עסקים

ההצגה נגמרה. אפשר להוריד את המסיכות!

הי! מילדות מחנכים אותנו להיות "ילדים טובים". בבית הספר מצפים מאיתנו שנהיה "תלמידים טובים" ושנוציא "ציונים טובים". בעבודה מרגילים אותנו "ללכת בתלם" ולעשות את "מה שצריך".   אם נסתכל על זה רגע לעומק, נראה שכמעט מהיום שהגחנו לאוויר העולם אנו נכנסים למסגרות כאלו ואחרות של "כך צריך" או "כך מקובל". ההשפעה של ה"צריך" וה"מקובל" על החיים שלנו היא הרבה יותר משמעותית ממה שרוב האנשים יכולים לדמיין לעצמם.   לרוב זה פועל ברמות שהן כבר לגמרי לא מודעות, ואנו, כמו רובוטים מחונכים, מצייתים למוסכמות, למסגרות והולכים בתלם כמו "ילדים טובים". בדיוק כמו שחינכו אותנו בילדות. וזה ממשיך גם כשאנו מתבגרים, ומתפתחים, וזה קורה גם בעולם התעסוקה ובעולם העסקים.   אני רואה את זה הרבה בעולם העסקי, בשיווק, באופן שבו בעלי עסקים מתנהגים ופועלים. וגם אני, שנים רבות פעלתי כך. מתוך אותם דפוסים מקובלים ו"נחשבים". ובעצם מה שאנו בפועל עושים זה לשים על עצמנו סוג של "מסיכה" של מי ש"צריך להיות", ומשחקים את המשחק ואת ההצגה של איך הדברים "אמורים להראות", כדי להיות כמו כולם. כל כך הרבה אנרגיה ומאמץ מושקעים בכך – בלהיות כמו כולם.   אפשר לראות את זה למשל בשיווק של הרבה מאד עסקים – בתבניות שכולם משתמשים בהן, בתמונות, בכתיבה, בשיטות השיווק והמכירה – לפעמים זה נראה שכל עולם השיווק הפך להיות סוג של "Copy and Paste" אחד גדול. כולם נראים, נשמעים ומרגישים אותו הדבר – כמו כולם.   ובעולם הפייק ניוז וה-fakebook (ויסלח לי צוקי...  ) זה רק מתעצם עוד ועוד.   למשל, ישנה תפיסה מקובלת בעסקים ש-bigger is better (יותר גדול יותר טוב). והרבה בעלי עסקים שמים על עצמם מסיכות ומשחקים הצגה של "גדולים". שהם פונים לאלפי אנשים, מטפלים באינספור לקוחות, וכל מה שהם משדרים החוצה סביבם הוא כמה שהם "גדולים". אבל הזדמן לי, והרבה יותר מפעמים ספורות, לשבת עם בעלי עסקים כאלו, ולראות את המספרים האמיתיים בעסק שלהם, ולהבין די מהר, שמעבר להצגה הנפלאה שמוצגת כלפי חוץ, לא נשאר להם הרבה בסוף היום. כי זה לא באמת משנה מה המחזור שלך, כמה אתה מוכר וכמה הכנסות יש לך,הרבה יותר משנה כמה נשאר לך אחרי כל ההוצאות.   ולשחק את ההצגה, ולרכוש את כל ה"מסיכות" הנדרשות כדי להציג כמה אנחנו "גדולים" עולה כסף. והרבה. כך שיוצא לא פעם, שאותם בעלי עסקים נכנסים לסוג של מעגל אינסופי שבו הם צריכים לייצר עוד ועוד הכנסות כדי לעמוד בכל ההוצאות שהם מוציאים כדי שיוכלו ליצור את מראית העין שהם גדולים, כי לתפיסתם זה מה ש"צריך". כלומר, זו ההצגה שמצופה מהם להציג.   זה לא גורם להם לאושר. בדרך כלל להיפך, זה גורם להם למתח ולתחושה שהם מתרחקים ממי שהם באמת.   יוצא לי לפגוש בעלי עסקים שמשקיעים אלפי שקלים ויותר בצילום של סרטונים או במהלכים שיווקיים כאלו ואחרים שהם עושים, כי "זה מה שעובד היום". זה לא טבעי להם בהכרח לעמוד מול המצלמה, אבל הם עושים את זה כי "צריך" או כי "ככה כולם עושים". הם לובשים את המסיכות. ומה שקורה הוא שהמסיכות - מסיחות. הן מסיחות אותנו ממי שאנחנו באמת. הן מסיטות אותנו מעצמנו. הן גורמות לנו לשחק משחק שהוא לא טבעי לנו. בעבר, ההצגות והמשחקים הללו היו לפחות אפקטיביים. כלומר הלקוחות היו מתרשמים מהן, ומושפעים מהן. היום פחות.   זה לא שזה לא עובד יותר. זה עדיין עובד, וכנראה שתמיד ימשיך לעבוד, רק בפחות אפקטיביות מאשר בעבר. כי העולם משתנה. הלקוחות משתנים. העולם עובר מהפיכה של מודעות והתעוררות.  אנו הופכים להיות יותר ויותר מודעים. ואנו יודעים להרגיש ולזהות די מיידי, מתי אנו פוגשים ב"הצגה" או "מסיכה" ומתי אנו פוגשים במישהו אותנטי ואמיתי. תם עידן ההצגות. מתחיל עידן חדש. זה לא מקרי שאנו שומעים יותר ויותר על אותנטיות ועל כנות בעסקים ובשיווק. האנשים, הלקוחות, אנחנו - כמהים לכך.   אנו כמהים לאמת. נמאס לנו מהזיופים, מההצגות ומהבטחות השווא. אנחנו רוצים את האמת. והאמת מתחילה אצלנו. אצל כל אחד ואחת מאיתנו. בפנים.   לכל אחד מאיתנו יש את האמת היחודית שלו. את ה"צבע" המיוחד שלו. את ההוויה היחודית שלו ואת השליחות היחודית שלו. במקום להתאמץ ולהשקיע אנרגיה, זמן וכסף בהצגות ומסיכות, למה שלא נשקיע את האנרגיה בלהביא את מי שאנחנו באמת לידי ביטוי. באותנטיות. בכנות.בלי רעש וצילצולים.   בואו ונתחבר למי שאנחנו באמת, ונביא את זה לידי ביטוי – במוצרים ובשרותים שאנו מציעים, בשיווק שלנו ובשרות שלנו. בואו ונהיה מי שאנחנו באמת, במקום מי ש"אנחנו אמורים להיות". בראיון "שליחות, עסקים והשפעה" שקיימתי לאחרונה עם שלושה מבוגרי "קהילת השליחות", הם דיברו כל אחד מהזווית האישית שלו, על החשיבות הגדולה שלהחיבור והדיוק הפנימי שהגיעו אליו. על היכולת שלהם להתחבר לעצמי האותנטי שלהם, להבין במדוייק את ההוויה שלהם ואת השליחות שלהם בעולם ולהתמסר לה. להתמסר לה באופן מוחלט, בלי הצגות ובלי מסיכות. פשוט להיות מי שהם ולהביא את זה לעסק שלהם ולשיווק שלהם.   זו ההזדמנות הגדולה שקיימת היום בעולם העסקי, לשם עולם העסקים צועד.   מה אתם אומרים? מצטרפים? הצעד הראשון לדיוק ולקבלת ההכוונה הפנימית, לזיהוי השליחות שלכם, מתחיל בסדנת ה"תגלית".   אשמח לפגוש אתכם שם בקרוב! שלכם, ערן.

רק תגיד לי מה לעשות!

