בעבר, חשבתי שלהיות "הגבר של הבית" זה אומר לספק, להחזיק, לדאוג, להיות זה שכולם יכולים להישען עליו.
זה ש”לא עושה דרמות”, ששומר על יציבות, שלא נשבר, וזה שגם כשקשה לו, הוא מתמודד ויוצא מזה.
וכך גם חייתי את חיי לאורך לא מעט שנים.
עשיתי, נתתי, דאגתי, השגתי, עינגתי, סיפקתי, פירנסתי.
הרגשתי שאני חייב “להיות בסדר” – גם כלפי עצמי, גם כלפי בת הזוג שלי, גם כלפי הילדים.
שאני חייב לסמן V על כל הסעיפים, ובהצטיינות אם אפשר: אבא, בן זוג, בעל עסק, חבר, בן, מנחה, מנטור...
להיות “הדמות הזו שאחרים מסתכלים עליה ורוצים ללמוד ממנה”.
