השבוע, במהלך האימון בחדר הכושר, שמעתי משפט בפודקאסט שהקשבתי לו, שגרם לי לעצור רגע, להניח את המשקולות ולכתוב אותו לעצמי בטלפון.
והמשפט הזה היה: "ביטחון שוחה בכאב מוכר".
תקראו את זה שוב: "ביטחון שוחה בכאב מוכר".
במבט ראשון, זה כנראה נשמע לא הגיוני.
הרי ביטחון אמור להיות ההפך מכאב, לא?
אנחנו רוצים להאמין שביטחון מעניק לנו רוגע, שלווה, ויציבות.
אבל אם נסתכל בכנות אכזרית על החיים שלנו, נגלה שרוב הזמן אנחנו בוחרים בכאב.
רק בגלל שהוא מוכר לנו.
אנחנו נשארים בעבודה ששואבת מאיתנו את החיות והאנרגיה, כי אנחנו מעדיפים את הבאסה והתסכול המוכרים מחר בבוקר על פני חוסר הוודאות שבשינוי.
אנחנו נשארים במערכות יחסים שכבר מזמן אין בהן אינטימיות או אהבה, כי אנחנו מעדיפים את הריבים המוכרים על פני הפחד להישאר לבד.
אנחנו נשארים עם המינוס בבנק, עם הלחץ, עם התחושה שאנחנו חיים "ליד החיים", על פני המאמץ לעשות במצב הכלכלי שלנו שינוי כלשהו.
