עושים שינוי

פוסט אורח של יעל לב-אור ( מאמנת היישום בתוכנית "עושים שינוי" )   אתם מכירים את האנשים באלה שהם גם יפים, גם חכמים, גם נחמדים, גם מוכשרים, גם מתקתקים הכל, תמיד אופטימיים? לא, לא מישהו מהסרטים, אדם אמיתי! כן, מסתבר שיש כאלו. יפעת (שם בדוי) היא אחת כזו. בשיחת האימון הראשונה שלנו במסגרת התוכנית "עושים שינוי" היא סיפרה לי שהיא עובדת במשרה כעורכת דין בגוף פיננסי מוביל, עם הרבה אחריות על הכתפיים. היא לומדת במקביל לתואר שני, הרבה בחינות ועבודות להגיש. היא בהריון עם חמישי ובחרה להצטרף ל"עושים שינוי" לתוכנית שדורשת הרבה השקעה של זמן, מחשבה ורצון. היום, לאחר שהתוכנית הסתיימה, היא מצאה את העבודה שמרגשת אותה, ועוברת הכשרת מנחים. היא ילדה את בנה החמישי, כותבת בלוג פעם בשבוע ואפילו מספיקה לקחת רבע שעה ביום למדיטציה. היא המציאה את הזמן, לי זה נראה כאילו שיש לה 48 שעות ביממה. לגמרי על-אנושי. יפעת ידעה מהרגע הראשון מה שהיא רוצה: "אנשים אפילו לא יודעים לחלום בגדול. לי, בעבר, אפילו לא היה חלום. אני רוצה לפתוח לאנשים את עולם האפשרויות". אבל לא התחשק לה להיות עוד מאמנת. היא עוברת תהליך של אימון בתוכנית, היא יודעת שזה עוזר, אבל ידעה שלהיות מאמנת רגילה זו לא תהיה הדרך שלה. אחד התרגולים הראשונים בתוכנית עוסק בשפע. אני יודעת שזה נדוש, לכאורה "רוחניקי". כולנו מכירים את כל האמירות הנדושות: "להתחבר לתדר של השפע", "הכל נמצא וקיים סביבי, רק צריך לקחת" ואחרות... אני לא יודעת מה אתכם, אבל בפעם אחרונה שהסתובבתי בשכונה שלי, הכסף לא גדל על העצים ולא הושטתי יד וקטפתי אותו וגם לא חילקו במכולת השכונתית שעות-פנויות לנזקקים, לאלה מאתנו שרצים אחרי הזמן שלהם. מהרגע שיפעת הבינה שמחשבה מייצרת מציאות ושהיא מייצרת לעצמה את המציאות, היא התחילה להניע את זה בתוכה, בהתמסרות מלאה, כאילו קיבלה לידיים מכשיר חשמלי שלוחצים על כפתור והוא מייצר מציאות. זה החל בלמצוא חניה בתל-אביב ביום שישי בצהריים, דרך יצירת קשר עם מנחים בחו"ל שפנו אליה, מתוך זום של עשרות משתתפים בכל העולם, וקשר אישי שנוצר עם אחד המנחים הראשיים שהוביל לכך שכיום היא היא עוברת הכשרת מנחים של תוכנית בינלאומית ומביאה את התוכנית שלהם לנציגות בישראל. ואפילו את הרגע שבו היא תלד, היא בחרה: דקה אחרי שסיימה עם כל מיליון המטלות שלקחה על עצמה. הפלא הגדול בעיני הוא פלא ההתמסרות. הרבה מתאמנים נחשפים להבנה הזו, אבל לוקח זמן לנקות פחדים, לבסס אמונה, להיות ALL IN בעיצוב החיים של עצמם. אצל יפעת זה היה מידי: נחשפה – הבינה - הפנימה, וזה היה כאילו היא נולדה עם זה באופן טבעי. אימנתי לאורך השנים מאות אנשים בתחום הורות, זוגיות, עסקים, life style ועוד... ואני יכולה לספור על יד אחת, את מספר האנשים שהכל הלך להם חלק. אז לפגוש אותם, זה משהו קסום בעיני. אני חושבת שהם הניצנים של התודעה החדשה. תודעה שבה אנשים כבר לא יצטרכו "לעבוד קשה" כדי לחיות את החיים שהם רוצים. יהיה להם ביד (בראש) את השלט של החיים שלהם עם כל הערוצים הפתוחים בפניהם, והם רק יצטרכו לבחור על מה ללחוץ ואיזה ערוץ הם רוצים ליצור בחייהם. זה שפע אמיתי.   ומה אתכם? איפה הדברים הללו פוגשים אתכם? עד כמה אתם מחויבים ליצור שינוי בחיים שלכם? אם אתם באמת רוצים שינוי, הצעד הבא שלכם מתחיל כאן... שלכם, ערן.

