ערן שטרן

בר מדויל היא סופרת, מחברת הספר: "לשחרר את חיית הפרא", יוצרת תוכן ומוזיקה וחוקרת את הקשר שבין גוף ונפש. בשיחתנו בר שיתפה על מסע החיים המרתק שלה מחיים מוסללים ומוכתבים אל חיים של בחירה חופשית אמיתית. בין השאר תוכלו לשמוע: על הטיפוס על הקילימנג'רו ומה השאירה בה החוויה הזו כיצד ההסללה החברתית מעצבת את החיים שלנו ועד כמה קשה להתנתק ממנה על המפגש עם הגוף שסירב להמשיך במסלול שלא היה נכון עבורה, ולאן זה לקח אותה על התהליך העמוק שעברה בעזרת טיפולים אלטרנטיביים, תרפיה קבוצתית ומפגש עם המיניות שלה כיצד המסע שלה לג'מייקה חיבר והכניס אותה לעולם המוסיקה למה אנחנו חוששים להביא את האור שלנו במלואו מה ההבדל בין צניעות לענווה על האיזון החשוב בין האנרגיה הזכרית לנקבית פרק מעורר השראה על חופש, בחירה אותנטית וכוחה של התבוננות פנימית! תהנו.

דורון ליבשטיין הוא מנטור בינלאומי, יו״ר לייף אקדמי, סופר ויזם מוביל בתחום ההתפתחות האישית והטכנולוגיה. יש לנו הכרות וחברות של כ-20 שנה, ולאורך השנים עשינו גם לא מעט דברים משותפים ביחד. הפעם הזמנתי אותו לשיחה אישית, לרגל צאתו לאור של ספרו החדש - "The One - כל קורה עבורך", ובה העמקנו בדברים שאפילו אני לא הכרתי לגביו. בין השאר שוחחנו על: החשיפות שהסכים להביא בספר כיצד הספר נכתב בתוך 10 ימים! הרגע בו קיבל את ההודעה על הרצחו של אחיו, אופיר ליבשטיין ז"ל, בבוקר ה-7/10 כיצד הוא מתמודד עם האבל, האבדן והטראומה מה מאפשר לו כיזם להיות מעורב בכל כך הרבה פרויקטים השינוי שקורה בדור הצעירים והפתיחות שלהם לעולם תהליך הגירושים שעבר ומה אפשר לו לשמור על חברות קרובה עם שיריאל האם הוא מסוגל לסלוח על מה שקרה לאופיר ולמשפחתו ב-7/10 פרק עמוק, חשוף ואינטימי.

ערן שטרן הוא מנטור עסקי, מאמן ומרצה מבוקש, ובו זמנית אדם מופנם וביישן. דברנו על נורמליות ויציאה מהנורמה, על שינוי, על תודעה של גוף, החלמה מסרטן ועוד. שיחה מרתקת עם אדם מיוחד.

לירון גליקמן מומחית בינלאומית, מרצה וסופרת המתמחה בקשרים עסקיים, מיתוג אישי ופיתוח עסקי. לירון שיתפה את סיפור חייה המרתק מנערה צעירה שהחלה את דרכה בגיל 16 ברדיו 90FM, דרך ערוץ הקניות, חיים באוסטרליה וניו יורק ועד לפיתוח מודל ייחודי ובינלאומי ליצירת תוצאות דרך קשרים. דיברנו על האובדן של אמה בגיל צעיר והשפעתו, על משברים שהפכו להזדמנויות ועל כוחה של אנרגיה אישית. בין הנושאים שדיברנו עליהם: - מה ההורים שלה עשו, כדי שלא תהיה דוגמנית, שהשפיע על כל מסלול חייה - כיצד קיבלה להנחות תוכנית רדיו באוסטרליה, למרות שלא היתה לה אנגלית טובה - מה למדה מהחוויה שלה כמנחה בערוץ הקניות - על ההסכם שעשתה עם עצמה לאחר שאמא שלה נפטרה כשהיתה צעירה - כיצד האנרגיה האישית שלנו משפיעה על הקשרים שלנו יותר מהכל - איך אחרי ה-7/10 מצאה את עצמה תקועה בברלין וכיצד הצליחה להפוך את המשבר להזדמנות להרצות בפני חברי פרלמנט אוסטריים - מה הוביל אותה להיות בוועדה המייעצת באו"ם - כיצד פועלים בסביבה בינלאומית ויוצרים קשרים משמעותיים - איך אפשר להתגבר על חרדה חברתית וליצור קשרים - מהו הסוד להגשמה עצמית דרך קשרים אותנטיים פרק מרתק על כוחם של קשרים אמיתיים וכיצד הם יכולים לשנות את חיינו! תהנו.

רוב חיי עשיתי את מה שצריך. את מה ש"נכון". את מה ש"מקדם". עבדתי, יצרתי, הובלתי, הדרכתי, בניתי, השגתי, פירנסתי, הצלחתי. החיים שלי היו מסודרים היטב – לא רק על הדף, אלא גם בעיניים של מי שהסתכל מהצד. הכול זרם כמו שצריך: קריירה מצליחה, שם טוב, הכרה, ביטחון כלכלי, משפחה, קהל, בית, תוכן, עשייה. אולי גם אתה מכיר את התחושה הזו? שאתה עושה את כל הדברים הנכונים, שאתה לא עוצר, לא מוותר, לא מתבלבל, ושאתה "על המסלול” הנכון. אבל איפשהו בפנים… יש פער. בהתחלה הוא שקט. מין חוסר נחת שקשה להסביר. מין ריקנות שקצת מביכה, כי היא לא “אמורה” להיות שם. כי הרי יש לי הכול... אז מה עוד אני מחפש?

