ערן שטרן

מירי גד מסיקה היא חברת קיבוץ בארי ומומחית לפיתוח חוסן מנטלי. בבוקר ה-7/10, היא התעוררה ביחד עם בעלה ושלושת ילדיה למציאות נוראית כאשר מחבלי החמאס השתלטו על קיבוץ בארי והחלו לטבוח באנשיו. לאחר שעות ארוכות בממ"ד, כשביתם הוצת באש ונשרף סביבם, החליטה מירי שאין להם ברירה והם חייבים לקפוץ מחלון הממ"ד בקומה השניה ולחפש מקום אחר להתחבא בו. בשלב זה לא היה ברור מי מחכה למטה, מי בקיבוץ בחיים והאם יצליחו למצוא מקום אחר לשהות בו בבטחה. היא ידעה רק שאם ישארו בממ"ד, ימותו מחנק או מהשריפה. הם קפצו מהקומה השנייה יחד עם שלושה ילדים קטינים, ובכך הצילו את חייהם. בין השאר תוכלו לשמוע בשיחתנו: על החוויה שלהם בשעות הארוכות בממ"ד, כשמחבלי החמאס מעבר לדלת ומנסים לפרוץ אותה כיצד חילצו את עצמם מהבית הבוער, לאחר שהבינו שאף אחד לא יבוא להציל אותם כיצד החיים משתנים לאחר אירוע שכזה על המשמעות שמצאה בלהיות מי שמספרת את הסיפור של בארי לעולם איך צומחים ומוצאים שוב את האופטימיות ממשבר כל כך גדול מאיפה מצאה את הכוחות להתמודד ולהשתקם ואיך ההבנה שלה שאין זמן אחר לפעול מאפשרת לה להמשיך ולהסתכל קדימה אל העתיד, תוך כדי, למרות ובגלל הטראומה.

שני קדמי צוקרמן היא אמא, מנחת NLP, מפתחת משחקים ובעברה גם שייטת אולימפית. מסע החיים שלה הוא מרתק וכולל שינויים רבים. בין השאר דיברנו על: הבחירות שלה ללכת עד הקצה בכל דבר שהיא עושה מדוע הגדרות ברורות מעכבות אותנו ההתמודדות באולימפיאדה ומה שלמדה שם על עצמה היציאה מ"המרדף אחר התוצאה" הקנאה שיש בנו מדוע חשוב להנות מהדרך המשחקים בחיים וגם, הפתענו אחד את השניה במשחק שאלות ספונטניות

איתמר ניומן הוא אמן, מורה לאמנות ומדיטציה ובעליו של מרכז ניומן למדיטציה וויפאסנה. מסע החיים שלו הוא מרתק ועובר בתחנות רבות עד לנוכחית במרכז הויפאסנה שהקים ביבניאל. בין השאר תוכלו לשמוע בשיחתנו: על הדרך שלו מעולם הקולנוע והפרסום לעולמות הדיטציה מדוע חקר במשך שנים ארוכות את השואה ומה למד מכך על מתנת המדיטציה שגילה מהם שלושת הדברים שגורמים לנו לסבל כיצד ניתן להפסיק את הסבל מדוע כדאי להפסיק את הריצה והמרדף אחרי האושר הפרספקטיבה שלו על אירועי ה- 7/10

פרק שמפרק חסמים ופותח נתיבים לאפשרות להיות ולחיות הכי קרוב לאופן שבו אנחנו רוצים להיות עצמנו. ולהרגיש חופשיים. ☆ להיות אני. חירות בסיסית וסופר הגיונית, רק שהיישום אעפס, לא פשוט. המון חסמים ובלמים, פחדים ורעשים, הסללות ודפוסים מונעים מאיתנו להגיע אל ליבת היותנו ולהיות אנחנו על מלא. אז איך בכל זאת? ובטח ובטח בתוך שבי המציאות הנוכחית.