דניאל קרן הוא איש של ניגודים. הוא מגדיר את עצמו כאדם ממוצע, אך הוא אחד מעשרת ספורטאי האקסטרים המובילים בעולם. מטפס הרים וצוקים, רץ אולטרה-מרתון, אחד מחוקרי הקוטב המעטים בעולם שצעדו ברגל לקוטב הצפוני וגם חוקר מקרא בעל תואר שני מאוניברסיטת תל אביב. מורה לקרטה בעל חגורה שחורה דאן 5, מייסד מועדון רצי תל-אביב, פילוסוף ורואה חשבון, בודהיסט ושותף מנהל בקרן ההשקעות טלדן קפיטל. בשיחה אישית מרתקת ופתוחה, דניאל משתף את תפיסת עולמו, את הסיבות שבגללן הוא בוחר שוב ושוב לצאת למסעות אקסטרים בעולם, כיצד הוא רואה את החיים ועל הרגעים המאתגרים במסעותיו השונים. בין השאר תוכלו לשמוע: • מדוע הוא מאתגר את עצמו בכל פעם מחדש? • מה גרם לו לחזור בשאלה ולעזוב את הדת • על תהליך קבלת ההחלטות שלו, שגם ברגעים מאתגרים במיוחד, עוזר לו להישאר שקול ובטוח • מדוע "בינוניות נחושה" היא הדרך להגיע להישגים יוצאי דופן • וגם: על רגעים יוצאי דופן, מאתגרים במיוחד, במסעותיו השונים

רונן דוידוב הוא מאמן, מרצה בתחומי המוטיבציה ושינוי הרגלים לאורח חיים בריא וגם להגשמה עצמית בקריירה ופיתוח עסקי. מגיל 10 החל להתאמן ולהתמקצע בעולם אומניות הלחימה עד שבגיל 26 קיבל את החגורה השחורה של המורה שלו. בהמשך התפתח לעולמות האימון הגופני שם הוא מלווה אנשים ומכשיר מאמנים. בשיחה שלנו רונן משתף את תפיסת עולמו והדרך שלו להפוך למאמן מוביל בתחומו, דרך ההתמדה, וההתמודדות עם הקשיים והאתגרים שבדרך. בין השאר שוחחנו על: - מה נדרש כדי לפתח התמדה - איך בונים בטחון עצמי - איזה הרגלים עוזרים לנו להצליח - כיצד הסביבה שלנו צריכה להשתנות על מנת לתמוך בשינוי שאנו עוברים

אפרת ואריק רוזנטל היו זוג "נורמלי" ורגיל, 3 בנים (אופק, ליעד ואור), קריירות מצליחות, בית יפה ונוח בגבעתיים. מעמד ביניים קלאסי. וכך "פתאום" באמצע החיים, הם מקבלים החלטה למכור את כל הרכוש, להיפרד מהבית, להוציא את הילדים מהמסגרות ולצאת למסע משפחתי בעולם שכולו חוויות, ריגושים אהבה וזיכרונות. לאחר שנה וחצי של מסע בעולם, תוך כדי מגיפת הקורונה שתפסה אותם באמצע, קיימנו שיחה ארוכה ומרתקת שבה שוחחנו גם על: - כיצד התקבלה ההחלטה לצאת למסע מיוחד כזה בעולם - כיצד התמודדו עם הפחדים, החששות והחסמים - התובנות מהמסע והמסע הפנימי שעברו ביחד ולחוד - כיצד יכולים להיות חיים אלטרנטיביים לחיי השגרה המוכרים לנו - ואיך איך דף הפייסבוק שפתחו באמצע הקורונה נתן השראה וסחף אחריו עשרות אלפי אנשים