הי, אני נתקל בזה לא מעט פעמים. הם מגיעים אלי, בעלי עסקים בדרך כלל, אבל לא רק, ואז זורקים את השאלה הזו: "רק תגיד לי מה לעשות!". כמה פעמים זה קרה לכם? אני יודע שלי זה קרה המון פעמים בעבר. הסתובבתי עם התחושה הזו, שאם רק מישהו היה אומר לי בדיוק מה אני צריך לעשות, שלב אחרי שלב, הכל היה מסתדר ובא על מקומו בשלום. התוצאות שאני רוצה, ההצלחה שאני מחפש – הכל היה מסתדר, אם רק מישהו היה אומר לי בדיוק מה לעשות. וזה מאד טבעי לחשוב ולהאמין כך. כי הורגלנו מילדות לפעול כדי להשיג תוצאות. הורגלנו לקבל ידע מאנשים אחרים ואז ליישם אותו כמו שלימדו אותנו. ומסביב כולם מציעים לנו שיטות, נוסחאות וגלולות קסם שאם רק נטמיע אותן בדיוק מושלם – הכל יסתדר ויזרום אלינו כפי שאנו רוצים. רוצים עוד לקוחות – הנה הנוסחה המנצחת לוידאו שיביא לכם טונה של לקוחות בתוך 3 שעות בדיוק! רוצים למכור יותר – הנה 6 המשפטים שיסירו כל התנגדות שיש ללקוחות ויכריחו אותם לקנות מכם, אפילו אם לא בא לכם למכור להם! וכן הלאה.... שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא נגד שיטות ונוסחאות. אני עצמי למדתי המון כאלו, וגם לימדתי ועודני מלמד. אבל, וזהו אבל גדול – עדיין לא פגשתי בשום מקרה, כולל לא אני עצמי, שבו ההטמעה של שיטה או נוסחה כזו או אחרת, צעד אחר צעד, בדיוק כפי שנדרש, בהכרח הביאה לתוצאה הרצויה. וזה לא בגלל שהשיטה או הנוסחה לא נכונה או לא עובדת. זה בגללנו. בגלל מי שמיישם את השיטה. הנוסחאות הללו אמורות לעבוד על one size והבעיה היא שאנחנו לא one size. אתמול נפגשתי עם לקוחה שאני מלווה כבר כמה שנים. ודיברנו על שיפור שהיא יכולה לעשות בתהליך המכירה שלה. והצעתי לה שאגיע לארוע שהיא מקיימת כדי לראות איך היא מוכרת, ואז לתת לה פידבק מעמיק על התהליך שהיא מקיימת עם הצעות לשיפורים. היא מאד התלהבה מהרעיון, ואז אמרה את המשפט שמיד הקפיץ אותי: "כי אתה קוסם ותוכל לסדר את זה" מיד עצרתי אותה. אני לא קוסם. רחוק מזה. יש דברים שאני יודע שעובדים, או יותר נכון לומר – אמורים לעבוד. אבל זה שהם עובדים עבורי, אינם אומרים בהכרח שיעבדו באותה הצלחה גם לה או לכל אחד אחר. אני לא נגד להיעזר בידע של אנשים אחרים, להיפך – זהו הקיצור דרך היחידי שאני באמת מכיר להצלחה. אבל, בדרך, אסור לשכוח את עצמנו. מאחר ואנו כל כך מחפשים את התשובות בחוץ, אצל אנשים אחרים, אנחנו שוכחים לגמרי שהתשובות האמיתיות, הכי נכונות והכי מדוייקות – נמצאות אצלנו בפנים. ולא אצל אף אחד אחר. כן, אני יודע שהמשפט האחרון יכול להשמע קצת "רוחני" ואמורפי לחלק מהאנשים... גם לי הוא היה נשמע כזה עד לפני מספר שנים. אבל, מאז שרכשתי את הכלים ופיתחתי בעצמי את היכולת לקבל את התשובות מבפנים, הכל נהיה פשוט יותר. מדויק יותר. נכון יותר. לאורך השנים שמעתי מלא מעט לקוחות שהשתתפו בתוכנית "השליחות" שהדבר הכי משמעותי שהם קיבלו בתהליך שעברו, הוא את היכולת לקבל את התשובות המדוייקות ביותר עבורם – מבפנים. מעצמם. אחד מהם אמר לי את המשפט: "קיבלתי את המנטור הכי טוב בעולם – את עצמי. אני לא צריך להסתמך על אחרים כדי לקבל תשובות, אני יודע להתחבר פנימה ולקבל את התשובות הנכונות והמדוייקות ביותר עבור עצמי". וניתן לקבל תשובות על כל תחום שאנו חושבים עליו – לא רק בעסקים, כמו מי הלקוחות המתאימים לי, איזה מוצרים אני יכול להציע להם, באיזה מחירים למכור, ואיך לשווק ולמכור אותם. אלא גם בתחומים האישיים הפנימיים שלנו, החל מלדעת בדיוק מירבי מה התפקיד והשליחות שלנו כאן בעולם, מה השיעורים שאנו עוברים וכיצד להתמודד איתם. איך להתמודד עם אתגרים שאנו חווים. במשפחה שלנו, עם בני הזוג והילדים, במערכות יחסים בכלל. במערכות היחסים שלנו עם כסף... בכל תחום בחיים שלנו ניתן לקבל הכוונה פנימית מדוייקת ומאד מאד עוצמתית. אבל בשביל זה אנחנו צריכים להסכים להיפתח לרעיונות חדשים, להיפתח להתנסויות חדשות, ובעיקר להיפתח להבנה שיש הרבה מאד דברים שאנו לא יודעים, ושאנו לא יודעים שאנו לא יודעים. האם אתם מוכנים לקפוץ למים? ולהתנסות בכך? אם כן, אז סדנת "התגלית" (קישור לתגלית) היא השלב הבא עבורכם. בסדנה תחשפו לדרך משמעותית לקבל מידע אמיתי, מדוייק ואותנטי עבורכם, הנוגע לכל תחום בחייכם, לעסק או לעיסוק שלכם, ולשליחות שלכם בעולם.

