ערן שטרן

כל אחד מאיתנו, ברמה כזו או אחרת, הוא קורבן למערכת יחסים מתעללת. היא לא עם הבוס שדורש יותר מדי ואף פעם לא מרוצה משום דבר. היא לא עם בן או בת הזוג שלא מבינים אותנו אף פעם. היא גם לא עם ההורים והציפיות שלהם. היא מערכת היחסים שלנו עם עצמנו. רובנו פשוט לא אוהבים את עצמנו מספיק. קל להסתכל על "אהבה עצמית" כסוג של פינוק שאנו עושים לעצמנו. אנחנו קונים לעצמנו בגד או איזה גאדג'ט חדש, או לוקחים יום חופש, ואומרים "הנה, אני אוהב את עצמי". אבל זו לא באמת אהבה עצמית. בואו נסתכל על זה דרך שלוש סיטואציות טיפוסיות, שאני מאמין שכל אחד מאיתנו חווה בעבר או שעדיין חווה גם כיום.

"אדם אינו יכול לגלות אוקיינוסים חדשים אלא אם כן יש לו את האומץ לאבד את מראה החוף". את המשפט הזה של אנדרה ז'יד שמעתי לראשונה, לפני כמה שנים מהמטפלת שליוותה אותי באחת התקופות המורכבות יותר בחיי. הוא נאמר לי בקונטקסט של שינוי מאד משמעותי שעברתי אז בחיים. אחרי ההחלמה מהסרטן, בתוך תהליך הגירושים, כשלמעשה אני נפרד מהזהות הישנה שלי ויוצא מחדש לעולם כאדם אחר. שעדיין לא הכרתי אותו אז. המשפט הזה יכול להשמע מאד מגניב, רומנטי, הרפתקני... אבל בפועל? הוא אחד המשפטים המפחידים ביותר שיש. כי ה"חוף" הוא לא רק היבשה הבטוחה. החוף הוא מי שאנחנו. הוא הזהות שלנו. הוא הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על עצמנו כל בוקר מחדש. הוא התשובה האוטומטית לשאלה "מי אני?" אני מנהל, אני אמא, אני בן זוג של..., אני המצחיק, אני האחראית. החוף הוא המקום שבו הרגליים עומדות על קרקע יציבה. הוא זה שמעניק לנו בטחון, יציבות, ודאות. ולאבד אותו? זה אומר להסכים לצוף בתוך הריק. בתוך הלא נודע. בתוך המקום הזה שבו הזהות הישנה כבר לא קיימת, והחדשה... היא עוד לא נראית באופק.

אביחי אבוהב הוא מדריך להתעוררות התודעה ומייסד שיטת "מסע הנשמה" בספרד, ברזיל וישראל. בשיח דיברנו על הזהות שלנו, גלגול נשמות, ייעוד, חיבור למקור, ועל האפשרות לעבור כמה "מעגלי חיים” בתוך אותו מעגל חיים. אביחי שיתף בגילויים מתוך המסע האישי שלו, מעולמות האקדמיה והמדע, דרך חוויות התעוררות, ליווי בעת מחלה, אובדן, חניכות רוחניות, ועד להבנה עמוקה של מי אנחנו באמת מעבר לאישיות, ואפילו לסיפור של מסע הנשמה עצמו. בין השאר שוחחנו על: חווית החניכה שעבר במערה של באבאג'י בהימלאיה הנדסת התודעה שמופעלת בישראל בפרט ובעולם כולו איך משבר או "קריסה" פנימה, יכולים להיות גם שער או הזדמנות להתעוררות מדוע בחר דווקא עכשיו לחזור לישראל, לאחר 28 שנים שחי בספרד ובברזיל מהו התפקיד של עם ישראל בקרב האנושות מה מתאפשר לאדם שמתחבר למסע הנשמה שלו האם יש בכלל ייעוד לנשמה מהי המשמעות של קשר זוגי בהקשר הנשמתי ואיך לטפח חיים מלאים מתוך חיבור למקור הבריאה או להויה פרק עמוק, סוחף ומעורר מחשבה, כזה שלא נותן תשובות קלות בהכרח, אבל מפנה לשאלות המהותיות. האזנה מומלצת למי שרוצה לחקור את מה שיש מעבר למראית העין

אני נמצא כעת בעיצומה של ההרשמה לריטריט "50 גוונים של חופש". ובימים האחרונים, אני נתקל שוב ושוב באותה התופעה. בשיחת הטלפון, האדם שמולי מספר לי בעיניים בורקות מה משך אותו לריטריט. עד כמה הוא מרגיש שזה מדויק לו. עד כמה הנשמה שלו מבקשת את זה. אנחנו מדברים, ואני שומע את הכמיהה בקול שלו. אבל הוא לא נרשם. הוא אומר שהוא צריך "לישון על זה". הוא אומר שהוא צריך לבדוק ביומן. וכמה ימים אחר כך, אני מקבל את ההודעה המוכרת: "חשבתי על זה, ונראה לי שכעת זה לא הזמן הנכון..." אז בואו נדבר רגע על "הזמן הנכון". יש לנו בראש איזו פנטזיה על הרגע הזה. אנחנו מדמיינים אותו כמו יום בהיר, שבו השמיים נקיים מעננים. יום שבו נקום בבוקר עם ביטחון מוחלט. בלי דאגות כלכליות. בלי עומס בעבודה. בלי רגשות אשם שאנחנו משאירים את הילדים או את בן הזוג לבד.