עדי עזוז-אורפז, בעלת מיזם בוטיק לחטיפי תמרים משובחים, 100% טבעיים שהוקם תוך כדי ימי הסגר הראשון של הקורונה. לאחר שעזבה את עבודתה החליטה לצאת אל "הכלום" ולמסע של חיפוש, חקירה ודיוק. בתוך המסע שלה, החלה להתנסות ולצבור חוויות שונות שהובילו אותה לכאורה "במקרה" להקמת מיזם חטיפי התמרים. בפרק תוכלו לשמוע על המסע המיוחד של עדי וגם על: - כיצד הצליחה להקים מאפס עסק חדש בתקופת הסגר הראשון של הקורונה - החשיבות של לפעול ממקום של רצון ולא ממקום של צורך או יכולת - איך ניתן להסיר את הפחדים מהחיים שלנו - מדוע חשוב כל כך להיות בתנועה וכיצד זה עזר לה לגלות את הדבר הגדול הבא שלה - מהן "מחשבות של מלך" וכיצד הן משפיעות על היכולות שלנו

לימודים. תיכון. צבא. אוניברסיטה. עבודה. חתונה. ילדים. בית. משכנתא. חוגים. קידום בעבודה. אסיפות הורים. שגרה....   מכירים את המסלול הזה? לא מכיר הרבה אנשים שלא הלכו/הולכים בו עדיין.   ובתוך כל השגרה הזו, לעצור רגע ולשאול את עצמך: מתי תורי? מתי יגיע הזמן שלי?   מתי אעשה את מה שאני באמת רוצה לעשות?   מתי אשקיע את הזמן בעצמי? מתי אשקיע את הכסף בעצמי? מתי אשקיע את האנרגיה, הכוונה והמאמץ בעצמי?   אנשים רבים חיים את חייהם במעגל השגרה. ללא דלת יציאה. ללא פניה בכביש שמובילה לדרך חדשה. שמובילה לגילוי של מי הם באמת.   כך גם אני הייתי שנים רבות.   עד שהתחלתי לשאול את עצמי שאלות. עד שהתחלתי להטיל ספק במה שאני מכיר ויודע. עד שהתחלתי לפתוח את עצמי לאפשרות שיש אולי דרכים נוספות שאני לא מכיר עד שהתחלתי להיפתח לרעיונות חדשים ובעיקר – עד שהתחלתי לעשות פעולות חדשות.   פעולות ששונות מכל מה שידעתי לעשות לפני כן פעולות שונות ממה שהכרתי פעולות שונות מאיך שהתרגלתי לעשות את הדברים. פעולות, שבסופו של דבר, הובילו אותי למקומות חדשים.   מקומות חדשים בעשייה שלי מקומות חדשים ביחסים שלי מקומות חדשים בכסף שלי מקומות חדשים בהתפתחות שלי מקומות חדשים באהבה שלי מקומות חדשים במי שאני – בעצמי.   יש רגע בחיים, שבו, אחרי שחיינו כל חיינו עבור מישהו אחר, ובשביל אחרים, וכי "צריך" או "מקובל", יש רגע אחד שבו הגיע הזמן שלי.   הזמן שלי לצמוח, להתפתח ולגדול כאדם הזמן שלי להכיר את עצמי באמת הזמן שלי לצאת לדרכים חדשות, בלתי מוכרות ומרגשות   עכשיו זה הזמן שלי! ואם אתם גם מרגישים שעכשיו זה הזמן שלכם, הצעד הבא שלכם מתחיל מכאן

עמית והגר דרור, עבדו בשרות הבטחון, ביום יום שלהם היו עסוקים בלכידת מחבלים, עד שערב אחד, שיחה זוגית שהתארכה לתוך השעות הקטנות של הלילה הובילה אותם ליצור לעצמם תוכנית ל-6 השנים הבאות שבמהלכן ייצרו לעצמם מספיק הכנסות פאסיביות כדי שיוכלו לעזוב את העבודות שלהם ולהיות הבעלים של הזמן שלהם. כיום, הם מסייעים לאנשים בתהליכי התעוררות דומים ליצירה של הכנסות פאסיביות והשקעות. בשיחה שלנו שוחחנו על: - כיצד הם שינו את "הכללים" המקובלים של החיים שעל פיהם חונכנו וגדלנו - כיצד הפכו את הזוגיות שלהם לכח שמעצים אחד את השני בתהליכי השינוי שעברו - מהן התפיסות שהשתנו אצלם שאפשרו את השינוי שעברו - ההתמודדות עם הכישלונות שבדרך והצמיחה מהם