מה שאני לא יודע שאני לא יודע

הי! עד כמה שאנו אוהבים לחשוב על עצמנו שאנחנו "פתוחים ונאורים", האמת היא שכולנו, בצורה כזו או אחרת, מוגבלים לעולם התפיסות, האמונות והידע שלנו. אנו חיים בתוך מסגרת עולם "ידע" מסויים שנבנה והתבסס בתוכנו לאורך השנים והחיים שלנו. ככל שאנו גדלים ומתפתחים, מן הסתם אנו מרחיבים את עולם ה"ידע" הזה, אבל אם נשים זאת בפרספקטיבה של כל הידע שקיים בעולם, הרי שאנו יודעים מעט. ממש מעט. למעשה אנחנו יודעים כל כך מעט לעומת כל הידע שקיים בעולם, שאם היינו מנסים ליצור אילוסטרציה של זה, זה היה נראה משהו כזה. (האיור לקוח מתוך ספרי הראשון "להגשים" ובו מתואר "מעגל הידע של היידיגר") העיגול המלא מייצג את כל הידע שקיים בעולם. החלק התחתון מייצג את מה שאני יודע שאני יודע. אני יודע שאני גבר, אני יודע אנגלית ואני יודע לשחות (וחוץ מזה אני יודע עוד כמה דברים ). החלק מעליו מייצג את כל מה שאינני יודע שאינני יודע. אני יודע שאני לא יודע להטיס מטוס, ואני יודע שאני לא יודע יפנית (ואני יודע שאני לא יודע עוד הרבה מאד דברים אחרים). החלק השלישי במעגל הידע של היידיגר הוא החלק החשוב ביותר וגם הגדול ביותר: הוא כל מה שאינני יודע שאינני יודע. יש שם עולם שלם של ידע, שאני בכלל לא מודע לו שקיים. ובגלל שאיני יודע, אין לי גם מושג איפה להתחיל לחפש אותו... כך אנו מתנהלים בעולם, כשאנו יודעים מעט מאד. ואיננו מודעים להמון. אנו קצת "יהירים" לחשוב שאנו יודעים הרבה, וזה יוצר לנו לרוב בעיה משמעותית – אנו בטוחים שאנו יודעים, ולכן למעשה חוסמים את עצמנו מלדעת מה עוד קיים. במקרים קיצוניים נאמר על אדם כזה שהוא "צר אופקים" – מישהו שכל כך נעול וסגור על מה שהוא יודע, שאינו פתוח כלל לשמוע משהו חדש ששונה מהמוכר והבטוח שלו. אבל האמת היא שכולנו "צרי אופקים" בצורה כזו או אחרת. בגלל מה שתארתי כאן, אנו מסוגלים לראות למרחק של מה שאנו כבר יודעים ומכירים, ולכל היותר גם קצת לאזור של מה שאנו יודעים שאיננו יודעים. אבל למרבית האנשים אין שום גישה לאזור של מה שהם "לא יודעים, שהם לא יודעים". התופעה הזו אינה מקרית. השורש שלה נעוץ, באותו מנגנון פנימי שכתבתי עליו כבר בהרחבה לא מעט בעבר – האגו שלנו. האגו שלנו, הוא השומר הנאמן. ששומר עלינו מכל רע ומכל סכנה. ואין דבר שמפחיד את האגו שלנו יותר מאשר – שינוי. בכל פעם שהאגו נחשף לאפשרות של משהו שהוא שונה מהמוכר והבטוח שלנו, הוא נכנס למצב הגנה ולמעשה עושה כל שביכולתו למנוע מאיתנו את השינוי. כי מבחינת האגו, כל שינוי הוא מסוכן. האגו נצמד למוכר ולבטוח, כי הוא שואב מכך בטחון. המוכר מעניק לו וודאות. וכל יציאה מהאזור המוכר מעלה בנו תגובות של חשש ופחד, שהם למעשה מנגנוני הגנה שהאגו מפעיל כדי להשאיר אותנו בטווח של המוכר והבטוח. אין לנו שום סיכוי שבעולם להחשף לאזור של "מה שאני לא יודע שאני לא יודע", כל עוד אנו מאפשרים לאגו שלנו להמשיך ולפעול בתוכנו בצורה הרגילה שלנו, שמשאירה אותנו באזורים הכל כך מוכרים לנו. אבל לפני שנבין איך בכל זאת אפשר להגיע לאזורים הללו, נשאלת השאלה ההגיונית – למה זה בכלל חשוב לנו? למה חשוב לנו, או במה זה יכול לעזור לנו אם נוכל להכנס לאזור של "מה שאנו לא יודעים שאנו לא יודעים"? מבחינת האגו שלנו, הכי קל עבורו להתנהל בעולם שאין בו שינויים, ואין בו תזוזות מחוץ לגבולות המוכר והבטוח שיצרנו לנו בחיינו. במקום המוכר והבטוח, אין איומים, אין שינויים, אין שום דבר שיכול בדרך כלל לפגוע או להפריע לנו לנהל את חיינו באופן לכאורה שלו. אני אומר לכאורה, כי בפועל, יש בכל אחד מאיתנו כח נוסף, וזה הרצון שלנו להתפתח ולצמוח. ושני הכוחות הללו – האגו שרוצה להישאר במקום, והנשמה שלנו שרוצה להתפתח, נמצאים כל הזמן בקונפליקט תמידי. אם האגו מצליח בתפקידו, הרי שאנו נשארים במוכר ובבטוח, באזור של מה שאנו יודעים שאנו יודעים. ובאזור הזה, אנו יודעים איך להשיג את התוצאות שאנו יודעים כבר להשיג. לדוגמה, אם אני יודע ליצור לעצמי הכנסות של 30,000 ₪ בחודש בעסק שלי (או בעבודה שלי) הרי שכל עוד לא אדע משהו חדש (שאינני יודע כרגע) לא אוכל להגדיל את ההכנסות שלי מעבר לכך. מרבית האנשים, יסתכלו לאזור הבא: של מה שהם יודעים שאינם יודעים, כדי לחשוב איך יוכלו למשל להגדיל את השכר או ההכנסה שלהם. אבל אין להם שמץ של מושג מה אפשרי עבורם באזור של מה שהם לא יודעים שהם לא יודעים. לפני כ-11 שנים, כאשר נסעתי לראשונה לארה"ב ללמוד ממי שהפך להיות מנטור משמעותי עבורי: בוב פרוקטור, אני זוכר היטב את המפגש הראשון שלנו. לבוב יש שאלה שהוא נוהג לשאול כל אדם שהוא פוגש לראשונה, והיא: "מה היית עושה אם הייתי יכול להראות לך איך להפוך את ההכנסה השנתית שלך להכנסה חודשית". השאלה עצמה פגשה אותי באזור של "מה שאני לא יודע שאני לא יודע". כי זה לא משהו שהעליתי בכלל על דעתי שהוא אפשרי. ובטח שלא העליתי על דעתי שהוא אפשרי עבורי (באותה התקופה). אם בוב לא היה שם לשאול אותי את השאלה הזו (שעבורו היא לגמרי באזור של "מה שהוא יודע שהוא יודע"), הרי שאני לא הייתי מעלה על דעתי לשאול אותה ולבדוק אותה, כי עבורי היא באזור הלא ידוע. אז המסקנה הבלתי נמנעת היא, שבאזורים הללו – של מה שאנו לא יודעים שאנו לא יודעים, שם נמצאת הצמיחה וההתפתחות האמיתית שלנו. שם נמצאות ההזדמנויות עבורנו. אבל – כאן גם המילכוד הגדול: אין לנו לשם גישה. כלומר, לרוב אין לנו שום גישה לאזור הזה. יש 2 דרכים שאני מכיר שמאפשרות לנו גישה שכזו. הראשונה, כפי שתארתי כאן, היא שמישהו אחר שכבר יודע את מה שאני לא יודע שאני לא יודע, יביא את הדבר לתודעתי. בדיוק כפי שבוב פרוקטור, ומנטורים אחרים שאני נעזר בהם באופן שוטף הם עבורי. זהו קיצור הדרך היחיד שאני מכיר – להעזר במי שכבר השיג בהצלחה את מה שאני רוצה להשיג. הדרך הזו היא מאד אפקטיבית, אך יש לה מגבלה אחת ברורה: היא תמיד תהיה מוגבלת בתודעה של האדם שאנו נעזרים בו. כי גם לו, בדיוק כמו לנו, יש את אזורי העיוורון שלו – את אותם אזורים של מה שהוא לא יודע שהוא לא יודע. כלומר, גם אם נעזר במישהו אחר, עדיין אנו לא נקבל לעולם גישה לאותם אזורים מופלאים. אך יש דרך נוספת, מדוייקת אפילו עוד יותר, שמאפשרת לנו להגיע לאותו אזור של ידע, תובנה והבנה שכל כך חשוב לצמיחה, להתפתחות ולתוצאות שלנו. דרך שאינה תלויה באדם כזה או אחר, והיא לגמרי זמינה לנו בכל עת ובכל זמן. לכולנו ישנה תודעה גבוהה יותר. כל אחד יקרא לה אולי בשם אחר. יש מי שיקראו לה אינטואיציה, יש מי שיקרא לכך ההדרכה שלו, יש כאלו שיקראו לכך הנשמה, או "האני הפנימי". יש כאלו שיקראו לכך אלוהים או יקום. והאמת היא, שזה ממש לא משנה איך תקראו לכך, הדבר החשוב להבין הוא שלכולנו יש את החלק הזה. שהוא זמין עבורנו. והמידע באזור של מה שאנו לא יודעים שאנו לא יודעים, נגיש עבורו. ויכול באותה מידה גם להיות נגיש עבורנו. לרוב, כשאנו חושבים על אינטואיציה למשל, הרי שהיא פועלת בצורה אקראית, לעיתים היא מגיעה אלינו ומכוונת אותנו, ומביאה לנו תודעה חדשה ממימד שלא היה מוכר לנו קודם לכן. אבל היא לרוב האנשים אינה עקבית. והיא מגיעה לפעמים ולפעמים לא. תארו לכם שהיתה דרך, שבה היינו יכולים להתחבר לאינטואיציה הגבוהה שלנו, ופשוט לקבל את המידע לפי דרישה. לפי מה שאנו זקוקים לו באותו הרגע. אתם לא צריכים לתאר – ישנה דרך כזו בדיוק. וזו דרך שבארבע השנים האחרונות כבר לימדתי אלפי לקוחות, והם קיבלו את הכלים לקבל מידע מדוייק, אותנטי, אמיתי ופורץ דרך עבורם. לכל תחום בחיים שלהם: בחיים האישיים, בעסק, בחיים הכלכלייים, בבריאות או בכל תחום אחר. מתוך החיבור הזה, הם מקבלים בין השאר תשובות לשאלות מהותיות כמו: מה השליחות שלי בעולם? את מי נועדתי לשרת ולמי נועדתי לעזור? כיצד אני צריך להביא זאת לידי ביטוי בחיי? ועוד... אם הייתם רוצים להשמיש את היכולת הזו גם אצלכם, אז סדנת "התגלית" שאקיים בקרוב היא הצעד הראשון לכך.

