חוסר ודאות

עדן ריבוי הוא הרפתקן, שחי 3 וחצי שנים על אופניים ברחבי העולם עם תקציב של 10 יורו ליום. חייו הפכו למסע חופש ופשטות, לא רק בשביל לראות נופים אלא בעיקר כדי לפגוש אנשים ולחיות את החיים במלואם. דיברנו על איך ההחלטה לעזוב את המסלול הרגיל אחרי הצבא ולצאת למסע ללא מגבלת זמן, של רכיבה והקפת העולם על אופניים. על הקשיים הפיזיים והמנטליים של הטיול, ועל האנשים המדהימים שפגש בדרך. תוכלו לשמוע בשיחתנו: איך עוזבים את המסלול הרגיל ויוצאים לחוסר ודאות מוחלט מה הוא למד על עצמו ברכיבה לבד של 25,000 קילומטר כיצד ההקשבה ללב הצילה את חייו ברכיבה מסוכנת באוסטרליה מה עוזר לו להכיל את חוסר הוודאות של המסע מה הסכנות האמיתיות במסע כזה ואיך מתמודדים איתן מהם האתגרים הפיסיים והמנטאליים המורכבים ביותר שפגש פרק מרתק על חלום שהפך למציאות! תהנו.

כמה שאנחנו אוהבים את "אחרי החגים". זה כל כך נוח. במקום לקבל החלטות... לנקוט בפעולות... לעשות שינוי... להתמודד עם חוסר וודאות.. ועם הפחדים... קל יותר להכריז שנעשה את זה אחרי החגים. רק שלא אמרנו איזה חגים, ותמיד יש איזה חג באופק. מה שעושה את זה מאד נוח. כי לא צריך לקבל החלטות ולהתמודד עם המציאות, ועם הדברים שאנו רוצים לשנות. רק שהנוח הזה שאנחנו כל כך מכורים לו, לא באמת נוח. כי משהו בפנים לא מניח.

כאוס. אני חושב שזו אחת התחושות החזקות שמלוות הרבה אנשים כיום בעולם ובמיוחד בארץ שלנו. הכל זז, משתנה, מתפרק, הופך להיות יותר כאוטי, משוגע, מוטרף ושובר הרבה מוסכמות של תרבות, מוסר, אתיקה, אחווה, חברות, ערבות הדדית – נראה שהרבה ממה שגדלנו והתבססנו עליו כחברה, פשוט מתמוסס, נשבר, נעלם, משתנה. כנראה שזו הסיבה שבגללה כל כך קשה לנו כאנשים וכחברה כאן היום. כל הבסיס והיסודות של החיים ושל החברה מרגישים היום כל כך לא יציבים, ארעיים, ובעיקר: כאלו שאי אפשר לסמוך או להישען עליהם יותר. וזה משאיר אותנו עם השאלה הבלתי נמנעת: אם אי אפשר להישען על אלו, אז על מה כן? בחודשים האחרונים יצא לי יותר ויותר לחקור עם עצמי את המושג הזה של "כאוס". את ההיבטים השונים שלו והמשמעות שלו בחיים שלי ושלנו. כאוס נתפס אצלנו לרוב כמשהו שלילי, מפחיד ומאיים מאד.