ושוב פוסט אורח של יעל לב-אור (מאמנת היישום בתוכנית "עושים שינוי")   יעקב ודויד התחילו את ההכרות שלהם כשותפי מחויבות בתוכנית "עושים שינוי". שותפי מחויבות הם זוג אנשים שמתחייבים להיות בתקשורת שוטפת אחד עם השני במהלך התוכנית ולוודא שכל אחד עושה את מה שהתחייב לעשות ולקדם באותו השבוע.   בשבוע השני של התוכנית קבלתי בשעה 20:00 בערב הודעת ווטסאפ מיעקב: "אני מעדיף שותף מחוייבות אחר, הקצב שלנו שונה, אני צריך מישהו שיטוס איתי". ואני מסמסת לערן "אני ממליצה לומר ליעקב לבחור עוד שותף. האם זה נראה לך נכון?". וערן ענה לי: "הם ילדים גדולים, אני לא בטוח שאנחנו צריכים להתערב. שיסתדרו ביניהם".   האמת הם באמת גדולים בעיני. שני גברים מיוחדים, כל שיחת אימון איתם היא קפיצה קוונטית. שני גברים שעובדים עם חברות ענקיות.   דויד מהנדס תעשיה וניהול, עבד בכמה חברות גדולות, נכנס, בחן, ניתח, הזניק את החברה, וכשזו הגיעה לשיא חדש הוא עזב לבאה בתור. דויד הבין שהוא בלופ: מזניק חברה, עובר לחברה הבאה, גדולה יותר, זוהרת יותר, עם משכורת מפוצצת יותר. אבל אחרי 3 שנים, שנתיים, שנה... ( מחברה לחברה הזמן מתקצר) מגיעה הנקודה שהוא לא יכול לברוח ונוצר בו אי-שקט פנימי, סוג של ריק שכזה, משהו בפנים לא יושב טוב, לא ממומש. ואת הלופ הזה הוא רצה לעצור.   יעקב הוא איש שיווק ומכירות בלב ובנפש, אפשר לראות את הברק בעיניים שלו, כמו של הילד שקיבל צעצוע חדש, כשהוא מדבר על העבודה שלו. הוא סיפר שכשראו בסדרה הישרדות את המוצר שהוא הכניס לפריים, באותו שבוע היתה עליה במכירות של 30,000 מוצרים. הוא הבין שהוא לא רוצה לעבוד בשביל אחרים, אז הוא עזב ופתח עסק עצמאי לפני כשנתיים.   ועם זאת, לא בגלל זה הם גדולים בעיני, הגדולה שלהם היא "באהבת אדם" שלהם, הם עדיין מתרגשים מכל אדם שעזרו לו, שנגעו בו. זו השליחות האמיתית שלהם בעיני.   אז הרמתי טלפון ליעקב ואמרתי לו: "אתה יכול לבחור שותף מחוייבות אחר, מי שתרצה, אבל נראה לי שיקדם אותך יותר שפשוט תעשה איתו תאום ציפיות". וכך היה. מהשיחה הראשונה שלהם, הם הבינו שביחד הם כוח, הם מקדמים אחד את השני: את השמחה, את המוטיבציה, מעוררים את ההתלהבות שחיפשו. ומאז אותו רגע הפכו לצמד חמד.   בשיחת חקירה שעשינו על הגדרת המטרה הגדולה עלה שיעקב הוא אדם של אנשים "ולא טוב היות האדם לבדו" ויעקב צריך שותף. מישהו חריף מחשבה כמוהו שיאתגר אותו. רק המחשבה על זה ריגשה אותו. דויד הבין שהוא יכול לתת יותר ערך לאנשים, לגעת יותר לעומק ובחברות הגדולות הוא יותר עם המספרים ופחות עם האנשים. אבל, כמו שכבר כתבתי בעבר, אנחנו לא ישר קופצים לפעולה. המפגשים הראשונים בתוכנית עוסקים בחיבור לעוצמות הפנימיות של האדם. כדי שהחיבור למטרה הגדולה תהיה "מראש ההר" ולא מהתחתית שלו.   