מה אפשר ללמוד מהסרט החדש של טום קרוז (משימה בלתי אפשרית)?

הי! כן, אז גם אנחנו הלכנו לראות את הסרט החדש – משימה בלתי אפשרית 6. אני אתחיל עם השורה התחתונה – שעתיים וחצי (לא דקה אחת פחות) של אקשן מותח, עשוי היטב. בהחלט אופציה נחמדה להעביר זמן ולהנות מסרט. ושאפו ענקי לטום קרוז עצמו, שהלוואי שבגילו אצליח להיות אפילו ב-5% אנרגטי ממה שהוא עושה בסרט הזה (כן, הוא לא משתמש בכפילים!!) אבל.... כשאתה חושב רגע מה היה שם בסרט, על מה היתה העלילה, על הדמויות, וכו' – מגלים שאין שם יותר מדי. יצרו עבורנו סרט שכל מטרתו היא לתת לנו good time עם הרבה אקשן והמון פעלולים. כנראה שכל התקציב הלך על זה ולא נשאר יותר מדי תקציב לעלילה. שלא תבינו אותי לא נכון, בהחלט יש מקום לסרטים כאלו שכל מטרתם היא ליצור הנאה לצופים, בלי שיש בהם משהו מעבר לכך. נראה שישנה מגמה בסרטים שכל מטרתה היא כמה שיותר "לרגש" את הצופים, לגרום להם ל"וואו", לעשות דברים שלא נעשו או נראו קודם לכן. ואז יוצרים סרטים עתירי כוכבים, ועתירי פעלולים ואפקטים. הקהל נהנה, הסרטים מוכרים היטב, וכולם מבסוטים. אבל אני רואה כאן איזו שהיא מגמה שקורית לא רק בסרטים, אלא בהרבה מאד תחומים אחרים בחיים שלנו. והמגמה היא – לספק פתרונות "אינסטנט", גלולות "קסם" שכל מטרתן היא לתת לאנשים ריגוש מהיר ותו לא. ואפשר לראות את זה בכל תחומי החיים. הרשת והמדיה מוצפים בהצעות מפתות לתוכניות הרזיה ב"שלוש דקות" בלי דיאטה, ובשיטות שיגרמו לכם להפוך ל"מליונרים" בתוך 15 דק' עבודה ביום שגורמות אפילו לטים פריס שכתב את "4 שעות עבודה בשבוע" להראות חובבן לעומתן. זה נכון שתמיד היו דברים כאלו, אבל מרגיש לי שבתקופה האחרונה הכל מאד התעצם. המציאות היא שאין באמת "גלולות קסם" או פתרונות מהירים. ואני גם לא באמת מכיר אף אחד (כולל המליונרים האמיתיים עצמם) שנהיה מליונר ב-15 דק' של עבודה ביום. אבל אנו מוצפים בהבטחות כאלו, ואנו גם שמחים לנסות אותן, כי לכולנו ישנה איזו שהיא תקווה פנימית בפנים, שאולי אולי, באמת ישנו איזה "קיצור דרך" שיעזור לנו להגיע לאן שאנו רוצים ושיחסוך לנו את הזיעה והמאמץ שיש בדרך. אני לא מאמין בגלולות קסם, אני יודע שלכל דבר נדרש תהליך. אנו פשוט פחות אוהבים תהליכים. בטח ובטח כשאנו רואים מסביב כל מיני הבטחות שיכולות לחסוך לנו את התהליך. יצא לי ב-12 השנים שאני בעולם העסקים וההתפתחות, לראות ולפגוש עשרות אלפי אנשים. ואם יש מכנה משותף אחד לכל אלו מתוכם שהצליחו מאד והתקדמו מאד הוא זה: הם עברו תהליכים עמוקים ומשמעותיים של התפתחות, הם השקיעו הרבה מאד בהתפתחות שלהם ובהצלחה שלהם, הם לא התפתו לכל מיני "גלולות קסם" והתמסרו לתהליך. וגם אצל כולם – ההצלחה שלהם לא היתה מקרית, והיא היתה תוצאה של הרבה עבודה, השקעה, מאמץ, התמסרות ומחוייבות לעצמם ולחיים שלהם. ההצלחה בשום תחום בחיים אינה מקרית. גם לא של טום קרוז ושל כל סדרת הסרטים שלו של "משימה בלתי אפשרית". אז אני רוצה לסיים בשלוש המלצות קונקרטיות! 1. לכו לראות את "משימה בלתי אפשרית" – אני מאמין שתהנו! 2. ביום שלישי הקרוב (ה-7/8) אני עומד לקיים ראיון מרתק עם 3 אנשים שזכיתי ללוות ב-3 השנים האחרונות ושכל אחד מהם התפתח בצורה מדהימה – אישית, עסקית וכלכלית. וכל אחד מהם היום משפיע על אלפי אנשים. נדבר על איך הם עשו את זה ומה הביא אותם להצלחה שלהם – מוזמנים להצטרף כאן בקישור 3. מי מכם שמוכן לעשות תהליך מעמיק, ולקבל כלים משמעותיים לכך, אני מזמין אתכם לבדוק את סדנת "התגלית" הקרובה – גם שלושתם החלו שם... שיהיה שבוע מוצלח! שלכם, ערן.