אני פוגש את זה כמעט בכל יום. אנשים יושבים מולי או שולחים לי הודעות ארוכות ומספרים לי שהם בצומת דרכים. שהם מתלבטים, שהם לא בטוחים, שהם שוקלים את כל האפשרויות. אנחנו מספרים לעצמנו ולסביבה שאנחנו "מבולבלים". ויש מקרים שאנחנו הופכים את הבלבול הזה למקצוע. אנחנו הולכים לייעוץ, פותחים בקלפים, עושים טבלאות אקסל של בעד ונגד, חופרים לחברים שלנו בשיחות נפש לתוך הלילה. אבל אם נהיה באמת כנים עם עצמנו, נראה שברוב המקרים, אין שם באמת שום בלבול. האמת היא שעמוק בתוך הלב, בחדר החשוך, בשבריר השנייה הזה לפני שאנחנו נרדמים, אנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים. אנחנו יודעים שהזוגיות הזו נגמרה כבר לפני שנתיים. אנחנו יודעים שהקריירה המנצנצת הזו שכולם מקנאים בה הורגת לנו את הנשמה לאט לאט. אנחנו יודעים שאנחנו חייבים לעבור דירה, או לכתוב את הספר, או פשוט לעצור הכל. אנחנו לא מבולבלים. אנחנו פשוט מפוחדים. כי לבהירות יש מחיר, ולעיתים הוא מחיר יקר. ואנחנו יודעים שאם נודה באמת, אז נצטרך לפעול. לא נוכל יותר להסתתר מאחורי הבלבול. ולפעול זה אומר שאולי זה יכאב למישהו יקר. זה אומר לוותר על הסטטוס שבנינו בעשר אצבעות. זה אומר להסתכל לחוסר הוודאות בלבן של העיניים ולהסכים שאין לנו מושג איך נסתדר כלכלית בחודש הבא. אז אנחנו מעדיפים להמשיך ולהסתתר בתוך הבלבול וההתלבטות.

שוב פרק מיוחד שבו הזמנתי את אהובתי, ורד סבאג, לפרק שבו דיברנו בכנות על מה באמת בונה קשר זוגי עמוק. על כאב, ביטחון, מיניות, נפרדות ותקשורת אמיצה. שיתפנו בטעויות מהקשרים הקודמים שלנו, באיך למדנו להיות נוכחים ברגעים קשים, למה משברים הם לא סוף אלא שער לצמיחה, ואיך אינטימיות רגשית ומינית מחזירה זוגות לאהבה. בין השאר תוכלו לשמוע: מה היו הטעויות שעשינו בפרק א' שלנו מה יכול לאפשר לנו לבטא כאב בתוך קשר למה משברים בזוגיות חשובים לחיזוק הקשר איך מפסיקים לברוח מרגעים קשים בזוגיות למה נפרדות ומובחנות בריאים לקשר ומציתים מחדש את התשוקה והאהבה איך לא לאבד את עצמנו בתוך הקשר הזוגי איך מייצרים שיח אינטימי ועמוק על המיניות החשיבות של המיניות הבריאה בקשר הזוגי איך אפשר עוד להתפתח במיניות הזוגית פרק עמוק, כן ואמיץ, שפותח את הלב ומזכיר לנו שאפשר אחרת. תהנו.

איפה שהוא בסביבות גיל 15, קיבלתי ממישהו (לא זוכר מי זה היה) מתנה. זו היתה תמונה קטנה, מסוג המתנות הסתמיות שקונים בחנויות כמו הפנינג וכו', של תמונת קלף של מזל שור. ועליה כתוב: "בן מזל שור – אוהב קביעות וסולד משינויים". במשך כל גיל ההתבגרות שלי ועד השחרור מהצבא התמונה הזו הייתה תלויה לי מעל המיטה. בכל בוקר כשהייתי מתעורר, ובכל ערב כשהייתי הולך לישון הייתי רואה אותה. וגם לפעמים סתם כשישבתי בחדר, היא היתה מול העיניים שלי. היום אני מבין שמה שעשיתי לעצמי, זו בעצם "הנדסת תודעה" או תכנות עצמי. בלי לשים לב, התמונה הזו תכנתה אותי להאמין שזה מי שאני. וכך עמוק בתת המודע שלי, נשתלה לי האמונה, שאני צריך להיות זה שהולך בתלם. שמתמיד בכל מקום, ולא משנה כמה זה קשה או כואב. זה שמחזיק מעמד, שעומד בציפיות, שמסתדר ויהי מה. כמובן שיש בכך גם הרבה דברים טובים, אבל היום אני מבין, שהתמונה הזו לא הייתה השראה, היא הייתה הסללה לחיים שלא אני בחרתי לעצמי. לקח לי שנים להעז להסתכל על הדמות הזו, ולהבין שהיא לא אני, אלא רק איזו דמות חיצונית שבניתי כדי שלא יראו עד כמה אני לא מרגיש ביטחון, או שלא טוב לי באמת. אבל זה לא רק הסיפור שלי. רובנו מתוכנתים באופן דומה. בין אם זה על ידי תמונה על הקיר, או משפטים של ההורים, או בבית הספר, או בתנועה, בצבא, באוניברסיטה או בעבודה.