במפגש הרביעי אחרי משחק סימולציה שמלמדת את המשתתפים הרבה על דפוסי ההתנהלות שלהם בפרויקטים מאתגרים, דויד ויעקב הבינו, כל אחד לחוד, שעדיפה התקדמות על מושלמות והם צריכים לנוע. להתחיל את הצעד הראשון, גם אם הם לא יודעים מה הצעד השני עדיין, הוא כבר יתגלה בסופו של הראשון. בסוף המפגש קראתי לשניהם: "יש לי את הצעד הראשון בשבילכם. בואו ונעשה סימולציה. אני אהיה בתפקיד של משקיע שמחפש עסק רווחי להשקיע בו. אתם תהיו בתפקיד של בעלי העסק שצריכים להוכיח לי שאתם ראויים שאשקיע בכם".   נתתי להם משחק מחשבתי: עליהם לכתוב ולהמציא עסק משותף לשניהם ולכתוב לי: מה הם מוכרים? למי? איך? מה התשוקה שלהם? לכתוב מה יהיו כל המחלקות הקיימות בעסק ומה כל מחלקה עושה. מה כל אחד מעדיף/רוצה/מוכן לקחת על עצמו בעסק? ולדרג לפי מידת העניין וההתלהבות: מהכי מועדף עלי ועד "לא בא לי טוב". והכי חשוב מה הערך הכי גדול שכל אחד מהם מביא לחברה המשותפת. שבועיים מאוחר יותר, נפגשנו במפגש הקהילה של "עושים שינוי". אחרי חצי שעה הם יצאו, לא יכלו להתאפק, רצו להמשיך לדבר על הפוטנציאל והאפשרויות שקיימות. הם נראו בתוך בועה משלהם, כאילו אין עוד עולם סביבם. ניגשתי אליהם, נמשכת להתלהבות שלהם, משקפת להם שנראה שהעסק שלהם רוקם עור וגידים. יעקב ענה לי: "ברור, אני בהוליווד, כותב תסריטי אלף לילה ולילה, הכל אפשרי" עניתי לו: "אז למה שזה לא יהיה תסריט דוקומנטרי". הוא שתק, הסתכל לי בעיניים " וואלה, את רצינית".   בני אדם לוקחים את החיים יותר מידי ברצינות, יש שלב שאנחנו מפסיקים לשחק עם החיים. יעקב ודויד, שיחקו. הם שיחקו איתי ושיחקו עם החלום שלהם. במפגש הבא הם כבר הציגו את העסק החדש שלהם, המשותף, בעולם האמיתי ואת הצעד הראשון שבחרו לעשות: למצוא את הלקוח הראשון.   שבועיים אחרי, בשיחת האימון החודשית יעקב אומר לי שדויד נע לאט מידי, הוא רוצה לרוץ, הוא כבר מחויב אבל דויד מתלבט, זוחל. הזכרתי ליעקב שהוא היה צריך שותף שיאתגר אותו, והוא רוצה לרוץ מהר, כי קצת קשה לו אי-וודאות ואולי זאת הזדמנות במקום לנסות לשנות את דויד, לנסות להתאים את עצמו אליו. וסיימתי את השיחה במשפט- "אתה יכול לבחור שותף מחויבות אחר, מי שתרצה, אבל נראה לי שיקדם אותך יותר שפשוט תעשה איתו תאום ציפיות".   מאז, יעקב ודויד כבר עם שני לקוחות גדולים, מרוצים מהעסק המשותף שהם בונים ביחד, הגיעו כבר ל-90% מיעד הרווחים ששמו לעצמם. הם יכלו כבר להגיע ליעד, יש לקוח פוטנציאלי נוסף, אבל הם מעדיפים להתמקד בשניים הקיימים, להעמיק איתם את מערכת היחסים.   