו, רק כדי להרגיש שיש מי ששומר עלינו. רק כדי שנוכל להעביר את האחריות לאחר. וזה מתנפץ כעת.

לפני כמה ימים, באחת השיחות שלי עם ורד, אמרתי לה שאני חושב, שכדי להיות מישהו שמוביל דרך, שמנהיג, שסוחף אחריו אנשים, אתה חייב שתהיה בך מידה מסויימת של נרקיסיזם. המחשבה הזו שלי, אינה מנותקת מהמציאות. אני גם כזה. ורבים רבים מהקולגות, חברים, ואנשים שהכרתי (בארץ ובחו"ל), שנמצאים בעולמות המודעות, ההתפתחות והרוח, הם כאלו. אבל בעקבות הפרסומים האחרונים של תיקי ג'פרי אפשטיין, והשמות הרבים של אנשים שהיו "חברים" שלו לכאורה או נהנו במסיבות והארועים שהוא קיים (כמו דיפאק צ'ופרה, דן אריאלי ואחרים...), המחשבה הזו סיקרנה אותי ויצאתי לחקור האם זה נכון או סתם תחושת בטן שלי. חיפוש זריז העלה, שהמחשבה הזו היא לא רק תחושת בטן. יש לה ממש גיבוי, ואפילו שם, בעולמות המחקר והאקדמיה. נתקלתי במאמר מרתק של שפורסם בהרווארד של הפסיכואנליטיקאי וחוקר המנהיגות ד"ר מייקל מקובי, שהגדיר את זה בשם "נרקיסיזם יצרני". בפשטות, הוא טוען שמנהיגים שמשנים את העולם, כאלו שפורצים דרך ומביאים חזון חדש, פשוט חייבים להיות במידה מסוימת נרקיסיסטים. הם צריכים את התעוזה והאומץ ליצור טרנספורמציה. הם זקוקים לאיזו אמונה פנימית עמוקה, אולי אפילו קצת משוגעת, שהם יכולים ליצור משהו אחר, משהו חדש, לשנות את המציאות. במילים אחרות, כדי לעמוד על במה. כדי לכתוב ספר. כדי להסתכל לאנשים בעיניים ולהגיד להם "בואו אחריי", אנחנו חייבים שיהיה לנו אגו בריא. אנחנו חייבים את הדרייב הזה, שרוצה ליצור משמעות ולהשאיר אחריו מורשת. האגו שמאמין שיש לו את היכולת להשפיע, לשנות, ליצור, להמציא. זה הדלק שלנו. זה מה שמאפשר לנו לפרוץ את הגבולות של עצמנו, לעמוד מול קהל, ולסחוף אחרינו אנשים. זה הצד הבריא של הנרקיסיזם. דר' מקובי מזהיר מהרגע שבו הדלק הזה הופך לרעל. הוא קורא לזה "הצד האפל" של הנרקיסיזם. כי כמו בכל דבר, וכמו אצל כל אחד מאיתנו: לכולנו יש גם צדדים אפלים.

איפה שהוא בסביבות גיל 15, קיבלתי ממישהו (לא זוכר מי זה היה) מתנה. זו היתה תמונה קטנה, מסוג המתנות הסתמיות שקונים בחנויות כמו הפנינג וכו', של תמונת קלף של מזל שור. ועליה כתוב: "בן מזל שור – אוהב קביעות וסולד משינויים". במשך כל גיל ההתבגרות שלי ועד השחרור מהצבא התמונה הזו הייתה תלויה לי מעל המיטה. בכל בוקר כשהייתי מתעורר, ובכל ערב כשהייתי הולך לישון הייתי רואה אותה. וגם לפעמים סתם כשישבתי בחדר, היא היתה מול העיניים שלי. היום אני מבין שמה שעשיתי לעצמי, זו בעצם "הנדסת תודעה" או תכנות עצמי. בלי לשים לב, התמונה הזו תכנתה אותי להאמין שזה מי שאני. וכך עמוק בתת המודע שלי, נשתלה לי האמונה, שאני צריך להיות זה שהולך בתלם. שמתמיד בכל מקום, ולא משנה כמה זה קשה או כואב. זה שמחזיק מעמד, שעומד בציפיות, שמסתדר ויהי מה. כמובן שיש בכך גם הרבה דברים טובים, אבל היום אני מבין, שהתמונה הזו לא הייתה השראה, היא הייתה הסללה לחיים שלא אני בחרתי לעצמי. לקח לי שנים להעז להסתכל על הדמות הזו, ולהבין שהיא לא אני, אלא רק איזו דמות חיצונית שבניתי כדי שלא יראו עד כמה אני לא מרגיש ביטחון, או שלא טוב לי באמת. אבל זה לא רק הסיפור שלי. רובנו מתוכנתים באופן דומה. בין אם זה על ידי תמונה על הקיר, או משפטים של ההורים, או בבית הספר, או בתנועה, בצבא, באוניברסיטה או בעבודה.