לנה ליילה היא מנחה למיניות סומטית המתמקדת בחוויה הגופנית של מיניות וריפוי דרך הגוף. היא מפתחת שיטת “האגן האורגזמי”, ומלווה נשים, גברים וזוגות. דיברנו על המסע האישי שלה, מהטראומה המינית שחוותה בצעירותה, דרך הגירושים, כאב של הגוף ולחיבור מחודש לגוף, לעונג ולחופש פנימי. בין השאר תוכלו לשמוע: איך הגוף זוכר טראומה גם כשאנחנו שוכחים? למה מיניות היא הרבה מעבר לסקס? על הבחירה בתחילת הדרך לעבוד רק עם גברים, כחלק מתהליך הריפוי שלה על המשמעות של להיות אישה מינית בעולם למה לחיות בחופש דורש הרבה אומץ על החרמות שעברה בכלל השונות שלה בגיל צעיר, וכיצד התמודדה עם זה כיצד הפיכתה לאושיית רשת השפיעה עליה ועל אובדן האנונימיות איך דווקא המוזרות שלנו לכולה להפוך לשליחות ולכלי העוצמה והביטוי שלנו? על הקשר בין מיניות, חופש, כסף וכוח? שיחה חשופה, אמיצה ומטלטלת על הקשבה לגוף, ריפוי, אותנטיות והיכולת לבחור מה באמת נכון לנו. פרק עמוק וחשוב. תהנו.

מלינה רימברג היא מטפלת זוגית בגישה סומאטית אינטגרטיבית. מנחה ומאמנת לאינטימיות, מיניות ומערכות יחסים בדרך הטנטרה. יוצרת ומארחת הפודקאסט "החיים בדרך הטנטרה". דיברנו על ההתעוררות הרוחנית שחוותה בגיל 17 שאובחנה כהתקף פסיכוטי, על הפחד מהרוח ועל הדרך הארוכה חזרה אל הגוף, אל הרוח ואל הריפוי. בין השאר תוכלו לשמוע: מה היה אירוע ההתעוררות שחוותה בגיל 17 וכיצד הוא השפיע על המשך חייה על הדיאלוג שלה עם עולם הרוח מי הם האנשים שמגיעים למרחבים של מיניות מודעת מה זו טנטרה ומה היא לא מה הטנטרה מלמדת אותנו על אהבה, יחסים וגבולות על תהליך הריפוי העצמי שעשתה מפפילומה טרום סרטנית כיצד הרפואה הפכה למערכת שיווקית משומנת צמחונות, טבעונות, או שלא? מה זו אהבה עצמית ואיך מגיעים אליה פרק עמוק, כן ומרגש. תהנו.

ד"ר אפרת גיל היא מרצה בכירה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן ובמכללה האקדמית גליל מערבי, ויזמית שהקימה את "אנשי המחר" ו"קבוצת לדעת", מהחברות המובילות בפיתוח ארגוני בישראל. היא גם מטפלת CBT, מורה ליוגה, ואשת ברזל, שהפכה 70 קילוגרמים של עודף משקל למסע של שינוי גופני ונפשי. בין השאר דיברנו על: הרגע שבו הבינה שהיא עומדת למות וההחלטה שהגיעה בעקבותיה איך עשתה את השינוי מאשה עם עודף משקל של 70 ק"ג לספורטאית ואשת ברזל למה 85% מהאנשים שעושים ניתוח קיצור קיבה שוב עולים במשקל, ומה עושים כדי להימנע מכך מה עוזר לנו בתהליכי השינוי איך מניעים שינוי כשאין לנו מוטיבציה מה הופך שינוי להרגל שנשאר לאורך זמן כיצד עקרון ה"קאנדי קראש" יכול לשנות את החיים שלנו מה מאפשר לנו להגיע להישגים שלפני כן לא יכולנו לדמיין את עצמנו מגיעים אליהם פרק מעורר השראה ועמוס כלים פרקטיים לשינוי. תהנו.