נעמה הנגבי היא מייסדת טנטרה מארגה יוג'יק לייף (Tantra Marga Yogic Life) - בית ספר שמלמד את הלייף סטייל הטנטרי, בעיקר בעזרת הכלים על היוגה טנטרה בחיי היום יום. נעמה שיתפה את המסע הרוחני שלה שהחל כבר בגיל 3 והתעצם אחרי הצבא, כשעזבה את ישראל לתאילנד והודו. דיברנו על הקושי והכאוס בדרך הרוחנית, והחיבור בין האנרגיה הרוחנית לחיי היומיום. תוכלו גם לשמוע: מהם חמשת הגופים שאנו חיים דרכם כיצד העבודה עם הגוף האנרגטי משפיעה על כל תחומי החיים - מהתמודדות עם קשיים, דרך מיניות, ועד יצירתיות וכוח רצון. על ההחלטה שלה שלא להביא ילדים לעולם מהו החיבור הבלתי נמנע בין הרוח לחומר מה הקשר בין אנרגיה מינית ליצירתיות על ההתפתחות הרוחנית שלנו דרך מערכות היחסים בחיים שלנו מדוע דווקא בישראל יש לנו הזדמנות יחודית לתרגל את הידע הרוחני במציאות הפיסית פרק מרתק על החיבור בין רוחניות, אנרגיה וחיי היומיום! תהנו.

זה משהו שאנחנו כמעט לא מדברים עליו בקול רם. הוא נמצא מתחת לפני השטח, אצל זוגות רבים, במיוחד בקשרים ארוכי טווח. הוא מתגנב לאט, בלי שבאמת שמנו לב. ואז, יום אחד, הוא פשוט כבר שם. נוכח. ובעוצמה. זה השעמום, הריחוק, התדירות שיורדת או לפעמים כמעט ונעלמת לגמרי. תחושת תסכול שקטה ומציקה על חיים שלמים שבהם משהו במיNיות הפסיק לפעום. במשך שנים האמנתי שזה תהליך טבעי. "ככה זה בזוגיות ארוכה", אמרו לי. "כולם חווים את זה", "זה חלק מהחיים", "אצל כולם זה ככה". והאמנתי לזה. שככה זה. שאין מה לעשות.

בעבר, חשבתי שלהיות "הגבר של הבית" זה אומר לספק, להחזיק, לדאוג, להיות זה שכולם יכולים להישען עליו. זה ש”לא עושה דרמות”, ששומר על יציבות, שלא נשבר, וזה שגם כשקשה לו, הוא מתמודד ויוצא מזה. וכך גם חייתי את חיי לאורך לא מעט שנים. עשיתי, נתתי, דאגתי, השגתי, עינגתי, סיפקתי, פירנסתי. הרגשתי שאני חייב “להיות בסדר” – גם כלפי עצמי, גם כלפי בת הזוג שלי, גם כלפי הילדים. שאני חייב לסמן V על כל הסעיפים, ובהצטיינות אם אפשר: אבא, בן זוג, בעל עסק, חבר, בן, מנחה, מנטור... להיות “הדמות הזו שאחרים מסתכלים עליה ורוצים ללמוד ממנה”.

אם יש חלק או דמות פנימית בתוכי, שלא קיבלה ממני מספיק מקום והכרה לאורך שנות חיי, זה הילד. לא הילד שלי, אלא הילד שבי. הילד הזה, תמיד היה חלק ממני. סקרן, שובב, ביישן, ובעיקר: חי. מרגיש את הכול וחזק. אבל ככל שהשנים עברו והתבגרתי יותר, וקרה הדבר הזה שאנחנו קוראים לו "חיים", המקום שלו הצטמצם בחיים שלי. ביחד עם התבגרות, עם החיים, עם הציפיות והמחוייבויות, המקום שלו בתוכי התכווץ, קטן ובעיקר השתתק. מה שלמדתי מהסביבה והמודלים הגבריים שהיא הראתה לי זה שאני צריך להתאפס על עצמי: "להיות גבר", "להחזיק את זה", "לא לבכות עכשיו", "לא להתפרק פה". כי זה לא מתאים, כי זה לא הזמן, כי יש דברים שצריך לעשות ולהספיק. וכך, שנה אחר שנה, בניתי בתוכי חומת מגן מסביב ללב שלי. חומה שהחזיקה אותי תפקודי, יעיל, חזק, ו“יציב” בעיני אחרים.

רוב חיי לא התייחסתי לגבריות שלי כאל "עניין" או משהו. הייתי גבר, ככה נולדתי, וזהו. מן הסתם, כמו כולם, את מרבית הזהות הגברית שלי, שאבתי מתוך חיקוי של מה שראיתי בסביבה שלי – אבא, אחים גדולים, חברים, דמויות מפתח שנתקלתי בהן במהלך החיים וההתבגרות שלי. מעולם לא עצרתי לשאול או לבחון איזה גבר אני רוצה להיות בעולם הזה. המפגש הראשון שלי, פנים מול פנים, עם הזהות הגברית שלי היה בסדנת מיניות שהשתתפתי בה לפני כמה שנים. אחד הימים המשמעותיים ביותר שם עבורי, היה יום שעסק כולו, באנרגיה הזכרית. אני זוכר ממש את התחושה שמשהו חדש מתעצב בתוכי, ממש כמו סוג של עמוד שדרה חדש שהולך ומתגבש ונבנה.