מור שלו היא זמרת, יוצרת, ומטפלת רב תחומית בגוף-נפש. יש לה סיפור חיים לא שגרתי בו עברה תהליכי שינוי עמוקים ומשמעותיים שנבעו מתוך החיבור שלה לגוף והשימוש בו כמצפן לחיים. בין השאר דיברנו על: ההחלטה לנסוע מיד לאחר נישואיה להודו וכיצד השהייה הארוכה שם חיברה אותה לעצמה ההתמודדות עם הפחד מההורות ואיבוד החופש כיצד יילדה את הבת שלה בעצמה, בבית החשיבות של ההקשבה לגוף והסכנה הגדולה בלהתעלם מהקול שלו מה יכול לעזור לנו להישאר בסנטר שלנו ולהיות נאמנים לעצמנו הפרידה המשחררת מזוגיות לא מתפקדת האומץ הנדרש להיות במקום ה"מבולבל" או ה"לא יודע" עולם המוסיקה שנפתח לה לאחר הגירושים מה יכול לעזור לנו לפגוש את הרגשות הפחות נעימים איך הגוף מוביל אותנו לבחירות נכונות מה נדרש כדי ליצור לנו בחיים מרחב שבו נוכל לבטא את עצמנו ביותר פגיעות, אותנטיות ואינטימיות פרק עמוק ומעורר השראה!

הפעם יש לנו פרק מיוחד שהוא בעצם הקלטה של מפגש מיוחד שערכתי עם בוגרי התוכניות "100 ימים של נדל"ן" של יובל שוורצמן וגיא מנדלסון. דיברתי שם על מגוון רחב של נושאים שהמשתתפים העלו, ושיתפתי בצורה פתוחה וכנה על החוויות ההתפתחותיות שלי. מפאת אורך המפגש, חילקתי אותו לשני פרקי פודקאסט. בחלק השני של המפגש תוכלו לשמוע: על היעוד האישי שלנו, האם אנו מוצאים או יוצרים אותו? ומה יכול לעזור לנו במסע למציאתו איך הפחדים משמשים לנו כתמרור אזהרה (ולא עצור), ומדוע הפחד הוא סימן הכרחי לכך שאנו בדרך של התפתחות וצמיחה מדוע לא כדאי לחכות לפנסיה או לגיל מבוגר יותר כדי לממש ולהגשים את החוויות החשובות לנו על הפער בין המצוי לרצוי, ומדוע הוא הכרחי לצמיחה שלנו מדוע מיניות היא אנרגיית חיים חזקה ופלטפורמה אדירה להתפתחות אישית ורגשית מהי הסכנה הגדולה ביצירת פער התפתחותי בזוגיות שלנו מדוע דווקא פגיעות והנכונות לחשוף קושי וכאב בפני בן/בת הזוג שלנו, היא שער לאינטימיות עמוקה ומקרבת מהו ה"למה" הפנימי שלנו וכיצד הוא המנוע שלנו להתמודדות ברגעים קשים האזינו לפרק שיעניק לכם פרספקטיבה חדשה על משמעות החיים, קבלת החלטות ויחסים, ויעודד אתכם לחיות חיים של חופש והגשמה אמיתית.