אוהד הנווד הוא בלוגר טיולים, מטייל בארץ ובעולם. ארבעה חודשים לאחר שהחל את לימודי ההנדסה הכימית בטכניון, החליט לעזוב ויצא למסע בעולם שנמשך עד היום. בין השאר תוכלו לשמוע בשיחתנו: מה גרם לו לעזוב את מסלול החיים הצפוי והמקובל ולצאת לטייל ולנדוד בעולם כיצד הפך להיות "אוהד הנווד" על המפגש האישי והקרוב (מדי) עם דוב על החילוץ מג'ונגל האמאזונס המשמעות של "לחיות את הרגע" עבורו המורכבות האישית ותהליך היציאה שלו מהארון וגם על ההיבטים הפחות זוהרים של חיי הנוודות בעולם

חופש! הוא אחד הכמיהות העמוקות שלנו כבני אדם. הרבה מן המטרות והיעדים שאנו מציבים לעצמנו, בבסיסם נובעים מהרצון שלנו ליצור ולהרחיב את תחושת החופש בחיים שלנו. אספתי לשיחה מרתקת, שלושה משתתפים מהריטריט "50 גוונים של חופש": נטע לוקסמבורג נעמני, נילי שריל ושי קלמנוביץ. עסקנו בכמה היבטים מעניינים של חופש בחיים שלנו, בין השאר דיברנו על: כיצד החופש שלנו גדל כאשר אנו מסכימים להסיר תחפושות, הגנות ומגננות כיצד הכנות, הפתיחות והאותנטיות מאפשרת לנו קלילות מדוע חשוב להכיר ולקבל את כל החלקים וההיבטים השונים שבתוכנו למה כל כך קשה לנו "לעוף על עצמנו" ועל התחושה כשאנו מאפשרים זאת מהן מלכודות החופש הכובלות ומצמצמות אותנו כיצד השינוי שהם חוו בריטריט הדהד לילדים ובני המשפחה שלהם על החוויה היחודית שלהם שחוו וכיצד היא ממשיכה ללוות אותם גם היום

נועם שפלטר הוא יזם סדרתי ומורה דרך פיננסי, שבמהלך כמעט 30 שנה הקים וניהל עסקים עם מוטיב משותף לכולם – עזרה ללקוחות לצמוח ולהשתפר בעסקים ובחיים. בשיחתנו שנסובה על יזמות, עסקים ועל החיים בכלל תוכלו לשמוע: מיהו יזם ומה מאפיין אותו? על המסע שלו מהיותו ילד מופנם למי שעומד על במות ומופיע בפני אלפים על המעבר מעולמות הריקוד לעולמות היזמות והסטארטאפים כיצד הפטירה של אביו, כשהיה בן 22, השפיעה על מהלך חייו על התפיסה שלו שעסקים הם משחק האם עסק חייב לצמוח ולהתפתח מה אמרה לו בתו, כשהיתה בת 5, ששינה את כל ההתנהלות שלו מה מניע אותו לעשייה שלו ונותן לו דרייב ומוטיבציה מדוע ידע ומוטיבציה לבד אינם מספיקים כדי לחולל שינוי

בחלק הראשון עסקתי בהיבט הראשון שמאפשר לנו יותר חופש בחיים, והוא גבולות ברורים. אמרתי שישנן שתי בעיות נפוצות בקשר לגבולות שלנו: הראשונה, שאנו לא יודעים מהם הגבולות שלנו ופעמים רבות בגלל זה, הגבולות שלנו נחצים על ידי אנשים אחרים ומתוך כך פוגעים בחופש שלנו. והשניה היא הפוכה, אנו שמים על עצמנו יותר מדי גבולות, ומתוך כך מצמצמים את החופש שלנו. מהבעיה השניה נובע ההיבט השני שמאפשר לנו יותר חופש בחיים, והוא: אפשרויות. כולנו גדלנו (ומגדלים את ילדנו) מתוך הסללות מסוימות. תרבותיות, חברתיות, קהילתיות, ממשלתיות, חינוכיות ועוד. כולנו תוצר של מערכת שמסלילה אותנו להיות כמו כולם. להתנהג כמו כולם, לחיות כמו כולם, לרצות את אותם הדברים – כמו כולם. כל מי שמעז להיות קצת שונה, לרוב יוגחך, יוגלה, יופלה וינודה מהחברה והסביבה. זהו תהליך "טבעי" שקיים בכל מקום, אף אחד מאיתנו לא חף מכך. ישנן הרבה סיבות למה ההסללה הזו קיימת, ואחת המשמעותיות מבין כל הסיבות האלו היא שכך קל יותר להשיג שליטה. כהורים קל לנו יותר לשלוט בילדים שלנו כשהם פועלים ומצייתים לחוקים שאנחנו הגדרנו להם. לממשלה, לשלטון, למעסיקים וכו' קל יותר לשלוט באזרחים כשהם פועלים ומצייתים לחוקים שהוגדרו להם. ושליטה בהגדרתה מאד מצמצמת חופש. בצד השני של זה, מאחר וכולנו יצורים אנושיים שבבסיסם מחפשים אהבה ושייכות, אנו לומדים מגיל מאד צעיר להבין שכדי לא לאבד את האהבה והשייכות כדאי מאד שנהיה כמו כולם, שנציית, ושנלך באותה דרך מוסללת וידועה. בודדים הם האנשים שיהיו חזקים מספיק נפשית ורגשית להסליל לעצמם דרך חדשה ושונה מהמקובל. הם יהיו חזקים מספיק כדי להכיל את הנידוי וההגחכה עד שיפרצו לעצמם דרך חדשה. לרוב, מתישהו הדרך שלהם תתגלה כפורצת דרך ותאומץ על ידי ההמון והם יזכו לברכתם. כאלו הם גלילאו, הרצל, ג'ובס, ואחרים.

