חופש

צפיתי לאחרונה בסדרה "הזוג המושלם" בנטפליקס. לא אעשה לכם ספוילר גדול מדי, אבל הסיפור הוא ידוע ומוכר: זוג יפה ומושלם, משפחה יפה, חיים מושלמים, קריירות מבריקות, בית חלומי, הכל נראה מבחוץ בדיוק כמו שצריך להיראות. ואז מתברר (כצפוי) שהכל פאסון. מאחורי הדלתות הסגורות, בין ארבע הקירות – לא כל הנוצץ הוא זהב. ישבתי מול המסך וחשבתי לעצמי: "וואו, כמה זה מוכר". יכולתי לראות תקופות קודמות בחיים שלי, שבהם זה היה בדיוק כך, שמבחוץ הכל היה נראה יפה ונוצץ, אבל מבפנים התמונה היתה אחרת לחלוטין. ובטיימינג מעניין היום, חג הפורים, חג התחפושות והמסכות, החג שבו מותר לנו להיות מישהו אחר ליום אחד, אולי דווקא היום אפשר במקום להתחפש (כמו שאנו עושים 364 ימים בשנה), אולי דווקא היום, בחג הזה, נרשה לעצמנו להסיר אותה.

אני חושב שכעת, כולנו כבר מבינים שאנחנו כבר כמעט שנה וחצי חיים בעולם אחר. אנחנו חיים במציאות חדשה. מציאות של אי-ודאות מתמשכת. כיצורים אנושיים אנחנו מאד זקוקים לוודאות הזו. אפילו מכורים לה. היא מעניקה לנו איזה שהוא בסיס מוכר ובטוח שאנחנו יכולים לעמוד עליו. וכשהוודאות הזו איננה, אנחנו מרגישים מאד לא יציבים ולא בטוחים. בשיחות שלי עם אנשים בתקופה האחרונה, אני שומע את אותו המשפט שוב ושוב: "אני מחכה שהדברים יתייצבו קצת לפני שאני מקבל החלטות". "אולי אחרי המלחמה..." "כשיהיה ברור מה קורה עם המשק..." "כשאדע מה יהיה עם המילואים..." אבל כמו שכולנו מבינים – אנחנו עלולים לחכות הרבה זמן. לפני שחליתי בסרטן, גם אני חייתי באשליה שיש לי שליטה. שאני יכול לתכנן את החיים שלי קדימה, לדעת מה יקרה. ואז, בן רגע, הקרקע נשמטה מתחת לרגליים שלי.

איך אדם חופשי, שנולד עם אינסוף אפשרויות, מוצא את עצמו בתוך כלא בלתי נראה? זה מתחיל מוקדם מאוד. חשבו על תינוק שזה עתה נולד. אותו תינוק בדיוק, אם היה נולד בבני ברק, היה גדל להיות מישהו אחד ואם היה נולד בצפון תל אביב – היה גדל להיות מישהו אחר לחלוטין. בהודו? בסין? בניו יורק? בכל מקום הוא היה מתפתח לאדם שונה, עם אמונות שונות, עם תפיסות עולם שונות, עם "אמיתות" שונות לגמרי על החיים – וכמובן, עם תוצאות אחרות ועם חיים אחרים לחלוטין. ישנם כמה שלבים שגורמים לכלא הסמוי שלנו להיווצר.

מכירים את ההרגשה שאתם יודעים שעשיתם משהו נכון? משהו טוב? שכל החלקים מתחברים בצורה טבעית והרמונית, כאילו נועדו להיות כך תמיד? יש משהו עילאי בתחושה הזו. תחושת הגשמה, משמעות וסיפוק מאד גבוהים. זו התחושה שאני מרגיש בכל פעם בסיום של הריטריט "50 גוונים של חופש". מבחינתי, זו היצירה הכי טובה שלי, עד היום. היצירה הכי מדוייקת, אותנטית ואמיתית שלי.

לשחרר את הכבלים הפנימיים שמשעבדים אותנו כיצד ליצור חופש אמיתי בחיינו, גם בתוך עולם של שיעבוד זיהוי המגבלות שאנחנו מציבים לעצמנו כלים לשחרור פחדים ואמונות מגבילות יצירת חופש פנימי בכל מצב

מתוך הכנס: מיניות ויצירת מציאות

מוזמנים להקשיב לשיחה מרתקת שלי עם ערן על הדרך לחיים אותנטיים יותר. בפרק הזה דיברנו על המשמעות האמיתית של ייעוד - איך לצאת מהתבניות וההגדרות המוכרות, ולהתחבר למי שאנחנו באמת. שוחחנו על החופש שבלהסתכל על הייעוד במבט אחר, כזה שמתחיל קודם כל בחיבור עמוק לעצמנו. זו שיחה שתיגע בכל מי שמרגיש שהוא רוצה לחיות חיים יותר מדויקים ואותנטיים, אבל לא בטוח איך לעשות את זה.

אחת המשתתפות בריטריט "50 גוונים של חופש" שלחה את התמונה הזו בקבוצת הווטסאפ של הריטריט. והיא גרמה לי לחשוב כמה היא מדוייקת. הרבה פעמים אנחנו חושבים שאנחנו יוצאים מכלוב השעבוד, אבל בעצם, אולי פיסית יצאנו מהכלוב, אבל הראש שלנו והמחשבות שלנו עדיין נשארו כלואות.

החיים הם תהליך בלתי פוסק של שינוי והתפתחות, בפרק אירחתי את ערן שטרן- מלווה אנשים, יזמים, ובעלי עסקים בתהליכי שינוי וטרנספורמציה משמעותיים בחיים ובעסקים שלהם, מנחה הפודקאסט המצליח "עושים שינוי" ומחברם של רבי-המכר "להגשים ו"להתעורר". בפרק דיברנו על החוויה של ערן כאשר אובחן עם סרטן, אירוע אשר הוביל אותו למסע חיפוש עצמי עמוק. איך הופכים משברים בחיים למתנה? איך חיים בחופש אמיתי? איך ומתנסים בחיים בדרך חדשה ואותנטית יותר? בפרק נעבור תהליך של בחינה מחודשת של כל ההנחות והתפיסות הבסיסיות שלנו לגבי החיים.

לקראת הריטריט הקרוב של "50 גוונים של חופש", יצרתי אתגר של שבעה ימים, שבו, בכל יום עסקנו במפתח חופש נוסף. ריכזתי כאן את כל המפתחות וכל התרגילים במקום אחד, שיהיה לכם נוח לעבור עליהם ולתרגל. בכל יום שיתפתי בקצרה מפתח חופש אחד, פשוט אבל מאד משמעותי, שאם תשתמשו בו, תוכלו להכניס יותר חופש לחיים שלכם.