מיכל שכטמן מגדירה את עצמה כ"דרמה קווין" מקצועית. היא יוצרת תוכן למטפלים, אמנים ואנשי רוח ומנחת קבוצות. דיברנו על המסע האישי שלה מחיים של שליטה והסתרה אל עבר חיים של ביטוי עצמי וקבלה. בין השאר תוכלו לשמוע: כיצד הזוגיות עם אשה שינתה אותה מה זה אומר להיות "דרמה קווין" מקצועית כיצד למצוא את הביטוי האותנטי שלנו בעולם שמעודד הליכה עם מסיכות מה המחירים של להיות אמיתיים עם עצמנו ועם העולם מדוע לפעמים אין ברירה אלא לחצות את הגבולות שלנו כיצד הדכאון הוביל אותה לסטנדאפ על המעקפים הרוחניים שלנו מהם החסמים הנפוצים שמונעים מאנשים לבטא את עצמם מדוע חשוב לפעמים ללכת אל הקצוות

אופק (סוואן) הוא מנחה ליחסים, אינטימיות, ותקשורת אותנטית מקרבת. בשיחה חשופה וכנה, הוא שיתף על הטראומות שעיצבו את חייו וכיצד החוויות האלו הפכו למנוע שדחף אותו להתפתחות האישית שלו ולחיפוש אחר חיבור אמיתי. בין השאר תוכלו לשמוע: כיצד הרצון שלו ליצור חיבור ולהיות אותנטי הניע אותו לשינויים בחייו על האהבה הנכזבת מכיתה א' שהשפיעה עליו לגדול, להתפתח ולפתח את הצבע הייחודי שלו על איך הוא הפך את הפחד והחרדה מהמוות לאנרגיה שנותנת לו שליחות ומשמעות מה היה בסדנת המיניות ששינתה את תפיסתו לגבי ביטחון, גבולות, והקשר שלו עם עצמו ועם אחרים למה כל כך קשה לנו להיות אותנטיים, פתוחים וכנים מהי הגבריות המודרנית מה המחיר שאנחנו משלמים כשמסתירים את האמת פרק מרגש ומעצים!