החברים שמחכים שאכשל

אתמול בבוקר נפגשתי עם לקוחה שאני מלווה עסקית. עד לפני מספר חודשים עבדה בתפקיד בכיר ומאד מצליח באחת מחברות ההייטק הגדולות. לאחר שעזבה היא יצאה לדרך עצמאית, ומציעה שירותים בעולם תוכן שונה ממה שעשתה בתפקידה בהיטק בעבר. היא נכנסה לתחום שהיא רואה בו שליחות אמיתית ואת עצמה כבעלת תפקיד משמעותי להשפיע על אנשים בו. השיחה שלנו נסובה על הפעילו השיווקית שלה, והיא אמרה שעד כה נמנעה מלעשות הרבה בתחום הזה בגלל שהיא פוחדת וחוששת. ביקשתי ממנה שתיקח דקה ותרשום לעצמה את כל הדברים שבגללם היא חוששת ומפחדת לשווק את עצמה. היא יצרה רשימה של כ-6 נקודות, ביניהן הפחד מכשלון, החשש מלהפסיד כסף, הפחד מכך שאין לה את כל הידע שנדרש ועוד. אבל אחת הסיבות שמיד תפסה את תשומת הלב שלי היתה: החברים שמחכים שאכשל. כמו שניתן להניח, מיד חקרתי אותה למה היא התכוונה. ואז היא סיפרה לי שיש בסביבה שלה כמה וכמה חברים ואנשים שחושבים שהיא צריכה לעשות דברים אחרים. שהיא צריכה להמשיך ולפעול באותו התחום שהיא פעלה בו כשעבדה בהייטק, ושהיא צריכה לזנוח ולעזוב את הכיוון העסקי החדש שהיא הולכת אליו. קלאסי. כמה פעמים קרה לכם שפעלתם או עשיתם דברים בגלל מה שאנשים אחרים חושבים או אומרים? אני יודע שלי זה קרה המון פעמים. לכאורה יש בזה סוג של הגיון, הרי לא מדובר באנשים שרוצים להרע לנו. אלו הם האנשים הכי קרובים אלינו, אלו שאוהבים אותנו ושאין לנו בכלל ספק ברצון שלהם שנצליח. ובכל זאת, לא פעם, דווקא האנשים הללו הם אחד הגורמים הכי מעכבים שקיימים בסביבה שלנו. לרוב, האנשים הללו, הם לא האנשים שעשו את מה שאנחנו רוצים לעשות. אנחנו תמיד נמצאים בסביבה של אנשים הדומים לנו. זהו חוק ידוע. חוק "הממוצע החברתי" שאומר שאנשים יציבו לעצמם יעדים וישיגו תוצאות הדומות לאנשים הנמצאים סביבם. אבל אם אני רוצה להשיג תוצאות חדשות, כדאי שאצור לעצמי סביבה של אנשים המשיגים תוצאות דומות לאלו שאני רוצה להשיג. מהם כדאי ללמוד, לקבל השראה ועמם להתייעץ. הבעיה היא שלרוב אנו לא מבינים את זה ולא מבינים עד כמה ההשפעה של הסביבה שלנו עלינו היא דרמטית. אז כיצד מתמודדים עם זה? שני דברים חשובים שכדאי לעשות בהקשר הזה: הראשון: אם אתם רוצים להשתנות – שנו את הסביבה שלכם! כבר למעלה משלוש שנים אני מוביל ביחד עם ויקי אשתי את קהילת "השליחות" שבה אנו תומכים באנשים ובעסקים לגלות ולזהות את השליחות האמיתית שלהם ולבסס את העשייה והעיסוק שלהם על השליחות שלהם. אחד הפידבקים המרכזיים שאנו שומעים באופן עקבי מהאנשים בקהילה הוא על עד כמה הכח של הקבוצה והקהילה משמעותי עבורם. עד כמה הם התמיכה שהם מקבלים מהקהילה משפיעה עליהם ועוזרת להם. אם אין לכם את האנרגיה של סביבה התומכת, המעודדת, המפרגנת והמפתחת אתכם – צרו לכם כזו או הצטרפו לכזו. הדבר הזה ישנה את חייכם. זו לא קלישאה שחוקה – זוהי האמת. השני: אם אתם רוצים להשתנות – שנו את עצמכם! ככל שתעשו דברים שהם מנוגדים ל"נורמלי" ול"מקובל" כך ליותר ויותר אנשים יהיה מה לחשוב ולומר לכם ועליכם. כל מי שהוא פורץ דרך בתחומו סופג ביקורת. אין מנוס מכך. לא נעים, אך זו המציאות. לשם כך, אדם צריך לפתח בתוכו חוזק ועצמה פנימית. כאשר עמוד השדרה הפנימי שלנו חזק ויציב מספיק, אנו לא זקוקים לאישורים חיצוניים, אנו לא זקוקים להסכמה של אחרים כדי להרגיש מסוגלות ושאנו בעלי ערך. לשם כך אנו צריכים להיות מאד מחוברים לעצמנו, לאמת הפנימית שלנו, לשליחות שלנו כאן ולמי שאנחנו באמת. זה תהליך התפתחותי שדורש עבודה פנימית (זו העבודה הכי קשה שיש). אבל כל רגע שתשקיעו בעבודה הזו ישלם לכם דיווידנדים משמעותיים בעתיד. להתחבר לעצמי זהו אחד השלבים המשמעותיים שזכיתי בהם בשנים האחרונות. אין מחיר ליכולת לקבל הכוונה פנימית (אינטואיטיבית) מדוייקת עבורי. להבין כיצד נכון לי להתנהל בכל סיטואציה, לדעת במדוייק מה התפקיד שלי כאן בעולם וכיצד להביא אותו לידי מימוש וביטוי. אם זה משהו שמדבר גם אליכם, אני מזמין אתכם לבחון ולהצטרף לסדנת "התגלית" הקרובה, אל תתנו לאף אחד להכשיל אתכם!

להחזיר את השמחה לחיים ולעסק!

הי!   אחת התופעות שאני חווה אותן הרבה עם בעלי העסקים שאני מלווה ופוגש, היא שהם רוצים ומבקשים את העזרה והליווי העסקי, הם מחפשים את העצות למהלכים העסקיים, את האסטרטגיות ואת הטקטיקות שהם יכולים לבצע בעסק שלהם.   אבל – הם תשושים!   הם עייפים, שחוקים ומתוסכלים.   אבל, הם לא מרגישים שהם יכולים לאפשר לעצמם לנוח, לחדש כוחות, להתמקד, להתחבר מחדש ולהיטען באנרגיה.   במקום זה הם מחפשים את "הפתרון האולטימטיבי", את ה"מהלך החדש" או את"גלולת הקסם" החדשה שתעזור לעסק שלהם להתפתח.   והאמת היא, שלרוב המצב לא "כל כך גרוע" כמו שהם לפעמים תופסים אותו. יש להם עסקים שמצליחים לא רע, יש להם לקוחות שאוהבים אותם ונהנים לקבל מהם שרות. לרוב הם גם בעלי משפחות, ומצליחים גם בגזרה הזו.   כלומר, באופן כללי, החיים שלהם באמת טובים. אבל הם לא מרגישים את זה.   הם לא מרגישים את זה, כי השגרה היומיומית של העסק שוחקת אותם. הם איבדו את השמחה שהיתה להם בתחילת הדרך.   זוכרים את שמחת היצירה הראשונית שיש תמיד בהתחלה? את ההתרגשות, ההתלהבות והאנרגיה?   מתישהו, לאורך הזמן, זה נעלם להם.   השמחה נעלמה, והחליפה אותה תחושת עומס ועייפות.   אחת התפיסות המגבילות ביותר שלנו, היא ש"מה שהיה הוא מה שיהיה". כלומר, שאם השגנו תוצאה מסויימת באופן מסויים, אז זו הדרך היחידה להשיג את אותה התוצאה.   זה מנהל אותנו בכל תחומי החיים, ובטח כאשר מדובר בעסק שלנו.   אני זוכר את עצמי, לפני שנים, עייף ומתוסכל מכך שדברים שעשיתי בעבר הפסיקו "לעבוד" כמו שהייתי רגיל, ואז התגובה הטבעית והאוטומטית שלי היתה, לנסות לעשות "עוד מאותו הדבר" רק יותר הרבה או יותר חזק.   המציאות היא, שיותר הרבה, יותר חזק, או באופן כללי "יותר" מאותו הדבר לרוב לא פותר את הבעיה. ולא משנה את המצב כפי שהיינו רוצים. ולכן אנו נדרשים במקומות הללו לעשות משהו שונה מהרגיל שלנו, להגיב באופן אחר מהאוטומט שלנו.   במקרה שאתם מרגישים שנעלמה לכם השמחה מהעסק, או שאתם מרגישים עייפים ומותשים, הפתרון של "יותר" הוא לאו דווקא הפתרון המתאים.   במקרים הללו, הייתי מציע לכם גישה אחרת.   הדבר הראשון שהייתי מציע הוא – לנוח. לשחרר את הראש שעסוק כל הזמן ב"מה עוד אני יכול לעשות" וממציא לנו עוד ועוד משימות. הראש שלנו, בהנהגתו האיתנה של האגו שלנו, כל הזמן ימצא לנו עוד ועוד משימות. הוא משעובד לתפיסה ש"צריך לעשות יותר כדי להשיג יותר". מבחינתו מנוחה היא ל"חלשים" ואין שום תועלת בה.   אבל זה כל כך רחוק מהאמת. כאשר אנחנו עייפים ומרוקנים מאנרגיה, אין זה משנה כמה פעולות נעשה, וכמה קשה נעבוד, אלו יהיו פעולות חסרות אנרגיה, ולכן גם התוצאות שהן יניבו יהיו דלות ולא משמעותיות.   דווקא המנוחה, טעינת המצברים היא שתעשה את העבודה טוב יותר.   והרבה פעמים, כאשר אנו מרשים לעצמנו להיטען ולנוח, אז חוזרת לנו היצירתיות, והרעיונות החדשים שמגיעים יהיו הרבה יותר אפקטיביים.   הדבר השני שהייתי מציע הוא להתחבר מחדש.   להתחבר מחדש למי שאנחנו, למהות ולמשמעות שבגללה אנו עושים את מה שאנו עושים.   לא פעם כשאנו יוצאים לדרך העסקית, המהות והמשמעות מאד ברורה לנו. השליחות שאיתה אנו יוצאים לדרך מאד ברורה, ואיתה מגיעה התשוקה והאנרגיה לעשייה. אבל לאחר זמן, זה הופך להיות שגרתי, ולא פעם גם "מקור פרנסה" ואז אנחנו מאבדים את השמחה.   אז, קחו את הזמן להתחבר מחדש למי שאתם, לשליחות שלכם כאן, לתפקיד שבאתם למלא.   בסדנת "התגלית" אני מעניק למשתתפים כלי עוצמתי, ודרך פשוטה להתחבר לעצמם מחדש. להתחבר לשליחות שלהם, ולהכניס מהות ומשמעות לעשייה שלהם. לפרטים נוספים על "התגלית"  ואשמח לשמוע מכם בתגובות – איך אתם מחזירים את השמחה לעסק? שלכם, ערן.