ואתם, האם אתם מוכנים לשחק עם החיים? להפוך את סרטי הפנטזיה שיש לכם בראש לסרט התיעודי של חייכם?!   האם אתם מוכנים להתחיל לנוע להגשמת החלום שלכם, גם אם אין לכם עדין את כל התמונה המלאה?   האם אתם מוכנים לחיות מתוך החשיבה שעדיפה ההתקדמות... כי מי שמחכה למושלמות, נו טוב, הוא מאלה שעבורו סרט דוקומנטרי על חיים של מישהו אחר, הוא בגדר סרט פנטזיה עבורו.   מחוייב להגשמה האישית והכלכלית שלכם! ערן נ.ב - בקרוב תפתח קבוצה חדשה בתוכנית "עושים שינוי". אם החלטתם שאתם בשלים ורוצים לעשות שינוי מהותי בחייכם, תאמו איתנו "שיחת בהירות" ללא עלות וללא התחייבות שבה נעזור לכם ליצור בהירות לגבי איפה אתם נמצאים ולאן אתם רוצים להגיע, ובעיקר: מה נדרש מכם ויכול לעזור לכם להגיע לשם.

אבי רואי קלשטיין, מאמן ומלווה תהליכי התפתחות אישיים וקבוצתיים, מורה ליוגה ומרצה על העולם החדש. בעברו שימש כיועץ לראש הממשלה ולשר הבטחון. הוא עבד עם ביבי, ברק וליברמן. שימש כמזכיר האישי של משה ארנס. הוא חי את הפוליטיקה הישראלי, עם כל מה שבא עם זה: ביקורים בבית הלבן, הסכמי קמפ דיוויד והשלום עם ירדן. ואז ביום בהיר אחד החליט לשים את כל זה מאחור ולעשות שינוי. בשיחתנו אנו יורדים לעומק התהליכים שהובילו אותו לשנות את חייו מן הקצה אל הקצה: - מה הוביל אותו לעזוב קריירה עם השפעה, סטטוס ותגמול גבוהים ולא להסתכל לאחור - כיצד התמודד עם השלכות השינוי, הסביבה והביקורת - מסע ההתפתחות הפנימי שעבר - מה עזר לו בתהליכי השינוי שעבר וכיצד הוא עוזר כיום לאחרים

כולם רוצים שינוי - אבל מעט מאד מוכנים להשתנות. השינוי מוציא אותנו מחוץ לאזורי הנוחות ואל עבר חוסר הוודאות שלרוב מפחיד אותנו מאד. אבל אם אנחנו רוצים להגיע למשהו גדול בחיינו? עלינו להפוך את השינוי לדרך חיים. אז איך עושים את זה? מוזמנים להאזין לפרק מרגש ועמוק בפודקאסט "הביולוגיה של הווינרים" של איתן עזריה שבו הוא ראיין אותי. ולא חשש לשאול אותי את השאלות הקשות! בפרק נכנסנו לעומק התהליכים הפנימיים שאנחנו עוברים לעבר שינוי, הטריגרים שמפעילים אותם, הפחדים, החששות, ההצלחות, הכישלונות, ואיך צולחים אותם לעבר השינוי. דיברנו על: מהם 3 האמונות האוניברסליות שמונעות מאיתנו שינוי? מתי אנחנו באמת משתנים? מהן השאלות שמניעות אותנו לשינוי שאחריו החיים לעולם לא יראו שוב אותו הדבר? מהם התנאים וצעדי המפתח שצריכים להתקיים כדי שנעשה שינוי? שינוי נטול מאמץ - יש כזה דבר? מה באמת מפחיד אותנו בשינוי (רמז: זה לא הפחד שנכשל) מהי הגישה החדשה שלי לגבי השגת יעדים מהן 2 השאלות לשאול את עצמנו כדי להפוך את הרצון לשינוי - לצעד ראשון לשינוי מעשי.