להיות אותנטי ~~~~~~~~~~~~ להיות אותנטי, זה לבטל פגישה כשאתה לא מרגיש טוב נפשית, במקום להגיע ולהעמיד פנים. להיות אותנטי, זה לומר לחבר שהוא פגע בך, במקום לשמור טינה בשקט. להיות אותנטי, זה להודות בפני החבר שלך, שאתה יודע שפגעת בו, ואתה מצטער על זה. להיות אותנטי, זה לומר לבת הזוג שלך מה אתה באמת רוצה, גם כשאתה יודע, שזה משהו שמאד מפחיד אותה. להיות אותנטי, זה לשתף אותה בפחדים העמוקים ביותר שלך, גם כשזה הופך אותך להיות מאד פגיע מולה. להיות אותנטי, זה להודות שאתה עייף מדי למפגש חברתי, גם כשהצד השני ממש רוצה ללכת. להיות אותנטי, זה לומר "אני צריך זמן לעצמי" כשזה באמת מה שאתה צריך, גם אם מישהו אחר יכול לפרש את זה כדחייה להיות אותנטי, זה לאפשר לעצמך לבכות לידה, כי זה כואב וזה מה שיש בך כרגע. להיות אותנטי, זה להודות בפני הילדים שלך שעשית טעות, במקום להצדיק את עצמך. להיות אותנטי, זה לומר לילדים שלך, מה מתאים לך ומה לא, ומה אתה לא מוכן לעשות, גם כשמדובר בהם. להיות אותנטי, זה להודות בפני הצוות שלך, שאינך יודע את התשובה ושתבדוק, במקום להעמיד פנים שאתה בקיא בהכל. להיות אותנטי, זה לבקש את הכסף שחייבים לך, גם כשזה מרגיש לא נעים. להיות אותנטי, זה להודות שאתה מפחד מהתמודדות עם נושאים כלכליים, במקום להתחמק מהם. להיות אותנטי, זה לבקש עזרה כשאתה סובל מדיכאון או חרדה או סתם קשה לך, במקום לנסות להסתיר ולהתמודד לבד. להיות אותנטי, זה לבחור בדרך שנכונה לך, גם אם היא לא מקובלת בסביבה, בחברה או במשפחה שלך. להיות אותנטי, זה להודות בפני עצמך שקשר מסוים כבר אינו בריא לך, גם אם זה אומר שמישהו בצד השני יתאכזב או יפגע ממך. להיות אותנטי, זה לשתף במשהו שגורם לך לגאווה, גם אם אחרים יוכלו לחשוב שזו התרברבות. להיות אותנטי, זה לומר "לא" בלי להרגיש צורך להסביר או להצטדק, כשאתה יודע עמוק בלב שהבקשה אינה מתאימה לך. להיות אותנטי, זה להכיר בכך שיש דברים שאתה פשוט לא טוב בהם, במקום להמשיך להתעקש. להיות אותנטי, זה להיות מוכן להביע דעה לא פופולרית, ולהיות מוכן להרגיש "לא שייך". להיות אותנטי, זה לסרב להשתתף בפעילות שלא תואמת את הערכים שלך, ולהיות מוכן לשלם בתחושת בדידות. להיות אותנטי, זה להציב גבול מול חבר שחצה אותו, גם אם זה יגרום לאובדן החברות. להיות אותנטי, זה לשתף חבר בקושי אמיתי שאתה מתמודד איתו, גם אם זה יפגע ב"תדמית המושלמת" שיצרת לעצמך. להיות אותנטי, זה לשנות מסלול חיים שהשקעת בו שנים, כי הוא כבר לא תואם את מי שאתה, ולהיות מוכן לפגוש בלבול, חוסר ודאות ופחד מהלא נודע. להיות אותנטי, זה לוותר על ההגנות, התחפושות והפרסונה שבנית סביבך במשך שנים, ולהתחיל להיפתח למציאות חדשה. להיות אותנטי, זה להודות שלעיתים אתה מרגיש חסר ערך, גם כשכלפי חוץ אתה מציג ביטחון עצמי. להיות אותנטי, זה להודות שלפעמים אתה מקנא באחרים, במקום להכחיש רגשות "לא נעימים". להיות אותנטי, זה לקבל משוב קשה בלי להתגונן או להסביר, כי יש עמוק בפנים אתה יודע שיש בו גרעין של אמת שנכון עבורך. להיות אותנטי, זה להפסיק לנסות לרצות את ההורים שלך בבחירות החיים שלך, גם אם זה יגרום להם אכזבה עמוקה. להיות אותנטי, זה לקבל שיש בך חלקים לא זוהרים (ואפילו "אפלים) שאתה לא אוהב, ועדיין לקבל שהם חלק ממי שאתה ולהתייחס אליהם בחמלה. להיות אותנטי, זה לעזוב את "התפקיד" שהחברה הטילה עליך, ולהגדיר מחדש את מי שאתה באמת רוצה להיות. להיות אותנטי, זה להבין שאתה משתנה, כל הזמן, ומותר לך לשנות את דעתך ואת הבחירות שלך. להיות אותנטי, זה להיות מוכן לשלם מחירים על הבחירות שלך. להיות אותנטי, זה להפסיק לאהוב רק חלקים מעצמך, ולקבל ולאהוב את עצמך כפי שאתה - עם כל המורכבויות והפגמים. * * * ומה זה להיות אותנטי עבורכם?

והפעם יצאנו לדאבל דייט זוגי! ורד סבאג, בת זוגי, ביחד עם שלומי חסטר מהפודקאסט "מיינדסט" ואשתו שירן. וביחד צללנו לשיחה אינטימית במיוחד. דיברנו על משמעות האינטימיות בחיינו, ההבדל בין אינטימיות למיניות, ולמה כל כך קשה לנו לחשוף את עצמנו באמת. חקרנו איך התפיסה החברתית של פגיעות כחולשה מונעת מאיתנו להיות אותנטיים, ואיך אפשר לבנות מרחב בטוח בזוגיות. דנו גם בהשפעה של בינה מלאכותית על יחסים אנושיים, ובאתגר של שמירה על זוגיות עמוקה בעידן של תקשורת שטחית. תוכלו גם לשמוע: האם ואיך אפשר לשמור על אינטימיות בקשר ארוך טווח של שנים איך מתמודדים כשרק צד אחד רוצה להעמיק את הקשר האם מיניות טובה היא תוצאה של אינטימיות או להיפך איך שוברים את מעגל הזוגיות ה"תפעולית" ומחזירים את התשוקה לקשר למה אנחנו מסתירים את האמת מבני הזוג שלנו