טרנספורמציה

אורי יבור הוא מורה לצלילים מרפאים, מוביל מעגלי שירה, מנחה קורסים וריטריטים, מוסיקאי, מטפל ואספן של כלי נגינה. לאורי יש סיפור חיים מרתק של נדידה בעולם והליכה בדרך בחירות הלב. וגם בפרק המיוחד תוכלו להנות ממספר קטעי מוסיקה שאורי ניגן לנו באולפן. בין השאר דיברנו על: המוות של אביו בגיל צעיר, והבחירה שלו בדרך השמחה בחיים תקופת הנדודים שלו בעולם החיים בקהילת קרקס נודד במקסיקו במשך שנתיים כיצד הגיע לעולם הריפוי מהם צלילים מרפאים מה המשמעות של המוסיקה בחיים שלנו מדוע קשה יותר ללכת בדרך הלב, ומה מאפשר לנו להתמיד בדרך הזו כוחה של כוונה בתהליך הריפוי

האם כדאי להתייחס למה שקורה לנו בחיים כמובן מאליו? האם חייבים לחכות לעיתות משבר, כדי להתחיל תהליכים? איך עושים השינוי בתקופת משבר? האם שינויים קורים כמו במטה קסמים או שתלויים בתהליכים? בפרק 224 אני מארח את ערן שטרן, ממובילי המשק בתהליכי שינויים וטרנספורמציה. לערן שטרן פניתי, לאור המצב שנוצר במדינה בעקבות המלחמה ושלמחתי נעניתי מיידית בחיוב. ערן, שעבר הרבה מאד שינויים בחיים, החל בתחום העסקי, דרך המשפחה וכלה בבריאות, הפך כל משבר להזדמנות. ערן מוביל כבר שנים רבות בעלי עסקים בתהליכי שינוי לקראת הצלחתם. חשוב מאד שנקשיב לערן ונבין למה אסור שנעמוד במקום ולמה עלינו להתפתח, ולהתקדם. חשוב מאד שנקשיב לערן ונלמד ממנו איך לפעול גם בשגרה, ולמה אסור לחכות לתקופות משבר. חשוב מאד שנקשיב לערן בין אם אנחנו שכירים ובין אם בעלי עסקים.

מלכה ספקטור היא מומחית בייעוץ זוגי, במשברי נישואין ובמיניות. מעבר לסיפור החיים מלא השינויים והטרנספורמציות שעברה, מלכה צברה לאורך השנים ניסיון רב בעבודה עם זוגות, בפתרון בעיות בזוגיות ובמיניות ובדרכים קצת פחות שגרתיות. בשיחה נועזת, פתוחה וכנה, היא מנפצת כמה מהמיתוסים הפופולאריים לגבי זוגיות ומיניות וגם נותנת מספר תובנות וכלים משמעותיים. בין השאר תוכלו לשמוע: במה גברים ונשים מתביישים בנוגע למיניות שלהם האם כל משבר זוגי ניתן לפתור או כל זוגיות ניתן להציל האם הרעיון של זוגיות ארוכת שנים הוא עדיין ריאלי בעולם של היום האם יש עתיד ליחסים המונוגמיים ולאן העולם הולך בהקשר הזה מדוע היא יעצה לגבר בייעוץ זוגי להרשם לאפליקציית הכרויות ללא ידיעת אשתו כיצד האהבה משתנה אצלנו עם הגיל וגם, כיצד הנוכחות של המוות בחיים שלה משפיעה על הבחירות היום יומיות שלה

איך עובדים עם פחד? מה עושים עם אגו? כיצד יוצרים גבולות ויחד איתן חופש? איך משחררים את הוודאות והאגו ומייצרים שינוי אמיתי בחיים שלנו? במיוחד בשביל להבין כיצד מייצרים טרנספורמציה אמיתית בחיים שלנו ראיינו את ערן שטרן, סופר רבי מכר "להתעורר" ו"להגשים" והסביר לנו מה בדיוק עשה, ממה להיזהר בדרך ואיזה קיצורים אנחנו יכולים לעשות מעכשיו?