מתי הזמן הנכון לעזוב מקום עבודה?

לפני מספר ימים קיבלתי את ההודעה הזו דרך האתר (השם והפרטים שונו למניעת זיהוי). "שלום, שמי דויד, שאלה שעלתה לי בזמן קריאת הספר ״להתעורר״.  אני עובד כשכיר בחברת הייטק ובחודשים האחרונים מלווה אותי השאיפה, לעזוב את העבודה ולהקים סטארט אפ משלי. לאחר שקיבלתי החלטה וקבעתי לעצמי דדליין שבחודש הקרוב נובמבר אעזוב את מקום העבודה, אחתום על דמי אבטלה ואקדיש את כל זמני להקמת הסטארט אפ, החלטתי לרכוש את הספר ״להתעורר״ כדי לחזק בי את השאיפה ולהגיע עם יותר אמונה בכך שאני עושה צעד נכון. הקריאה בספר דווקא ערערה את הבטחון שלי בתכנית המקורית, כיוון שהדגשת מספר פעמים בספר שזה לא רעיון טוב להיות פזיז ולעזוב את העבודה ישר. אפילו כתבת בספר שבמקרים מסוימים, הצעת ללקוחות שלך שלו שכבר עזבו את העבודה למצוא עבודה כשכירים מחדש. לכן רציתי לשאול, מתי זה בדיוק הזמן הנכון?"   השאלה שדויד העלה היא שאלה חשובה, מתי באמת זה הזמן הנכון לעזוב מקום עבודה? בגלל החשיבות של השאלה, החלטתי לענות לו תשובה מפורטת כאן, כך שעוד אנשים יוכלו להפיק ממנה ערך: הי דויד, ראשית אני רוצה לברך אותך על ההחלטה והצעד האמיץ! כמו שהסברתי וכתבתי בספר "להתעורר", אדם צריך לעבור תהליך של הכנה ובשלות פנימית לפני שהוא עושה את הצעד ועוזב את מקום העבודה שלו. המקרים שתארתי בספר, בהם המלצתי ללקוחות לחזור ולחפש עבודה כשכירים, הם של אנשים שפגשתי לאחר שעזבו את עבודתם, בלי שעשו איזו שהיא הכנה מוקדמת ובלי שהיתה להם תוכנית מובנית (עד כמה שניתן) לצאת לדרך עצמאית וזה בהחלט לא מומלץ. מה שקרה להם הוא שעם כל ההתלהבות לעזוב (שאני לגמרי יכול להבין אותה) וככל שעבר הזמן מבלי שעשו משהו קונקרטי להתקדם (כי היו ללא תוכנית), הם החלו להכנס למצב יותר ויותר השרדותי (רגשי ונפשי בעקבות הרעת מצבם הכלכלי). ובמצב הישרדותי קשה יותר ויותר להתפתח ולהתקדם. במקרים רבים אני ממליץ לאנשים במצבך על הדרגתיות, כלומר לעבור לחלקיות משרה ואז במקביל להתחיל לפתח את העסק שלהם. יש כאלו שפוטרו או עזבו מקום עבודה ואני ממליץ להם לחפש עבודה לתקופת ביניים, לא כדי לפתח שם קריירה, אלא שתתן להם את היציבות הכלכלית שהיא מאד חשובה, ומצד שני לא תעסיק אותם יותר מדי, כך שיוכלו להתחיל לפתח את עצמם ואת העסק שלהם במקביל. קשה לי לענות לך על השאלה "מתי הזמן הנכון שלך?" כי אנו לא מכירים, ואני לא יודע מה התוכנית הקונקרטית שלך. יוצא לי לא מעט ללוות וליעץ ללקוחות במצבים דומים לשלך, ולבנות איתם תוכנית יציאה שתבטיח עד כמה שניתן יציאה חלקה לעצמאות, בטוחה יותר ועם סיכויי הצלחה גדולים יותר. כמובן שלא ניתן להבטיח 100% הצלחה (ותזהר ממי שמבטיח לך משהו כזה), אך בהחלט ניתן לצמצם סיכונים ולהגדיל סיכויים. ישנם 4 פרמטרים עיקריים בתוכנית היציאה לעצמאות שאני כולל כאשר אני מלווה אנשים במצבים דומים: תוכנית כלכלית -הבנת המספרים של האדם. כמה כסף אדם צריך שיהיה לו מדי חודש, כדי שיוכל להמשיך ולקיים את משפחתו. מה הם המשאבים שעומדים לרשותו? כמה זמן הם מקנים לו? כמה הוא מוכן לסכן? כיצד וממה הוא יוכל לייצר הכנסות כמה שיותר מהר? כל אלו הן שאלות מאד חשובות, שאם לא עסקת בהן או שאין לך תשובות להן, כדאי להתחיל איתן. לפני כ-12 שנים, כשהייתי במקום דומה לשלך, עשיתי את חישוב המספרים שלי. זה חישוב שדי פשוט לעשות אותו. ואז הגעתי להבנה שיש לי סכום מהפיצויים שיכול לקיים אותי לתקופה של כשנה (תחת ההנחה שבמקביל אני מתחיל כבר להכניס כסף). והשאלה "האם אני יכול לעזוב את העבודה שלי?" התחלפה בשאלה "האם אני מוכן לסכן את הסכום הזה על מנת לצאת ולהגשים את החלום שלי?". ההכנה המנטאלית/רגשית/נפשית/תפיסתית שלך- תפיסות העולם של שכיר ושל עצמאי הן שונות כמו המרחק של כדור הארץ ומאדים. אדם צריך לשנות את התפיסות שלו קודם כל ולהתאים אותן לתפיסות שתומכות בהתנהלות שלו כבעל עסק ועצמאי לפני שעושה את הצעד הממשי. לדעתי לעזוב ולצאת לדרך עצמאית, לפני שאדם עושה עבודה פנימית לשנות את תפיסות העולם שלו, היא מתכון בטוח לכשלון. ראיתי את זה קורה המון פעמים. אחת התפיסות העיקריות שצריכות להשתנות היא תפיסתהאחריות האישית של האדם. כשכיר, לרוב תפיסת האחריות היא רק עד רמה מסוימת, כי יש לך את הבטחון והגב של הארגון. כעצמאי, אתה הגב של עצמך. אין מישהו נוסף. תמיכת בן/בת הזוג -החלטה כזו היא לא החלטה אישית שלך. בת הזוג צריכה להיות שותפה לה ועד כמה שניתן לתמוך בה. מן הסתם במקרים רבים מהלך כזה מעורר הרבה חששות ופחדים אצל בת/בן הזוג וצריך להיערך בהתאם ולהפיג את החששות הללו. להגיע להסכמה משותפת על אופן ההתנהלות מהרגע שאתה עוזב את מקום העבודה, הסכמה משותפת על המספרים שלכם (סעיף 1), ועל האופן שבו תפעל מעתה – בבית ובעסק. אני בורכתי בויקי אשתי, שתמכה ותומכת בכל מה שאני עושה, ובלי התמיכה הזו, אני לא רואה איך הייתי יכול להתקדם. לא פעם, כאשר יוצאים לדרך ואין תמיכה מבן/בת הזוג, זה מביא לעימותים, חששות, פחדים ומריבות. שהם פחות או יותר, הדבר האחרון שאתה רוצה להתמודד איתו, מעבר לאתגרים הרגילים של יציאה לדרך עצמאית. אתה רוצה שיהיה לך שקט ותמיכה בבית, לא חזית נוספת להתמודד איתה. סביבה תומכת - אחד הדברים שיגדילו בצורה דרמטית את סיכויי ההצלחה של אדם היא אם הוא יצור לעצמו סביבה תומכת שתעודד אותו, תיתן לו השראה ותמיכה לכל אורך הדרך. במרבית המקרים הסביבה הטבעית שיש לאנשים היא לא הסביבה התומכת האידיאלית, ולפעמים במקרים מהסוג הזה, זו אף סביבה שמעכבת יותר מאשר מקדמת. זה לא כי האנשים בסביבה שלהם הם "רעים" או שאינם רוצים בהצלחה שלכם, אלא שהם פשוט באים עם תפיסת העולם שלהם, עם הפחדים והחששות, ולפעמים גם עם האינטרסים שלהם. אנחנו תמיד נהיה בסביבה של אנשים הדומים לנו, ואם אדם כרגע נמצא לפני יציאה לדרך עצמאית, סביר להניח שהסביבה הנוכחית שלו היא של אנשים שכירים כמוהו. הם לא האנשים שנכון להתייעץ איתם או לקבל מהם השראה, מהסיבה הפשוטה – שאין להם שמץ של מושג מה זה אומר לצאת לדרך עצמאית, הם לא התמודדו עם האתגרים שיש בדרך הזו, אין להם שום נסיון מעשי בכך, ולכן כל דבר שיאמרו הוא רק דיעה ותפיסת עולם שלהם ולא יותר מזה. אני מאמין גדול בלהיעזר באנשים שעזו בהצלחה את מה שאני רוצה לעשות או להשיג. הסביבה החדשה שכדאי לך ליצור היא סביבה של אנשים הנמצאים או הולכים לדרך שאתה רוצה ללכת בה. עצמאיים, בעלי עסקים, יזמים, אנשים הנמצאים בתהליכי התפתחות, אנשים בעלי שאיפות גבוהות, נכונות לשלם מחירים, להיות בעשייה מקדמת. השהייה שלך בסביבה של אנשים מהסוג הזה תניב לך דיווידנדים אינסופיים! כאמור, קשה לי לדעת איפה אתה נמצא, אבל אלו כמה דברים שכדאי לך לקחת בחשבון. ובכל מקרה, המון בהצלחה!! =========================== עד כאן התשובה שלי לדויד. אם אתם נמצאים במקום דומה, ואתם מחפשים את הסביבה שתתמוך בכם בתהליך, אני מזמין אתכם ליצור קשר ולבדוק איתנו את התאמתכם לקהילת "השליחות" שאני מוביל בשלוש וחצי השנים האחרונות. זו יכולה להיות ההחלטה הכי מקדמת שתעשו לעבר העצמאות שלכם. צרו איתנו קשר כעת או התקשרו אלינו ל-1700-50-50-79. בהצלחה! שלכם, ערן.