אני מאמין שבכולנו יש איזו שהיא כמיהה פנימית עמוקה לחופש. אנחנו לאו דווקא בהכרח נגדיר את זה בצורה הזו. קל לנו יותר לשים מטרות ויעדים ברורים ומובנים יותר כמו שיהיה לנו יותר כסף, בית חדש, זוגיות אוהבת, עיסוק חדש וכו'. אבל אם נחקור לעומק ובכנות מה נמצא מתחת ליעדים האלו, ניתן לראות שבהרבה מקרים, אנו רוצים את המטרה או היעד ששמנו לעצמנו כי אנו מאמינים שזה יספק לנו יותר חופש בחיים. אצלי, הרבה שנים, המטרות הכלכליות שלי נבעו מתוך כך שהאמנתי שאם יהיה לי יותר כסף, זה יאפשר לי יותר חופש. או אם יהיה לי עיסוק חדש אהיה בו יותר חופשי. וישנם דברים שבהחלט יכולים לעזור לנו להרגיש יותר חופשיים, אבל לא בהם תלוי העניין. ראיתי אנשים ללא כסף שחיו בתחושת חופש מופלאה ולעומתם, כאלו שהיו להם מיליונים וחווית החיים שלהם היא של שעבוד. קודם כל, מה זה אומר בכלל חופש? מה זו השאיפה הזו? נתחיל בכך שחופש זה לא חופשה. הרבה פעמים התמונה שעולה לנו בראש היא כשאנו יושבים על איזה שהוא חוף, קוקטייל ביד עם מטרייה קטנה בפנים ולא עושים כלום. זה לא חופש. עבורי, ההגדרה הפשוטה ביותר לחופש היא: לחיות את החיים שלי, בתנאים שלי ובאופן שבו אני בוחר לחיות אותם.

שלשום, ביום העצמאות שלחתי לכם שאלה: מה זה חופש ועצמאות עבורכם? קיבלתי מכם חזרה עשרות תשובות, עברתי והגבתי לכולן, וריכזתי מתוכן כמה תשובות מייצגות, שהאחרות היו דומות להן. אפשר ללמוד הרבה על אדם מתוך התשובה שלו, לראות את המקום המנטאלי והתודעתי שהוא נמצא בו, מה האמונות שמחזיקות אותו ומתוך כך גם נגזר, מן הסתם, המקום שהוא נמצא בו בחיים שלו. אז הנה המקבץ הראשון של התשובות שקיבלתי: בשבילי חופש זה לקום כל בוקר מחדש ולבדוק את המחשבות של אתמול עצמאות בשבילי זה חופש לבחור🦋 עצמאות היא חופש לעשות את הבחירה שלי בהשלמה מלאה היכולת לקום בבוקר ביקיצה טבעית ובלי לחץ, לתכנן את היום/השבוע בעצמי ללא תלות באף אחד. הזמן שיש לי לזרום עם ההחלטות שלי מאפשר לי עצמאות יומיומית. הנשימה וההתבוננות בה מאפשרת לי עצמאות של הרגע.