הפוסט הזה פורסם במקור בפייסבוק וזכה לתגובות רבות. ניתן לראות אותו כאן "תפתח את הלב ערן. אתה רק צריך לפתוח את הלב" "אני מבין את מה שאת אומרת שני... אבל איך עושים את זה?" "לא עושים את זה. זו לא עשייה. רק תפתח את הלב" ....   הדיאלוג הזה חזר על עצמו כמעט בכל פגישה שלנו במשך כ-4 שנים שבמהלכן שני היתה המטפלת הרוחנית/רגשית שלי.   אני הבנתי את כל מה שהיא התכוונה אליו. הבנתי בראש, בשכל, אבל לא היה לי מושג איך ליישם את זה בפועל, בחיים, ביום יום שלי. כאדם סופר משימתי ותכליתי, לא ידעתי איך לתרגם את מה שאמרה לי: "תפתח את הלב" למשהו קונקרטי שאני יכול לעשות כדי לגרום לזה לקרות.   באיזה שהוא שלב גם הפסקתי לשאול אותה "איך עושים את זה?", כי כבר ידעתי (שוב בשכל) את התשובה שאקבל: "זו לא עשייה או פעולה כלשהי".   הלוואי והייתי יודע לומר לכם עכשיו "איך עושים את זה?". אבל בשנה האחרונה זה קרה.   אני היום יודע לומר שהמחלה שקיבלתי, הסרטן שהתגלה בגופי לפני כשנה, נועד לגרום בדיוק לדבר הזה לקרות. להזיז משהו בתוכי, להניע אותי לתובנות מסוימות ולפעולות מסוימות שגרמו לכך לקרות.   אני בריא לחלוטין היום. הבדיקות האחרונות מלפני כמה שבועות הראו שאני נקי לגמרי.   אבל הפתרון הוא לא לחלות כדי שהלב יפתח. ממש לא ממליץ על זה כדרך הפעולה :)   אז לצערי אין לי פתרונות או נוסחאות הפעם (עדיין?? :) ) לאיך עושים את זה. אבל לפחות אני יכול לתאר לכם (ולעצמי...) איך זה מרגיש. או מה נוכח בחיי מאז שזה קרה.   קודם כל הפסקתי לפחד. אם אדייק את המשפט הזה, המשפט הנכון והמדויק יותר יהיה: שעדיין עולה בי הפחד, אבל הוא לא עוצר אותי (כמעט) יותר.   אני רואה את הסיטואציה שמעלה בי פחד, ואני די מהר יכול לזהות מה הוא הגורם האמיתי לכך. לפעמים זה הפחד מ"להראות רע" בעיני אחרים, או הסתרה או הבושה. הפחד מדחייה, מכשלון או שפשוט לא אקבל את התוצאה שאני רוצה ומכוון אליה.   וכשיש בי את הבהירות הזו, אני לרוב יכול לראות שגם אם "הנורא מכל" יתממש ויקרה, עדיין זה לא סוף העולם. כנראה שמחלה כמו סרטן נותנת לך את הפרספקטיבה הזו... :)   אני מרגיש הרבה יותר ברור בתקשורת שלי עם אנשים ועם העולם בכלל. בעבר, בסיטואציות מסוימות הייתי נמנע מלומר באמת או "עד הסוף" מה אני חושב ומרגיש. לפעמים כי הייתי פוחד לפגוע באחרים, או שמה שאומר ייתפס "לא טוב", או שזה פשוט יסגור אופציות מסוימות ש"פחדתי לאבד" אם אומר שכרגע דבר כזה או אחר לא מתאים לי. אני בהיר בתקשורת שלי עם בני המשפחה שלי, עם לקוחות ואנשים אחרים ומסוגל להביע את מה שאני מרגיש בלי חשש שאפגע אם איחשף.   יש לי בהירות חזקה מאי פעם לדעת מה נכון ומתאים לי ומה לא. מי מתאים לי ומי לא. אני הרבה יותר קשוב לעצמי, סומך הרבה יותר ופועל על האינטואיציה שלי ופתוח להתנסויות, שבעבר, אין סיכוי בעולם שהייתי מעז לנסות אותן.   יש בי אהבה כלפי אנשים כמו שמעולם לא הרגשתי בעבר. גם כאלו שלא הייתי מאמין שאי פעם אוכל לאהוב. גיליתי את היכולת לסלוח, לא רק לאחרים, אלא גם וקודם כל לעצמי.   אחת אחרי השניה, מערכות ההגנה והחומות שנבנו לאורך שנים בתוכי וחצצו ביני ובין האנשים סביבי וביני ובין העולם, ירדו והתמוטטו. אני מרגיש שמימד חדש ונוסף התווסף לחיים שלי.   אם אני מנסה להסביר לעצמי (ועל הדרך גם לכם) מה בעצם הדבר שהשתנה בי, אני חושב שחלק משמעותי הוא המוכנות להיות במקום ה"פגיע". וזה מקום שונה לגמרי (בצד השני של הסקאלה) מהמקום של ה"פאסון" שעד כה האמנתי שנדרש ממני להחזיק בו. זה שיודע הכל, זה ש"חזק", הדמות של "המצליח". שנים, כמעט כל חיי, עבדתי לבנות, לשמר ולתחזק את הדמות הזו. וכיום אני יודע, שככל שחיזקתי אותה יותר, כך גם סגרתי את עצמי ואת הלב שלי יותר. בתור מי שכל חייו היה מוכוון פעולות ותוצאות, למדתי שהרבה יותר חשוב (עבורי) לשחק ולנוע בדרך עצמה גם אם התוצאה לא תמיד היא מה שציפיתי שתהיה. למדתי להנות מהדרך אפילו הרבה יותר (לפעמים) מהתוצאה.   התחלתי לראות את החיים כסוג של משחק, שבו התוצאה עדיין חשובה, אבל היא משנית לדרך ובעיקר לחוויות שאני צובר ולהתפתחות שאני עובר בדרך. עוד כשחזרנו מהטיול הגדול שעשינו לפני כ-3 שנים, התחדדה בי הידיעה שחשוב לי הרבה יותר לצבור חוויות מאשר רכוש. בשנה האחרונה זה התעצם בעוד מימד.   כל זה עוד יחסית טרי וחדש לי. זה עדיין מרגש אותי בכל פעם מחדש. לא מזמן, ויקי (שהלב הפתוח שלה מהדהד מהיום שהכרתי אותה למרחקים עצומים) ואני צחקנו על כך, שאני כמו ילד קטן שנכנס לחנות ממתקים כשמותר לו לטעום מכל מה שהוא רואה מסביבו :)   זה בדיוק מסוג הדברים האלו – "שאנחנו לא יודעים, שאנחנו לא יודעים" – עד שאנחנו יודעים.   אז אני ממשיך לחקור את האזור הזה, בחיים שלי, להתנסות בו ולנסות.   ואם מתי שהוא, אצליח לגלות מה הנוסחה או השיטה – אני מבטיח לגלות :)   שלכם, ערן.