הצעד הראשון שהפך אותם למנהיגים המשנים את העולם

השאלות שמעולם לא שאלו אותי

הי! לפני מספר ימים רואיינתי בתוכניתו של בן סולומון: על אנשים ועסקים. ובין שאר השאלות הרגילות, הוא גם שאל אותי שאלות שמעולם נשאלתי לפני כן בראיונות קודמים: כמו מה אני עושה בבוקר, מתי בכיתי בפעם האחרונה, ועם איזה אדם שמת הייתי רוצה לשבת לשתות קפה? ועוד שאלות רבות ומעניינות... מוזמנים לצפות כאן ולהנות ערן  :-)

מה עושים כשהגבינה שלנו זזה?

הי! לפני כמה ימים שוחחתי עם לקוחה ותיקה. היא תארה מצב שהגיע אליו בעסק שבו דברים שמאד הצליחה בהם בעבר ושמאד עבדו לה טוב בעבר, כבר לא עובדים באותה רמת הצלחה. למעשה, היא הרגישה כאילו כל מה שהיא הכירה וידעה לגבי העסק שלה, ושהביא לה תוצאות מאד טובות בעבר, הפסיק לעבוד כמעט לחלוטין. ושהיא נדרשת להשקיע הרבה יותר מאמץ כיום על מנת להשיג תוצאות, ועדיין לא מתקרבת לתוצאות שהשיגה בעבר בקלות רבה בהרבה. האם אתם מכירים סיטואציות כאלו? האם חוויתם תקופות מהסוג הזה? שבהן כל המציאות שהתרגלתם אליהם השתנתה ופתאום אתם כבר לא משיגים את התוצאות שהייתם רגילים להשיג? או בקלות שהייתם רגילים להשיג אותן? אני בהחלט מכיר תקופות וסיטואציות כאלו. התגובה הטבעית והאוטומטית שלנו במקרים מהסוג הזה היא "להגביר כח". כלומר לפעול בעוצמה גבוהה יותר. למשל, אם עשיתי פרסום מסויים שכבר אינו עובד באותה אפקטיביות, אז אני אשקיע יותר בפרסום על מנת להשיג את התוצאות שהתרגלתי אליהן. או שאם פוסטים שכתבתי בעבר הביאו כמות תגובות ומכירות מסויימות ועכשיו לא, אז אשב לכתוב ולפרסם יותר פוסטים. אנו מנסים לעשות עוד ועוד "פעולות" שאנו רגילים לעשות, על מנת להשיג את התוצאות שאנו רוצים. מנסיוני, התוצאה שבדרך כלל אנו מקבלים היא עייפות ושחיקה. אנו אולי מצליחים לשפר במעט את התוצאות שרצינו לשפר, אבל זה מינורי. ותופעת הלוואי שבאה עם זה היא שחיקה, עייפות, פחדים ומחשבות מטרידות שהולכות ומתגברות אצלנו בפנים: "אולי אני כבר לא טוב כמו שחשבתי" "אולי היה לי רק טריק אחד בשרוול וזה כבר לא עובד" "מה אם לא אצליח לשחזר את ההצלחה שכבר חוויתי" ועוד ועוד מחשבות טורדניות מסוג זה. ההשפעה המיידית של כך היא שהתדר והאנרגיה שלנו מיד יורדים. אנו הולכים ושוקעים במעין ספיראלה שיורדת ומורידה אותנו ואת האנרגיה שלנו עוד ועוד למטה. וכשהאנרגיה שלנו למטה, שום דבר טוב לא יכול לצמוח ולהתפתח. רק להיפך. אז מה עושים כשהגבינה שלנו זזה? השלב הראשון הוא להיות מודעים לכך. זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל זה לא. המנגנון הפנימי שלנו, האגו שלנו, מסיח את דעתנו ומכניס אותו למוד "השרדותי" שבו דרך הפעולה העיקרית שאנו רואים היא "להגביר כח". ואז אנו נשארים "שבויים" באותן תפיסות ואותם "דפוסי פעולה" ומנסים לעשות "עוד מאותו הדבר" רק עם יותר כח. אז השלב הראשון הוא להיות מודע לכך שהגבינה שלנו זזה. אם אנו נמצאים במודעות הזו, מכאן אפשר להתקדם. אם אנו לא נמצאים במודעות הזו, סביר להניח שנמשיך לנסות להפעיל עוד ועוד כח. ונישאר באותו מעגל אינסופי של תסכול, האשמה עצמית, ועייפות הולכת וגדלה. השלב השני הוא לחפש את "הסיבה הגבוהה" לכך שהגבינה שלנו זזה. אני מאמין שאין דבר שקורה במקרה. ואם משהו שעבד לי מצוין בעבר הפסיק כעת לעבוד, הרי שיש לכך "סיבה גבוהה". אנחנו יצורים מתפתחים. הגענו לעולם הזה על מנת להתפתח. אנו לא נמצאים כאן על מנת להישאר במקום. למעשה, בגלל שכל העולם סביבנו משתנה ומתפתח מדי רגע, אם אנו רק נשארים במקום, הרי שלמעשה אנו הולכים לאחור. אז לרוב, הסיבה הגבוהה לכך שדברים קורים לנו, היא שבאיזה שהוא מקום הפסקנו להתפתח ולהתקדם. ואנו ממשיכים ונשארים באותו המקום שאנו נמצאים בו, עושים פחות או יותר את "אותו הדבר". ואם שום דבר לא היה משתנה, והיינו ממשיכים לקבל את אותן התוצאות שקיבלנו קודם, הרי שלא היתה שום סיבה שבעולם שנשנה משהו. והיינו נשארים באותו המקום. אבל מאחר ובאנו לכאן על מנת להתקדם ולהתפתח, להישאר במקום הוא משהו שהוא בניגוד לטבע האנושי העמוק