רוב חיי עשיתי את מה שצריך. את מה ש"נכון". את מה ש"מקדם".
עבדתי, יצרתי, הובלתי, הדרכתי, בניתי, השגתי, פירנסתי, הצלחתי.
החיים שלי היו מסודרים היטב – לא רק על הדף, אלא גם בעיניים של מי שהסתכל מהצד.
הכול זרם כמו שצריך: קריירה מצליחה, שם טוב, הכרה, ביטחון כלכלי, משפחה, קהל, בית, תוכן, עשייה.
אולי גם אתה מכיר את התחושה הזו?
שאתה עושה את כל הדברים הנכונים, שאתה לא עוצר, לא מוותר, לא מתבלבל, ושאתה "על המסלול” הנכון.
אבל איפשהו בפנים… יש פער.
בהתחלה הוא שקט. מין חוסר נחת שקשה להסביר.
מין ריקנות שקצת מביכה, כי היא לא “אמורה” להיות שם.
כי הרי יש לי הכול... אז מה עוד אני מחפש?