שלנו. ולכן, כדי להזיז אותנו ממקומנו, להזיז אותנו מאזורי הנוחות שלנו, פתאום "קורה" משהו. הגבינה זזה, ואנו נאלצים למצוא גבינה חדשה. וזו סיבה גבוהה: לגרום לנו לעבור למדרגת ההתפתחות הבאה שלנו. ואם אנו מנסים "להגביר כח" ולהמשיך לעשות את מה שתמיד עשינו, אנו לא מתפתחים ולא מתקדמים ולכן גם התוצאות שלנו לא יהיו מספקות. הן לא יהיו מספקות כי אנו נדרשים לעשות שינוי משמעותי יותר. ולאו דווקא רק "להפעיל יותר כח". השלב השלישי הוא להבין שהתשובות הם אצלנו בפנים, ולא בחוץ. כחלק מהאסטרטגיה של "להגביר כח", האגו שלנו שולח אותנו לחפש "פתרונות קסם" כאלו ואחרים שיעזרו לנו לפתור את הבעיה. אנו הולכים לחפש עוד כלים שיעזרו לנו למכור יותר, לשווק טוב יותר או כל "גלולת קסם" טובה אחרת שתשנה את התוצאות שלנו. ניסיתי הרבה גלולות קסם כדי לדעת שאין באמת כאלו. אין שום פתרון חיצוני שיעזור לנו באמת. הגיעו אלי גם, לא פעם, לקוחות שניסו אינספור "גלולות קסם" כאלו ואחרות ורק אחרי שהתייאשו מהן, הבינו שהפתרון שהם מחפשים נמצא במקום אחר לחלוטין. התשובות נמצאות אצלנו בפנים. וזהו התהליך הפנימי שנדרש לנו, ולא "גלולת קסם" חיצונית, כזו או אחרת. זה לא טריוויאלי. זה לא טריוויאלי מכמה וכמה סיבות. העיקרית היא שהאגו שלנו מחפש פתרונות מהירים ופחות "בא לו" על תהליכים, ובמיוחד תהליכים פנימיים שמאד מפחידים אותו. זה דומה לאדם שאיבד את המטבע וממשיך לחפש אותו מתחת לפנס, במקום ללכת לפינה החשוכה ששם הוא איבד את המטבע מלכתחילה ולחפש שם... איינשטיין הגדיר זאת בצורה המדוייקת ביותר כשאמר שזהו "חוסר שפיות להמשיך ולעשות את אותן הפעולות ולצפות שהתוצאה תהיה שונה". כאשר אנו מבינים ומכירים בכך שהתשובות הן אצלנו, בפנים, אז אפשר להתקדם למציאת התשובות האמיתיות שאנו מחפשים. לפעמים מגיעים אלי לקוחות שמבקשים שאעזור להם למצוא את התשובות שהם מחפשים. לאחר קצת זמן אני מבין שהם רוצים שאני אומר להם מה הם "צריכים לעשות", ואני תמיד אומר להם שאני לא יודע מה הם צריכים לעשות, ואני גם לא חושב שזה תפקידי לומר להם זאת, אני כן יכול לעזור להם להתחבר פנימה לעצמם ולקבל את התשובות המדוייקות ביותר עבור עצמם. לכולנו יש את מה שלרוב נקרא לה "אינטואיציה". האינטואיציה שלנו יודעת להכווין אותנו, בעזרתה אנו יודעים מה נכון ומדוייק לנו. אבל לרוב אנו פשוט לא מקשיבים לה. אנו לא באמת קשובים להדרכה שהיא מעניקה לנו, כי הקול של האגו בתוכנו פשוט חזק יותר. ובמיוחד ברגעים מורכבים ומאתגרים יותר, הוא ממש "צועק", וכשהאגו צועק, האינטואיציה לוחשת. בשיחה עם אותה לקוחה, לפני כמה ימים, ניסיתי להסביר לה את זה. ניסיתי לומר לה שהפתרונות שהיא מחפשת לא נמצאים ב"עוד פעולות" שהיא צריכה לעשות. הפתרון עבורה הוא לעצור רגע, להתחבר פנימה ולהקשיב. להקשיב לרצונות האמיתיים שלה, לקול של האינטואיציה שלה שלוחשת לה מה נכון ומדוייק עבורה. אני מקווה שהיא שמעה אותי. בקרוב אני עומד לקיים את סדנת "התגלית". זו סדנה מעשית שבה המשתתפים מקבלים את היכולת להתחבר באופן מיידי ומדוייק לאינטואיציה שלהם ולקבל תשובות והכוונה. אם זה מהדהד לכם בפנים, אם אתם מרגישים שגם הגבינה שלכם זזה, ורוצים דרך מעשית ומהירה למצוא את הגבינה שלכם מחדש, "התגלית" היא הצעד הנכון עבורכם כעת. כמו תמיד, אשמח לתגובות ולמחשבות שלכם על כך, שלכם, ערן.

תודה! ההרשמה שלך נקלטה

ברגע זה הרובוטים האוטומטיים שלנו שולחים אליך מייל אישור עם הרבה מידע חשוב על כל התוכן המשמעותי שניתן להפיק מהאתר שלי. 
חשוב לוודא שקיבלת את המייל הזה, לעיתים הודעות תקינות נכנסות בטעות לתיקיית הספאם או הקידומים, אז כדאי לבדוק אם זה לא הגיע לשם בטעות, ואם כן, למשוך את המייל לתיקייה הראשית בתוכנת הדואר שלך כדי שלהבא ההודעות יגיעו לשם.
איזה כיף שאתם כאן!

יש לי מתנה מדהימה עבורכם!

מיטב התכנים שלי זמינים לכם ללא עלות!

הם מחכים לכם כאן בלחיצת כפתור

רגע לפני שאתם עוזבים!

אני מזמין אתכם לקבל ממני את מיטב התכנים שלי ללא עלות!
הם זמינים לכם כאן בלחיצת כפתור

השאלה שלך נשלחה!